תורת חיים חלק א קסו

בחילוק לחם הפנים שהיו שם כהנים רבים בעזרה לכך הוי מיחזי כגרגרנותא אבל במקום דליכא רבים וכל שכן היכא דמשדרינן ליה מתנות לביתו מותר לקבל דזהו דרך כבוד ולא מיחזי כגרגרן:

שיהא גדול מאחיו בנוי בחכמה ובעושר היינו במעון גוף ונשמה:

דורשי חמורות בספרי גרסינן דורשי רשומות והיינו מקראות סתומות כדאיתא בפרק אלו מציאות מתניתין ברשום פירש שהחבית סתומה וחתומה ומהודק יפה:

הזרוע נגד היד וכולי נראה כיון דזרוע ולחיים וקבה זכו בהו הכהנים ע"י מעשה של פנחס לכך כתיב בהו וזה יהיה משפט הכהנים ואמרינן לעיל מלמד שהמתנות דין לפי שפנחס עשה דין עם קונו כדאיתא בסנהדרין ויעמוד פנחס ויפלל מלמד שעשה פלילות עם קונו בא וחבטן לפני המקום ואמר על אלו יפלו כ"ד אלף מישראל לכך זכה שהמתנות דין ויוצאין בדיינין. ואתי נמי שפיר הא דנקט קרא מאת העם דגבי ההוא מעשה נמי כתיב ויחל העם לזנות אל בנות מואב ותקראן לעם לזבחי אלהיהן ויאכל העם וגומר קח את כל ראשי העם והוקע אותם. ואתי נמי שפיר הא דנקט קרא הזרוע והלחיים והקבה בה"א הידיעה רמז לזרוע של פנחס ולחיים של פנחס וקבה דמעשה פנחס שעל ידיהן זכו הכהנים למתנות הללו:

ראשית הגז פרק אחד עשר דף קלה סלקא דעתך אמינא ליפרוק וליתיב ליה כתבו התוספות תימה אמאן קאי אי אמאן דעבר וגזז אטו קנסא הוה וכו' ובעלים שהקדישו נמי אמאי מחייבי וכו' וכ"כ בריש פרק כיסוי הדם דמוקי ש"ס הא דקתני אבל לא במוקדשין בקדשי בדק הבת ופריך וליפרקינהו וליכסינהו וכתבו שם התוספות תימה מנלן שצריך לפדותו ולחייבי בכסוי ועוד תימה בשמעתין אמאי לא משני מעיקרא הב"ע בקדשי בדק הבית סלקא דעתך אמינא ליפרוק להו וליגזז וליתיב ליה קמ"ל דתו לא הוה מצי פריך והא בעינן העמדה והערכה הניחא למ"ד כו' וכן קשה בסמוך דמוקי לה רבא במקדיש גיזה עצמה אמאי לא מוקי לה במקדיש את כולה סד"א ליפרוק וליגזז וליתיב לה אמר קרא גז צאנך תתן לו מי שאין מחוסר אלא גזיזה וכו' ונראה דלא קשה מידי דלהכי לא מצי לשנויי מעיקרא הכא במאי עסקינן בקדשי בדק הבית סלקא דעתך אחינא ליפרוק להו וליגזז וליתיב ליה דמהיכא תיתי לחייב בעלים שהקדישו למיפרקינהו כדי לקיים מצות ראשית הגז דודאי לא רמיא עליה דאיניש לגזוז את הצאן כדי שייקים מצות ראשית הני ולא רמיא נמי עליה דאיניש לשחוט חיה ועוף כדי לקיים מצית כסוי הדם דלא מחייב רחמנא בראשית הגז אלא היכא שכבר גזז ולא מחייב בכסוי הדם אלא היכר שכבר שחט מיהו היכא דשחט כבר רמיא עליה למעבד כל מה דאפשר ליה כדי לקיים מצות כסוי דבשוחט תליא רחמנא כתיב ושפך את דמו וכסהו כל ששוחט במשמע אפי' שחט שחיטה שאינה ראויה כגון עופות שהקדישן לבדק הבית כל היכא דאפשר להן לתקן הדבר דלהוי שחיטה ראויה רמיא עליה למעבד הכי כין דשחט לכך פריך בר''פ כסוי הדם וליפרקינהו וליכסינהו דכיון דאפשר לאפרקינהו עליה רמיא למעבד הכי והכא נמי גבי ראשית הגז אי לאו דכתיב צאנך ולא של הקדש ה"א דהיכא דגזז כבר רמיא עליה למעבד כל מה דאפשר ליה כדי לקיים מצות ראשית הגז דבגיזה תליא רחמנא מדכתיב ראשית גז כל הגוזז במשמע אפילו גזז צאן שהקדיש לבדק הבית דכיון דאפשר לתקן הדבר למיפרק הגיזה עליה רמיא למעבד הכי כיון דגזז לכך כתב רחמנא צאנך ולא של הקדש. וכן משמע בהדיא מדלא נקט ש"ס סתמא סד"א הואיל ומדאורייתא בני גיזה נינהו ליתיב ליה דמאי איצטריך למימר היכא דגזז ליה ליתיב ליה אלא ודאי צ"ל דידע ש"ס דלא שייך למיתב כיון דקדיש לה ועל כרחך צ"ל כדמסיק דסד"א דלפרוק וליתיב ליה ולכך איצטריך למימר היכא דגז ליה ליתיב ליה דאי לאו דגז ליה לא רמיא עליה למיפרק כדפי' אלא כיון דכבר גז ליה אי לאו דכתיב צאנך ה"א דבגוזז תליא רחמנא למעבד כל מה דאפשר ליה כדי לקיים מצות ראשית הגז כיון דגזז כבר. ורבא נמי כיון דמוקי לה במקדיש גיזה לחודא ורוצה שתהיה גוף הבהמה חולין א"כ על כרחו צריך לגוזזה וליתן הגיזה לבדק הבית לכך אתי שפיר הא דקאמר סלקא דעתך אמינא ליגזז וליפרק וליתיב ליה כלומר כיון דצריך ליגזז ה"א דבתר דגז ליה רמיא עליה למיעבד כל מה דאפשר ליה כדי לקיים המצוה וליפרוק וליתיב ליה דבגוזז תליא רחמנא אמר קרא גז צאנך וכו' אבל בהקדיש כולה לא שייך למימר דסד"א לפרוק וליגזז כולי דמהיכא תיתי לחייב בעלים למפרקינהו ובהכי ניחא טפי אוקימתא דר' מני דאמר סד"א ליגזז וליתיב ליה דכיון דלא אקדיש הגיזה על כרחו צריך ליגזז וה"א דלגזז וליתיב ליה:

ורבנן לא לכתוב רחמנא לא וי"ו ולא ראשית כתבו התוספות וא"ת לרבנן נמי תיקשי לא לכתוב צאנך ולא ראשית ואנא ילפינא מדגנך דשותפות עכו"ם פטור דמדאמרי רבנן לעיל ראשית הפסיק הענין וי"ל דרבנן לדבריו דרבי אלעאי קאמרי לדבריך דבעינן למילף מרישיה דקרא הא ראשית הפסיק הענין ודבריהם תמוהים דאם כן מנא ליה לש"ס למימר הכי דרבנן משיבין תשובה לרבי אלעאי לדבריו כיון דהך תשובה לא נזכרה בברייתא וכי האי גוונא הקשו התו' בפרק גיד הנשה בד"ה מאי טעמא דרבנן בריה הוא לכך נר' דהקושיא מעיקרא ליתא דודאי לרבנן נמי אי לאו דכתיב ראשית הוה ילפינן שותפות עכו"ם דפטור מרישא דקרא מיהו השתא דכתב רחמנא ראשית והפסיק הענין סבירא להו לרבנן דלכך הפסיק הענין כי היכי דלא תיליף ראשית הגז מתרומה וטעמא דמלתא כי היכי דלא תיליף נמי מתרומה אי מה תרומה מחדש על הישן לא אף ראשית הגז וכו' אי מה תרומה בעינן ראשית ששיריה ניכרין אף ראשית הגז וכו' וכן שאר מילי דבעי למילף לקמן מתרומה וכיון דעל כרחך צריך להפסיק הענין לכך איצטריך צאנך:

דף קלז והכתיב בקרכם וצאנכם וכולהו ישראל וכיון דסבירא להו דנקט לשון רבים משום כל ישראל אם כן בכולהו נמי לשון רבים דנקט משום כל ישראל הוא לכך קאמר דליתנהו לכולהו כללי ורב חנינא מסורא נמי דייק הכי דכיון דעל כרחך פוטר בתרומה אם כן צ"ל דלשון רבים אכולהו ישראל קאי ואם כן בכולהו נמי איכא למימר הכי מיהו כללא דמעקה דדייק לה מדכתיב כי יפול הנופל ממנו כל שראוי ליפול הימנו ואפילו בשותפות איכא למימר דכללא הוא:

מ"ט יליף נתינה נתינה מראשית הגז בכולה שמעתא משמע דכיון דילפינן נתינה נתינה מתנות מתרומה או מראשית הגז ילפינן נמי נתינה נתינה ראשית הגז מתרומה וכל שכן הוא כיון דכללינהו רחמנא בחד נתינה ולקמן קאמר בהדיא ואי יליף נתינה נתינה ממתנות לילף נתינה נתינה מתרומה משמע דהא בהא פליא ותימא מדקאמר יליף נתינה נתינה מראשית הגז אלמא דדייק גז צאנך ולא של שותפות וכיון דיליף נתינה נתינה אם כן צאנך למה לי למידק ולא שותפות נילף נתינה נתינה מתרומה מה תרומה שותפות לא וכו' וי"ל דתרומה וראשית הגז בחד קרא כתיבי גבי הדדי וכיון דבתרומה איצטריך למיכתב דגנך למידק מיניה ולא שותפות עכו"ם כתב נמי צאנך אף על גב דלא איצטריך דהכי אורחיה דקרא למיכתב תיבות שוות חדא דומיא דחברתה דלהכי כתב נמי דגנך תירושך ויצהרך אף על גב דלא דרשינו אלא דגנך לחוד וכן משמע לעיל דדריש לשון יחיד ולשון רבים חד זימנא אע"ג דטובא כתיבי גבי הדדי דגבי בכור אשר יולד בבקרך ובצאנך ובכורות בקרכם וצאנכם וגבי מזוזה כתיב ביתך ובשעריך למען ירבו ימיכם וימי בניכם וגבי ציצית בגדיהם לדורותם אע"ג דלא דרשינן אלא חדא וצריך לומר בכולהו דאורחא דקרא הוא:

אי מה תרומה בארץ אין בחוצה לארץ לא אף מתנות וכולי נראה דקאי אהא דקאמר דטעמא דרבי אלעאי דפוטר במתנות משום דיליף נתינה נתנה דכיון דיליף נתינה דמתנות מתתן לו דקאי נמי אתרומה. ועוד דכיון דילפינן נתינה נתינה מתנות מראשית הגז ילפינן נמי נתינה נתינה מתנות מתרומה דהא בהא תליא כדפירש' לכ"ק אי מה תרומה כולי ולהכי נקט אף מתנות ולא נקט ראשית הגז משום דנתינה נתינה ממתנות קאמר לה והשתא ניחא דהוי דומיא דהא דאמר ליה אביי לרבא בסמוך אי מה תרימה כובלת וכולי דקאי אהא דאמר רבא יליף נתינה נתינה מתרומה כולי דליכא למימר דקאי אלישנא קמא דלעיל דהא רבא כלישנא בתרא ס"ל כמ"ש התוספות לעיל:

רבי יצחק אמר משום רבי אלעאי ב"ש אוסרים וכו' ות"ק פליג אדרבי יצחק וסבירא ליה דלא אמר רבי אלעאי מעולם דנחלקו בית הלל בדבר זה לכ"ק אף ראשית הגז ממין על שאינו מינו לא מיהו תימא דמאי קאמר והא משנה שלימה היא במסכת תרומות פרק שני דכל מין תאנים אחד הוא דתנן התם כל מין חטים אחד כל מן תאנים וגרוגרות דבלה אחד ותורמין מזה על זה וליכא מאן דפליג התם עלה משמע דהכי הלכתא כ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ה מהלכות תרומות וא"כ מסתמא רבי אלעאי נמי סבירא ליה דמין אחד הוא:

אלא עצה טובה קמ"ל וכולי נראה דלהכי קתני מכר לו שחופות אבל לא לבנות זכרים אבל לא נקבות ולא קתני מכר לו אחד מהן זה נותן וכולי אלא כי היני דלא תימא דדינא קאמר לכך קתני מכר לו שחופות וכו' לאשמעינן דעצה טובה קתני דדוקא בכי האי גונא שייך עצה טובה אבל איפכא לא שייך. מיהו נראה דאם מכר לו לבנות אבל לא שחופות נקבות אבל לא זכרים צריך לקנות מן הלוקח כשיעור ראשית הגז של לבנות ונקבות וליתן לכהן ולא יתן מן השחופות וזכרים שבידו על הלבנות ונקבות שמכר לו דחד טעמא הוא אלא דבכי האי גונא צריך ליתן מן הדין ואיפכא הוי עצה טובה והרמב"ם ז"ל בפירושו מהלכות בכורים כתב היו שני מיני גיזה כגון גזה לבנה וגזה שחורה או גזת זכרים וגזת נקבות ומכר מין זה והניח מין אחד זה נותן לעצמו על מה שלקח וזה נותן לעצמו על מה ששייר וכתב הר"ן דכיון דנהוג כרבי אלעאי בראשית הגז אלמא סבירא לן דגמרינן נתינה נתינה מתרומה ומעתה בשחופות ולבנות זה נותן לעצמו וזה נותן לעצמו מדינא הוא דהא ליכא שיורא גביה אבל בזכרים ונקבות ודאי ליכא אלא עצה טובה ותמה על הרמב"ם ז"ל במה שכתב דזכרים ונקבות נמי מדינא הוא. ובש"ע העתיק לשון הרמב"ם ז"ל והשמיט הא דזכרים ונקבות ותימא כיון דסבירא ליה להרמב"ם ז"ל דשחופות ולבנות תרי מיני נינהו דיליף לה מתרומה אם כן אמאי פסק בפ"ה מהלכות תרומות דכל מין תאנים וכל מין חטים אחד ותורמין מזה על זה ובשחופות ולבנות נמי איירי כמ"ש רבינו שמשון ז"ל בפירוש המשנה שם כל מין חטים אחד כגון שחמתית ולבנה. וכן קשה בש"ע דבסי' של"ג גבי ראשית הגז פסק כהרמב"ם ז"ל ובסימן של"א גבי תרומה כתב דכל מין תאנים אחד הוא:

אי מה תרומה בעינן ראשית ששיריה ניכרין כתבו התוספות דילפינן לה מחלה דחלה נקראת תרומה ובחלה כתיב מראשית דמשמע ולא כל ראשית אף על גב דגבי בכורים נמי כתיב מראשית ותנן בפ"ב דבכורים עושה אדם כל שדהו בכורים שאני התם דכתיב בכורי כל ויליף מינה בירושלמי דעושה אדם כל שדהו בכורים כמ"ש הרמב"ם ורש"י ז"ל שם בפירש המשנה ויש מפרשים דשאני חלה דנקראת תרומה ולשון תרומה והפרשה לא שייך אלא בדבר המורם מדבר וקשה דהא בכורים נמי איקרי תרומה כדאיתא בפ' העור והרוטב ותרומת ידך אלו בכורים:

דף קלז אתיא גיזה גיזה נראה דגזירה שוה גמורה היא כדמשמע בסמוך דפריך אלא גיזה גיזה למאי אתא והיינו משום דהוה ליה למיכתב ראשית צמר צאנך חתן לו דומיא דראשית דגנך ראשית עריסותיכם ראשית פרי האדמה דנקט קרא בכולהו גוף הדבר ההיא אלא לכך נקט לשון גיזה למילף גיזה ואף על גב דאיצטריך למיכתב לשון גיזה לגזירה שוה מכל מקום יליף מיניה רבי בסמוך דשוטף את הרחלים פטור משום דאיהו דייק לישנא דקרא אף גב דליכא שום יתורא:

ת"ל לא תעבוד ולא תגוז משום דהוה ליה למיכתב לא תגוז וכתיב ולא