תורת חיים חלק א נד

והתורה אמרה שופך דם האדם וגו' דכתיב בעובד כוכבים ולא קאמר והתורה אמרה מכה איש ומת מות יומת ועוד מדנקט לישנא דרודף שהיה רודף אחר חבירו וכו' משמע דדין רודף אשמעי' ונראה דלכך קאמר איבעית אימא א"ל רב הונא אנא דאמרי כתנא דמחתרת אע"ג דדוחק קצת לאוקמי מילתיה כתנאי מ"מ שינויא קמא דוחק טפי:

דף עג אין הכי נמי ואלא ניתן להצילו בנפשו מנא לן אתיא בק"ו כו' אע"ג דברייתא בהדיא קתני ת"ל לא תעמוד על דם רעך אורחא דש"ס הוא לאתויי קרא דפשיט טפי כמ"ש התוס' בפ' אחד דיני ממונות דיליף ראיית נגעים ביום מביום הראו' בו ובפ"ק דמועד קטן יליף לה רבא מכנגע נראה לי לי ולא לאורו וקרא דביום הראות בו מוקי למילתא אחריתי. ונראה דאע"ג דאיצטרי' קרא דלא תעמוד על דם רעך לטובע בנהר וכו' מ"מ הא דניתן להצילו בנפשו נמי ילפינן מיניה ומעיקרא לא פריך אלא משום דמשמע ליה דלא אתי קרא אלא לטובע בנהר וכו' דמסתבר אבל כולי האי להרוג חבירו כדי להצילו אימא לא אבל כיון דילפינן מנערה המאורסה דניתן להצילו בנפשו מוקמינן קרא דלא תעמוד על דם רעך להך מלתא נמי ונפקא מינה דאי מנערה המאורסה ה"א עשה קמ"ל דעובר בלאו דלא תעמוד:

נעבדה בה עבירה הוא מצילין אותו בנפשו אע"ג דמלתא דפשיטא הוא דכיון דכבר נעשית העבירה הרי הוא כשאר כל חייבי מיתות שאין ממיתין אותן בבית דין י"ל דאתי לאשמעינן אף על גב דלא גמר ביאתו אלא הערה בה מ"מ כיון דנעבד בה עבירה אין מצילין אותו וכן משמע מדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ק מהלכות רוצח:

דאמר רבא רודף שהיה רודף כו' בין של נרדף בין של כל אדם פטור תימא דרבא אית ליה הכא דממון לזה ונפשות לזה פטור ובפרק קמא איתא אמר רבא פלוני בא על נערה המאורסה בתו של פלוני והוזמו נהרגין ומשלמין ממון לזה ונפשות לזה והראב"ן בסימן נ"א כתב דהכא שאני דמתחייב בנפשו קודם שמתחייב בתשלומין אבל בפ"ק חיוב מיתה וממון בהדדי קאתי וזה דוחק דכיון דפטריה רחמנא משום דקים ליה בדרבה מינה כי מתחייב בנפשו קודם שמתחייב בתשלומי מאי הוי אכתי קים ליה בדרבה מינה ועוד דבפרק הגוזל בתרא פירש"י ז"ל בהדיא דהכא ברודף ששיבר כלים נמי תשלומין וחיוב מיתה באין כאחד לכך נראה דשאני רודף דכיון דניתן להצילו בנפשו הוה ליה מחוייב מיתה לכל אדם וה"ל מיתה ותשלומין לאחד א"נ דוקא גבי עדים זוממין ממון לזה ונפשות לזה חייב משום דבעינן שתתקיים הזמה כלפי כל אחד ומיהו ממון ונפשות בחד גברא פטור כיון דמתקיים בו קצת הזמה אבל בעלמא מודה רבא דממון לזה ונפשות לזה פטור כן כתבו התוספות בפרק אלו נערות:

