תורת חיים חלק א כג

חלון דדוקא עירובי חצרות לחוד תיקן בשביל התינוקות אבל שיתוף מבוי עיקר דינא הוא ולפי זה אפילו שיתפו כל בני החצר ולא שכח אלא חד מנייהו ולא נתן חלקו לשיתוף אסורין במבוי כיון דאין סומכין על עירוב במקום שיתוף וצריכין לשתף מן הדין האחד אוסר על כולן ומדברי הרמב"ם ז"ל בצ"ק מה' עירובין ובפ"ה מה"ע משמע נמי דס"ל דשיתוף מבוי עיקר הוא ועירובי חצירות לחוד לא תיקנו אלא בשביל התינוקות וגם יש להקשות על מ"ש רבינו יהונתן שאם לא שכחו כל בני החצר להשתתף אלא אחד לבדו היה מותר וכו' דהא בזמן הש"ס לא היו נוהגין ליתן לשיתוף אלא אחד מבני החצר כמ"ש בהגהת ש"ע סימן שפ"ז. דף עד עד שיהיו בתים וחצירות פתוחין לתוכו פירש"י ז"ל דלא בעינן בתים פתוחים למבוי אלא בתים פתוחים לחצירות וחצירות למבוי ולפירושו לא הוי דומיא דהא דאמר שמואל אפילו בית אחד וחצר אחד דהיינו בית בלא חצר פתוח למבוי וחצר שבית אחרת פתוחה לה לכך נראה דהא דקאמר רב עד שיהו בתים וחצירות פתוחין לתוכו היינו דבעינן שני בתים בלא חצירות פתוחין למבוי וגם שתי חצירות פתוחות למבוי ובכל חצר בית אחרת פתוחה לה וקאמר עלה שמואל דאפילו בית אחד פתוח למבוי וחצר אחת פתוחה למבוי סגי וכן משמע מדברי הרמב"ם ז"ל בפי"ז מה"ש כמ"ש ה' המגיד שם וליכא למימר דהא דקאמר שמואל אפילו בית אחד וחצר אחת היינו בית א' בחצר ודלא כפירש רש"י ז"ל מדקאמר ר' יוחנן אפי' חורבה וקאמר בסמוך דלמא אתי לאפוקי מאני דבתים לחורבה משמע דלא בעי למימר חורבה שבחצר דאם כן ליכא בתים כמו שכתבו התוספות בפ"ק מיהו בספרים שלנו לא גרסינן בסמוך דלמא אתי לאפוקי מאני דבתים לחורבה אלא דלמא אתי לאפוקי מאני דחצר לחורבה וכן משמע מפירש"י ז"ל סמוך:

אין מערבין אותו דרך חלונות להתירו דרך פתחים למבוי טעמא כדמסיק משום דאסור לעשות יחיד במקום עובדי כוכבים ופי' רש"י ז"ל דאסור לעשות לדור יחיד במקום עובדי כוכבים ואין הלשון משמע כפירושו דא"כ עיקר חסר דהל"ל אסור לעשות לדור יחיד במקום עובדי כוכבים אבל אסור לעשות יחיד במקום עובדי כוכבים משמע דאסור לעשות דבר שיהיה יחיד במקום עובדי כוכבים ונראה לפרש משום דקיי"ל עובד כוכבים הדר עם שני ישראלים במבוי צריכין לשכור ממנו ואח"כ מערבין ודוקא שנים משום דשכיחי דדיירי אבל ישראל יחיד במקום עובדי כוכבים א"צ לשכור משום דלא שכיח דדייר כדאמרי' בריש פירקין וע"ז קאמר מבוי שצידו אחד עובדי כוכבים וצידו אחד ישראל פי' עובדי כוכבים וישראלים הרבה כמו שכתבו התוס' והיו חלונות פתוחות מחצר לחצר של ישראל אין מערבין אותו דרך חלונות להתירו דרך פתחים למבוי דאע"ג דכשמערבין דרך חלונות מותרין להוציא ולהכניס דרך חלונות מזה לזה מ"מ אין מערבין דרך חלונות כדי להתיר נמי להשתמש במבוי דרך פתחים בלא שכירות עובדי כוכבים לומר דכיון שעירבו כולן דרך חלונות ומותרין להוציא זה לזה דרך החלונות הרי הן כאנשי בית אחד והוי להו יחיד במקום עובדי כוכבים שאין צריך לשכור ממנו וטעמא משום דאסור לעשות יחיד במקום עובדי כוכבים דדוקא יחיד ממש הדר במקום עובדי כוכבים וכן שני ישראלים או יותר הדרים בבית אחד שרי רבנן דמלתא דלא שכיחא הוא אבל לעשות יחיד במקום עובדי כוכבים דהיינו שהן רבים ועושין עצמן להיות יחיד במקום עובדי כוכבים ע"י העירוב שמערבין זה לזה דרך חלונות לא שרו רבנן דאסור לעשות דבר להיות יחיד במקום עובדי כוכבים דא"כ לא הועילו חכמים בתקנתן שתקנו לשכור מן העובדי כוכבים כדי שלא ילמוד ממעשיו דעובדי כוכבים לא מוגיר ואי שרית לעשות יחיד במקום עובדי כוכבים ע"י עירוב בטלה תקנתא דלעולם לא ישכרו ממנו אלא יערבו בהדדי כדי להיות יחיד במקום עובדי כוכבים והיינו נמי הא דקאמר בריש פירקין ואמור רבנן אין עירוב מועיל במקום עובדי כוכבים ואין ביטול רשות מועיל במקום עובדי כוכבים עד שישכור כדפי' שם וקא"ל אביי לרב יוסף אמר רב אפי' בחצר כו' דאי לא אמר ה"א דצידו אחד עובדי כוכבים וצידו אחד ישראל דנקט בחצר אחת של עובדי כוכבים וחצר אחת של ישראל קאמר וטעמיה משום דקסבר אין מבוי ניתר בלחי וקורה עד שיהו בתים וחצירות פתוחין לתוכו ותרוייהו צריכי דאי מההיא כו' השתא על כרחן בישראלים הרבה איירי ומשום דאסור לעשות יחיד במקום עובדי כוכבים כדפי' והא דנקט חלונות משום דלאו אורחא למיעבד פתחים גדולים מחצר לחצר אלא חלונות וכן משמע בהדיא מדברי הרמב"ם ז"ל בפרק ה' מה"ע שכתב מבוי שצדו א' עובדי כוכבים וצדו א' ישראל והיו חלונות פתוחות מחצר לחצר של ישראל יערבו כולן דרך חלונות אע"פ שנעשו כאנשי בית אחר ומותרין להוציא ולהכניס דרך חלונות הרי אלו אסורין להשתמש במבוי דרך פתחים עד שישכרו מן העובדי כוכבים שאין נעשים ביחיד במקום עובדי כוכבים:

דף עה זו דברי רבי עקיבא דאמר אפילו רגל המותרת במקומה וכו' נראה דלאו אמילתא דרבי עקיבא קאי דקתני רבי עקיבא אוסר החיצונה שדריסת הרגל אוסרתה דא"כ מאי קאמר אלא כי אתא רבין אמר רבי ינאי שלש מחלוקות בדבר כו' דלמא רב דימי נמי אית ליה דשלש מחלוקות בדבר ואתי לאשמעינן דרבנן בתראי סבירי להו דאין דריסת הרגל אוסרת לגמרי אפילו רגל האסורה במקומה ועוד דא"כ מאי זו דברי רבי עקיבא אבל חכמים אומרים מאי איצטריך להזכיר דברי רבי עקיבא לא הוה ליה לפרש אלא מלתא דרבנן לחודא ולמימר הא דאמרי רבנן אין דריסת הרגל אוסרת אפילו רגל האסורה קאמרי לכ"נ דארישא קאי דקתני עירבה החיצונה ולא הפנימית שתיהן אסורות על זה קאמר זו דברי רבי עקיבא דאמר דאפילו רגל המותרת במקומה אוסרת שלא במקומה כ"ש דאית ליה דרגל האסורה במקומה דאוסרת שלא במקומה אבל רבנן לאו ארגל המותרת לחודא פליגי אלא ארגל האסורה נמי פליגי וס"ל דאינה אוסרת שלא במקומה:

מתיב רב ביבי בר אביי נראה דלא ניחא ליה לאקשויי מרישא דקתני שכח אחד מן הפנימית ולא עירב כו' טעמא דשכח הא לא שכח שתיהן מותרות כדפריך רבינא דאיכא למימר דהוא הדין לא שכח נמי שתיהן אסורות ור"ע היא ואיידי דקתני שכח אחד מן החיצונה ולא עירב קתני נמי שכח אחד מן הפנימית ולא עירב אי נמי איידי דבעי למיתני נתנו עירובן במקום אחד ושכח א' בין מן החיצונה בין מן הפנימית קתני נמי שכח אחד מן הפנימית הואיל ואני קורא בהן רבים בחיצונה פירש רש"י ז"ל והתוספות וגזרינן משום רבים בפנימית ולשון הואיל ואני קורא בהן רבים לא אתי שפיר דהל"ל הואיל ויש בהן רבים בחיצונה ורב אלפס פי' דהא דקאמר רב יוסף היו ג' אסורין אחצירות קאי דדוקא שתי חצרות ובכל חצר דר א' מותרין אבל היו שלשה חצרות ובכל חצר דר אחד אסורין כיון דאיכא שנים דורסין על החיצונה והשתא ניחא הא דקאמר הואיל ואני קורא בהן רבים בחיצונה כלומר נהי דשנים הפנימיים יחידים נינהו ולאו רבים קרינן להו כיון שכל אחד דר לבדו מ"מ בחיצונה אני קורא בהן רבים כיון דתרווייהו דורסין על החיצונה וגזרינן דלמא אתי להתיר נמי שנים דרים יחד בפנימית ורב אלפס לא פי' כן ולהכי נקט שמואל לעולם מותרת פי' אפילו עשרה חצירות זו לפנים מזו ובכל חצר דרך אחד דרגל המותרת אינה אוסרת ולא גזרינן והשתא אתי שפיר דהא דאמר ר"א ועובדי כוכבים הרי הוא כרבים אתי נמי אליבא דרב אדא:

חלון פרק שביעי דף עו ושנים ומשהו מהן בתוך עשרה צריך לומר כדפי' ריב"ן שכתבו התוספות דאלו שני טפחים ומשהו זקופין מלמטה למעלה מיהו מדנקט לשון רבים ושנים ומשהו מהן ולא קאמר ושנים ומשהו ממנו משמע דקאי אעשרים וארבע טפחים הקיפו והיינו כדפירש רש''י ז"ל:

בשבסר נכי חומשא סגיא לפי מה שהוכיחו התוספות בפ' כיצד מעברין דהא דאמרינן כל אמתא בריבוע אמתא ותרי חומשי באלכסונ' דאין החשבון מכוון אלא יש מעט יותר מאמתא ותרי חומשא באלכסונא צ"ל דשבסר נכי רומשא לאו דוקא נקט דודאי מעט יותר בעינן לפי אומדנא אלא דש"ס לא הוה מצי לכוון אותו מעט כמה הוא לכך לא נקט ליה דעיקר מלתא לא אתי אלא לאפוקי מדר' יוחנן דבעי כולי האי בד' טפחים ולכך כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ג מה"ע היה חלון עגול אם יש בו כדי לרבע ארבעה על ארבעה הרי הוא כמרובע ולא כתב אם יש בו שבעה עשר פחות חומש הרי הוא כמרובע אלא משום דטפי מהכי בעינן פורתא אבל הרא"ש ז"ל כתב ואי חלון עגול הוא צריך שיהא בהקיפו שבסר נכי חומשא ולא דק דפורתא ספי בעינן לפי האומד כדפי' וליכא למימר דכיון דפורתא הוא אין לדקדק בהכי וסגי לן בשבסר נכי חומשא אע"ג דלא הוי ארבעה על ארבעה מצומצמים דהא קיימא לן כל מדות וכל השיעורין שאמרו חכמים מצומצמין הן כגון ארבעים סאה דמקוה שאם חסרה אפילו טפח אחת פסולה וכל כיוצא בזה:

צריך סולם קבוע להתירו או אין צריך וכו' הא דלא בעי בקצרה לול הפתוח מבית לעלייה מהו כי אמרינן ביתא כמאן דמלי דמי הני מילי וכו' נראה משום דסתם לול יש לו סולם שאין עושין ארובה אלא כדי לעלות מן הבית לעלייה ע"י סולם אלא שאין הסולם קבוע שם שאין עולין ויורדין בו אלא ברשות כדמשמע מפירש"י ז"ל בפרק הקומץ רבה גבי מזוזה וכיון דאיכא סולם אפי' אי לא אמרינן ביתא כמאן דמלי דמי ש"ד דסולם פת הוא ולא קמיבעיא ליה אלא אי בעינן סולם קבוע שם אי לאו דאיכא למימר דכל שאינו קבוע לאו פתח הוא. ולפי זה ניחא הא דקאמר סבור מינה סולם קבוע הוא דאינו צריך הא סולם עראי צריך דלכאורה קשה דכיון דאמרינן בכי האי גונא נמי ביתא כמאן דמלי א"כ למה לי סולם כלל אלא נראה דסברוה דהאי דא"ל אינו צריך היינו סולם קבוע משום דסגי ליה בסולם עראי ואפי' לא אמרינן בכה"ג ביתא כמאן דמלי שפיר דמי דסולם עראי נמי פתח הוא וקאמר איסמר אמר רב יוסף כו' וכיון דסולם עראי נמי אינו צריך ע"כ טעמא משום דאמרי' ביתא כמאן דמלי דמי אבל התו' כתבו לקמן מדנקט צריך סולם קבוע משמע דבכל דוכתא בעינן סולם קבוע דוקא וסולם שאינו קבוע פשיטא ליה דלאו פתח הוא:

דף עז עולין אין מעלין לא הוה מצי למיפרך מסיפא דקתני בהדיא ובלבד שלא יורידו למטה אלא דניחא ליה למיפרך מרישא אע"ג דלא מצי פריך אלא מדיוקא וכה"ג אשכחן בכמה דוכתי:

משום דהוה לזה תשמיש בנחת ולזה תשמיש קשה בטור א"ח סי' קל"ג כתב דחורי הבית וזיזין הבולטין מן הכותלין שאינן גבוהין הרבה ולא נמוכין הרבה צריכין בדיקה אבל הגבוהין שאין יד האדם מגעת שם אין צריכין בדיקה ובירושלמי חשיב גבוהין למעלה מי' טפחים ואינו נראה דעיקר תשמיש האדם הוא למעלה מי' טפחים ע"כ וקשה דהכא משמע בהדיא דלמעלה מי' טפחים תשמישו קשה הוא וליכא למימר דתשמישו קשה קרי ליה לגבי דהאיך ששוה לארץ ותשמישו בנחת טפי מיניה דא"כ אמאי נקט צידו אחד גבוה עשרה וצידו א' שוה לארץ אפי' צידו אחד גבוה עשרה וצדו אחד גבוה אחד עשר או יותר נמי הוה מצי למימר דנותנין אותו לזה שצידו גבוה עשרה כיון דתשמישו בנחת טפי מאידך אלא ודאי צ"ל דכל שהוא גבוה עשרה תשמישו קשה ממש הוא וכיון שתשמישו נמי קשה אע"ג דלחבריה קשה ספי מיניה שניהן שוין בו:

הכא במאי עסקינן דאית ליה אוגנים פירש"י ז"ל ודומה לחופר וקשה דבריש כל הכלים גבי הא דקאמר רב נאמן הלכה כרבי אלעזר בן תדאי פריך למימרא דסבר רב נחמן טלטול מן הצד לא שמיה טלטול והאמר רב נחמן האי פוגלא מלמעלה למטה שרי מלמטה למעלה אסור ומשני הדר ביה רב נ פן מההיא והשהא אמאי קאמר דהדר ביה לישני דאע"ג דאית ליה טלטול מן הצד שרי גבי פוגלא מודה דאסור משום דדמיא לחופר ואע"ג דצנון שמקצת עליו מגולין קתני דניטל בשבת ולית ביה משום חופר מ"מ פוגלא כשהוא מונה מלמטה למעלה דמיא טפי לחופר דהא השתא נמי דטעמא דפוגלא מלמטה למעלה אסור לרבנן משום דהשיב להו טלטול מן הצד