תורת חיים חלק א קמ

דמכשיר בעוף הוא הדין בבהמה מדתני לוי ומכשיר אפי' בעיכול ניביה וכתבו ומיהו קצת תימא דלא משתמיט בכולה שמעתין למינקט בחד דוכתא שמוטת ירך בבהמה כשרה וגם ר' ירמיה שהביא ראיה לדבריו וכו' וע"ק כיון דעוף לאו דוקא נקט אלא הוא הדין לבהמה א"כ אמאי איצטריך סתמא דש"ס ומיפסק הלכתא בסמוך דקאמר ולית הלכתא בכל הני שמעתתא אלא כי הא לכו' דקאמר הלכה רווחת בישראל שמוטת ירך בעוף טרפה והא כבר פסק ש"ס הכי לעיל דקאמר והלכתא איפסיק נמי כשרה עד דמתעכל' אתעכולי דהיינו שמוטת ירך כמ"ש רש"י ז"ל והתו' דכול' שמוט' דשמעתין בעיכול ניביה איירי לכך נראה דדוקא בעוף מכשיר רב הונא אמר רב ולא בבהמה מיהו דוחק לו' דלית ליה בריית' דלוי כיון דלעיל פריך מינה לרב כמ"ש התו' וי"ל שלא אמרו כל טריפות שמנו חכמים בבהמה כנגדן בעוף אלא באותן אברי' השוין בעוף כמו בבהמה אבל אותן שיש להן צורה אחרת לא כמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ''י מה"ש כל שאפשר מהן שימצ' בעוף באברין המצויין לעוף כבהמה דינו בבהמה ובעוף א' הוא חוץ מטרפו' שבכוליא ושבטחול ושבאונו' הריאה מפני שהעוף אין לו חיתוך אונות כבהמה ואם ימצא אין צו מנין ידוע וטחול העוף עגול כמו עינב ואינו בטחול בהמה וטרפות שבכוליא ושבטחול לא מנו אותן בבהמה כדי שיהיה כנגדן בעוף עכ"ל בירך העוף נמי אינו דומה לירך בהמה כדאית' בר"פ גיד הנשה ואינו נוהג בעוף מפני שאין לו כף ומפרש בש"ס שאין כף שלו עגול כשל בהמה וכיון דאינו דומה לשל בהמה אינו בכלל מה שאמרו כל טרפות שמנו חכמים בבהמה כנגדן בעוף דכיון דאין בשר הכף שלו עגול אלא רחב איכא למימר דמתקיים הירך אע"ג שנשחט אי נמי י"ל דהא דתני לוי כל טרפות שמנו חכמים בבהמה כנגדן בעוף מהנך טרפות שמנו חכמים במתני' דאלו טרפות קאי ולא אהנך שאמרו האמוראים הלכך טרפות שבכוליא ושבטחול ושמוטת הירך כיון דלא מנו אותן במשנה אינן בכלל מה שאמרו כל טרפות שמנו חכמים וכו' וכ"כ בהדיא בכסף משנה על מה שכתב הרמב"ם ז"ל וטרפות שבכוליא ושבטחול לא מנו אותן בבהמה כדי שיהיו כנגדן בעוף וז"ל אף על גב שנזכרו טרפות אלו בגמרא מדייק רבינו מדלא מנו אותן במשנה ולוי כי תני כל טרפות שמנו חכמים וכו' אטריפות שמנו חכמים במשנה קאי לא אטרפות שאמרו האמוראים. והשתא ניחא דאיצטריך ש"ס למיפסק הלכתא בסמוך אע"ג דפסק לה לעיל משום דלעיל אבהמה קאי ואשמעינן הכא דבעוף נמי טריפה דאין זה בכלל מה שאמרו כל טרפות שמנו חכמים בבהמה כו' ואתי נמי שפיר הא דאמר רבי אבא למה לי' למר כולי האי והאמר רב הונא כו' דקא סלקא דעתך דשמוט' וחתיכ' הכל אחד אע"ג דבהמה שנחתכו רגליה מ"מ בעוף כשרה דלא הוי בכלל מה שאמרו כל טרפות שמנו חכמים בבהמה וכו' כדפי':

ואמר רב הונא אמר רב שמוטת ירך בעוף כשרה פי' רש"י ז"ל והרי הכל ניטל וכ"כ בסמוך ובשמוטה כשרה אפילו ניטלה כולה לאו ניטלה ממש קאמר שנחתכה משם לגמרי כמה שכתבו התוספות אלא שניטל ממקום חיבורה קאמר דעצם הירך שף מדוכתיה דבכה"ג נמי ניטל קרי לה כדאמר לעיל וחזייה לדרב מתנא דאתי בזה הכלל מאי טעמא דדמיא לנטולי:

ה"ג ודלמא סבר טרפה יולדת ומשכחת דעיקר קושיא מהא דיולדת היא אבל מהא דמשכחת לאו ראיה היא דדלמא דוקא מידי דאית בה בעינא אף על גב דכחוש וקטן הוא משתבח ונעשה גדול ושמן אבל נוצה דלית בה והיא תגדל נוצות חדשות לא אבל מיולדת פריך שפיר דולד נמי מידי דלית בה הוא:

פרסיה לגלימא אקינא דשומשמני פירש"י ז"ל הנמלים אוהבים צל ושונאים חום נראה דהיינו דנקט קרא קיץ וקציר דקאמר תכין בקיץ לחמה אגרה בקציר מאכלה ולא קאמר תכין לחמה אגרה מאכלה לפי שבא הכתוב להוכיח את העצל המונע את עצמו מלעסוק בתורה ולקיים המצוה כשיש לו צער וטורח בקיומם ולפעמים הוא נמנע בשביל צער הקור והחום כמו שנאמר מחורף לא יחרוש עצל ושאל בקציר וגו' לכך קאמר לך אל נמלה עצל ראה דרכיה דאף על גב דהחום קשה לה אפ"ה תכין בקיץ לחמה אגרה בקציר מאכלה שמזרזת את עצמה לאסוף מאכלה בקיץ שמייבשין תאנים ובקציר אף על גב דזמן ההוא חם ביותר ויש לה צער וטורח באסיפתה משום דאז התבואה מצויה בשדה ואחר כך מכניסין אותה לבית כך יש לו לאדם לעשות חבילות של מצות בעודו חי טרם יבא יום אסיפתו מן העולם וכמו שאמרו היום לעשותן ומחר לקבל שכרן ומי שטרח עצמו בערב שבת אוכל בשבת:

דף נח אי הכי אדמיפלגי לגבוה ליפלגו להדיוט כתבו התוספות צריך למצוא טפם למה היה מתיישב הא דמיפלגי לגבוה אי הוה מפרש פלוגתייהו בעובר ירך אמו יותר מהשתא ולאידך לישנא איפכא שמא הנך אי הכי לית בהו אי אמרת בשלמא דבסוף פרק הפועלים גבי הא דפריך אי הכי ארבעה שומרין שלשה הוו כתבו התוספות האי א"ה אין בו אי אמרת בשלמא וכן יש הרבה בש"ס ע"כ אי נמי הנך אי הכי דהכא סתמא דש"ס פריך להו ולא רב אשי דומיא דהא דקאמר בסמוך ומודים בביצת טרפה שאסורה בדחפני מארעא דחד גורם הוא דסתמא דש"ס קאמר הכי והשתא ניחא דקאמר אי הכי דש"ס קאמר הכי והשתא ניחא דקאמר אי הכי דש"ס הוה סבר דליכא מאן דפליג דזה וזה גורם מותר וליכא נמי מאן דפליג דעובר לאו ירך אמו הוא ולהכי ולד טרפה להדיוט שרי לכולי עלמא דאין שום סברא לאוסרו ולא פליגי אלא לגבוה ומ"ד לא יקרב לאו משום איסורא הוא אלא דמאוס הוא הואיל ואתי ממילתא דאסורא אף על גב דאיהו גופיה שרי דומיא דאתנן זונה ומחיר כלב דאינהו גופייהו שרי ואסורין בהקרבה הואיל ואתי ממלתא דאסורא אבל השתא דמוקי פלוגתייהו בזה וזה גורם ומ"ד לא יקרב סבר זה וזה גורם אסור לכך פריך אי הכי אדמיפלגי לגבוה לפלגי להדיוט דכיון דאית ליה דזה וזה גורם אסור משום טרפה א"כ מה לי לגבוה מה לי להדיוט והא דפריך רב אשי אלא הא דתניא ולד פריפה וכו' במאי קמיפלגי צ"ל כמה שכתבו התוספות דאי לאו דאמימר לא הוה קשה במאי קמיפלגי דאיכא לאוקמי פלוגתייהו בעובר ירך אמו ובעיברה ולבסוף נטרפה אבל השתא קם ליה אמימר כר"א שמותי הוא וכו' ומשני דפליגי כשנטרפה ולבסוף עיברה רבי אליעזר סבר זה וזה גורם אסור וכו':

שיתין מיני פרזלא תלו ליה לבקא בקורנסיה אורחא דש"ס הכי כל היכא דבעי למימר מספר גדול נקט שיתין כדאיתא בפרק הפועלים שיתין נמטי שיחין משיכלי דמא שיתין מיני לפדא שיתין עבדי ובהספינה וחרוב מיניה שיתין מחוזי וכו' שיתין רהוטי רהוט שיתין תיכלי מטו לגברא והטעם נראה לפי שכל דבר בטל בששים והיינו דאיתא בפרק הרואה אש אחד מששים לגיהנם דבש אחד מששים למן כלומר מתיקת הדבש בטל לגבי מתיקת המן וכן חוש אש שלנו בטל לגבי חום אש של גיהנם ולכך נקט שהן אחד מששים שכל דבר בטל בששים ולהכי נקד הכא שתין מני פרזלא כלומר שכל כך הרבה מני דפרזלא תלו ליה עמ דחד מנא שמצוי לתלות בזבובים ויתושים בטל לגבייהו:

מ"ט כל יתר כנטול דמי לפי שכל אבר יש לו יניקה בגוף והזנה שהוא מתקיים על ידו והיכא דאיכא יתרון אבר נחלקת היניקה לשניהם ואין כח בחד יניקה להספיק לשניהם נמצא ששניהם אינם מתקיימין וכנטולין דמו:

דף נט גמל ניבי אית ליה אין להקשות דמכל מקום תיקשי אמאי קאמר כל בהמה שמעלה גרה בידוע כו' וטהורה ליחוש דלמא גמל הוא דאיירי שמכיר את הגמל כדאמר בסמוך וכתבו התוספות תימא דהשתא תיקשי איפכא הרי גמל יש לו שינים דהכי פריך בסוף משפן וארנבת נראה דלאו קושיא היא דמהא דקתני כל בהמה שמעלה גרה בידוע כו' שמעינן מינה תרתי כללי חדא דכל שמעלת גרה בידוע שאין לה שינים ואידך דכל שמעלה גרה ואין לה שינים בידוע שהיא טהורה ופריך מעיקרא אכללא בתרא וקאמר והרי גמל דמעלה גרה הוא ואין לו שינים למעלה וטמא אלמא דכללא בתרא ליתא ומשני גמל ניבי אית ליה וניבי בכלל שינים נינהו ואף על גב דהשתא ליתא לכללא קמא דהרי גמל מעלה גרה הוא ויש לו שינים מכל מקום התרצן לא אסיק אדעתיה השתא כללא קמא ולא אתי לשנויי אלא כללא בתרא דפריך ליה ופריך את"ל דניבי בכלל שינים נינהו אכתי כללא בתרא ליתא דהרי בן גמל דניבי נמי לית ליה וטמא ותו הא כללא קמא נמי ליתא דקאמר כל שמעלה גרה בידוע שאין לה שינים והרי שפן וארנבת דמעלה גרה הן ויש להן שינים למעלה והא דלא פריך נמי מגמל דהוה ליה למימר והרי גמל שפן וארנבת דמעלה גרה הן וכו' משום דהמקשה אית ליה דניבי לאו בכלל שינים נינהו והא דפריך והרי גמל דניבי נמי לית ליה לפי סברת התרצן הוא דפריך הכי אם תרצה לומר דניבי בכלל שינים נינהו אכתי הרי בן גמל כו' כדפי' מיהו המקשה אית ליה דניבי לאו בכלל שינים נינהו ולהכי לא דחי כללא קמא מגמל אלא משפן וארנבת ובסמוך דפריך גמל ניבי אית ליה משום דבעי לאוקמ' נמי מלתא דרב חסדא למ"ד ניבי בכלל שינים נינהו אבל תימא למאי דמסיק דהכי קאמר כל בהמה שאין לה שינים למעלה בידוע שהיא מעלה גרה ומפרסת פרסה וטהורה תיקשי וכללא הוא והרי בן גמל דאין לו שינים למעלה והוא מעלה גרה ואינו מפרסת פרסה וטמא:

כל בהמה שאין לה שינים למעלה בידוע שהיא מעלה גרה נראה דלאו הכי גמירי לה דא"כ כי פריך בסמוך דלמא איכא נמי מינא אחרינא דדמי לבן גמל דלית ליה שינים והוא מעלה גרה ואינו מפריס פרסה וטמא לישני דהכי גמירי לה דכל שאין לו שינים למעלה בידוע שהוא מעלה גרה וגם מפריס פרסה ואם כן ע"כ לא משכחת מינא אחרינא לבן גמל לכ"נ דמסברא קאמר לה דכיון דאין לה שינים למעלה אינה יכולת לכוס ולטחון היטב הדק את התבן ומספא ולכך צריכה היא להיות מעלת גרה שע"י כן האוכל נפשר ונימוח כדפירש"י ז"ל בפרשת שמיני מעלת גרה מעלה ומקיעה האוכל ממעיה ומחזרת אותו לתוך פיה לכותשו ולטוחנו הדק ותרגומו פישרא שע"י הגרה האוכל נפשר ונימוח ע"כ וכיון דסברא הוא שהיה מעלת גרה בידוע שהיא מפרסת פרסה כדמסיק מדכתיב כי מעלה גרה הוא דאין לך דבר שמעלה גרה וסמא לפי שאינו מפריס פרסה אלא גמל לפיכך פרט בו הכתוב הוא:

דאמר רב חסדא היה מהלך במדבר וכו' ואמר רב חסדא היה מהלך בדרך וכו' נראה דמשום הנך מילי רב חסדא איצטריך קרא למיכתב אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה את הגמל כי מעל' גרה הוא ופרסה איננו מפריס ואת השפן כי מעלה גרה הוא וגו' ואת הארנבת כי מעלת גרה היא וגו' ואת החזיר כי מפריס פרסה הוא וגו' דכל הנך קראי לא צריכי דמדיוקא דרישא שמעינן להו מדכתיב ברישא כל מפרסת פרסה ושוסעת שסע פרסות מעלת גרה בבהמה אותה תאכלו הא שאינה מפרסת פרסה וגם מעלת גרה אסורה באכילה ואף על גב דאותה תאכלו עשה הוא ואיצטריך למיכתב אך את זה לא תאכלו לאזהרה למלקות מ"מ הוה מצי למיכתב וכל אשר איננה מפריס פרסה ושוסעת שסע ומעלת גרה לא תאכלו כדכתיב גבי דגים וכל אשר אין לו סנפיר וקשקשת וגו' למה פרט הכתוב גמל ארנבת שפן וחזיר אלא ודאי הא דרב חסדא אתי לאשמעינן דאין לך דבר שמעלה גרה וטמא אלא גמל שפן וארנבת ואין לך דבר שמפריס פרסה וטמא אלא חזיר לפיכך פרט בהן הכתוב הוא ואשמעי' שאם היה מהלך במדבר ומצא בהמה שפרסותיה חתוכות או שפיה גמום אם הוא מכיר בן גמל וחזיר יכול לבדוק אם אין לה שינים למעלה פו אם פרסותיה