תורת חיים חלק א ס

ימציא ליה נפשיה ולא יטריח עליו הרבה. מ"ט מהדר אפיה דדלת מגימל דליתן ליה בצנעה פי' שלא יראה המקבל ולא ירגיש מי הוא הנותן כההיא דעבד מר עוקבא בפ' מציאת האשה דרמי ליה לצדקה בצינורא דדשא דעני גופיה לא הוה ידע מאן קא יהיב ליה ולא הוה מתבייש והיינו דמהדר אפיה שאינו רואה את הנותן ובזוהר פרשת בראשית יש רמז לזה דקאמר עאלת אות ד' ואות ג' אמרי אוף הכי אמר לון דילכון למהוי דא עם דא דהא מסכינן לא יתבטלון מן עלמא וצריכין לגמול עמהון טובא דלת איהו מסכנא גימל גומל לה טיבו לא תתפרשון דא מן דא ודי לכון למיזן דא לדין ע"כ. ה"ו זה שמו של הקב"ה וכו' בא לפרש שהוא ית' ישלם שכרו נגד שניהם. זי"ן חי"ת טי"ת בעה"ז נגד ג"ח שעשה בגופו יו"ד כ"ף למ"ד בעה"ב נגד התורה שעסק בה בנשמתו ונקט ה"ו ולא שם אחר משום דשם זה שייך לשכר שני הדברים שהזכיר ברישא הלמוד נכלל בשני דברים תורה שבכתב ותורה שבעל פה שבכתב חומשי תורה ושבעל פה ש"ס והיינו ה"ו. נגד הצדקה נמי שם זה מסוגל לכך כדאיתא בפ"ק דבתרא הנותן צדקה לעני מחברך בשש ברכות והנותן צדקה ומפייסו מתברך בי"א ברכות כך גירסת מקצת ספרים נמצא ה' נגד הפיוס ו' נגד הצדקה הרי ה' ו' לפי שהם נמשכות משם זה ולגירסת הספרים דגרסי הנותן צדקה כו' והמפייסו מתברך בי"א אתי נמי שפיר דיש להקשות לפירש"י ז"ל שפי' ה"ו זה שמו של הקב"ה כמו אני והוא נמצא חסר ו' אחת. ונראה משום דאות ה' במבטא נמי לית בה אלא ה' אבל אות ו' במבטא אית בה שני ווי"ן והיינו והו והשתא ניחא טפי דנגד הלימוד מסוגל שם זה לפי שכלל הלימוד היינו מקרא משנה ש"ס מקרא ה' חומשי תורה משנה ו' סדרים וכן תלמוד ו' סדרים הרי וה"ו נגד הצדקה נמי לפי שהנותן מתברך בו' ברכות והמפייסו מתברך בי"א ברכות כמנין ה"ו והיינו וה"ו. זן איתך וחן אותך ומטיב לך אלו השלשה הן נגד גמול דלים שהזכיר ברישא מדה במדה נגד דברים גופניים שגמל ועשה לעניים יזכה בעה"ז לדברים גופנים ונקט. זן וחן ומטיב רמז הוא למה שיסדו בברכת המזון הזן את העולם כולו בטובו. בחן פי' לפי שבשר ודם המתחייב לזון את חבירו הוא זן אותו שלא בטובתו במאכלים קלים וגרועים וכל מזונות נותן לו ברע עין שאין מראה לו פנים יפות פנים של חן אבל הקב"ה זן את עולמו בטובו ובחן מן הטוב ובעין יפה והיינו דקאמר ה"ו דהיינו הוא ית' זן אותך וחן אותך ומטיב לך שיתן לך מזון בעין יפה ומן הטוב. ועוד נראה לפי שכל טובות זה העולם נכללים בשלשה דברים בני חיי ומזוני כמו שכתבו חז"ל בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא נגד מזוני אמר זן אותך נגד בנים אמר וחן אותך כדאיתא במדרש רבה פ' נשא ויחונך יחון אותך בבנים כמ"ש הילדים אשר חנן אלהים אותי ואיתא נמי במדרש רבה סוף פ' בראשית ונח מצא חן בעיני ה' אלה תולדות נח באיזה זכות מצא בזכות תולדותיו והיינו דקאמר וחן אותך שיתן לך בנים מהוגנים ובזה תמצא חן בעיניו ית' וכיון דהחי"ת דהיינו חן רמז לבנים נראה דלהכי הסופרים כותבין על החי"ת למעלה כדמות מקל כדאיתא במנחות חזינא לספרא דווקנא דחטרא לגנא דחי"ת ופירש"י ל' חוטרא