תורת חיים חלק א מב

מפלגך לעילא דהורמיז פי' הקב"ה מפלגך לתתאי דהורמין פי' שד וכמ"ש התוס' כלומר הפה שמכניס טעמים יפים ומשקין נקיים וכן שאר נקבים ראויים לייחס להקב"ה שהוא בראן אבל נקבי הרעי והשתן שלמטה אינן ראויין לייחס להקב"ה אלא לשד שהוא בראן ומפלגך דנקט לאו דוקא אלא דכולי עלמא נמי ונראה דההוא אמגושא היה מפ' נעשה אדם שהקב"ה אמר כן לשד ורש"י ז"ל כתב דא"ל יודע אני ע"י כישוף כו' וקצת קשה דא"כ מאי קמ"ל ש"ס בהך עובדא אבל למאי שפירשתי נפקא מינה לתשובת המינין

אם אכזרי הוא הורג את כולן וכו' פי' אם אכזרי הוא שרוצה לעשות כולו דין הורג את כולם ואם רחמן הוא שהוא רוצה לשתף רחמים לדין הורג חציין לדין ומניח חציים לרחמן ואם רחמן מלא רחמים הוא שגם בפלגא דדינא רוצה לעשות רחמים והיינו מלא רחמים מייסר הגדולים שבהן בלבד שבכל מקום אשכחן כי גדול הדור הוא שקול כנגד כל הדור כדאמרי' שקול משה כנגד כל ישראל וכיון דשניהן שקולין נמצא דגדול הדור פלגא דדור הוא ושאר כל הדור כולו נמי כפלגא דדור דמי וכשהקב"ה מייסר את הגדול בלבד ומני' כולן הרי הוא דן אותן פלגא דדינא ופלגא רחמים ואפי' פלגא דדינא נמי יש בו רחמים דאף ע"ג דגדול הדור שקול הוא ככל הדור ופלגא ופלגא נינהו מ"מ אידך פלגא דדרא כולה עדיפא שע"י כן כל הדור מתקיים וזה טעם מה שהצדיק נתפס בעון הדור ובש' כיסוי הדם מפורש ענין זה באריכות

מפני מה לא נאמר בהודאה זו כי טוב וכו' נראה דהיינו נמי הא דאיתא בפרק מקום שנהגו מפני מה לא נאמרה כי טוב בשני בשבת מפני שנברא בו אור של גיהנם לפי שהגיהנם רשעים נופלין בו ואין הקב"ה שמח במפלתן של רשעים לכך לא נאמרה בו כי טוב כדאמרינן הכא

מעשה ידי טובעים בים לפי שהכל נברא במאמר והאדם נברא בידיו יתברך כמ"ש ותשת עלי כפכה כדפירש"י ז"ל בפר' בראשית כביכול כאלו היתה טרחא לפניו בבריאת האדם יותר משאר כל הבריות לכך נקט מעשה ידי טובעין כאלו אמר כחי ועוצם ידי עשתה זאת ואתם אומרים שירה

והנערה יפה עד מאד וכו' פירש"י ז"ל דהאי קרא דאבישג נקט למדרש הכא משום דרשא דלעיל דדרש מאוד דכתיב בעובדיהו וא"ת ודרשא קמייתא דויקח את בנו הבכור אשר ימלוך תחתיו וכו' אמאי נקט לה הכא דהא לא איירי ביה מעיקרא מידי וי"ל דאיידי דנקט הכא קרא דאבישג דאיירי בה רבי חנינא בר פפא נקט נמי הכא דרשא דקרא דויקח את בנו הבכור וכו' דאיירי ביה נמי רבי חנינא בר פפא דאמר באותה שעה ירדו וכו' והוה ליה למינקט מעיקרא קרא דאבישג ובתר הכי קרא דויקח את כנו הבכור וכו' אלא משום דלא רצה לסיים הפרק במלתא דרבי חנינא בר פפא דאמר באותה שעה ירדו שונאיהן של ישראל למדריגה התחתונה שאין מסיימין לא מסכת ולא פרק אלא בדבר טוב

