תורת חיים חלק א כז

תרווייהו בעינן ופירושו תמוה וכי עד השתא לא תני תנא וי"ו במקום או והלא כולה ש"ס מליא מהך מילתא דקתני וי"ו ופירושו או דבפרק חלון קתני ומזכה להן ע"י בנו ובתו הגדולים וע"י עבדו ושפחתו העברים והיינו ע"י בנו או בתו הגדולים וע"י עבדו או שפחתו העברים וקתני נמי התם נותן אדם מעה לחנוני ולנחתום והיינו או לנחתום ובשמעתין דקתני דלת הנגרר ומחצלת פי' נמי או מחצלת וכן הוא ברוב מקומות. ועוד תימא אדפריך מהך ברייתא אמתני' וברייתא קמייתא תיקשי הך ברייתא גופא מרישא לסיפא דקרי לה נגררת וקרי לה גבוהים מן הארץ והתו' כתבו דהוה מצי לאקשויי הכי ודוחק הוא. ועוד תימה דקאמר אביי מתרץ לטעמיה ורבא מתרץ לטעמיה אביי ורבא מאיעבידתייהו להך תיובתא והא בנא אוקימתא דאביי ורבא נמי קשיא מהך ברייתא אמתניתין וברייתא קמייתא כיון דס"ד דתרוייהו בעינן ונהי דאביי ורבא צריכי לאוקי הך ברייתא נמי בהיכר ציר כי היכי דלא תיקשי מינה אמתני' מ"מ לא איצטריך למימר דאביי מתרץ לטעמיה וכו' כיון דלאו עלייהו קא מות ב אלא הוה ליה לשנויי או או קתני ותו לא ונראה מדנקט ש"ס אביי מתרץ לטעמיה וכו' משמע דסתמא דש"ס פריך ומשני להך ברייתא אליבא דאביי ורבא והשתא ודאי ידע ש"ס דוגבוהין דקתני היינו או גבוהין ולהכי אי לאו אוקימתא דאביי ורבא לא הוה קשיא לה מידי אהדדי דהוה סבר דמתני' דקתני אלא א"כ גבוהין מן הארץ כשאין קשורין ותלויין איירי ולהכי בעינן שיהיו גבוהין מן הארץ וכן משמע מדברי הרמב"ם ז"ל בפכ"ו מה"ש דאם הן גבוהין מן הארץ נועלין בהן אע"פ שאין קשורין ותלויין וברייתא קמייתא דאייתי בקשורין ותלויין לכך קתני דנועלין בהן אע"ג שאין גבוהין מן הארץ ואידך ברייתא נמי סבירא לה הכי ולכך קתני דבזמן שהן קשורין ותלויין פי' אפי' אין גבוהין מן הארץ או גבוהין מן הארץ ואין קשורין ותלויין נועלין בהן אבל לאביי ורבא פריך דאינהו סבירא להו דגבוהין מן הארץ דמתני' דוקא קתני וקשורין ותלוין לא מהני מדנקט מתני' אא"כ גבוהין ולהכי צריכי לחלק ולאוקמי ברייתא בהיכר ציר ומתניתין בדליכא היכר ציר ולכך פריך נמי דמתני' וברייתא מצינו לאוקמי בתרי גווני ולמימר דהא כדאיתא והא כדאיתא אבל הך ברייתא דקתני להו לתרוייהו בהדי הדדי בחד בבא מאי איכא למימר דכיון דקתני או גבוהין מן הארץ אלמא דהך ברייתא בלא היכר ציר איירי דבגבוהין מן הארץ לא בעינן היכר ציר וא"כ בזמן שהן קשורים ותלויין ואין גבוהין מן הארץ אמאי נועלין בהן והא בעינן היכר ציר וליכא ומשני דאביי מתרץ לטעמיה דברייתא לאו בחד גוונא איירי אלא ה"ק בזמן שקשורין ותלויין ויש להן היכר ציר או שגבוהין מן הארץ אע"ג דלית להו היכר ציר ורבא נמי מתרץ לטעמיה כו' והא דנקט או שגבוהין מן הארץ אע"ג דמעיקרא נמי ידע דאו גבוהין קאמר משום דמעיקרא ס"ד דאו גבוהין אקשורין ותלויין קאי פי' או שאין קשורין ותלוין אבל גבוהין מן הארץ והשתא קאמר דאו שאין להן היכר ציר קאמר ונראה דגרסי' אביי מתרץ לטעמיה שיש להן ציר או שגבוהין כדגרסי' במילתיה דרבא רבא מתרץ לטעמיה כשהיה להן ציר ולא גרסי' או שהיה להן ציר ובהכי ניחא טפי:

דלת אלמנה הנגררת אין נועלין בהן פי' ר"י ז"ל דאיירי כשיש להן ציר דאי אין להן ציר מאי איריא דלת אלמנה וכו' ולפירושו עיקר חסר דכיון דלא אתי לאשמעינן אלא דאין נועלין בדלת אלמנה הנגררת אע"ג דיש לה ציר ה"ל למיתני בהדיא דלת אלמנה הנגררת אע"פ שיש לה ציר אין נועלין בה לכך נראה כגירסת רב אלפס ז"ל דגריס דלת אלמנה שאינה נגררת אין נועלין בה ואשמעי' דאע"ג שהיא גבוה מן הארץ כיון דאלמנה היא אין נועלין בה:

רבא אמר סיפא אתאן לשערי גינה וה"ק וכן לא יעמוד וכו' קצת תימה אמאי לא קאמר וחסורי מחסרא והכי קתני וכן לא יעמוד וכו' וי"ל דהך מלתא דוכן לא יעמוד בכרמלית ויפתח ברה"י אע"ג דלא קתני לה בהדיא מ"מ מתני' הכי משמע והיינו מדקתני אא"כ עשה מחיצה גבוה י' טפחים ולא סגי ליה במחיצה פחותה מעשרה דה"ל כרמלית משמע דאסור לעמוד בכרמלית וליפתח ברה"י אע"ג דכי משיך אצלו ליכא אלא איסור דרבנן לכך נקט דה"ק וכן לא יעמוד ברה"י וכו' וצ"ל אליבא דרבא דרבנן דמהדרי ליה לר"מ מעובדא דשוק של פטמין לדבריו קאמרי ליה הכי אבל לדידהו אפי' מרה"י לרה"ר וכן איפכא נמי שרי דאי לאו הכי מתני' דלעיל דקתני עומד אדם ברה"י ומטלטל בר"ה וכו' אתיא דלא כמאן:

פתחי שערי גינה פירש"י ז"ל דבשערי גינה הסמוכים לר"ה עסקינן ולא משמע כן דמדקתני סיפא וכן חניות הפתוחות לר"ה משמע דרישא לאו בסמוכות לר"ה איירי ועוד דבסמוך קאמר וש"מ הדר ביה ר"מ משערי גינה משמע דהדר ביה לגמרי וס"ל דמותרין כאן וכאן ואי בשערי גינה הסמוכים לר"ה איירי א"כ אכתי אסור לעמוד בחוץ בר"ה ולפתוח מנעול גבוה י' שהוא רה"י ועוד קשה אמאי לא מחלק נמי בשערי גינה בין אם המנעול למעלה מי' לבין כשהוא למטה מי' כדמחלק גבי חניות ורש"י ז"ל כתב דשערי גינה סתם מנעוליהן גבוהין י' הוא ודוחק. ועוד דבסמוך קאמר וש"מ הדר ביה ר' מאיר משערי גינה וכתבו התוס' דמהא דקתני מביא מפתח ומנוח באסקופה לא מצי דייק דאיכא לאוקמי למחר פותח ונועל כגון שעומד על האסקופה וקשה א"כ מאי איצטריך למיתני וכן חניות הפתוחות לר"ה מה לי אם הם פתוחות לר"ה אם לאו והוה ליה למיתני סתמא וכן חניות בזמן שהמנעול למטה וכו' לכך נ"ל דבפתחי שערי גינה הסמוכה לכרמלית איירי ואתי לאשמעי' דאפי' בפתוחין לכרמלית אסורין כאן וכאן ולכך לא קתני שאם המנעול למטה מעשרה דשרי דמילתא דפשיטא הוא דהא מותר לטלטל מכרמלית לכרמלית ולא איצטריך למיתני אבל גבי חניות אתי לאשמעי' דלמטה מעשרה מותר אע"ג דפתוחות לר"ה והוא עומד בר"ה ולא חיישינן שמא יוציא המפתח מכרמלית לר"ה וה"מ למיתני פתחי שערי גינה הפתוחות לר"ה בזמן שהמנעול למטה מי' וכו' אלא לפי שאין הרבים מצויין להיות לפני הגינות שאין להן עסק שם אבל לפני החניות מצויין שם רבים נושאין ונותנין וקונין משם ומדברי התוספות נמי משמע דבשערי גינה הסמוכין לכרמלית איירי:

מדקאמר וכן חנות מכלל דבאסקופת כרמלית עסקי' כתבו התו' דאי הוי אסקופה רה"י לא הוי דומיא דשערי גינה דאסרי בכה"ג ולא ידענא דא"כ ל"ל הא דקתני דומיא דשערי גינה תיפוק ליה דקי"ל דאסור להוציא מרה"י לכרמלית כדאיתא בפ"ק דשבת ודוחק לומר דהא ר"מ פליג ונראה דאתי למידק דלאו באסקופת מקום פטור איירי דמדקתני וכן משמע דהאי דינא איירי לענין כרמלית ורה"י דומיא דשערי גינה והוה מצי למימר דאי מקום פטור הוא אמאי צריך להניח המפתח במנעול יניחנו באסקופה כמו שכתבו התוס' אלא דניחא ליה למידק מרישא דברייתא דקתני בהדיא וכן חנות:

דף קב כי פליגי כשאין ניטל באגודו פירש"י ז"ל שהחבל דק ואם היה רוצה ליטלו משם ולטלטלו על ידי אותו החבל מיד נפסק ותימה לו' כן דכיון שנגר קשור בחבל זה ומשתמשין בו תמיד למה יהא נפסק ע"י טלטול. ועוד דכיון דר' יוסי אינו מתיר אלא א"כ יש בראשו גלוסטרא משמע דס"ל כרבנן דפליגי אדרבי יהודה בנגר הנגרר כמ"ש התוספות ואי אפשר לומר כן דא"כ קשיא הלכתא אהלכתא דבפרק מי שהוציאוהו קאמר ר' יהודה ור' יוסי הלכה כר' יוסי ואמאי קאמר בסמוך הלכה כר' יהודה בנגר הנגרר כיון דר' יוסי פליג עליה והתוספות כתבו א"נ ס"ל כרבי יהודה דשרי בנגר והכא איירי בקשור בעיברא דדשא דמודה רבי יהודה כשאינו ניטל באגודו וקשה דקאמר בניטל באגדו כולי עלמא לא פליגי כי פליגי כשאינו ניטל באגדו הוה ליה למימר נמי וכשאינו ניטל באגדו בקשור בדלת כולי עלמא לא פליגי כי פליגי בקשור בעיברא דדשא. ועוד קשה דמשמע הכא דבניטל באגדו ליכא מאן דפליג דשרי אפילו בנגרר ובלא גלוסטרא ואם כן סתמא דמתניתין דלעיל דדלת שבמוקצה אתיא דלא כמאן דהא פשיטא דהדלת ניטל באגדו ואמאי בעי שיהיו גבוהין מן הארץ והתוס' כתבו דאע"ג דיכול לעמוד ע"י אותו החבל מכל מקום אם היו רוצים לטלטלו ממקום למקום היה נפסק וזהו דוחק ועוד קשה דעל כרחך צריך לומר דהאי נגר שיש בראשו גלוסטרא דמתני' בנגרר איירי דבגבוה מן הארץ ליכא מאן דפליג דאפי' רבנן דפליגי אדר' יהודה מודה דשרי בכי האי גונא אפי' אין בראשו גלוסטרא כדמשמע בסמוך וכיון דהכא נמי בנגרר איירי אם כן נגר הנגרר שיש בראשו גלוסטרא מיבעי ליה. פ"כ נראה דנגר שיש בראשו גלוסטרא דמתניתין בנשמט ומונח בקרן זויות איירי והא דקאמר בניטל באגדו כ"ע לא פליגי היינו שהחבל קשור יפה יפה בנגר שכשנוטלין לפעמים את הנגר מן הדלת אז נוטלין גם החבל עמו ואינו מתנתק מן הנגר וכיון דהחבל נשאר בנגר מוכחא מילתא דלנעול קאי ולא מיחזי כבונה לכך כולי עלמא לא פליגי כי פליגי בשאינו ניטל באגדו שכשנוטלין את הנגר מן הדלת אין החבל ניטל עמו אלא נשאר בדלת דליכא הוכחה בנגר מר סבר כיון דיש בראשו גלוסטרא תורת כלי עליו וכו' והשתא שפיר ס"ל לר' יוסי הא דר' יהודה והא דבעי גלוסטרא משום דאיירי במונח בקרן זויות ור' יהודה דמתיר בלא גלוסטרא בקשור בדלת איירי והא דמשני בסמוך ההוא ניטל באוגדו הוה היינו נמי שהיה ניטל ואגדו עמו ואפילו בלא קשור כלל הוה שרי אלא דמעשה שהיה כך היה ולא משום איסור שבת הוה תלי התם. והשתא ניחא הך עובדא דרב אויא דחזייה לההוא גברא דהוה קטיר בגמי וכו' דאתי לאשמעינן דהיכא דאין הנגר ניטל באגדו בעיא שיהא קשור בדלת בחבל גמור ולא בגמי דכמאן דלא קטיר דמי. וא"ת נימא דסתם מתני' דדלת שבמוקצה דבעי שיהו גבוהין מן הארץ דלא כר"י דלר"י אפילו בקשור ותלוי וראשו אחד מגיע לארץ נמי שרי כדאמר בנגר הנגרר וי"ל דדלת שאני דאורחא דדלת להיות גבוה מן הארץ לכך ליכא מאן דפליג דצריך להיות גבוה מן הארץ או בעינן היכר ציר אבל גבי נגר פליגי רבנן ור"י רבנן סברי דאורחא דנגר נמי להיות גבוה מן הארץ ולכך בנגרר אסור אפילו אינו אלא ראשו אחד מגיע לארץ דמיחזי כבונה ור"י סבר דאורחא דנגר להיות מוטל בארץ אלא שהוא קשור בדלת לכך כל שקשורות ותלוים מותר ואין להקשות כיון דלר"י אורחיה דנגר להיות מוטל על הארץ לגמרי אמאי קאמר זה אף במדינה מותר דמשמע דראשו א' תלוי באויר מיהא בעינן י"ל דודאי אפי' כולו מוטל על הארץ נמי שרי לר"י ותדע מדקאמר אלא איזהו שנועלין במקדש ולא במדינה כל שאינו לא קשור משמע דבקשור אפי' כולו מוטל לארץ שרי והא דנקט זה אף במדינה מותר משום דקאי אמלתא דרבנן נקט הכי. וכאשר פירשתי הסוגיא כן משמע מדברי הרמב"ם ז"ל שכתב בפכ"ו מהלכות שבת נגר שאין בראשו גלוסטרא אם היה קשור ותלוי בדלת נועלין וכן אם היה ניטל ואגודו עמו אבל אם היה אגדו קשור בדלת והיה הנגר נשמט וכו' ובש"ע סי' שי"ג כתב וכיצד יהא קשור אם יש בראשו גלוסטרא אפי' אם ה א קשור בחבל דק שאינו ראוי להיות ניטל בו וכו' וע"ש:

אלא שאין בשיפועה טפח פי' רש"י ז"ל דנקליטין הרבה יוצאין הימנה לב' ראשין סדורין א' נמוך וכו' והא דלא אמרי' לבוד מקנה לקנה ומוסיף על אהל עראי ושפיר דמי כדאמר לעיל שמא י"ל דכיל' חתנים לאו אהל עראי הוא מיהו מדברי הרי"ף והרמב"ם ז"ל משמע דאהל עראי הוא וי"ס דלא גרסי' כלל הא דקאמר וכי אין בפחות מג' וכו' לא אמרן אלא שאין בשיפועה טפח וכו' דבפ"ק דסוכה משמע דשיפוע אהלים לאו כאהלי' דמי וכן משמע מדברי הרי"ף והרמב"ם ז"ל בפכ"ב מה"ש וכ"כ ה' המגיד שם וא"כ איכא למימר שהמט' רחבה כתקנה ואין למעלה אלא קנה אחד:

הכי גרסינן אלא לא קשיא הא דמיהדק כו' דהדר ביה משינויא קמא דטעמא לאו משום אהל הוא כדפירש"י ז"ל ואפי' לפי' ר"ח ז"ל הדר ביה השתא ומוקי לה תרוייהו בדאית בהו טפח אלא שמחלק בין כשהטפח היוצא חזק לבין כשהוא נכפף. והרא"ש ז"ל בפ' תולין כתב ור"ת לא גרס אלא אלא ה"ג לא קשיא הא דמיהדק והא דלא מיהדק פי' דגלימא לא מיהדק אלא נכפף למטה ולא הוי אהל אבל סיינ' מיהדק שהוא קשה ובולט חוץ לראשו טפח והוי אהל ואסור פי' ר"ח ז"ל לא הדר ביה משינויא קמא וכן משמע מדברי הר"ן שם שכתב ע פי' ר"ח דלא נהירא מדלא קאמר הכא מיהדק התם לא מיהדק מיהו טפי נראה דהדר ביה דאי לאו הכי מאי קמ"ל רב ששת בריה דרב אידי דסיינ' שרי היכא דלות ביה טפח וכי עד השתא לא ידעינן דבציר מטפח לאו אהל הוא והא איהו