רמז הו לבנים כדאיתא בכתובות דאמרה ההיא איתתא בעינא חוטרא לידא וכו' ולהכי חטרינן לה לגנא רמז שיזכה לבנים מהוגנים יעלו למעלה למעלה לרומו של עולם. נגד חיי אמר ומטיב לן כדאיתא בפ"ק דעובדי כוכבים דמפרש ר' יוסי קרא דלמען ייטב להם ולבניהם עד עולם היינו שיחיו ולא ימותו לעולם דקאמר ור' יוסי אמר לך כיון דליכא מיתה אין לך טובה גדולה מזו. ובספר שערי צדק כתב כי עצם הטוב הוא מקור החיים ומייתי ראיה מדכתיב ראה נתתי לפניך את החיים ואת הטוב את המות ואת הרע וכן פירש"י ז"ל דהא בהא תליא. ונראה דהיינו הא דכתיב גבי שלוח הקן למען ייטב לך והארכת ימים ולא כתיב ולמען יאריכון ימיך משמע דהא בהא תליא שע"י שייטב לך תאריך ימים ולהכי בדברות ראשונות גבי כבוד כתיב למען יאריכון ימיך ולא כתיב נמי למען ייטב לך כמו באחרונות משום דלא איצטריך ליה דממילא הוא כיון דהא בהא תליא ושמא להכי נקט ה"ו זן אותך ולא שם אחר רמז הוא שיהיה כן לעתיד כשיתמלא שמו ית' בה"ו משום דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא ולפעמים אדם עושה צדקה וג"ח ואין לו בני חיי ומזוני בהאי עלמא וזה יהיה לו לימות הבן דוד בנים כדאמרי' עתידה אשה שתלד בכל יום. חיי דכתיב כי הנער בן מאה שנה ימות ומוקי לה לקמן בפירקין לימות הבן דוד. מזונות כדאיתא בשבת עתידה א"י שתוציא גלוסקאות וכלי מלת כלומר שהמזונות ומלבושים יהיו בריוח כמ"ש הרמב"ם ז"ל שע"י מילוי השם יהיה הכל במלואו וטובו. ועוד נראה לפי שגמילות חסדים לעני יש בו שלשה חלקים לזונו ולהלבישו ליתן לו דירה דשלש אלה הן כל צרכי אדם ושלשתן כתובים בחד קרא הלא פרוס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית כי תראה ערום וכסיתו נגד המזון אמר זן אותך נגד המלבושים שמקשטין ונותנין חן לאדם וכמ"ש לא כחל ולא שרק ויעלת חן פי' אע"ג שאינו מקושר לכ"ק וחן אותן ונגד מה שמכניסו בדירה טובה ורחבה אמר ומטיב לך כמ"ש הכתוב ובתים טובים תבנה במיטב הארץ מה טובו אהליך ולהכי דקדוק דגבי זן וחן נקט אותך לפי שהן בגופו ועצמותו של אדם וגבי מטיב נקט לך לפי שאין הדירה דבוקה בו ובברכת המזון יסדו נמי כי הוא זן היינו אכילה ומפרנס היינו לבישה שנקרא פרנסה ומטיב לכל נגד הדירה כדפירש' נגד עסק הלימוד שהוא ע"י הנשמה אמר ונותן לך ירושה וקושר לך כתר לעה"ב רמז הוא למה שאמרו בפרקין עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק ש"י עולמות שנאמר להנחיל אהבי יש להנחיל ל' ירושה הוא ונקט ל' ירושה פי' שהעה"ב ירושה הוא לנו מאבותינו דומיא דא"י דכתיב גביה ונתתי אותה לכם מורשה ואחז"ל בבבא בתרא ירושה היא לנו מאבותינו דא"י דעה"ב דמיון הוא לא"י דהאי עלמא זה לעומת זה נינהו ולפי שגם התורה ירושה היא לנו כמ"ש מורשה קהלת יעקב לכך זוכה על ידיה לירושת עה"ב ירושה תחת ירושה. ומה שלא דרשו נמי כף פשוטה נראה לפרש בהקדמה זו ידוע כי שני הכפי"ן רומזין לשני ידיו ב' כפיו של הקב"ה והה"ד נשא לבבינו אל כפים אל אל בשמים רמז הוא לפני ידיו ית'. ורבינו בנימן ז"ל ביוצר שלפני שבועות מפרש האותיות דאלף בית וקאמר