תורת חיים חלק א מז

עקיבא חייב שתים דלא הוה צריך למימר דהביא נמי בהמה עליו דהא הבא על הזכר והביא זכר עליו ובא על הבהמה נמי בין לר' אבהו בין לאביי לרבי ישמעאל חייב שלש ולרבי עקיבא חייב שתים אלא צריך לומר דרבותא אשמעינן דאע"ג דארבע ביאות הן אפילו הכי לא מיחייב לרבי עקיבא אלא שתים ולרבי שמעאל שלש

רא תתן שכבתך לא תתן סביבתך דוקא באזהרה דריש הכי דכיון דאשכחן דענש רחמנא עליה איכא למימר דאזהרתיה מהכא אבל איש אשר יתן שכבתו בבהמה דגבי עונש לא מצי דריש איש אשר שכיבתו דכל כמה דלא אשכחן דענש הכתוב אהכי אין סברא להוציא קרא מידי פשוטו

דף נה דרש רב נחמן בר רב חסדא באשה שני משכבות פירש"י ז"ל דלענין רביעה קאמר דאלו בבעילת אדם לא איצטריך לרב נחמן למימר דקראי טובא ומתניתין איכא ורב פפא נמי לא מצי למימר איפכא ותימה דא"כ מאי קאמר אדרבה אשה דאורחא אמשכב מחייב בהמה דלאו אורחא וכו' והא אידי ואידי לאו אורחא הוא ולכאורה נראה דהא דקאמר באשה שני משכבות בבעילת אדם איירי וקמ"ל דלא תימא כי היכי דאיכא שני משכבות באשה ה"נ איכא שני משכבות בבהמה לכך קאמר באשה דוקא הוא דאיכא שני משכבות דגלי לן קרא מדכתיב משכבי אבל בבהמה דלא כתיב הכי לא והיינו דפריך רב פפא אדרבא אשה דאורחא היא בבעילת אדם סברא הוא דלא מיחייב אלא אמידי דאורחא דהיינו כדרכה אבל בהמה כיון דלאו אורחא בבעילת אדם ואפילו בא עליה כדרכה לאו אורחא היא סברא הוא דמחייב אכל נקב ונקב דמה לי נקב זה מה לי נקב זה כיון דכולן לאו אורחא נינהו וכן משמע ממה שכתבו התוס' הא פשיטא בכולה ש"ס דבאשה מתחייב אשני משכבות אלא רב פפא ה"ק וכו' ואי כפירש"י ז"ל מאי הוצרכו לדחוק מלתא דרב פפא דלמא ס"ל דרביעה שאני דלא דרשינן משכבי אשה אלא באדם כדמשמע מפירש"י ז"ל שכתב ורב פפא נמי לא מצי למימר איפכא משמע דכיון דקאי ארביעה ניחא הא דקאמר איפכא מיהו מדגרסי' בסמוך בכל הספרים תניא דלא כתרוייהו משמע כדפירש"י ז"ל דלענין רביעה איירי ועוד דמ"ש התוספות דרב פפא לדבריו קאמר ליה דאם יש לחלק כו' דוחק הוא

ישראל גופיה ליתסר מידי דהוה ארביעה וא"ת בלאו מילתא דרב ששת תוקשי ליה נעבד דישראל אמאי שריא ליתסר מידי דהוה ארביעה ולפי מ"ש התוספות דפשיט כי היכי דגבי אילנות השוה הכתוב של עובדי כוכבים ומזלות לשל ישראל אע"ג דבישראל איכא תקלה וקלון וכו' אתי שפיר דאי לאו הא דרב ששת איכא למימר דטעמא דקלון לא שייך אלא ברביעה לפי שמבזה עצמו בדבר מגונה אבל בנעבד תקלה איכא קלון ליכא שהרי למסקנא נמי אית ליה לאביי דקלון דרביעה מרובה משל נעבד לכך איכא למימר דקא ס"ד דבנעבד ליכא קלון כלל ולהכי נעבד שרי אע"ג דנרבע אסורה אבל השתא דפשיט רב ששת דכי היכי דגבי אילנות השוה הכתוב של עובדי כוכבים ומזלות לשל ישראל אף על גב דבישראל איכא תקלה וקלון ובשל עבודת כוכבים ומזלות ליכא אלא תקלה לחוד ה"נ גבי בהמה כו' אלמא דבנעבד נמי איכא קלון כמו בנרבע לכך פריך ישראל גופיה ליתסר מידי דהוי ארביעה. מיהו קשה לפירושם לאביי דמחלק בין נרבע דישראל לנעבד משום דזה קלונו מרובה וזה קלונו מועט א"כ מאי ראיה מייתי רב ששת מאילנות לבהמה דכי היכי דגבי אילנות השוה הכתוב של עובדי כוכבים ומזלות לשל ישראל כו' הכי נמי גבי בהמה דלמא אילנות שאני דבישראל ליכא אלא קלון מועט לכך איכא למימר דהשוה הכתוב תקלה דעובדי כוכבים ומזלות לתקלה וקלון מועט דישראל אבל גבי בהמה דבעלי חיים היא דרחמנא חס עלה ולא קטלינן לה כישראל אלא היכא דאיכא תקלה וקלון מרובה מנא ליה להשוות תקלה לחוד דעובדי כוכבים ומזלות לתקלה וקלון מרובה דישראל

