תורת חיים חלק א יט

השתא נמי צ"ל הכי דאע"ג דלכ"ע יהבינן באפה דידיה מ"מ ננס באבריו כיון דלא סגי ליה באמה דידיה יהבינן ליה באמה של קדש י"ל דאי באמה של קודם ע"כ הא דיהבינן לעוג באמה דידיה משום דכתיב שבו איש תחתיו כתחתיו וא"כ אמאי יהבינן לכ"ע באמה של קדש תינח בינונים אלא קטנים ניהב להו באמה דידהו דהא תחתיו כתיב וסגי להו בהכי אבל השתא דיהבי לכולי עלמא באמה דידהו ניחא הא דיהבינן לננס באבריו באפה של קדש משום דתחתיו כתיב ולא סגי ליה באמה דידיה:

ואמאי כיון דערבי להו חיצונות וכו' פי' רש"י ז"ל וכי הדרה אמצעי' ועירבה בהדי אידך שליחותה דחיצונה עבדה ל"ג הכא עד לקמן ומאן דגריס ליה הכא י"ל דס"ל דלא דמיא לבני חצר שעירבו דהתם גובין עירובן ביחד ונותנין אותו באיזה בית בבת אחת לכך חשיבי כולהו כא' אבל הנך חיצונות אין גובין עירובן ביחד ולא יהבי להו לאמצעי אלא בזה אחר זה לכך קאמר דכיון דערבי להו חיצונה בהדי אמצעית הויא להו כי חדא וכי הדרה אידך ועירבה בהדה שליחותא דחיצונה קמייתא קעבדה וקאמר רב יהודה כגון שנתנה אמצעית עירובן וכו' וכדמסיק דבכי האי גונא לא שייך למימר דעביד שליחותא דכיון דשתים חיצונות לא עירבו בהדדי גליא דעתיה וכו' אבל למאי דס"ד דחיצונות נתנו עירובן באמצעית ליכא גילוי דעת:

דף מט זו מחזרת מותרה לתוך ביתה וזו מחזרת כו' אתי לאשמעינן דלא חיישינן דלמא אתו להחליף חיצונה זו ממותרה של חיצונה אחרת:

אלא דמלייה למנא ואייתר הרמב"ם ז"ל בפ"ק מהלכות עירובין כתב אבל אם מלאו את הכלי מן העירוב ונשאר ממנו מעט והניחוהו בכלי אחר מותר משמע דוקא כשנשאר ממנו מעט אבל נשאר הרבה לא וכן נראה משום דכשלא נשאר רק מעט איכא למימר דהוה סבר שהכלי יכיל את הכל נמצא שנחלק העירוב לא ברצונו ואכתי עירוב שמיה אבל כשנשאר ממנו הרבה על כרחו ידע שהכלי לא יכיל את הכל נמצא דהוה ליה חולק עירובו מדעתו ורצונו ולאו שמיה עירוב ובש"ע סי' שס"ו כתב סתמא ואם חלקו ונתנו בשני כלים אינו עירוב אא"כ נתמלא האחד ואז מותר:

לדידך קשיא ולשמואל קשיא ואביי הוה סבר דטעמא דעירוב לא משום קנין ולא משום דירה אלא העירוב גופא מצרפן להדדי כיון שיש לכולם חלק בו:

אבל לתחתיו של אילן מצי אזיל פי' רש"י לקמן מפרש דכי אמר שמואל למילתיה כגון דקאי כל נופו של אילן בתוך אלפים למקום רגליו וכתב מהרש"ל ז"ל דלפי זה מתני' דקתני מהלך ממקום רגליו עד עיקרו אלפים אמה לאו דוקא אלא פחות חצי רוחב האילן. ולא נהירא דמתני' ודאי דוקא קתני ופשיטא הוא דאיירי שהאילן כולו עומד תוך אלפים למקום רגליו והכירא דמתני' מי שבא בדרך והיה מכיר אילן או גדר פי' מכיר הוא ויודע שעיקר האילן עומד אלפים מביתו כגון שהעמידוהו לסי' לומר עד כאן תחום שבת כדאמרינן בסוף פירקין אבל ממקום רגליו לאילן אינו מכיר שהרי בדרך הוא ולא מדד כמה הוא מיהו יכול לשער שהאילן עומד תוך אלפים למקום רגליו וקתני שאם אמר שביתתי תחתיו לא אמר כלום לרב כל עיקר כיון דלא מסיים ולשמואל לביתו וכו'. אמר שביתתי בעיקרו מהלך ממקום רגליו ועד עיקרו אלפים אמה השתא אתי לאשמעי' דכיון דסיים מקום שביתה לא מבעיא אם אל עומד תוך אלפים כדקתני רישא דמצי לילך לביתו אלא אפילו אם עיקר האילן רחוק ממנו אלפים אפילו הכי כיון דסיים מקום שביתה דהיינו בעיקרו של אילן קנה שביתה שמה אע"ג דעדיין לא הלך שם ומהלך ממקום רגליו עד ביתו אפילו כשהוא ארבעת אלפים אמה וכל שכן אם האילן עומד סמוך לו בתוך אלפים למקום רגליו ונראה דלהכי לא קתני ברישא דמתניתין והיה מכיר אילן או גדר ממקום רגליו אלפים אמה ומביתו אלפים אמה ואמר שביתתי תחתיו לא אמר כלום ובסיפא הוה ליה למיתני סתמא שביתתי בעיקרו קנה שביתה ומהלך לביתו אלא משום דברישא אין חילוק בין אם האילן עומד ממקום רגליו בסוף אלפים אמה לבין כשהוא עומד אלף אמה דלעולם לא אמר כלום כיון דלא סיים אתריה אבל בסיפא רבותא קמ"ל דאפי' כשיש ממקום רגליו ועד עיקרו אלפים אמה יכול לילך לביתו ורש"י ז"ל כתב במתניתין והיה מכיר אילן או גדר והוא בסוף אלפים ממקום רגליו ולא הוצרך לפרש שהוא בסוף אלפים דודאי אין לחלק בין סוף אלפים לאמצע אלפים והוה ליה לפרש והוא בתוך אלפים ממקום רגליו גם מה שפירש"י ז"ל דלקמן מפ' דכי אמר שמואל למילתיה כגון דקאי כל נופו של אילן בתוך אלפים למקום רגליו משמע קצת דס"ל דפשטא דמתניתין לא משמע הכי ולא משמע כן לקמן מדקאמר הכא במאי עסקינן כגון דאיכא ממקום רגליו ועד עיקרו תרי אלפי וארבע גרמידי מדמפרש ברייתא ושביק למתניתין דלא קאמר מתני' כגון דקאי כל תחתיו של אילן בתוך אלפים למקום רגליו משמע דלא איצטריך לפ' מתני' משום דפשטא דמתני' בהכי איירי כדפי' אלא דברייתא נראה לו דוחק לאוקמא כשהאילן עומד אלפים אמה ממקום רגליו מצומצם כיון דבבא בדרך ולא מדד איירי ומשני הב"ע כו' דתיובתא לא הוי כיון דאיכא לאוקמי בהכי אע"ג דדוחק הוא:

דף ג שאני עשר דאיתא לחצאין כתבו התוס' ולר"י נראה לפרש שאני מעשר וכו' וכתב מהרש"ל ז"ל ותימה דאכתי תיקשי אמאי עשירי ואחד עשר מעורבין משמע דתרוייהו קדישי הל"ל עשירי וחולין מעורבין כמו גבי שתי סאות נראה דלאו קושיא היא דמעשר בהמה שאני דמקראי ילפינן בבכורות דזימנין קדוש אחד עשר קדושת שלמים על ידי קריאת שם מעשר כגון אם טעה וקרא לעשירי תשיעי ולאחד עשר עשירי וכיון דקריאת שם מהניא הלכך אם איתא מעשר בהמה לחצאין בזה אחר זה גם בבת אחת ישנה להיות חל מעשר על האחד והאחד יהיה שלמים כיון דקרייה עשירי אבל גבי מעשר פירות לא מהניא קריאת שם אפילו אם טעה לכך האחרת טבל:

במה דברים אמורים כשסיים ארבע אמות שקבע קצת קשה למה ליה למיתני הך מילתא והא תני ליה רישא דקתני היה מכיר אילן או גדר ואמר שביתתי תחתיו לא אמר כלום וע"כ מעמא משום דלא מסיים אתריה הוא ועוד אמאי משנה את הלשון דברישא נקט לא אמר כלום ובסיפא נקט לא יזוז ממקומו ונראה דברישא נקט לישנא דמתנה דקתני מי שבא בדרך וחשכה לו וכו' לא אמר כלום דהכי אורחא דברייתא למיתני מעיקרא מאי דקתני במתניתין והדר מוסיף עלה ומפרש לה והכא נמי מוסיף עלה ומפרש לה והכא נמי מוסיף עלה דקתני אבל אם אמר שביתתי במקום פלוני וכו' ומפרש לה בהא דקתני בד"א כשסיים ארבע אמות שקבע אבל לא סיים כו' לאשמעינן דטעמא דרישא דלא אמר כלום משום דלא סיים אתריה הוא ואשמעינן נמי דלא אמר כלום דקתני מתניתין היינו שלא יזוז כ ממקומו דלא תימה לא אמר כלום היינו לביתו דף נא שמם מקום ממקום ומקום מניסה וכו' הנך אלפים אמה מדו דמדאורייתא אינו לוקה אלא א"כ יוצא חוץ לג' פרסאות כשיעור מחנה ישראל כמ"ש רב אלפס ז"ל בסוף פ"ק וכ"כ הרמב"ם ז"ל וא"כ צריך לומר דהך ג"ש אסמכתא בעלמא היא ועיקר הטעם הוא משום דרבנן עשו הרחקה לאיסור דאורייתא והעמידוהו על שיעור אלפים משום דאלפים אמה הוי מגרש העיר ושייך לעיר וכן משמע מדברי הרמב"ם ז"ל פכ"ז מה"ש. והא דפריך ונילף מקיר העיר וחוצה אלף אמה יש לומר דפריך דכיון דאיכא למילף מיניה אלף אמה א"כ אפי' אסמכתא בעלמא ליכא למילף מהך ג"ש. מיהו קרא דזה יהיה לכם דבסמוך ייתור גמור הוא מדקאמר ורבנן תני רב חנינא וכו' ואף על גב דלא איצטריך ליה לתחום שבת דאלפים אמה כיון דלא הוי אלא דרבנן מ"מ איצטריך ליה לשאר כל שובתי שבת לר' חנינא בן אנטיגנוס דלא תימא נילף להו במה מצינו ממגרש ליתן להם פיאות ולרבנן אדרבא אתי קרא לאשמעי' דנותנין פיאות לכל שובתי שבת:

הני אלפים אמה היכא כתיבן אע"ג דהנך אלפים אמה קתני להו קודם לכן בכמה משניות מ"מ עיקרא דמלתא בהך מתני' הוא מדקתני הכא זכה לו מקומו אלפים אמה לכל רוח ולא קתני יש לו אלפים אמה לכל רוח כדקתני בשאר דוכתי לכך מפרש לה הכא:

אמר רב נחמן מחלוקת במקומי וכו' הוי מצי לאוקמי פלוגתייהו בתרוויוהו במקומי בין במקום פלוני דרבי מאיר סבר עיקר עירוב בפת עני הוא דאקילו רבנן גביה אבל עשיר לא ורבי יהודה סבר עיקר עירוב ברגל אחד עני ואחד עשיר בין במקומי בין במקום פלוני זו היא שאמרו מאן קתני לה ר' מאיר אמאי קאי אתרווייהו אמכיר ואינו מכיר ולא אמרו מערבין בפת אלא להקל מאן קתני לה רבי יהודה אלא דמברייתא ומתניתין דבסמוך משמע בהדיא כדרב נחמן:

ורב חסדא אמר מחלוקת במקום פלוני והא דנקט וזו היא שאמרו העני מערב ברגליו אע"ג דבמקום פלוני ליכא אלא אמירה בעלמא אפ"ה כיון דבעינן דכי רהיט לעיקרו מסי כדאמרי' לעיל מערב ברגליו קרינן ליה דהוה ליה כאלו הוא עומד שם:

ויצא עשיר חוץ לתחום כתבו התוספות דנקט הכי משום ר' מאיר דקתני לא יצא עשיר חוץ לתחום ק אע"ג דיצא חוץ לתחום ודמיא לבא בדרך כו' ונראה דלהכי קאמר אלא למי שבא בדרך וחשכה לכך נקט וחשכה כלומר דכיון דחשכה לו ולא מצי לבא בעיר הוי עני ומערב ברגליו כיון דלא שכיחא ליה פת אבל האי אע"ג דבא בדרך כיון דלא חשכה לו ויכול לערב בפת אין מערב ברגליו וא"ת ומאי ראייה מייתי מהך ברייתא לרב נחמן דלמא במקום פלוני נמי ס"ל לרבי יהודה דשרי לעשיר ואגב דנקט רבי מאיר שביתתי במקומי לאשמעינן דאפילו במקומי אסור נקט נמי רבי יהודה שביתתי במקומי וליכא למימר דלא בעי לאתויי אלא הא דאפילו במקומי לרבי מאיר עשיר לא מדקאמר רב אשי בסמוך מתני' נמי דיקא וכו' וקאמר אלמא כל במקום פלוני עני אין עשיר לא משמע דמברייתא דייק נמי הך מלתא ונראה לפרש דמעובדא דמייתי ר' יהודה דייק דס"ל דלא שרי לעשיר אלא במקומי דאי במקום פלוני נמי שרי א"כ אמאי היו מחשיכין על התחום כיון דאפי' בביתם יכולין לומר שביתתינו במקום פלוני דנהי דלא היה שם מקום מסוים מ"מ לישנא דמחשיכין על התחום משמע דהיו עושין כן כל משך שני בצורת ואמאי לא היו עושין ל איזה סימן במקום ההוא כדי שלא יטריחו עצמן בכל שבת ושבת אלא ודאי ס''ל דלא שרי לעשיר אלא במקומי כדרב נחמן:

דף נב תניא נמי הכי פירש רש"י ז"ל דכשיש לו שני בתים וביניהן שני תחומי שבת עסקינן ולפי זה ברייתא דקתני מי שיש לו ב' בתים דוקא נקט הכי וטעמא משום דאי לא הוה ליה ביתא התם לא הוה אמרינן כי אמר כמאן דאמר דמי כמ"ש רש"י ז"ל לעיל וכ"כ ה' המגיד בשם הרשב"א ז"ל שכל שלא אמר בפירוש שביתתי במקום פלוני כיוון שהחזירו חבירו אם אין לו בית שם כל שחזר ולא הלך אני אומר נמלך שלא לילך שם וק' דהא ללשון אחר שפירש"י ז"ל בסמוך שכן עיקר ס"ל לר"י דצ"ל בפי' שביתתי במקום פלוני בין לרבה בין לרב יוסף וא"כ שני בתים דנקט למה לי הא אפי' לית ליה ביתא התם נמי כיון דאמר בהדיא שביתתי במקום פלוני ודוחק לומר דתרתי בעינן ש נראה דשני בתים דקתני אורחא דמלתא נקט וכן משמע מדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ז מה"ע שלא הזכיר כלל הא דשני בתים וכן בש"ע סי' ת"י והשתא הא דקאמר תנ"ה צריך לומר דמייתי ראיה להא דמשני דאיהו כיון דנפק לאורחא דהיינו שהחזיק קצת בדרך לכך שרי דהוה ליה עני אע"ג דלאו בא בדרך ממש הוא דברייתא נמי הכי משמע בהדיא מדקתני מי שיש לו שני בתים כו' כיון שהחזיק בדרך קנה עירוב דהיינו דכיון דנפק פורתא לאורחא הוה ליה עני אע"ג דלאו בא בדרך ממש הוא ושמא שני בתים לרבותא נקט דאע"ג דאית ליה נמי ביתא התם אפ"ה בא בדרך הוי:

כי פליגי לומר פירש"י ז"ל דר' יהודה בעי שיאמר שביתתי לשם וארישא דמתניתין קאי כו' ואתי ר' יוסי למימר אפי' לא אמר מידי קני הואיל והחזיק כו' וא"ת והיאך משתמע ממילתא דרבי יוסי דלא בעינן שיאמר וי"ל דהכי פי' דרבי יהודה דאמר כיון שהחזיק בדרך קנה ע"כ צ"ל משום דאמר שביתתי לשם הוא דארישא דמתני' קאי דאי לאו הכי