תורת חיים חלק א יג

מה פורקין אותו והוי נמי מחיצה שאינ' עשויה לנחת ובתר הכי נמי גרסי והא פירא דבי תורי כמחיצה שאינה עשויה לנחת דמי שלא היו מניחין אותה מחיצה זמן רב ולפ"ז צ"ל דאבוורנקא היינו קובה דאלו אכסדרה מחיצות העשויות לנחת נינהו טעמא דר"א משום דקסבר המבטל רשות חצירו רשות ביתו ביטל ובמבטל רשות חצירו סתמא פליגי דר' אליעזר סבר חצירו לאו דוקא קאמר ורבנן סברי חצירו דוקא קאמר או דלמא אפי' במפרש בהדיא נמי פליגי דטעמא דר"א משום דבית בלא חצר לא דיירי אינשי לכך אפילו מפרש ואמר לא מבטלינא לאו כל כמיניה וטעמא דרבנן משום דלא עביד איניש דמסלק נפשיה לגמרי וכו' ולכך אפי' מפרש ואמר מבטלינא לאו כל כמיניה ומסיק בין לרבנן ובין לר' אליעזר כיון דגלי דעתיה גלי ובמבטל סתמא דוקא פליגי משמע דלר"א דאמר המבטל רשות חצרו סתמא רשות ביתו ביטל ס"ל דדיירי אינשי בבית בלא חצר דאי לא עבידי דדיירי כי אמר נמי בהדיא לא מבטלינא לאו כל כמיניה ועוד דא"כ היכי דייק לעיל דלר' אליעזר אין צריך לבטל לכל א' וא' כיון דס"ל דאין צריך לבטל בהדי' רשות ביתו דלמא שאני הכא דבית בלא חצר לא עבידי אינשי דדיירי ותימה דבפרק הדר פריך ש"ס ביתו הוא דאסור הא חצרו שריא היכי דמי אי דבטל כו' ומשני הכא במאי עסקינן כגון שביטל רשות חצירו ולא ביטל רשות ביתו וקסברי רבנן המבטל רשות חצירו רשות ביתו לא ביטל דדייר איניש בבית בלא חצר משמע דר"א דאמר המבטל רשות חצירו רשות ביתו נמי ביטל ס"ל דלא דיירי אינשי בבית בלא חצר. ולכאורה נראה דגרסי' בפרק הדר וקסברי רבנן המבטל רשות חצירו רשות ביתו לא ביטל ותו לא וכן משמע קצת מדברי רב אלפס והרא"ש ז"ל דלא מייתי הא דקאמר דדייר איניש בבית בלא חצר מיהו קשה על רבינו יהונתן שכתב בפ' הדר לעולם דבטיל וקסברי רבנן וכו' ופליגי אדרבי אליעזר דאמר בעושין פסין שהמבטל רשות בסתמא הכל ביטל דבית בלא חצר לא דיירי ביה אינשי והכא משמע דר"א נמי ס"ל דדיירי אינשי בבית בלא חצר. בכל מערבין פרק שלישי דף כו אמר רבי יוחנן אין למדין מן הכללות ואפילו כו'. עיקר דהך מילתא איתא בפ"ק דקידושין גבי הא דתנן כל מצות עשה שהזמן גרמא כו' דפריך תלמודא וכללא הוא הרי מצה שמחה כו' ומשני התם ר' יוחנן אין למדין מן הכללות ואפילו במקום שנאמר בו חוץ דתנן בכל מערבין ומשתתפים חוץ מן המים ומלח ותו ליכא וכו' ותימ' דמאי קאמר בסמוך אמר רבינ' אף אנן נמי חנינ' בכל מערבין ומשתתפין וכו' הא ר' יוחנן גופיה דייק ליה מלתיה דאין למדין מן הכללות ואפי' במקום שנאמר בו חוץ ממתני' דבכל מערבין ומשתתפין וכו':

