תורת חיים חלק א ג

מסכת עירובין פרק ראשון קתני פסולה כתבו התו' דלשון ימעט משמע חומרא בעלמא ואתי למיטעי כו' אבל במבוי דרבנן אין לחוש וניחא ליה טפי למיתני לישנא מעלי' דפסולה מגונה הוא כ"כ התו' בריש סוכה וזה נראה דוחק לומר דמשום לישנא מעליא לא חייש תנא למיתני מלתא דאית ביה תרתי לריעותא חדא דאתא למיטעי ועוד דלא הוי דומיא דסוכה דקתני פסולה לכך נראה דה"פ סוכה דאורייתא תני פסולה דלשון פסולה משמע דאורייתא מבוי דרבנן תני תקנתא דל' ימעט משמע חומרא דרבנן בעלמא וכך כתבו התו' שם:

ושניהן מקרא אחד דרשו ושחטו פתח אהל מועד תימא והלא ברי' ויקרא כתיב יקריבנו אל פתח אהל מועד על המזבח סביב אשר פתח אהל מועד וכן בסוף פרשת פקודי ואמחי מייתי הך קרא דושחטו פתח אהל מועד דכתיב בתר הכי. ויש לומר דמקדש ומשכן לא גמרינן להו מהדדי כמ"ש התו' וא"כ כל היכא דכתיב אהל מועד אהל מועד דוקא הוא ואין היכל בכלל כיון דלא ילפינן להו מהדדי אלא דהך קרא דושחטו פתח אהל מועד לחודא על כרחך בהיכל איירי כדמסיק דכיון דלא נכתב אלא לאשמעי' דשלמים ששחטן קודם פתיחת הדלתות דפסולין כדאמר בסמוך אם כן על כרחך בהיכל איירי דבמשכן לא היו דלתות כמ"ש התו' בשם הר"ר נתנאל ואיצטריך למימר נמי דמקדש איקרי משכן משום דאי לאו הכי לא הוה שייך לאוקמי קרא דושחטו פתח אהל מועד במקדש ולהך דרשה כיון דאהל מועד כתיב לכך קאמר דאין לחוש כיון דאשכחן קרא דקרי לה למקדש משכן הוה ליה כמאן דכתיב ושחטו פתח המקדש והכי פירוש הסוגיא אשכחן משכן דאיקרי מקדש ומקדש דאקרי משכן וכיון דמקדש איקרי משכן מוקמינן להאי קרא דושחטו פתח אהל מועד להיכל דאי לא תימא הכי דכיון דמקדש אקרי משכן מוקמינן להאי קרא דושחטו פתח אהל מועד להיכל הא דאמר רב יהודה אמר שמואל שלמים וכו'. אבל אין לפרש דאי לא תימא הכי דמקדש אקרי משכן הא דאמר רב יהודה וכו' דאם כן למה ליה לאתויי הא דרב יהודה הא קרא בהדיא כתיב דמקדש אקרי משכן מדכתיב ונתתי את משכני בתוככם ומשכן אקרי מקדש מדכתיב ועשו לי מקדש כדאמר בסמוך ובפ"ב דשבועות כתבו התו' דמשכן אקרי מקדש ומקדש אקרי משכן גמרינן להו מהדדי ולא משמע כן מדקא מייתי רב יהודה קרא דושחטו פתח אהל מועד ולא מייתי הנך קראי דכתיב ברישא:

בין לרבנן בין לרבי יהודה לילפי כו'. פירש"י ז"ל התו' דארוחבה פריך ולא משמע כן מדלא קאמר אלא הא דתנן הרחב מעשר אמות ימעט נילף מפתח שער החצר כו' כיון דעד השתא בגובה איירי ועוד דלרבי יהודה אמאי פריך מפתח שפר החצר ולא פריך מפתח אולם דקאי ביה כדפריך בסמוך ועוד דלישנא דבין לרבנן בין לר' יהודה לא אתי שפיר כיון דברוחבה לא פליגי לכך נראה דאגובהה פריך ומשום דלא מסתבר למיל' מפתח אהל מועד כיון דשלא כדין נקרא פתח שהרי היה פרוץ במלואו כמ"ש התו' בסמוך ולרבי יהודה נמי אין סברת למילף מפתח אולם הבית כיון דלא כתיב קרא הכי אי נמי ללישנא קמא פריך דרבי יהודה נמי יליף לה מושחטו פתח אהל מועד וכן כתבו התו' בפרק קדשי קדשים דאגובה פריך וכתבו דבתר הכי גרסינן ואיבעית אימא קלעים חמש עשרה אמה וכי כתיב וקומה ברוחב חמש וכו' ע"ש:

ורבי יהודה פתחו של אולם גמר הוה מצי למיפרך דאי מפתחו של אילם גמר וס"ל דפתח של אולם מיקרי פתח א"כ פתחו של היכל אמאי לא היה גבוה אלא עשרים ורחב עשר היה לו לעשותו שוה לאולם כדפריך בסמוך אלא דעדיפא פריך וכתבו התו' והא דלא משני שאני אולם דהוה ליה צורת פתח משום דאליבא דרב קיימינן וקשה דא"כ מאי שקיל וטרי ש"ס בסמוך אליבא דרבנן אלא מעתה לא תהני לי' צורת הפתח וכו' מידי הוה טעמא אלא לרב כו' כיון דכבר אסיק אדעתא הך שינויא דאליבא דרב קיימינן מעיקרא כי שקיל וטרי אליבא דר"י לכ"נ דהא דקאמר ור"י מפתחו של אולם גמי' לאו מקשן הוא אלא אביי גופיה הוא דשקיל וטרי הכי ואם כן איכא למימר דאביי קושטא דמלתא משני דלא מצי למימר דר"י לא פליג ושני אולם דה"ל צורת פתח כיון דבהדיא אשכחן ברייתא דפליג ומה שהקשו התו' דמאי פריך מפחח שער החצר ולא משני משום דהוי ליה צורת הפתח כו' צריך לומר כשינוי' קמ' שכתבו התו' דצורת הפתח שעשה מן הצד לא עשה כלום. דף ג אלא מעתה לא תיהני ליה אמלתרא דוקא לדרב דאית ליה טעמא דקורה משום פתח הוא פריך דלדידיה הא דאמלתרא מהני במבוי ע"כ משום דס"ל דע"י אמלתרא הוי פתח אפי' יותר מעשרים ולכך פריך כיון דהיכל הויא ליה אמלתרא היה להם לעשות פתחו שוה לאולם כמ"ש התו' לעיל אבל אי לאו הא דרב איכא למימר דטעמא דקורה משום היכרא הוא כדאמרי' לקמן ובסמוך דקאמר ורב נחמן בר יצחק הניחא כו' אע"ג דמעיקר' נמי אסיק אדעתיה טעמא דהיכרא כדפי' מ"מ כיון דאיהו נקט ליה בהדיא לכך פריך לדידיה:

. לרבנן קורה טעמא מאי משום היכרא משום דברייתא דקתני יתר מפתחו של היכל לרבנן היא לכך נקט לרבנן קורה טעמא מאי מיהו לר' יהודה נמי טעמא דקורה משום היכרא הוא וס"ל דלמעלה מעשרים נמי הוי היכרא. ורבינו יהונתן כתב דר' יהודה אית ליה דטעמא דקורה לאו משום היכרא הוא אלא משום מחיצה דאמרי' פי תקרה יורד וסותם ותימה דא"כ מאי קאמר בסמוך דאי אשמעינן גבי סוכה בהא קאמר ר' יהודה כו' אבל מבוי דלהילוך עביד אימא מודה להו לרבנן והא טעמא דר"י משום מחיצה הוא ולא משום היכרא:

אמר רבה במבוי כשר בסוכה פסול קצת תימה אמאי פסולה והא שלטה ביה עינא ורבה אית ליה דטעמא דסוכה למעלה מכ' פסול משום דלא שלטה ביה עינא כדאמר לעיל עיין בתו' ריש פרק קמא דסוכה הלל סוכה תנן חלל מבוי תנן. משמע דלישנא דמתניתין הכי משמע ליה דקאי אחלל. ונראה דדייק הכי מדקתני מבוי שהוא גבוה למפלה מעשרים אמה ז א קתני מבוי שהוא גבוה מעשרים אמה כדקתני ברייתא דמייתי רב פפא משמע דבחלל איירי שהקורה הונח מעשרים אמה ולמעלה מהן נמצא שהחלל מן הקורה לארץ הוא יותר מד' אמה. וברייתא דלא קתני נמי למעלה מעשרים אמה משום דלא אצטריך למיתני הכי דכיון דקתני יותר מפתחו של היכל על כרחך גבוה מחלל עשרים קאמר דאי לאו הכי לא הוי יותר מפתחו של היכל כיון דהיכל חללה גופיה עשרים הוה:

לעולם רבי שמעון ורוב אמות קאמר אף על גב דאיכא נמי גדר שנפרץ עד עשר אמות כו' דהוה באמה בת חמשה כמ"ש התו' א"כ תרי ותרי נינהו י"ל דכמה הלכות שנויות במסכת כלאים דאזלינן בהו בתר חשבון אמות וכלהו בת ששה נינהו והוו להו רובא והא דלא מייתי הכא אלא הנך תרתי קרחת הכרם ומחול הכרם י"ל דבחדא נמי הוה ליה סגי אלא משום דש"ס בעי למידק מההיא דרצופין דרב נחמן דרובא קאמר ולהכי איצטריך לאתויי מיהא תרתי כי היכי דליהוו רובא להדי חדא וכיון דאשמעינן דרובא מלתא היא תו לא איצטריך לאתויי מידי דכל השונה מס' כלאים ויודע ההיא דגדר שנפרץ דהוו באמה בת חמשה יודע נמי כמה משניות השנויות התם גבי ההיא דגדר שנפרץ לענין חשבון אמות דהוו כלהו באמה בת ששה:

דף ד בשלמא לרבא כי היכי דליהויין כו' נראה דאיצטריך למימר בשלמא לרבא משום דלכאורה לרבא נמי קשיא דפשיטא דברייתא דקתני ובלבד שלא יהו מכוונות היינו שלא יהו מצומצמות דהכי משמע לישנ' דמכוונות לכך קאמר דלרבא איכא למימר דלהויין הללו שוחקות והללו עצבות קאמר והשתא בסמוך דמסיק לאביי דאמר כרשב"ג ניחא דלא תיקשי מאי אצטריך רשב"ג למימר ובלבד שלא יהו מצומצמות דהא ת"ק נמי סבירא ליה הכי דאמת. כלאים יהו שוחקות דכיון דפשטא דמכוונות היינו מצומצמות איכא למימר דלאביי פליג רשב"ג בתרתי דת"ק סבר דכל אמות באמה בת ששה וכולן לא יהו מכוונות דהיינו מצומצמות אלא שוחקות ורשב"ג סבר דדוקא אמת כלאים בת ששה ודוקא אמות כלאים לא יהו מצומצמות אבל שאר אמות בת חמשה ומצומצמות ואביי דאמר לעיל אמת סוכה ואמת מבוי בת חמשה היינו בת חמשה ועצבות ואמת כלאים ששה היינו בת ששה ושוחקות כיון דכרשב"ג סבירא ליה ולפי מה שפירשתי הא דקאמר בסמוך אמר לי רבא רשב"ג הא אתי לאשמעי' אמת כלאים לא יצמצם נראה דה"ק רשב"ג לא אתי למעוטי שאר אמות בנות ה' אלא למעוטינהו דלא להוי שוחקות ולפרושי מילתא דתנא קמא אתי דקאמר ובלבד שלא יהו מכוונות דמשמע לפי פשוטו שלא יהו מצומצמות אלא שוחקות כדפרי' לכך קאמר רשב"ג דאמר כלאים לא יצמצם קאמר דשלא יהו מכוונות דנקט ת"ק היינו דליהויין הללו שוחקות והללו עצבות ואם כן אמת כלאים דוקא לא יצמצם. ורש"י ז"ל פי' משום דרבנן אמרי ובלבד שלא יהו מכוונות דיש מהן שוחקות ויש מה עצבות ולא פירשו איזה מהן שוחקות ואיזה מהן עצבות ואתי איהו לפרושי דהנך דכלאים ליהוו שוחקות וקשה לפי' דהא הך מלתא לא איצטריך ליה לרשב"ג לפרושי דמידי הוא טעמא שאין כל האמות שוות משום דלא ידעינן אמות שאמרו חכמים אי אמות שוחקות אי אמות עצבות קאמרי ולכך אזלינן הכא לחומרא והכא לחומרא וא"כ כיון דרבנן אמרי ובלבד שלא יהו מכוונות דיש מהן שוחקות ויש מהן עצבות פשיטא דהנך דכלאים היו שוחקות והני דסוכה ומבוי היו עצבות כי היכי דליהוו הכא והכא לחומרא דאי אמרינן איפכא הוו הכא והכא לקולא ואין זה סברא כלל:

לאביי ודאי תנאי היא והא דלא קאמר נמי לאביי דרשב"ג אתי לפרושי מלתא דת"ק דכל אמות שאמרו חכמים דנקט ת"ק היינו כל אמות שאמרו חכמים בכלאים עיין בתשובות הרשב"א סימן שי"ז ומה שתירץ בזה גפן כדי רביעית יין לנזיר כתבו התוספות בהג"ה ואי בשתייה איירי לחייבו אם שתה כשיעור מה שמפיל זית אגורי מן היין דמשערין ביין וכו' דפשיטא כיון דשתה יין שלא ישער אלא ביין ולא ידענא מאי פשיטא אדרבא מהיכי תיתי לחייבו אם שתה כשיעור מה שמפיל זית אגורי מן היין והלא היין שמפיל אינו כדי כזית כיון שהיין נגדש על שפת הכלי ואי לאו קרא פשיטא דאין סברא לחייבו כיון דליכא כזית. במים במי מקוה בפ"ק דחגיגה פירש"י ז"ל נקודתו בפתח לאשמעינן מים המיוחדים לאפוקי מים שאובין וכ"כ בתשובת הרשב"א סי' שי"ז והקשו התוס' שם דהא מים שאובין מאך ובור מקוה מים נפקא. ובספרי פרשת מצורע איתא ורחץ במים אפילו במי מקוה משמע אמה על אמה ברום שלש אמות אע"ג דרומיה של אדם ארבע אמות כדאיתא בכמה דוכתי י"ל כשנכנס במקוה של אמה על אמה ברום שלש אמות המים עולין למעלה וצפין על ראשו וכ"כ התו' ביומא:

כי אתי הלכתא לרובו ולמיעוטו וא"ת אם כן קרא למאי אתא דדרשינן בשרו במים שלא יהא דבר חוצץ כו' כיון דהלכה למשה מסיני הוא וי"ל דאיצטריך לבית הסתרים כדאי' בפ"ק דקדושין דדריש מה בשרו מאבראי וכו' כ"כ התוספות בפ"ק דסוכה. מיהו שלא יהא דבר חוצץ בין בשרו למים ממילא משמע וא"כ ע"כ כי איצטריך הלכתא לרובו ולמיעוטו ועוד נראה דאי