תורת חיים חלק א טו

בבור נתנו בבור קתני דהיא גופא אתי לאשמעי' דנתנו בבור הוי עירוב ולא אמרי' דבור לאו מקום ראוי וחשוב להנחת עירוב הוא ואנן מקום ראוי וחשוב בעינן כדאמרי' לעיל שיהא רחב ד' והא דקאמר אילימא דקאי ברה"י פשיטא רה"י עולה כו' מהא דקתני אפי' עמוק ק' אמה פריך דה"ל למיתני סתמא נתנו בבור עירובו עירוב וכן פירש"י ז"ל ה"ג פשיטא רה"י עולה וכו' ומאי אפי' משמע דמדקתני אפי' עמוק פריך:

וסיפא גזרה שמא יקטום פי' דדוקא באילן שהוא עב וקשה מאוד ולא מיקטם וליכא למיגזר אלא לשמא יעלה ויתלוש לכך אית ליה לרבי דבין השמשות לא גזרו דחששא רחוקה היא דלמה יעלה ויתלוש כיון דלא איצטריך ליה אלא למישקל עירובו ממנו אבל קנה שהוא דק וקשה קצת ואין יכול לנטותו וליטול העירוב שעל ראשו איכא למיגזר שמא יקטום הקנה לגמרי כדי ליטול עירובו והך חששא קרובה היא דאתי למקטמי' כדי ליטול עירובו לכך מודה רבי דבכי האי גונא גזרו רבנן אפי' בין השמשות ואם בשדה אין עירובו עירוב פירש"י ז"ל וג' מחלוקות בדבר וכו' לפי מה דס"ד כתב הכי משום דקשיא ליה למאי דבעי למימר דמתניתין דהכא ומתניתין דביצה לענין שבת איירי א"כ מאי אי הכי דקאמר בלאו מילתא דרבי זירא נמי תיקשי דר' אליעזר דברייתא אדר' אליעזר דמתניתין לכך כתב דאיכא למימר דשלש מחלוקות בדבר וכו' אי נמי רבי אליעזר דמתניתין לא איירי רק בשדה כו' אבל למסקנא ודאי ליכא ג' מחלוקות והתוספות כתבו עליו דלא דק ולא ידענא אמאי דף לה במה ד''א בי"ט אבל בשבת אין עירובו עירוב נמצא המפתח בין בעיר בין בשדה אין עירובו עירוב כל זה מגיה התרצן אבל גופא דברייתא כך היא שנויה בתוספתא דמכילתין נתנו במגדל ונעל בפניו ואבד המפתח הרי זה עירוב ר"א אומר בעיר וכו' ועל כרחך צריך לומר כן דאי הך בבא דנמצא המסתח שנויה בברייתא אם כן תיקשי ליה ברייתא גופא דקתני רישא אבד המפתח הרי זה עירוב וסיפא קתני דאפילו נמצא המפתח אין עירובו עירוב. ותימה דמה איצטריך להגיה הך בבא דנמצא המפתח בין בעיר בין בשדה כו' לא ה"ל להגיה אלא בד"א בי"ט אבל בשבת אין עירובו עירוב ר"א אומר וכו' וטעמא דר"א דאמר בעיר עירובו עירוב משום דאע"ג דלא נמצא המפתח מ"מ כיון דאי משכח לה מצי מייתי לה לכך בעיר עירובו עירוב אבל בשדה דא"נ משכח לה לא מצי לאתויי לכך אין עירובו עירוב דמעיקרא נמי על כרחך צ"ל דטעמא דר"א משום דאי משכח לה הוא כדפירש"י ז"ל לעיל על כן נראה דאין סברא כלל לומר דר"א דמתני' לאו היינו ר"א דברייתא דודאי הוא דר"א דמתני' היינו ר"א דברייתא ולכך לפי המסקנא דמתני' וברייתא בי"ס איירי צריך להגיה נמי בברייתא נמצא המפתח וכו' פי' דלא קאמר ר"א בעיר עירובו עירוב אא"כ נמצא המפתח דאי בלא נמצא נמי הוי עירוב משום דאי משכח לה מצי מייתי לה א"כ קשיא דר"א אדר"א דאמאי פליג במתני' גבי י"ט וס"ל דאינו עירוב דנהי דלא מצי סתר ליה דלית ליה דר"מ מ"מ תיפוק ליה דבין בעיר בין בשדה הוי עירוב משום דאי משכח לה מצי מייתי לה דאפי' בשדה מצי מייתי לה כיון דבי"ט איירי אלא ודאי ר"א דברייתא לא קאמר דבעיר עירובו עירוב אלא בנמצא המפתח ומתני' איירי דלא נמצא המפתח ולהכי מגי' בברייתא נמצא המפתח וכו' אבל לפי מאי דס"ד דמתני' וברייתא לענין שבת איירי ניחא דשפיר איכא למימר דר"א דברייתא דאמר בעיר עירובו עירוב אפי' לא נמצא המפתח קאמר וטעמא משום דאי משכח לה כו' ור"א דמתניתין לא איירי אלא בשדה דאי נמי משכח לה לא מצי לאתויי ולכך ס"ל דאינו עירוב תניא בתוספתא דעירובין ומודים חכמים לרבי אליעזר בבני חצר וכו' וכתבו התו' ומיהו נראה דאנמצא מפתח בשבת קאי ומדקאמר ומודים חכמים לר"א ובי"ט כי לא נמצא מפתח וכו' ותימה לרבה ורב יוסף דמוקי לה במגדל של עץ וכו' ולאביי ורבא דמוקי לה במנעול וקטיר במיתנ' וכו' תיקשי לדידהו מאי מודים חכמים לר"א דקתני איפכא מיבעי ליה למיתני דהא לדידהו ברייתא כדקאי קאי ולא חסורי מיחסרא מידי ואפי' לאוקימתא קמייתא למאי דס"ד דברייתא לאו חסורי מיחסרא תיקשי לי' מאי מודים חכמים לר"א דקתני ונראה לפ' משום דלר"א דמחלק בין עיר לשדה וטעמא דבעיר הוי עירוב משום דלכי משכח ליה מייתי ליה א"כ לדידיה אפי' נתנוהו לעירוב בבית גמור ונעלו במנעול גמור נמי בעיר הוי עירוב מהאי טעמא דכי משכח ליה כו' אבל לרבנן לא הוי עירוב אלא באויר' דליבני לאוקימתא קמייתא ולרבה ורב יוסף במגדל של עץ דוקא משום דכלי הוא ולאביי ורבא דוקא במנעול וקטיר במיתנא אבל נתנוהו בבית גמור לא הוי עירוב וכן משמע קצת מדנקט נתנו במגדל ולא קתני נתנו בבית משום דאורח' דמגדל דבנין דעבדי ליה באויר' דליבני ולרבה ורב יוסף משום דכלי הוא ואורחי' נמי במנעול וקטיר במיתני ולכך קתני סיפא דמודים חכמים לר' אליעזר בבני חצר ומרפסת שאפי' נתנוהו בבית אע"פ שיודעין שאין המפתח במקומו וכו' וטעמא משום דבעירובי חצירות הקילו כמ"ש התוספות וא"ת מנא ליה לתנא דברייתא דלמא רבנן נמי אית להו דבעיר עירובו עירוב אפי' נתנוהו בבית גמור ומגדל דנקט לאשמעי' דאפי' בשדה עירובו עירוב וי"ל דא"כ ה"ל למיתני נתנו במגדל ונעל בפניו ואבד המפתח בין בעיר בין בשדה עירובו עירוב ר"א אומר וכו' דהוי משמע דלא מיבעי בעיר דעירובו עירוב משום דכי משכח ליה כו' וכרבי שמעון אלא אפי' בשדה הוי עירוב מהנך טעמי דנקט הש"ס מדלא קתני הכי משמע דס"ל דאין לחלק כלל בין עיר לשדה בעירובי תחומין משום דלכי משכח ליה לאו טעמא מעליא הוא ואשמעינן תנא דבעירובי חצירות הקילו מהאי טעמא:

בשדה אין עירובו עירוב כרבנן מהרש"ל ז"ל מחקו ורבינו זרחיה ז"ל כתב כרבנן ודלא כרבי שמעון דאי רבי שמעון הא אית ליה תקנתא בנותנו לחבירו וחבירו לחבירו אפי' הם מאה כדתנן בר"פ המוצא תפילין:

ורמו דאורייתא אדאורייתא לר"מ אע"ג דבמתניתין איכא חזקה אחרת כנגדה דמוקמינן לגברא בחזקה שלא עירב השתא ס"ל דחזקה שלא עירב לאו חזקה היא כמ"ש התוספות וטעמא דמילתא משום דגבי עירוב לא מספקינן ביה בגופיה דההוא גברא למימר העמידהו על חזקתו אלא בעירובו מספקינן אי מבעוד יום נטמא אם משחשכה לכך איכא למימר העמד עירובו על חזקתו אבל כשנגע באחד בלילה ואינו יודע אם חי אם מת וכו' דמספקינן בגופיה דההוא גברא אם נגע גופו בחי או במת לכך מוקמינן ההוא גברא על חזקתו ראשונה דטהור הוה וכן לעיל גבי טמא שירד לטבול כו' ואינו יודע באיזה מהן טבל דטמא כשנטמא בטומאה דאורייתא משום דהתם נמי מספקינן ביה בגופיה דההוא גברא אם טבל גופו במקוה שיש בה ארבעים סאה אם לאו לכך מוקמינן ליה לגברא על חזקתו הראשונה דטמא הוה לאפוקי גבי עירוב דלא מספקינן ביה אלא בעירובו לכך פריך אמאי לא הוי עירוב לוקמיה לעירוב נמי על חזקתו הראשונה דטהור הוה ונראה דהשתא דסבר דחזקת שלא עירב לאו חזקה היא הוא הדין נמי דחזקת המת לאו חזקה היא למימר העמד מת על חזקתו הראשונה דחי הוה דלא דיינינן ליה למת אי טהור אי טמא הוא למימר העמידוהו על חזקתו ולעיל נמי לא שייך למימר העמד מקוה על חזקתה כיון דלא דיינינן לה למקוה אי טהורה היא אי לאו ולקמן דפריך אדרבא העמד מקוה על חזקתה לרבא פריך דאמר התם תרי חזקה לקולא ומעמידין מת על חזקתו הראשונה רבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו לפרושי דברי רבי ירמיה קא אתו דהא דקאמר רבי ירמיה שהיה עליו שרץ כל בין השמשות מתחילתו ועד סופו היינו לפי דברי שתי הכיתות דכת אחת אומרת שהיה עליו מתחילתו ואחת אומרת שלא היה עליו אלא בסופו:

דף לו עירב בתרומה ספק מבעוד יום נטמאת ספק משחשכה כו' בב' כימי עדים איירי אחת אומרת מבע"י ואחת אומרת משחשכה ולה"ק כיצד א"ר יוסי ספק עירוב כשר דלר' מאיר כיון דאיכא כת דמפקע ליה לא אזלינן בתר חזקה כדאמרי' לעיל אבל היכא דליכא אלא כת אחת לה אי מבע"י נטמאת אי משחשכה לרבי מאיר נמי אזלינן בתר חזקה:

ככר זו היום חול ולמחר קדש מהו תימה מאי קא ס"ד דרבא דקא מיבעיא ליה מאו שנא מתרומה ונטמאת ספק מבע"י ספק משחשכה דקתני מתני' דספק עירוב כשר משום דמוקמינן ליה אחזקה קמייתא ואפי' רבי מאיר לא פליג אלא כשתי כיתי עדים אבל בחדא מודה דכשר דמוקמינן ליה אחזקה א"כ ה"נ כשאמר היום חול ולמחר קדש פשיטא דכשר דאע"ג דספק הוא אי הוה קדש או חול בין השמשות מ"מ מוקמינן ליה לעירוב אחזקה קמייתא ואמרינן דבין השמשות תולה דומיא דספק טומאה וכי אמר היום קדש ולמחר חול פשיטא דלאו עירוב הוא דמוקמינן ליה לעירוב אחזקה קמייתא ואמרינן דבין השמשות נמי קדש הוה:

הא במקרי שמע פי' רש"י ז"ל דה"ק בא מקרי שמע למזרח עירובו אדמותיב פירקי למערב ודוחק לפרש כן דמותיב פירקי מאן דכר שמיה במתני' דר' יצחק ועוד דפשט הסוגיא משמע שהוא בורח ממנו מחמת שהוא מקרי שמע דומיא דפרהגבנא שהוא בורח מחמתו על כן נראה כפי' הערוך דאמותיב פירקי יש לו הנאה שרוצה ללמוד ממנו אבל מקרי שמע אין ממנו הנאה שיש אצלו כמה כמותו שמקרין שמע אלא שהוא מבקש מהן ממון שיתנו לו ורגיל לבא אצלן לתבוע ממון ולכך הוא בורח ממנו וכן משמע קצת בירושלמי ולפי זה צ"ל דמתני' כר' יצחק ס"ל דמערבין לדבר הרשות דלאו מצוה הוא לברוח ממקרי שמע אע"ג דמבקש ממנו ממון דוקא לברוח מן העובדי כוכבים מצוה הוא כדי להציל ממונו מידם וכ"ש לפייס ולצעוק לפני מרי דמתא דמצוה היא ונ"ל דבמתני' דר' יצחק לא פליג ר"י דבמקרי שמע לא שייך למימר שאם היה אחד מהן רבו הולך אצל רבו ואת"ל דבעם הארץ איירי והיה אחד מהן רבו שהיה מקריא אותו שמע מ"מ לא שייך למיתני ואם היו שניהם רבותיו כו' לאשמעינן אפי' אחד מהן רבו מובהק דמאי רב מובהק שייך במקרי שמע רא ס"ד דשמעי' ליה לר' יהודה דלית ליה ברירה כתבו התוספות דרב מחלק בין בתולה בדעת עצמו לבין בתולה בדעה אחרים והא דפריך אההיא דאיו מאי שנא דלכאן וכאן וכו' למי שאינו מחלק פריך ורבי יוחנן דמשני כבר בא חכם נמי אין מחלק ולדידיה ודאי ליתא לדאיו מקמי כל הני ודבריהם תמוהים דמדדייק ש"ס בסוף ביצה דר' יוחנן לית ליה ברירה מדפרש מלתא דאיו אלמא דאית ליה לדאיו ומה שתירצו התו' בזה נראה דוחק ועוד קשה דבסמוך קאמר עולא אמר ליתא לאיו ממתני' ופריך ואלא הא דקתני וכו' ומשני ש"ס דעולא זוזי זוזי קתני אמאי מגיה הברייתא ולא משני דעולא נמי אינו מחלק בין בתולה בדעת עצמו לבין בתולה בדעת אחרים כר' יוחנן ולכך ס"ל דליתא לדאיו ולההיא דהלוקח מקמי כל הני ועוד מדקאמר עולא אמר ליתא לדאיו ממתני' משמע דעד השתא ליכא מאן דפליג אדרב דאמר ליתא למתני' מדתני איו ועוד קשה דקאמר רב ליתא למתני' מדתני איו וכיון דאברייתא דהלוקח נמי סמיך דליתא לחדא מקמי תרתי א"כ הל"ל ליתא למתניתין מדתני איו ומדתניא הלוקח וכו' ועוד דלישנא דלא ס"ד דהא שמעינן ליה לר"י דלית ליה ברירה דתנן וכו' משמע דברייתא דהלוקח עיקר טפי ממתניתין דהכא ע"כ נראה לפרש דלאו ברוב משניות וברייתות תליא מילתא דאפילו ליכא אלא הך ברייתא דהלוקח לחודא דשמעינן מינה דלית ליה ברירה לא אמרינן דליתא מקמי כל הני דכיון דכל חד מילתא אחריתי היא דהנך דשמעי' מנייהו דאית ליה ברירה איירי לענין גט ולקיחה וההיא דהלוקח דשמעינן מינה דלית ליה ברירה איירי לענין תרומה וכיון דמילתא אחריתי היא אית לן לשנויי אפי' שינויא דחיקא ולחלק איזה חילוק בין תרומה לבין גט ולקיחה דודאי כולהו מתרצתא נינהו דכך היא הסוגיא בכולה ש"ס דרמי משניות וברייתות אהדדי ומחלק בינייהו והא דקאמר רב ליתא למתניתין מדתני איו היינו משום דקשיין אהדדי בחד מלתא דלא אפשר לחלק בינייהו דבמתניתין קאמר רבי יהודה דאדם מתנה על ב' דברים כאחד וברייתא דאיו קאמר דאין אדם מתנה על ב' דברים כאחד אם כן על כרחך חדא מנייהו משבשתא היא וליתא מקמי חבירתה או מתניתין ליתא מקמי דאיו או ההיא דאיו ליתא מקמי מתניתין וכיון דאיכא למימר הכי ואיכא למימר הכי ס"ל לרב דמתניתין ליתא מההיא דאיו וטעמא כדמסיק כי היכי דלא תיקשי ממתני' דהכא אברייתא דהלוקח ולשנויי שנויא דחיקא והיינו דקאמר לא ס"ד