תורת חיים חלק א ל

נראה דאיצטריך למימר הכי דלא תיקשי מאי סלקא דעתייהו שסמכו עליו לגבל עיסותיהן בטומאה ולא שאלוהו תחילה מאי הפרש יש בין מי נהר למי בצעים והא קרא וכי יתן מים על זרע סתמא כתיב ועוד כיון דאין שום סברא לחלק בין מים למים הוה להו למיסק אדעתייהו שמא טעו בין ביצים לביצים לכך קאמר דטעו בהא דתנן מי קרמיון וכו' דאינהו סברי דכיון דאשכחן לגבי חטאת שיש הפרש בין מי בצעים למי נהר אלמא דמי בצעים לאו בכלל סתם מים נינהו אם כן ה"ה נמי לענין הכשר ולכך סמכו על ההוא תלמיד ולא שאלוהו מידי ולא עלה על דעתן שטעו ובערוך ערך בין גריס וטעו בהו ולא גריס וטעו נמי בהא ולפי זה ניחא טפי:

אלא אם כן רחוק ממנו וכו' כתבו התוספות התם בפניו ממש איירי ולפי זה אפילו את"ל דכפרי תוך שלש פרסאות הוה ניחא אבל למה שכתבו בסמוך דהכא איירי בתלמיד חבר ולכך שרי חוץ לשלש פרסאות צ"ל דכפרי חוץ לשלש פרסאות הוה אלא א"כ רחוק ממנו שלש פרסאות כתבו התו' דהא דרב המנונא לא אורי בחרתא דארגיז בשני דרב הונא אע"ג דחוץ לג' פרסאו' הוה משום דלא הוה נטל רשות מרבו וקשה דהא טעמא דגזרו דתלמיד אל יורה אא"כ נוטל רשות מרבו לאו משום כבוד רבו הוא אלא כדי שיבדקנו רבו אם לשונו פתוח הוא אם לאו שלא יטעו בדבריו והתם משמע בהדיא דהא לא אורי רב המנונא משום כבודו דרב הונא רביה הוא דעביד הכי דתלמיד המורה בזמן שרבו קיים אפקורותא הוא וחייב מיתה כדאיתא התם ומדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ה מהלכות תלמוד תורה משמע דסבר דהא דקתני תלמיד אל יורה במקום רבו אא"כ היה רחוק ממנו ג' פרסאות איירי שאינו קובע עצמו להורות אלא מורה הלכה לשואלו באקראי בעלמא וכן משמע קצת לישנא דתלמיד אל יורה הלכה משמע הלכה אחת ולכך שרי חוץ לג' פרסאות ורב המנונא דלא אורי היינו שלא רצה לקבוע עצמו להורות שם ואם נטל רשות מרבו כתב הרמב"ם ז"ל שם דשרי חוץ לג' פרסאות אשי' לקבוע וא"כ צ"ל דרב המנונא לא נטל רשות מרבו מיהו קשה דלפי זה הא דגזרו דתלמיד אל יורה אא"כ נוטל רשות מרבו אפי' באקראי בעלמא קאמר דלקביע קודם ההוא מעשה נמי הוה אסור אא"כ נטל רשות מרבו וא"כ אמאי כתב הרמב"ם ז"ל שם היה בינו ובין רבו י"ב מיל ושאל לו אדם דבר הלכה מותר להשיב משמע אפי' בלא נטל רשות מרבו ואמאי נהי דמשום כבוד רבו ליכא תיפוק ליה דצריך ליטול רשות כיון דגזרו דתלמיד אל יורה אא"כ נוטל רשות מרבו לראות אם לשונו פתוח הוא אם לאו גם מ"ש בבית יוסף בטור י"ד סימן רמ"ב דתנחום בריה דר' אמי נמי