תורת חיים חלק א יח

ליה מנפל דופנה לוקמה כשהעמידו לדעת כדמסיק ועוד דמאי פריך לקמן והא דר' נחמיה לדעת הוה הא ע"כ צ"ל דשלא לדעת הוה מדקאמר או דלמא בדלא מלו גברי עסקינן וכמ"ש התו' משמע כדפי' דמעיקרא הוה שקיל וטרי מהא דנפל דופנה וש"ס הפך הסדר כדפרישית:

דף מד לא קשיא כאן לדעת דכיון שהעומד שם יודע שלשם מחיצה העמידוהו שם שלא יברח והוה ליה כמחיצה קבוע ולכך אסור ובהמה דקתני התם איירי נמי בכה"ג כגון שהיא קשורה בחבל ולא תברח והשתא הוי אדם ובהמה דומיא דכלים דקתני להו בהדייהו דכלים כקבועין דמו:

והא דרבי נחמיה לדעת הוה לאו מלשון עשייה דייק דקאמר ליה עשה לו מחיצה דהא אידך ברייתא דלעיל שלא לדעת איירי אף על גב דקתני נמי עושה אדם את חבירו דופן אלא משום דברייתא באדם יחידי איירי ואפשר להעמידו שם לפי תומו שלא ירגיש עד שיאכל וישתה אבל גבי רבי נחמיה דאיצטריך ליה להרבה אנשים כמו שאמר ליה עשה לו מחיצה של בני אדם קא סלקא דעתיה דאי אפשר להעמיד רבים שלא ירגישו שנקבצו שם לשם המחיצה ומשני דאפשר הוא:

אם היו תחומין שנתנו לו חכמים מובלעין כו' כאלו לא יצא מתחומו פירש"י ז"ל בגי' שנויה דיש לו קרוב לח' אלף כו' לגירסא קמייתא נמי אפשר לפרושי מלתא דרב שימי הכי אלא דדוחק הוא לומר כן דלמה יהא נשכר וכי לא סגי ליה להיות כבראשונה ולכך מוקי להו להא דרבה שלא יצא עדיין מתחומו ולרב שימי כשיצא מתחומו ותרווייהו מפרשי להו דכאלו לא יצא דקתני מתניתין היינו דהרי הוא כבתחילה ומאן דגריס גירסא שנייה סבירא ליה דוחק לאוקמי מלתא דרבה כשלא יצא עדיין מתחומו דאם אין קמ"ל מתניתין דהך סברא דהואיל ועקר עקר סברא קלישא היא ולכך מוקי להא דרבה נמי בשכבר יצא מתחומו ואם כן ע"כ צ"ל דלרב שימי יש לו קרוב לח' אלף:

דף מה הכי גרסינן ולא אלו בלבד אמרו אלא אף חכמה הבאה לילד וכו' וכן הוא במסכת ר"ה ולא גרסי' אפילו דהוה משמע דרבותא נקט דאפילו הנך יש להן אלפים ולאו סברא היא כלל לחלק בין הנך ליוצאים כדי להעיד על החדש והא הרי הן כאנשי העיר פי' שכל העיר נחשבת להן כד' אמות. ובבל כעיר הסמוכה לספר דמיא ותרגומא נהרדעא פירש רש"י ז"ל דנהרדעא היתה סמוכה לספר שהיתה סמוכה לעובדי כוכבים מצד אחד ולעיירות שיושבין בהן בני גולה מצד שני ופירושו תמוה דא"כ כעיר עיר מיבעי ליה ואמאי נקט לישנא דדמיא הל"ל ובבל עיר הסמוכה לספר היא לכך נראה דנהרדעא לאו סמוכה לספר היה והכי קאמר בבל כיון דעיירות עובדי כוכבים סמוכות שם ועיירות ישראל כדאיתא בפ"ק דיבמות צוה ה' ליעקב סביביו צריו אמר רב כגון הומניא לפום נהרא לכך אפי' עיר היושבת באמצע המדינה ולא באו אלא ע עסקי תבן וקש הוה ליה כעיר הסמוכה לספר ומחללין עליהן את השבת שאם לא יעמדו נגדם איכא למיחש שמא יבאו פתאום וילחמו עליה ויכבשו ויהרגום ותרגומא נהרדעא דוקא לפי שיש שם יישוב קבוע וישראל הרבה לכך ראוי לחלל את השבת בשבילם אי נמי לפי שהיו שם עיירות של עובדי כוכבים סמוכות לה. וכן משמע בהגה"ת אשרי שכתב ובזמן הזה אם באו עובדי כוכבים על עסקי ממון יוצאין עליהן בכלי זיין ומחללין עליהן את השבת מפני שאנו דרים בין קצת ישמעאלים ששוללים והורגים ולא גרע מעיר הסמוכה לספר ובסוף פרק מרובה גבי הא דתנן לא יגדל אדם את הכלב קאמר בגמרא דבעיר הסמוכה לספר מותר וקאמר נמי דבבל כעיר הסמוכה לספר דמי ותרגמא נהרדעא וצריך לומר נמי כדפרישית דאע"ג דנהרדעא לא הוה סמוכה לספר כיון דעיירות של עובדי כוכבים סמוכות לה הוה לה כעיר הסמוכה לספר ושרי וכן כתב בהגהת ש"ע סי' ת"ט דהשתא שאנו שרויין בין העובדי כוכבים בכל ענין שרי:

אלא אי מצלח אי לא מצלח תימא א"כ היכי דריש רבי דוסתאי דמחללין עליו אה השבת דלמא חול היה אי משום דמספקא ליה דכתיב וישאל דוד הא מסיק אי מצלח אי לא מצלח והתוס' כתבו דמוכחא מילתא מדקאמר נלחמים בקעילה דקרי ליה מלחמה ומסר דוד נפשיה עליה וכו' ולא משמע כן דא"כ הוי ליה לר' דוסתאי לפרש הך דיוקא ולמימר והם לא באו אלא על עסקי תבן וקש דכתיב והם שוסים את הגרנות וקא קרי ליה מלחמה דכתיב נלחמים בקעילה וקא מסר נפשיה עליה ועוד תימה כיון דשאל דוד בה' והוא יתברך השיב לו לך והכית את פלשתים מאי מסירת נפש איכא הא ידע ודאי דקא נצח ואם כן מנא ליה דמחללין עליהן את השבת לכך נראה דמדכתיב והמה שוסים את הגרנות דייק דשבת היה דוהמה שוסים את הגרנות קרא יתירה הוא דמאי קמ"ל הכתוב דלא באו אלא על עסקי תבן וקש דליכא למימר דאתי לאשמעינן דאע"ג דלא באו אלא על עסקי תבן וקש אפ"ה מותר לעשות מלחמה הא פשיטא דאפילו מלחמת הרשות שריא כדאשכחן כמה קראי אלא ודאי קרא יתירא אתי לאשמעינן דאע"ג דשבת היה ולא באו אלא על עיסקי תבן וקש אפ"ה מחללין את השבת מדקא שאל דוד בה' והשיב לו לך והכית אע"ג דשבת היה ואם כן צריך לומר דקעילה עיר הסמוכה לספר היתה:

ושל אותה העיר כרגלי אותה העיר פי' ואם לא עירבו אנשי העיר כל אחד מוליכן אלפים אמה לכל רוח ואם עירב אחד מאנשי העיר לצפון ואחד מהן לדרום זה מוליך לרגליו לצפון וזה מוליך לרגליו לדרום שבור זה כבור שותפין ויש ברירה ויש מי שכתב דבור של אנשי העיר אין להן אלא אלפים אמה לכל רוח ואפי' ערב אחד מהן לא יוליכם אלא אלפים אמה ואין זה מחוור ופי' ראשון עיקר כ"כ ה' המגיד בשם הרשב"א ז"ל בפ"ה מהלכות י"ט ולפי זה הא דקאמר בסמוך האי יש להן אלפים אמה לכל רוח האי כרגלי אנשי אותה העיר מיבעיא ליה לאו מלישנא דיש להן דייק כדפי' רש"י ז"ל דכיון דהרי הן כרגלי אנשי אותה העיר שייך שפיר למיתני לישנא דיש להן דחד ענינא הוא אלא משום דאין הגשמים הסמוכים לעיר איירי הרי הן כרגלי אנשי אותה העיר ואם ערב אחד מהן לצפון ואחד לדרום כל אחד מוליכן ד' אלפים אמה כפי רגליו וא"כ אמאי קתני דיש להן אלפים אמה לכל רוח דמשמע ותו לא הא כרגלי אנשי אותה העיר מיבעי ליה דהוה משמע שכל אחד מוליכו כפי רגליו ובש"ע סי' שצ"ז כתב סתמא ושל אותה העיר כרגלי אנשי אותה העיר וצריך לפ' כדפי' דהכי משמע הא דקאמר האי יש להן אלפים אמה הא כרגלי אנשי אותה העיר כו' דף מו ולימא הלכה כדברי המיקל בעירוב מדלא קאמר ואי אשמעינן הלכה כדברי המיקל בעירוב ה"א הני מילי יחיד במקום יחיד וכו' משמע דלאו ר' זירא קאמר לה והרא"ש ז"ל גרים בהדיא אמר אביי איצטריך הד"א הני מילי יחיד במקום יחיד וכו' וקשה דאמאי לא קעביד רבי זירא אלא פלגא דצריכותא ומאידך פלגא לא קעביד מידי ונראה לפר' דמעיקרא כי קא"ל רבי זירא לר' יעקב בר אידי בפירוש שמיע לך היינו משום דאי מכללא הוה קא בעי למימר ליה דליכא למישמע מיניה מידי דאיכא למימר דלא קאמר הלכה כדברי המיקל בעירוב אלא ביחיד במקום יחיד וכו' ולהכי לא קעביד ר' זירא אלא חדא צריכותא דאידך פלגא לא איצטריך למיעבד כיון דמעיקרא אסיק אדעתיה הך מלתא דיחיד במקום יחיד כו':