היו בודקין פרק חמישי

דף מ' שכן בסייף כתבו התוס' פ"ה דעיר הנדחת בסייף ועדים זוממין דפרשת' משמע שמעידין על רוצח מדכתיב נפש בנפש ותימה דעל כל חייבי מיתות שיעידו שייך לומר נפש בנפש כשהוזמו נראה להכי מייתי רש"י ז"ל סיפא דקרא שכ' מדכתיב נפש בנפש עין בעין וגו' משום דמשמע דנפש בנפש הוי דומיא דעין בעין ועין בעין לא משכחת לה אא"כ מעידין באחד שהכה את עין חבירו כדי לענשו עין וצוה הכתוב לעשות לעדים כאשר זממו לעשות לענשם עין בעין ובכה"ג איירי נפש בנפש שהעדים מעידין בא' שהרג את חבירו כדי לענשו נפש ואמר רחמנא לעשות לעדים כאשר זממו לעשות לענשם נפש בנפש

אמש הרגו שכיח נראה דרבי יוסי נמי אית ליה דשבע חקירות בעינן דהא מקראי דרשינן להו מיהו דוקא היכא דצריך לבודקן בכולהו כגון דמספקינן בהו בכולהו ולא פליגי אלא בדלא צריך כגון שאמר עכשיו הרגו או אמש הרגו תנא קמא סבר אף ע"ג דלא צריך רמינן עליה כדרבי שמעון בן אליעזר ורבי יוסי סבר דהיכא דלא צריך לא רמינן עליה מידי והא דנקט רבי יוסף באיזה יוסי באיזה שעה באיזה מקום טפי משאר חקירות משום דהנך שכיחי ברוב עדיות

דף מא שהתרו בו ועדיין היה מקושש פירש"י ז"ל שקישש לא נאמר אלא מקושש וכו' ועוד נראה דמייתורא יליף דהוה מצי למיכתב ויקריבו אותו המוצאים אותו אל משה למה חזר וכתב מקושש עצים אלא לאשמעי' שהתרו בו ועדיין היה מקושש

אמר קרא יומת המת עד שיתיר עצמו למיתה קצת קשה דא"כ למה לי קרא להתראה מן התורה תיפוק ליה מדכתיב יומת המת דבעינן שיתיר עצמו למיתה ולא שייך למימר שיתיר עצמות למיתה בלא התראה ולמאי שכתבו התוס' לעיל דקא מיבעיא ליה מנא לן דבעינן ה ית תוך כדי דיבור אתי שפיר

אי נמי שזינתה מקרובים כחבו התוס' וא"ת אכתי מצי אמרי לפוסלן בעדות באנו וכו' וא"ת א"כ לר' יוסי בר יהודה דאמר חבר אין צריך התראה חבר דמיקטיל היכי משכחת לה הא מצי אומרים לפוסלו לעדות באנו וכיון דאינהו לא מיקטלי איתו נמי לא מיקטל וי"ל כמ"ש התוספות בפרק קמא דכל היכא דאי אפשר להיות זה בלא זה לא מצי אמרי בשביל זה באנו ובשביל זה לא באנו כיון דלא סגי בלאו הכי ומלתא דרב תנן דאמר שיכולין לומר לאוסרה על בעלה באנו איירי כגון דלא ידעי שהיתה חבירה א"נ לא ידעי דחבר א"צ התראה אבל היכא דידעי שהוא חבר וידעי דחבר אין צריך התראה לא מ"ל בשביל זה באנו ובשביל זה לא באנו כיון דא"א לזה בלא זה וכה"ג משכחת להן לר' יוסי בר יהודה דחבר מיקטיל והא דפריך אלא אשה חבירה דקי"ל דמיקטלא אליבא דר' יוסי בר יהודה היכי משכחת לה ה"מ לשנויי כגון דידעי שהיא חבירה וידעו דחבר א"צ התראה וכ"כ התוספות לעיל

אחד אומר כליו שחורין ואחד אומר כליו לבנים הרי זה נכון ומתני' דקתני אחד חקירות ואחד בדיקות בזמן שמכחישין זה את זה עדותן בטלה מוקי לה רב חסדא דוקא באחד אומר בסייף הרגו ואחד אומר בארירן הרגו דהוי בגופא של עדיות

