תורת חיים חלק א קמז

דזכה דמתניתין היינו דנשכר לחוד דקאכיל בישרא דזריז ודאי לא הוי כיון דאסור לשחוט תחילה

סומסוס אמר משום רבי מאיר סופג שמנים ארישא נמי פליג כמה שכתב רש"י ז"ל והתוספות ורבינו נסים ז"ל כתב דדוקא בסיפא פליג דאיכא שני שמות אבל ברישא דליכא אלא חד שם לא פליג ותימא דבתוסשתא קתני בהדיא דפליג נמי ארישא דקתני התם ומייתי לה רש"י ז"ל לקמן שחט חמשה בניה ואח"כ שחטה סומכוס אומר משום ר"מ חייב משום חמשה לאוין

הרי כאן שנים פירש"י ז"ל והא כיצד בת ואם ובת דאי אם ושני בנים למה לי קרא פשיטא משמע דמפרש הא דקתני ואחד שוחט את בתה היינו בתה של פרה וכן משמע דאי בתה של אמה קאמר דהיינו אחותה של פרה א"כ אמאי קרי לה לראשונה פרה ולאחרונה בתה וקשה דא"כ אף על גב דלא תשחטו שנים במשמע מכל מקום היאך יליף מינה דאזהר הכתוב נמי אבנו ואותו הא אותו ואת בנו אמר רחמנא ולא תשחטו עליה קאי ודוחק לומר דדריש אותו היינו אמה של פרה ובנו היינו בתה של פרה דמשמע דבנו אאותו קאי דהיינו פרה ובתה או בנה וטפי הוה ליה למימר הא כיצד אחד השוחט את הבת ואחד השוחט את הבת דהיינו בת האם שנים האחרונים חייבן דהשתא הוה קאי שפיר לא תשחטו לשון רבים אאותו ואת בנו דאזהר רחמנא לשנים האחרונים ששוחטין אותו ואת בנו לומר ששניהן חייבים מיהו הראשון חייב משום בנו ואותו והשני משום אותו ואת בנו

ומרתא אגב אורחיה חיה קמשמע לן אף על גב דכולי ש"ס אתי לאשמעינן גופא דמילתא ואגב אורחא אתי לאשמעינן נמי מלתא אחריתי והכא גופא דמלתא לא איצטריך יש לומר דהכא נמי אתי לאשמעינן גופא דמילתא דעל שתי התראות חייב שתי מלקות ואף על גב דמתניתין היא נזיר שהיה שותה כו' מכל מקום כיון דהך דהזורע כלאים ברייתא היא בכמה ברייתות שונה מה שבמשנה אלא דלהכי לא שנה ברייתא באותו ענין ששונה במשנה משום דאגב אורחא אתי לאשמעינן נמי דאיכא תרי גווני כלאים

דף פג כגון דלית ביה כזית פי' רש"י ז"ל דלית ביה כזית בקמא או בבתרא אלא בחד מנייהו ודבר ו תמוהים דבתוספתא דמכילתין פ' שביעי קתני אכלו ואין בו כזית הרי זה חייב ר' יהודה פוטר עד שיהא בו כזית אבל שני גידים משתי ירכות משתי בהמות סופג שמנים ר' יהודה אומר אינו סופג אלא ארבעים ואי סיפא בדאיכא כזית בחד מנייהו איירי א"כ למה ליה למיתני סיפא כלל והא מרישא שמעינן לה דלרבנן סופג שמנים כיון דסברי דבריא הוא ולר' יהודה אינו סופג אלא ארבעים כיון דסבר דלאו בריא הוא. עוד כתב רש"י ז"ל ואית דמפרשי דלית ביה כזית בחד מינייהו אלא בתרוייהו ואין נראה בעיני שיהו שתי התראות מצטרפות דאי אכיל לבתרא בתוך כדי אכילת פרס וכו' גם זה תימא דודאי איירי דאכיל ליה לבתרא בתוך כדי אכילת פרס ואפ"ה מחייבי רבנן שמנים דהתראות מחלקות שהאוכל מדבר האסור כפה זתים זה אחר זה והתרו בו על כל זית וזית אע"ג דאכיל להו תוך כדי אכילת פרס מחייב מלקות על כל אחת ואחת דבהכי איירי ההיא דנזיר דקתני אמרו לו אל תשתה והוא שותה אל תשתה והוא שותה חייב על כל אחת ואחת והיינו ע"כ כגון שלא שהה בין כוס לכוס כדי שתיית רביעית ואשמעי' דאפ"ה לא מצטרפי להדדי דכיון דהתרה על כל אחת ואחת התראות מחלקות דאי בשהה בין כוס לכוס כדי שתית רביעית אם כן פשיטא דמחייב על כל אחת ואחת ומאי קמ"ל אטו האוכל כזית איסור חד זימנא וחייב מלקות אם יאכלנו זימנא אחריתי לא יתחייב עוד עד עילם ודוחק לומר דלא אתי לאשמעינן אלא הא דקתני רישא דאינו חייב אלא אחת אע"ג דשותה כל היום וסיפא לא איצטריך ועוד מדפריך אלימא בזה אחר זה ובשתי התראות תנינא משמע דאי לא דתנינא חדא זימנא לא הוה קשיא מידי ואמאי הא בלאו הכי נמי תיקשי דמאי קמשמע לן דלוקה שתי מלקיות בזה אחר זה בשתי התראות פשיטא אטו הזורע כלאים חד זימנא פטור הוא עד עולה אלא צ"ל דה"ק במאי עסקינן אלימא בזה אחר זה ובשתי התראות ואשמעינן דאע"ג דזרען בזה אמר זה בלי הפסק בינתים דבהתראה אחת לא הוה חייב אלא ארבעים אפ''ה כיון דהתרו בו שני טעמים חייב ב' מלקיות דהתראות מחלקות תנינא נזיר שהיה שותה וכו' והתם ע"כ בדלא שהה בין כוס לכוס כדי שתיית רביעית יין איירי כדפי' אלמא דהתראות מחלקות. והשתא הך דאכל שני גידין משתי ירכות נמי בשאכלן בזה אחר זה בתוך כדי אכילת פרס איירי ואשמעינן דלרבנן לקי שמנים בשתי התראות אף ע"ג דליכא בתרוייהו בהדדי אלא כזית דכיון דכל חד בריא הוא התראות מחלקות ולקי אכל חדא באפי נפשי' וכן משמע מדברי הרמב"ם ז"ל בפי"ד מהלכות מאכלות אסורות שכתב שם האוכל אכילה גדולה מדבר איסור אין מחייבין אותו מלקות או כרת על כל כזית וכזית אלא חייב אחת על כל האכילה ואם היו העדים מתרים בו בשפת האכילה על כל כזית וכזית על כל התראה והתראה ואף על פי שהיא אכילה אחת ולא הפסיק ע"כ משמע דס"ל דהתראות מחלקות ולהכי חייב על כל התראה אע"ג שאכלן ולא הפסיק בכדי אכילת פרס וכ"כ בהדיא בפ"ח אכל שני גידין כולן אע"פ שאין בהן כזית לוקה שמנים

דלית בהו כזית ברייתא הכי משמע מדנקט אכל שני גידין, ולא נקט אכל שני זתים משני גידין משתי ירכות וכו' כדקתני מתניתין דלעיל אכל מזה כזית ומזה כזית אלא ודאי בדלית בהו כזית איירי ולא מיחייבי רבנן אלא משום דאכל גיד שלם דהוי בריא אע"ג דלית ביה כזית

וערב עצרת משמע דהיו מרבין לאכול בשר בעצרת ומכאן נראה תשובה למנהגנו שנוהגיון לאכול מאכלי חלב בחג השבועות כמ"ש בש"ע ובמנהגי' דא"כ אמאי צריך לאודיעו בערב עצרת כיון דעיקר סעודה עושין מתבשילי חלב ויש שאין אוכלין בשר כלל ותנא בארץ ישראל קאי שאין עושין י"ט אלא יום אחד ודוחק לומר שצריך להודיע משום ליל עצרת לחוד ועוד דמסתמא הוי טעמא דערב עצרת דומיא דשאר פרקים דטעמא דידהו לאו בשביל הלילות לחודא הוא. ובפ' הפועלים כתבתי טעם למנהגינו גם בש"ע כתב טעם למנהג זה מיהו כיון דממתני' דהכא לא משמע כן וכן משמע קצת מהא דאיתא בפסחים רב יוסף עבדי ליה עגלא תילתא ביומא דעצרתא אפר אי לאו האי יומא כמה יוסף איכא בשוקא לכך אין לחוש למנהג שלנו. ועוד דלכל הטעמים צריך נמי למיכל בישרא בתר הכי ולפי דברי הזוהר שכתב ב"י בטור א"ח סי' קע"ג אסור לאכול אפי' בישרא בתר חלבא לכך עדיף טפי למנוע המנהג

אמר רב הונא אמר רב כשמשך וסיפא דקתני אם מת מת למוכר אע"ג דמשך מ"מ כיון דאינו יכול לכופו לשוחטו לאלתר כמאן דלא משך דמי והיינו דקתני אבל בשאר ימות השנה אינו כן לפיכך אם מת כו' ולר' שמואל בר רב יצחק נראה דוחק לפרש כן ולכך פריך אימא סיפא כו'

נאמר במעשה בראשית יום אחד ונאמר באותו ואת בנו יום אחד נראה דמשום הך ג"ש איצטריך קרא למיכתב ויהי ערב ויהי בקר יום אחד ולא כתב יום ראשון דלפי סדר לשון הפרשה הוה ליה למיכתב יום ראשון כמ"ש בשאר ימים שני שלישי רביעי כדפי' רש"י ז"ל בפרשת בראשית

מכאן אמרו בארבעה פרקים בשנה וכו' פירש"י ז"ל קרי ביה לא תשחיטו ביום אחד ונראה דאח"ר רמז לארבעה פרקים הללו אחד רמז ליום ראשון של פסח וליום ראשון של שנה ח' רמז לשמיני עצרת של חג ולשמיני עצרת של פסח דהיינו חג השבועות שהוא יום שמיני עצרת של פסח כמ"ש המפרשים א"נ לפי שהוא יום חמשים שנאמר תספרו חמשים יום ד' רמז שהן ארבעה פרקים: כסוי הדם פרק ששי

ונוהג בחיה ובעוף כחבו התוס' למעוטי קאתי דלא תימא שתהא בכלל חיה וכתבו עוד דאיצטריך למיתני במזומן ובשאינו מזומן משום דכתיב כי יצוד וכו' וכן נראה ממה שסידר ש"ס מעיקרא הך שקלא וטריא דמוקדשין משום דקאי ארישא דמתני' דקתני אבל לא במוקדשין ובתר הכי סודר הא דא"ל יעקב מינאה לרבא אימא נמי בהמה בכלל חיה לכיסוי משום דקאי נמי אהא דקתני מתני' בתר הכי ונוהג בחיה ובעוף ואתי למעוטי בהמה לכך פריך עלה אימר בהמה בכלל חיה היא. ובתר הכי סידר ברייתא דבסמוך דקתני אשר יצוד אין לי אלא אשר יצוד צודין ועומדין מאליהן מניין משום דקאי אהא דקתני מתני' בתר הכי במזומן ובשאינו מזומן לכך קאמר אין לי אלא אשר יצוד צדין ועומדין מניין ובתר הכי סידר הא דדריש רב עינא משום דקאי נמי אמתני' דקתני ואין שוחטין כוי בי"ט

דף פד וליפרקינהו וליכסינהו כתבו התוס' כיון ש שסופו לפדותו ליכסינהו אפי' קודם פדייה ואין הל' משמע כן ונראה דמה שהקשו התוס' מנא לן שצריך לפדותו ולחייבו בכיסוי לאו קושיא היא דבריש פרק ראשית הגז נמי איתא כה"ג דקא' והא קדיש לה סד"א לפרוק וליסיב ליה וצ"ל דכיון דגזזן כאלו הן שלו בכל מה דאפשר ליה למיעבד לקיים בהו מצוה ראשית הגז בעי למיעבד והכא נמי כיון דשחטן כשלו הן וכל מה דאפשר לי' למעבד לקיים בהו מצות כיסוי בעי למעבד ומה שהקשו עוד דמתני' ואין נוהג במוקדשין קתני ואי פריק להו אין זה מוקדשין י"ל דבחולין אבל לא במוקדשין דקתני היינו בשחיטת חולין ולא בשחיטת מוקדשין וכי נמי פריק להו בתר שחיטה אכתי שחיטתן קדשים הוא כיון דבשעת שחיטה קדשים הוו ושחיטת קדשים הוא דקא מכסי ואמאי קתני אבל לא בשחיטת מוקדשין

שלא יאכל אדם בשר אלא לתיאבון מסיפא דקרא יליף סיפא דקרא כי תאוה נפשך לאכול בשר בכל אות נפשך תאכל בשר וגו'

ואמר ר"י כסא דחרשין וכו' בפרק אלו מציאות מייתי ש"ס הנך מילי דר"י ומייתי נמי הא דאמר ר"י מי שיש לו גרדי אומן בתוך ביתו ינער כסותו בכל יום וא"ת כיון דלא אתי לאשמעינן שיעשה כן אלא אדרבא אשמעינן שלא ינער אדם כסותו בכל יום הוה ליה למימר בהדיא לא ינער אדם כסותו בכל יום וי"ל דאתי לאשמעינן דלא תימא שאין הניעור קשה לה אלא כל דהו לכך קאמר מי שיש לו גרדי אומן וכו' לאשמעי' שהניעור קשה לה הרבה שצריך טליתות חדשות תמיד וכן הא דקאמר הכא כסא דחרשין ולא כסא דפושרין לא אתי למימר שיעשה כן דודאי לא ישתה לא זה ולא זה ולא אתי לאשמעי' אלא שלא ישתה כסא דפושרין והא דלא נקט בהדיא לא ישתה אדם כסא דפושרין לאשמעינן למי דכסא דפושרין קשה הרבה והוא גרוע אפי' מכסא דחרשין וכן הא דקאמר מי שהניח לו אביו מעות הרבה ורוצה לאבדן וכו' נקט הך לישנא לאשמעינן נמי שכל העושה אלה מאבד הון רב מהרה ולא תימא שאין אדם צריך ליזהר מהן הרבה

זה אחד מן הדברים שאמר רבי חייא אין לי עליהם תשובה מכאן נמי מוכח דלאו בעבר ושחט איירי דאי בעבר ושחט דוקא קאמר דלא דחי אבל ברשות דחי א"כ אמאי קאמר שלא היה לו שום תשובה עליה הא שפיר אהדרו ליה רבנן תקיעת שופר בגבולין תוכיח דליכא למימר דלא חשיב ליה פירכא כדמפרש לקמן דמה לתקיעת שופר שכן ודאי דוחה שבת במקדש תאמר בכסוי דליתיה כלל דהא השתא כסוי נמי אשכחן דדחי שבת היכא דשחט ברשות אלא אפי' ברשות קאמר דלא דחי ושמא משום הכי מייתי לה הא דר' אבא הכא וכי פריך ודלמא דעבר ושחט המ"ל הכי אלא דבלאו הכי ממני שפיר

והשוחט חולין בפנים וקדשים בחוץ בפ' אותו ואת בנו דקתני נמי כי הכא השוחט ונמצא טרפה וכו' לא איצטריך למיתני התם דף פה והשוחט חולין בפנים וקדשים בחוץ משום דבהדי' קתני לה רישא דהתם דמחייבי רבנן בשוחט חולין בפנים וקדשים בחוץ משום אותו ואת בנו ומשום רבי שמעון לחודיה לא בעי למיתני כיון דלית הלכתא כוותיה באותו ואת בנו

דנין שחיטה משחיטה כחנו התוספות דכיון דילפינן הכא דשמה שחיטה תו