תורת חיים חלק א ד

לאו דילפינן מבשרו שלא יהא דבר חוצץ כו' הוה אמינא דשער אין חציצה פוסלת בהן והלכתא לבשרו לחודא אתיא וקרא דאת דילפינן מיניה שער אתי לאשמעינן דשער נמי טבילה בעי מיהו חציצה אינה פוסלת בהן אבל השתא דבשרו לחציצה אתי את כל בשרו דילפינן מיניה שער הטפל לבשרו נמי לחציצה אתיא:

ארון תשעה וכפורת טפח הרי כאן עשרה וא"ת נהי דאיכא למידק מהכא דבעשרה הוי מחיצה כיון שהיה מדבר מעל הכפורת וכתיב השמים שמים לה' מ"מ איהא למימר דבפחות מעשרה נמי הוי מחיצה וי"ל דדייק שפיר דכיון דגובהו של ארון הוה עשרה על כרחו בבציר מעשרה לא הוי מחיצה דאי לאו הכי למה היה גבוה עשרה דאי משום לוחות הא לא הוה עוביין אלא שלשה וכיון דשיעור ארכו ורחבו של ארון לצור' הוה כדאיתא בפ"ק דבבא בתרא פרנסת ארון לארכו צא ופרנס ארון לרחבו כו' על כרחך שיעור קומתו נמי לצורך הוה וכיון דללוחות לא איצטריך כ"כ ש"מ דבבציר מעשרה לא הוי:

דף ה' דכ"ד טפח קסבר מותר להשתמש תחת הקורה וכיון דמותר לטלטל שם יראה ההיכר בשעת טלטול הלב ליכא למיחש שמא יטלטל משם לרשות הרבים ומ''ד ארבע קסבר אסור להשתמש תחת הקורה וכיון דאסור לטלטל שם איכא למיחש שמא יטלטל מן המבוי אל תחת הקורה קודם שיראה ההיכר:

דפתח ליה בקרן זויות כתבו התוספות והנה עינינו רואות שאיו האלכסון של שלשה על אחד מגיע לאלכסון של טפח על טפח דאלכסון של טפח על טפח הוא טפח ותרי חומשי ואלכסון של שלשה על אחד הוא פחות מכן וזה נראה לעינים שאם תקח רבוע של שלשה על אחד ותחתוך אותו לג' חלקים כל חלק טפח על טפח ותעשה אלכסון א' ארור מקצה אל קצה ועוד תעשה אלכסון קצר של מפח על טפח כזה הרי קו אלכסון הקצר עם קו השוה שבין ראש אלכסון הקצר לבין ראש אלכסון הארוך אין בהם כי אם שלשה טפחים ותרי חומשי אע"ג שהן עשויין כקשת נמצא שהאלכסון הארוך כיון שאינו עקום והולך ביושר מקצה אל קצה על כרחך אין בו כל כך:

לחי הבולט מדופנו של מבוי פירש רש"י ז"ל ולא נעשה שם לשם לחי וקשה דלקמן בפירקין דייק לה אביי מעובדא דרב הונא דס"ל לחי העומד מאליו הוי לחי דקאמר טעמא דלא סמכינן הא סמכינן הוי לחי מאי איצטריך ליה למידק הך מלתא מדיוקא כיון דהכא קאמר בהדיא דהוי לחי ועוד דא"כ אמאי נקט לחי הבולט מדופנו של מבוי הל"ל לחי העומד מאליו ות מארבע אמות נידון משום לחי וכו'. לכך נראה לפרש דאיירי שהוציא בנינו בפאת ביתו לשם לחי וכיון דמבנין המבוי הוא לכך כל שיש בו כשיעור מבוי דהיינו ארבע אמות נידון משום מבוי פחות מארבע אמות נידון משום לחי אע"ג דמחובר למבוי הוא כיון דאין בכותל זה שיעור מבוי וכן משמע מדברי הרמב ם ז"ל בפרק י"ז מהלכות שבת שכתב לחי הבולט מדופנו