דף גו בכל יום דנין את העדים בכינוי כו' נגמר הדין לא הורגו בכינוי כו' עשום דמקבלין עדותן של עדים פעמים בתחילת הדין זה שלא בפני זה ובשעת גמר א זה בפני זה כדאיתא בתוספתא פרק ששי אם יש עדים מכניסין אותן ומאיימין עליהן ומוציאין אותן ומשיירין את הגדול שבהן ושומעין את דבריו ומוציאן אותו לחוץ ומכניסין את השני ושומעין את דבריו ומוציאין אותו לחוץ ואח"כ מכניסין את שניהן ואומרים דבריהן זה בפני זה אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות. והשתא ניחא הא דקתני והשני אומר אף אני כמוהו וכו' אף ע"ג דמקבלין עדותו זה שלא בפני זה כדתנן בפרק זה בורר משום דהתם בתחילת הדין איירי: המגדף אינו חייב עד שיפרש השם נראה דיליף לה מדאפקיה רחמנ' לקללה בל' נוקב דכתיב ונוקב שם ה' למימר דבעינן שיפרש השם ויברך

וחכמים אומרים על שם המיוחד במיתה כרבנן קיימא לן דלא מיחייב מיתה אלא על השם המיוחד מיהו לא בעינן שיברך את שם המיוחד בשם המיוחד דאפי' מברכו באחד משאר השמות שאינן נמחקין כגון יה אלהים שדי חייב מיתה כמ"ש הרמב"ם ז"ל בפרק שני מהלכות עובדי כוכבים ומזלות אין המגדף חייב עד שיפרש את השם המיוחד של ארבע אותיות כו' ויברך אותו בשם מן השמות שאינן נמחקין. וטעמו נראה מדכתיב ברישא דקרא ונוקב שם ה' מות יומת וכי אהדריה קרא לא כתיב שם ה' אלא בנקבו שם יומת משמע דלא אהדריה קרא אלא לומר דבעינן שיקוב את השם המיוחד בשם דהיינו באחד מן השמות שאינן נמחקין לאפוקי בכינוי דלא היינו רחום וחנון קנא וכיוצ' בהן כמ"ש הרמב"ם בפכ"ו מהלכות סנהדרין גבי מקלל חבירו דלא מחייב עד שיקלל בשם מן השמות כגון יה ואלהים ושדי וכיוצא בהן או בכינוי מן הכינויים כגון חנון וקנא וכיוצא בהן. ולפי זה הא דקתני ברייתא מניין לרבות כל הכינויין לא אתי לאתויי שמות שאינן נמחקין לחוד אלא אפי' כינויין הנמחקין נמי אתי לאתויי ולכך נקט כל הכינויין וקאמר נמי ת"ל איש כי יקלל אלהיו מ"מ משמע דמ"מ חייב אפי' מכינוי כל דהו. ובכסף משנה בס"ב מהלכות עובדי כוכבים ומזלות כתב על הרמב"ם דצ"ע מנא ליה שאם בירך שם האחד המיוחד מן הכינויים שחייב דלמא בעינן שיברך שם המיוחד בשם המיוחד וכתב עוד שם בשם הרמ"ה דמה שאמר הרמב"ם ויברך אותו בשם מן השמות שאינם נמחקין אינו כן דכי היכי דבעינן שם המתברך שם המיוחד ה"נ בעינן שם שמברך בו שם המיוחד ולפי מה שפי' דברי הרמב"ם ז"ל נכונים הם

