תורת חיים חלק א כט

בדיני נפשות דבעינן עשרים ושלשה אע"ג דעשרים ושלשה לא כתיב אלא ברוצח אלא צריך לומר דשאר דיני נפשות ילפינן מיניה במה מצינו והא דקאמר הכא מאי קסבר כו' ה"ק אי קסבר אין עירוב פרשיות כתוב כאן ולכך לא בעינן מומחין דלא יליף שאר דיני ממונות במה מצינו מגזילות וחבלות שלשה מנא ליה והוא הדין דהוה מצי למיפרך בלא עירוב פרשיות מאי קסבר אי קסבר דילפינן במה מצינו ולכך בעי שלשה ליבעי נמי מומחין ואי קסבר דלא ילפינן במה מצינו שלשה מנא ליה ולשנויי לעולם קסבר דילפינן במה מצינו ובדין הוא דליבעי נמי מומחין וכו' אלא משום דעירוב פרשיות כמאן דכתיב בהדיא דמי ועדיף ממה מצינו ומסתבר טפי למימר הא דבעי שלשה בהודאות והלואות משום דאית ליה עירוב פרשיות הוא לכך קא שקיל וטרי בעירוב פרשיות:

שנים שדנו בדיני ממונות וכו' נראה דלכך נקט בדיני ממונות ולא נקט סתמא שנים שדנו אין דיניהם דין דלא תימא דוקא גזלות וחבלות דכתיב בהו שלשה אבל שאר דיני ממונות לא קמ"ל דילפינן כולהו מינייהו במה מצינו:

דף ג אלא מעתה טעו לא ישלמו כו' כתבו התוס' דלשון כ"ש שאתה נועל וכו' לא משמע כפירש"י ז"ל ועוד דבריש פרק אחד דיני ממונות פריך ש"ס נמי אלא מעתה טעו לא ישלמו והתם אגופא דמילתא דרבי חנינא פריך משמע דלא כפירש"י ז"ל הכא ולכך מפרש רש"י שם פירוש אחר והתוספות כתבו דפריך כיון דחיישינן לנעילת דלת אית לן למימר דלא ישלמו דאי מחייבת לא יתרצו כו' וקצת קשה דמאי אלא מעתה דקאמר וכי עד השתא לא הוה ידע דנעילת דלת מילתא היא והא בפ"ק דב"ק פריך ש"ס א"כ נעלת דלת בפני לווין משמע דמלתא דפשיטא הוא והכי נמי איתא בכמה דוכתי וליכא למימר דהכי פריך אלא מפתה דשייך נעילת דלת כשאינו מוצא דיינים אלא בטורח דלהכי לא בעינן מומחין א"כ מהאי טעמא לא ישלמו דאי מחייבת להו לא יתרצו להתמצע בדין ולא ימצא דיינים אלא בטורח ויהיה נעילת דלת דהא לקמן בריש אחד דיני ממונות לא שייך לפרושי הכי לכך נראה דהכי פריך אלא מעתה דשייך נעילת דלת כשאין הלוה מוצא עדים מכוונים על תביעתו בפשיטות א"כ הכי נמי איכא נעילת דלת כשאין הלוה מוצא בפשיטות דיינים על תביעתו דמה לי עדים מה לי דיינים ולכך טעו לא ישלמו כדי שיתרצו הכל לישב בדין וימצא דיינים בפשיטות מדאורייתא חד נמי כשר פירש"ו ז"ל דקסבר אין עירוב פרשיות וכן נראה ומה שהקשה התוס' דא"כ בצדק תשפוט למה לי י"ל דאיצטריך ליה כי היכי דלא ניליף כולהו במה מצינו מגזילות וחבלות:

אין דורשין מחילות כתבו התוספות דהא משופט לא ידעינן מומחין כמו שפי' בקונטרס עצמו ורבי יונתן לישנא דעלמא נקט וכו' אבל אי לאו פירש"י ז"ל איכא למימר דמשופט נמי ידעינן מומחין והא דקאמר ורבי יונתן לישנא דעלמא נקט כו' היינו משום דתרי גווני מומחין נינהו איכא דגמיר וסביר כרב נחמן ואיכא נמי סתם מומחין כמ"ש התוס' לקמן ולישנא דעלמא הוא דמאן דאית ליה דינא למימר ליקרב לגבי דיינא הרגיל דגמיר וסביר דלכך נקרא אלהים ולעולם הוה אמינא דמשופט נמי ידעינן סתם מומחין לכך מייתי פירוש הקונטרס שכתב בהדיא לגבי דיינא הרגיל ולא אצל הדיוט:

והתניא רבי אליעזר וכו' פירש רש"י זכרונו לברכה והא קרא קדריש כתב כן דלא תיקשי גברא אגברא קרמית וא"ת ומאי משני סבר לה כרבי יהודה אכתי תיקשי והא קרא קדריש וי"ל דודאי אמסקנא סמיך דלנטות אתיא לדיני נפשות אבל בדיני ממונות לא והא דלא משני מעיקרא דקרא לדיני נפשות אתיא משום דקרא סתמא כתיב משמע שאין לחלק דבכל גוונא בעינן בית דין נוטה לכך קאמר מעיקרא דס"ל כר' יהודה וכו' דכי היכי דלרבי יהודה צריך לומר דקרא לאו בכל גווני איירי שהרי בסנהדרי גדולה אית ליה דלא בעינן ב"ד נוטה הכי נמי לר' יאשיה שפיר איכא לאוקמי קרא בדיני נפשות דוקא ולא בדיני ממונות:

בימא דלא כר' יאשיה פירש"י ז"ל דכיון דשלישי מקראי יליף ולאו משום נוטה צריך שתהא דעת שלשתן שוה ותימה תיקשי ליה קרא והא קרא בהדיא כתיב אחרי רבים להטות וליכא למימר דמוקי לה קרא לדיני נפשות דבפ"ק דחולין לא משמע הכי דאיתא התם מניין דאזלינן בתר רובא ופריך מניין אחרי רבים להטות ומשני ברובא דאיתי' קמן לא קמיבעיא לן כי קמיבעיא לן ברובא דליתיה קמן משמע בהדיא דברובא דאיתיה קמן ליכא מאן דפליג דאזלינן בתריה בין בדיני נפשות בין בדיני ממונות מדכתיב אחרי רבים להטות ועוד דמייתי התם קראי טובא דילפי' מינייהו דאזלינן בתר רובא בכל מקום אע"ג דליתיה קמן ועוד אמאי קאמר הכא דרבי יאשיה מייתי לה בק"ו מדיני נפשות ולא קאמר דיליף לה מהנך קראי דמייתי התם דילפינן מינייהו דאזלינן בכל התורה בתר רובא ועוד מדקאמר אלא הא דתנן שנים אומרים זכאי וכו' ולא קאמר אמר מר משמע דאמאי דמשני ליה דרבי יאשיה מוקים לה בדיני נפשות פריך וקשה אמאי לא פריך הכי אגופא דברייתא וליכא למימר משום דאי לאו הא דמשני איכא למימר דמייתי לה מדכתיב אחרי רבים להטות דא"כ השתא נמי לא פריך מידי דהא לא מוקי לה לדיני נפשות אלא ייתורא דלנטות דילפינן מיניה ב"ד נוטה אבל אחרי רבים להטות איכא למימר דבכל מילי איירי. ועוד מה שפירש רש"י ז"ל דלרבי יאשיה כיון דשלישי מקרא יליף צריך שתהא דעת שלשתן שוה לכאורה אין סברא לומר כן דהא עשרים ושלשה דדיני נפשות דמקראי ילפינן להו ולא בעינן שיהא דעת כולן שוה מדכתיב ושפטו העדה והצילו העדה ועוד תימא דמאי משני דר' יאשיה מייתי לה בק"ו מדיני נפשות דחמירי א"כ נימא דיו דבדיני נפשות היכא דחמירי דהיינו היכא דקטלינן ליה לא אזלינן בתר רובא ע"פ אחד אלא על פי שנים ואמאי אזלינן בדיני ממונות בתר רובא אפילו ע"פ אחד וגם מ"ש התוספות דהא דמשני דר' יאשיה מוקי לה בדיני נפשות משום דקרא משמע בדיני נפשות מדכתיב לא תהיה אחרי רבים לרעות וכו' נראה דוחק ונ"ל דאע"ג דכתב רחמנא לא תהיה אחרי רבים לרעות ואחרי רבים להטות ודרשינן מינייהו לא כהטייתך לטובה הטייתך לרעה וכו' מ"מ איצטריך למיכתב נמי לנטות למילף מיניה עשה לך ב"ד נוטה דאי לאו לנטות ה"א היכא דליכא אלא חד גברא יתירא במזכין או במחייבין לאו בכלל רובא הוא דאחרי רבים לא משמע בבציר מתרתי עודפין במזכין או במחייבין דאחת אינו מן המניין והוה דרשינן לא כהטייתך לטובה הטייתך לרעה הטייתך לטובה ע"פ שנים הטייתך לרעה על פי ארבעה ובבציר מעשרים וארבעה לא עבדינן להו לסנהדרי קטנה לכך כתב רחמנא לנטות למיעבד ב"ד נוטה לאשמעינן דכי איכא רק נטייה כל דהו אפי' חד גברא בכלל רבים הוא ואזלינן בתריה ש דלרעה טפי מלטובה בעינן לכך דרשינן הטייתך לטובה על פי אחד והסייתך לרעה על פי שנים והשתא כולהו תלתא קראי צריכי דאי לא כתב רחמנא אחרי רבים להטות אלא לא תהיה אחרי רבים לרעות ולנטות הוה אמינא דלרעות לא אזלינן בתר רובא לעולם אלא אם יסכימו כולן לדעת אחת לרעה לכך כתב רחמנא אחרי רבים להטות לאשמעינן דלרעות נמי אזלינן בתר רובא ע"פ שנים ואי לא כתיב לא תהיה אחרי רבים לרעות ה"א דלרעות נמי אזלינן בתר רובא ע"פ אחד והשתא ניחא כולה סוגיא דמעיקרא פריך ורבי יאשיה לית ליה ב"ד נוטה והתניא רבי אליעזר וכו' וא"כ קרא לאתויי שלישי למה לי ומסיק דאיהו מוקים לה בדיני נפשות דדוקא בדיני נפשות דכתיב והצילו העדה לכך בעינן ב"ד נוטה כדי שיהיה אפשר להצילו אפילו ע"פ אחד ואי הוו זוגות ליכא הטייה בפחות משנים ולכך עשרים וארבעה וכן עשרים וששה אסורין לדון דיני נפשות אבל בדיני ממונות דזכות לזה וחובה לזה לא בעינן ב"ד נוטה ולכך ב"ד של ארבעה או של ששה יכולין לדון דיני ממונות אע"ג דאז ליכא הטייה בבציר משנים ופריך השתא דאמרת דלנטות לא אתיא לדיני ממונות א"כ הא דתנן שנים אומרים זכאי ואחד אומר חייב זכאי וכו' דאזלינן בדיני ממונות בתר רובא על פי אחד נימא דלא כרבי יאשיה דלרבי יאשיה כיון דליכא אלא חדא מנא ליה דאזלינן בתריה דאחרי רבים להטות לא משמע בבציר מתרתי דאחד אינו מן המנין וכמאן דליתיה דמי בשלמא לרבי יונתן ניחא דאיהו מוקי לה קרא דלנטות בין לדיני נפשות בין לדיני ממונות וכיון דבדיני ממונות נמי בעינן ב"ד נוטה ש"מ דאזלינן בתר רובא על פי אחד אלא לר' יאשיה מנא ליה ומשני דמייתי לה בק"ו מדיני נפשות והשתא ניחא דלא שייך למימר דיו דא"כ ק"ו למה לי דאי אתי לאשמעינן דאזלינן בתר רובא על פי שנים הא לא איצטריך דמאחרי רבים להטות נפקא א"כ ע"כ נפקא לן מקל וחומר דאזלינן בתר רובא אפילו ע"פ אחד דכל היכא דמיפרך ק"ו לא אמרינן דיו כדאיתא בפרק כיצד הרגל:

דף ד דל חד קרא לגופיה וא"ת גבי קרנת קרנת קרנות וגבי לטטפת לטטפת לטוטפות דלקמן וגבי עשרה כהנים דסוף פירקין אמאי דרשינן כולה למנינא ולא מדלינן חד לגופיה כמו הכא וכן הקשו התוספות לעיל וי"ל דכי היכי דרבי יאשיה דלעיל דאית ליה נמי דאין דורשין מחילות ואפ"ה דריש ליה למנינא מדלא כתיב ונקרב בעל הבית אל השופט ה"ה נמי בכל הני הוה מצי למיכתב לשון אחר דגבי קרנת לא הוה ליה למיכתב קרנות אלא סביב כמו שכתוב גבי אשם כדפירש"י ז"ל לקמן גבי ואל יוכיח זה דם האשם שאינו חטאת ולא נאמרו בה קרנות אלא סביב ש"מ דלמנינא נמי קאתי דומיא דשאר קרנות וכן גבי לטטפת בין עיניך הוה מצי למיכתב ולזכרון בין עיניך כמ"ש בפרשה אחרת ש"מ דלמנינא נמי קאתי וכן גבי עשרה כהנים אי לא אתי אלא לגופיה הוה ליה למיכתב והעמידו לפני איש והעריך אותו ואמאי כתב והעמידו לפני הכהן ש"מ דאתי נמי למנינא אבל גבי בסכות תשבו לא סגי דלא כתיב הכי דלא מצי למיכתב לשון אחר לכך לא אתיא אלא לגופיה וגבי תלתא וכפר דבסמוך דדרשי' להו לכולהו ולא מדלינן חד לגופיה היינו משום דלגופיה לא איצטריך דוכפר עליו הכהן מיותר לגמרי שהרי בשאר קרבנות לא כתיב וכפר לכך דרשינן להו לכולהו מיהו גבי תלתא אלהים וקרנות ולטוטפות ועשרה כהנים לא סגי דלא כתב לך לשון אחר טט בכתפי שתים כתבו התוס' דיש מפרשים דלרבי עקיבא דל חד לגופיה ומשני טוטפות דריש ארבע בתים ולא משמע כן מדנקט ר' עקיבא אומר אינו צריך משמע דס"ל דר' ישמעאל שפיר קא דריש אלא דלא איצטריך למידרש הכי ואי אית ליה לר' עקיבא דחד קרא איצטריך לגופה א"כ דרשה דר' ישמעאל לאו דרשא היא כלל לכך נראה דלא ילפינן מהנך קראי אלא הא דלא סגי לן בשל ראש בבית אחד כמו בשל יד אבל דלא למיעבד ספי מארבע בתים לא איצטריך קרא להכי דאין סברא לחלק פרשה אחת לשתים אבל קשה דא"כ מאי פריך ודכ"ע יש אם למקרא והתניא וכו' דלמא בעלמא יש אם למקרא ושאני הכא דלא שייך למידרש מקרא לכך דרשינן מסורת דע"כ צ"ל כן לרבנן דר"ע דממעטי דם הבא משני מתים מדכתיב נפשות אע"ג דאית להו יש אם למקרא וי"ל דשאני התם דכי דרשינן נפשת כתיב לא עקרינן בהך דרשה מקרא דנפשות כיון דאיכא למימר דנפשות דעלמא קאמר נמצא דלא אתי מסורת ודחי את המקרא אבל כי דרשינן מסורת דטטפת לבית אחד עקרינן מקרא דטוטפות דמשמע שני בתים ולכך פריך כיון דכולי עלמא סבירא להו יש אם למקרא א"כ נימא דאתי מקרא דלטוטפות ודחי מסורת דלטטפת ולא נדרוש מיניה מידי כי היכי דליקום המקרא באתרי' דף ה דן אפי' יחידי כתבו התו' ומכאן דסתם שלשה יכולין לדון את האדם בעל כרחו וכו' אבל ממתני' דקתני דיני ממונות בשלשה וע"כ יכולין לכוף קאמר דבקבלה אפי' חדא נמי סגי אין להוכיח לסתם שלשה שאינם ממונים להיות דיינים שיכולין לכוף דמתני' בממונים לדיינים איירי דקאי אקרא דשופטים ושוטרים תתן לך וגו' ואשמעינן דלדיני ממונות צריך למנות שלשה ולדיני נפשות עשרים ושלשה וכן כולן אבל מכאן יש להוכיח דאפי' סתם ג' יכולין לכוף אילימא משום דלא חכים פירוש ואע"ג דבקיאי במומי לא מהניא דתרתי בעינן שיהא בקי במומין שמכיר בראיית עין בין מום קבוע למום עובר וגם צריך שיהיה מומחה ויודע הלכות מומין דקיימא לן אפי' נקטעה ידו או רגלו אינו רשאי לשוחטו אלא על פי מומחה שיורה לו שהוא מום הראוי לשחוט עליו לכך קאמר הא אמרי' דחכים טובא ופשיטא דמומחה הוא. והשתא ניחא דפריך תרתי ולא פריך דמעיקרא יתיר בכורות אל יתיר מ"ט אילימא משום דלא בקי במומי והאמר רב שמנה עשר חדשים וכו' וטעו נמי בהא מי קרמיון וכו'