תורת חיים חלק א קלט

דאי אפשר לומר כן דהא סתמא דש"ס קאמר לעיל בסמוך זה הכלל לאתויי מאי לאתויי שב שמעתת' והא דרכיש חד משב שמעתת' הוא וכיון דלא מרבינן מזה הכלל אא"כ דמיא להנך דמתני' תיקשי לסתמא דש"ס האיך מייתי הא דרכיש עזה הכלל הא לא דמיא להנך דמתניתין ותירץ ראשון שכתבו התו' דסבר רכיש דמרבינן מזה הכלל אע"ג דלא דמיא ורבי יוחנן וריש לקיש פליגי עליה כמו עולא נראה דוחק חדא דבכולי דוכתי לא מרבינן מזה הכלל אלא מידי דדמיא קצת להנך דמפרש בהדיא ועוד דאין סברא לומר דכולי עלמא פליגי עליה דרכיש כיון דסתמא דש"ס מייתי ליה בזה הכלל על כן נראה לפר' דאע"ג דעולא מפיק הא דרכיש מכלל שמנה טרפות מ"מ רכיש וסתמא דש"ס פליגי עליה וסבירא להו דלקחה הכוליא בכלל שמנה טריפות הוא דהיינו בכלל נטולה ואע"ג דכוליא שניטלה כשרה מ"מ כשנטלה ע"י לקותא טרפה דכאיב לה טפי דומיא דנחתכו רגליה במקום צומת הגידין דטריפה ולמעלה מהן כשרה. וכן משמע בהדיא מדברי הרמב"ם ז"ל דבפ"ה מה"ש מייתי הא דעולא לפסק הלכה שכתב ושמנה מיני טרפות נאמרו לו למשה בסיני דרוסה נקובה חסרה נטולה וכו' ובפרק עשירי מה"ס מנה שבעים פרפות על פי סדרן של שמנה טרפות דעולא שכתב נמצאו כל הטרפות המנויות וכו' שבעים ואלו הן על הסדר שנתבארו בחיבור זה דרוסה ניקב תרבץ וכו' ותחת סוג נטולה מנה שמצא טרפיות וחד מנייהו כוליא שלקתה כמ"ש שם בהדיא בכסף משנה אלפא דאנן סבירא לן דכוליא שלקתה בכלל נטולה היא וכ"כ בהדיא בכסף משנה שם וז"ל ואכתי איכא למידק דשמנה מיני טריפות מימרא דעולא היא והא אמרינן דעולא מפיק לקח' הכוליא ובש"ס אסיקנא דלקתה הכוליא טריפה וכ"כ רבינו בפ"ה וא"כ היאך כתב דשמנה טרפות הא תשעה הוו וי"ל דלקתה הכוליא בכלל נטולה היא ואע"ג דעולא מפיק לקתה הכוליא מכלל שמנה טרפות כיון דקי"ל דטרפה היא ויכולין אנו להכניסו בחשבון זה וכו'. וא"מ לסתמא דש"ש דזה הכלל אתי לאתויי שב שמעתא ולרכוש אלו טרפות ואלו כשרות למעוטי מאי וי"ל דאלו טרפות אחי למעוטי דרב מתנא היכא דלא איעכול ניביה ולא מייתי מזה הכלל אלא היכא דאיעכול ניביה:

ת"ש הדקין שבכלי חרס הן וקרקרותיהן משנה היא בפרק שני דכלים והתם דלעיל חבל היוצא מן המטה היא בפי"ט דכלים ותימא אמאי לא פריך מעיקרא מהך דהכא ששנויה תחילה ונראה דרבא לא הוה אקשי ליה לרב נחמן אלא אההי' דחבל היוצא והא דקאמר ת"ש הדקין שבכלי חרס וכו' סתמא דש"ס הוא דשקיל וטרי הכי עד סוף הסוגי' וכן משמע דהא דיקא נמי דבסמוך ע"כ סתמא דש"ס דייק ליה דאי הוה ידע רב נחמן ההיא דקתני עלה חמשה כלמעל' עשרה כלמטה לא הוה משני ליה מעיקרא עשרה כלמעלה והשתא אתי שפיר דאיכא למימר דרבא לא הוה ידע ברייתא דקתני לוג כלמטה סאה כלמטה וכו' ולהכי לא אקשי ליה לרב נחמן ממתניתין דהדקין שבכלי חרס דס"ל בודאי איכא לשנויי לוג כלמעלה וסאה כלמעלה וכו'. אבל מחבל היוצא פריך שפיר דמשמע ליה דעד ועד בכלל קאמר דאי עד ולא עד בכלל הל"ל עד טפח חמישי טהור מדנקט עד חמשה טפחים משמע דכולהו חמשה טפחים כי הדדי נינהו וכן מה' עד עשרה משמע דכולהו כי הדדי נינהו מדלא נקט עד עשירי:

דף נה והרי מים זכים דכשרים הכא והכא פירש רש"י ז"ל לא ידענא מאו קושיא והתוס' כתבו דהכי פי' והרי מים זכים דאתו מחמת לקותא וכשר בכוליא ולא גמרינן ממוגלא וכו' ולא משמע כן דא"כ אמאי נקט הכא והכא הל"ל והרי מים זכים דכשרים בכוליא ונראה לפרש דודאי אי הוה אמרי במערבא יש דגר הפוסל בריאה וכשר בכוליא וכו' אז איכא למימר דבחולי תליא מילתא דיש חולי קפה לריאה וקל לכולי' ואיכא נמי איפכא דקשה לכוליא וקל לריאה אבל השתא דנקט כללא כל החולאים הפוסלים בריאה כשרים בכוליא ע"כ לאו בחולי תליא מלתא אלא בגוף הריאה והכוליא דריאה כיון דבשרה רך לכך כל החולאים פוסלים בה מה שאין כן בכוליא דבשרה קשה וחזק ואם כן כל שכן היכא דכשר בריאה אע"ג דבשרה רך דכשר בכוליא שבשרה חזק לכך פריך וכללא הוא והרי מוגלא כו' ותו הרי מים זכים דכשרים הכא והכא פירש דנהי דבשר כוליא חזק טפי מבשר הריאה מכל מקום מנא להו לבני מערבא שכל הפסולים שהזכירו חכמים בריאה כשרים בכוליא דלמא בכוליא נמי פסלי אע"ג דחזק הוא אלא ודאי צריך לומר דאית להו דכיון דהזכירו חכמים אותן הפסולים גבי ריאה ע"כ בכוליא כשרים דאי בכוליא נמי פסולים הוה להו למימר דבכוליא פסולין והוה ידעינן בריאה דפסולין מק"ו לכך פריך והרי מים זכים דכשרים הכא והכא דאמר רב מתנא בריש פירקין מליא מוגלא טריפה מים זכים כשרה ואוקימנא בכוליא ולא אמרינן נמי דכיון דהזכיר רב מתנא דמים זכים כשרים בכוליא ע"כ בריאה פסולים הם דאי בריאה נמי כשרים הל"ל דמים זכים כשרים בריאה ואנא ידענא דכשרים בכוליא מק"ו. אלא אמר רב אשי וכו' פירש ולאו כללא הוא דאיכא מידי דפוסל בריאה וכשר בכוליא ואיכא נמי דכשר בריאה ופוסל בכוליא. ונראה דלהכי נקט כל הפוסל בריאה כשר בכוליא שהרי נקב וכו' ולא נקט שאר אברים שהנקב פוסל בהן משום דבשר הריאה רך הוא כדפי':

דף נו מכנים ידו לפנים ובודק אם מבצב' וכו' תימא אמאי לא אמרו מלתייהו לעיל גבי בהמה דקתני ואלו כשרות נפחתה הגלגלת ולא ניקב קרום של מוח והוה להו למימר דמכניס ידו לפנים ובוד' וכו' או בודק במסמר או בשימשא וכו' וליכא למימר דדוקא בהכתה חולדה על ראשה צריכה בדיקה דלא מינכרא בלא בדיקה כיון ששיניה דקות ועקומות דהכתה חולדה דקתני לאו דוקא הוא כמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"י מה"ש עוף היבשה שהכתה חולדה על ראשה או שנגפה באבן או בעץ מניח ידו בצד הנקב ונוע' וכו' וכן כתב הטור בסימן ל' ועוד דמתניתין קתני הכתה חולדה על ראשה מקום שעושה אותה טרפה ופירש"י ז"ל דקתני לה לאשמעינן דלא מיטרפא בנשבר העצם אלא בנקיבת הקרום ותימא דאמאי נקט הכת' חולדה על ראשה וכולי הוה ליה למיתני בריש' ניקב קרום של מוח ובסיפא גבי ואלו כשרות הוה ליה למיתני נפחת' הגלגולת ולא ניקב קרום של מוח כדקתני גבי בהמה ונראה לפרש דבהמה כיון דקרום של מוח שלה עב וחזק אם הכתה חולדה על ראשה או שנגפ' באבן או בעץ ונפחתה גלגולתה לא חיישינן שמא ניקב הקרוב ולא בעי בדיק' אבל עוף שקרומו דק אם הכתה חולדה על ראשה או שנגפה ונשבר העצם מקום שעושה אותה טריפה דהיינו נגד הקרום חיישינן שמא ניקב גם הקרום לכך בעי בדיקה ואם לא בדק לה טרפה ולהכי איתמר מלתייהו דרב ושמואל ולוי גבי עוף דוקא ולפי זה הכתה חולדה על ראשה איצטריך למיתני אף על גב דכל טרפות דבהמה כנגדן בעוף דאי לאשמעינן דבהכאת עצם לחודא אף על גב דלא חזינן דניקב הקרום הוי ספק טרפה דחיישי' שמא ניקב הקרום ובעי' בדיקה וכן משמע קצה בתוספת' דקתני ואלו טרפות בעוף הכתה חולדה על ראשה מקום שעושה אותה טרפה פסולה הטוח שניקב קרום שלה פסולה כיצד בודקין אותה רשב"א אומר משום רבי יהודה בודקין אותה ביד וכו' וכן משמע מדברי איסור והיתר הארוך סימן נ"ד שכתב וז"ל וכתב בא"ז שבזמן הזה כל עוף שהכתה חולדה רק על עצם הגלגולת נגד מקום של המוח טרפה דהא היה צריך בדיקה בקרום ואנן לא בקיאין בבדיקה ע"כ ומשמע מתוך דבריו שבכהאי גוונא בבהמה נוהגין להכשירו אף בזמן הזה כי לא תצטרכו לבדיקת הקרו' עכ"ל וכ"כ בהג"ת ש"ע סימן ל' ומיהו לאו סברא הוא לומר דבהמה שנפחת' גולגלתה אין צריכין לבדו' אחר הקרום דכי עב וחזק הוא מאי הוי כיון דאפילו העצם נשבר בהכאת חולדה או בנגיפה כל שכן דאיכא למיחש שמא ניקב הקרוב וכן פירש רש"י ז"ל לעיל בהדיא גבי נפחתה הגלגולת העצם נפחת ורואין אנו שלא ניקב הקרום משמע דבבהמה נמי צריך לראות אם לא ניקב הקרום ושמא י"ל בבהמה מינכר נקיבת הקרום בריאה בעלמא אבל בעוף לא מינכרא בריאה בעלמא אלא בבדיקה או בשומשא:

רב יימר בדיק במיא צ"ל דס"ל דלא מיטרפא עד דמינקב נמי קרמא תתאה דאי בעילאה לחודא כי בדק ליה במיא ולא נפקו אי נמי לא נתלבנו מאי הוי ניחוש דלמא עילאה אינקיב תתאה לא אינקיב ולעיל דפריך הניחא למ"ד עד דמינקיב קרמא תתאה כו' דרב ושמואל אדרב ושמואל פריך דמ"ד לעיל קרמא עילאה אע"ג דלא אינקיב תתאה משמיה דרב ושמואל קאמר לה:

אם ירוקין פסולין אם אדומין כשרים מפרש בש"ס דקאי אקרקבן ולב וכבד שדרכן להיות אדומין וצ"ל דאם אדומין דקתני מתני' היינו שהוסיפו באדמימות יותר מדרכן אפ"ה כשרים דאי לאו הכי מאי קמ"ל וכ"כ הר"ן ז"ל וה"ה בדקין שדרכן להיות ירוקין אם האדימו פסולין ואם הוסיפו בירקות כשרים. ונראה דעובדא דרבי יהושע בן לוי דהויא ליה ההיא תרנגולת וקאמר דירוקין הוה היינו שהוסיפו בירקות יותר מדרכן ולהכי שדריה קמיה דר' אליעזר הקפר וריב"ל הוה סבר דמתניתין בכולהו בני מעים איירי וה"ק אם ירוקין שהדקין הוסיפו בירקין פסולין ואם אדומין שהקרקבן והלב וכבד הוסיפו באדמימות כשרים ולהכי כי אכשרה פריך ליה והאנן תנן ירוקין פסולין. ורב יצחק בר יוסף דהוה ליה נמי ההיא תרנגולת' הוה סבר נמי דמתניתין בכולהו בני מעים איירי וה"ק אם ירוקין שהקרקבן והלב וכבד נעשו ירוקין פסולין ואם אדומין שהדקין נעשו אדומין כשרים ולהכי כי טרפה אקשיה ליה מדתנן אדומין כשרים והשיב אדומין שהוריקו וירוקין שהאדימו טרפה לא אמרו וכו' ובעובדא דריב"ל נמי הוה מצי למימר כי האי גונא ירוקין שהוריקו ואדומין שהאדימו כשרים לא אמרו וכו':

איבעיא להו הורו בטרפחת להתירא וכרבי בזפק להיתרא כך היא גירסת התוס' וכן נראה דמדקאמר או דלמא הורו בטרפת' להתירא כרבי בזפק משמע דהא בהא תליא וכמ"ש התוספות וכיון דכרבי בזפק לא סביר' להו אלמא דזפק מסתבר טפי לאיסורא מטרפחת ואם כן היאך בעי למימר מעיקרא דהורו בטרפחת לאיסורא וכרבי בזפק להיתירא והא איפכא מסתברא ועוד דאי הורו בטרפחת לאיסורא אם כן ברייתא דקתני והורו בטרפחת לא אשמעינן מידי דלא ידעינן מאי הורו אי להיתירא אי לאיסורא אבל אי גרסינן הורו בטרפחת להתירא ניחא דכיון דהורו כרבי בזפק ע"כ הורו נמי בטרפחת להתירא דכ"ש הוא דזפק מסתבר ספי לאיסורא כדפי' מדקא' אבל כר' בזפק לא ס"ל מיהו קשה להך גירס' דבין כך ובין כך הורו בטרפחת להתירא ולא קמיבעיא להו אלא בזפק אי הורו ביה נמי להתירא אי לאו א"כ אמאי קמיבעיא להו אברייתא ולא קבעו הכי אמתני' דקתני ניקב הזפק רבי אומר אפי' ניטל הלכה כדברי מי וי"ל דמסתמא הלכה את"ק מיהו אי הירו אינהו כוותיה דרבי מסתבר דהלכה כרבי אי נמי איפכא:

דף נז נשתברו גפיה נשתברו רגליה הא דלא קתני להו גבי בהמה נראה דרבות' אשמעי' דאפי' בעוף דזוטר חיותיה כשרה וכ"ש בבהמה והא דלא קתני נמי באלו כשרות בעוף ניקב הלב ולא לבית חללו נשברה השדרה ולא נפסק החוט שלה לרבותא י"ל דאיידי דתני רישא באלו טרפות דבהמה ניקב לבית חללו נשברה השדרה ונפסק החוט שלה תני נמי באלו כשרות דבהמה ניקב הלב ולא לבית חללו נשרה השדרה וכו' אבל דין יד ורגל לא איירי בהו רישא כלל והא דקתני יצאו בני מעיה ולא ניקבו גבי עוף ולא קתני ליה נמי באלו כשרות דבהמה איידי דקתני ניקבו הדקין באלו טרפות דבהמה י"ל משום דעוף מצוי יותר שיצאו בני מעיו כמ"ש בב"י סימן מ"ו:

ושמואל אמר תיבדק הכי קיימא לן וכ"כ בש"ע סימן נ"ג נשמטו אגפיו אפי' אחד מהן מעיקרו חוששין שמא ניקבה הריאה וצריך לנפחה לבודקה וכו' מיהו דכרי הש"ע תמוהים דבתר הכי כתב שם נמצא הגוף שבור ואינו יודע אם קודם שחיטה נשבר או אח"כ טרפה אמאי פסק שהיא טרפה ולא כחב נמי תבדק הריאה דאפי' בודאי נשבר כתב שם לעיל מיניה דבודקין הריאה שכתב וכן בעוף אם נחתכו או נשברו אגפיו כשרה והוא ששבר העצם החיצון לא יהא בו עוקץ שאם היה בו עוקץ תבדק הריאה וא"כ כל שכן בספק אם נעשה קודם שחיטה או לאחר כך דבודקין אותה ואמאי פסק שהיא טרפה:

אמר רב הונא אמר רב שמוטת ירך בעוף כשרה כתבו התוס' דלרב הונא