כף כפיו אל יספוק בשעת אום מאמות שנוחלה ג' מאות וי' עולמות ותענוג זיו שדי ולויתן ובהמות ולהכי א' כפופה וא' פשוטה כף ימין רחמים פשוטה היא לקבל שבים כף שמאל דין כפופה היא שאינה רוצה לקבל הרשעים לולי יד ימינו יתברך ומה שהכפיפה עומדת בא"ב לצד ימין והפשוטה לצד שמאל לפי שנאמר שויתי ה' לנגדי תמיד משל לאדם העומד כנגד חבירו אז ימינו מול שמאל חבירו כך הוא ית'. ונראה דלהכי כף כפופה בראש התיבה פשוטה בסיף דלעולם מדת הדין היא תחילה וקודמת למדת רחמים כדאיתא בפ"ק דעובדי כוכבים שבכל יום יושב הקב"ה על כסא דין תחילה וכשרואה שהעולם מתחייב בדין עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים וכן הוא עושה בר"ה ובי"כ כמו שיסד הפייט ואמרו חז"ל בראשית ברא אלהים שבתחילה עלה במחשבה לברא את העולם בדין ראה שאין העולם מתקיים בדין ושיתף מדת הרחמים לדין והקדימו שנאמר ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים ונראה דהה"ד אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפיך מדת הדין נקרא קדם לפי שהוא ית' מקדימו בכל יום למדת הרחמים וכן עשה בשעת בריאת העולם כדפי' אחור היינו מדת הרחמים שהוא מאוחר למדת הדין ככל יום וקאמר אדם הראשון שהוא ית' יצרו בשתי המדות באחור ובקדם ברחמים ובדין ולא דיו ששתפן ובראו בשתיהן אלא אפי' הקדים רחמים לדין ולהכי כתיב אחור ברישא דהיינו רחמים והדר קדם דהיינו דין ומפרש הכתוב טעמא דמלתא דאחור וקדם ואמר ותשת עלי כפכה דאיתא במדרש שהכל נברא במאמר זולת האדם שנעשה בידים כמטבע שנעשה ע"י חותם שנאמר תתהפך כחומר חותם שידיו ית' נעשו לו כמין דפוס וחותם וזהו שנאמר ויברא אלהים את האדם בצלמו ופירשו בדפוס העשוי לו והיינו בידיו ית' שהיו כמו חותם ודפוס וכיון דשני ידיו הן דין ורחמים והיו כמין חותם לכך נתהפך הדבר להיות אחור תחילה ובתר הכי קדם כדרך כל חותם כשחותמין בו אז האותיות הנחקקין עליו מתהפכין כך נתהפכו המדות להיות רחמים תחילה ואח"כ דין. ושמא מהאי טעמא כף כפופה דהיינו שמא לקודמת בא"ב לכף פשוטה דהיינו ימין אע"ג דימין של רמז הוא שהוא ית' סדרן כך כשברא את האדם כדי שיתהפכו כדמות חותם להיות אחור וקדם דהיינו רחמים תחילה והדר דין כדפי' וכיון שהכ"ף רמז לכף ידו ית' היינו מה שפירשו הכ"ף דאלף בית לכתרי הצדיקים דקאמר וקושר לך כתר לעה"ב לפי שהכתר שאין לצדיק קרן הוד הוא ואור בהיר שעל ידו משיג ידיעתו ית' כמ"ש הרמב"ם ז"ל על מה שאמרו צדיקים יושבין ועטרותיהן בראשיהן וקרני ההוד נעשו ע"י כפיו ית' שמו דלהכי אדם הראשון אשון שהיה יציר כפיו ית' שנאמר ותשת עלי כפכה היה מאיר מסוף העולם ועד סופו דאפי' תפוח עקביו היו דומין לגלגל חמה ומשה רבינו נמי נטל קרני הוד מכפו ית' כדאיתא במדרש רבה פרשת תשא מהיכן נטל משה קרני הוד רבנן אמרי מן המערה שנאמר והיה בעבור כבודי וגו' ושכותי כפי עליך שע"י שהוא ית' שם כפו עליו נכתר בקרני הוד וכתיב נמי וקרנים מידו לו. ונראה דהיינו דאיתא במדרש רבה שם הראני נא את כבודך נתאוה לעמוד על מתן שכרן של צדיקים והשיב לו הקב"ה הנה מקום