תורת חיים חלק א לא

דף י אצל אשתו לא אמרינן פי' ולקטלוה נמי לדידה קמ"ל ותימה היאך תיסק אדעתין לומר שהאשה תהיה נהרגת בעדות בעלה והתנן בהדיא בפרק זה בורר דבעל כאשתו לעל עדות והתוספות כתבו דס"ד דמגו דמהימן להרגו מהימן להורגה וכן פירש"י ז"ל וקשה דבפ' יש נוחלין קאמר דעדות קרובים דפסל רחמנא לאו משום דלא מהימני אלא גזירת הכתוב הוא דאי לא תימא הכי משה ואהרן דמהימני מאי איכא למימר. ובסמוך נמי קשה קצת דמסיק דאין אדם קרוב אצל ממונו פי' והשור יסקל ובתמורה קאמר דרובע ונרבע על פי בעלים מותר להדיוט ואינו נסקל כמ"ש רש"י ז"ל ונראה לפרש דה"ק מהו דתימא אדם קרוב אצל עצמו אמרי' דלא מהימנינן ליה על עצמו לומר שעבר עבירה אצל אשתו לא אמרינן אלא מהימנינן ליה על אשתו לומר שעברה עבירה וכיון דנאמן ואפ"ה לא קטלינן לה מגזירת הכתוב א"כ סד"א דאותו פלוני נמי פטור ולא קטל ליה דקיימא לן עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ולא דמי לפלוני רבעו לאונסו דנהרג פלוני ולא פטרינן ליה מהאי טעמא דשאני התם דלא שייך ביה עדות כלל דאונס פטר רחמנא אבל הכא שעברה ברצון שייך בה עדות ואי לאו דגזירת הכתוב הוא דקרוב פסול לעדות היתה נהרגת וכיון שהעדות בטלה לגבי דידה משום קורבה ה"א דפלוני נמי פטור דעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה כמ"ש בטור ח"מ סי' נ"א דשטר שכתבו לשנים והעדים רחוקים לאחד וקרובים לאחד פסול לשניהם כיון דעדות אחת היא קמ"ל דאדם קרוב אצל אשתו ולא מהימנינן ליה עליה אלא פלגינן דיבורא דמהימן שבא על אשה ולא על אשתו. ובסמוך נמי קמיבעיא ליה מי אמרינן אין אדם קרוב אצל ממונו ומהימנינן ליה שנעשה העבירה בממונו וכיון דמהימנינן ליה ואפ"ה לא קטלינן לבהמה דאינה נסקלת על פי בעלים מגזירת הכתוב א"כ אותו פלוני נמי פטור דעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה או דלמא אמרינן אדם קרוב אצל ממונו ואינו נאמן עליה ופלגינן דיבורא דמהימן שרבע שור ולא שורו וקטלינן לפלוני ופשיט דאין אדם קרוב אצל ממונו ושניהם פטורין כי ההיא דתמורה דנרבע ע"פ בעלים אינו נסקל. אח"כ מצאתי בהשגת הראב"ד בפי"ב מהלכות עדות להרמב"ם ז"ל שכתב בשם המפרשים דפלוני רבע את שורי גם הרובע אינו נהרג משום דעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה והיינו כדפי' וכן מצאתי בנמוקי יוסף:

פלוני בא על נערה המאורסה והוזמו נהרגין ואין מפלמין פירש"י ז"ל דאין משלמין שהרי לא הזכירו שם האשה ולמאן מפסדי וכן פירש בסמוך גבי פלוני רבע השור שלא הזכירו של מי ותימה דא"כ לא שייך למימר דאין משלמין ממון כיון דאין כאן שום תובע ועוד מדקאמר נערה המאורסה בה"א ובסמוך נמי קאמר פלוני רבע השור ולא קאמר נערה מאורסה פלוני רבע שור משמע דאיירי דאנן ידעינן להו. לכך נראה דה"ק פלוני בא על נערה המאורסה שהזכירו שמה ואמרו נערה פלונית אלא שלא הזכירו שם אביה והוזמו ובא אבי הנערה לתבוע מהן טובת הנאת כתובתה נהרגין ואין מ למין ממון דמצו למימר לחייב מיתה באנו כיון שלא התרו בהן כמ"ש התוספות לעיל דשפיר אפשר להיות זה בלא זה דכיון שלא אמרו בתו של פלוני מצו למימר סבורים היינו שאביה מת ומשום דידה לא משלמי ממון כיון דעלה מיקטלא אבל כשמזכירין שם אביה ואומרים בתו של פלוני והוזמו נהרגין ומשלמין דלא מצי למימר לא באנו אלא לחייב מיתה כיון דאי אפשר זה בלא זה ועוד כיון דלא הזכירוה סתם והזכירו שם אביה אלמא דבאו נמי להפסיד את הכתובה. ובסמוך נמי איירי שאומרים פלוני רבע את השור הזה מיהו כיון דלא הזכירו שם בעליו מצי למימר לא באנו אלא לחייב את פלוני מיתה כי היינו סבורים דשור של עובדי כוכבים ומזלות או של הפקר הוא ואפשר להיות זה בלא זה לכך כשבא בעל השור לתובעם אין משלמין ממון אבל כשמזכירין שם בעליו לא מצי למימר לא באנו אלא לחייב מיתה כיון דלא אפשר להיות זה בלא זה ועוד מדהזכירו שם בעליו אלמא דבאו נמי להפסיד את שורו:

משום דהוה ליה לאו שאין בו מעשה והא דלא קאמר משום דהוי לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד משום דבעי לשנויי אפי' אליבא דר"מ דנפקא ליה אזהרה לעדים זוממין מקרא אחרינא בפ"ק דמכות כמ"ש התוספות לעיל:

כי מחית אגבא דחיי מחית תימא דמאי משני ליה אכתי תיקשי אומדנא למה לי למחיה ואי מאית בפלגא יפסוק ולא יוסיף להכותו אידך פלגא. ועוד למה קרא לאשמעינן שלא יכה את המת פשיטא דמה תועלת יש להכות מת שאינו מרגיש ועוד דלמסקנא דדריש ונקלה אחיך אחר שלקה אחיך בעינן תו לא איצטריך לדרשא קמייתא ואם כן אמאי לא קאמר אלא ונראה לפרש דכי פריך למחיה ואי מאית לימות לאו שימות מיד תחת ידו קאמר דמילתא דלא שכיחא הוא שימות אדם מיד מחמת הכאות אלא אורחא דמילתא שיחלה ע"י כך וימות לאחר זמן. והשתא ניחא הא דמשני כי מחית אגבא דחיי מחית כלומר דבעינן שימחה גברא בר קיימא דוקא הראוי לחיות דכל שאינו ראוי להתקיים אף ע"ג דעדיין לא מת אלא חולה לאו בכלל אחיך הוא הלכך בעינן אומדנא דחיישינן דלמא כי מחית ליה פלגא שוב לא יהיה ראוי להתקיים ואם כן אידך פלגא כי מחית אגברא דלאו בר קיימא מחית דהוה ליה כמת ולאו אחיך הוא. ופריך אלא הא דתניא כו' למחיה עשרים וחדא כו' פירוש נהי דאומדנא איצטריך כדי שלא יבא להכות אגבא דגברא דלאו בר קיימא הוא מכל מקום היכא דאמדוהו לקבל ך' למחיה ך' וחדא דאכתי גברא בר קיימא הוא וכי מיית בהך חדא כלומר דתו לא הוי בר קיימא לימות כיון דמלקות במקום מיתה עומדת ומשני אמר קרא ונקלה אחיך אחר שלקה אחיך בעינן הראוי להתקיים והשתא ניחא דלא הדר ביה משינויא קמא דאי לאו דרשא קמייתא הדרא קושיא לדוכתא למחיה עשרים וחדא ואי משום דבעינן אחיך אחר שלקה אימא דגברא דלאו בר קיימא כיון דאכתי חי הוא אחיך קרינן ביה אבל השתא דאיצטריך קרא לאשמעינן נמי דכי מחית אגבא דחי מחית ועל כרחך לא אתי קרא למעוטי אלא גברא דלאו בר קיימא אע"ג דאכתי חי הוא דאלו מת כבר לא איצטריך קרא למעוטי שלא יכנו דאטו בשופטני עסקינן להכות מת שאינו מרגיש אלמא דגברא דלאו בר קיימא לאו בכלל אחיך הוא א"כ הא דדרשינן מיניה נמי דאחר שנקלה אחיך בעינן היינו נמי שיהא בר קיימא דאם אינו בר קיימא אע"ג דאכתי חי לאו אחיך הוא ואין להקשות כיון דליכא אלא חד ייתורא מנא ליה למידרש מיניה תרתי יש לומר דטובא דרשינן מיניה דבפ"ק דמכות תנן כל חייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתם שנאמר ונקלה אחיך לעיניך כשלקה הרי הוא כאחיך:

חישוב חודש אין קידוש חודש לא מני רבי אליעזר היא תימה אם כן תיקשי דרבי מאיר אדרבי מאיר דבמתניתין קתני עיבור החדש בשלשה ועיבור השנה בשלשה דברי רבי מאיר ולעיל קתני בברייתא קידוש החדש ועיבור השנה בג' דברי רבי מאיר כמ"ש התוס'. ועוד תימה כיון דרב אשי מוקי לה מתני' כר"א א"כ מאי איצטריך לדחוק ולפ' מתני' דעיבור דקתני היינו חישוב לימא דעיבור כמשמעו שצריך ג' לומר מעובר החדש כדקא סלקא דעתך ואי קשיא לא ליקדשה ביום שלשים וממילא כי מקדשינן למחר מיעבר החדש שעבר לימא מתניתין רבי אליעזר היא דאמר אין מקדשין כלל ולכך צריך שלשה שיאמרו מעובר מעובר וי"ל דודאי כיון דמתניתין דברי ר"מ קתני ור"מ אית ליה דמקדשין כדקתני ברייתא לכך איצטריך למימר דחישוב קתני דליכא למימר עיבור כמשמעו דא"כ לא ליקדשה וממילא ליעבר כי מקדשינן ליה למחר והא דדייק חישוב חדש אין קידוש חדש לא לאו אדר"מ דייק אלא אתנא דידן שסדר המשנה דייק הכי דכיון דקתני משמו של ר' מאיר דעיבור החדש בשלשה ולא קתני נמי משמו דקידוש החדש בשלשה דהא רבי מאיר קידוש החדש נמי אית ליה דבשלשה כדקתני ברייתא אלמא דתנא דידן שסידר המשנה סבר לה כוותיה דר"מ בחדא ופליג עליה בחדא ולכך קאמר חישוב אין קידוש לא מהני וכו' מיהו עיבור החודש דקתני תנא דידן על כרחך חישוב קאמר דליכא למימר עיבור ממש מדסיים בה דברי ר"מ יר"מ על כרחך חישוב קאמר דאלו עיבור לא ליקדשיה וממילא לעבר כיון דאית ליה דמקדשין וכן משמע מפי' רש"י ז"ל שכתב חישוב דעיבור לחשב אם יעברוהו דאלו קידוש סבר תנא דידן דלא צריך לקדושי מדלא כתב סתמא דאילו קידוש סבר דלא צריך לקדושי ונקט תנא דידן משמע כדפי' דאתנא דידן שסידר המשנה קא דייק אבל ר"מ אית ליה דקידוש נמי בשלשה. דף יא אין מעברין את השנה אלא במזומנין לה טעמא נראה כדי שיעיין כל אחד בינו לבין עצמו קודם שישא ויתן בדבר עם אחרים ולא יטעה לעבר שלא כדין:

ורבי חייא מהיכא גמיר לה מדרבי מאיר וכו' דנקט להו על סדר הזמן שהיו זה קודם זה עד יהושע ומשה וה"ה דהוה מצי למימר דרבי חייא מיהושע גמיר לה אלא דעדיפא קאמר דאיכא למימר דרבי חייא מדר"מ נמי קא גמיר לה:

אין מעברין את השנה אא"כ היתה צריכה מפני הגשרים וכו' כתבו התוספות והא דלא חשיב שלשה סימנים דלקמן משום דעל שנים מהן מעברין אבל הני אפילו אחד ועוד נראה דאין ענין אלו לאלו דלקמן חשיב אותן שלשה דברים שמעברין עליהן מדאורייתא אביב דכתיב שמור את חדש האביב פירות האילן דכתיב וחג הקציר ביכורי מעשיך תקופה דכתיב וחג האסיף תקופת השנה והכא חשיב אותן דברים שמעברין עליהן מדרבנן לעת הצורך לעולי רגלים ולהכי נקט אין מעברין את השנה אא"כ היתה צריכה וכו' ולא נקט נמי על ארבעה דברים מעברין על הדרכים וכו' כדנקט לקמן על שלשה דברים מעברין אלא דלקמן איירי בעיקר הדברים שמעברין עליהן ומדאורייתא לכך שייך למיתני על שלשה דברים מעברין אבל הנך דהכא דתקנתא דרבנן נינהו לעבר עליהן לעת הצורך לכך נקט אין מעברין את השנה פי' לעת הצורך אא"כ היתה צריכה משני הדרכים כו' דהנך צורך גדול נינהו אבל לא מפני צורך השלג והצינה וכו' דאין בהן צורך כולי האי. וכן משמע מדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהלכות קידוש החדש שכתב על שלשה סימנין מעברין את השנה על התקופה וכו' ואלו הן הדברים שהן העיקר שמעברין בשבילו כדי שיהיו השנים שני החמה ויש שם דברים אחרים שהיו ב"ד מעברין בשבילן מפני הצורך ואלו הן מפני הדרכים וכו' דקדק בלשונו דמעיקרא כתב על שלשה סימנין מעברין את השנה ולא כתב ב"ד מעברין הדר כתב ויש שם דברי' שהיו ב"ד מעברין בשבילן משמע כדפי' דאותן ג' סימנים מדאו' נינהו ולהכי כתב שהן העיקר שמעברין בשבילו והנך ד' מתקנת ב"ד הן שתיקנו לעבר לעת הצורך:

ולא מפני גליות ישראל שלא עקרו ממקומן נראה דאתי לאשמעינן דאף ע"ג דשולחין ומודיעין לב"ד שעדיין המה רוצים לעקור ולבא אפ"ה אין מעברין בשבילן דאי לאו הכי מאי קמ"ל פשיטא וכי בכל שנה ושנה יעברו בשבילן ובתוספתא דמכילתין פ"ב גרס איפכא אין מעברין את השנה אא"כ היתה צריכה וכו' מפני הגליות שלא יצאו ממקומן אבל אין מעברין אותה לא מפני הצינה וכו' ולא מפני הגליות שעלו ועדיין לא הגיעו. ושמא מוטעת היא:

ה"ג בתוספתא דמכילתין פ"ב העיד חנניא איש אונו לפני רבן גמליאל שאין מעברין את השנה אלא ביהודה ואם עברוה בגליל מעוברת וכן משמע מדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהלכות קידוש החדש שכתב ואין מעברין את השנה אלא בארץ יהודה שהשכינה בתוכה שנאמר לשכנו תדרשו ואם עברוה בגליל מעוברת דף יב חשובי מחשבי גלויי לא מגלו תימא מאי קסלקא דעתך דמקשה דגלויי נמי מגלינן ומודיעין לגולה קודם ראש השנה שהשנה הבאה תהיה מעוברת והא אי אפשר לומר כן דהא אין מעברין על התקופה לחודא כדקתני לעיל על אחד מהן אין מעברין וקודם ראש השנה וכ"ש בירח אב אי אפשר לעמוד על האביב ועל פירות האילן אם יהיו כשיגיע ניסן ועצרת אם לאו דקודם ר"ה אכתי לא הוי זמן זריעה ור"ה לאילנות לא הוי עד ט"ו שבט ונהי דעל חשבון התקופ' אפש' לעמוד הא אין מעברין אלא על ב' מהן ונראה לפרש דעל תקופת ניסן לחודא מעברין שאם יודעין ב"ד על פי חשבון שתחול תקופת ניסן בששה עשר בניסן או א ר זמן זה מעברין את השנה ואין וששין לסימן אחר והכי איתא בהדיא בפ"ק דר"ה דשלח ליה רב הונא בר אבין לרבא כד חזית דמשכה תקופת טבת עד שיתסר בניסן עברה לההיא שתא ולא לחוש לה דכתיב