של מבוי כשר ולחי העומד מאליו אם סמכו עליו מקודם השבת כשר משמע דתרי מילי נינהו כדפי' דף ו' רב אמר תורתו כמפולש פירש י ז"ל דאף זה צריך לחי או קורה לפני פתחיו לצד רשות הרבים לכל רוח ובעקמומיתו צריך צורת הפתח דפילוש שהוא מפולש לחבירו הוו כמפולש לר"ה וכ"כ התוספות והרא"ש ז"ל ודבריהם תמוהים חדא דלשון תורתו כמפולש לא משמע כן אלא משמע דאכ"ג דעקום הוא ונראה כסתום אפילו הכי תורתו כמפולש פי' כאלו היה מפולש ביוש' בלי עקמומית וניתר בצורת הפתח מצד אחד ומצד השני בלחי או קורה ועוד דאין סברא כלל לומר דכיון דהוא מפולש לחבירו הוי כמפולש לר"ה ועוד תימה דלמה יהיה מבוי עקום חמור ממפולש גמור דסגי בצורת הפתח ולחי אחד והתוספות כתבו דבעינן שיראו צורת הפתח כל בני המבוי ולאו סברא הוא ועוד דמבוי מפולש גמור מי לא שרי בצורת הפתח ולחי אחד אע"ג שהמבוי ארוך מיל או פרסה אע"ג שאיו כל בני המבוי רואין צורת הפתח ועוד דלקמן קאמר מהו להשתמש תחת הקורה רב אמר מותר להשתמש ומסיק דרב סבר הכירא מלבר פי לבני ר"ה משמע דלדידיה בני מבוי לא בעו הכירא וכל מה שעושין לתקנת המבוי בשביל בני ר"ה הוא וא"כ למה לי צורת הפתח בעקמימות הא כבר אית להו הכירא בל י או קורה העשויין לשני פתחיו ע"כ נראה כדפירשתי וכן פי' ר"י דתורתו כמפולש היינו דאע"ג דעקום הוא ואינו מפולש להדיא לר"ה דינו כאלו היה מפולש ביוש' וניתר בצורת הפתח ולחי ושמואל סבר דכיון שאינו מפולש ביושר ה"ל כסתום שם בעקמימותו ולכך אלו עושין לחי לפתחן ואלו עושין להי לפתחן ותו לא ואין צריכין צורת הפתח וקאמר במאי עסקינן אילימא ביותר מעשר לאו אעקמומית לחודא קאי כדפירש"י אלא שכל המבוי רחב הוא יותר מעשר ולבד קאמר בהא לימא שמואל תורתו כסתום דכיון דיותר מעשר הוא כחד מבוי דמי ובכה"ג לא לימא שמואל דלאו מפולש הוא אבל לרב הוה ניחא אע"ג דהוא רחב מעשר דתורתו כמפולש דקאמר היינו דדין מבוי זה הוי כדין שאר מבוי מפולש גמור וכי היכי דבמבוי מפולש גמור והוא רחב יותר מעשר צריך למעטו עד עשר ועושה לו צורת הפתח מכאן ולחי מכהן הכי נמי במבוי זה שאם הוא רחב יותר מעשר ממעטו ועושה לחי מכאן וצורת הפתח מכאן וכן לשמואל דאמר תורתו כסתום ועושה לחי מכאן ומכאן כשהוא רחב מעשר צריך למעטו תחילה ולא הוצרכו להזכיר מה שצריכין למעטו דליכא מאן דפליג בהכי דלא פליגי אלא אי הוי כמפולש אי הוי כסתום וא"כ בין לרב בין לשמואל אין צריך לעשות כעקמימותו כלום ולקמן דקאמר ואצרכנוה דלתות כבר כתבו התוס' והרא"ש זכרונו לברכה דברוב ספרים גרסינן דלפי וכן כתב ר"ח ז"ל והא דקאמר לקמן האי מבוי עקום דהוה בסורא כר בודיא ואוחבא בעקמימותיה כבר כתב הרא"ש ז"ל דר"ח