ס"ד אמינא ה"מ בשירי עירוב פירש"י ז"ל שהניח עירוב במקום המשתמר לכמה שבתות ונתמעט האוכל משיעור שתי סעודות מקילין ביה לאכשורי משמע דר"ל דאי לאו דאמר הלכה כר"י בן נורי הוה אמינא דהא דאמר הלכה כדברי המיקל בעירוב לא אתי לאשמעי' אלא דהלכה כרבי יוסי גבי שירי עירוב דבכל שהו סגי ולא כרבנן דפליגי עלה בפרק חלון וכ"כ בהדיא בפירש"י שנעתק בספר רב אלפס ז"ל ותימה לומר כן דהלכה כדברי המיקל בעירוב כללא הוא דבכולהו דוכתי הלכה כדברי המיקל ולפירושו הוה ליה למימר בהדיא הלכה כרבי יוסי בשירי עירוב כיון דלא אתיא לאשמעינן אלא הך מילתא לחוד. ועוד דאי הא דקאמר ה"מ בשירי עירוב היינו פלוגתייהו דרבי יוסי ורבנן דלקמן א"כ הא דקאמר ומנא תימרא דשאני לן בין שירי עירוב לתחילת עירוב דתנן אמר רבי יוסי בד"א כו' לא אתי שפיר כיון דכבר הזכיר פלוגתייהו מעיקרא על כן נראה דשירי עירוב לאו היינו שנתמעט האוכל אלא כל עירוב שמניחין אותו לצורך שבת ואינו נאכל אחר שבת אלא נשתייר לשבת אחרת לסמוך עליו שיורי עירוב קרי ליה דלא קרי ליה תחילת עירוב אלא שבת ראשון בלבד ואם נשתייר לשאר שבתות שיורי עירוב הוא והשתא ניחא הא דקאמר סד"א הני מילי בשירי עירוב פי' דאי לאו הא דאמר הלכה כר' יוחנן בן נורי הוה אמינא דהא דאמר הלכה כדברי המיקל בעירוב בכולהי דוכתי כגון בנתנו במגדל ונתגלגל חוץ לתחום דפרק בכל מערבין וכיוצא בו הני מילי בשיורי עירוב כלומר שלא נאכל בשבת ראשון ונשתייר לשבת אחר דכיון שנעשה העירוב בהכשר מיהא חד זימנא מקילין ביה לאכשורי זימנא אחריתי ופסקינן כמאן דמיקל היכא דאיכא פלוגתא אבל בתחילת עירוב דהיינו בשבת ראשון שלא נעשה בהכשר מעולם אימא לא קמ"ל דהלכה כר' יוחנן בן נורי והא דר' יוחנן ק נורי נמי כתחילת עירוב דמי ואתי נמי שפיר הא דקאמר ומנא תימרא דשאני לן בין שירי עירוב וכו' ומדברי רב אלפס ז"ל משמע נמי כדפי' דגריס סד"א הני מילי בסוף עירוב וכו' וסוף עירוב משמע בשבתות אחרות דף מו מכלל דיחידאה פליג עליה וא"ת והא אע"ג דכללא הוא דיחיד ורבים הלכה כרבים מ"מ אשכחן נמי בכמה דוכתי דהלכה כיחיד במקום רבים כגון היכא דמסתבר טעמיה דיחיד דלהכי קאמר לעיל דלמא היכא דאיתמר איתמר. פי' אע"ג דכללא הוא מ"מ היכא דאיתמר בהדיא שאני דמסתבר טעמיה וא"כ ה"נ דלמא הוה מסתבר ליה לר' יוחנן טעמא דרבי יוסי וי"ל דהא דקאמר מכלל דיחידאה פליג עליה לאו דיוקא הוא אלא בעיא היא דהא מיבעיא ליה מי אמרינן דיחידאה פליג עלה ולהכי פסיק כוותיה או לא אלא משום דמסתבר ליה טעמיה ובכמה דוכתי אשכחן לישנא דמכלל מל' בעיא:

אמר רבי יהודה אימתי בזמן שאין מוצא ללמוד בסוף פרק חלון קאמר דכ"מ דא"ר יהודה אימתי ובמה במשנתינו אינו אלא לפרש דברי חכמים וכתבו התוספות שם דבמשנתינו גרסי' אבל בברייתא מצינו דאימתי דרבי יהודה לחלוק בפרק כיסוי הדם ובפ"ק דגיטין וקשה דהך אימתי דהכא מה נפשך לא אתי שפיר דאי לחלוק אמלתא דת"ק קאתי דס"ל לת"ק דאפי' בזמן שמוצא ללמוד נמי יטמא מדנקט סתמא וממעט לישא אשה וללמוד תורה א"כ תיקשי ר' יוסי היינו ת"ק ודוחק לומר דר' יוסי טעמא אתי לאשמעינן ואי לפרש מלתא דת"ק אתי א"כ היכי קאמר בסמוך ולמה לי והא אמרת ר' יהודה ור' יוסי הלכה כר' יוסי הא ודאי איצטריך למיפסק הלכתא כר' יוסי כיון דת"ק ור' יהודה בחד שיטה קיימי דהא ר"י מפרש דבריו הוה אמינא דהלכתא כת"ק קמ"ל וי"ל דר"י ור' יוסי תרווייהו לפרושי מלתא דת"ק קאתו מר מפרש ליה הכי ומר מפרש ליה הכי וכה"ג כתבו התוספות לקמן גבי הא דפריך רבי יהודה היינו תנא קמא שהלך אצל רבו לציידן ללמוד תורה מדלא קאמר סתמא שהלך לציידן ללמוד תורה משמע שהיה מוצא ללמוד בארצו ולא הלך לציידן אלא בשביל רבו שהיה דר שם לפי שאין מן הכל אדם זוכה ללמוד:

דף מח ואיהו ס"ל כרבנן לקולא וקיימא לן הלכה כדברי המיקל בעירוב ולהכי קא מחייך משום דלא קתני לה אליבא דהלכתא לכך פריך ומשום דסבר לקולא מאן דתני לקולא מחייך עליה אטו משום דלית הלכתא כוותיה לחומרא אין לשנות דבריו כלל הא אלו ואלו דברי אלהים חיים הן כדאמרי' בפרק קמא דב"ה היו שונין דבריהם דב"ש ולכך נקט מאן דתני לקולא כו' פי' דהא לא פסיק הלכתא כוותיה אלא דתני הכי:

קל הוא שהקילו חכמים במים לפי שאיסור טלטול במים מדרבנן לכך הקילו במחיצה שאינה אלא כדי לעשות היכר:

לעולם באמה דידיה יהבינן ליה וכך הלכתא ונראה דלהכי כתיב שבו איש תחתיו ולא כתיב שבו תחתיכם דהא רישא דקרא נמי בל' רבים כתיב ראו כי ה' נתן לכם את השבת וגו' איש למה לי אלא אתי לאשמעי' שלל איש ואיש ישב בתחתיו שלו דבאמה דידיה יהבינן ליה:

משום דאיכא ננס באבריו והא דלא משני איפכא לעולם באמה של קדש ועוג מלך הבשן כיון דלא סגי ליה בהכי יהבינן ליה באמה דידיה דהא