דף עד אם נאמר בכל נפשך פירש"י ז"ל ואהבת את ה' אלהיך משמע שלא תמירנו בעובד כוכבים. נראה דקאי ארישא דקרא דכתי' בריש' שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד דאיירי בייחוד השם ועליה קאי ואהבת שלא חמיד ייחודו באחר וכן משמע בפרק הרואה גבי ר' עקיבא דקאמר שהיו סורקין את בשרו והיה מתכוין וקורא את שמע א"ל תלמידיו עד כאן פירוש עדיין אי אתה מניח כוונתך א"ל כל ימי הייתי מצטער על הפסוק הזה ובכל נפשך ואפילו הוא נוטל את נפשך וכו' יצתה נשמתו באחד משמע דבכל נפשך ארישא דקרא קאי שחייב אדם לכוין בייחוד שמו ית אפי' הוא נוטל את נפשך:

אם יש לך אדם שגופו חביב עליו מממונו יש מקשים כיון דלאו שפיר למיעבד הכי שהרי בני גד ובני ראובן שחבבו ממון יותר מנפשות נאמר עליהם לב כסיל לשמאלו כדאיתא במדרש רבה א"כ וכי איצטריך קרא למיכתב מילתא דליתא אלא בשוטים וכסילים ויש לומר דגם בצדיקים גמורים אשכחן כי האי גוונא כדאי' בפרק גיד הנשה ויותר יעקב לבדו שנשתייר על פכים קטנים מכאן לצדיקים שחביב עליהם ממונם יותר מגופם לפי שאין פושטין ידיהן בגזל וצריך לומר דכל היכא דאיכא למיחש שיבא ממונו לאיבוד והוא שם נפשו בכפו להציל ממונו לאו כסיל הוא ושאני בני גד ובני ראובן שאמרו גדרות צאן נבנה למקנינו וערים לטפנו אע"ג דלא הוה להו למיחש לאיבוד ממונם אם יבנו ערים לטפם תחילה כיון שעדיין לא עברו את הירדן:

אפילו לשנויי ערקתא דמסאנא וכו' פירש רב אלפס ז"ל שהעובד כוכבים ומזלות נהגו לעשות שרוך מנעליהן אדומות וישראל שחורות כדי שלא ילבשו מלבושי עובד כוכבים ומזלות וכו' והיינו מצוה קלה דמצוה היא שנאמר ולא תלכו בחקות העובד כוכבים ומזלות. והא דנקט ערקתא דמסאנא ולא א' משאר מלבושים שאין ישראל לובשין כעובד כוכבים ומזלות נראה לפי שהעובד כוכבים ומזלות משתדלין בשעת הגזירה לבטל מישראל מצות תפילין כדאשכחן בעובדא דאלישע בעל כנפים וגבי המן כמו שכתוב ויקר אלו תפילין דכשישראל מקיימין מצות תפילין כראוי נופל אימתה ופחד על העובד כוכבים ומזלות כמ"ש וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך אלו תפילין שבראש וטעמא דמלתא פי' בפרק הכונס. וכיון דרצועות המנעלים וקשירתן שוים הן לרצועות התפילין וקשירתן כדאיתא בפרק במה אשה אמר ר' יוחנן כתפילין כך מנעלים דהא בהא תליא דלכך זכו ישראל לרצועה של תפילין בשכר שאמר אברהם אבינו אם מחוט ועד שרוך נעל והיינו דקאמר דבשעת הגזירה שרגילין העובד כוכבים ומזלות לבטל מישראל מצות תפילין לא מיבעיא אם רוצים לבטל מהן מצות תפילין ממש ח"ו שיהרגו ואל יעברו אלא אפי' אינם רוצים רק שישנה ערקתא דמסאנא שדרכו של ישראל להיות לו רצועות שחורות והעובד כוכבים ומזלות רוצה להכריחו שיעשה אדומות יהרג ואל יעבור כיון דרוצה לבטל ממנו מילתא דדמיא לתפילין ורמז אליהן דרצועות שחורות בתפילין הלל"מ הוא וכתפילין כך מנעלין:

דהא אסתר בפרהסיא הואי אמר אביי אסתר קרקע עולם היא הסמ"ק והר"ן והטור כתבו דאפי' באותן שאמרו יעבור ואל יהרוג אם ירצה להחמיר על עצמו וליהרג רשאי וכ"כ הרא"ש ומייתי ראיה מהירו' וקצת תימה דא"כ אסתר דצנועה גדולה היתה דלא חזיא אפי' דגבר בע"ה שנה כדאיתא בתרגום מגילת אסתר ונביאה היתה אמאי לא החמירה על עצמה שלא תבעל לעובד כוכבים והיה לה למסור נפשה אף על גב דקרקע עולם היתה. ולפי מדרש רבה פ"י דחיי שרה ומגילת אסתר נראה דהא דפריך ש"ס והא אסתר קרקע עולם היתה לאו קושיא היא ואתי נמי שפיר הא דלא החמירה אסתר. דאיתא התם ר"ע היה יושב ודורש אמר מה ראתה אסתר שתמלוך על מאה ועשרים ושבע מדינה אלא אמרה תבא. אסתר שהיא בת בתה של שרה שחיתה מאה ועשרים ושבע שנים ותמלוך על מאה ועשרים וז' מדינות לכאורה תימה דמה ענין קכ"ז מדינו' לקכ"ז שנים שחיתה שרה. ועוד אמאי זכתה למלכות בזכותה של שרה דוקא ולא בזכות שאר אמהות. ועוד דקאמר מה ראתה אסתר שתמלוך וכו' אטו בדידה הוה תליא מילתא והלא באונס לקחוה כמ"ש ותלקח אכתר. לכך נראה דה"ק מה ראתה אסתר שתמלוך דכיון דצנועה גדולה ונביאה ה תה אמאי לא מסרה נפש' שלא תבעל לעובד כוכבים משום חומר' א"נ כדפריך הכא דכיון דפרהסיא הואי היה לה למסור נפשה וכי רוצה היתה שתמלך וכו' ולית לה שינויא דאביי ורבא. ומשני אלא תבא אסתר שהיא בת בתה של שרה ש יתה קכ"ז שנים וכו'. משום דהא דכתב לן רחמנא מספר שנותיה של שרה מופנה היא לגמרי דאע"ג דאשכחן דכתב לן מספר חיי אנשים חשובים כגון שנות האבות ומשה ואהרן לוי עמרם וקהת מ"מ לא אשכחן בשום מקום דכתב לן רחמנא מספר שנותיה של שום אשה דאפי' ברחל ומרים שנכתב מיתתן לא נכתב מספר שנותן ולא בשום אשה וא"כ למה זה נמנו שנותיה של שרה ונראה דהך קושיא הוה קא קשיא לה לאסתר כי נביאה היתה וגדולה בחכמה וכיון שבא מעשה זה לידה שרצו להמליכה על קכ"ז מדינות אמרה ודאי מאת ה' היא זאת דלא נכתב ייתור זה בתורה מספר שנותיה של שרה אלא כדי ללמוד הימנו בדרך גזירה שוה קכ"ז מקכ"ז לומר לך שתעמוד אחת מבנותיה ותמלוך על קכ"ז מדינות בזכות שרה שחיתה קכ"ז שנים. והשתא ודאי לאו בחיי שנותיה תליא מילתא דאין ענין זה לזה אלא הכתוב בא לומר דמלכותה של אסתר בזכותה של שרה הוה וזה ילפינן מייתורא דקכ"ז כמו ג"ש כלומר הרי כאן קכ"ז מדינות ונאמר להלן קכ"ז שנים מה להלן שרה אף כאן שרה והשתא ניחא הא דכתיב שנה שנה בכל כלל וכלל משום דהתם נמי כל חדא באפיה נפשיה נדרש דאמרי' במסכת מגילה שבע ועשרים ומאה מדינה בתחילה לא מלך אלא על שבע ואח"כ נוסף עליהם עשרים ואח"כ נוסף עליהן מאה והוי דומיא דשנותיה של שרה שכל אחד נדרש לעצמו כדפי' רש"י נמצא דהוי כמו גזרה שוה ואכתי קשה למה זה זכתה למלכות בזכות שרה דוקא כמ"ש לעיל. ועוד דלישנא דאלא תבא אסתר ותמלוך משמע קצת דנפשה חשקה בכך וזה תימה דנהי דמן השמים הוה כדילפא מקרא מ"מ צנועה כמותה ונביאה היאך חשקה. וי"ל דאסתר היתה יודעת דאין זה אלא כדי לעשות נס