תורת חיים חלק א קנ

להו גידין דומיא דעצמות מ"מ אפי' אי איירי בפירשו דאיסורא כיון דבהיתרא נמי איירי הוי שפיר דומיא דעצמות:

דברה תורה לשון הבאי ערים גדולות ובצורות בשמים נראה דהיינו הא דכתיב ויהס כלב את העם אל משה ויאמר עלה נעלה ואיתא במדרש וכן פירש"י ז"ל עלה נעלה אפי' בשמים והוא אומר עשו סולמות ועלו שם נגלית ולכאורה קשה דלא היה לו לומר להם כן כיון דמלתא דלא אפשר הוא ופילי דכדי נינהו אלא לפי שהמרגלים הוציאו מפיהם דברי הבאי וגוזמא ואמרו ערים גדולות ובצורות בשמים על פי דבריהם השיב להם נמי דרך גוזמא עלה נעלה אפילו בשמים והוא אומר עשו סולמות ועלו שם נצליח בשרשה מקומות דברו חכמים בלשון הבאי היינו חכמי המשנה אבל חכמי הש"ס אשכחן בכמה דוכתי שדברו בלשון הבאי כההיא דבין גלא לגלא תלת מאה פרסי ורומא דגלא תלת מאה פרסי דפרק הספינה וקריבו מחד גלגלא דעינא תלת מאה גרבי משחא דהתם והעלו לו שלש מאה גרבי שמן וישב בעליה ודרש בפ"ק דשבת ושותה שלש מאות גרבי יין דפ' מקום שנהגו ור"ש הוה מפי' ג' מאות גרבי דמרקוען בכל עירוב' דבמדרש איכה רבה ועוד הרבה:

דף צא ולרבי יהודה איצטריך פירש"י ז"ל דאע"ג דתרוייהו דאיסורא קא פטור ליה בחד מלקות משמע דלא איצטריך למיתני שתי ירכות משתי בהמות אלא משום ר' יהודה לחודיה ותימא דבסוף פרק אותו ואת בנו מייתי ש"ס הך ברייתא ופירש"י ז"ל שם ומדנקט ב' בהמות ש"מ בימינו' קאמר ות"ק דהכא כר' יהודה ס"ל דאין נוהג אלא באחת וא"כ אמאי קאמר ולרבי יהודה איצטריך והא לת"ק נמי איצטריך למינקט שתי בהמות כיון דס"ל דאינו נוהג אלא באחת לכך וראה לפרש דהא דקאמר ולר' יהודה איצטריך היינו לר' יהודה דאמר אינו נוהג אלא באחת איצטריך למיתני ברייתא שתי בהמות בין לת"ק בין ר' יהודה דת"ק נמי כר' יהודה ס"ל דאינו נוהג אלא באחד מיהו קצת קשה דהוה ליה למימר ואליבא דר' יהודה איצטריך:

מהכא וישכם אברהם בבוקר כתבו התוס' דגרסי' וישכם אברהם בבוקר אל המקום וגו' ומייתי קרא מסדום שהלך להתפלל, על הפיכת סדום שהיתה בבקר אף על גב דהך קרא בתר הפיכת סדום כתיב יש לומר דחזר אל המקום אשר עמד שם בתחילה לחזור ולהתפלל עליהן:

מיד בא השמש ששקעה קודם זמנה ונראה דהיינו הא דתיקן יעקב תפילת ערבית באותה שעה כמ"ש חז"ל ולא תיקנה קודם לכן דשמא נאנס אז ולא התפלל מנחה לפי ששקעה עליו החמה פתאום שלא בעונתה וקיימא לן מי שנאנס ולא התפלל מנחה מתפלל ערבית שתים הראשונה לשם חובה והשנייה לתשלומין לכך עמד הוא ותיקן אז תפילת ערבית והתפלל אותה שתים:

שתהא נוחה ליכבש לבניו פירש"י ז"ל כארבע אמו' ועוד יש לפרש כי ההיא דאית' בפ' המוכר פירות דילי' ר' אליעזר דהילוך קונה מדכתיב קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה וקאמר ש"ס ורבנן התם משום חביבותא דאברהם הוא דקאמר ליה הכי כדי שיהא נוח לכבוש לבניו ופירשב"ם ז"ל דהוו להו כיורשין ולא כגזלנין ולא יהיה רשות לשטן לקטרג ולא פתחון פה למדת הדין והכא נמי יש לפרש הכי דקנאה יעקב כששכב עליה דקיימא לן הקונה בית או שדה מחבירו והציע בהן מצעות ושכב עליהן קנה כמ"ש בבית יוסף סי' קצ"ב ולכך קפלה כל ארץ ישראל תחתיו כדי שיקנה בשכיבתו את כולה שלא יהא מקום לקטרג ולומר שלא קנה בשכיבתו אלא מקצתן כגון ארץ הכנעני לחוד ולא כל ארץ שבעה עובדי כוכבים ומזלות והיינו דנקט הכא לישנא דנקט התם שתהא נוח ליכבש לבניו:

אמר לו גנב אתה או קוביוסטוס אתה שמתיירא מן השחר אתה וכו' וא"ת מנא ליה דא"ל יעקב הכי וכן תשובת המלאך שהגיע זמנו לומר שירה מנא יליף לה וי"ל דהל"ל שלחני ותו לא דמאי איצטריך למימר ליה טעמא כי עלה השחר אלא ודאי תרתי מילי קאמר ליה דמעיקרא הוה א"ל שלחני ותו לא ואמר לו יעקב וכי גנב או קוביוסטוס אתה שמתיירא מן השחר אתה משום דברישא דקרא כתיב ויאבק איש עמו עד עלו' השחר ולכך כשעלה השחר ופסק מלהתאבק עמו עוד ואמר לו שלחני אמר לו וכי גנב אתה וכו' כיון שלא פסקת ולא אמרת לי שלחני עד עלות השחר אז חזר המלאך והשיב לו כי עלה השחר פירש הגיע זמני לומר שירה שזמנה בשחרית ומהרש"ל מחק בספרו הא דקאמר שמתיירא מן השחר אתה ובחנם מחקו דארישא דקרא קאי כדפריש':

אלא אחת אומרת קדוש ואחת אומרת קדוש קדוש תימא דמאי איצטריך להגיה כת שנייה הוה ליה למימר אלא אחת אומרת קדוש ואחת אומרת קדוש ואחת אומרת קדוש קדוש ה' צבאות וי"ל דאין התרצן מגיה דברי רב חננאל אלא מפרש דבריו כדברי הברייתא וה"ק כת אחת אומרת קדוש ואחת אומרת קדוש נוסף על אותו קדוש שאמרה כבר ואחת אומרת קדוש ה' צבאות נוסף על אותן שתי פעמים קדוש שאמרה כבר דהיינו שכל שלש הכיתות כולו כאחד פותחים את פיהם יחד מעיקרא ואומרים קדוש ואז מסתלק' הכת הפחותה שבהן ואחר כך חוזרין אותן שתי כתות שנשארו ואומרים קדוש ואז מסתלק' כת שנייה שאינה חשובה כשלישית נשתייר כת שלישית ואז היא חוזרת ואומרת קדוש ה' צבאות וגומר נמצא כת אחת אומרת קדוש ואחת אומרת קדוש קדוש פירש שתי פעמים קדוש ואחת אומרת קדוש קדוש קדוש ה' צבאות וגומר:

ותמימי דרך מזכירין את השם אחר שתי תיבות וכו' תימא למה זה תמימי דרך מזכירין את השם אחר שתי תיבות ומלאכי השרת אין מזכירין עד לאחר שלש תיבות ונראה לפרש לפי שאמרו באגדת חלק גדולים תמימי דרך יותר ממלאכי השרת והכי איתא נמי במ"ר פ' במדבר הביאי רש"י ז"ל כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל עתיד להיות מחיצתן של תמימי דרך לפנים ממחיצת מלאכי השרת והן רואין אותן ושואלין מה הורה לכם הקב"ה לפי שאין יכולין ליכנס במחיצתן. וטעם הענין נראה לפי שהוא ית' שמו אין סוף לאחדותו האציל ממנו עשר ספירות וזה סדרן הראשונה כת"ר השניה חכמ"ה השלישית בינ"ה ונראה כי תמימי דרך שורש יסודם היא ספירה השנייה הנקראת חכמ"ה ומלאכי השרת שורש יסודם היא ספירה שלישית הנקראת בינ"ה כמו שנא' ה' בחכמה יסד ארץ דהיינו תמימי דרך הנקראים ארץ חפץ ועם הארץ שבגינם נברא הארץ ועוד דהחכמה נקרת ראשי' כמ"ש ראשית חכמה וכן תמימי דרך נקראים ראשית תבואתה כונן שמים בתבונה היינו מלאכי שמים כונן בבינ"ה ואפשר דלהכי יסדו לומר אשר יצר את האדם בחכמה וכן משמע בזוהר חדש פרשת בראשית ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה למה ברא הקב"ה הארץ שהוא עולם השפל בסוד החכמה והשמים שהוא עולם גדול ממנו בתבונה שהוא דבר קטן מן החכמה וכו'. עד והקב"ה ית' שמו ברא השמים בסוד התבונה שהוא ענין הבינה וכו' ע"כ נמצא לפי זה כאשר נשמותיהן של תמימי דרך חוזרות להתדבק אל יסוד מחצבן דהייני החכמ"ה הרי הן לפנים ממלאכי השרת שיסוד מחצבן תבינ"ה שהיא יותר חיצונה מחכמ"ה. ונראה דהיינו הא דאית' בב"ר א"ר אחא בשעה שבא הקב"ה לבראת את האדם נמלך במלאכי השרת א"ל נעשה אדם א"ל אדם זה מה טיבו אפר להם חכמתו מרובה משלכם הביא לפניהם את הבהמה חיה ועוף וכו' רמז להם לפי שהאדם שורש יסודו היא החכמ"ה שהיא לפנים מן הבינ"ה לכך אמר להם חכמתו מרובה משלכם. והשתא ניחא הא דקאמר הכא חביבין תמימי דרך לפני הקב"ה יותר ממלאכי השרת שתמימי דרך מזכירין את השם אחר שתי תיבו' שנ' שמע ישראל וגו' ומלאכי השרת אין מזכירין את השם אלא לאחר שלש תיבות שנה קידם וגו' לפי שמלאכי השרת שורש יסודם היא ספיר' של שית נמצא שהן רחוקים שלש מעלות מהש"י דהיינו אין סו"ף עילת העילות לכך אין מזכירין את השם אלא לאחר שלש תיבות ק' בינ"ה ק' חכמ"ה ק' כת"ר ה' צבאות עתיקא קדישא עילת העילות אבל תמימי דרך שיסוד' ספירה שניה ואינם רחוקים מעילת העילות אלא שתי מעלות לכך מזכירין את השם אחר שתי תיבות שמע חכמ"ה ישראל כת"ר ה' אלהינו עילת העלות וכ"כ בספר שערי אורה דשלש קדושות רומזות לכת"ר חכמ"ה בינ"ה אלא שהוא מהפך הסדר וכתב קדוש כת"ר קדוש שני חכמ"ה קדוש שלישי בינה ואתי נמי שפיר לפי זה הא דקאמר ואין מלאכי השרת אומרים שירה למעלה עד שיאמרו תמימי דרך למטה טעמא דמלתא נמי נראה משום דכל הקרוב קרוב קודם לימר שירה והשתא כי פריך והאיכא ברוך ומשני ברוך אופנים הוא דאמרי ליה ופירש"י ז"ל שהם מכסא הכבוד עצמו לפי מה שפי' ניחא דאופנים נמי שורש יסודם היא ספירה שניה דהיינו החכמ"ה כמו תמימי דרך דגבייהו נמי כתיב וארא והנה אופן אחד בארץ וא"כ אינהו נמי בכלל ה' בחכמה יסד ארץ נינהו כמו תמימי דרך ונראה דלהכי בכל דבר קדושה וכל דבר חובה שמוטל על האדם לקד' או לברך יסדו חז"ל שלא להזכיר את השם עד לאחר שתי תיבות כגון מאה ברכות שחייב אדם לברך בכל יום וברכת הנהנין וכל הברכות שבעולם אין מזכירין בהן את השם עד לאחר שתי תיבות שבכולן אומרים ברוך אתה ואח"כ אדנ"י לפי שאין ראוי להזכיר השם עד לאחר שתי תיבות כדפי' וכן אחר כל תפילה ותלמוד תורה כשהן בעשרה חובה הוא לקדש השם ולומר אחריהם קדיש יסדו חכמים שלא להזכיר בו שמו הגדול עד לאחר שתי תיבות שאומרים יתגדל ויתקדש ואח"כ שמיה רבא ומה שעונין אחריו יהא שמיה רבא מברך אע"ג דליכא אלא חד תיבה י"ל דכיון דאתיהב רשותא אתיהב כדאמר הכא במלאכי' כלומר דקדושת אופנים לאו באפי נפשייהו מקדישין אלא שהן עונין קדושתן על קדושת השרפים שאומרים ק' ק' ק' וכו' עד מלא כל הארץ כבודו ועל זה עונין ברוך כבוד ה' ממקומו וכן משמע ממה שיסדו והאופנים וחיות הקדש מתנשאים לעמת שרפים לעמתם משבחים וכו' וכיון דחד קדושה נינהו הלכך כיון דכבר אתיהב רשותא אתיהיב והכי נמי ביהא שמיה רבא כיון דלאו מלתא אחריתי היא אלא על שעונין על הקדיש הלכך כיון דאתיהיב וכו' וכן בחובת ברכו שמוטל על האדם יסדו לומר ברכו את ה' המבורך ולא יסדו ברכו ה' כדי שלא להזכיר את השם עד לאחר שתי תיבות ומה שעונין אחריו ברוך ה' המבורך לעולם ועד אע"ג דליכא אלא חד תיבה היינו נמי כיון דלאו מלתא אחריתי היא אלא שעונין על דברי המברך לכך כיון דאתיהיב רשותא אתיהיב:

הוי אומר יעקב נעשה שר למלאך וא"ת לאיזה ענין נעשה יעקב שר למלאך ועוד למה זה נגע מלאך בכף ירכו של יעקב דוקא ולא במקום אחר ובמדרש רבה איתא ויגע בכף יריכו נגע בצדיקים ובצדיקות בנביאים ובנביאות שעתידין לעמוד ממנו. ונראה שהמלאך היה מתאבק עם יעקב בשביל הבכורה והברכה שלקח מעשו כי שרו של עשו היה ולא רצה המלאך להודות לו עליהן ולכך נגע בכף יריכו רמז לו שאינו מסכים על השבועה שנשבע לו עשו ליעקב בשעה שמכר לו הבכורה כמ"ש וישבע לו וימכור את בכורתו ליעקב דסתם שבועה בימים ההם היתה בדרך זה שהנשבע שם ידו תחת ירך המשבי' כדאשכחן גבי אברהם וביעקב שהשביע את יוסף וטעמא דמלתא כתב הר"א בן עזרא ז"ל שהוא רמז שהנשבע הוא ברשותו של המשביע ותחת ידו כאלו הוא עברו וכך היו משביעי' כל מלכי עכו"ם ומסתמא נשבע עשו גם הוא כמנהג ולכך בא המלאך לקעקע יריכו של יעקב כאלו הוא בא לבטל את השבועה ולערער על הבכורה והברכה דהא בהא תליא כדאיתא במדרש רבה ויחרד יצחק חרדה גדולה היה מצטער וכ' אמר עכשיו לבכור ברכתי גם ברוך יהיה:

והיינו הא דאיתא במדרש לא אשלחך כי אם ברכתני הודה לי על הברכות שברכני אבי לפי שבא עליו לערער עליהן כדפי'. וענין קניית הבכורה כתב הרמב"ן ז"ל שהיתה לנחול מעלת האב ושררתו עליו שיהיה לו כבוד ומעלה על צעירו ולכן היה אומר ליצחק אני בנך בכורך לומר כי הוא הבכור הראוי להתברך וכן כי זה הבכור שים ימינך על ראשו וכו' וכיון שעל כרחו של מלאך הוצרך להודות לו ליעקב על הברכה והבכורה נמצא שנעשה שר לעשו גם למלאך דהא בהא תליא. והיינו דקאמר הכא דיעקב נעשה שר למלאך. ולפי מה שפי' א"ש הא דא תא בתרגום מגילת אסתר גבי וכראות המן את מרדכי בשער המלך ולא קם ולא זע ממנו וז"ל ומרדכי כי לא קם וכו' אלהין פשט ית רגליה ימיניה ואחוי ליה שטר זבינת' דאזדבן ליה בטולמ' דלחם דמכתבא באסטרקליליה כל קבל ארכובתיה וכו' וחימא למה זה קשר מרדכי שטר המכירה על רגלו לכאורה