תורת חיים חלק א נא

משמע דבעי למימר מעיקרא דלא סליק כלל אלא משתעי כי אורחיה מתוך קברו כדפירש"י ז"ל ועוד דפשטא דקרא משמע שהקול יוצא מתחת לארץ דומיא דרישא וסיפא דקרא דכתיב ושפלת מארץ תדברי ומעפר תשח אמרת והיה כאוב מארץ קולך ומעפר אמרתך תצפצף והוי מצי למירמי קראי אהדדי דאידך קרא דאלהים ראיתי עולים מן הארץ משמע דסליק ומשתעי ולא משתעי מתוך קברו ומשני לא דסליק ויתיב בין הפרקים ומשתעי וכאוב מארץ קולך דקאמר היינו כאוב העולה מן הארץ ופריך ת"ש ותאמר האשה אל שאול אלהים ראיתי עולים מן הארץ מדקמפרש קרא מעשה אוב שמעלין אותו מן הארץ משמע דתו ליכא מעשה אחריתי אלא משתעי כי אורחיה ומשני לא דיתיב כו' ואתי שפיר דלא פריך מעיקרא מקרא דשמואל דכתיב ברישא משום דאלימא ליה טפי לאקשויי מקרא דוהיה כאוב מארץ קולך דפשטא דקרא הכי משמע שהקול יוצא מן הארץ דומיא דרישא דקרא כדפי' ולן בבית הקברות כדי שתשרה עליו רוח טומאה משמע דלאו אורחא דרוח הטומאה שתשרה על האדם ביום אלא בלילה נראה דלכך אמר בלעם לשלוחיו לינו פה הלילה והשבותי אתכם דבר לפי שלא נגלה עליו שכינה אלא בלילה כביכול כדרך רוח טומאה שאין שורה על האדם אלא בלילה דומיא הא דאיתא במדרש ויקר אלהים אל בלעם לשון טומאת קרי דבקושי ובזיון היה נגלה עליו ביום אלא להראות חבתן של ישראל:

דף סו מה ת"ל שם לימד על מקלל אביו ואמו כו' פירש"י דרבי מנחם לא ס"ל הא דדרשינן לעיל מהאי קרא עד שיברך שם בשם דאפי' לא ברך שם בשם וכו' ודוחק הוא דמשמע דליכא מאן דפליג אברייתא דלעיל דקתני עד שיברך שם בשם כיון דסתמא אתנייא ובפרק שבועת העדות מייתי ש"ס להא דרבי מנחם וכתבו התוס' שם תימה הא איצטריך ליה לכדדרשינן בפרק וד' מיתות עד שיברך שם בשם ולא כתבו דרבי מנחם פליג אברייתא. ועוד דהרמב"ם ז"ל פסק דמקלל אביו ואמו אינו חייב עד שיקללם בשם מן השמות המיוחדין וכתב נמי דמברך השם אינו חייב עד שיברך בשם מן השמות שאינן נמחקין משמע דס"ל דלא פליגי ונראה דתרוייהו נפקי מהאי קרא דאי למברך השם לחודא אתיא אמאי לא כתבינהו רחמנא גבי הדדי דברישא דקרא הוה ליה למיכתב ונוקב שם ה' בשם מות יומת מדכתביה באפי נפשיה בסיפא דקרא משמע דאתי' למילתא אחריתי דהיינו למקלל אביו ואמו דאשכחן דענש בהו קרא מיתה. ואי למקלל אביו ואמו לחודא אתיא א"כ לכתביה התם דה"ל למיכתב איש איש כי יקלל אביו ואמו בשם וגו' מדכתביה גבי מברך השם משמע דאיתא נמי למברך השם מאי לא תקלל ש"מ תרתי אע"ג דאורחא דקרא הוא בכ"מ למיכתב קללה בשני למדי"ן שאני הכא דאכשר למדרשינהו משום דאלהים נמי שתי לשונות יש בו לכך דרשינן להו לשתי קללות כ משמע מפירוש רש"י ז"ל והרמב"ם ז"ל בפ"ה מהלכות מחרים כתב דאזהרה של מחלל אביו ואמו בכלל לא תקלל חרש הוא וכתב בכסף משנה שם דס"ל דכי משני ש"ס א"כ לכתוב קרא לא תקל חוזר ממ"ש למעלה ומייתי ליה מלא תקלל חרש וכ"ת מה לחרש שכן חרשותו גרמה לו א"כ לכתוב קרא לא תקל חרש כו' ואין נראה דדוקא גבי אלהים לא תקלל דרשינן להו כדפי' אבל בעלמא אורחא דקרא הוא:

רבי כרבי ישמעאל ס"ל אין לפרש דכר' ישמעאל ס"ל ולאו מטעמיה דטעמא דר' ישמעאל משום דהכל היו בכלל הנואף והנואפת והוציא הכתוב כו' וטעמא דרבי מדכתיב כי תחל דמשמע תחילת ביאה והיינו ארוסה דמכי תחל לא משתמע ארוסה דאפי' נכנסה לחופה ולא נבעלה דנשואה היא תיהוי נמי בשריפה כיון דתחילת ביאה הוי אלא צ"ל דר' לגמרי כר' ישמעאל ס"ל וטעמא דארוסה יצאה לשריפה משום דהכל היו בכלל הנואף והנואפת כו' ואיצטריך למיכתב נמי כי תחל לאשמעי' דתחילת ביאה נמי בעינן דמדרשה דרבי ישמעאל לא שמעי' לה אלא דבעינן שתהא נערה בתולה והיא ארוסה דומיא דבת ישראל דיצתה לסקילה אבל תחילת ביאה לא שמעי' מיניה ואם באו עליה שלא כדרכה קודם שנתארסה דאכתי בתולה היא ונתארסה וזינתה ה"א דיצתה לשריפה לכך איצטריך כי תחל לאשמעי' דתחילת ביאה נמי בעינן והוי בחנק וקאמר וכן הוא אומר ואת האיש אשר שכב עמה לבדו דאתי קרא לאשמעי' דלא הוי בסקילה אלא א וכולן בחנק וא"כ ע"כ בבאו עליה כולן שלא כדרכה איירי דאי בכדרכה מאי קמ"ל דכולן בחנק פשיטא כיון דלאו בתולה היא מרישא דקרא שמעינן לה דכתיב נערה בתולה אלמא דאע"ג דהיא נערה בתולה וארוסה לא כוי בסקילה משום דתחילת ביאה נמי בעינן וא"ת ולמה לי תרי קראי לתחילת ביאה לא לכתוב אלא חדא ולילף אידך מיניה וי"ל דמכי תחל ילפינן באשה שזינתה דלא הויא בתורת עונש בתולה כל שבאו עליה שלא כדרכה תחילה ומלבדו ילפינן באיש שזינה דלא הוי בתורת עונש בא על בתולה כל שבאו עליה שלא כדרכה תחילה:

דף סו אמר יש יראה במקום פלוני כך אוכלת כו' לכך נקט במקום פלוני ולא נקט סתמא יש יראה כך אוכלת משום דקרא הכי משמע דבפ' מסית כתיב מאלהי העמים אשר סביבותיהם הקרובים אליך או הרחוקים ממך ואמרי' לעיל מטיבותן של קרובים אתה למד טיבותן של רחוקים לפי שדרכו של מסית לדבר על עובדי כוכבים רחוקה שאינו מכיר בה ומוציא השקר מפיו ואומר כך אוכלת וכו' לכך נקט מתני' יש יראה במקום פלוני כלומר במקום רחוק אמר יש יראה במקום פלוני כך אוכלת כך שותה וכו' משום דשלש פרשיות כתובות גבי הדדי בפ' ראה פרשה ראשונה איירי בנביא שהדיח פרשה שנייה איירי במסית דהיינו בהדיוט שהסית את ההדיוט ופרשה שלישית איירי בעור הנידחת ובכולן נאמר לשון הדחה חוץ מלגבי מסית דכתיב נמי לשון הסתה ואין הסתה אלא גירוי שמשיאו לעשות כן ע"י שמקלס את העובדי כוכבים לפניו ולכך קתני מתני' דהמסית זה הדיוט המסית את ההדיוט ואמר לו יש יראה במקום פלוני שמקלם לו העובדי כוכבים ומסיתו לעבדה לאפוקי פרשת נביא ועיר הנידחת דאיירי שהדיחו בלא הסתה:

כל חייבי מיתות שבתורה אין מכמינין עליהן חוץ מזו נראה דנפקא לן הכמנה מדכתיב כי יסיתך אחיך בן אמך או בנך וגו' בסתר ובמסית את היחיד נמי איירי וכיון דמסיתו בסתר אין עד בדבר היאך אמר הכתוב ידך תהיה בו בראשונה להמיתו והא כתיב על פי שנים עדים יקום דבר אלא צ"ל דמכמינין עליו עדים כשבא להסיתו בסתר:

האומר אעבוד אלך ואעבוד נלך ונעבוד וכו' פי' בין שאומר בלשון רבים בין בלשון יחיד הוי מסית ונסקל לאפוקי בעיר הנידחת קיימא לן דאין עושין עיר הנידחת אא"כ הדיחוה מדיחיה בל' רבים שאמרו להן נלך ונעבוד עכו"ם והיינו דקתני סיפא המדיח זה האומר נלך ונעבוד עכו"ם פי' דוקא בלשון רבים בעינן לאפוקי ממאי דקתני רישא גבי מסית דבלשון יחיד נמי הוי מסית וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ה מהל' עכו"ם דהמסית בין בלשון רבים בין בלשון יחיד הרי זה נסקל ובפ"ד גבי עיר הנידחת כתב דאין עושין עיר הנידחת עד שידיחוה מדיחיה בלשן רבים ויאמרו להן נלך ונעבוד או נלך ונזבח וכו' ומתני' חדא מנייהו נקט וקאמר רב יהודה אמר רב מדיחי עיר הנידחת שנו כאן נראה דאתי לאפוקי נביא שהדיח דנביא שהדיח בין בלשון רבים בין בלשון יחיד יש לו דין נביא שהדיח כדמשמע מדברי הרמב"ם ז"ל שם:

ואמר רב יהודה אמר רב מדיחי עיר הנידחת שנו כאן נראה דאיצטריך לאתויי הא דרב יהודה דלא תימא הא דקתני המדיח זה האומר נלך ונעבוד עכו"ם ביחיד שהדיח את רוב העיר איירי דאין נעשית עיר הנידחת אלא הרי הן כיחידים דאין העיר נעשית עיר הנידחת עד שיהיו מדיחיה שנים או יותר כדאיתא בסוף פרק הנחנקין וא"כ איכא למימר דמדיחי עיר הנידחת דהיינו שנים שהדיחוה לא הוו בסקילה אלא בחנק לכך מייתי הא דרב יהודה דמפרש לה למתניתין במדיחי עיר הנידחת:

אמר רבינא כולה רבנן היא ולא זו אף זו קתני פירש"י ז"ל דאיהו ורב פפא לא פליגי ואין זו שיטת הש"ס כמ"ש התוספות ודוחק נמי להגיה הספרים ועוד כיון דרב פפא משני רישא ורבינא סיפא הוה ליה לסדר שינויא דרב פפא תחילה ומה שפי' רבינו תם דרבינא משני כולה מתני' כו' דוחק הוא דאין במשמעות והמסית את ההדיוט דאיירי אפי' בנביא המסית וכ"ש לספרים דגרסי במתני' המסית זה הדיוט המסי' את ההדיוט בלא וי''ו כמ"ש בפי' המשנה להרמב"ם ז"ל משמע דחד מילתא הוא וא"כ לא שייך למימר דתני להו בלא זו אף זו ונראה דאתרוייהו משני לא זו אף זו קתני והכי קאמר המסית דקתני לעיל דהוי בסקילה לא זו הדיוט המסית את ההדיוט דבהדיא כתיב ביה סקילה אלא אפי' מדיח דהיינו נביא שהדיח ומדיחי עיר הנידחת נמי הוו בסקילה ואע"ג דמדיחי דסיפא מוקי לה רב יהודה במדיחי עיר הנידחת דוקא היינו לענין דבעינן שיאמרו לשון רבים מיהו כיון דקתני דמדיחי עיר הנידחת הוי בסקילה ושמעינן מינה דנביא שהדיח נמי בסקילה דהא בהא תליא דחד טעמא אית להו דטעמא דתרוייהו משום דילפינן להו הדחה הדחה ממסית כדאיתא בס"פ הנחנקין וכן משמע מדלא קתני מתני' בנסקלין נביא שהדיח וע"כ צריך לומר דבין נביא שהדיח ובין מדיחי עיר הנידחת בכלל מדיח נינהו:

בי קתני מסית זה הדיוט להכמנה פי' רש"י ז"ל כל המסיתים קרי הדיוטות משום הכמנה כלומר מסית הדיוט ושוטה הוא ומנהג הקלים נוהגין בו שמקילין בחייו וכו' ופירושו דחוק דמשמעות הדיוט לאו הכי הוא ועוד דא"כ לא הוי דומיא דסיפא דהמסית את ההדיוט וכ"ש לספרים דגרסי המסית זה הדיוט המסית את ההדיוט דלא שייך לפרש כן לכ"נ דה"ק כי קתני המסית זה הדיוט וכו' לאו למידק מיניה חנק אתי לאשמעינן אלא למידק מיניה הכמנה קמ"ל דדוקא הדיוט המסית מכמינין הא נביא לא ושעמא דיחיד הא רבים אין מכמינין:

מדליקין לו את הנר בבית הפנימי נראה דלכך נקט מדליקין לו את הנר משום דמבסתר דכתיב גבי הדיוט המסית את ההדיוט יליף לה וסתם סתר בלילה הוא ובבית הפנימי וכן פירש"י ז"ל בפ' ראה בסתר שאין דברי מסית אלא בסתר וכן שלמה הוא אומר בנשף בערב יום באישון לילה ואפילה:

אין עוד מלבדו א"ר חנינא אפי' לדבר כשפים נראה משום דקאי איציאת מצרים דרישא דקרא דכתיב או הנסה אלהים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי וגו' ככל אשר עשה לכם ה' אלהיכם במצרים לעיניך סיפא דקרא אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלהים אין עוד מלבדו משמע דאין עוד מלבדו אפי' כשפים קאמר לפי שמצרים היתה מלאה כשפים כדאמרי' גבי יוסף תבן אתה מכניס לעפריים וכו' ואין עבד היה יכול לצאת ממצרים מפני כשפים ועתה יצאו ששים רבוא שלא הועילו הכשפים לכך אמר אין עוד מלבדו אפי' כשפים:

כל מעלי שבתא הוו עסקי בהלכות יצירה ומיברי להו כו' משום כבוד שבת עשו כן אבל בלאו הכי לאו שפיר למיעבד הכי כדאשכחן בפ"ג דתענית גבי בריה דר' יוסי דאמר ליה אבוה אתה הטרחת את קונך להוציא תאנה פירותיה שלא בזמנן וכו' ואמרו דאשתמש בתגא חלף:

מטא לאשקויי מיא פשר שכל מיני מכשפות נימוחין על ידי מים חיים לפי שמעשה כשפים ומעשה שדים מיסוד הטומאה המה נמשכין ויוצאין אין השד יכול לבראת בריה פחותה מכשעורה שהוא פחות מכשיעור טומאת עצם המת ולהכי המה נימוחין על ידי מים חיים לפי שהטומאה בורחת ממים חיים שמקור יסודה הוא סטרא דקדושה כמ"ש אותי עזבו מקור מים חיים כדאשכחן בטמא מת שטהרתו במי חטאת שהן מים חיים דוקא:

דף סח והא ר"ע מר' יהושע גמר לה והתניא וכו' אע"ג דמרבי אליעזר מעשה דלקיטת קשואין הוה גמיר ומשמיה דר' יהושע דינא קאמר שהעושה בהן מעשה חייב ובאוחז בהן את העינים פטור מ"מ פריך שפיר דר"ע ודאי לאו דינא אשמעי' דכבר תנא לה רישא דמתני' המכשף העושה מעשה חייב ולא האוחז את העינים אלא משום דאותו כישוף דנטיעת קשואין דבר גדול הוא ואין רוב המכשפים בקיאין בו ואין אדם יכול לעמוד עליו להכיר בו איזהו מעשה גמור וחייב ואיזהו אחיזת עינים ופטור לכ"ק ר"ע משמיה דר' יהושע דאפילו בלקיטת קשואין הוא יודע להבחין ולהכיר אם עשה מעשה גמור ולחייבו ואם אחז את העינים ולפוטרו אלמא דמעשה דלקיטת קשואין מרבי יהושע גמיר: