תורת חיים חלק א מט

דאהוד לא הזכיר לו אלא כינוי דקאמר ליה דבר אלהים לי אליך דא"כ הל"ל ולא שמע אלא כינוי מדנקט ולא ידע אלא כינוי צ"ל כדפי' דסתם עכו"מ אינו יודע לא שם המיוחד ולא כינוים הכתובים בתורה והא דקאמר דלא ידע אלא בכינוי היינו בכינוי שהיה הוא קורא להקב"ה בלשונו:

וליחשוב נמי זורק פירש"י ז"ל דבשלמא מקבל ומולק לא קשיא לן וכו' כן צריך להיות ובכסף משנה פ' ג' מהלכות עובדי כוכבים וא"ת אמאי לא מני נמי מקבל ומולק נ"ל דמולק היינו זובח ומקבל לאו עבודה היא חלא אם זרק דכי מקבל הדם לא מוכח מלתא דפלח לה ע"כ ולא ידענא זובח אמאי הוי עבודה ספי ממקבל דהא שחיטה לחודא נמי לא מהניא אלא א"כ זרק והקריב והקטיר ואמאי מוכחא מילתא בשחיטה דפלח לה טפי מבקבלה:

יצתה הסתחואה לידון בעצמה וכו' וא"ת ודלמא תרוייהו יצאו לידון על הכלל כולו זביחה יצתה לשלא כדרכה דמה זביחה שהיא עבודת פנים כו' והשתחואה יצתה לכדרכה דמה השתחואה שהיא דרך כבוד וחייבין עליה כדרכה אף כל שהוא דרך כבוד אבל דרך בזיון אע"ג דהוי כדרכה כפוער לפעור לא מחייב וי"ל דא"כ איכה יעבדו למה לי דאי משום אזהרה לכדרכה לא לכתוב אלא רישא דקרא פן תדרוש לאלהיהם ותו לא וממילא הוה אתי לאזהרה דכדרכה דשלא כדרכה לא איצטריך דמלא יזבחו נפקא כמ"ש התוס' בסמוך אלא ודאי איכה יעבדו אתי לאשמעינן דאפילו דרך בזיון אם הוא כדרכה חייב:

ריקן העבודות כולן לשם המיוחד נראה דלכך נקט שם המיוחד לפי שכל המקריב קרבן צריך שלא יעלה במחשבתו רק לשם המיוחד כדאיתא בסוף מסכת מנחות אר"ש בן עזאי בא וראה מה כתיב בפרשת קרבנות שלא נאמר בהן לא אל ולא אלהים אלא ה' שלא ליתן פתחון פה וכו':

דף סא איכה יעבדו למעוטי מאי אבל השתא דזביחה יצתה ללמד אתי שפיר דמי לאו איכה יעבדו הוה אמינא דהשתחואה יצתה ללמד דמה השתחואה מיוחד שהיא דרך כבוד וכו' וזובח דכתב רחמנא אם אינו ענין לזביחה דמהשתחואה נפקא תנהו ענין למבוזים כגון פוער למרקוליס דמחייב ולכך איצטריך חיכה יעבדו לאשמעי' דלא מחייב בעבודת בזיון אלא בכדרכה אלא למאי דקאמר דיצתה השתחואה ללמד וזובח איצטריך להא דמחשבין מעבודה לעבודה א"כ איכה יעבדו למעוטי מאי דפוער למרקוליס לא איצטריך למעוטי דמהשתחואה ממעטינן ליה דמה השתחואה מיוחד שהיא דרך כבוד כו' אבל דרך בזיון לא ומשמע דשפיר איצטריך למעוטי פוער למרקוליס דפ"ד אמינא דבכי האי גונא לאו שלא כדרכה הוא אלא כדרכה הוי דכיון דעבודתו דרך בזיון אף כל בזיון כדרכו הוא והשתחואה יצתה לאשמעי' דהמשתחוה לפעור ומרקוליס אע"ג דזה דרך כבוד וזה עבודתו דרך בזיון אפ"ה חייב קמ"ל איכה יעבדו דכדרכה ממש בעינן. והתוס' כתבו דהשתא דיצתה זביחה ללמד אתי איכה יעבדו לרבויי ולא משמע כן מדלא קאמר איכה יעבדו לרבויי מאי גם מה שכתבו התוס' דבסמוך בעי למימר דאפילו פוער למרקוליס נפקא ליה מהשתחואה דחייב דוחקא דשאני השתחואה דדרך כבוד הוא:

והא אנן תנן האומר אעבוד וכו' משמע דהיינו מתני' דסוף פרקין דקתני הכי ותימא דהא ההיא מתני' לאו בניסת איירי אלא במסית שאם הסית באחת מלשונות הללו הוי מסית וחייב דרישא דמתני' במסית איירי דקתני המסית זה הדיוט וכו' וכן פירש"י ז"ל שם האומר אעבוד וכו' באחת מכל הלשונות הללו הוי מסית וחייב וכן משמע מדברי הרמב"ם ז"ל דאמסית קאי שכתב בפ"ה מהל' עובדי כוכבים המסית שהסית בין בלשון רבים בין בלשון יחיד הרי זה נסקל כיצד האומר לחבירו אעבוד עובדי כוכבים אלך ואעבוד נלך ונעבוד אזבח אלך ואזבח וכו' וכיון דאמסית קאי מאי פריך דלמא דוקא מסית דרחמנא חייביה באמירה אבל ניסת אימא דלא מיחייביה באמירה אא"כ עובד וא"ת כיון דאמסית קאי מאי אעבוד דקאמר תעבוד או נעבוד הל"ל כבר תירץ בכסף משנה שם שאומר לו אעבוד אני בתחילה ואתה אחרי:

רבי מאיר מחייב ור"י פוטר בניסת פליגי כמ"ש התו' והא דקאמר היכא דפלחו כ"ע לא פליגי איצטריך למימר הכי דלא תימא דדוקא בפלחו הוא דפליגי ר' מאיר מחייב ור"י פוטר דס"ל דלא מחייב רחמנא עובד עובדי כוכבים אלא בעובד מעצמו אבל אם חבירו הסיתו והטעהו בדבריו פטור הניסת לכ"ק דלא שייך למימר הכי דהיכא דפלחו ודאי כ"ע לא פליגי דכתיב לא תעשה לך פסל סתמא מאי לאו אחד העובד מאהבה ומיראה פי' ומתניתין תרתי אשמעינן וה"ק אחד העובד דהיינו כדרכה וקמ"ל דאע"ג דעובד מאהבה ומיראה חייב ואחד המזבח ומקטר ומנסך כו' ואפילו שלא כדרכה חייב ומשני לא כדמתרץ ר' ירמיה דמתניתין חדא קתני ולא זו אף זו קתני לא זו העובד כדרכה אלא אפילו מזבח כו' שלא כדרכה חייב ורש"י ז"ל פירש אחד העובד והלא המזבח והמקטר עובדין הן אלא ה"ק אחד העובד ואפי' מאהבה ומיראה ואחד המזבח לשם עובדי כוכבים דתנא סיפא לגלויי עליה דרישא דמאהבה ויראה הוא מדכתב דתנא סיפא לגלויי רישא אלמא סבירא ליה דסיפא נמי כדרכה איירי ודבריו תמוהים מדקתני סיפא דמתני' אבל המגפף והמנשק והמכבד כו' עובר בלא תעשה ואי בכדרכה אמאי אינו עובר אלא לח תעשה והא חייב מיתה הוא דאפילו פוער לפעור חייב מיתה כיון דזו היא עבודתו כדקתני מתניתין. ועוד מדנקט מתני' מזבח ומקטר ומנסך ומשתחוה צריך לומר דשלא כדרכה איירי ולהכי נקט הנך ארבע עבודות דיליף להו מקראי בברייתא דלעיל וליכא למימר דלאביי דוקא כדרכה חייב דהא בהדיא קאמר לקמן שלש השתחואות למה אחת לשלא כדרכה:

דף סב מאחת שם משמעון וכן דן מדניאל אע"ג דמם משמעון פתוחה ודשם סתומה ונון דדניאל כפופה ודדן פשוטה בפרק הבונה פריך לה ומשני דסבירא ליה סתום ועשאו פתוח כשר:

הניחא לאביי דאמר חייב אלא לרבא וכו' ליש מפרשים שכתבו התוס' לעיל דפלוגתייהו דאביי ורבא בעבודת כוכבים ומזלות שהכל עובדים אותה מאהבה ומיראה דומיא דהמן אבל בסתם עובדי כוכבים ומזלות מודי רבא דחייב ד' דהיינו סך ע"ד שעות רמז לדבר שובה ישו קשה דא"כ משכחת לה שפיר שוגג בלא מתכוין מאהבה ומיראה אפי' לרבא ובסתם עובדי כוכבים פיהו לעיל גבי שגגת עובדי כוכבים דפריך ש"ס נמי הניחא לאביי דאמר חייב כו' ניחא דאע"ג דמיתוקמא אפי' לרבא ובסתם עובדי כוכבים מ"מ כיון דלא קאי הכי לא חש לדקדק וכמ"ש התו' דלהכי לא מוקי לה במגפף לעובדי כוכבים שדרכה בגיפוף והוא סבור שאין דרכה בכך:

נתכוון להגביה את התלוש וחתך את המחובר נקט הכי מש ם דבעי לאוקמי אפי' לאביי דפוטר בפ' כלל גדול נתכוון לחתוך את התלוש וחתך את המחובר דלדידיה לא משכחת לה שגג בלא נתכוון אלא בכה"ג אבל לרבא משכחת לה בשגג בלא מתכוון אפילו נתכוון לחתוך את התלוש וחתך את המחובר דהיינו ונמצא שהוא מחובר לפירוש ר"ת ז"ל כדאיתא התם וא"ת מאי שנא שוגג זה משוגג דכל התורה כולה דלא מכוין נמי לאיסור ותירצו התו' בפרק ספק אכל דבכל התורה כולה אומר מותר הוא בשוגג בדבר שהוא ידוע לנו אבל הכא לדבר שהוא היתר לכ"ע אם היה כפי מה שהוא סבור:

מובילנא מאניה בתריה לבי מסותא כלומר אודה לו שהוא גדול ממני בתורה ושאני ראוי לשמש לו כתלמיד המשמש לרבו וכה"ג איתא בפ' כיצד הרגל גבי הא דאמר ליה רב חסדא לרמי בר חמא לא הוית גבן באורתא בתחומא דאמר ליה לכי תשמש לי כלומר לכשתודה לי שאני גדול ממך בתורה ושאתה ראוי לשמש לי כתלמיד המשמש לרבו ונקט הכא מובילנ' מאניה בתריה לבי מסותא משום דקיימא לן תלמיד אל יכנס עם רבו למרחץ אא"כ רבו צריך לו שישמשנו:

אלמלא ו"ו שבהעלוך נתחייבו שונאיהם של ישראל כלייה דהשתא שתפוהו להקב"ה עמו ולהכי כתיב וישתחוו לו ויזבחו לו ויאמרו אלה אלהיך ולא כתיב נמי ויאמרו לו לפי ששתפוהו ית' עמו ואמרו להם אלה אלהיך ישראל אשר העלוך וגו' ועוד נראה שהכתוב מתרעם על ישראל על שלא שתפוהו אלא באחרונה ולכ"ק וישתחוו לו פירוש מתחילה לא השתחוו אלא לו לבדו וכן ויזבחו לו לבדו ובאחרונה שתפוהו ואמרו אלה אלהיך ישראל אשר העלוך וכה"ג איתא בפתיחתא דאיכה רבה ר' יצחק פתח ולא אותי קראת יעקב וגו' שס"ה בתי עובדי כוכבים ומזלות היו בדמשק וכולן עשו ישראל הגמוניא ועבדו אותן דכתיב ויוסיפו בני ישראל לעשות הרע בעיני ה' ויעבדו את הבעלים ואת העשתרות ואת אלהי ארם ואת אלהי צידון וגו' ויעזבו את ה' ולא עבדוהו אפי' בשותפות אמר ר' יוסי בר רבי חנינא הלואי עשו אותי בני כגריזמי הזו שהיא באה באחרונה ונראה דר' יצחק דריש מיתורא דקרא דויעזבו את ה' ולא עבדוהו לאשמעי' שלא עבדוהו אפי' בשותפות כמו שעשו במעשה העגל ור' יוסי בר חנינא סבר דא"כ לכתוב ויעזבו את ה' ותו לא מדכתיב נמי ולא עבדוהו משמע ליה דלא זו אף זו קאמר לא זו שלא שתפוהו יחד ולא השווהו לעבכ"ומ אלא אפי' באחרונה לא עבדוהו:

הכי גרסי' במתני' דפ"ק דזבין ראה אחת מרובה כשלש שהיא כמן גדיון לשילוח ופירש"י ז"ל שהוא מקום שהעמידו שם מלכי עכו"מ צורות עכו"מ כדאמרי' במסכת עכו"מ פרק ר"י מזרחית צפונית בה גנזו בית חשמונאי אבני מזבח ששיקצו אנשי עכו"מ צורות לעובדי כוכבים ומזנות ואותו מקום קרוב לשילוח היה וכ"כ בערוך:

דף סד יתבו תלתא יומא בתעניתא פי' עם הלילות וה"ג בהדיא בפ' בא לו יתבו בתעניתא תלתא יומי ותלתא ליליא וטעם תלתא יומי משום דלעולם אין ישראל נתונין בצרה יותר משלשה ימים כדאיתא במדרש מגילת אסתר רבה באברהם כתיב ביום השלישי וישא אברהם את עיניו וגו' השבטים ויאסוף אותם אל משמר שלשת ימים יונה שנא' ויהי יונה במעי הדגה ג' ימים וגם הנס דאסתר נעשה בסוף ג' ימים לתעניתם וכו' וראיתי נוהגין או שמתענין ג' ימים וג' לילות בי' ימי תשובה להוסיף להתענות עד שתי שעות בליל ע"ד ה' אלהיך ונראה דמנהג ותיקין הוא וכן ראוי לנהוג ויש להביא ראיה למנהגם ממדרש רבה ממגילת אסתר דאיתא התם בשעה שהתענו מרדכי ותלמידיו אותם שלשה ימים ולילות דאסתר באו אמותיהן של התלמידים להאכילן בסוף יום שלישי והיו נשבעים בחיי מרדכי רבינו שלא נאכל ולא נשתה אלא מתוך תעניתנו נמות געו כולם בבכיה עד שעלתה שועתם למרום ושמע הקב"ה קול בכיתם כבשתי שעות בלילה באותה שעה נתגלגלו רחמיו של הקב"ה וישב על כסא רחמים וכו' מדלא עלתה שועתם לפניו ית' עד שתי שעות בלילה משמע דגמר תענית דתלתא יומי ותלתא לילא לא הוה אלא עד שתי שעות בליל רביעי ונראה קצת רמז לזה לפי שההחטא פוגם בשמו הגדול ית' ושמו הגדול במלואו בגימטרי' ע"ד יו"ד הי"א וי"ו הי"א וזהו שנאמר שובה ישראל ע"ד ה' אלקיך שצריך אתה לשוב בתשובה ע"ד שעות כמנין ה' שהוא ג"כ ע"ד כדפי' והטעם כי כשלת בעוניך ופגמת בשם הגדול לכך צריך אתה לתקן אותו:

נפק כגוריא דנורא מבית קדשי הקדשים וא"ת יצה"ר בבית קדש הקדשי' מאי עבידתי' וי"ל לפי שבריאת העולם ובריאת האדם דמיין להדדי דלהכי נקרא האדם עולם הקטן וכשם שהיצה"ר יושב בתוך האדם על לבו שהוא עיקרו ושרשו כדאיתא בפרק הרואה אמר רב יצה"ר דומה לזבוב ויושב על שני מפתחי הלב וכו' ומשם הוא מתפשט לכל האיברים כך היצה"ר יושב בתוך העולם על עיקרו ושרשו מקום א שתיה אשר משם הושתת העולם שהוא בתוך קדש הקדשים ומשם הוא מתפשט לכל העולם וכיון דיצה"ר דעכ"ומ יצא ממקומו ונתפס נתבטל אע"ג דקמכוין לבזויי כתבו התו' ולעובדו בביזוי ודבריהם תמוהים חדא דאין הלשון משמע כן אלא משמע דלא קמכוין אלא לבזויי קאמר ועוד דמייתי עליה עובדא דרב מנשה ורב מנשה לא הוה קמיכוין אלא לבזויי משמע דמתניתין נמי בהכי איירי ועוד מדקאמרי ליה הזורק אבן במרקוליס תנן אע"ג דמיכוין למירגמיה משמע בהדיא דמתני' נמי איירי דלא קמיכוין אלא לבזויי דומיא דרב מנשה דאי לאו הכי מאי ראיה מייתי ממתני' ועוד תימה דאי אפשר לומר כן דקמיכוין לבזוייה ולעובדה בביזוי דמה נפשך אי כוונתו לבזות אותה הרי אין כוונתו לעובדה אלא לבזותה ואי כוונתו לעובדה הרי אין כוונתו לבזותה אלא לעובדה אבל שיתכוין לעובדה ולבזותה במעשה אחד מלתא דלא אפשר הוא ע"כ