גרים בשפתיה ואפי' אי גרסי עקמימוטיה י"ל דבני ראשו האחד לא רצו לתקן וכן משמע בירושלמי דאין צריך לעשות כלום בעקמומיתו דאיתא התם מבוי שהוא עקום ומפולש ר' יוחנן אמר נותן לחי או קורה מכאן ועושה צורת הפתח מכאן וכו' כמ"ש הרא"ש ז"ל ומה שכתב דש"ס דידן פליגא אדירושלמי אין נראה אבל תימא דלקמן קאמרי מבוי העשוי כנדל אמר אביי עושה צורת הפתח לגדול והנך כולהו משתרי בלחי וקורה א"ל רבא כמאן כשמואל דאמר תורתו כסתום למה ליה צורת הפתח וכיון דבמבוי עקום אין צרי כלום בעקמומיתו אמאי קאמר כמאן כשמואל והא אתי שפיר כדרב וכן הקשה הרא"ש ז"ל ועוד תימה דרבא קאמר דעושה צורת הפתח לכולה ואידך גיסא משתרי בלחי וקורה ואי קאי הא דקאמר עושה צורת הפתח לכולהו היינו לצד ר ה ואידך גיסא קאי אפתח מבוי גדול או לאידך גיסא לא אתי שפיר כט ש התוס'. ועוד קשה דאמאי קאמר דעביד צורת הפתח לכולהו לא ליעבד צורת הפתח אלא בפתיחת מבוי הגדול לר"ה ואידך כולהו לשתפו בלחי וקורה וכן הקשה הרא"ש ז"ל לפר"י ומה שתירץ משום דמבואות קטנות כל אחד מפולש לחבירו כמין ח' וצריך אחד מהן צורת הפתח דוחק הוא כמ"ש לקמן וי"ל דסוגיית מבוי העשוי כנדל לאו כדפירש רש"י ז"ל דאם כן תיקשי אמאי נקט פלוגתייהו במבוי העשוי כנדל דהיינו שמבואות קטנות פתוחות למבוי גדול משני צדדי הא מצד אחד נמי משכחת לה פלוגתייהו שפיר לכך נראה לפ' דמבוי העשוי כנדל היינו שמבואות קטנות פתוחות למבוי גדול משני צדדין ואינן זה כנגד זה דרגלי נדל נמי הן זה שלא כנגד זה וכמ"ש התוספות לקמן בשם ר"ת ז"ל ומבואות הללו מפולשין לר"ה נינהו מבוי קטן שבצד זה מפולש לר"ה דרך מבואות קטנות שכנגדו בצד השני וכחד מבוי נינהו וכן איפכא וכן דרך פתח מבוי גדול הפתוח לר"ה אלא שאינן מפולשין ביושר כי אם בעקמימות כיון שאינן זה כנגד זה וכנגד פתחיהן מבפנים ליכא פילוש כזה הרבים צ''ה רשות צ''ה רשות צ"ה מבוי גדול לחי לחי לחי רשות הרבים הרבים וקאמר אביי דעושה צורת הפתח לגדול והנהו כולהו מבואות קטנות דהאי גיסא ודהאי גיסא פי' בין אותן העומדות מצד ימין דמבוי גדול בין אותן העומדות מצד שמאל דמבוי גדול כולן משתרי בלחי וקורה אא קא"ל רבא כמאן כשמואל דאמר תורתו כסתום דלרב דאמר תורתו כמפולש ובעי צורת הפתח מחד גיסא ה"נ כיון דמבוי קטן שמימין מבוי גדול ומבוי קטן שמשמאל מבוי גדול כחד מבוי מפולש דמי וכן כולן ליבעו נמי צ"ה מחד גיסא אלא אמר רבא אין ה"נ עושה צורת הפתח להאי גיסא לכולהו פי אותן מבואות קטנות העומדות להאי גיסא דמבוי גדול עושה צורת הפתח לכולן ואידך גיסא דהיינו אותן מבואות קטנות העומדות לאידך גיסא דמבוי גדול משתרי בלחי וקורה דהשתא איתא לכלהו