מאי אפי' שנים אומרים פשיטא כיון דכי אמר אחד איני יודע עדותן קיימת אע"ג דאז אין העדים יכולין להכחישן זה את זה ואפ"ה מהניא א"כ פשיטא דכי אמרי תרוייהו עדותן קיימת לאו רבותא היא כלל דהאי דא' יודע אני לא מעלה ולא מוריד כיון דחבירו אמר איני יודע ולא מצי אתי לידי הכחשה

בחקירות אפי' שנים אומרים ידענו ואחד אומר איני יודע עדותן בטלה אע"ג דמתני' איפכא קתני ואפי' שנים אומרים אין אנו יודעין עדותן קיימת ההוא אבדיקות קאי דפשטא דמתני' כדקאי קאי ולא אתי לפרושי אלא לישנא דאפילו וקאמר דאפי' דנקט ארישא קאי ורמז לן דבחקירות דרישא אפי' שנים אומרים ידענו כו' עדותן בטלה ולרבא לא ניחא ליה למימר הכי דכיון דסיים עדותן קיימת לא שייך למימר דלישנא דאפי' אתי לאשמעי' דעד תן בטלה דאם כן הכל חסר מן הספר לכך משני דה"ק אפי' בחקירות דעיקר מלתא נינהו אם שנים אומרים ידענו ואחד אומר איני יודע עדותן קיימת ופשטא דמתני' דקתני ואפילו שנים אומרים אין אנו יודעין ודאי אבדיקות קאי כדפירש מיהו בלישנא דאפילו רמז לן דאפי' בחקירות אם שנים אומרים ידענו כו' עדותן קיימת דהשתא קאי שפיר עדותן קיימת אלישנא דאפילו דנקט ברישא

דף מב ה"ג מרימר ומר זוטרא מכתפי אהדדי ומברכי ונראה שהיו זקנים ולא יכלו לעמוד בלא סמיכה לכך היה כל אחד מניח את ידו על כתף חבירו וסמך עצמו בכתפו של חבירו ומברך ואשמעינן דאע"ג דקי"ל דסמיכה כישיבה דמי מ"מ כה"ג שרי ולפי זה היה נראה דלכתחילה יש ליזהר שלא יהא אדם נשען על מקלו ויברך דעמידה מעליא בלא סמיכה בעינן מיהו בנ"י גרים מרימר ומר זוטרא מכתפי להו ומברכי וכן גריס הטור וכה"ג איתא בפ' אין צדין אמימר ומר זוטרא מכתפי להו בשבתא דרגלא וא"כ אין מכאן ראיה

א"ל האי נשי דידן נמי מברכי לפי שלא הזכיר רב אחא בברכה דבני מערבא שום שבח והודאה לו ית' אלא ברכה בעלמא מה שמחדש חדשים לכך השיב לו בבדיחותא ולמר לו האי נשי דידן נמי רברכי משום דאיתא ביר ושלמי הני נשי דנהיגי דלא למיעבד עבידתא בריש ירחי מנהגא ואיתא נמי בפרקי דר' אליעזר לפי שלא רצו הנשים ליתן חמיהן לבעליהן במעשה העגל לכך נתן להן הקב"ה שכרן שיהו משמרות ראש חדש יותר מהאנשים ונראה שנתן להם חג מיוחד תחת חג דעגל שלא רצו לחוג בו שנ' חג לה' מחר והי נו דקאמר מר האי נשי דידן נמי מברכי פי' ברכה זו שאין בה שום שבח אלא שמברכין להקב"ה שנתן לנו ראשי חדשים ברכת נשים היא זו ששמחות כשחל ר"ח כדי שיהו בטלות ממלאכה ומה שקבע להן יום חג בר"ח ולא יום אחר נראה לפי שהנשים דומות ללבנה שמתחדשת בכל חדש כך הנשים מתחדשות כל שלשים יום בוסת שלהן דרוב נשים יש להן ווסת משלשים יום לשלשים יום וכשם שהשמש והירח שוין נבראו אלא שהלבנה קטרגה ואמרה אי אפשר לשני מלכים וכו' ונתמעטה וקבע לה הקב"ה יום ר"ח שיביאו ישראל כפרה לפניו כדי לפייסה כך איש ואשה שדומין לחמה ולבנה מתחילה שוין נבראו שלא תהיה ראשה משועבדת לבעלה כלל במלאכתו כי הכל היה מוכן ומזומן קודם החטא בלי טורח וזהו שאמר אדם האשה אשר נתת עמדי היא נתנה לי מן העץ עמדי פי' יון ששנינו שוין לא יכולתי להשיב פניה שלא לאכול וכיון שחטאה נתמעטה שלכך נתקללה אח"כ והוא ימשול בך וכיון שלא חטאו הנשים בעגל גזר הקב"ה לפייסן וקבע יום פיוסן בראש חדש דוגמת הלבנה

