תורת חיים חלק א קס

מתקיף לה רב יהודה בר ישמעאל וכולי לישנא דמתקיף לה לכאורה תימא דהוה ליה למימר מחיב רב יהודה בר ישמעאל והא תנן הפטמא וכו' דכיון דרמי מתניחין אברייתא לא שייך לישנא דמתקיף לה ויש לומר דלאו אגופא דברייתא דתנא דבי רבי ישמעאל סריך אלא מהא דקאמר ש"ס לעיל שומרין לטומאה קלה מנלן פריך דגופא דברייתא איכא לשנויי ולמימר דלא יליף מקרא דעל כל זרע זרוע דשומרין מצטרפין אלא יליף מיניה דשומר מכניס ומוציא דקסבר דלא אתיא כומר בקל וחומר מיד דלאו ק"ו הוא ואי נמי קל וחומר הוא איכא למימר מלתא דאתיא בקל וחומר טרח וכתב לה קר ושומר דמצרף יליף לה משום קרא אחרינא אבל השתא דקאמר ש"ס שומרין לטומאה קלה דמצרף מנלן דתנא דבי רבי ישמעאל כו' אלמא סבירא ליה דילפינן מקרא דעל כל זרע זרוע דשומר מצטרף לכך קאמר מתקיף לה רב יהודה הא דתנן הפטמא של רימון וכו'

אלא תלחא קראי כתיבי נראה דלכך קאמר אלא דהשתא לא איצטריך לשנויא דרב חביבא ולשנויא קמייתא דלא שייך למימר דשומר דעלמא להכניס אתי ומלתא דאתיא בקל וחומר טרח וכתב לה קרא דאין סברא לומר דטרח וכתב לן קרא דשומר להכניס תלת זימנין כיון דכולהו שומרין להכניס בק"ו מיד אתיין

היאך שני עצמות מצטרפין לכזית פירש"י ז"ל אם היה עצם אחד ובראשו אחד כזית מודינא דיש לו יד להביא טומאה לבית אבל יד לפחות מכזית לא אמרינן וקשה דאם כן אמאי קאמר היאך שני עצמות מצטרפין לכזית הוה ליה למימר היאך עצם נעשה יד לחצי זית לכך נראה דהכי קאמר היאך שני עצמות מצטרפין לכזית דאם היה עצם אחד ובראשו שני חצאי זתים ואינם נוגעים יחד אלא מובדלים זה מזה מודינא דיש לו יד להביא סומאה דאף על גב דליכא כזית במקום אחד מכל מקום כיון ששניהם מחוברין ביד מצטרפין אבל השתא דשני עצמות הן היאך שני עצמות מצטרפין לכזית ונקט הכי לאשמעינן דיד הוי לכזית אף על גב שאין הכזית במקום אחד וכמה שכתבו התוספות לקמן גבי שרביט דנקט ריקנו דקמ"ל דאע"ג דליכא כזית במקום אחד הוי קולחא יד

והבית מאהיל עליה הבית טמא כתבו התוספות דיד למת נפקא לן במה הצד מנבלה ותנור דאי פרכת מה לנבלה שכן אוכל וכו' קצת קשה דמה שהיא אוכל לאו קולא וחומרא הוא אלא פירכא כל דהו הוא הוי ופירכא כל דהו לא פרכינן אלא במה הצד כדאמרינן בפרק כל הבשר

דת קיט ורבי יוחנן אמר כולה ביד והוא דאמר כתנא קמא כתבו התוספות דהוי מצי למימר כולה בשומר וכתנא קמא דלתנא קמא אפילו בשלשה עצמות שיש בכל אחד פחות מכפול מצטרפין לכזית ושני עצמות דנקט להודיעך כחו דרבי יהודה בן נקוסא ודבריהם תמוהים דאי מוקי לה בשומר הוי ברייתא תיובתיה דרבי יוחנן דכיון דרבי יהודה בן נקוסא ודאי פליג עליה ותנא קמא נמי ספק הוא דאיכא למימר דשני עצמות דוקא נקט אבל שלשה וארבע עצמות לא אם כן תיקשי מדרבי יהודה בן נקוסא אדרבי יוחנן דלא מצי למימר אלא כתנא קמא סבירא ליה ושני עצמות לאו דוקא נקט דכיון דתנא קמא ספק הוא ומדרבי יהודה הוי ודאי תיובתא אין ספק מוציא מידי ודאי דנהי דאיכא למימר דתנא קמא לא פליג מבל מקום כיון דרבי יהודה ודאי פליג הוי תיובתא דאי לאו הכי אם כן בכולי דוכתי היכא דאקשי ש"ס מתנא אאמורא לישני אנא כשאר תנאי דעלמא סבירא לי' אלא ודאי כיון דשאר תנאי דעלמא לא גלי דעתייהו והא תנא היי ודאי תיובתיה אין ספק מוציא מידי ודאי ועוד מדנקט ור' אמר כולה ביד משמע דקאמר דכולה אוקימתא דברייתא לרבי יוחנן לא הוי אלא ביד ולא בשומר לאפוקי מדרב דמוקי לה בין ביד בין בשומר וכן משמע קצת לקמן דלרבי יהודה לא מיתוקמא ברייתא אלא ביד דקאמר עלה ריש לקיש לא שנו אלא עצם דהוי יד ורבי יוחנן אמר אפילו נימא נמי הוי יד

שרביט שריקנו כתבו התוספות דשרביט הוא הקלח נראה דקלח לחודיה לאו שרביט מקרי דאם כן אמאי נקט רב אהא בריה דרבא בקולחא הוה ליה למימר בשרביט כלישנא דמתניתין ועוד דריקנו לא שייך בקלח אלא צ"ל דהענף והשומרים והעלין הדבוקים בו כשהן ביחד שרביט קרי ליה וכן תרגם יונתן שלשה שריגים תלתא שרביטין

עזריה מטהר בשל פול ומטמא בשל קיטנית ת"ש רבי אלעזר בן פירש רש"י ז"ל קסלקא דעתיה ששנים ושלשה שרביטין מצטרפין לכביצה עם אוכלין שבהן דודאי אין בשרביט אחד כביצה תימה לפירוש רש"י ז"ל שמפרש דאוכל כל שהוא מקבל טומאה וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפרק ד מהלכות טומאת אוכלין אם כן מאי פריך מדרבי אלעזר בן עזריה דמטמא בשל קטנית דלמא לא איירי לענין צירוף כלל ובקבלת טומאה הוא דאיירי אם הגרגרין מקבלין טומאה כשנגע הטומאה בשומריהן וקסבר רבי אלעזר בן עזריה דדוקא של קטנית מכניס הטומאה מפני שרוצה במשמושן אבל של פול לא מיהו לספרים דגרסינן שייר גרגיר אחד לכל שומר ושומר טמא פריך שפיר דמנקט פלוגחייהו בהרבה שומרין דקתני שרביט שריקנו טהור שייר גרגיר אחד לכל שומר ושומר טמא וכו' ולא נקט לה בחד שומר דהוה ליה למיתני שומר שריקנו טהור שייר בו גרגיר אחד טמא וכו' אלמא דלענין צירוף ביצה איירי ולטמא שאר אוכלין ובחד שומר ליכא כביצה ואתי לאשמעינן אשמעינן נמי דכביצה אוכל מטמא אע"ג דליכא כביצה אוכל במקום אחד ושמע מינה דשני שומרין מצטרפין אבל לגירסת רש"י ז"ל קשה ועוד תימה דמאי משני רב אח בריה דרבא בקולחא ומשום יד פי' שנגעה הטומאה בקלח וטעמא דמטמא משום דהוי יד להכניס ולהוציא לוקמא שנגעה סומאה בשומר כדקא סלקא דעתך וטעמא דמטמא משום דהוי שומר להכניס ולהוציא ומיירי שיש בין כל הגרגרין כביצה בלא שומרין ולא איירי לענין צירוף כלל והתוספות כתבו דבלאו הכי ניחא ליה טפי לאוקמי בקולחא ומשום יד וכולי ודבריהם דחוקים למימר דמשני ליה מאי דלא אקשיה ליה ע"כ נראה דלמאי דסלקא דעתך דנגע טומאה בשומר וטמא דקתני התם משום שומר שכר הוא ולא משום יד אם כן על כרחך לענין צירוף שומר נמי איירי דומיא דשאר שומרין דחשיב התם דאיירי נמי לענין צירוף דברישא קתני התם הך מתני' דמייתי ש"ס לעיל כל שהוא יד ולא שומר טמא ומסמא ואינו מצטרף וכל שהוא שומר אף על פי שאינו יד סמא ומממא ומצטרף וכו' וקא חשיב התם טובא שומרין דטמאין ומסמאין ומצטרפין וטובא ידו' דטמאין ומטמאין ולא מצטרפין וקתני נמי התם הא דשרביט שריקנו ואי טומאת שרביט משום שומר הוא משמע דמצטרף נמי כשאר כל השומרין דההוא פירקא לכך פריך מיניה ומשני דאיירי שנגעה הטומאה בקולחא וטומאת שרבים משום יד הוא וכיון דמשום יד הוא לא איירי לענין צירוף כלל. והשתא נמי אתי שפיר לגירסת רש"י ז"ל דכיון דלמאי דסלקא דעתך דנגעה טומאה בשומר על כרחך לענין צירוף לכביצה נמי איירי דומיא דשאר שומרין דהתם לכך פריך שפיר דודאי אין אחד כביצה וע"כ צ"ל דשנים ושלשה שומרין מצטרפין לכביצה אלמא שני שומרין מצטרפין

דף קם לחם עוני אמר רחמנא נראה דלא מצי למימר נמי אכילה כתיב ביה דהא דקאמר גבי חלב וחמץ ונבלה והא אכילה כתיב בהו לאו משום דשתיה מילתא אחריתי היא דהא שתיה בכלל אכילה הוה כמו שכתבו התוספות אלא משום דכשממחה את החלב גרועי גריעה ואין דרך הנאתו בכך דדרך הנאתו הוא לאכלו כמות שהוא בעין וקיימא לן בכל האיסורין דאין חייבין עליהן עד שיאכל אותן דרך הנאתן כדאיתא בפרק כל שעה ולכך קאמר בשלמא הקפה את הדם ואכלו אף על גב דשני ליה מכמות שהיה מכל מקום חייב דהא אדרבא אשבוחי אשבחיה אלא המחה את החלב וגמעו כיון דגרועי גרעיה אמאי חייב והא אכילה כתיב ביה ונימא דלא מחייב רחמנא אלא כשאכלו דהוה דרך הנאתו אבל גבי מצה דלאו בהנאה תליא מלתא דמצות לאו ליהנות ניתנו דאפילו בלע מצה קיימא לן דיצא אף על גב דלא נהנה ממנה הלכך אי לאו דלחם עוני אמר רחמנא אם המחה וגמעה הוה יוצא בה ידי חובתו אף על גב דאכילה כתיב ביה והיינו דבעי בסמוך בכלאים מנלן אף על גב דלא כתיב ביה אכילה משום דלא אסרה תורה אלא בדרך הנאה

הטמאים לאסור נירן ורוטבן וקיפה שלהן למה לי ליגמר מהני בפ' כל הבשר ובפרק קמא דבכורות כחבו התוספות דאיצטריך קרא נמי לרוטבן וקיפה שלהן וכתבו עוד שם דקיפה דהכא יכול להיות בין פירמא בין תבלין ותימא כיון דבעי למילף תבלין בשרצים מחלב וחמץ ונבלה שנמחו אם כן צריך לומר דאיסור שנמחה וקופה שלו דהיינו תבלין שוין הן וכיון דשוין הן אם כן הי ילפינן דנבלת עוף טהור שנמחה מטמא בגדים אבית הבליעה מדכתיב גבי נפש הכי נמי איכא למילף דקופה שלו דהיינו תבלין מטמא כנבלה ואמאי קתני מתני' דקיפה אינו מצטרף לשמא טומאת נבלות. ואפילו אם נפרש דקיפה דקתני גבי שרצים היינו פירמא ולא תבלין מכל מקום קשה דאם כן צריך לומר דפירמא מיהא מטמא טומאת נבלות כמו איסור שנמחה מדבעי למילף פירמא מאיסור ואם כן לעיל דפריך אפרימה הוא עצמו יטמא טומאת אוכלין אמאי כתבו התוספות דלכך לא קאמר יטמא טומאת נבלות משום דטומאת נבלות לא משמא ולמאי שכתבו התוספות בפרק כל הבשר ובפרק קמא דבכורות דקרא לא איצטריך אלא לצירן אתי שפיר: אלא גמר מתרווייהו מתרומה ובכורים משום דמיתה וחומש גבי תרומה כתיב ולא גבי בכורים לכך בעי למימר דכי גמרינן מתרוייהו ליכא למיפרך הכי מיהו כיון דאיתקש בכורים לתרומה לכך פריך מה לתרומה ובכורים שכן כו' דאף על גב דלא כתיבי בבכורים גמרינן להו מתרומה

והא דתנן דבש תמרים כו' במאי קמיפלגי הואיל וילפינן תרומה מבכורים בהיקשא אבל אי לאו היקשא איכא למימר דבהא קמיפלגי רבי אליעזר סבר ילפינן תרומה מבכורים במה מצינו ורבי יהושע סבר לא ילפינן לה ומיהו במשקה היוצא מזתים וענבים מחייב משום דשתיה בכלל אכילה היא בזתים וענבים. והא דקאמר ורבי יהושע סבר דון מינה מה בכורים משקין היוצאין מהן כמותן אף תרומה וכולי לאו דאיצטריך למיגמר תרומה מבכורים לענין משקין מהן כמותן דהא לא גמיר מיניה אלא משקין היוצאין מן הזתים וענבים ומשקין היוצאין מזתים וענבים לא איצטריך למיגמר כיון דשתיה בכלל אכילה היא בזתים וענבים אלא משום דאתקיש תרומה לבכורים קאמר הכי דלא תיקשי כיון דאיתקש תרומה לבכורים אם נגמר תרומה לכל מילי כדגמר רבי אליעזר דאין היקש למחצה לכך קאמר דאית ליה דון מינה ואוקי באתרה. והא דקאמר בסמוך והא דתנן אין מביאין בכורים משקה וכולי ה"ק והשתא אתי שפיר הא דתנן כולי דהא מני רבי יהושע היא אבל למאי דסלקא דעתך דרבי יהושע לא יליף תרומה מבכורים אתיא דלא כמאן

דף קכא אלא למ"ד בשר שפלטתו סכין בר רפואה היא תימא דרופאי אליל כולכון תרגם יונתן, כמסי אליל ומדרקא דפלטיה סכינא הכדין כולכם משמע קצת דלאו בר רפואה הוא

ואמר רב הונא והוא שכנסו נראה דכי היכי דלא תיקשי נמי למ"ד בשר שפלטתו סכין אמאי קאמר דחייבין עליו והא בטליה מעיקרא לכך