תורת חיים חלק א טז

דהא שמעינן ליה לרבי יהודה וכו' משום דההיא דהלוקח ודאי מתרצתא היא כדפירשתי ולכך פריך שפיר אדעולא דאמר ליתא לדאיו ממתניתין והא קתני ר"י וכו' דאפילו אינו מחלק בין תולה בדעת עצמו וכו' מ"מ קשיא מההיא דהלוקח דודאי מתרצתא היא והשתא רב דאמר ליתא למתניתין מדתני איו על כרחך צריך לומר כמ"ש התוספות דס"ל דיש לחלק בין בתולה בדעת עצמו לבין בתולה בדעת אחרים דאי לאו הכי תיקשי ההיא דאיו ודהלוקח אההיא דכל הגס דמרובה מיהו ר' יוחנן נמי ס"ל כדרב שיש לחלק בהכי והוה מצי לשנויי דלכאן ולכאן שאני משום דתולה בדעת עצמו וכ"כ הפוספות בסמוך גבי הא דפריך והתניא ר' יוסי אומר וכו' אי נמי קושטא דמלתא קמתרץ דהך שינויא דככר בא חכם מפורש בהדיא במתני' מדלא קתני אם יבא חכם מן המזרח וקתני אם בא חכם וכן קתני בכולהו משמע דאיירי דכבר בא חכם ונראה דלהכי לא נקם רבי יוחנן הב"ע שכבר בא חכם משום דלאו אוקימתא היא דבהדיא מפורש במתני' וברייתא שכבר בא חכם

דף לז התם כשהתנו כמו שכתבו התוספות שהתנו הנשים בשעת לקיחה זה יהיה שלי וזה יהיה שלך ולא נתערבו הקינין וגרסינן מהו דתימא נגזור התנו אטו לא התנו קמ"ל וכדרב חסדא פי' דתרתי קמ"ל כמ"ש התוספות וא"ת דמאי איצטריך ליה למימר השתא וכדרב חסדא לפרושי עולה וחטאת דנקט ברייתא מדלא נקט יקריב של לאה ללאה ושל רחל לרחל והא למאי דס"ד נמי צריך לומר הכי דלמאי דס"ד דלא איירי כשהתנו ורבי יוסי אתי לאשמעי' דיש ברירה ע"כ צ"ל דעולה וחטאת דנקט משום דאתי לאשמעינן נמי כדרב חסדא וי"ל דלמאי דס"ד דר' יוסי אתי לאשמעינן דיש ברירה איכא למימר דהא דקתני ברייתא איזה שירצה כהן יקריב עולה ולאיזה שירצה יקריב חטאת לאיזה מן הקינין שירצה קאמר כדפי' רש"י ז"ל דהיינו שתי הפרידות יקריב עולה לב' הנשים ואת הקן הב' יקריב שתיהן חטאת לב' הנשים וא"כ אחי שפיר דנקט עולה וחטאת דרבותא אשמעי' דיש ברירה תוך ברירה דאי לא קתני עולה וחטאת ה"א דלא שרי אלא א"כ מקרי' קן א' ללאה פרידה לעולה ופרידה לחטאת א' לרחל פרידה לעולה ופרידה לחטאת דליכא אלא חד ברירה אכל לחלק קן וקן פרידה אחת ללאה ופרידה אחת לרחל ה"א דכולי האי לא אמרי' דיש ברירה קמ"ל אבל השתא דמוקי לה כשהתנו ולית ליה לר"י ברירה ע"כ הא דקתני ברייתא איזה שירצה כהן יקרי' עולה כו' לאו אקינין קאי דכיון דאין ברירה לא מצי למיעבד הכי אלא אשתי פרידות שבקן קאי דבכל קן לאיזה פרידה פירדה כהן יקרי' עולה ולאיזה שירצה מן הפרידות יקריב חטאת ולכך איצטריך לפ' דמאי קמ"ל פשיטא דמצי למיעבד הכי ולה"ק וכדרב חסדא דהא דרב חסדא אתי לאשמעי' קח לי אגודה אחת של ירק או גלוסקא אחת לכך נקט אגודה וגלוסקא משום דמפשר אגודה מדרבנן וגלוסקא מדאורייתא ואשמעי' כחו דרבי יוסי וכהן דרבנן דלמר אפי' בדאורייתא יש ברירה ולמר אפי' בדרבנן אין ברירה כיון דעיקר מעשר מן התורה:

רבא אמר שאני התם תימה אמאי לא משני רבא כי לית ליה לר"ש ברירה בדאורייתא אבל בדרבנן אית ליה דהא רבא פ"ל דיש לחלק בין דאורייתא לדרבנן מדקאמר ליה לר"נ מאן האי תנא דאפילו בדרבנן לית ליה ברירה ויש ספרים דגרסי רבה אמר שאני התם ונראה דרבה לאו אהך קושיא דר"ש אדר"ש לחודא קאי אלא אכולה סוגיא דלעיל קאי דנראה לו דוחק למימר דמתני' ליתא מדתני אין מכח ההיא דהלוקח יין דטפי מסתבר למימר דמתניתין דהכא עיקר ודאיו ליתא ודוחק להגיה ולומר דזוזי זוזי קתני כדעולא וגם ברייתא דקינין נראה לו דוחק לאוקמי כשהתנו ולהפוך ברייתא דאגודה של ירק לכך קאמר דטעמייהו לאו משום דאין ברירה אלא משום דבעי' ראשית ששיריה ניכרין וממילא דר"ש אדר"ש נמי לא קשיא והשתא ברייתא דמעשר שיש לי בביתי מחולל על הסלע רישא כדקאי קאי דר' יוסי אומר מחולל כיון דאית ליה ברירה וסיפא דקתני ומודה ר' יוסי צריך להפך ולומר דגרסינן ומודים חכמים דברישא פליגי ר' יוסי ורבנן בהדדי ובסיפא מודים חכמים לר' יוסי והא דקאמר לעיל הא ודאי איפכא תניא היינו משום דממ"נ צריך לומר איפוך בהך ברייתא או ברישא או בסיפא וכי אפכת לה לההיא דהלוקח יין אכתי צריך להפך נמי סיפא דברייתא דהאומר מעשר שיש לי וכו'

דף לח אי אתה מודה שמא יבקע הנוד כתבו התוספות תימא להנהו דמפרשי טעמייהו משום דאין ברירה וכו' כיון דקתני סיפא אי אתה מודה משל וכו נראה דמלישנא דאי אתה מודה דייקי דאית להו טעמא אחריתי מדלא קאמרי אי אתה חייש שמא יבקע הנוד דלישנא דאי אתה מודה משמע דהכי קאמרי נהי דבדין אתה חולק אטעמא דידן דלית לך ראשית ששיריה ניכרין ויש בריכה אפ"ה אי אתה מודה שמא יבקע הנוד וכי האי גוונא קתני בברייתא לעיל בפרקין אמרו להן ב"ה לבית שמתי אי אתם מודים שמערבין לגדול ביום הכיפורים פי' אע"ג שאתם חולקין בישראל בתרומה אי אתם מודים שמערבין לגדול בי"ה כו' אד אינו מערב כל עיקר לאפוקי מדר"א דס"ל דמצי לערב באחד מן הימים ולהיות כאחד כבני עירו קאמרי אינהו שאם אינו רוצה לערב באחד מן הימים אז אינו מערב כל עיקר: ונמצא משתכר בהליכתו ומשתכר בעירובו דכיון דנוטלו ובא לו משתכר בתרתי לאפוקי אם היה מניחו שמה איכא למיחש שמא יאבד ויפסיד בהליכתו ובעירובו אמרו לו לר"א אי אתה מודה שאין מערבין מי"ט לשבת אע"ג דהך שקלא וטריא ליתא במתני' בתו' דעירובין מייתי לה וכן הא דקאמר לעיל אמר להן ר"א אי אתם מודים שאם עירב ברגליו ביום א' מערב ברגליו ביום שני איתא נמי התם בתוספתא. ובהכי ניחא הא דקאמר לעיל דא"ל רבנן אי אתה מודה שאין מערבין ליום א' חציו לצפון וחציו לדרום וכו' לכך נקט צפון ודרום ולא נקט מזרח ומערב דאיירי בהו מתני' משום דנקט לישנא דתוספתא דקתני ר"א אומר י"ט הסמוך לשבת וכו' מערב יום אחד צפון ויום אחד לדרום כו' מודה רבי אליעזר שאין מערבין חצי היום לצפון וחצי היום לדרום וחכ"א כשם שאין חולקין יום אחד וכו': ארא הא דתנן כיצד הוא עושה מוליכו וכו' והא דלא סריך מרישא דמתניתין דקתני ר"א אומר י"ט הסמוך לשבת כו' ואומר עירובי הראשון למזרח והשני למערב דקני ליה עירובו של מערב בבין השמשות דלמחר והא קא מכין מי"ט לשבת משום דאיכא למימר דוהשני למערב דקאמר היינו נמי שיקנה לי היום בין השמשות לצורך יום שני לכך פריך מסיפא דקתני בהדיא בשני מחשיך עליו ומדרבנן נשמע לר"א דוהשני למערב דקאמר היינו בבין השמשות דלמחר יקנה לי לצורך יום שני דודאי לא פליגי בהכי

דף לט ורבנן דלמא התם עצה טובה קמ"ל בפרק שני דביצה כתבו התוס' דאיסור מיקני שביתה בשבת ואיסור הכנה חד מילתא נינהו דטעמא דאסור למיקני שביתה בשבתא משום דהיינו הכנה וקשה דא"כ לאביי דבעי למימר דהכנה שריא תיקשי ליה מברייתא דלעיל דאמרו לו לר"א אי אתה מודה שאין מערבין בתחילה מי"ט לשבת אמר להן אבל ועל כרחך טעמא דאסור משום הכנה הוא ואפילו את"ל דלא ידע אביי הך ברייתא מ"מ תיקשי ליה ממתניתין דקתני ר"א אומר י"ט הסמוך לשבת מערב אדם שני עירובין ואומר כו' משמע דצריך לערב שניהם בערב י"ט ואמאי ליערב בתחילה מי"ס לשבת כשחל י"ס לפני שבת אלמא דהכנה אסורה אבל אי פרי מולי נינהו אתי שפיר דאביי הוה סבר דטעמא דר"א דאין מערבין בתחילה מי"ט לשבת לאו משום הכנה הוא אלא משום דאסור למיקני שביתה בשבתא

מודים חכמים לר"א כתבו התוספות תימה דסברת חכמים הפוכה ממה דקיימא לן וכו' ונראה דלאו סברות הפוכות נינהו דהא דקיימא לן כרב דשבת וי"ט שתי קדושות הן היינו משום דקדושות חלוקות נינהו דקדושת שבת חמירא טפי מקדושת י"ט אבל שני ימים טובים של ראם השנה דשוין הן לכך סבירה לן דקדושה אחת הן וטעמא דרבנן משום דשבת וי"ט כיון דתרווייהו קדשי ודאי מדאורייחא לכך סבירא להו דקדושה אחת הן אבל שני ימים טובים של ר"ה דחד מינייהו חול הוא לכך ס"ל דשתי קדושות הן וכי האי גונא איתא בירושלמי דפירקין דפריך התם מחלפה שיטתיה דרב תמן איעבד לה קדושה אחת וכאן שתי קדושות תמן קדושה אחת אריכא היא ברם הכא אחת קודש ואחת חול מחלפה שיטתא דרבנן תמן עבדין לה שתי קדושות וכאן קדושה אחת תמן י"פ אצל שבת כחול אצל שבת ברם הכא שניהן שוין

דף מ והא אשכחיה רב ששת לרבא בר שמואל ואמר ליה אבל מהא דא"ל רב ששת והיכי איכול דתני איסי וכו' וכן מהא דאמר רבא ומאי קשיא כו' לא מצי פריך דאיכא למימר דרב ששת לא השיב לו לרב נחמן אלא והיכי איכול ותו לא אלא שהרואים לא הוי ידעי גופא דעובדא היכי הוה אי איתצודי איתצוד אי מחוץ לתחום אתא וכיון דשמעי ליה לרב ששת דאמר והיכי איכול היו סבורין דאיתצודי איתצוד ולא רצה למיכל משום דתנא איסי וכו' ומאן דאמר דתני איסי בניחותא אית ליה דוהיכי איכול בניחותא הוה א"ל ומאן דאמר איסי תני אית ליה דוהיכי איכול בתמיה הוה א"ל ולפי סברתן קאמר רבא מאי קושיא וכו' אבל מהא דאשכחיה רב ששת פריך שפיר דאי בו ביום אתא אמאי הוי משייל ליה אי קדושה אחת אי שתי קדושות

הנהו בני גננא דגזא להו אסא בי"ט שני קצת תימה דמה ענין הך עובדא בהך שמעתא והא כולה שמעתא בקדושה איירי ולא איירי מידי בהא דצריך להמתין בכדי שיעשו לכך נראה כגירסת רב אלפס ז"ל דלא גריס בי"ט שני אלא דגזו להו אסא ביומא טבא ובי"ס ראשון איירי ולאורתא דשרי להו היינו במוצאי י"ט ראשון משום דס"ל דב' קדושות הן כיון דחד מנייהו חול הוא אבל קשה דפריך בסמוך והא בעינן בכדי שיעשו מדפריך הכא בפשיטות משמע דהכי קיימא לן וליכא מאן דפליג בהכי וא"כ מאי ס"ד דרבינא ודרבא בר תחליפא אבל אי גרסי' בי"ט שני א"ש דאינהו סברי דהא דקיימא ע דצריך להמתין בכדי שיעשו היינו דוקא בי"ט א' אבל בי"ס שני דקיימא לן דלא בעינן בכדי שיעשו כדפירש רש"י ז"ל ונראה לפרש דלכך נקט ש"ס שרא להו רבינא לאורוחי בהו דדוקא להריח בהן הוי שרי לאלתר משום דס"ל דריחא לאו מילתא הוא דלאו הנאה ממש הוא ולכך לא בעינן בכדי שיעשו והא דקיי"ל דבעינן בכדי שיפשו ס"ל דהיינו דוקא כשרוצה לאכול אותו דבר דנהנה ממש הוא ורבא ורב שמעיה ס"ל דאפי' בריחא בעינן בכדי שיעשו והשתא ניחא לגירסת הרי"ף דבי"ט ראשון איירי הא דקאמר לישרא להו מר מפני שאינן בני תורה אע"ג דבי"ט ראשון כיון דמדאוריי' הוא לא שייך למימר דאתי לזלזולי ביה מ"מ קא"ל אי שרית להו מידי דריח' לאלתר אתו למישרי נמי מידי דאכילה לאלתר דכיון דלאו בני תורה נינהו לא ידעי לחלק בהכי וכן משמע מדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ב מהלכות י"ט שכתב עובד כוכבים שהביא תשורה לישראל בי"ט אם יש מאותו המין במחובר לקרקע או שהביא חיה או עופות ודגים שאפשר לצודן בו ביום הרי אלו אסורין עד לערב וימתין בכדי שיעשו ואפי' הדס וכיוצא בו אינו מריח בו לערב עד שימתין בכדי שיעשו מדכתב ואפי' הדס אינו מריח בו כו' משמע כדפי' דטעמא דרבינא הוה משום דס"ל דריחא לאו מילתא הוא

אמר לן תניתוה כו' מאי לאו להזכיר קשה חדא מאי תניתוה דקאמר דכיון דאיכא למימר דבלהתנות פליגי מאי אולמא דהאי מהאי ועוד קשה דקאמר בסמוך ואלא מאי להתנות למה ליה לאיפלוגי בתרתי מדנקט לישנא דואלא מאי משמע דאי להזכיר איירי ניחא והא לא מיתוקמא בהכי כלל דא"כ אמאי לא הודו לו ותו דאי להזכיר איירי תיקשי ליה נמי למה ליה לאיפלוגי בתרתי ועוד בסמוך דדחי שינויא דרבי זירא מדתניא ר"ח שחל להיות בשבת וכו' קאמר תלמודא קשיא אמאי לא נקט לישנא דתיובתא דהא תיובתא מעלייתא היא ועוד דבתר הכי קאמר מאי הוה עלה ולכאורה תימה דמאי קמיבעי ליה הא כיון דשינויא דרבי זירא ליתא על כרחך צריך לומר דזכרון אחד עולה לכאן ולכאן דאי לאו הכי תיקשי להו לבית שמאי מ"ש דבשאר שבתות קא בעי ברכה לראש חודש ובר"ה לא קא בעי אי לאו משום דזכרון דר"ה עולה לו כדפירש רש"י ז"ל ונראה לפרש דרב הונא דאמר להו תניתוה אברייתא הוה סמיך מדקתני וכן היה רבי דוסא עושה בראשי חדשים של כל השנה כולה ולא הודו לו דברייתא להתנות איירי