שבע מצות נצטוו עובדי כוכבים דינין פי' שמחויבין להושיב דיינין ושופטים לדון את מי שעובר על שבע מצות עובדי כוכבים והיינו דיליף בסמוך דינין מדכתיב אלהים אע"ג דאלהים היינו דיינין ובתר הכי נמי קאמר לא נצרכה אלא להושיב ב"ד בכל פלך ופלך אע"ג דהוסיפו עליהן דינין קתני

דף נז עובדי כוכבים ומזלות נמי איתרבי מאיש איש ורב יוסף נראה דס"ל כמ"ד לקמן בפירקין דמולך לאו עובדי כוכבים ומזלות היא אלא חוק הוא להם ואם וקטר לפניו פטור זבח וא"כ לא כתיב בעובדי כוכבי' ומזלו' איש חיש ולכן אין עובד כוכבים נהרג עליה

אזהרה שלהן זו היא מיתתן ולפי זה ברייתא דלעיל דקתני איש איש לרבות את עובדי כוכבים ומזלות שמוזהרין וכו' איכא למימר שנהרגין קאמר ובספרי גרס בהדיא איש איש לרבות את העובדי כוכבים ומזנות שנהרגין על ברכת השם כישראל וקשה דא"כ אמאי מוקי לה כרבי מאיר לוקמא אפי' ל ואשמעינן קרא דעובד כוכבים ומזלות שבירך שם המיוחד חייב מיתה כיש דלא שמעינן לה מקרא דויצו ושמא י"ל משום דאיש איש גבי כינויין הוא דכתיב. מיהו קשה דלקמן קתני איש איש לרבות את העובדי כוכבים ומזלות שמוזהרין על העריות כישראל ופריך והא מהכא נפקא מהתם נפקא לאמר זה גילוי עריות ומוקי לה לנערה המאורסה דלית להו אמאי לא משני דאיצטריך קרא לאשמועינן עובדי כוכבים נהרג על עריות כישראל דלא שמעינן לה מלאמר וצריך לומר דל ולקמן שקיל וטרי ש"ס לפי מה דקיימא לן דעל שבע מצות עובדי כוכבים נהרגין דגלי רחמנא בחדא והוא הדין בכולהו כרב הונא ורב יהודה וכולהו תלמידי דרב דכוותייהו קי"ל כמ"ש הרמב"ם ז"ל

אי לאו בשעת גמר מלאכה גזל מעליא הוא ורב אחא בר יעקב ס"ל דאע"ג דשלא בשעת גמר מלאכה גזל גמור הוא מכל מקום כיון דבשעת גמר מלאכה שרי שייך שפיר למיתני כיוצא בו בגזל וכן משמע קצת מדברי הרמב"ם ז"ל שכתב בפ"ט מהל' מלכי' עובד כוכבים חייב על הגזל וכו' אפי' פועל שאכל שלא בשעת מלאכה משמע דשלא בשעת מלאכה רבותא הוא וצ"ל כדפי' וכן בסמוך דפריך כיון דלאו בני מחילה נינהו גזל מעלי' הוא צ"ל דרב פפא ס"ל דאע"ג דלגבי עובדי כוכבים גזל מעליא הוא כיון דלגבי ישראל לאו גזל הוא שייך שפיר למיתני כיוצא בו בגזל והא דלא מוקי לה בפועל בכרם משו' דלא בשעת מלאכה לא אשכחן כלל דשרי: וכן יפת תוא' נרא' דאתי לאשמעי' דמחיי' בין בגוזל ממון בין נפשו' משמע מדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ט מהלכות מלכים שכתב עובדי כוכבי' חייב הגזל בין שגזל ע בדי כוכבים ומזלות בין שגזל ישראל ואחד הגוזל או הגונב ממון או גונב נפש ולא מייתי הא דיפת תואר כלל וצ"ל דאיירי בגוזל יפת תואר פנויה אי נמי באשת איש ונכנסה לחופה ולא נבעלה דלדידכו לית להו כדאמרינן לקמן דאי באשת איש גמור אם כן מאי איריא דחייב משום גזל תיפוק ליה משום עריות ובסמוך נמי דמפרש ש"ס כיוצא ביפת תואר לכדאמר רבי אלעזר אמר ר' חנינא עובדי כוכבים שייחד שפחה לעבדו ובא עליה כו' צ"ל שייחדה ולא נבעלה עדיין לעבד דאי בנבעלה מאי איריא משום גזל תיפוק ליה משום עריות. מיהו מימרא גופא דא"ר אלעזר אמר רבי חנינא עובד כוכבים שייחד שפחה לעבדו כו' בייחדה ונבעלה איירי ונהרג עליה משום עריות קאמר דלקמן מייתי לה ומייתי גביה נמי אידך מימרא דא"ר אלעזר א"ר חנינא עובד כוכבים שבא על אשתו שלא כדרכה כו' ולעיל מיניה מייתי נמי הא דאמר רב הונא עובד כוכבים ומזלות מותר בבתו והא דאמר רב חסדא עבד מותר באמו כו' דכולהו מילי דהתם לאו בגזל איירי אלא לענין עריות משמע דהא נמי לענין עריות קאמר אלא דסתמא דש"ס מייתי ליה הכא לפרושי כיוצא בו ביפת תואר דקתני ברייתא דהיינו לענין עובד כוכבים שייחד שפחה לעבדו כו' מיהא ברייתא לא מיתוקמא אלא בייחדה ולא נבעלה כדפירש וכן משמע מדברי הרמב"ם ז"ל בפרק ט' מהלכות מלכים דהא עובד כוכבים שייחד שפחה לעבדו כו' לענין עריות קאמר שכ' עובד כוכבים שייחד שפחה לעבדו ובא עליה ה"נ נהרג עליה משום אשת חבירו