צורת הפתח מצד אחד הפתוח לר"הר ולחי וקורה מצד א' הפתוח לרשות הרבים אבל לצד שני הפתוח למבוי גדול אין צריך כלום כדרב מיהו למבוי גדול עושה נמי צורת הפתח משום אותן מבואות דאידך גיסא דמבוי גדול דמשתרו בלחי וקורה דאינהו נמי מבואות עקומות מפולשות לר"ה נינהו דרך פתח מבי גדול הפתוח לרשות הרבים וצריכין צורת הפתח ולא הוצרך רבא להזכירו כיון דקאי אהא דאמר אביי דעושה צורת הפתח לגדול וא"ת הנך מבואות דאידך גיסא דמבוי נמי אמאי שרי בלחי וקורה ליבעו צורת הפתח משום דכל אחד מפולש לחבירו כ ין ח' כמ"ש הרא"ש ז"ל וי"ל דבכי האי גונא לא הוי מפולש לר"ה דמידי הוא טעמא דמבוי המפולש לר"ה משני פתחיו דבעי צ"ה משום דבקעי ביה רבים כשהולכין מר"ה זה לר"ה זה דרך המבוי זה לא שייך בהנך מבואות קטנות כיון שעומדות מצד אחד ואם הוא עומד בר"ה זה למטה ורוצה ללכת למעלה הולך בר"ה עצמו דלמה יסבב דרך המבואות אחר שכתבתי זאת דקדקתי בדברי הרמב''ם ז"ל בפי"ז מה"ש ונראה מדבריו שגם הוא מפרש הסוגיא כדפירש' שכתב שם מבוי שהיו לו שבילין מצד זה ושבילין מצד האחר שנמצאו מפולשין לר"ה ואע"פ שאינן מכוונין זה כנגד זה הרי כל אחד מהן מבוי מפולש כיצד מכשירין אותו עושה צ"ה לכל אחד ואחד מן השבילין שבצד האחד וכן לפתח הגדול ועושה לכל השבילין שבצד השני לחי או קורה מדכתב שבצד האחד ושבצד השני ולא כתב בצד האחד ובצד השני משמע בהדיא כדפירש דמהאי גיסא ומהאי גיסא דנקט ש"ס מהאי גיסא דמבוי גדול ומהאי גיסא דמבוי גדול קאמר והרב בית יוסף ז"ל הביא דברי הרמב"ם ז"ל בסוף סי' שס"ד וכתב דמשמע מדבריו דכשהן מכוונים זה כנגד זה ומי צריכין תיקון לכל אחד ואחד במקום פתיחתו למבוי ולא דק בדבריו כלל ובש"ע סימן שס"ד כתב דבמבוי עקום צריך לעשות צורת הפתח בעקמימותו ובמבוי העשוי כנדל כתב שעושה לכל אחד במקום פתיחתו למבוי גדול צורת הפתח וכו' ואין נראה כלל אלא כדפי' הסוגיא כן עיקר וכן יש להורות והשתא נימא לדידי דנוהגין לתקן כל המבואות בצורת הפתח על ידי חבל במקום שהן פתוחין למבואות של עובדי כוכבים ובעקמימותן אין עושין כלום אע"ג דכמה מבואות עקומות יש לנו שהעומד שם תוך המבוי אינו רואה שום צורת הפתח אלא משום שאין צריך לתקן אלא ראשי המבואות בלבד במקום שהן מפולשין למבואות של עובדי כוכבים. וכי תימא בכך הוא דלא מיערבא כו' משמע דמסיק דאפילו בדלתות לא מיערבא וא"כ איירי בר"ה גמור רחבו י"ו אמה וקשה דלקמן אמרינן דלא התיר רבי יהודה אלא י"ג ושליש כמ"ש התו' ומה שתירצו דלפי המסקנא דמשני כיצד מערבין מבואות המפולשין הכי נמי ההוא דיתר על כן איירי במבוי המפולש כו' ונראה דלא דמיא דברייתא דלעיל שאני דקתני כיצד מערבין