בל שנשא על גבי הזב ממא כתבו התו' דאי מיירי בעליונו של זב מספקא ליה לר"י אי שייך בכל דבר או לא אי הוה דומיא דמשכב ומושב שאינו נוהג אלא בדבר הראוי לכך או לא ותימא דאי איירי בעליונו של זב ודאי צ"ל דשייך בכל דבר אפי' אינו ראוי לכך דאי בראוי דוקא קאמר א"כ כל שנישא על גבי הזב וכל שהזב נישא עליו דין אחד להם דבתרווייהו אינו טמא אלא בדבר הראוי לכך וא"כ מאי שנא דגבי כל שנישא ע"ג הזב קתני טמא וגבי כל שהזב נישא עליו קתני טהור הא כל היכא דטמא בנישא ע"ג הזב דהיינו בדבר הראוי טמא נמי בדבר שהזב נישא עליו. ועוד דפשיטא דדברים שאינן ראויין לכך מרובין מדברי' הראוים לכך ואי בראוי דוקא איירי א"כ מאי כל דקאמר דנהי דדייקינן בהך שמעתא דאין למדין מן הכללות דלא דק תנא במלתא היינו דוקא היכא דרובא דמילי בההוא כללא נינהו כההיא דכל מצות עשה שהזמן גרמא ובכל מערבין דהכ' וההיא דכל שהזב נישא עליו דהנך כולהו רובא דמילי איתנהו בההוא כללא ואיכא למימר דרובה ככולה דמי ולכך לא דק ותני כל אבל גבי כל שנישא על גבי הזב טמא אי אמרינן דדוקא בראוי איירי הרי שאינו טמא אלא מיעוטא דראוי מיעוטא הוא ולא שייך למיתני לישנא דכל מיהו הא לא קשיא דאי כל שנישא על גבי הזב טמא בדבר הראוי איירי וכל לאו דוקא הוא א"כ אמאי לא משני דר' יוחנן דאמר אין למדין מן הכללות אהך מתני' דזבין קאי ואי לא היה אמר אלא אין למדין מן הכללות ותו לא הוה אמינא דארישא לחודא קאי לכך קאמר ואפי' במקום שנאמר בו חוץ לאשמעי' דקאי נמי אסיפא דבפ"ק דקידושין איתא בהדיא דר' יוחנן אמר מלתיה אמתני' דכל מצות עשה שהזמן גרמא וכו':

אלא בציר דשומנא דפירא הוא פירש"י ז"ל אפי' בשאין קרבי דגים מעורבין בו יש שם קצח משמנן עם המים ומלח אבל מים ומלח דעלמא דלאו ציר הוא לא אמר ותימה דכיון דיש בו מיהא קצת שומן דגים א"כ אמאי אוסר רבי אליעזר והא שומן דגים פירא הוא ויקנה אותו בזול כפי שיעור מעט שומן שבו ועוד קשה לקמן דקבעי מאן דמרבה עופות מאי טעמיה ומאן דממעט עופות מאי טעמיה אמאי לא קבעי נמי אפלוגתייהו דר"א ור' יהודה בן גדיש מ"ט דמר ממעט ציר ומר ממעט מים ומלח. ועוד תימה דאין הלשון משמע כפירושו דקאמר ואפי' ר' יהודה בן גדיש לא קאמר אלא בציר דשומנא דפירא הוא ולפירושו הוה ליה למימר אלא בציר דאית ביה קצת שומן לכך נראה דציר היינו אותו מוהל היוצא מן הדגים כשכובשין אותן וכן כתב בהדיא בערוך וכיון דמתמצית הדגים הוא בא לכך קרי ליה שומנא דפירא דעיקר פירא היינו הדגים גופן וציר הנוטף מהן שומנייהו הוא כמו חלב כליות חטה דהיינו נמי תמצית החטה וקרי ליה חלב וכן דם ענבים קרי לתמצית הענבים דם ופליגא ביה רבי יהודה בן גדיש ור"א דר"א סבר שומנא דפירא לאו כפירא דמי ור' יהודה בן גדיש סבר שומנא דפירא כפירא דמי והיינו דקאמר ואפי' רבי יהודה בן גדיש לא קאמר אלא בציר דאע"ג דלאו גוף פירא הוא מ"מ שומנא דפירא הוא ושומנא דפירא כפירא דמי אבל מים ומלח לא:

הוה אמינא מאי שכר דבילה קעילית אבל יין ע"ג קנקנו אימא לא כתב רחמנא ביין דאפי' יין על גב קנקנו וכ"ש דבילה קעילית ואייתר קרא דבשכר לתמד משהחמיץ ותימא דלא לכתוב אלא בי"ת דבשכר ובי"ח דביין לגלויי אבי"ת דבשכר דלאו היינו דבילה קעילית אלא תמד משהחמיץ וכיון דאפי' תמד שרי כ"ש בקר על גב עורו וצאן על גב גיזתה דהכי משמע בסוגיא דלא משכחת לה שום טעמא גבי תמד וכיון דמחד שרי כ"ש הנך כולהו ויש ליישב בדוחק מובירנא מאניה אבתריה לבי מסותא כלומר אודה לו שהוא גדול ממני בתור' ושאני ראוי לשמש לו ולהוליך כליו אחריו לבית המרחץ ונראה דהיינו נמי הא דאיתא בפרק כיצד הרגל דקאמר ליה רמי בר חמא לרב חסדא לכי תשמש לי אימא לך פי' לכשתודה לי שאני גדול ממך בתורה ושאתה ראוי לשמש לי כתלמיד המשמש לרבו:

ריבה ומיעט וריבה ריבה הכל פי' כך הוא המידה בכל מקום דאיכא ריבה ומיעוט וריבה אמרי' דריבה הכל והדר מפרש מאי רבי רבי כל מילי והשתא הוי דומיא דהא דבסמוך דקאמר נמי כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט פי' כך הוא המדה והדר מפרש מה הפרס מפרש כו' דף כח אבר לא בחזין בנו"ן גרסינן ליה וכצ"ל בכולה שמעתא שהרי הערוך מייתי לה בערך חזין ודלא כמהרש"ל ז"ל שהגיה איפכא. וכתב רש"י ז"ל דהיינו שחת של תבואה כשהוא ירוק וצ"ל דמעיקרא אדעתא דהכי זורעין אותה וכן משמע ממה שפי' רש"י ז"ל וגוזזין ואוכלין אותו וכן משמע בערך שחת דא לאו הכי אמאי קאמר דמברכין עליו בורא פרי האדמה והא סופו להקשות הוא וכל מידי דלא נטעי אינשי אדעתא דהכי וסופו להקשות מברכין עליו שהכל כדאמרי' לקמן ונהי דאיירי בדגנונייתא מ"מ לא עדיף מצנון דאי לאו דנטעי ליה אינשי אדעתא דפוגלא מברכין עליו שהכל כיון דסופו להקשות כדאמרי' לקמן ובסמוך נמי מאי איריא דלאו גמר פירא הוא תיפוק ליה משום דסופו להקשות ולא נטעי ליה אדעתא דהכי אלא ודאי מעיקרא נטעי ליה אדעתיה דחזין דדוקא קור שהוא אותו דבר רך הנוסף בראש הדקל בכל שנה לא נטעי אינשי דיקלא אדעתא דלמיכל ההוא קור שהאוכלו ממעט ענפי האילן כדפי' רש"י ז"ל בפרק כיצד מברכין. אבל כשגוזזין את השחת אין התבואה נפחתת בכך:

והאי לאו גמר פירא כתבו התוספ' והא דאמר רב כשות וחזין מברכין עליהן בפ"ה הא אוקימנא בדגנונייתא וצ"ל דכיון דכולי עלמא אכלי ליה כגמר פירא דמי ופירא קרי ליה. ועוד נראה דהא דינוקא דבי רב פליגא אדרב וכן משמע בטור סי' ר"ד שכתב סתמא חזיז והוא שחת מברכין עליו שהכל ולא חילק בין אותו שגדל בשדה לבין אותו שגדל בגינה. דקטרינן לה להיזמתא ומייתא כשותא פי' הכשות מתין ומתייבשין אלמא דמארעא ינקא ורביא וכן הוא בערך כשות וכן פירש"י ז"ל:

הכי גרסי' התם בדניסני פי' באותן דקלים שלוקטין בניסן והם דקלים זכרים שעושין כפניות ואינן נעשין תמרים לעולם וכפניות הוא גמר פריין וזהו שפירש"י ז"ל ולוקטין אותן בניסן וכן מצאתי בערוך ואפי' לספרים שלנו דגרסי בדניסחני י"ל דה"א נתחלף בחי"ת וצריך להיות בדניסהני והיינו כדפי' בדקלים שלוקטין בניסן וכן הוא בפרק מקום שנהגו איכא בינייהו ברכה וא"ת דמשמע דכפניות לר"י מברכינן עליהן בפ"ה מדקתני וכפניות הרי הן כפרי לכל דבריהן דאיירי נמי לענין ברכה דומיא דקור הרי הוא כעץ לכל דבריו ועוד דלכל דבריהם משמע אפילו לענין ברכה ואמאי מברכין עליהן בפ"ה הא סבירא ליה לר"י דלאו גמר פירי נינהי דמהאי טעמא אית ליה דפטורות מן המעשר וכל דלאו גמר פירי הוא אין מברכין עלו בפ"ה כדאמר לעיל גבי חזין וי"ל דפירות ממש שאני דקי"ל כל האילנות משיוציאו פירי מיד חשובין הן לברך עליהן בורא פרי העץ כמ"ש הטור סי' ר"ב וטעמא נראה דכיון דאין סופן להקשות ויכול למתקן ע"י האור חשיבי פירי מיד דף כט ההוא בבשיל ולא בשיל פי' ההיא דקטל גברא בסמוך דקאמר התם בבשיל ולא בשיל אדרב המנונא קאי דבשיל ולא בשיל לא חזי לאכילה גרע טפי מחייא וכן פירש"י ז"ל וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ק מהלכות עירובין אע"ג דלכאורה איפכא מסתברא א"א לפרש איפכא מדפריך בסמוך והא קחזינן דקא אכלי ולא מייתי ומשני התם בבשיל ולא בשיל ואי בשיל ולא בשיל אהא דקחזינן קאי א"כ תיקשי ודקארי ליה מאי קארי ליה דהא רב המנונא תרדין חיין קאמר ואנן לא חזינן דלא מייתי אלא בבשיל ולא בשיל אלא ודאי הא דקא חזינן דקא אכלי ולא מייתי בתרדין חיין חזינן ליה ומשני דרב המנונא בבשיל ולא בשיל איירי דגרע טפי מתרדין חיין:

ובמזון ב' סעודות לעירוב טעמא דבעינן שיעור ב' סעודות לעירוב נראה משום דלא סמכי אינשי להיות דעתן ודירתן במקום מזונותיהן אלא א"כ יש במזון ההוא כשיעור אכילת כל היום דהיינו סעודה אחת שחרית ואחת ערבית וכן משמע לקמן דקאמר עבידי אינשי דשתו כסא בצפרא וכסא בפניא וסמכי עלויהו. ונראה דהיינו דנקט בסמוך מערבין בשתי רביעיות של יין ולא קאמר בחצי לוג יין כדקתני מתני' דאתי לאשמעי' טעמא דמלתא משום דעביד אינש דשתי כסא דהיינו רביעית בצפרא וכסא בפניא:

אין פוחתין לעני בגורן וכו' פירש"י ז"ל דכתיב ונתתה ללוי לגר ליתום ובציר מהכי לא הוי נתינה ובפרשת ראה כתיב דילפינן לה מדכתיב ואכלו ושבעו תן להם כדי שביעה מכאן אמרו אין פוחתין לעני כו' וכתב רבינו שמשון דהכי איתא בירושלמי:

אטו הכא מי לא קתני חטין ושעורין כו' וע"כ צ"ל דוכן לעירוב אהנך דראויין לאכילה קאי א"כ התם נמי איכא למימר הכי והא פשיטא דבתבלין וחטין ושעורין אין מערבין כיון דלאו בני אכילה נינהו והא דמערבין בבשר חי ובבצים חיות משום דבשעת הדחק נאכלין כמות שהוא חי:

מפני נחש שבו בבצל שמשיירין בארץ להוציא ממנו זרע איירי שדרך לצאת ממנו קנה ויש לאותו קנה ראש כראשו של נחש וחם הוא מאוד שכל זרע חם הוא לכך לא יאכל אותו וגם הבצל ההוא לא יאכל שכבר יצא מתורת מאכל והוי כמו סם אבל שאר בצלים ליכא סכנתא כן כתוב בערוך:

אמר ליה אביי ופרסאי הוו רובא דעלמא והתנן כו' משמע דלאביי הוי שיעורא דבשר צלי כדי לאכול בו משום דאזלינן בתר רובא דעלמא דבשר ליפתן