אקראי בעלמא הוה מדקאמר איקלע לאתר קשה דמאי איצטריך לפרש הכי דלמא נטל רשות מרבו הוה ולכך הוה שרי ליה להורות חוץ לג' פרסאות. דף ו לא דכ"ע דין בשלשה כתבו התוס' תימה דלא קאמר לשמואל ודאי תנאי הוא לר' אבהו מי לימא תנאי היא דכה"ג אורחא דש"ס בכל דוכתא נראה דלא קשה מידי דלימא כתנאי אמילתא דר' אבהו לחודא קאי ולא אמילתא דשמואל דהא דשמואל אתיא ככ"ע דאיכא למימר דס"ל כרב אחא בריה דרב איקא דמדאורייתא חד נמי כשר מדכתיב בצדק תשפוט ומתני' דבעי ג' מדרבנן הוא משום יושבי קרנות וס"ל דדוקא לכתחילה הוא דבעינן ג' גזרינן משום יושבי קרנות אבל בדיעבד לא גזרינן ולכך שנים שדנו בדיעבד דיניהם דין ודכ"ע מקשינן פשרה לדין הלכך ליכא מאן דפליג דמדאורייתא פשרה ביחיד מיהו מדרבנן פליגי דרבנן סברי דמדרבנן נמי פשרה ביחיד אפי' לכתחילה דדוקא גבי דין שייך למיגזר משום יושבי קרנות שאין בקיאין בטיב דינין ויזכה את החייב ויחייב את הזכאי אבל פשרה אפי' מאן דלא גמיר מצי למיעבד פשרה שפיר ור' מאיר סבר דבפשרה נמי לכתחילה בעינן שלשה מדרבנן משום יושבי קרנות דצריך לעשות פשרה קרוב לדין כדאמרי' צדק צדק חל אחד לדין ואחד לפשרה ומי שאינו בקי בדינים לא מצי למיעבד פשרה הלכך לכתחלה נמי שלשה בעינן אבל בדיעבד לכולי עלמא באחד סגי אבל אדרבי אבהו פריך שפיר דכיון דאמר שנים שדנו אין דיניהם דין אפי' בדיעבד אלמא לא דריש בצדק תשפוט וס"ל דמדאורייתא תלתא בעינן מדכתיב אלהים תלת זימני לכך פריך לימא כתנאי דסברוה דכ"ע מקשינן פשרה לדין וא"כ ע"כ בהא קמיפלגי דמ"ס דין בשלשה ומר סבר דין בשנים נגמר הדין אי אתה רשאי לבצוע כתבו התו' כגון שכבר דקדקו בדין היטב וכמו גמרו את הדין דלא מיחסר אלא איש פלוני אתה חייב וכו' וזה דוחק לכך נראה כדפירש"י ז"ל שכבר אמרו איש פלוני אתה זכאי איש פלוני אתה חייב ושייך שפיר ביצוע אפי' אחר שנפסק הדין לגמרי דלפעמים א' רך וא' קשה ונתחייב הקשה ואינו רוצה לקיים הפסק וסומך עצמו על אלמותו שלא יכוף אותו הדיין בחרמות ונידויין וע"י כן פעמים שהדיין מפייס את הרך ומדבר על לבו שיתפשר עמו עדיין אע"ג שכבר זכה בדין כדי שלא ירדפנו הקשה לכ"ק דאחר שנגמר הדין אסור לו לדיין לבצוע אלא צריך לכוף את החייב עד שיקיים את הפסק דין ארא יקוב הדין את ההר נקט הכי לפי שלפעמים נראה הדבר בעיני הדיין קשה כהר כשיפסוק שורת הדין לחייבו לגמרי או לפוטרו לגמרי ולכך הוא רוצה לעשות פשרה ביניהם ולהכי קאמר יקוב הדין את ההר דלאו בדידיה תליא מלתא כי המשפט לאלהים הוא:

וכל המברך את הבוצע הרי זה מנאץ ועל זה נאמר ובוצע ברך ניאץ ה' ס"ל דאשמעינן הכתוב דלא תימא מצוה נמי קעביד במה שמחייבו מחצה לכך קאמר שהמברך אותו ניאץ ה' דמצוה הבאה בעבירה היא כיון דפוטרו ממחצה שלא כדין ולאו מצוה היא כלל ורבי אליעזר נמי מוקי לקרא בכי האי גונא שאם גזל סאה של חטים כו' והפריש חלה ומברך אשמעינן הכתוב דלא תימא מצוה נמי קעביד במה שמברך השם קמ"ל דמנאץ את השם דמצוה הבאה בעבירה לאו מצוה היא ור"מ נמי מוקי קרא בכה"ג דאשמעי' הכתוב דלא תימא אע"ג דחטא יהודה במה שאמר למוכרו מ"מ מצוה נמי עבד במה שהצילו מן המיתה שלא הרגוהו אחיו לכך קאמר דהמברך את יהודה מנאץ דלאו מצוה עבד דמצוה הבאה בעבירה לאו מצוה היא כלל:

ואמר רב חנן לא תכניס דבריך מפני איש כתבו התו' גבי רש ועשיר לא שייך לשון יראה שאינו ירא מפניהם משמע דסבירא להו דגבי רך וקשה דריש לא תגורו לשון יראה ולא ל' הכנסה ותימה דא"כ מאי ראייה מייתי מקרא דלא תגורו מפני איש והא קרא סתמא כתיב ומנא ליה לחלק בין קודם ששמע דבריהן ואינו יודע להיכן הדין נוטה לבין אחר ששמע דבריהן ויודע להיכן נוטה אימא דאפי' קודם לכן נמי אינו רשאי לומר איני נזקק לכם לכך נראה דהש"ס דמייתי הא דאמר רב חנן לא תכניס דבריך אתרוייהו קמייתי ליה ורב אלפס ז"ל לא גריס הא דרב חנן בתר מילתא דרבי יהושע בן קרחה אלא לעיל גרס ליה בתר מילתא דרבי שמעון בן יהודה דאמר שנים שבאו לדין אחד רך ואחד קשה וכו' שנאמר לא תגורו מפני איש ואמר רב חנן וכו' אלמא דטעמא דרבי שמעון נמי הוא משום דמפרש לא תגורו לא תכניס דבריך ומשום דשינה הכתוב את לשונו דהוה ליה למיכתב לא תיראו מפני איש וכתב לא תגורו לכך מפרש ליה ל' הכנסה והשתא אתי שפיר דמוקי ליה לקרא לבתר דשמע דבריהם ויודע להיכן הדין נוטה דוקא משום דבכי האי גונא שייך שפיר למימר לא תכניס דבריך כיון שהוא יודע הדין כבר והדבר ברור לו והוא מכניסו ואינו מוציאו אבל קודם ששמע דבריהן וכן קודם שיודע להיכן הדין נוטה לא שייך למימר לא תכניס דבריך דכיון שעדיין אינו יודע דבר אינו מכניס שום דבר:

דף ז מוטב דליעבדו לעגל אפשר הוי להו תקנתא בתשובה לכאורה תימה והלא עובדי כוכבים ומזלות חמורה משפיכות דמים ומכל עבירות שבתורה וי"ל דאע"ג דעונשו חמירה דכל העובד עובדי כוכבים ומזלות הרי הוא ככופר בכל התורה כולה מ"מ יש לה תקנה בתשובה דכשחוזר וכופר בעובדי כוכבים ומזלות ומודה בהקב"ה חטאו מתוקנת אבל אם ח"ו נהרג אהרן קדוש ה' כהן ונביא לא הוה אפשר לתקן החטא ההוא דאחר שנהרג אי אפשר לחזור ולהחיותו ולכך קנא הכתוב על הריגת זכריה טפי ממה שקנא על חטא עובדי כוכבים ומזלות שעבדו כדאשכחן בכמה מקראות ולהכי בשעה שחטאו ישראל בעגל וחזרו בתשובה צוה הכתוב לעשות לו מקדש לכפר על מעשה העגל כדאיתא במדרש חטאו באלה אלהיך ישראל ונתרצו באלה פקודי המשכן ובשעה שהרגו ישראל לזכריה הנביא אדרבה גרמו בזה שהחריב הקב"ה את מקדשו משום דלא הוה אפשר בתשובה וכתיב והבית אשר בנה המלך שלמה לה' ששים אמה ארכו והיינו דומיא דפוריא בר שיתין גרמידי דבית המקדש נמשל למטה שנאמר הנה מטתו שלשלמה וגו' ולבסוף כתיב איזה בית אשר תבנו לי הרי דפוריא בה שיתין גרמידי לא הוה סגי ליה:

כאלו נטעו אצל מזבח וכו' כלומר כאלו הכניס האשרה לבית המקדש ח"ו דמזבח ה' במקדש הוה ונראה דהיינו הא דאיתא בפ"ק דגיטין כה אמר ה' הסר המצנפת והרם העטרה זאת לא זאת השפלה הגבוה והגבוה השפיל מאי זאת לא זאת דרש רב עוירא בשעה שאמר הקב"ה לישראל הסר המצנפת והרם העטרה אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע זאת להם לישראל שהקדימו לפניך נעשה לנשמע כלומר שע"י כן זכו ישראל למצנפת ועטרה דהיינו כהונה ומלכות שנאמר ואתם תהיו לי ממלכת כהנים ותרגם יונתן ואתון תהון קדמי מלכין קטירין כלילי וכהנין משמשין אמר להן לא זאת לישראל שהשפילו את הגבוה והגביהו את השפל והעמידו אליל בהיכל דלכאורה יש להקשות הא דקאמר ש"ס והעמידו אליל בהיכל מנא ליה דאמר הכי דלא נזכר הך מלתא בהאי קרא דדריש ונראה דפירושי קמפרש לה דכיון שהגביהו את השפל והבזוי והעמידוהו להיות דיין והשפילו את הגבוה שהניחו את הת"ח והשפילוהו ולא העמידוהו נמצא דהעמידו אליל בהיכל דכל המעמיד דיין שאינו הגון במקום שיש הגון הוה ליה כאלו העמיד אשרה אצל מזבח ה' דהיינו אליל בהיכל כדפירש' כאלו חרב מונחת לו בין ירכותיו וגיהנם פתוחה לו מתחתיו כלו' שהפורענות מזומנת לפניו לבא מיד כמו שנאמר עתה אקום יאמר ה' אלוה הבא בשביל כסף וכו' נראה דהיינו דוקא בדלא גמיר ואין מעמידין אותו אלא בשביל עשרו בלבד אבל אם הוא גמיר אלא דאיכא נמי התם דגמיר טפי מיניה ומעמידין את זה דלא גמיר כולי האי מפני עשרו אע"ג דלאו שפיר הוא למיעבד הכי כדתניא בר"פ אחד דיני ממונות צדק צדק תרדף הלך אחר ב"ד יפה מ"מ אינו עובר בלאו דלא תעשון אתי אלהי כסף וכן משמע מדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ג מהלכות סנהדרין שכתב שם וכן אמרו חכמים לא תעשון אתי אלהי כסף אלוה הבא בשביל כסף וזהב זה דיין שמינוהו מפני עשרו בלבד ע"כ משמע דס"ל דאינו עובר אלא אם כן ממנין אותו מפני עשרו בלבד דלא גמיר אבל אם הוא גמיר אינו עובר:

דף ח ילמדנו רבינו דיני קנסות בכמה לרבא דלא דריש לעיל בצדק תשפוט לא קמיבעיא ליה דכיון דגלי קרא בכופר בפקדון דבעינן ג' ה"ה בכל דיני ממונות שבעולם הודאות והלואות וקנסות דכולהו ילפינן מכופר בפקדון במה מצינו דמ"ש ממון זה מממון זה כמ"ש לעיל א"נ ממשפ' אחד כמ"ש התוס' לעיל. אבל לרב אחא בריה דרב איקא דאמר מדאורייתא חד נמי כשר מבצדק תשפוט ושאני כופר בפקדון דגלי קרא והא דבעינן תלתא בהודאות והלואות תקנתא דרבנן היא משום יושבי קרנות ולהכי ביחיד מומחה דאזיל ליה טעמא דיושבי קרנות דן אפי' יחידי לכך קמיבעיא ליה אליביה דיני קנסות דחמירי מהודאות והלואות מהו מי אמרינן כיוון דאמירי בעינן שלשה מומחין מתקנתא דרבנן או דלמא לא שנא וסגי להו נמי בשלשה הדיוטות או ביחיד מומחה:

המוציא שם רע מה שהקשו התוספות על פירש"י ז"ל מהא דקתני תבעו ממון ולא קאמר תבעה י"ל דתנא לישנא דקרא נקט דקרא איירי שאינו תובע את האשה אלא אביה שנאמר לא מצאתי לבתך בתולים:

דף ט בד"א בדיני נפשות פירש"י ז"ל דרחמנא אמר והצילו העדה דמהדרינן בתר זכותא בפ"ק דמכות הקשו התוס' דאמאי לא ילפינן דיני ממונות מדיני נפשות מדכתיב משפט אחד ועוד דגבי דיני ממונות נמי כתיב על פי שנים עדים או על פי שלשה עדים לכך פרושו דדוקא בדיני נפשות שייך למילף משנים דכי נמצא אחד מהן פסול השני בטל לגמרי ואינו מועיל לכלום אבל בדיני ממונות כי נמצא אחד מהן פסול אכתי השני מחייב שבועה לכך נמצא א' מהן פסול תתקיים עדות בשאר: