תורת חיים חלק א יד

הוא וא"ת כי פריך מברייתא דקתני מערבין לחולה וכו' תיקשה נמי לדידיה דאמאי קתני מערבין לחולה ולזקן כדי מזונו ניזול בתר רובא דעלמא וליבעי כסעודה בינונית של כל אדם ונראה דאביי סבר דבתלת מילי תליא מלתא דמסתבר ליה למיזל לקולא בכל מקום ובתר רובא דעלמא ובתר דידיה גופיה וכל היכא דאיכא תרתי מהנך מילי אזלינן בתרייהו הלכך גבי בשר צלי ס"ל כדי לאכול בו דהתם איתנהו כולי הנך תלתא מילי ובבגדי עניים כיון דרובא דעלמא עניים נינהו דחשיב להו שלש על שלש ולדידיה גופיה נמי חשיב ליה בהכי לכך אזלינן בתרייהו אע"ג דהוי לחומרא ובחולה וזקן לא אזלינן בתר רובא דעלמא דמסתבר כפי למיזל בתר דידיה גופיה כיון דהוי נמי לקולא וברעבתן מסתבר טפי למיזל בתר רובא דעלמא כיון דהוי נמי לקולא ולכך פריך ש"ס לאביי דאמאי קאמר עוג מלך הבשן פתחו כמלואו והא מסתבר טפי למיזל בתר רובא דעלמא דסגי להו בפתח ארבעה כיון דהוי נמי לקולא אבל רב יוסף ס"ל דמסתבר טפי למיזל לחומרא בכל מקום ולהכי ס"ל בבשר צלי כדי לאכול הימנו ובגדי עניים לעניים ועוג מלך הבשן פתחו כמלואו דבכלהו הוו לחומרא אלא דברייתא דקתני מערבין לחולה ולזקן כו' קשיא ליה וסליק בקושיא מיהו קשה דקאמר ש"ם ואביי התם היכי ליעביד כו' אמאי נקט אביי והא לרב יוסף נמי קשיא דרבי שמעון בן אליעזר אדרבי שמעון בן אליעזר וי"ל דהיינו דנקט ש"ם קשיא ולא קאמר תיובתא משום דתיובתא אלימתא לא הוי דאמר לך רב יוסף אנא כאידך דר' שמעון בן אליעזר. ס"ל דאמר עוג מלך הבשן פתחו כמלואו דפליגא אהך דרבי שמעון בן אליעזר דאמר מערבין לחולה ולזקן וכו' ותרי תנאי נינהו אליבא דרבי שמעון בן אליעזר ואע"ג דדוחק הוא לאוקמא מילתיה בתרי תנאי מכל מקום תיובתא ליכא ולכך נקט ש"ס ואביי דאיהו על כרחך ס"ל דלא פליגי אהדדי מדקא פריך א מיניה לרב יוסף:

דף ל ולאו אותיבניה חדא זימנא בפרק כיצד מברכין קא מותיב ש"ס מברייתא אדרב ושמואל דס"ל התם דאין מברכין בורא מיני מזונות מאורז ודוחן וסלקי בתיובתא וכתבו התוספות שם דדוקא באורז אבל אדוחן לא הוי תיובתא דברייתא אורז קתני ולא קתני דוחן ואפשר דהלכתא כוותייהו ואין מברכין עליו בורא מיני מזונות וכ"כ רב אלפס ז"ל וכ"כ בש"ע. וקשה דא"כ מאי פריך ולאו אותיבניה חדא זימנא כיון דלא סלקי התם בתיובתא אלא מאורז לחודא והכא בעי לאותובי עלייהו נמי מדוחן והרא"ש ז"ל בפרק כיצד מברכין כתב דדין אורז ודותן שוה וברייתא דנקט התם אורז לאפוקי מדר' יוחנן בן נורי כו' וכתב הטור סי' ר"ח שכן כתב גאון דחד דינא אית להו וכן כתב הר"ר יונה ז"ל:

שבועה שלא אוכל ככר זו מערבין לו בה ככר זו עלי אין מערבין לו בה כדפי' רשב"ם ז"ל שאין חילוק בין שלא אוכל לבין שלא אהנה אלא החילוק הוא בין אומר לשון שבועה לבין אומר לשון נדר וקונם דשבועה לא מיחלף בהקדש וקונם מיחלף בהקדש ופריך מדקתני הנודר מן הככר מערבין לו מאי לאו דאומר עלי דהיינו לשון נדר וקונם ומשני דאמר זו פי' לשון שבועה שבועה שלא אוכל ככר זו ואע"ג דנקט לישנא דהנודר יש לומר דשבועה בכלל נודר הוא כדתנן בפרק זה בורר היה חייב לחבירו שבועה ואמר לו דור לי בחיי ראשך ופירש"י ז"ל דור לי לשון שבועה וקאמר ה"נ מסתברא דאמר לשון שבועה דקתני סיפא אימתי בזמן שאמר שבועה שלא אטעמנה לאו משלא אטעמנה דייק אלא מדקתני אימתי בזמן שאמר ל' שבועה דייק. מיהו בתוספתא דמכילתין פרק שני גרסי' הנודר מן הפת מערבין לו בה אימתי בזמן שנדר שלא לטעמה ואם הקדישה הרי זה אסור שאין מערבין בהקדש ולפי גירסא זו לא דייק מידי:

דף לב לעולם דקאי בר"ה ונתכוון לשבות למטה ור' היא תימה כיון דע"כ הא דפריך והא קא משתמש באילן אגופא דמתני' פריך ולא אהא דמוקי' לה דקאי בר"ה כמ"ש רש"י ז"ל והתוס' א"כ מאי איצטריך לשנויי לעולם דקאי בר"ה ונתכוון לשבות מטה הל"ל הא מני רבי היא ותו לא. ועוד דקאמר דנתכוון לשבות היכא כו' אלא נתכוון לשבות למטה מאי קמ"ל ש"ס בהכי כשיטא דהכי הוא כיון דלא מיתוקמא בנתכוון לשבות למעלה ועוד כי פריך והא קא משתמש באילן אמאי לא פריך והא קא מייתי מכרמלית לר"ה כמ"ש רש"י והתו' ונראה דכיון דמשבות קא פריך ודאי הוה מצי למיפרך והא קא מייתי מכרמלית לר"ה דשבות הוא אלא דאגופא דמתני' אלימא טפי לאקשויי. מיהו כיון דקא ס"ד דשבות פירכא היא ממילא שמעינן לה דבעי למימר דהך אוקימתא דקאי בר"ה ליתא כיון דאיכא למיפרך עלה נמי והא קמייתי מר"ה לכרמלית דשבות הוא ואע"ג דלא פריך לה בהדיא היינו משום דעדיפא פריך אבל מ"מ חדא מכלל חברתה שמעי' לה וא"כ כי נמי היה משכח ליה שינויא אשימוש אילן דלאו שבות הוא כגון באילן יבש בימות החמה דאיכא למ"ד דשרי אכתי אידחי ליה אוקימתא דקאי בר"ה משום דקמייתי ליה מכרמלית לר"ה דשבות הוא ולהכי איצטריך למימר לעולם דקאי בר"ה ונתכוון לשבות למטה וכן משמע בסמוך דקאמר רב נחמן אמר שמואל הכא באילן העומד בר"ה כו' ור' היא משמע דהא בהא תליא והיינו משום דכיון דעומד בר"ה צ"ל דר' היא כי היכי דלא תיקשי והא קמייתי מכרמלית לר"ה ולכך מפרש לן ש"ס בהדיא דבנתכוין לשבות למטה איירי לאשמעי' דכי פריך לה משבות דאילן ממילא אי פריך לה אוקימתא דקאי בר"ה דהתם נמי שבות הוא אלא דעדיפא פריך:

דף לג ומאי למעלה ומאי למטה דבדבר הנוט' שוה לא שייך למיתני מעלה ומטה אלא ל' גבוה ונמוך דהדר זקוף ותימא דמאי דוחקיה דתנא לאשמעינן מילתיה באילן דהדר זקיף ליתני גבוה ונמוך ובאילן שוה ולפי מ"ש התוס' כגון שיש גובה י' באותה זקיפה דחשיב רה"י אע"ג דעדיין בוקעים אתי שפיר דאיצטריך לאשמעינן בכי האי גונא כי היכי דלא תיקשי והא גדיים בוקעים בו ועוד נראה דלא מצי למיתני גבוה ונמוך ובאילן הנוטה שוה דא"כ תיקשי למעלה אמאי אין עירובו עירוב והא איבעי מייתי לה דרך עליו דליכא לשנויי כשרבים מכתפין עליו דאין דרך לכתף למעלה מי' כיון דגבוה הוא אלא למטה מי' כדמשמע לקמן:

סיפא דלית בה ד' וכלכלה משלימתו לד'. אין להקשות לוקמא רישא נמי בדלית בה ד' ולהכי למעלה מי' אין עירובו עירוב משום דבעי' שיהא עירוב מונח על מקום חשוב דהיינו ד' ולמטה מי' לא בעינן מקום ד' דמסתמא נתנו באילן דברייתא הוי דומיא דנתנו באילן דמתניתין דאיירי באילן רחב ד'. ואין להקשות לוקמא מתני' נמי באילן שאין בו ד' ולהכי למעלה מי' אין עירובו עירוב משום דמקום חשוב בעינן דא"כ לא הוי רישא דומיא דסיפא דקתני נתנו בבור אפילו עמוק ק' אמה עירובו עירוב דטעמא משום דמצי למישקליה מהתם ולאתויי למקום שביתתו וכדאיתא לקמן וכן הא דקתני סיפא נתנו בראש הקנה כו' הוי עירוב טעמא נמי משום דמצי למישקליה מהתם כו' א"כ טעמא דרישא נמי הא דלמעלה מעשרה לא הוי עירוב משום דלא מצי למישקליה מהתם ולאתויי למקום שביתתו הוא דומיא דסיפא ועיין בפסקי הרא"ש ז"ל:

הכי גרסינן בכל הספרים הישנים אדרבא כ"ש דהוא במקום אחד ועירובו במקום אחר הוא לישנא אחרינא אדרבה הוא ופירובו במקום אחד הוא ולשון ראשון לכאורה תמוה דאמאי קאמר הוא במקום אחד ועירובו במקום אחר הוא כיון דלאו הכי הוא ועוד דקאמר אדרבה הוא ועירובו במקום אחד הוא מאי אדרבה דקאמר הל"ל ואמאי הוא ועירובו במקום אחד הוא ועוד מדנקט לישנא דאלא ה"ק משמע דדייק מילתיה מכח הך קושיא דאדרבה כו' ואמאי איצטריך למידק והא בהדיא קתני לה ברייתא דרחבה ארבעה בעינן אלמא בעינן מקום חשוב להנחת עירוב ועוד אמאי נקט צריך שיהא בראשה ארבע ולא קאמר צריך שיהא בה ארבעה ועוד דמאי משני בסמוך התם הדרן מחיצתה וכו' ופירש"י ז"ל הכא לא הדרן מחיצות דכלכלה אינה מקפת את עוביו של אילן ותימה מידי בהקפה תליא מלתא דכלכלה דהכא כיון דלית בה ארבעה אפי' היתה מקפת את האילן נמי לא הוי עירוב והכי הל"ל התם אית ביה ד' הכא לית ביה ד' וגם עיקר חסר לפירושו מדלא קאמר ש"ס בהדיא ותרתי לא אמרינן ע"כ נראה דהך ברייתא דנעץ קורה בר"ה חוץ לד' אמותיו איירי דומיא דמתניתין כמ"ש התו' ולכך קאמר בלשון ראשון אדרבא הוא במקום אחד ועירובו במקום אחר הוא ארישא קאי דקתני גבוה עשרה ורחבה ארבע עירובו עירוב וקאמר אדרבא דכיון דגבוה עשרה ורחבה ארבעה ועומד חוץ ד' אמותיו הוה ליה הוא במקום אחד ועירובו במקום אחר ולהכי נקט לישנא דאדרבא משום דסיפא נמי קא קשיא ליה דאמאי קתני סיפא ואם לאו אין עירובו עירוב כיון דאיהו ועירובו במקום אחד הוא ולכך קאמר אדרבא פי' איפכא איבעי ליה למיתני דבסיפא הוי עירוב וברישא לא הוי עירוב כיון דברישא איהו במקום אחד ועירובו במקום אחר הוא. לישנא אחרינא אדרבה הוא ועירובו במקום אחד הוא אסיפא קאי ונקט לישנא דאדרבא משום דרישא נמי קא קשיא ליה ואיפכא איבעי ליה למיתני כדפי' וליכא נפקותא בין הלשונות אלא דלשון א' נקט לקושיא דרישא בהדיא ולשון שני נקט קושיא דסיפא בהדיא ודייק ש"ס וקאמר אלא ודאי ה"ק גבוה עשרה צריך שיהא בראשה ד' וכו' פי' אלא ודאי רחבה ארבעה דנקט ברייתא לאו שיהא רחבה ד' מראשה ועד סופה קאמר דא"כ כשהיא גבוה עשרה אמאי הוי עירוב הא לא מצי למישקליה מהתם ולאתויי למקום שביתתו שהוא חוץ לד' אמות אלא ה"ק גבוה עשרה כיון דמדלייא מר"ה צריך שיהא בראשה לחוד ארבעה דליהוי מקום חשוב והשתא ניחא דגבוה עשרה הוי עירוב דכיון דלמטה אינה רחבה ד' לאו רה"י הוא אין גבוה י' כיון דכמאן דמנחה אארעא דמי לכך אין צריך שיהא בראשה ד' והשתא סיפא נמי אתי שפיר דואם לאו דקתני לאו אגובהה קאי אלא ארוחבה וה"ק גבוה י' והניחה בראשה אם יש רוחב ד' בראשה הוי עירוב ואם לאו דגבוה י' ואינה רחבה ד' אין עירובו עירוב ומדיוקא שמעי' הא אינה גבוה י' אפילו אינה רחבה ד' הוי עירוב כדפירש"י ז"ל וקאמר כמאן אזלא ברייתא דנעץ קורה דלא כרבי יוסי בר יהודה דלדידיה כל היכא דאיכא בראשה ד' הוי רה"י אע"ג דאין בתחתיתו ד' כמ"ש התו' ומשני התם גבי טרסקל איתנהו מחיצות ואמרינן גוד אחית גבי קורה ליתנהו מחיצות דף לד נתכוון לשבות בראש השובך או בראש המגדל למעלה מעשרה וכו' מדלא קתני הניח עירובו למעלה מי' משמע כל' אחרון שפי' רש"י ז"ל וסיפא אהניח עירובו בכותל דרישא קאי ואשמעי' דבנתכוון לשבות בראש השובך והניח עירובו בכותל הוי איפכא דלמעלה מי' הוי עירוב ולמטה לא הוי עירוב ורישא דקתני למטה מי' הוי עירוב אע"ג דברבים מכתפין עליו איירי דומיא דסיפא מ"מ הוה ליה איהו ועירובו במקום אחד כיון דתרוייהו בר"ה נינהו אע"ג דלא מצי לאתויי למקום שביתתו למ"ש התוס' דרבי מודה בשבות דפחות מארבע אמות דאסור מיהו לענין דהוי הוא ועירובו במקום א' הוי חד רשותא כדאמרי' לעיל וקשה כיון דסיפא ארישא קאי א"כ כי היכי דברישא ע"כ איירי שהניח עירובו בכותל חוץ לד' אמותיו סיפא נמי בכה"ג איירי וא"כ למעלה מי' אמאי עירובו עירוב והא אויר ר"ה מפסיק בינו לבין העירוב. ועוד קשה דמשמע דאם נתכוון לשבות בראש המגדל יש לו ד' אמות בקרקע מקום שהמגדל עומד שם וא"כ אמאי קתני סיפא למטה מי' אין עירובו עירוב משום דרבים מכתפין עליו והוי ר"ה ולא מצי מייתי ליה מר"ה לרה"י כדפירש"י ז"ל כי לא מצי מייתי ליה מאי הוי לפירוש רש"י ז"ל דהמגדל אצל הכותל הוא עומד וכיון דיש לו ד' אמות למטה בקרקע הוי לה רה"י ורה"י עולה עד לרקיע ונהי דלאו רה"י ממש היא ולא מצי למישקליה מהתם מכל מקום לענין דליהוי הוא ועירובו במקום אחד הוי חד רשותא ודוחק לומר דאיירי שהמגדל רחב ד' אמות. ושמא י"ל דסיפא נמי איירי שהניח עירובו בכותל חוץ לד' אמותיו ולמעלה מי' עירובו עירוב משום דאי בעי זריק ליה עד מקום השביתה דהזורק מרה"י לרה"י דרך אויר ר"ה פטור כמ"ש התוספות לעיל אבל למטה מי' לא מצי זריק ליה דנמצא זורק מר"ה לרה"י ולפי זה לעיל דפריך והא איבעי מייתי לה צריך לפרש כפי' ר"י שכתבו התוספות לעיל לא צריכא דקאי בכרמלית ונתכוון לשבות למעלה ורבי היא תימה דא"כ ליפלוג וליתני בדידיה באילן גופיה בד"א העומד בר"ה אבל עומד בכרמלית אפי' למעלה מק' אמה הוי עירוב וי"ל דמדקתני מתני' אבל נתנו