לא נצרכה אלא לנערה המאורסה דלדידהו לית להו דדיינין כדינא דידן פירש"י ז"ל דלענין סקילה קאמר אבל אין צריך עדה ועדים והתראה דלא גרע מעריות דידהו ואין סברא לומר כן מדקתני סתמא נידון בדיני ישראל משמע דלכל מילי קאמר בין לענין קטלא בין לענין עדה ועדים והתראה והא דנקט לא נצרכ' אלא לעדה ועדים והתראה ה"ה נמי דנידון בחנק והא דלא נקט נמי חנק משום דבעי לאוקמי אפי' לתנא דבי מנשה ולדידיה לענין חנק לא איצטריך דאידי ואידי חנק הוא וע"ק דא"כ מאי פריך אבל אשת איש בדינא דידהו דיינינן להו והתניא כו' לוקמא הא דקתני נידון בדיני ישראל בנערה המאורסה ובאשת איש שאם בא על נערה המאורסה נידון בסקילה ואם בא על אשת איש נידון בחנק ובתרוייהו לא בעינן עדה ועדים והתראה דלא גרע מעריות דידהו ונהי דלתנא דבי מנשה לא איצטריך לאשמעינן באשת איש דנידון בדיני ישראל כיון דאידי ואידי חנק הוא מ"מ לנערה המאורסה איצטריך ליה דנידון בסקילה ומנא ליה למידק דבאשת איש בדינא דידהו דיינינן ליה וליכא למימר משום דאי בבא על אשת איש נידון בחנק אכתי מיגרע גרע לרבנן דס"ל דסייף חמירא מחנק דא"כ תיקשי לדידיה נמי אברייתא דמייתי דקתני על א"א נידון בחנק ואמאי הא מגרע גרע, לכך נראה דהא בהא תליא דאי דיינינן ליה בדינא דידן כולי מילי בעינן עדה ועדים והתראה ומיתה דישראל וכן אי דיינינן בדינא דידהו בכולהו מילי דיינינן ליה הכי והשת' רבי יוחנן דאמר לא נצרכה אלא לנער' המאורסה דדיינינן ליה כדינא דידן היינו בסקילה ועדה ועדים והתרא' דכיון דלדידהו לית לה כלל ופטור לגמרי לא שייך למיפרך מגרע גרע. והא דקאמר אלא א"ר יוחנן משום דחזר בו ממאי דבעי למימר דנצרכה לא"א ולהכי דייק שפיר אבל א"א בדינא דידהו דיינינן לי' דאי בדינ' דידן בחנק א"כ בפי נמי עדה ועדים והתראה וא"כ מגרע גרע. ובסמוך דקאמר