תורת חיים חלק א קסא

מייתי הא דרב הונא דאיירי כשהכנסו כלומר א"כ בשר לפטתו סכין ניחא אבל למ"ד מרטקא קשיא

מקצתו חישב עליו פירש"י ז"ל ולא פי' איזה קצת הלכך כביצה מיניה לא אוכלין מקבל טומאה דהא לא חשיב על כולו אבל כי מצטרף בהדי שאר אוכלין מצטרף ההוא קצת מחשבה דאית ביה לאשלומי שיעורא וכ"כ גבי מקצתו פלטתו חיה, דמצטרף ההוא קצת דחיה בהדייהו ותימא דא"כ מה נפשך אי אית ביה בההוא קצת מחשבה כביצה אם כן הדרא קושיא לדוכתא אפילו באפי נפשיה נמי מטמא ואי דלית ביה כביצה אם כן מאי איריא אלל אפילו בשר גמור נמי כי לית ליה כביצה אינו מקבל טומאה אלא מצטרף לכשיעור ביצה לכך נראה לפרש דאלל אם חישב על מקצתו אף על גב דעל מקצתו לא חישב אפילו הכי מצטרף בהדי שאר אוכלין כמות שהוא בין ההוא דחישב בין ההוא דלא חישב מצטרף להשלים מה שנחסר מכביצה אוכלין כי היכי דעור וגידין ועצמות באפי נפשייהו אין מקבלין טומאה ומצטרפין להשלים שיעורא הכי נמי באלל שחישב על מקצתו ועל מקצתו לא חישב וכן מקצתו פלטתו חיה ומקצתו פלטתו סכין אף על גב דלא מקבל סומאה באפי נפשיה מכל מקום מצטרף להשלים שיעורא וכן משמע קצת לשון הרמב"ם ז"ל שכתב בפ"ד מהלכות טומאת אוכלין העור המחובר בבשר והמרק והתבלין והאלל אף על פי שמקצתו חישב עליו ומקצתו לא חישב עליו מקצתו פלטתו חיה ומקצתו פלטתו סכין וכו' מצטרפין לכביצה

ומי אמר חזקיה הכי הימה בלאו הכי תיקשי אמתני' דקתני אבל לא טומאת נבלות אחזקיה דאמר מתה היא והתוספות כתבו דניחא ליה לאקשויי דחזקיה אחזקיה ודוחק הוא ועוד קשה כיון דחזקיה מפרש ליה לברייתא אלמא סבירא ליה כוותיה ואם כן לדידיה ישראל בטמאה אמאי צריך מחשבה דמידי הוא טעמא דצריך מחשבה משום דלעובדי כוכבים לא משתרי עד שתמות משום אבר מן החי ולדידיה הא דלית בה משום אבר מן החי. וע"ק כיון דטעמא דמתני' וברייתא דרב אושעיא דבסמוך דקתני ישראל ששחט בהמה טמאה לעובדי כוכבים ומזלות מטמא טומאת אוכלין משום דחישב עליה להאכילה לעובדי כוכבים הוא אם כן אמאי לא מפרש לה בהדיא דהוה ליה למיתני השוחט בהמה טמאה וחישב עליה להאכילה לעובדי כוכבים וכולי ואי לעובדי כוכבים דקתני היינו שחישב עליה להאכילה לעובדי כוכבים אם כן מאי קמ"ל רבי אסי בהא דשונין ישראל בטמאה צריכין מחשבה מתני' היא מדקתני לעובדי כוכבים ודוחק לימר דלא אתי לאשמעינן אלא הא דעובדי כוכבים בטהורה מחשבה דלא קתני מתני' בהדיא. ע"כ נראה דהשוחט בהמה טמאה לעובדי כוכבים דקתני מתני' וברייתא לאו שחישב עליה להאכילה לעובדי כוכבים קאמר אלא בישראל ששוחט בהמה טמאה של עובדי כוכבים איירי דכיון דבהמת עובדי כוכבים היא וישראל שוחטה לצורכו אין לך מחשבה גדולה מזו לכך אינה צריכה מחשבה ישראל בטמאה ועובדי כוכבים בטהורה דנקט ר' אסי איירי בישראל ששוחט בהמה סמאה שלו ועובד כוכבים ששוחט בהמה טהורה שלו ואשמעינן דבכי האי גוונא צריכין מחשבה אבל לא חישב ישראל להאכיל ממנה לעובד כוכבים ועובד כוכבים נמי לא חישב להאכיל ממנה לישראל לא הוה אוכל והשתא ניחא דלא מצי פריך ממתני' אחזקיה דמתניתין שאני דאיירי בישראל ששוחט בהמת עובד כוכבים דכיון דבהמת עובדי כוכבים היא ולגבי עובדי כוכבים לאו בשחיטה תליא מלתא אלא במיתה לכך אינה מטמאה טומאת נבלות דלאו מחה היא וכיון דלאו מתה היא איכא למימר דיש בה איסור אבר מן החי והא דמטמא טומאת אוכלין משום מחשבתו דישראל דאין לך מחשבה גדולה מזו כדפי' והא דחזקיה איירי בישראל ששחט בהמה ממאה שלו וכיון דלגבי ישראל בשחיטה תליא מילתא לכך אית ליה דאנה לאברים דמתה היא ואיכא למימר דמטמא נמי טומאת נבלות אבל אדחזקיה פריך שפיר דכיון דאתי לפרושי ברייתא דישראל בטמאה דאיירי נמי בישראל ששוחט בהמה טמאה שלו כדפי' ואפ"ה אית ליה דצריכה הכשר מים אף על גב דלגבי ישראל בשחיטה תליא מילתא אלמא סבר דלאו מתה היא ואם כן אמאי קאמר דאינה לאברים משום דמתה היא. והשתא אתי שפיר דישראל בטמאה ריבה מחשבה אפילו לחזקיה דכיון דשל ישראל היא אף על גב דמותרת לעובדי כוכבים מכל מקום כיון דלעצמו אסורה כל כמה דלא חישב עליה להאכילה לעובדי כוכבים לאו אוכל היא וכן עובדי כוכבים בטמאה צריכה מחשב' כיון דשל עובדי כוכבים היא ולגבי עובדי כוכבים במיתה תליא ומפרכסת אסורה לו כל כפה דלא חישב להאכילה לישראל לאו אוכל היא והא דקאמר נקוט לה דרבי יוחנן בידך דתני רב אושעיא כוותיה לאו מרישא דברייתא מייתי ראיה דכיון דאיירי בישראל ששחט בהמתו של עובדי כוכבים איכא למימר דחזקיה נמי מודה בהא משום דלגבי עובדי כוכבים לאו בשחיטה תליא מלתא אלא מסיפא דקתני ועובד כוכבים ומזלות ששחט בהמה טהורה לישראל מייתי ראיה דכיון דבהמת ישראל היא ולגבי ישראל בשחיטה תליא מילתא הוה ליה כישראל ששוחט בהמה טמאה לעצמו וקתני דיש בה משום אבר מן החי. והרמב"ם זכרונו לברכה בפרק ג' מהלכות טומאת אוכלין כתב ישראל ששחט בהמה טמאה לעובדי כוכבים ושחט בה שנים הרי זו מטמאה טומאת אוכלין כל זמן שמפרכסת ואין צריכה מחשבה שהרי ישראל שחטה לאכילת העובדי כוכבים ואין לך מחשבה גדולה מזו על כן משמע נמי כדפיר' שיש לחלק בין ישראל ששוחט בהמה טמאה של עובדי כוכבים לבין ישראל ששוחט בהמה טמאה שלו

דף קכב אי אמרת בשלמא פלטתו סכין לרבי ישמעאל לא בטלה רב הונא דאמר כרבי ישמעאל הקשו התוספות וא"ת והא רבי ישמעאל ולא כנסו קאמר ורבי יהודה בעי כנוס כדאמר רב הונא ותירצו דר' ישמעאל נמי בכנסו איירי אין להקשות דאם כן אמאי אית ליה דאין מטמא במגע והא לאו נונע וחוזר ונוגע הוא כיון דכנסו אף על גב דכנסן במקום אחד מכל מקום איירי שאינן מחוברין ואינן נוגעין יחד דלא בעינן כנסו אלא כי היכי דלא נימא דבטלן דכיון דכנסו גלי דעתיה ה דלא בטליה אבל מכל מקום אין נוגעין יחד וה"ל נוגע וחוזר ונוגע. מיהו נראה דוחק לאוקמי דר' ישמעאל בכנסו כיון דלא נזכר בדבריו והא דרבי יהודה שאני כיון דנקט האלל המכונת ולא קאמר סתמא האלל הם יש בו כזית וכו' לכך משמע ליה לרב הונא דבכנסו דוקא איירי לכך נראה כתירוץ ראשון שכתבו התוספות דפלונחייהו דרבי ישמעאל ונ' עקיבא בפלטתו חיה וכו' אבל קשה דהא מסיק נמי הכי דפלטתו סכין לרבי ישמעאל לא בטיל ורב הונא דאמר כרבי ישמעאל וכיון דמדרב הונא קמייתא שמעינן לה דפלוגתייהו דרבי ישמעאל ורבי עקיבא בפלטתו חיה אם כן אידך דרב הונא למה לי למסקנא לאשמעינן דלא תימא כי קאמר ר' עקיבא בפלטתו סכין אבל בפלטתו חיה לא בטיל והא מדרב הונא קמייתא שמעינן לה ולמימר דאידך דרב הונא איתמר מעיקרא דהא אידך דרב הונא אמתני' דלקמן קאי ורב הונא קמייתא אמתניתין דריש פירקין קאי ופשיטא שעל פי סדר המשניות הוה אמר להו

מהו דתימא כי קאמר רבי עקיבא ה"מ פלטתו סכין אף על גב דרבי עקיבא בהדיא נקט מפני שהעור מבטלן ה"א דאית ליה דאין העור מבטלן לחודא אלא אם כן בטלינהו נמי איהו דהיינו פלטתו סכין אבל פלטתו חיה לא ולהכי לא מצי לשנויי מהו דתימא כי קאמר רבי עקיבא בדלא כנסו אבל כנסו לא בטיל קמ"ל טעמא דר' עקיבא מפני שהעור מבטלן לא שנא כנסו וכו' דכיון דנקט רבי עקיבא שהעור מבטלן משמע דאית ליה דתו לא מהני להו כינוס

ואם איתא והוא שיונק מבעיא ליה כתבו התוספות תימא אכתי הוה מצי למיבעי או דלמא ה"ק עולה בן שנתו בין יונק בין שאינו יונק וא"ל ר"י כל זמן שיונק בין בן שנתו בין שאין בן שנתו. נראה דלא מצינו למימר הכי דאם כן כל זמן שיונק בזמן שיונק מיבעי ליה אי אמרת בשלמא עולא בן שנתו והוא שיונק קאמר ניחא דאתי רבי יוחנן לאוסופי אדעולא ולאשמעינן דיניקה מהניא כל זמן אפילו לאחר שנתו אלא אי אמרת עולא בן שנתו בין יונק בין שאינו יונק קאמר אם כן למה ליה לרבי יוחנן למימר כל זמן שיונק בזמן שיונק מיבעי ליה וליכא למימר דנקט כל זמן כי היכי דלא תימא דתרתי בעי בן שנתו בזמן שיונק דאם כן עולה דנקט בן שנתו אמאי לא מפרש נמי דבריו בן שנתו בין יונק בין שאינו יונק כי היכי דלא תימא דתרתי בעי בן שנתו והוא שיונק כדמסיק אלא ודאי לא חייש ש"ס להכי ואם כן רבי יוחנן נמי הוה ליה למימר בזמן שיונק. והא דקאמר ש"ס ואם איתא והוא שיונק מיבעי ליה הוה מצי למימר ואם איתא בזמן שיונק מיבעי ליה דעיקר דיוקא מדנקט כל זמן הוא אלא דעדיפא קאמר ונראה כיון דלמסקנא לרבי יוחנן כל בי שנתו קרי ליה עגל הרך א"כ מ"ש בש"ע סי' ל"ט דיש להטריף כל סרכות עגלים הרכים ולא למעך בהם כלל והיינו כל שנתו חף על גב שאינו יונק אף על גב דלאו ראיה גמורה היא מ"מ יש להחמיר כדפי'

יכול אפי' כולן מדנקט אפי' ול"ק יכול כולן משמע דס"ל דאזלינן בתר גישתא לכך נקט אפי' כלומר יכול אפי' הנ' דאית להו גישתא

למינהו הפסיק הענין כתבו התוספות קצת תימה כיון דהפסיק הענין למה לי אלה נראה דאי לאו אלה לא הוה ידעינן ריבויא דהטמאים אהיכא קאי אי אהנך דכתיבי קודם למינהו אי אהנך דכתיבי בתר הכי אבל לישנא דאלה משמע דקאי אהנך דסמיך ליה אלא כי היכי דלא תימא דקאי אכולהו אתי למינהו והפסיק הענין. מיהו למאי שכתבו התוספות לעיל בסמוך דאביי נמי אית ליה סברא דגישתא אם כן בלאו קרא דאלה הוה מסתבר לאוקמי ריבוי דהטמאים אהנך דכתיבי בתר למינהו דאית להו גישתא לכך נראה דאביי לית ליה סברא דגישתא וכן משמע מדקאמר בסמוך תנא דידן סבירא ליה כרבי דאזיל בתר גישתא משמע דרב לית ליה הך סברא כלל ומה שהקשו התוספות מצירן ורוטבן דהתם נמי נימא למינהו הפסיק הענין יש לומר דלאו פסוק אחד הוא אלא קרא אחריתי הוא דברישא דקרא כתיב וזה לכם הטמא בשרץ ומיניה דרשינן צירן וריטבן וכיון דברישא דקרא לא כתיב אלה ליכא למימר דאתי למינהו הפסיק הענין דאם כן לא הוה ידעינן ריבויא דהטמא אהיכא קאי כדפי' וכ"כ התוספות לקמן בפירקין גבי הא דקתני הטמאים לרבות ביצת השרץ דאע"ג דמהטמאים דרשינן טובא י"ל דטובא טמאים כתיבי התם

דף קכג שאין לך כל לגיון שאין לו כמה קרקפלין ואע"ג דאותן קרקפלין מעובדין הן הא קתני מתני' חוץ מעור אדם דלא מהניא ליה עיבוד ולהכי סידר ש"ס הך ברייתא אמתניתין דהכא

שהרי קרקפלו של רבי ישמעאל מונח בראש מלכים הכי איתא בפ"ק דע"א עוד אחרת יש להם בעיר אחת לשבעים שנה מביאין אדם שלם ומרכיבין אותו על אדם חיגר ומלבישין אותו בלבושו של אדם הראשון ומניחין לו קרקפלו של רבי ישמעאל בראשו וכו' ונראה דלכך עושין דברים הללו לפי שעיקר הצלחת ישראל בזמן שבית המקדש קיים היתה בשלשה דברים בכהונה ונבואה ומלכות כדפירש"י ז"ל גבי הוא עשך ויכננך בכל מיני בסיס וכן מכם כהנים מכם נביאים מכם מלכים כרכא דכוליה ביה מיום שחרב בית המקדש נתבטלו ממנו. ולכך המה באים להתפאר עצמן ולהראות שיש להן דמיון מאותן שלשה דברים אשר עיקר ההצלחה תלויה בהן ולהכי מביאין אדם אחד ועושין אותו כדמות מלך וכהן ונביא ולכך מרכיבין אותו על אדם חיגר רמז למלכות שהן מולכין עלינו כדפירש"י ז"ל שם כלומר עדיין עשו שליט על יעקב ובפרק שואל נמי קאמר ההוא עובד כוכבים דעל סוס מלך ומלבישין אותו בלבושו של אדם הראשון רמז לכהונה כדאיתא בבראשית רבה לגבי ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור שבהן היו הבכורות משתמשין ופי שהעבודה היתה אז בבכורות ומניחין לו קרקפלו של רבי ישמעאל בראש שא לנבואה