אומרים בדיני ממונות נזדקן הדין לכאורה תימה דלא ידעינן מתי אומר כך ולמה אומר כן ועוד אמאי סידר ש"ס הך ברייתא הכא ונראה דאמתני' קאי דקתני דנין אלו כנגד אלו עד שיראה אחד חן המחייבין דברי המזכין וקיי"ל דאם לא ראו פוטרין א תו כדאמר לעיל וכיון שאין פוטרין אותו מצד הדין שהרי אין דינו נגרר לא לזכות ולא לחובה וממילא הוא דמיפטר לא שייך למימר איש פלוני אתה זכאי או איש פלוני אתה חייב אשמעינן דבדיני ממונות כשרוצין לפוטרו אומרים נזדקן הדין ופוטרין אותו וקבעי מאי נזדקן הדין אילימא לגנאי דהיינו קש דינא שכל כך דקדקנו בו עד שנתיישן ואי אפשר לעמוד עליו כמ"ש התוספות איפכא מיבעי ליה דדיני נפשות חמירי טפי וכ' הוא שצריך להודיע ולומר שאין הדין ברור לו וקאמר רב אשי חכם דינא שכל כך דקדקו בו עד שהדין ברור לכל כת וכת כפי סברתו עד שאי אפשר לסתור זה טעמו של זה וזה טעמו של זה

נגמר הדין פרק ששי

כי היכי דלא נתחזו ב"ד רוצחים אמאי דמרחיקין בית הסקילה רחוק מב"ד יהיב טעמא כמ"ש התוספית ועוד דהנך תרי טעמי לא שייכי אלא כשמרחיקין דאם אין מוציאין אותו אלא חוץ לב"ד כל דהו אכתי מתחזי ב"ד רוצחין ולא שי"ך נמי הצלה. אבל קשה דמרחיקין מאן דכר שמיה. ועוד דשפיר מצי לשנויי בלא מרחיקין דנפקא מינה אפי' נפיק ב"ד כו' עבדינן בית הסקילה חוץ לב"ד ולא לפני ב"ד מיהו בכל דהו סני וי"ל דכך פי' הסוגיא ובית הסקילה חוץ לב"ד הוה ותו לא דלא ילפינן מקרא דהוצא את המקלל וגו' אלא חוץ לנ"ד והא תניא כו' אלמא דילפינן מהאי קרא שלש מחנות ומשני אין כדאמרת דשלש מחנות שמעינן מיניה ומתני' נמי חוץ לב"ד ג' מחנות קאמר והא דלא קתני חוץ לשלש מחנות הא קמ"ל דאפי' נפיק בי דינא דליכא שלש מחנות אפ"ה בעינן חץ לב"ד כי ההיא דמקלל והיינו שמרחיקין בית הסקילה חוץ לב"ד כש עיר שלש מחנות. ולכך קאמר כי היכי דלא מתחזי וכו' דכיון דליכא שלש מחנות ולית בה משום והיה מחנך קדוש לכך יהיב טעמא אמאי מרחיקין חוץ לב"ד כשיעור שלש מחנות ולא סגי בחוץ לב"ד כל דהו. וכן משמע מדברי הרמב"ם ז"ל שכתב בפ' י"ב מהלכות סנהדרין מקור