תורת חיים חלק א כ

אמאי קני דלמא נמלך הוא ולא ילך שם כלל ועל זה קאמר רבי יוסי דאפילו לא אמר בפירוש שביתתי לשם ולא ידעינן דלאו נמלך הוא אלא ממאי דאמר חבירו לין פה וכו' דכיון דלא בעי מיניה רק שילין בעיר בלילה בלבד ולמחר יחזור וילך לדרכו ודאי אדעתא דהכי חזר אפ"ה מחר משכים והולך אע"ג דלא אמר מידי דבגילוי דעתא סגי:

מי שהחשיך חוץ לתחום אפי' אמה אחת לא יכנס פי' לא יכנס לעיר אלא ילך עד אמה סמוך לעיר דכיון דהחשיך חוץ לתחום אמה קנה שביתה לשם ויש לו משם אלפים אמה לכל רוח לכך לא יכנס לעיר אלא עד סמוך לעיר אבל רישא דקתני מי שיצא חוץ לתחום אפי' אמה אחת לא יכנס היינו שלא יכנס לתוך התחום כלל דכיון דקנה שביתה בעיר ויצא חוץ לתחום אין לו אלא ארבע אמות כדתנן בריש פרקין וא"ת כיון דלא יצא אלא אמה אחת והוא יש לו ארבע אמות הרי ד' אמות שלו מובלעין בתוך התחום ואמאי לא יכנס כבר תירץ הרמב"ם ז"ל בפכ"ז מה"ש דהארבע אמות שיש לו לאדם תחילתן ממקום שהוא עומד בו כלומר מעמידת רגליו ולחוץ וכן פסק בש"ע סי' ת"ה ונראה דר"ש דאמר אפי' חמש עשרה אמות יכנס כו' דוקא במי שהחשיך הוא דאית ליה הכי כיון דלא עבד איסורא ולא פשע מידי אבל במי שיצא חוץ לתרום במזיד כיון דעבד איסורא סבירא ליה דקנסינן ליה ולא מקילינן לגביה וכן משמע מדלא פליג ר"ש ברישא גבי מי שיצא חוץ לתחום וליערבינהו וליתנינהו מי שיצא חוץ לתחום וכן מי שהחשיך רוץ לתחום אפי' אמה אחת לא יכנס ר"א אומר שתים יכנס וכו' ר"ש אומר אפי' חמש עשרה אמות וכו' אבל מדברי ב"י בריש סימן ת"ה משמע דר"ש ארישא נמי פליג:

כיצד מעברין פרק חמישי דף נג רב ושמואל חד תני מעברין וחד תני מאברין ובסמוך נמי קאמר ר' יוחנן י"ח ימים גידלתי וכו' ולא למדתי אלא כיצד מאברין באלף משמע דנפקא מינה לענין דינא ונראה דלקמן בפירקין קאמר רב הונא יושבי צריפין אין מודדין להן אלא מפתח בתיהן דאין חשובין עיר כיון דלא קביעי וקיימי והשתא איכא למימר דנ"מ אם יש תוך שבעים אמה ושירים לעיר בית שאינו קבוע כגון צריף וכיוצא בו מאן דתני מעברין כאשה עוברה סבר דאע"ג שאין הבית קבוע מודדין ממנו דלהכי קא מדמה הך מילתא לאשה עוברה שגם הולד אינו קבוע בבטן אמו ומאן דתני מאברין אבר אבר סבר דאין מודדין ממנו דבית קבוע בעינן דומיא דאבר שהוא קבוע באדם. וחד אמר ב' בתים וכו' י"ל דנ"מ לענין מקח וממכר שהמוכר לחבירו או מקבל על ו לעשות לו מערה כפולה לקבורת מתים כדאיתא בסוף פרק המוכר פירות למר צריך לעשות בית ועליה על גביו ולמר צריך לעשותה כדי שתחזיק ברוחבה לקבור שם ד' זוגות כמערה דאברהם דלכך קראה מכפלה למ"ד שכפולה בזוגות אע"ג דעדיין לא נקברו בה הזוגות משום דהיתה מחזקת לקבור שם ארבע זוגות. וחד אמר נמרוד שמו וכו' י"ל דנ"מ להא דאיתא ביומא ושם רשעים ירקב דלא מסקינן בשמייהו למ"ד אמרפל שמו המובהק ונמרוד כינוי הוא על שהמריד כו' יכול האדם לקרות שם בנו נמרוד ולא אמרפל ולמ"ד נמרוד הוא שם המובהק ואמרפל כינוי על שאמר פול וכו' הוי איפכא. וחד אמר חדש ממש וכו' י"ל דנ"מ למקח וממכר שהאומר לחבירו בית חדש אני מוכר לך והוא ישן אלא שסיידו וכיידו וציירו עד שנראה כאלו הוא חדש למ"ד חדש ממש המקח חוזר דחדש ממש בעינן ולמ"ד שנתחדשו גזרותיו המקח קיים דכיון דנראה כאלו הוא חדש אע"ג דלאו חדש ממש הוא חדש קרינן ליה:

שכפולה בזוגות תימא א"כ מנא ליה למימר שהיתה שני בתים זה לפנים מזה והרא"מ ז"ל גריס אלא שכפולה בזוגות והדר ביה מהא דקאמר שני בתים זה לפנים מזה. ונראה דאפילו לספרים שלנו דלא גרסינן אלא יש לומר דהדר ביה והא דלא קאמר אלא לפי שלא נזכר אמורא קודם לכן כמ"ש התוס' בכמה דוכתי:

ממרא קרית הארבע בפרשת וישלח כתיב והא דלא מייתי קרא דותמת שרה בקרית ארבע דכתיב בפרשת חיי שרה משום דאיכא למימר דשם העיר כך הוא אבל קרית הארבע בה"א משמע קרית הארבע זוגות ועוד מדכתיב ממרא קרית הארבע ולא כתיב ממרא היא קרית הארבע דומיא דהיא חברון דסיפא משמע דקרית הארבע לאו שם הוא אלא קרית הארבע זוגות:

חד אמר נמרוד שמו וכו' וא"ת בין למאן דאמר נמרוד שמו בין למ"ד אמרפל שמו מאי שנא זימנין דקרי ליה הכתוב בשמו המובהק וזימנין קרי ליה בכינויו וי"ל דבפ' נח דאיירי קרא במרידתו שמרד בקב"ה שנאמר הוא היה גבור ציד לפני ה' ואמרו חכמים שהיה יודע את רבונו ומתכוין למרוד בו לפיכך למ"ד אמרפל שמו קרי ליה התם נמרוד בכינויו שנאמר כנמרוד גבור ציד לפני ה'. ובפ' לך לך גבי מלחמת ארבעה וחמשה מלכים דאיירי קרא אנס שנעשה לאברהם אבינו שהרג אמרפל וחביריו לפיכך למאן דאמר נמרוד שמו קרי ליה התם בכינויו אמרפל לפי שע"י שאמר והפיל:

בכאן נאבד קונטרס אחד חבל על דאבדין:

הדר עם עובד כוכבים ומזלות פרק ששי דף סא לעולם אינו אוסר עד שיהו שני ישראלים כו' נראה דלכך נקט לעולם לאשמעינן דאפי' בשנים ושלשה ישראלים ויותר אם הם דרים בבית א' אינו אוסר כיון דאין הישראלים אוסרין זה על זה דדוקא אוסרין זה על זה בעינן דהיינו שכל אחד דר בבית בפני עצמו ואע"ג דתרי שכיחי דדיירי בהדי עובדי כוכבים בחצר מכל מקום מלתא דלא שכיחא הוא שידורו שני ישראלים בבית אחד לכך לא גזרו בהו רבנן וכן משמע בטור סי' שפ"ב דדוקא שני ישראלים בשני בתים בעינן וכ"כ הרב המגיד:

ואמרו רבנן אין עירוב מועיל במקום עובדי כוכבים ואין ביטול רשות מועיל במקום עובדי כוכבים ולא קאמר אין עירוב וביטול מועיל בעכו"ם משום דאתי לשנויי דלא תיקשי מאי הועילו חכמים במקצתן דלרבי אליעזר בן יעקב דישראל יחיד אין העובד כוכבים אוסר עליו איכא למיחש בשני ישראלים ויותר שמא יערבו זה עם זה או יבטלו רשותן זה לזה דאז אין אוסרין זה על זה והוו להו כישראל יחיד שאין העובד כוכבים אוסר עליו ולרבי מאיר נמי איכא למיחש שמא יבטלו ישראלים רשותן לעובדי כוכבים ונמצא שכל החצר של עובדי כוכבים הוא וחצר שכולו של עובדי כוכבים מותר לישראל לטלטל בו אפילו לרבי מאיר לכך נקט ש"ס ואמרו רבנן אין עירוב מועיל במקום עובדי כוכבים וכו' דלא מיבעיא דאין עירוב וביטול מועיל בעובדי כוכבים עצמו אלא אפי' בישראלים לא מהני עירוב וביטול כל שהן במקום עובדי כוכבים דהיינו כשהעובד כוכבים דר עמהן אין הישראלים יכולין לא לערב זה עם זה ולא לבטל זה לזה ולא לבטל רשותן לעובדי כוכבים דבמקום עובדי כוכבים לא מהני לא עירוב ולא ביטול כלל וכן משמע מדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ב מעירובין:

רב חסדא אורי בכפרי וכו' כתבו התו' והא דאמרינן בפ"ק דסנהדרין תנחום בריה דר' אמי איקלע לאתר דרש להו מותר ללתות חטים בפסח וכו' צריך לומר דתלמיד חבר היה ומשום הכי חוץ לשלש פרסאות שרי וקשה דא"כ מאן אמרו לו לאו רבי מני דמן צור איכא הכא ותניא תלמיד לא יורה הלכה במקום רבו כו' הוה לשנויי ליה התם בתלמיד גמור איירי ואנא תלמיד חבר אנא וכן משמע דהתם בתלמיד גמור איירי דהא שיעור דשלש פרסאות מבני אהרן גמרינן ליה ובני אהרן תלמידים גמורים דמשה הוו וכ"כ התוס' בפ"ק דסנהדרין דהא דקתני תלמיד לא יורה במקום רבו בתלמיד גמור איירי על כן נראה דר' תנחום תלמיד גמור דר' מני הוה ויש לחלק בין הקובע עצמו להורות תמיד לבין מי שמורה הלכה באקראי בעלמא כששואלין אותו והא דקתני תלמיד אל יורה הלכה במקום רבו אלא א"כ רחוק ממנו ג' פרסאות משמע דחוץ לשלשה פרסאות שרי באקראי בעלמא איירי וכן משמע מדנקט אל יורה הלכה ולא קתני סתמא אל יורה משמע שלא בא להורות אלא הלכה אחת באקראי לכר חוץ לשלש פרסאות אפי' באקראי בעלמא אסור וחייב מיתה כדאשכחן בבני אהרן ורבא דאמר בסמוך בפניו דהיינו תוך שלש פרסאות אסור וח"מ שלא בפניו אסור ואין חייב מיתה בקובע עצמו להורות איירי ואשמעינן דבקובע אפי' חוץ לשלש פרסאות איסורא מיהא איכא ואע"ג דבפניו אסור וחייב מיתה אפי' באקראי מ"מ רבא בקובע איירי דעיקר מילתא לא אתי לאשמעי' אלא הא דאפי' שלא בפניו אסור כיון דקובע עצמו אבל הא דבפניו אסור וחייב מיתה אפי' באקראי מלתא דפשיטא הוא דהכי אשכחן בבני אהרן ורב חסדא דאורי בכפרי ורב המנונא דאורי בחרתא דארגיז ורבינא דסר סכינא בבבל מדנקט בהו סתמא דאורי משמע שהיו קובעין עצמן להורות ולכך צריך לומר דתלמידי חבר הוו ור' תנחום דדריש להו מותר ללתות חיטין בפסח אקראי בעלמא הוי וכן משמע מדקאמר דאיקלע לאתר משמע דאתא באקראי דאי בקביעות אם כן נהי דלא הוה ידע דאיכא רבי מני התם מכל מקום איסורא מיהא איכא אפי' חוץ לשלש פרסאות ולהכי אקשי ליה מדתניא תלמיד אל יורה הלכה במקום רבו כו' דמדנקט הלכה משמע אפי' לא בא להורות אלא הלכה אחת באקראי אסור וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ה מהלכות ת"ת דיש לחלק בין הקובע עצמו להורות לבין מי שמורה באקראי:

דף סג מאי דרוש ונתנו בני אהרן הכהן אש על גבי המזבח תימה דמה הלכה הורו לפני משה והא קרא בהדיא כתיב הכא וכבר שמעו הפרשה מפי משה ומה הוו להו למיעבד וליכא למימר דאע"ג ששמעו הפרשה היה להם לישאל בשעת מעשה דא"כ אמאי לא נענשו קודם לכן אשאר כל העבודות כגון קבלת הדם וזריקת הדם שעשו קודם שנתנו האש על גבי המזבח. ועוד דלישנא דמאי דרוש לא אתי שפיר כיון דפשטא דקרא הכי משמע שנתנו הכהנים אש על המזבח. ונראה לפרש דפשטא דקרא איירי בשאין האש יורדת מן השמים כגון בבית שני ובשעת היתר הבמות ומשה לא אגמר להו אלא הך מלתא לחוד ואתו אינהו ודרשו דמצוה להביא מן ההדיוט אפי' בשעה שהאש יורדת מן השמים ונפקא להו מדקאמר רחמנא ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח אלמא דנתינת אש בכלל העבודות היא ולהכי בעיא כהונה ואינה כשירה בזר דאי לאו הכי הל"ל סתמא ונתן אש על המזבח דומיא דרישא דקרא דכתיב ושחט את בן הבקר והפשיט את העולה ונתח אותה דילפינן מינה דשחיטה והפשט וניתוח כשרים בזר כמ"ש רש"י והרמב"ן ז"ל אלא ודאי נתינת אש עבודה היא ולכך בעינן כהן וכיון דעבודה היא ובעיא כהונה א"כ צ"ל דאפי' בשעה שהאש יורדת מן השמים צריך להביא מן ההדיוט דאי לאו הכי הרי הקרבן חסר אחת מן העבודות דאף על גב דהאש ירד מן השמים מכל מקום כיון דאכהן קפיד רחמנא אכתי חסר לה אחת מן העבודות אלא ודאי מצוה להביא מן ההדיוט אע"פ שיורד מן השמים דאי כשיורד מן השמים לא בעינן אשו של הדיוט אם כן כשאינו יורד מן השמים כהונה למה לי ליתכשר אפילו בזר:

כל המורה הלכה בפני רבו ראוי להכישו נחש טעמא דמלתא נראה משום דס"ל כר"א דאמר לא מתו בני אהרן אלא על שהורו הלכה בפני משה רבן ומיתת בני אהרן בשריפה היתה דכתיב ותצא אש ותאכל אותם אלמא דכל המורה הלכה לפני רבו עונשו בשריפה ולכך קאמר דכל המורה הלכה לפני רבו ראוי להכישו נחש דנשיכת נחש במקום שריפה היא עומדת כדאמרינן בפ' אלו נערות מיום שחרב בית המקדש אע"פ שבטלו סנהדרין דין ארבע מיתות לא בטלו מי שנתחייב שריפה או נופל בדליקה או נחש מכישו וטעם הענין שהמורה הלכה בפני רבו חייב שריפה נראה לפי שהוא מתגאה לקפוץ ולהורות לפני רבו וכל המתגאה נידון באש כדאיתא במדרש רבה פרשת צו ויליף להא דכתיב זאת תורת העולה היא העולה על מוקדה וקאמר נימוס קילוסין היא שכל המתגאה נידון באש ומייתי התם טובא שנתגאו ונידונו באש והטעם נראה שהוא מדה במדה שגם טבע האש