תורת חיים חלק א כח

גופיה קאמר לעיל לא אמרן אלא שאין בגגה טפח אלא ודאי אתי לאשמעי' שאם הטפח יוצא מן הסיינ' כפוף לאו אהל הוא ושרי ודוחק נמי למחוק אלא מן הספרי' וכיון דלפי' ר"ח ז"ל נמי הדר ביה לכך נראה דפירש"י ז"ל עיקר דלפירוש ר"ח אמאי הדר ביה השתא לבתר דאקשי ליה משרביב בגלימיה דמחמת דמכח הך קושיא הדר והא משום הך קושיא לא הוה צריך למיהדק דהוה מצי לשנויי דשאני גלימא דלא מיהדק אבל סיינ' מיהדק אבל לפירש"י ז"ל ניחא דמכח הך קושיא איצטריך למיהדר ביה ולמימר דבכה"ג לא הוי אהל כלל וא"ת לפירש"י ז"ל אמאי נקט סיינא הל"ל כובע שרי ולפי' ר"ח ניחא משום דסיינא יוצא סביבו להלן מראשו כפו אוהל וי"ל כמ"ש בב"י סי' ש"א דלרש"י ז"ל נמי לא אסרי' כי לא מיהדק בלא סיינא שאינו עשוי אלא להגין מפני השמש אבל כובע שאדם מכסה בו ראשו אפי' כי לא מיהדק שרי דאע"ג דנפיל לא אתי לאתויי שאין דרך בני אדם לילך בגילוי ראם:

רטייה שפירשה כדפי' רש"י ז"ל שנפלו מאליה ובמדינה קמיירי ולהכי נקט פירשה שהרי לא נטלה מדעת ומתני' דקתני אבל לא במדינה בנטלה מדעת איירי ורבינו זרחיה ז"ל כתב דמתניתין איירי כשפירשה ע"ג קרקע ובריית' כשפירשה ע"ג כלי ופירושו תמוה דהא דבפ"ק דביצה קאמר ג' דברים התירו סופן משום תחילתן וקחשיב חזרת רטייה במקדש כדתנן מחזירין רטייה במקדש והיינו דאי לא שרית ליה למחזירה לבסוף לא קא שקיל לה מעיקרא מעל ידו כדי שלא תהא חציצה בין ידו לעבודה אלמא דמתניתין בנטלה מדעת איירי דבפירשה מאליה לא שייך למימר הכי:

דף קג בכלי הא תנן אם בכלי כאן וכאן אסור תימה כיון דדחי הך טעמא וע"כ צ"ל דטעמי' משום דדומי' דהרכיבו והבאתו קתני כדמסי' אם כן אמאי לא קאמר מעיקרא דטעמיה משום דדומיא קתני וי"ל דכולה חד שינויא הוא ותרוייהו צריכי דדומיא לחוד לא מצי למימר כיון דאיכא לאוקמי הרכיבו דלא כרבי נתן והבאתו כר' עקיבא אבל השתא קאמר דמה נפשך לא מצית לאוקמי בכלי דאי הרכיבו והבאתו דאורייתא א"כ ל"ל למיתני התם חתיכח יבלתו הא תני ליה הכא אם בכלי כאן וכאן אסור דאי משום דקא בעי איפלגו רבי אליעזר ורבנן אכתי ל"ל למיתני חתיכת יבלתו הא מהרכיבו והבאתו שמעי' ליה דכיון דהרכיבו והבאתו דאורייתא ואפ"ה פליג ר' אליעזר וס"ל דדוחין א"כ ש"מ דחתיכת יבלתו נמי דוחין דמה לי הך איסורא ומה לי הך איסורא כיון דכולהו איסורא דאורייתא נינהו ואי הרכיבו והבאתו דרבנן ולכך קתני התם חתיכת יבלתו לאשמעינן דרבי אליעזר פליג ומתיר אפילו איסור דאורייתא א"כ לא הוי חתיכת יבלתו דומיא דהרכיבו והבאתו ולא שייך למימר הכי ונראה דהשתא ניחא למ"ד הא בלחה הא ביבשה דלא הא והא ביבשה והא ביד והא בכלי משום דאי בכלי הא תנן אם בכלי כאן וכאן אסור דליכא למימר דתני התם משום דבעי איפלוגי ר' אליעזר ורבנן דאכתי לא ליתני חתיכת יבלתו דמהרכיבו והבאתו שמעינן ליה:

הא והא ביד הא בלחה והא ביבשה וטעמא דאסור בלחה אע"ג דביד ליכא אלא איסור דרבנן דגזרינן ליה אטו כלי ואין שבות במקדש י"ל משום דשבות גדול הוא כמ"ש התוספות גבי איסור יבש בכלי:

בשיניו אין בכלי לא חבירו אין איהו לא אע"ג דלא פריך מידי מהך דיוקא דבשיניו אין בכלי לא נראה דאיצטריך למידק הכי דלא תימה איהו נמי שרי וחבירו לרבותא נקט דאפי' חבירו שרי ליטול כדי שיעבו' חבירו כמ"ש התוס' לכך קאמר בשיניו אין בכלי לא חבירו אין איהו לא כלו' דודאי חבירו דומיא דשיניו קתני וכי היכי דבשיניו אתי לאשמעינן דבכלי לא חבירו נמי אתי לאשמעי' דאיהו לא ולהכי נקט ש"ס ברישא דיוקא דשיניו ובתר הכי דיוקא דחבירו ואע"ג דחבירו מיתני ברישא בברייתא והתוספות שכתבו דחבירו לרבותא נקט היינו למסקנא דעלתה נשיכה בגבו דאיהו לא מצי שקליה ליה א"כ ע"כ לא דייקינן מחברו מידי לכך איכא למימר שפיר דחברו לרבותא נקט אבל למאי דס"ד דעלתה לו נשיכה בכריסו מסתבר טפי למימר דחבירו נמי לדיוקא קתני ליה דומיא דשיניו לספרים דגרסי' בסמוך ואי רבנן שקליה ניהליה בכלי תפשוט דר' אליעזר כו' איכא למימר דדייק מעיקרא בשיניו אין בכלי לא משום קושיא דבסמוך וכן כתב רבינו זרחיה ז"ל דגרסינן ואי רבנן נשקליה ניהליה בכלי תפשוט כו' ועיין מה שכתב מהרש"ל ז"ל:

ותיפוק ליה משום חציצה פירש"י ז"ל דאמתני' דקתני כורך עליו גמי נמי פריך וקשה דאמאי נטר ליה עד הכא טפי הוה ליה לאקשויי מעיקר' אמתניתין דקתני כורך עליו גמי ואמאי הא הוי חציצה ונראה דאי לאו הא דר' יוחנן אמתני' לא קשיא ליה דיש לומר דה"ק כהן שלקה באצבעו בשבת ואינו יכול לעבוד עבודה מחמת כאב המכה כורך עליו גמי כדי שיתרפא ע"י הגמי ויעבור אחר שיתרפא ויסיר הגמי אבל השתא דקאמר אבל צלצול קטן הוי ייתור בגדים אלמא דבשעת עבודה קאמר דשלא בשעת עבודה לא שייך ייתור בגדים א"כ כורך עליו גמי דקתני נמי בשעת עבודה איירי לכך פריך ותיפוק ליה משום חציצה ובפרק שני דזבחים איתא נמי להך סוגיא וכתב שם רש"י ז"ל ותיפוק ליה משום חציצה והיכי שרי רבי יוחנן:

דף קד אדא שמעינן גמי לישמעינן צלצול קטן וטעם דצלצול קטן במדינה לא כתבו התוס' בפ' שני דזבחים משום דגזרינן אטו להוציא דם וכן כל הנהו דקתני להו במשניות דלעיל דאסורי במדינה טעמא דכולהו משום איסורא דקתני בתר הכי דכאן וכאן אסור ע"כ מיהו גבי קושרין נימא במקדש לא שייך לפרש הכי דקשירה אב מלאכה היא ואסורה מדאוריית' וכן בהא דקתני בסמוך בודקין מלח וממלאין מבור הגולה וכו' והיינו דוקא במקדש אבל לא במדינה נה כדאמר בגמרא לא שייך נמי לפרש כן דהא לא קתני להו בהו מידי דכאן וכאן אסור וגם התוספות שם בזבחים דחו טעם זה ומייתי ראיה מירושלמי ומהא דקאמר בסמוך קמ"ל דגמי מסי משמע דהיינו טעמא דבמדינה אסור לכך צ"ל כדפי' ר"י ז"ל דפריך ליתני כהן שלקה באצבעו כורך עליו צלצול בין במקדש בין במדינה וכו' וא"ת מאי פריך דלמא קתני גמי משום דבעי למיתני במקדש אבל לא במדינה דומיא דכל הנך מתני' דלעיל וי"ל דעדיפא משני דהא דקאמר מלתא אגב אורחיה קמ"ל דגמי מסי לאו מלתא דרפואה אתי לאשמעינן אלא משום דייתור בגדים אין ענינו בהאי מסכתא לכך לא קתני צלצול דאיצטריך למיתני מילתא כפי דרכו והיינו אגב אורחיה דהאי מסכת דאיירי בדיני שבת קתני גמי דמסי לאשמעינן דבמקדש שרי ובמדינה אסור משום ישבות וכן פירש"י ז"ל במקדש אין במדינה לא ורמינהו והא דלא קתני נמי בהנך בהדיא במקדש אבל לא במדינה כדקתני בכולהו הנך דלעיל שמא משום דלא מצי למיתני בהו מידי דכאן וכאן אסור דומיא דהנך דלעיל לכך לא קתני לה כלל ועוד י"ל משום דלא פסיקא ליה דהיכא דלא קא מבטל ליה בהדיא במדינה נמי שרי אלא דמסתמא מלח במדינה מבטל ליה וכן בהא דקתני וממלאין מבור הגולה וכו' לא פסיקא ליה למיתני אבל לא במדינה דהיכא דליכא גינה וחורבה במדינה נמי שרי כדאמר בסמוך:

אלא אמר רב נחמן בר יצחק באר מים חיים קצת תימה דמאי איצטריך למיתני לא כל הבורות הקרות התירו פשיטא דעד כאן לא התירו אותו באר שחנו עליה אלא מפני דוחקן ומהיכא תיתי למימר שהתירו נמי שאר כל באר מים חיים וי"ל דאותו באר שחנו עליה לא מפני דוחקן לחוד התירוהו אלא מפני שהיה באר מים חיים ראויין לשתיית אדם דכיון דראויין לשתיית אדם ליכא למיחש כולי האי שמא ימלא מהן לגינתו ולחורבתו שאין רגילות למלאות מים לגינה מבאר מים חיים מיהו מהאי טעמא לחוד לא התירוהו אי לאו מפני דוחקן ומפני דוחקן לחוד נמי לא דמטפס ועולה מטפס ויורד כדאמרינן בפרק עושין פסין והיינו דקאמר לא כל הבורות הקרות התירו אתי לאשמעינן דלא תימא דטעמא דבאר מים חיים לחוד מהניא. וניחא השתא הא דקתני סתמא במתני' ומבאר הקר בי"ט ולא פי' איזה באר מים חיים אלא י"ל דאותו באר מים חיים שחנו עליה היו קורין אותו באר הקר כמו בור הגולה ובור הגדול שכך היה שמן הכי נמי שמו היה באר הקר והיה נקרא כך על שם התירו דלכך התירוהו מפני שהיה באר מים חיים:

הדרן עלך פרק המוצא תפילין. וסליקא מסכת עירובין דו ב מניין להביא עוד שלשה ממשמע שנאמר וכו' בגמרא פריך סוף סוף לרעה על פי שנים לא משכחת לה ומשני אי אתה מוצא אלא במוסיפין וצ"ל דש"ס לפרושי מתני' קאי דקתני הטייתך לרעה ע"פ שנים וקאמר דלא משכחת לה על פי שנים אלא במוסיפין מיהו גופיה דקרא לאו דוקא במוסיפין איירי דאיכא למימר דקרא ה"ק לא כהטייתך לטובה הטייתך לרעה הטייתך לטובה על פי אחד הטייתך לרעה ע"פ שלשה. והשתא ניחא דלא תיקשי דלמא לא בעינן אלא עשרים ואחד עשרים לקיים ושפטו העדה והצילו העדה ואחד משום דאין ב"ד שקול ומה אני מקיים לא תהיה אחרי רבים לרעות ואחרי רבים להטות במוסיפין אלא ודאי פשטיה דקרא לאו במוסיפין איירי דברי הכל אין דיניהם דין כתבו התוס' דברייתא דרמי בר חמא דהגוזל קמא דלית ליה עירוב פרשיות הא דבעי שלשה יליף לה מדכתיב משפט אחד יהיה לכם ולא משמע כן דמשפט אחד להשוות דיני ממונות לדיני נפשות קאתי ולא להשוות דיני ממונות להדדי דאקרא דלעיל דכתיב מכה בהמה ישלמנה וכו' כמ"ש התו'. וע"ק דלמאי דמסיק לעולם קסבר עירוב פרשיות כתב כאן צ"ל כמ"ש התו' שאינו רוצה לחזור מסברת המקשה דס"ל שמעינן שלשה ומומחין ממשפט אחד משום דמשפט אחד לא אתי להשוות דיני ממונות להדדי וא"כ כי קסבר נמי עירוב פרשיות כתיב כאן אכתי תיקשי מתני' דקתני תשלומי ותשלומי ארבעה וחמשה בשלשה האונס והמפתה ומוציא שם רע בשלשה מנא ליה דבעי' שלשה דמעירוב פרשיות לא שמעינן אלא הודאות והלוואות לחודא. ע"כ נראה דהא דבעינן שלשה לברייתא דרמי בר חמא ולר' יוחנן אע"ג דלית להו עירוב פרשיות היינו משום דסבירא להו דכיון דגלי קרא גבי דיני ממונות דהיינו בכופר בפקדון דבעינן שלשה ומומחין ילפינן מיניה במה מצינו כל דיני ממונות שבעולם הודאות והלואות ותשלומי כפל וארבעה וחמשה ואונס ומפתה ומוציא שם רע כיון דכולהו דיני ממונות נינהו מה לי הנך מה לי הנך דכי האי גונא צ"ל