תורת חיים חלק א קנב

הוה כמ"ד עץ שאכל אדם הראשון גפן הוה ולהכי שלח יוסף לאביו יין ישן כדאיתא במדרש יי"ן יש"ן עולה ת"ל רמז שהגיע השעה שתתקיים הגזירה דת"ל שנה וזהו יין ישן פי' מזמן אדם הראשון וכיון דוויתר להן ארבעה חלקי השיעבוד דיין ישן לכך תיקנו ארבע כוסות על היין. ונראה דהי"ט הא דאיתא במדרש והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר יום מפני מה הקדים לקיחתו לשחיטתו ארבעה ימים מה שלא צוה כן בפסח דורות היה רבי מתיא בן חרש אומר הרי הוא אומר ואעביר עליך ואראך והנה עתך עת דודים הגיע שבועה שנשבעתי לאברהם שאגאל את בניו ולא היו בידם מצית להתעסק בהן כדי שיגאלו שנאמר ואת ערום ועריה ונתן להם שתי מצות דם פסח וכו' ויש להקשות אמאי הקדים להם ארבעה ימים ולא פחות או יותר מכן ועוד כי לא הוה בידם מצוה מאי הוי כיון שהגיע השעה והכתיב בעתה אחישנה ודרשו זכו אחישנה לא זכו בעתה דאף על גב דיש לחלק דשאני התם דלא הוה להו שום מצוה ונראה לפרש דנהי דהגיע השעה לפי חשבונו יתברך וחסדו שחישב להן הזמן משנולד יצחק מכל מקום ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה כתיב וכבר דחק הרמנ"ן ז"ל ומפרש שהמקרא מסורס הוא כאלו כתיב כי גר יהיה זרעך ארבע מאות שנה ועבדום וענו אותם ומ"מ היה מקום לבעל דין לטעון כמו שטען שר של מצרים ושר של ים על שהקדים להן הקב"ה ארבעה חלקים ולכך הקדים להן הוא יתברך לקיחת הפסח קודם שחיטתו ארבעה ימים יום לחלק שבזכות קד מת מצוה זו זכו לקדימת הגאולה ארבעה כנגד ארבעה כי מצוה זו גדולה היתה וראויה לומר נגדה חלקי השעבוד שלא נשתעבדו אלא לצרף חומרם והמה נצטרפו באותן ארבעה ימים צירוף גדול מאוד ששמו נפשם בכפם ונסתכנו סכנה גדולה ועצומה כדאיתא במדרש שכ' אחד קשר אותו בכרעי מטתו ושאלום המצרים למה זה לכם והשיבום לשחטו לשם פסח במצות השם עלינו והיו שיניהם קהות על ששוחטין את אלהיהן ואותה סכנה בכל אחד מד' ימים הוה אלא דעיקר סכנה היתה ביום ראשון ולהכי נקרא שבת הגדול לפי שנעשה בו נס גדול אע"ג דקריעת ים סוף יותר גדול הוה אלא לפי שביום השבת היה אותו הנס יותר גדול מבשאר ימים דכיון דדשו דשו קרו ליה הכי. ואגב אורחא יש לדקדק במדרש זה למה זה היה אז שינהם קהות טפי מבשאר כל הימים אטו לא אכלו ישראל כל ימי היותם במצרים שה ככשים ושה עזים והלא הרבה צאן הוה להו ואי לאו לאכילה למה היו רועי צאן חנם ודוחק לומר בשביל חלב וגיזה בלבד ועוד דלחלוב ולגוז אלהיהן נמי גנאי להם. ונראה דבשאר כל הימים כששחטו אותן לכוונת אכילה לא הוה איפכת להו למצרים דאין זה נוגע לאלהיהן שבשמים דהיינו למזל טלה כיון שלא נתכיונו עליו אכל השתא כיון שהשיבום לשחטו לשם פסח במצות השם עלינו וידוע כי טעם מצות שחיטת פסח היה כדי לבטל סבלות מצרים שהיו עובדים למזל טלה ראש המזלות סבורים היו שאין ח"ו מנהיג למעלה הימנו לכך צוה הקב"ה לשוחטו להודיעם שאין בו ממש נמצא עתה ששחיטה זו נגעו ונתכוונו למזל סלה אלהיהן שבשמים לכך קאמר שיניהם קהות על ששוחסין אלהיהן ולהכי היו ישראל באותן ארבעה ימים בסכנה עצומה וכמו שאמר משה לפרעה הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלונו לכך זכו בד' ימים הללו לותר להן ד' חלקי השיעבוד ועוד נראה דמהאי טעמא תיקנו חז"ל לאכול בליל פסח ארבעה חתיכות מצה כל אחד בכזית דהיינו ברכת המוציא ואכילת מצה ושל כריכה ואפיקומן לפי שאכילת מצה באה על שם מהירת הקץ כדאמרינן מצה זו שאנו אוכלין על שום שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ עד שנגלה עליהם הקב"ה וגאלם וכיון שמיהר את הקץ ד' חלקים תיקנו לאכול ממנו ארבעה חתיכות רמז לארבע חלקי מהירות. ועוד נראה לפרש דכיון דעשרון של תורה שיערו חכמים בבצים כמו שאמרו מ"ג בצים וחומש חייבין בחלה ורביעית של תורה שיערו באצבעות כמו שאמרו רביעית של תורה אצבעיים על אצבעיים ברום אצבעיים וחצי אצבע וחומש אצבע לכך כי היכי דתיקנו תכמים לאכול ארבע חתיכות מצה הבאים מעשרון שהוא מ"ג בצים וחומש ככה תיקנו לשתות ארבע פעמים מן ד' רגיעיות שעולה בצירופן ג"כ לארבעים ושלשה פעמים אצבע על אצבע וחומש אצבע דוק ותשכח והן רי"ו חופשי אצבע כמנין אותיות שם של ע"ב היוצא מן ויסע ויבא ויט שעל ידו נקרע הים כידוע רמז שלא רצה הים לקרוע מתחילה לפי שלא נשתעבדו ישראל רק פ"ו שנה חומש הזמן עד שהוצרך לקרוע ברי"ו אות ות של שמו הגדול ולהכי תיקנו להיות רי"ו חומשין בד' כוסות לרמוז שכל אות משמו יתברך עשה פעולתו אע"ג דלא נשתעבדו אלא חומש השיעבוד ועדיין צריך ליתן טעם למה זה וויתר להן הוא יתברך ארבעה חלקים מן השיעבוד ולא פחות או יותר

ונראה שהוא כנגד ארבעה זכויות שנמצאו אז בישראל כדאיתא בסוף אמור רבה בשביל ארבע דברים נגאלו ישראל ממצרים שלא שיני את שפם ולא שינו את לשונם ולא נמצא בהן עריות ולא לשון הרע. מיהו נראה דוחק לומר שהוא יתברך וויתר להם ארבעה חלקי השיעבוד דהא אמרינן מ"ד רחמנא וותרן הוא יותרו לו מעיו וחייו. לכך נראה לפרש דהוא יתברך לא וויתר מגזירתו דח"ל שנה כלום דאף על גב דיוצאי מצרים לא נשתעבדו אלא חלק חמישית מכל מקום נתקיימה הגזרה כולה דשאר ד' ח קים שמר להן הקב"ה לישראל לשאר גליות שהן ארבע גלות בבל מידי אנטיוכס ארם אע"ג דגלות בבל לא נמשך כי אם שבעים שנה וגלות ארם נמשך יוסר מאלף ות"ק שנים י"ל הוא יתברך חישב ושקל את הצער ועינוי שסבלו ישראל במצרים אותן פ"ו שנה וכפי משקל הצער ההוא סבלו ישראל נרות ועינוי בכל אחד מארבע גליות פעמים היו הצרות תכופות זו לזו ולפעמים היו מרווחות ובאריכות והוא יתברך יודע לכוון המשקל. דמעיקרא נמי כי א"ל הקב"ה לאברהם ידוע תדע כי גר יהיה זרעך ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה לשאר ארבעה גליות נמי נתכוין וכן משמע במדרש רבה פ' לך לך דאיתא התם והנה אימה חשכה גדולה נופלת עליו אימה זו בבל חשכה זו מדי גדולה זו מלכות אנטיוכוס נופלת עליו זו ארם ועליה קאי ויאמר לאברם ידוע תדע כי גר יהיה זרעך וגו' ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה וגם את הגוי אשר יעבודו וגו' משמע דגזרה דת"ל שנה אשאר ארבע גליות נמי קאי וסיפא דקרא לאו מלתא אחריתי הוא אלא ארישא נמי קאי דבמצרים ובשאר גלות בין הכל יהו משועבדים בעינוי ת"ל שנים נמצא שמגיע לכל גלות פ"ו שנה ואיתא תו התם וגם את הגוי אשר יעבדו מאי וגם הוא הוא מצרים וגם לרבות ארבע גליות וכן משמע קצת מהא דאיתא במדרש שהקב"ה שאלו לאברהם כשיבאו בניו לידי חטא במה הוא רוצה שיהיו נדונים בגיהנם או בשיעבוד גליות ובירר לי שעבוד גליות עובדי כוכבים שנאמר אם לא כי צורם מכרם ועל ברירה זו אמר לו יתברך ידוע תדע כי גר יהיה זרעך ת' שנה ושיעבוד גלות לשון רבים לאו אגלות מצרים לחודא קאי אלא גם אשאר ד' גליות ונראה דהיינו הא דכתיב ויאמר משה אל האלהים הנה אנכי בא אל בני ישראל וגו' ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם ויאמר אלהים אל משה אהיה אשר אהיה ויאמר כה תאמר לבני ישראל אהיה שלחני אליכם ואיתא במדרש רבה וכ"כ רש"י ז"ל אהיה עמהם בגלות זו אשר אהיה עמהם בשאר גליות אמר ליה משה מה אני מזכיר להן כו' דייה לצרה בשעתה אמר ליה יפה דברת כה תאמר לבני ישראל אהיה שלחני אליכם. הענין תמוה דמה הוצרך הוא יתברך לגלות לו למשה עתה סוד ארבעה גליות אחרות

לכך נראה דמשה אמר לפניו יתברך כיון שעדין לא הגיע זמן הקץ שהרי לא עבדו רק פ"ו שנים לכך יאמרו ישראל אין זה אלא שהוא יתברך עושה כן ברחמיו למען שמו הגדול כמו שיסדו בזולת למען שמך מהר לגאלנו כגאלת את אבותינו. ולהכי ישאלוהו מה ענין שם רחמים זה שהוא גורם למהר את הקץ כ"כ לכך הוצרך הוא יתברך לגלות לו למשה סוד שאר ד' גליות ואמר אהיה אשר אהיה פי' אל תתמה על מהירת הקץ כי שורת הדין כך הוא ששאר ד' חלקי השיעבוד שמור הוא לישראל לד' גליות אחרות כי ע"כ נקראתי אהיה אשר אהיה שאהיה עמהם גם בצרת שאר ד' גליות דמעיקרא נמי לא קבעתי להן זמן ת"ל שנה אלא לכל הגליות בכלל. אמר ליה משה דייה לצרה בשעתה השיב לו יתברך לך אני מודיע סוד זה אבל לישראל לא תגלה אלא כה תאמר לישראל אהיה שלחני אליכם פשטא דקרא לפי שפעולת שם אהיה היא פעולת הרחמים הגמורים כמו שהאריך בזה בסוף ס' שערי אורה ועוד נראה שהשיב לו שיאמר לישראל שהוא יתברך חישב את הקץ מימות אברהם משנולד לו יצחק דאז התחיל להיות גר בארץ דכתיב ויגר אברהם ויגר יצחק כדפי' רש"י ז"ל בפרשת בא ואל ענין זה מורה שם של אהיה כי בשם זה בחר הוא ית' באברהם דכתיב אתה הוא האלהים אשר בחרת באברם אתה הוא ה' האלהים ר"ת אהי"ה בשם זה בחר בו באברהם ולהכי צידד הוא יתברך בשם זה ומצא זכות לחשוב את הקץ מימות אברהם משנולד יצחק. אי נמי לפי ששם אהיה עולה בגימטריא כ"א ויצחק היה בדור כ"א מבריאת העולם וצידד הוא יתברך בשם זה שהוא עולה במספר כ"א לחשוב את הקץ משנולד יצחק שהיה בדור כ"א ולפי מה שפי' יש לפרש הא דכתיב בפרשת ואתחנן כי תוליד בנים וגו' העדותי בכם היום כי אבד תאבדון מהר מעל הארץ וגומר לא תאריכון ימים עליה כי השמד תשמדון לכאורה נראה דכי השמד תשמדון קרא יתירא הוא מדכתיב ברישא דקרא כי אבד תאבדון וכיון שנאבדין חלילה מהו עוד כי השמד תשמדון ונראה שהוא יתברך רמז להן לישראל שלא יחטאו כיון שעדיין יש לו עליהן ארבעה חלקי השיעבוד אשר גזר עליהן דהיינו מספר פ"ו ארבעה פעמים סך הכל שמ"ד שנים והן שמורין בידו לארבע גליות והיינו דקאמר כי השמד תשמדון פירש אותן שמ"ד שנים שמוטלים עליכם תשמדון על ידיהן אם תשחיתו שיבא משקל הצרות תקוף זה אחר זה ובקושי עד תשמדון. ומהאי טעמא אשכחן בכמה מקומות בש"ס שגזרו העובדי כוכבים ומזלות גזירה על ישראל רמז לאותן שמ"ד שנים

דף צב דאלמלא עליא לא מתקיימין איתכליא נראה דהיינו הא דאיתא בפרק רבי עקיבא מאי דכתיב כתפוח בעצי היער למה נמשלו ישראל לתפוח לומר לך מה תפוח זה פריו קודם לעליו אף ישראל הקדימו נעשה לנשמע. לכאורה קשה דתה ענין קדימה זו לקדימה זו ונראה לפי שכל האילנות אין מוציאין פירותיהן אלא אם כן הוציאו עליהן תחילה לפי שאין הפירות מתקיימין בלא עלין שמגינין עליהם כדאמר הכא אבל התפוח אינו משגיח בקיומו שהרי מוציא פירותיו קודם לעליו וכך פשו ישראל שהקדימו נעשה לנשמע ולא אמרו נשמע ברישא אי מצינו לעמוד בהם ולהתקיים מוטב ואם לאו לא לקבלם. והיינו דמייתי עלה התם בפרק רבי עקיבא עובדא דההוא מינא דחזייה לרבא דקא מעבן אצבעתיה דמא וא"ל עמא פחיזא דקדמיתו פומייכו לאודנייכו ברישא איבעי לכו למשמע אי מציתו קבליתו וכו'

אלימא חלבו דשליל כתבו התוספות ואם תאמר ופ"ש דבגיד דשליל פליגי ובחלבו מודו ויש לומר משום דאינו בעומד והקרב וכו' ועוד נראה דגבי חלב כתיב כל חלב שור וכשב ועז ולא מקרי שור וכשב ועז עד לאחר שנולדו דכתיב שור או כשב או עז כי יולד וכ"כ הראב"ן בשם רב האי ז"ל

גיד הנשה מחטט אחריו כל מקום שהוא ושמנו פותר תימא האי חטיטה דגיד הנשה מה נפשך אי דרבנן היא א"כ דברייתא דרבנן איירי אמאי קתני סיסא ושמנו מותר והא מודה ר"מ דמדרבנן אסור ואי דאורייחא היא אם כן ברייתא קמייתא דקתני גיד הנשה מחטט אחריו כל מקום שהוא כיון דמדאורייתא קאמר אמאי קתני סיפא וחותך שמנו מעיקרו והא חלבו מותר מדאורייתא לדברי הכל וי"ל דודאי חטיפה דרבנן הוא ואפי' מדרבנן אית ליה לר"מ דשמנו מותר והא דקאמר ומודה שמוטל דלרבי מאיר מדרבנן אסור לאו דגזרו ביה רבנן איסורא כשאר איסור דרבנן דעלמא אלא דישראל קדושין הן ונהגו בו איסור מעצמן ואסרוהו רבנן ממנהגן של ישראל. וכן משמע ממה שכתבו התוספות ולמאי דבעי לאוקמי ברייתא דנהגו בו איסור כרבי יהודה מה שלא אמר רבי יהודה