גדול על ידה שתציל את ישראל שלא היתה צנועה ונביאה בישראל שתהא ראויה לעשות נס זה על ידה כמותה כדאיתא במדרש דאמר מרדכי לא לחנם נעשה זאת לצנועה זו אלא כדי לעשות נס על ידה ושמא היינו הא דאמר לה ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות פי' בשביל עת צרה כזו המליכך הקב"ה ולכך קאמר אלא תבא אסתר שהיא בת בתה של שרה וכו' דשרה נמי צנועה גדולה היתה דאפי' אברהם לא הכיר בה מרוב צניעות וכשבא לידה אותו מעשה שנלקחה לפרעה ואבימלך בלי ספק כי יותר היתה משלמת נפשה לכפה מיתית ממה שתבעל לעובד כוכבים ומזלות ח"ו ואפ"ה כדי שתציל את אברהם מהריגה לא רצתה לגלות שאברהם בעלה הוא ומסרה נפשה שתבעל לעובד כוכבים ומזלות חלילה באשר אשה קרקע עולם היא לכך גרמה זכותה שתעמוד אחת מבנותיה צנועה גדולה ותבא מעשה כזה לידה ותמסור נפשה להבעל לעובד כוכבים ומזלות כמותה כדי שתמלוך על קכ"ז מדינות ותציל את ישראל. והיינו דנקט תבא אסתר בת בתה של שרה דברת' כרעא דאמא היא. ואולי אסתר בת גילה דשרה היתה שכל מעשיה דמין להדדי זאת נלקחה באונס אל המלך וזאת נמי נלקחה באונס אל המלך שרה מסרה עצמה לכך כדי שתציל את אברהם וכן אסתר שתציל את ישראל. וכשם ששרה היתה מולכת בכל העולם שהושוו כל העובד כוכבים ומזלות והמליכו את אברהם עליהם כדאיתא במדרש וכן אסתר היתה מולכת מהודו ועד כוש דהיינו מסוף העולם עד סופו כדאיתא במגילה. וכשם ששרה היתה נקראת יסכה על שם שהכל היו סוכין ביפיה ושהיתה סוכה ברוח הקדש כך אסתר היו הכל סוכין ביפיה שנאמר ותהי אסתר נשאת חן בעיני כל רואיה שהיו הכל רואין וסוכין בה כדאיתא במדרש והיתה סוכה ברוח הקדש כדאיתא במגילה ותלבש אסתר מלכות שלבשה רוח הקדש כמו ורוח לבשה את עמשא. מה שרה לא רצתה לגלות על אברהם מה הוא לה עד לאחר שנעשה לה הנס כך אסתר לא הגידה על מרדכי מה הוא לה עד לאחר הנס. וכשם שנתוספה ה"א לשרה ככה לאסתר שהיו הכל קוראין אותה אסתהר על שם סהרא כדאיתא במגילה שהיתה דומה ללבנה ביפיה ועוד דהלבנה מקבלת אורה מן החמה ואסתר נמי קבלה שפע יופיה משרה בת גילה שהיתה דומה לחמה ולכך הבהיקה כל ארץ מצרים ביפיה כשפתחו התיבה כדאיתא במדרש רבה. ושמא היו"ד משרה נחלקת לשני ההי"ן אחת לשרה ואחת לאסתר והיינו דאיכא למאן דאמר במגילה אסתר ירקרקת היתה אלא חוט של חסד היה משוך עליה רמז לשפע חוט של שרה כי אברהם הוא חסד שנאמר חסד לאברהם וכן שרה דאברהם ושרה כי הדדי נינהו דכר ונוקבא וכחד גופא דמיא ולכך אמר לה אברהם זה חסדך אשר תעשי עמדי כי חסד שלה ממנו הוא וזהו עמדי ולא אמר אשר תעשה לי וכיון דאסתר היתה נשפעת משרה ומזכותה ואולי ניצוצות שלה היתה לכך גזרה לצום שלשה ימים כדי שיגיע יום שלישי של תענית ביום ראשון של פסח לדעת התרגום של מגילת אסתר לפי שהצדיקים נענין ביום השלישי כדאשכחן ביונה וב ובשבטים ובשאר צדיקים כדאיתא במדרש אמרה אסתר בלבה אולי תהא גם היא נענית בליל ראשון של פסח ויפתחו לה שערי רחמים כדרך שנפתחו באותר