תורת חיים חלק א קנא

נראה שקשרו קבל ארכובתו למעלה על יריכו לפי שכך היה מנהגן כדאשכחן בפ' מי שמת מי שמת ונמצא דייתיקי קשורה על יריכו ולפי מה שפירש נראה משום דהמן נתקנה במרדכי על דבר הבכורה והברכה שלקח יעקב מעשו כדאיתא בתרגום מגילת אסתר גבי ויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו וז"ל ארום מויאו ליה דמרדכי אתי מיעקב דשקל מן עשו אבא דאבוי דהמן ית בכורתא וית ברכתא וכן יסד הפייט המן הודיע איבת אבותיו וכו' ואולי מרדכי ניצוץ ובן גילו דיעקב הוה ולהכי איתא במדרש רבה פרשת תולדות ובמגילת אסתר כשמוע עשו את דברי אביו ויצעק צעקה גדולה ומרה אמר רבי חנינא כל האומר רחמנא ותרן היא יוותרו בני מעיו אלא מאריך אפיה וגבי דיליה זעקה אחת הזעיק יעקב לעשו דכתיב ויצעק צעקה גדולה ומרה והיכן נפרע לו בשושן הבירה דכתיב ויזעק זעקה גדולה ומרה הענין תמוה דמה ענין צעקת מרדכי לצעקת עשי. לכך נראה דה"ק דכיון דגרם יעקב לעשו לצעוק צעקה גדולה ומרה בשביל הבכורה והברכה אע"ג דלבסוף הסכים הקב"ה על ידו מ"מ מעיקרא אבק מרמה מיהא הוי לכך נענש מרדכי שהיה מבני בניו ובן גילו שהוצרך ג"כ לצעוק צעקה גדולה ומרה על דבר הבכורה והברכה מדה במדה דשנאת המן על מרדכי בשביל הבכורה וברכה הוה כדפי' והיינו דנקט במדרש וגבי דיליה דיליה ממש אותו הדבר עצמו גבה והמן נמי נראה דבן גילו דעשו הרשע הוה והיינו דאיתא במדרש רבה ויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו בזוי בן בזוי להלן כתיב ויבז עשו את הבכורה וכאן כתיב ויבז בעיניו. וכי היכי דיעקב קנה מעשו את הבכורה דהיינו השררה בלחם ונזיד ככה מרדכי נמי שקנה את המן לעבדא בטולמא דלחם ולהכי קשר מרדכי את שמר המכירה על יריכו מקום השבועה אשר נשבע לו עשו ליעקב על מכירת הבכורה וכאשר זחה דעתו של המן על מרדכי פשט את יריכו בשטר מכירתו אשר עליו להראות לו שגם הוא גם אבותיו וכל אומתו כולם המה עבדיו מימים קדמונים ע"י הבכורה שקנה יעקב מעשו נשבע לו בשימת יד תחת יריכו ולהכי קשרו על ירך ימינו דנראה לומר כי גם עשו שם ידו תחת ירך ימינו של יעקב בשבועתו שהרי המלאך לא נגע בכף יריכו של יעקב אלא כדי לבטל השבועה כדפירש והמלאך בכף ירך ימינו נגע כדאמר לעיל הירך המיומן שבירך. ונראה דהיינו דאיתא בפ"ק דעבודת כוכבים אחת לשבעים שנה מרכיבין אדם שלם על חיגר כלו' בא להראות שאין ממש בבכורתו של יעקב שלא הסכים המלאך על ידו דלכך נגע בכף יריכו ועשאו חיגר לבטל השבועה כדפירש ואגב אורחא נראה לפרש דלכך בשע' שיצאו ישראל ממצרים בא עמלק להלחם עמהם ולא שום עובדי כוכבים כי נפל עליהם פחד' לפי שבשעה שיצאו ישראל ממצרים חתם הקב"ה על מכירת הבכורה שלקח יעקב מעשו דלכך קראם אז בני בכורי ישראל כדאיתא במדרש והענין הוא כי ישראל ראשית אונו של הקב"ה הן שבשעה שבא להראות אח כח מעשיו לבראת את העולם העלה את ישראל בראשית מחשבתו וע"י כן ברא העולם ומלואו כמ"ש בראשית ברא אלהים בשביל ישראל שנקראו ראשית תבואתו והכי איתא בהדיא בתרגום שיר השירים גבי אחזו לנו שועלים דעמלק לא בא להלחם אלא בשביל הבכורה והברכה ז"ל בתר דעברו ית ימא אתא עליהון עמלק רשיעא די נטר להון דבבו על עיסק בכרותא ובורכתא די שקל יעקב אבונא מן עשו ובהכי ניחא מה שאמר משה ליהושע צא והלחם בעמלק ולא יצא הוא עצמו לפי שאמר משה בלבו הריני מעמיד נגדו להלחם מי שירש בכורתו של יעקב אשר לקח מיד עשו כדי שיגין עליו זכותי של יעקב בעל הבכורה לפי שהבכורה אשר לקח יעקב מעשו נתנה ליוסף בנו שנא' ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך אשר לקחתי מיד האמורי ויהושע זכה לבכורתו של יוסף שנא' בכור שורו הדר לו ופירש"י ז"ל מלך היוצא ממנו והוא יהושע שורו שכחו קשה כשור לכבוש כמה מלכים הרי יהושע נקרא בכורו של יוסף. וכיון שהבכורה באה ליעקב מן הדין והקב"ה הסכים על ידו לכך נצחו יהושע לעמלק

גפן אלו ישראל וכן הוא אומר גפן ממצרים תסיע וכו' וכה"ג דריש במדרש רבה פרשת וישב גפן אלו ישראל שנא' גפן ממצרים תסיע ובגפן שלשה שריגים משה ואהרן ומרים והיא כפורחת הפריחה גאולתן של ישראל עלתה נצה הנצה גאולתן של ישראל הבשילו אשכלותיה ענבים גפן שהפריחה מיד הנצה ענבים שהנצו מיד בשלו. וכוס פרעה בידי מכאן קבעו חכמים ארבע כוסות של לילי פסח כנגד ארבע כוסות שנאמרו כאן וכוס פרעה בידי וגו' ונתת כוס פרעה וגו' ותימא דמאי ענין גאולתן של ישראל לחלומו של שר המשקים ומאי קאמר דמכאן קבעו חכמים ארבע כוסות של לילי פסח מה ענין זה אל זה ונראה לפרש לפי שהיה נגזר על ישראל שיהיו משועבדים במצרים ארבע מאות ושלשים שנה כמ"ש ויהי מקץ שלשים שנה וארבע מאות שנה יצאו כל צבאות ה' וגו' וכמ"ש הרמב"ן שם ועיקר שיעבודן של ישראל לא היה אלא שמנים ושש שנה משנולדה מרים דלהכי נקראת מרים על שם וימררו את חייהם כדאי' במדרש חזית נמצא שלא נשתעבדו אלא חלק חמישים ממה שהיה נגזר עליהם דחמשה פעמים פ"ו עולה ת"ל ומהאי טעמא היה בא שר של מצרים לעכב על ישראל שנא' והנה מצרים נוסע אחריהם כדאיתא במדרש לפי שבא בטענה שפדיין לא נגמר זמן שעבודן ומהאי טעמא נמי לח רצה הים לקרוע מתחלה כיון דאכתי לא נשלם זמן שנקבע להן ונראה דהיינו כשחזרו המרגלים אמרו עמלק יושב בארץ הנגב והחתי והיבוסי וגו' אמרו ישראל נתנה ראש ונשובה מצרימה וכי שוטי' היו לחזור ולהיות משועבדי' לפרעה אלא לפי שלא נשתעבדו שם כי אם חלק חמישית היו מסופקים בו במשה שמא הוציאן מעצמו שאלו הוציאן ברשותו של מקום לא היו עמלק ושאר עובדי כוכבים יושבין ושומרין עליהן להורגן וחששו שלא יגיע להן כאשר הגיע לבני אפרים שמיהרו את הקץ ונהרגו לכך רצו לחזור למצרים ולהיות משועבדים עד תשלום ח"ל שנה והנה ידוע כי חלומותיהן דשר המשקה והאופה מאת ה' היתה זאת כדי שיגיע הרוחה ליוסף הצדיק בפתרונן כי הגיע השעה שיצא למלוך מיד לולי שאמ' לשר המשקים כי אם זכרתני אתך וכיון דעיקר חלומותיהן לטובתו של יוסף הוה שימלוך על ידיהן ועל ידי כן יבאו שמה יעקב ובניו לקיים מה שנ' כי גר יהיה זרעך וגו' לכך הראה לו הקב"ה אז בחלומו של שר המשקים את כל הקורות אשר יגיע על ידו לבני ישראל עד שיצאו ממצרים והודיעו נמי מהירות הקץ והיינו דאיתא במדרש רבה שם אמר לו אתה בשרתני בשורה טובה אף אני אבשרך בשורה טובה בעוד ג' ימים וכו' דיוסף הבין דעיקר חלומו לא בא אלא בשבילו לבשרו טובתן של ישראל משום דהוה קשיא ליה ייתורא דחלום למה לה דהוה מצי למימר והנה שלשה שריגים ענבים לפני וכוס פרעה בידי ואשחט וגומר מדנקט והנה גפן לפני והיא כפורחת עלתה נצה הבשילו אשכלותיה ענבים שאין כל זה לענין שר המשקים ודאי לבשרו ולהודיעו כל הקורות הוא בא שיבאו ישראל הנמשלים לגפן מצרימה להיות משועבדים לפרעה ולהכי המשילן עתה לגפן לומר לו מה גפן זה דורכין אותו ובועטין בו ואחר זמן הוא עולה על שלחן מלכים כך ישראל יהיו משועבדים שמה בעבודת פרך והכל יהיו דורסין עליהן כמה שכתוב עודך מסתולל בעמי מלשון דרך סלולה ואחרי כן יעלו למדריגה העליונה להיות כמלכים כמה שכתוב ואתם תהיו לי ממלכת כהנים והכי איתא בהדיא במדרש פרשת בחקותי דמהאי טעמא נמשלו ישראל לגפן ובא נמי להודיעו מהירת הקץ ולהכי נאמר לו והיא כפורחת עלתה נצה הבשילו אשכלותיה שכל זה למהירת הענין כדאמר במדרש מיד הנצה ומיד בשלו וכו' ומדנאמר לו כוס כוס ארבע זימנין דבחד זימנא הוה סגי דהוה מצי למימר וכוס פרעה בידי ואשחט אותם אל תוכו ואתן אותו על כף פרעה הבין יוסף דבהא נמי לבשרו הוא בא לפרש דקרא שבא להודיע מהירות הקץ וקאמר שכל כך ימהר הקדוש ברוך הוא את הקץ עד שיהא ראוי להן לישראל לשתות בשביל כך ארבע כוסות לפי שהכוס רמז לישועה שנאמר כוס ישועות אשא ורמז לו שיחסר משיעבודן ארבעה חלקים ולא ישתעבדו אלא חמישית לכך ראוי להן לשתות ארבע כוסות ישועות על ארבע חלקי ישועות אף על גב דבחלומו דשר המשקה לא נאמרו כוס כוס אלא שלשה פעמים ופעם רביעית אמר לו יוסף בפתרונו י"ל כיון דשר האופים ראה בחלומו פתרונו דשר המשקים כדאיתא במדרש רבה לכך גם פתרונו שייך לחלומו ועולה למנין והשתא ניחא מה שקבעו חכמינו ז"ל ארבע כוסות בליל פסח נגד ארבע כוסות הללו שהרי כל עיקר ארבע כוסות הללו לא נאמרו אלא בשביל כן כדפי' ונראה דלהכי כתיב וכוס פרעה בידי ולא כתיב וגביע פרעה כמ"ש גבי יוסף ואת גביעי רמז למה שפי' כו"ס בגימטריא שמנים וששה וכתיב כו"ס ארבע זימנין רמז שיחסר מן השיעבוד פ"ו שנים ארבע זימנין ושמא להכי כתיבי ארבע לשוטת של גאולה והוצאתי והצלתי וכו' עד ד' חלקים שנגאלו ממנו ולהכי כתיב וחמשים עלו בני ישראל מחומשים שלא נשתעבדו אלא חלק חמישית ולפי מה שפי' נראה דהיינו הא דכתיב בפרשת ויגש למה נמוח נגדך קנה אותנו ונהיה אנחנו ואדמתנו עבדים לפרעה ויקן יוסף את כל אדמת מצרים וגו' ואת העם העביר אותי לערים וגו' רק אדמת הכהנים לא קנה כי חוק לכהנים וגו' ויאמר יוסף אל העם הן קניתי אתכם היום ואת אדמתכם לפרעה הא לכם זרע והיה בתבואת ונתתם חמישית לפרעה וארבע הידות יהיה לכם וגו' ויש לתמוה דמאי קמ"ל הכתוב בכל זה וכבר אמרו חז"ל בפרק אלו טרפות דיש מקראות נראין שראויין לישרוף ח"ו והן הן גופי תורה ודרשו שם ולהכי כתיב ואת העם העביר אותו לערים נ"מ דלא ליקרו לאחי גלות' פירש"י ז"ל לאחר זמן גולים בני גולים ולכך הגלה. ונראה דכולה ענינא להכי נכתב ואת העם העביר אותו לערים כדאמרן שלא יאמרו לישראל גולים אתם. וכי היכי שלא יאמרו מצרים לישראל עבדים משועבדים אתם לפרעה לכך קנאן לעבדים דישראל עבדים לפרעה הוו ולא למצרים דמצרים גופייהו עבדים לפרעה היו כדפירש"י ז"ל בפרשת יתרו גבי אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים ולפי שראה יוסף בחלומו של שר המשקים שעתיד הקב"ה לוותר להן לישראל ד' חלקים משעבודן כדפי' לכך יוסף נמי היה נראה לו לוותר להם למצרים ארבעה חלקים משעבודן דכיון שקנאן רק בלחם בלבד כמו שא"ל קנה אותט ואת אדמתנו בלחם שורת הדין היה שיהיו משועבדין ליתן לו כל חמשה החלקים והוא אמר להן ונתתם חמישית לפרעה וארבע הידות יהיה לכם הרי שוויתר להם ארבעה חלקי השעבוד. ועוד נראה לומר דלכך וויתר להן יוסף ארבעה חלקי השעבוד שאם יבא שר של מצרים ויקטרג לפני הקב"ה לעתיד כאשר יוותר להם לישראל ארבעה חלקי השיעבוד כדאיתא במדרש יהיה לו יתברך מקום להשיב ויאמר לו הרי גם לאומה שלך נחסר משועבודן ארבעה חלקים שהרעב והעבדות נגזר היה על המצריים מפיו יתברך שהרי כשמת יעקב חזר הרעב כמות תהיה ויוסף וויתר נגדם ארבעה חלקים. והיינו דאיתא במדרש רבה ובזוהר הים ראה וינוס מה ראה ראה ארונו של יוסף דכתיב וינס ויצא החוצה לפי שהים לא רצה לקרוע מעיקרא בטענה שעדיין נחסרו ארבעה חלקי השעבוד וכאשר ראם ארונו של יוסף נזכר כי מדה במדה הוא כי היכי דיוסף וויתר להן למצריים ארבעה חלקי השעבוד כך וויתר הקדוש ברוך הוא לישראל ארבעה חלקי השעבוד ואתי נד שפיר הא דכתיב רק אדמת הכהנים לא קנה וכו' לפי שצפה יוסף שאין שבת לוי עתיד להשתעבד לפרעה כמ"ש רש"י ז"ל וכן איתא במדרש רבה והטעם כתב הראב"ן ז"ל לפי שהמנהג בכל עם להיות להם חכמים מורי תורתם לכך הניח להן פרעה שבט לוי שהיו חכמיהם וזקניהם כמ"ש יורו משפטיך ליעקב ולפי זה היה לו מקום לעוז"א לטעון לפניו יתברך שגזר ואחר כי גר יהיה זרעך סתמא משמע דשבט לוי נמי בכלל ולכך הניח להן יוסף למצרים גם כן מורי עניניהן דהיינו העובדי כוכבים ומזלות שלא יהיו משועבדים ולכך לא קנה אדמתן. א"נ איפכא לפי שיוסף היה מוכרח להניח לעובדי כוכבים ומזלות של מצרים אדמתן כי חוק להן מאת פרעה לכך גם הוא יתברך הניח להן לישראל שבט לוי מורי תורתנו הקדושה שלא יהיו משועבדים לפרעה ולא היה שום מקום לשר מצרים לטעון כלום וכיון דארבע כוסות הן נגד ארבעה חלקי השיעבוד שנחסר להן ניחא מה שתיקנום על היין דוקא ולא בשאר משקים לפי שאותן ת"ל שנים שנגזרו על ישראל להשתעבד במצרים כדי לזכותן בחומר השעבוד מזוהמת הנחש הוה ולכך כתיב ויוציא אתכם מכור הברזל ממצרים דכשם שמצרפין זהב וכסף בתוך הכור להסיר סיגן כך נצטרפו ישראל במצרים להסיר זוהמתן וזוהמת הנחש ביין