תורת חיים חלק א כו

יהודה. ונ"ל דמוחלפת השיטה דהכא הוא כמו איפוך דבכולה ש"ס והא דלא קאמר איפוך כדאמר בעלמא משום דהכא איכא ג' מחלוקות בדבר ר"מ ור' יוסי ור' יהודה וכל בי תלתא שיטה קרי להו וכיון דצריך להפך כולן לכך נקט מוחלפת השיטה. וא"ת לימא איפוך דר' יהודה לדר' מאיר ור' יוסי כדקאי קאי וי"ל דע"כ צ"ל דכל השיטה מוחלפת דהיינו ר"מ מטהר ור' יהודה מטמא ור"י אומר היפך בה טמא לא היפך בה טהור דאי לא מחלפת אלא דר' יהודה לר"מ ודר"מ לר"י א"כ תיקשי דר"מ אדר"מ דהא לא ישתין ולא ירוק דמתני' ר"מ היא כמ"ש התוס' ומדקאמר ר"י אף משנתלשה רוקו בפיו וכו' משמע דאתי לאפלוגי אדר"מ דלא אסר אא"כ הוציא הרוק מפיו וזרקו מרשות לרשות אבל כל זמן שהרוק עדיין בפיו לא משכחת לה דאסור וקאמר איהו דאף אם רוקו עדיין בפיו משנתלש לא יהלך בה ד' אמות וא"כ ע"כ אפי' בהיפך בה מתיר ר"מ דאי לאי הכי אמאי לא משכחת לה דאסור אלא בהוציא הרוק מפיו וזרקו מרשות לרשות הא לדידיה נמי משכחת לה דאסור אפי' לא הוציא הרוק מפיו כגון שהיפך בה דלא יהלך ד' אמות אלא ודאי בהיפך בה מתיר ר' מאיר ואי לא מהפכת אלא דר' יהודה לדר' מאיר א"כ תיקשי דר' מאיר אדר' מאיר לכך צ"ל דכל השיטה מוחלפת דר' מאיר מטהר לגמרי ור' יהודה מטמא לגמרי ור' יוסי אומר היפך בה וכו' ולפי מה שפי' ניחא הא דקתני מתני' וכן לא ירוק אע"ג דמדלא ישתין שמעינן לה דמאי שנא רוק מהשתנה ועוד אמאי לא קתני להו בחד בבא אלא אתי לאשמעינן דכי היכי שלא ישתין אדם מרה"י לר"ה כן ה"ה שלא ירוק דהיינו דוקא שלא יוציא הרוק מפיו ויזרקנו מרשות לרשות אבל כל זמן שהוא בפיו לא משכחת לה שום איסור וכי פריך דר' יהודה אדר"י הוי מצי למיפרך נמי דר' מאיר אדרבי מאיר אלא משום דאיכא דמהפכי דרבי מאיר לדר' יוסי כמ"ש התוס' לכך לא פריך ליה ור"י דאמר מוחלפת השיטה דהיינו כל השיטה לפי הגירסא דאקשי ליה משני ליה דלמאי דמהפכי דר' מאיר לדר' יוסי לא הוה צריך לשנויי אלא איפוך דר' יהודה לדר' יוסי מאי לאו רוק ונתלש פי' תרתי קתני כיחו דסתם כיח נחלש הוא והא דקתני ונתלש ארוק קאי דברוק נמי מחייב כשנתלש דאי ונתלש אכיחו קאי א"כ כיחו שנתלש מיבעי ליה ועוד דסתם כיח נתלש הוא ולא איצטריך למיתני ונתלש:

ה"ג בספרים ישנים קולט אדם מן המזחילה למעלה מי' טפחים וכן משמע בתוספות וכן גריס הרי"ף והרא"ש ז"ל ורש"י ז"ל הגיה למטה מי' טפחים ופי' דמתני' מחלק בין מזחילה לצינור דבמזחילה לא שרי אלא קולט ובצינור אפי' צירוף נמי מותר ובברייתא דמייתי ש"ס בסמוך היה כתוב בספרים עומד אדם בר"ה והגיה רש"י ז"ל רה"י במקום ר"ה וכן באידך ברייתא וקשה דבגמ' קאמר תנא אם יש בצינור ארבע על ארבע אסור מפני שהוא כמוציא מרשות לרשות למה לי טעמא וכי עד השתא לא ידעינן דאסור להוציא מכרמלית לר"ה וצ"ל משום דלאו מוציא ממש הוא שאינו אלא מצרף ונוגע בפיו או בכלי בצינור ולהכי נקט מפני שהוא כמוציא ולא קאמר מוציא מיהו קצת קשה מדרב נחמן מוקי לה במזחילה פחות משלשה סמוך לגג ולא מפרש נמי טעמא דאסור משום דהוי ליה כמוציא מרשות לרשות משמע כיון דרשות גמור הוא לא בעי טעמא דפשוט הוא דאסור ועוד דקתני מתניתין ומן הצינור מ"מ פי' אפי' צירוף שרי לפלוג וליתני בדידיה בד"א במזחילה פחות מג' סמוך לגג אבל אם הוא יותר מג' סמוך לגג אפי' צירוף שרי. ועוד דאין הלשון מן הצינור מ"מ משמע כן דהל"ל קולט אדם מן המזחילה למטה מי' טפחים ומצרף מן הצינור ושותה ועוד דקאמר תניא נמי הכי עומד אדם ברה"י וכו' ופירש"י ז"ל דמייתי ראיה פחות מג' סמוך לגג כגג דמי וקשה ראיה למה לי וכי עד השתא לא ידעינן דכל פחות משלשה כלבוד דמי. ע"כ נראה דגרסינן קולט אדם מן המזחילה למעלה מעשרה טפחים ומן הצינור ומ"מ ושותה ואין חילוק בין צינור למזחילה דבתרווייהו קליטה שרי צירוף אסור. ואשמעינן דאע"ג דעומד בר"ה והמים יורדין בתחילה מן הגג שהוא רה"י אפ"ה כיון שהוא קולט אותן מן המזחילה וצינור שאין בהן ד' על ד' מותר. והוא הדין דלמטה מעשרה נמי לקלוט ולא נקט למעלה מעשרה אלא משום דיוקא דדייקינן מינה קולט אין אבל מצרף לא והיינו דוקא למעלה מעשרה וכדמפרש לה רב נחמן במזחילה וצינור פחות משלשה סמוך לגג דהגג דמי וכיון דמצרף למעלה מי' הוה ליה כעוקר מן הגג שהוא רה"י ומוציא לר"ה שהוא עומד שם אבל מזחילה פחות מג' סמוך לגג והיא למטה מי' כגון שאין הגג גבוה אלא י"ב טפחים מותר לצרף לה לפי שאז אין דינה כגג והטעם כתב ה' המגיד בפט"ו מה"ש לפי שר"ה תופס עד י' ואין פחות מג' סמוך לגג ממעט דין ר"ה שאין זה לבוד גמור ואם באנו לדונו כגג נמצא חומרו קולו לענין הזורק מרה"י והשתא ניחא הא דקאמר בגמר' תניא נמי הכי עומד אדם בר"ה ומגביה ידו למעלה מי' טפחים וכו' מייתי ראיה דקולט דמתני' דוקא קתני אבל צירוף אסור ובמזחילה פחות מג' סמוך לגג איירי ואתי נמי שפיר הא דקאמר תנא אם יש בצינור ד' על ד' אסור דאקליטה קאי דאפילו לקלוט אסור כשיש בו בצינור ד' על ד' בין שהוא למעלה מי' דכיון דעומד בר"ה וקולט מן המים היורדין מרה"י ה"ל כאלו מוציא מרשות לרשות אע"ג דלאו מוניא מרשות לרשות ממש הוא שהרי לא נחו המים אלא נזחלין והולכין ולהכי לא קתני מתני' קולט אדם מן הגג משום דסתם גג ד' על ד' הוא ואסור והא דנקט ברייתא אם יש בצינור ד' על ד' ולא קאמר אם יש במזחילה ד' על ד' שהרי מזחילה מפני בריש' שמא י"ל משום דסתם מזחילה לית בה ד' על ד' וכן משמע מדקאמר רב נחמן הכא במזחילה פחות מג' סמוך לגג עסקינן ולא מוקי לה במזחילה שיש בה ד' על ד משמע שאין דרך לעשות מזחילה רחבה כל כך. וכאשר פירש' הסוגי' כן פסק הרמב"ם ז"ל בפט"ו מה"ש שכתב עומד אדם בר"ה וקולט מן האויר מן המים המקלחין מן הצינור ומן הכותל ושותה ובלבד שלא יגע בצינור וכו' ועיין שם:

דף ק וכן בקרן זויות פי' רש"י ז"ל אילן העול' במקצוע שני כותלין של חצר ושלשת צדדיו נכנסין בתוך המקצוע שבכותלים ואין נראה אלא צדו שבחוץ וקצת קשה דהא נראה לעינים הוא דאילן העומד במקצוע שני כותלים אין נכנסים בתוך המקצוע אלא שני צדדיו ושני צדדיו שמבחוץ נראין ועוד דאין סברא לומר דאוסר רב ששת בשלשה צדדי אילן נכנסין במקצוע כיון דרובו של אילן מכוסה כי היכי דרבה מודה באילן העומד אצל כותל בעלמא הואיל ושלשה צדדיו נראין הכי נמי רב ששת נראה דמודה היכא דשלשת צדדיו אין נראין ויש לפרש דכי היכי דאילן העומד באנגרא שני צדדיו נראין ושני צדדיו אין נראין ה"נ בעומד בקרן זויות והא דנקט אנגרא וקרן זויות תרי גווני נקט:

עצבונך זה צער גידול בנים והרונך וכו' שינה הכתוב סדרן דצער גידול בנים בתר הריון ולידה הוא נראה דאשמעינן שבעוד שיש לה עדיין צער גידול בנים הראשונים שעדיין קטנים הן וצריכין גידול יהיה לה צער הריון נמצא שיש לה ב' צרות בבת אחת:

כי קאמרינן דמרציא ארצויי קמיה אע"ג דלאה תבעה בפה לשם שמים נתכוינה להרבות שבטים ולפי שמשכב אותו הלילה של רחל היה הוצרכה לאה להודיעו בפיה ומ"מ כיון שזכתה בכך שיצא ממנה יששכר שמעינן מינה דכל אשה שתובעת בעלה לדבר מצוה בדרך המותר לה כגון דארצויי קפמיה הוויין לה בנים דאפי' בדורו של משה כו':

דרך ארץ מתרנגול שמפייס וכו' נראה דהיינו הא דכתיב אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך בניך כשתילי זתים סביב לשלחנך הנה כי כן יבורך גבר ירא ה' דקדק הכתוב ונקט גבר ירא ה' ולא קאמר איש ירא ה' כמ"ש בכמה מקומות רמז הכתוב ליראי ה' שיצמחו ויעלו בניו כשתילי זתים סביב לשלחנו פי' שיהיו לו בנים מהוגנים וגם אשתו תהיה מבורכת כגפן פוריה בתנאי זה כשיעשה אותו ירא ה' כדרך התרנגול הנקרא גבר שיפייס אשתו בשעת תשמיש וזה שסיים הכתוב הנה כי כן יבורך גבר ירא ה' כלומר ברכה זו יבורך ירא ה' כשהוא גבר שעושה כדרך התרנגול שכל הכופה אשתו לתשמיש הוויין לו בנים שאינן מהוגנים כדאמר לעיל זביננא לך זיגא דמטי' לך עד ארעא לכאורה תימה וכי התרנגולת צריכה למלבוש ועוד כיון דהתרנגול משקר לה פעם ושתים לא היה לה להתרצות לו עוד. ונראה דודאי אין התרנגול מפייס את התרנגולת ולא אמר לה מידי אלא שהקב"ה נתן טבע לתרנגול שיפשוט כנפיו עד לארץ קודם תשמיש וינענע בראשו אחר התשמיש דרך פיוס כאלו הוא מפייס את התרנגולת כדי שילמדו ממנו בני אדם לפייס את נשותיהן בשעת תשמיש. וכן הפירדה שכורעת ומשתנת לאו משום צניעות היא עושה כך שהרי אין לה דעת אלא הוא יתברך נתן לה טבע זו דרך צניעות כדי שילמדו ממנה בני אדם לעשות כן וזהו שאמר הכתוב מלפינו מבהמות הארץ וגו' שהוא יתב' מלמד אותנו מוסר מן הבהמות והעופות שלכך בראם בטבעם הללו כדי ללמד אותנו וכן הרחקת גזל דנמלה ועריות דיונה לאו משום איסור עושות כן אלא הקב"ה נתן להו טבע זו ללמד אותנו בהן. והא דקאמר ובמאי מפייס לה ה"ק בשלמא גזל דנמלה ועריות דיונה וכן כולן אנחנו רואין בעינינו שהוא ית' בראן בטבע זו אלא פיוס דתרנגול מנא ידעינן שמפייס לה וקא' רב יהודה אמר רב ה"ק לה זביננא לך זיגא וכו' כלומר דלהכי נתן הקב"ה טבע לתרנגול שיפשוט כנפיו עד לארץ קודם תשמיש לרמוז לנו כאלו אומר לה זביננא ליך זיגא שיגיע עד לארץ ולכך נתן לו ג"כ הטבע לנענע בראשו אחר התשמיש רמז כאלו אומר לה לישתמיטתיה לכרבלתיה כו'. וע"ד זה נ"ל הא דאיתא בפ"ק דחולין דחמריה דר' פנחס בן יאיר לא רצה לאכול עד שיעשרו תחילה דודאי חמור לאו נביא הוה אלא כיון שהשעורים לא היו מעושרין נתן הוא ית' טבע לחמור באותה שעה שלא יאכל עד לאחר שיעשרו אותן כדי שלא יהיו נכשלין על ידיה הנותנין מאחר שהיה חמורו של אותו הצדיק לא רצה הקב"ה שיבא תקלה על ידיה לבני אדם והיינו דקא' התם השתא בהמתן של צדיקים אין הקב"ה מביא תקלה על ידיהן ולא קא' מביא תקלה עליהן משמע כדפי' ולכך נקט אין הקב"ה מביא משמע דאותו חמור כחמור דעלמא הוה אלא שהוא ית' מנעו שלא יגיע תקלה על ידיו מאחר שהיה של צדיק. וכן נ"ל הא דאיתא במדרש רבה גבי ב' פרים שהקריבו אליהו ועובדי הבעל שלא רצה הפר ללכת אמר אני וחברי תאומים ועל אבוס אחד נתגדלו חברי נבחר להקב"ה ואני לעובדי כוכבים עד שמסרו להן אליהו בידיו ואמר לו פר פר אל תחוש כשם שיתקדש שמו של מקום ע"י חבירך וכו' לאו שהפר היה מדבר כן בפיו דאין כל חדש תחת השמש שהרי אמרו על פי האתון דבלעם שנברא בין השמשות אלא הקב"ה נתן אז טבע בלב הפר שלא ילך משם כאלו אינו רוצה ללכת מחמת שנבחר לעובדי כוכבים וכשאמר לו אליהו פר פר אל תחוש וכו' אז ביטל הוא יתב' את הטבע ההוא והלך וכל זה עשה כדי שיראו ישראל וילמדו מוסר מן הפר הזה:

אלמלי לא ניתנה תורה היו למדין צניעות מחתול ועריות מיונה איתא בספרי ואבדתם מהרה מעל הארץ איני נותן לכם ארכא וא"ת מפני מה נתתי ארכא לדור המבול שנאמר והיו ימיו מאה ועשרים שנה דור המבול לא היו להם ממי ללמוד אבל אתם יש לכם ממי ללמוד פשוטה של ברייתא לפי שבזמן דור המבול עדיין לא ניתנה תורה לכך לא היה להם ממי ללמוד אבל אתם יש לכם ממי ללמוד. ועוד נראה משום דאפילו קודם שניתנה תורה היה אפשר ללמוד גזל מנמלה ועריות מיונה וכו' ובזמן דור המבול נשתנה טבען והשחיתו כולם את דרכם דאפילו בהמה וחיה ועוף היו נשאינן מינן כדאיתא במדרש לכך לא היה להם כלל ממי ללמוד ולפי פשוטה של ברייתא נראה דלכך ניתנה להם ארכא מאה וכ' שנה כמנין שנותיו של משה וכמו שאמרו משה מן הפורה מנין דכתיב בשג"ם הוא בפר וגו' ולפי שהעמיד הקב"ה את משה לישראל ליתן התורה על ידו וללמדה לישראל והאריך שנותיו ק"ך שנה ולכך לא ניתן להם ארכא כיון שהיה להם ממי ללמוד דהיינו מתורת משה שחיה ק"ך שנה ולהכי דור המבול שלא היה להם ממי ללמוד כיון שעדיין לא ניתנה תורה נתן להם הקב"ה ארכא תחת משה מאה וכ' שנה כמנין שנותיו אולי ישובו:

זביננא ליך זיגא דמטיא עד ארעא לכך הוא פושט כנפיו עד לארץ קודם תשמיש נראה דלהכי רות בשעה שבקשה מבועז שישאנה אמרה לו ופרשת כנפיך על אמתך לפי שפרישת כנפיו דתרנגול בשעת תשמיש הוא ללמד אותנו דרך ארץ לכך אמרה לו בלשון נקייה ודרך רמז ופרשת כנפיך כלומר שישאנה לאשה וזהו דאיתא במדרש ארורים הרשעים להלן הוא אומר שכבה עמי כבהמה אבל כאן ופרשת כנפיך דרך צניעות:

דף קא בזמן שקשורין ותלויין וגבוהין מן הארץ פי' רש"י ז"ל וגבוהין אלמא