וגו' ושכותי כפי עליך וראית את אחורי א"ל אני מראה לך מתן שכרן של צדיקים מה שאני עתיד ליתן להם באחרית הימים כלומר אמר והראה לו כאשר עשיתי לך עתה בכפי שזכית לקרני הוד על ידו ככה אעשה להם לצדיקים לעוה"ב אקשר להם כתר קרן הוד בכפי. ואיפא תו התם וחנותי אשר אחין באותה שעה הראה לו כל האוצרות של מתן שכר א"ל זה של מצוה זו וזה של מצוה זו ואח"כ ראה אוצר גדול א"ל האוצר הזה של מי הוא א"ל מי שיש לו אני נותן לו משכרו ומי שאין לו אני עושה לו חנם ונותן לי מזה שנאמר וחנותי את אשר אחון למי שאני מבקש לחון וכו' ונראה דחנם לאו דוקה נקט דלאו בחנם גמור קאמר דמי שלא טרח בערב שבת היאך יאכל בשבת כדאמרי' בפ"ק דעובדי כוכבים אלא לפי ששכר העה"ב גדול הוא מאוד אין לו ערך וכמ"ש מה רב טובך אשר צפנת ליראך וגו וכתיב עין לא ראתה אלהים זולתך וגו' וצדיקים גמורים בני עלייה שראויין לקבל הטובה הגדולה ההיא לפי מעשיהן אשר עשו מועטין הן כרבי עקיבא וחבריו וכיוצא בהן אבל שאר כל צדיקי עולם שהן רוב ישראל לפי מעשיהן אינו ראויין לגמול הטוב הגדול ההוא אלא שהוא יתברך ברחמיו נותן להם מאוצר הגדול אף על גב שאינן ראויין לכך וכיון שאינן ראויין לכך לפי מעשיהן הוה ליה מתן שכרו לגבייהו כמתנת חנם ומהאי טעמא נראה הא דלא אשכח אליהו בשוקא דבי לפט מי שהוא בן עולם הבא כי אם חדא או תרתי מנייהו ולכאורה הדבר תמוה אלא שלפי מעשיהן לא מצא מי שראוי לגמול הטוב ההוא ומ"מ הוא יתברך ברחמיו נותן להם מתנת חנם מאוצר הגדול מי שראוי לכך ולכך יסדו בתפלות לומר חנם חננו מאוצר המנוצר שאין לך אדם שיכול לתלות בקשתו ושכרו במעשיו וכ"ש שכר העה"ב שאין לו ערך וכיון דרובא דעלמא אינן ראויים לשכר העולם הבא לפי מעשיהן נמצא דנפישי טפי נינהו אותן שמקבלין שכרן במתנת תנם לכך האוצר ההות גדול הרבה לפי ערך רוב ישראל שנוטלין משם. ונראה כי זה סוד כף כפופה וכף פשוטה כף כפופה דהיינו יד שמאל שהוא דין רמז לאותן כתרי הוד שזוכין לה בני עלייה צדיקים גמורים לפי מעשיהן ולפי שהן מועטין לכך ביד שמאל שהיא קטנה מן הימין סגי להו ועוד כיון דצדיקים גמורים נידונין ע"פ שורת הדין לחוד דלהכי הוא יתברך יושב תחילה בכל יום על כסא דין ומדקדק עמהם כחוט השערה כדפי' בפ"ק דעובדי כוכבים לכך מקבלין נמי כתרי הוד מצד הדין דהיינו מכף כפופה מדה במדה ולכך כתיב מה רב טובך אשר צפנת ליראך נקט לשון צפנת רמז לכף שמאל שהיא בצד צפון וכף פשוטה דהיינו יד ימין שהיא רחמים רמז לאותן כתרי הוד שהוא ית' נותן מתנת חנם מאוצר המנוצר וכיון דמרובין הן אותן שצריכין לקבל מתנת חנם כדפי' לכך הוא נותן להן ביד ימינו שהיא גדולה כמ"ש וירא ישראל את היד הגדולה. והיינו מה שהזכיר משה רבינו בתפלתו ואמר אתה החלות להראות את עבדך את גדלך ואת ידך החזקה ואיתא במדרש וכן פירש"י ואת ידך זו ימינך שהיא פשוטה לכל באי עולם לפי שגם הוא בקש מתנת חנם כמו שהזכיר ברישא דקרא ואתחנן ואין חנן אלא מתנת חנם כדפירש"י שם ולכך הוצרך להזכיר את ימינו יתברך שהיא פשוטה לכל באי עולם כלומר אפילו לאותן שאינן ראויין מצד מעשיהן