תורת חיים חלק א קמא

סדוקות בידוע שהיא טהורה:

בעינא דאיחזי לאלהייכו נראה דכי היכי דלעיל הוה מלגלג אמאי דכתיב אריה שאג מי לא יירא הכא נמי מלגלג הוי אמאי דכתיב כי לא יראני האדם וחי לכך אמר ליה בעינא דאיחזי לאלהייכו ובסמוך נמי דאמר ליה בעינא דאיצבית ליה נהמא לאלהייכו מלגלג הוה אמאי דכתיב ולבנון אין די בער וחיתו אין די עולה לכך א"ל דלאו הכי הוא דאיכא בעינא דאיצבית ליה נהמא:

דף ס שור שהקריב אדם הראשון קרן אחת היתה לו במצחו ובסמוך נמי קאמר שור שהקריב אדם הראשון קרנותיו קודמות לפרסותיו משמע דאדם הראשון מתכוין היה להקריב דוקא שור שהיה לו קרן אחת במצחו ושהיתה קודמת לפרסותיו ותימה למה זה ומה היתה כוונתו ונראה לפי שאדם הראשון בשעה שחטא כפר ביחודו של עולם דאיתא בבראשית רבה והמה כאדם עברו ברית המה כאדם הראשון מה אדם הראשון הכנסתי לג"ע וכולי דנתי אותו בגירושין דכתיב ויגרש את האדם קוננתי עליו איכה שנאמר ויאמר לו איכה איכה כתיב אף בנוי וכולי שנאמר איכה ישבה בדד ואיתא באיכה רבה לא גלו ישראל עד שכפרו ביחודו של עולם ובמילה שניתנה לעשרים דורות ובעשרת הדברות ובחמשת ספרי תורה מנין איכה. ונראה דהא דקאמר קוננתי עליו איכה שנאמר ויאמר לו איכה איכה כתיב רמז לו שכפר בייחודו ובמילה וכולי דאי לאו הכי מאי קינה איכא במלת איכה בלבד ובפרק אחד דיני ממונות איתא אמר רב אדה הראשון מין היה שנאמר וכו' ר' יצחק אמר מושך בערלתו היה וכו' רב נחמן אמר כופר בעיקר היה כלומר העלה במחשבתו שהוא ית' איננו עיקר היסוד חלילה אלא יסוד העולם קדמון ומן העץ אכל וברא אח העולם כמ"ש הנחש וידוע כי קרבנו של אדם תמורת נפשו והוא כא נפש תחת נפש והאדם עולם הקטן לכך אדם הראשון כשחזר בו על כפירתו ומחשבתו הרעה ובא להקריב קרבן הודאה בחר לו שור שהיה לו קרן אחת במצחו ושהיתה קודמת לפרסותיו תחתיו כי בזה תיקן את אשר חטא כנגד מה שכפר ביחודו של עולם הקריב שור שהיה לן קרן אחת במצחו עומד זקוף למעלה רמז לו יתברך שהוא יחיד ויושב למעלה ברומו של עולם. וכדאיתא בפרק הקומץ אמר רב אשי חזינא לספרי דוקני דבי רב דחטרי ליה גגא דחי"ת כלומר חי ברומו של עולם ופירש"י ז"ל חטריה לגגיה עושין למעלה כעין חוטר פירש מקל כלומר הקב"ה חי שוכן ברומו של עולם ולפי שכפירתו של אדם היתה במחשבתו הבאה מן המוח לכ"ק שבחר לו בשור שיצא לו קרן אחת באמצע הראש ממצחו מקום משכן המוח אשר המחשבה הבאה משם לתקן בזה מחשבתו הרעה. והסופרים נהגו לעשות חטריה דחי"ת נמי באמצע כמו שכתב בב"י בטור א"ח סימן ל"ו ונגד מה שחטא והאמין בקדמות יסוד העולם חלילה לכך הקריב שור שהקרן היתה קודמת לפרסותיו כי הפרסות הן הן יסוד השור שעליהן השור עומד רומזת ליסוד העולם כיון דהשור נעשה תמורת אדם שהוא עולם קטן וקרן אחת שבמצחו רמז לו יתברך שהוא יחיד ויושב ברומו של עולם כדפירש והורה בזה כי יחודו יתברך קודם ליסוד העולם כי הוא ראשון וברא את העולם ויסודו וזה רמז מה שהקרן היתה קודמת לפרסותיו:

הואיל ואמרתי לפניך דבר הגון אמעט את עצמי וא"ת ואלא מאי וכי בשביל שאמרה דבר הגון ימעט את החמה וליכא למימר שכוונתה היתה שיעשה אחד מהן גדול מחבירו לא שימעט אחד מהן דא"כ אכתי ישתמשו שני מלכים בכתר אחד מלך גדול ומלך קטן כיון ששניהם נתמנו על שררה אחת להאיר על העולם נמצא ששניהם יש להן כתר אחד לכך נראה שכוונת הירח היתה שאחד מהן ימשול ביום ובלילה להאיר על העולם לבדו והשני יסתלק לגמרי משררה זו וכיון שקטרגה לכך נענשה ואמר לה לכי ומעטי את עצמך והשתא ניחא דקאמר הואיל ואמרתי דבר הגין אמעט את עצמי משום דנוח היה לה שתסלק לגמרי משררה זו ממה שתרד מגדולתה ותתמעט כמו שאמרו או חברותא או מיתותא משל לשר העיר שכעס עליו המלך והורידו מגדולתו ונתן לו שררה קטנה בעיר ההוא להיות שוטר העיר כשיטא דשררה קטנה זו בזיון היא לו ומוטב לו שיסתלק לו לגמרי שלא יהיה לו שום שררה בעיר:

אמר לה לכי ומעטי את עצמך שבתחילה היה אור הלבנה מאיר כאור החמה ונתמעט אורה ונעשה כהה. ועוד יש לפרש שאלמלא קטרגה הלבנה היתה עומדת במלואה כל החודש כמו החמה ולפי שקטרגה נענשה שתתמעט מחצות החדש ואילך ולפ"ז קלקלתה תקנתה שע"י שנתמעטה חדשי הלבנה ניכרין דהיינו בכל ראש חדש בשעת מולד הלבנה וע"י כן קובעין ישראל המועדות ומקריבין שעיר חטאת בכל ראש חדש לכפר עליהן שאלמלא כן לא הוה ידעינן מתי הוא תחילת החדש או אמצעיתו. ולהכי הוה קא מיתבא דעתה כשאמר הקב"ה הביאו כפרה בר"ח על שמעטתי את הירח משום דהא בהא תליא שאלמלא שנתמעטה לא היו ניכרין ראשי חדשים להקריב בהן קרבן כפרה לכבודה וא"כ נמצא שבדבר שנתקלקלה בו נתקנה ואתי שפיר מה שקבע קרבן כפרה זו לכבודה בר"ח דוקא משום דאז בזיונה גדול שכמעט אינה נראית אז לגמרי ולהכי קא בעי נמי ליתובי דעתה ואמר לה זיל לימנו בך ישראל ימים ושנים דע"י שנתמעטה מונין בה ימים ושנים וקובעין המועדות דאלו היתה תמים במילואה לא הוה אפשר לקבוע התועדות על ידיה כדפי' ונראה דהא נמי דא"ל לכי ומשול ביום ובלילה בפמוטא תליא מלתא דפ"י שהיא צריכה להתמעט עצמה ולהתקרב אל החמה כידוע שכל עוד שהיא מתקרבת אל החמה היא מתמעטת והולכת כיון שמקבלת אורה מן החמה על ידי כן היא מושלת גם ביום שעד שלא שקעה החמה הלבנה עומדת באמצע הרקיע להיות קרובה א' החמה וכן הא דאמר ליה צדיקים יקראו על שמך יעקב הקטן כו' בקטנותא תליא נמצא שכל הפיוסים תלויין במה שנתמעטה:

דף כא עוף הבא לפנינו בסימן אחד טהור פירש"י ז"ל ובלבד שיכיר בו שאינו מעשרים וארבעה עופות ומ"ט סי' אחד מיהא בעי אף על גב שמכירו שאינו מכ"ד הכתובים דכל דאית ליה ארבע סימני טומאה ילפינן ליה מנשר דטמא הוא. והא דאמר בסמוך אלא טעמא דכתב רחמנא נשר הא לאו הכי ה"א לילף מפרס ועזניה הוה ליה פרס ועזניה שני כתובים הבאים כאחד וכו' לא בעי למימר דלא ליכתוב רחמנא נשר דנשר ודאי איצטריך דלא תימא נשר גופיה טהור הוא דמנא תיתי לן לאוסרו כיון דכולהו אין מלמדין אלא אברייתא פריך דקתני עוף הבא בסימן אחד טהור לפי שאין דומה לנשר משמע דמנשר יליף לה לכך פריך אמאי יליף לה מנשר תיפוק ליה דלא שייך לאוסרו כיון דאין מלמדין דף סב הלכתא עוף הבא בסימן אחד טהור והוא דלא דריס כתבו התוס' כלומר דאותו סימן אחד היינו דאין דורס ואין הלשון משמע כן דעוף הבא בסימן אחד כל אחד מארבע סימנים במשמע ועוד כתבו התוספות לעיל בשם ר"ת די"ט עופות ועורב לא דרסי וכ"כ התוספות לקמן דסי' החדש דליתיה אלא או בפרס או בעזניה הוא שקרקבנו נקלף ולפי זה לא אתי קרא דנשר למישרי עוף הבא בסי' אחד אלא א"כ אותו סימן הוא דקרקבנו נקלף דהא מסיק לעיל דלא איצטריך אלא כי היכי דלא תילף מסימן חדש דפרס ועזניה ותימא כיון דקיימא לן דכל עוף הדורס טמא א"כ צ"ל דכל עוף הבא לפנינו וקורקבנו נקלף אינו דורס גם כן חוץ מפרס או עזניה דחד מנייהו קרקבנו נקלף ודריס וא"כ נשר דכתב רחמנא ל"ל דלא תילף מפרס או עזניה הא לא דמיא לפרס ועזניה דאע"ג דחד מנייהו נמי קרקבנו נקלף מ"מ דריס והאי לא דריס ואע"ג דסימנא דלא דריס ליכא למיקם עליה בלא בדיקה מ"מ כיון דאפשר למיבדקיה ולמיחזי דלא דריס לא איצטריך קרא למיכתב ייתורא ולמישרייה דמהיכא תיתי לאוסרו לכ"נ כפי' ריב"ם ז"ל שכתבו התוספות די"ט עופות ועורב כולהו דרסי וליכא דלא דריס אלא או פרס או עזניה וא"כ איצטריך נשר למישרי עוף הבא בסי' אחד דהיינו שאינו דורס דלא תילף מפרס ועזניה ומה שהקשו התוספות על פי ריב"ם דאין הל' משמע כן דהא בשני סימנים משמע שבדקנו שאין לו יותר דומיא דבא בסי' אחד דמשמע דברור לנו וכו' לאו קושיא היא דבא בסי' אחד דכולה שמעתא איכא נמי לפרושי הכי דשני סימני טומאה ודאי אית ליה וחד פי' טהרה ודאי ולא בדקנו אם הוא דורס או לאו ואפ"ה ליכא לספוקי בעורב דמה נפשך אי דרים א"כ לית ליה אלא חד סימן טהרה ולעורב אית ליה תרתי ואי לא דריס נמי לאו עורב הוא כיון דעורב דריס והשתא הא דקאמר אמימר הלכתא עוף הבא בסי' אחד טהור בכל א' מד' סימנים איירי והא דקאמר והוא דלא דריס היינו כדפי' רש"י ז"ל דלא חזינן ליה דדריס ואית ליה חד סי' טהרה ודאי ושני סימני טומאה ודאי הלכה כל כמה דלא חזינן ליה דדריס טהור הוא דאמרי' מסתמא לא דריס דאי דריס א"כ יהיה לו שלשה סימני טומאה ואין שום עוף בעולם דאית ליה שלשה סימני טומאה וחד מנייהו דריס אלא פרס ועזניה ואינהו לא שכיחי ביישוב מיהו אי חזינן ליה דדריס טמא הוא דאמרי' פרס ועזניה הוא דאע"ג דלא שכיחי ביישוב מ"מ כיון דאית ליה שני סימני טומאה ודריס נמי אמרינן ודאי עיקורי הוא דקא מיעקרא מדוכתיה ואתי להכי באקראי בעלמא כיון דליכא שום עוף בעולם דדריס ואית ליה עוד שני סימני טומאה אלא או פרס או עזניה אבל כל כמה דלא חזינן ליה דדריס לא חיישינן שמא דריס כיון דפרס ועזניה לא שכיחי ואף על גב דאפשר למיקם עליה ולמיבדקיה אי דריס אי לא מ"מ אשמעינן אמימר דלא איצטריך למיבדקיה כשבא בסי' אחד כל כמה דלא חזינן ליה דדריס מיהו למיכתב ייתורא דנשר משום הכי אין סברא כלל דכיון דאפשר למיקם עליה ולמיבדקיה ולמיחזי דלא דריס וליכא למיטעי מידי לא הוה למיכתב קרא יתירא משום הכי ועוד דאם כן לא אתי קרא לאשמעינן לא איסורא ולא היתרא אלא מילתא בעלמא וא"כ לא הוי נשר דומיא דשאר כל עופות טמאים דכתבינהו רחמנא לאשמעינן דדוקא הנך אסירי אבל כל העופות שבעולם מותרין וברייתא דר' חייא נמי אשמעינן דעוף הבא בסי' אחד מארבעה סימנים טהור ובלבד שיכיר בו שאינו מעשרים וארבע עופות כדפי' רש"י ז"ל ואין צריך לבודקו אי דריס אי לא דודאי לא דריס דאי דרים נמצא דהוה ליה שלשה סימני טומאה ופרס עזניה הוא והרי הוא מכירו שאינו פרס ועזניה ולפי זה אתי שפיר הא דאמר אמימר מאי איכא משום פרס ועזניה כו' משום דפרס או עזניה על כרחך חד מנייהו דריס ודאי אבל למה שכתבו התוספות דאותו סימן אחד היינו דאין דורס לא ניחא קצת הא דקאמר מאי איכא משום פרס ועזניה דמשמע דחד מנייהו ודאי לא דריס והא ליתא דהא איכא למימר דתרוייהו דרסי ולפי מה שפי' מתני' דקתני כל עוף הדורס טמא ניחא טפי דבכל ענין איירי בין אית ליה תלתא סימני טהרה דאיכא למימר מי"ט עופות הוא בין אית ליה תרתי סימני טהרה דאיכא למימר עורב הוא בין אית ליה חדא דאיכא למימר פרס ועזניה הוא לרב נחמן משום דשכיחי ולאמימר אף על גב דלא שכיחי דכיון דאית ליה תלת סימני סומאה על כרחין אמרינן דקא מיעקרא מהתם ואתי להכא באקראי כדפירש"י וסיפא דקתני כל שיש לי אצבע יתירה כו' ארישא סמיך כדפירש"י ז"ל שאם אינו דורס ודאי כגון שבדקנוהו ויש לו עוד שלשה סימנים דהוו להו ארבעה בידוע שהוא טהור וכל עיקר משנתנו לא אתי אלא לאשמעינן ארבעה סימנים של טהרה כמה שכתבו התוספות לעיל דליכא דמתני' בו או קתני שאם אינו דורס ויש לו אצבע יתירה או זפק וכו' דהא השתא ליכא לספוקי בעורב כיון דעורב דריס דא"כ לאמימר דאית ליה דלא חיישינן לפרס ועזניה כיון דלא שכיחי אמאי קתני שאם אינו דורס ויש לו עוד סימן אחד דטהור והא כיון דודאי לא דריס אע"ג דלית ליה שום סימן אחד נמי טהור אלא ודאי צ"ל דלאו או או קתני ולא באת לאשמעינן אלא דארבעה סימני טהרה נינהו ולפי מה שפירשנו הנך שמנה ספקות דבסמוך צ"ל דלא דרסי ודאי ואית להו שני סימני טומאה ודאי ומספקא לן בהאי קילוף דאי קילוף גמורה הוא טהורה הן דאז יצאו מספק כל עופות הטמאין ואי לאו קילוף הוא הרי יש להן שלשה סימני טומאה ויש להסתפק בפרס ועזניה והא דאמר דפרס ועזניה לא שכיחי בישוב היינו אותן הידועים והמבוררים ובאלו היו מסתפקין לפי שדופין