תורת חיים חלק א קלח

שנמצא כעובי בית הכוסות מיד כשהוציאו אותן מן הבהמה דאז בידוע שניקבו קודם שחיט מצד אחד כשרה משני צדדין טריפה והדר תני שאם יש ספק אם נעשה קודם שחיטה אם לאו כגן שמצאו הנקבים לאחר זמן אז אם נמצא ליה קורט דם בידוע שלפני שחיטה וכו' דומיא דהגליד פי המכה דסיפא דאיירי נמי היכא דאיכא לספוקי מתי הוגלד ופריך מאי שנא הכל נקובי דעלמא היכא דאיכא לספוקי אם נעשה קודם שחיטה אם לאו כגון שנמצאו לאחר זמן דטריפה מספק אע"ג דליכא דם. ובכסף משנה בפ"ו מה"ש כתב וז"ל ופשטא דברייתא משמע דמצה אחד כשרה בלא בדיקה ומשני צדדין טרפה ולא בהחלט אלא דבעי' בדיקה אם נמצא עליה קורט דם טרפה ואם לאו כשרה אלא דאמרינן בש"ס מעשה ובא לפני רבי מחט וכו' משמע דמצד אחד נמי אינו כשר בלא בדיקה וקשה על זה למה חילקה הברייתא בין מצד אחד למשני צדדין לא היה לה לחלק אלא בין נמצא עלי' קורט דם ללא נמצא עכ"ל ולפי מה שפירש' לאו קושיא היא דהא דקתני משני צדדים טריפה בהחלט הוא אפילו לא נמצא עליה קורט דד כיון שנמצאת כך מיד לאחר שהוציאו אותה מן הבהמה:

דף גד הני דיכרי דגנבי גנבי הוא הדין בטלאים כמו שכתב הרמב"ם ז"ל בפ"ט מה"ש גנבים שגונבין הטלאים ומשליכין אותן וכו' והא דקאמר אמותניהו שדו להו כי היכי דלירהטו קמייהו אע"ג דבפרק מרובה קאמר רבן יוחנן בן זכאי בא וראה כמה גדול כבוד הבריות שור שהולך ברגליו חמשה שה שהרכיבו על כתיפו ארבע יש לומר דבשעת הגניבה כשהגנב עומד עדיין בחצר דרכו להרכיב השה על כתיפו כדי שיצא משם מהר אבל בתר דשדו להו מחוץ לחצר אין דרכו למהר כל כך ומרהיטו על רגלו:

הכי גרסינן בספרים ישנים על זנבה והלכה לה כלפי ראשה ואפילו כנגד כל השדרה כולה וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ט מה"ש הכא הבהמה על ראשה והלכה לה המכה כלפי זנבה או על זנבה והלכה לה כלפי ראשה ואפילו הכה אותה במטה על כל השדרה אין חוששין לה אלא דרש"י ז"ל כתב ואפילו לא גרסי' ונראה דשפיר גרסי' ליה והכי קאמר הכה על ראשה והלכה לה המכה כלפי זנבה והכה ראשה וגם מקצת שדרה שסמוך לראשה הכה עמו או על זנבה והלכה לה המכה כלפי ראשה דהיינו שהכה זנבה וגם מקצת שדרה שסמוך לזנבה הכה עמו מיהו איירי בדלא שלים חוטרא אפלגי דגב' כגון שהכה אותה באמצע המקל וראש המקל היה באויר ולא נגע בה בראש המקל בשעת ההכאה והשתא ניחא דקאמר ואפילו כנגד כל השדרה כולה דלא מיבעיא אם לא הלכה המכה כלפי זנבה או כלפי ראשה אלא קצת שלא הכה עם ראשה וזנבה אלא מקצת שדרה שסמוך לראש' וזנבה דאין חוששין אלא אפילו הלכה המכה כנגד כל השדר' כולה אין חוששין ובכסף משנה כתב ואפשר דה"ק הכה על ראשה והלכה כלפי זנבה לא מיבעיא אם היתה המכה על הצלעות דכשרה אלא אפי' היתה על השדרה אין חוששין לה ואין נראה דא"כ אמאי קאמר ואפילו כנגד כל השדרה כולה הוה ליה למימר ואפילו כנגד השדרה ותו לא ולפירש"י דמחא אפילו קשה קצת דא"כ מאי איצטרי' לפרש ואי שלים חוטרא אפלגא דגבה הכי איבעי ליה למימר כנגד כל השדרה כולה אין חוששין משום ריסוקי אברים ואם לאו חיישינן:

והאמר רבי יוחנן מודה היה ר' שמעון לענין קדשים תימא כיון דבבכור עסקינן הוה ליה למימר דרך דופן מי קדוש פטר רחם אמר רחמנא ולא איצטריך לאתויי הא דר' יוחנן כמ"ש התופ' וי"ל דחד דהנך תנאי דפליגי במסכת ביצה גבי בכור שנולד בו מום בי"ט רבי שמעון הוא כדאיתא התם בהדיא והשתא ניחא דמייתי הא דרבי יוחנן דלא תימא ביוצא דופן איירי וכרבי טרפון ס"ל דאמר בפרק שני דבכורות יוצא דופן והבא אחריו שניהם ירעו עד שיסתאבו משום דמספקא ליה בכור לדבר אחד אי הוי בכור אע"ג דהתם נמי פטר רחם כתיב כמ"ש התוס' בהדיא בפ' יש בכור גבי הא דתנן ר"ש אומר הראשון לנחלה וכו' לכך מייתי הא דר' יוחנן דאמר בהדיא מודה ר"ש שאינו קדוש:

דף גב שש מכאן ושש מכאן כו' לא זו אף זו קתני לא זו שש מכאן ושש מכאן דהוי נמי רובא מכל צד אלא אפי' אחת עשרה מכאן ואחת מכאן דליכא רובא אלא בצד אחד טריפה כיון דאיכא רוב כל הצלעות ואמר להו גיסטרא קאמריתו והאמר עולא כו' אפי' לפירש"י ז"ל שפירש בסמוך גבי הא דאמר רב מתנא אמר שמואל נעקרה צלע מעיקרא טריפה אפי' בלא אסית' פריך שפי' דאין סברא כלל לומר דפליגי פלוגת' רחוקה כולי האי דלבן זכאי ורבי יוחנן כשר ולרב אפי' נבלה נמי הוי וזהו שפירש"י ז"ל וא"ל איהו עלה גיסטר' קאמריתו דאפי' נבלה נמי הויא:

סברי א"כ מירתח קא רתח דכיון דאחד קודם במספר הוא לשנים הלכך אי מהדר לן טריפה בלא ריפתא פשטינן מינה דבחדא ס"ל כשרה דאי ס"ל בחדא נמי טרפה הוה מהדר לן בריתח' דמדקמבעיא להו בתרתי ולא בחדא שהוא קודם לשנים על כרחך פשיטא לכו דבחדא כשרה הוי והא אפילו בחדא נמי טריפה הוי אבל אי בעינן מיניה חדא אפילו אי סבירא ליה בתרתי כשרה לא מהדר לן בריתחא דמימר אמר דלמא תרתי נמי קמיבעיא להו אלא דמעיקרא קבעו מנאי בחדא שהוא קודם לשנים דאי אהדר להו דטריפה כל שכן בתרתי ואי אהדר להו דכשרה אז ישאלוני אתרתי צלע מעיקרא פירש"י ז"ל אפי' בלא אסיתא מיהו בר"פ גבי שב נעקרה צלע מעיקרא לא פיר' כן שכתב שם נעקרה צלע אע"ג דתנן במתני' נשתברה רוב צלעותיה דוקא נשתברו אבל נעקרה צלע אחת מעיקרא עד חצי חולייתה כדפרש לקמן טריפה ע"כ וכן נראה דהשתא מה שכתבו התו' שם בר"פ וא"ת לר' יוחנן דאמר התם בין נעקרו בין נשתברו ברוב שני צדדין חסר להו מי"ח טריפות דליכא למיחשבינה בתרתי וכו' לאו קושיא היא כלל דבכה"ג שנעקרה צלע אחת מעיקרא עד חצי חולייתה ליכא מאן דפליג דטריפה דעד כאן לא קאמר ר' יוחנן אלא בצלעות בלא חוליא אבל צלע וחצי חוליא מודה דטריפה אלא חוליא בלא צלע היכי משכחת לה בריש פירקין דקחשיב בי"ח טרפות הא דנעקרה צלע מעיקרא וגם חוניא שחסרה אם כן על כרחך צ"ל דמשכחת לה חוליא בלא צלע דאי לאו הכי נעקרה צלע מעיקרא בכלל חוליא שחסרה הוי וצ"ל דהאי דהכא לא ידע שקלא וטריא דריש פירקין וכן משמע מהא דקאמר מתקיף לה רב אושעיה כו' דקאי אהא דאמר שמואל וכן לטרפה ולא פריך לה בריש פרקין דמייתי נמי הא דוכן לטרפה:

דרוסת חתול נץ ונמייה עד שתינקב לחלל פירש"י ז"ל כקוץ בעלמא דארס שלהן אינו מזיק ומדברי רב אלפס והרמב"ם ז"ל פ"ה מה"ש משמע דמשום דריסה נגעי בה אלא דאין ארס שלהן מזיק אא"כ הטילו אותו בפנים דוקא וכן משמע מדנקט דרוסת חתול ונץ וכו' ולא קא' חתול ונץ ונמייה אין להן דריסה משמע דיש להן דריסה אלא דאין דריסתן מזי' עד שתינק' לחלל וכ"כ הרא"ש ז"ל דהרי"ף והרמב"ם ז"ל מדקדקין מדקתני דריסת חתול נץ ונמייה עד שתינקב לחלל אלמ' כשניקב לחלל מקרי דרוסה וב"י בסי' נ"ז כתב דנ"ל שטעמם מדאוקימנ' להאי ברייתא דדריסת הנץ עד שתינקב לחלל בגדיים וטלאים ואי משום ניקב לחלל הוא ולאו משום דריסה מאי איריא גדיים וטלאים אפילו שור הגדול נמי אלא ע"כ משום דרוסת הוא ומ"ה דוקא גדיים וטלאים ע"כ ודבריו תמוהים דברייתא לא איצטריך לאשמעינן דנקבו הדקין ע"י חתול נץ ונמייה דטרפה הוא דזהו פשוט ולא אתי לאשמעינן אלא דאין בדריסתן כלום וא"כ גדיים וטלים לרבותא נקט דאפי' בגדיים וסלאים אין להן דריסה עד שתינקב לחלל וניקבו הדקין ומדברי הטור משמע נמי כדברי הרי"ף והרמב"ם שכתב חוץ מהנץ שיש לו דריסה בגדיים ולא כשאר דריס' אלא אם ניקב עד לחלל חוששין לדריסתו שאז מטיל ארס ולדבריו שאינו מטיל ארס אא"כ ניקב לחלל ניחא ללישנא בתרא הא דפריך מההיא תרנגולת' כו' דאשתכח עליה חמש' קורטי דמא דמשמע דמטיל ארס מיד אפי' לא ניקב לחלל:

דף נג קטע רישיה דחד מנייהו נח מריתחיה נראה דדוקא קטע רישיה דחד מנייהו אבל קטע רישיה דתרי מנייהו הרי ראינו שלא נח רוגזיה וחיישי' לכולן וכ"כ באסור והיתר הארוך וכן אם הרגה אחת ודרסה נמי לאחרים חיישינן לכולן כ"כ בש"ע:

הכי גרסינן במקצת ספרים וליחנקינהו ולישדינהו לאשפה אי נמי ניתבינהו לעכו"ם וה"ה דהוה מצי למימר אי נמי ניזבינהו לעכו"ם דהא דתנן אין עושין סחורות בנבלות היינו במתכוון אבל מי שנזדמן לו נבלה מותר למוכרה וליתנה לעכו"ם שנא' או מכור לנכרי:

דרוסה שאמרו אמתניתין קאי דקתני ודרוסת הזאב וכו' דאיירי בודאי דרוסה דומיא דנפולה שאמרו דלעיל דקאי נמי אמתניתין דקתני נפלה מן הגג:

דף נד אלימא כפא דיד' היינו כנגד בני מעים כתבו התו' דהל' אמוראי ריאה לב וכבד וקורקבן לאו בכלל בני מעים נינהו ולפירושם מה שכתב בטור י"ד סי' ק"י הר"ר יהודה הורה על קרקבן טרפה שנתערב באחרים שהוא בטל דלא הוה ראוי להתכבד כדאמרי' בני מעים דאוכליהן לאו בר איניש לאו ראיה היא דהא אמרינן בני מעים אוכליהן לאו בר אינש לאו משנ' ובריית' היא דלא הוי קורקבן בכלל מיהו קשה לפי' דבפ' כל הבשר אית' אמ' רב משרשי' אין מחזיקין דם בבני מעים תרגומא אכרכשא ומעיא והדרא דכנתא ולאפוקי לב ריאה וכבד כדפירש"י ז"ל שם משמע דבלשון אמוראי נמי לב ריאה וכבד בכלל בני מעים נינהו ולהכי איצטריך לפר' דדוקא בכרכשא ומעיא קאמר:

ורבי יוחנן אמר יבא ויקיף פירש"י ז"ל והתוספות יחתוך סי' זה עצמו שנשחט במקום אחר אם דומה מראית החתיכה טריפה וכו' ותימא דהא מה נפשך לא יהיו החתכים דומין זה לזה דאפילו נשמטה הגרגרת קודם שנשחטה אכתי באותה שעה היה בה קצת חיות שהרי לא מתה בשמיטת הגרגרת קודם ששחט' וכששחטה מתה ואין בה חיות כלל וכ"ש לפיר' בעל הלכות גדולות שכתבו התוס' בפ"ק דאינה מיטרפה בשמיטת הסימן א"כ פשיטא דיש בו חיות ועתה אין בו חיות לכך נראה כגירסת הספרים דגרסי' יביא בהמה אחרת ויקיף ששוחטין בהמה אחר' ואם השחיטו' שוות כשרה ואם לאו טריפה וכן משמע לישנא דיביא ויקיף מדלא קאמר ור"י אמר יקיף. ומה שהקשו התוס' מההיא דפ"ק דשחט את הוושט ונמצאת הגרגרת שחוטה דפסולה ולא אמרי' שיביא עוד אחר וישחוט בו את הוושט ואח"כ ישחוט את הגרגרת ויראה השמוטוח שוין זה לזה י"ל דאין מקיפין אלא בבני מעים ובריאה ובקנה כדאמרי' לעיל אמר רב סימי בר חייא מקיפין בבני מעים ר"י ור' אלעזר דאמרי תרוייהו מקיפים בריאה אביי ורבא דאמרי תרוייהו מקיפין בקנה משמע בהדיא דדוקא בהנך מקיפין אבל בשאר מקומות אין מקיפין דהכי הוה קים להו לרבנן דבשאר מקומות אע"ג דדומות זו לזו אין ראיה ואע"ג דבקנה מקיפין היינו בגוף הקנה אבל מקום חיבורו בבשר לא. אח"כ מצאתי שגם הרא"ש ז"ל בפ' השוחט תמה על פירוש רש"י והתו' וכתב נמי דגרסינן יביא בהמה אחרת ויקיף וקושיית התוס' תירץ שם בעינן אחרת ולפי זה מ"ש בש"ע סי' ל"ד מצא גרגרת שנפסקה ואיני יודע אם נעשה מחיים פוסקה במקום אחר ורואה וכו' ה"ה דיכול לפוסקה בבהמה אחרת מיהו לדידן ליכא נפקותא דאין אנו בקיאין בבדיקה:

וחזייא לדרב מתנא דאתיא בזה הכלל מ"ט דדמיא לנטולי תימא דהכא משמע בין לר"י בין לריש לקיש דלא מרבינן בזה הכלל אלא אם כן דמיא להנך מחני' וא"כ ההיא דרכיש בר פפא דלקת' בכוליא אחת היכא אתיא האמר בריש פירקין דלעולא דאמר שמונה טרפות מנו חכמים אתי למעוטי הא דרכיש דלא דמיא והתו' כתבו דסבר כריש לקיש דאלו כשרות דוקא ואתי' מאלו כשרות כי היכי דאתי דרב מתנא לריש לקיש אע"ג דלא אתי בזה הכלל וקשה דלא דמי דרכיש להא דרב מתנא דהא דרב מתנא אע"ג דלאו נטולה לגמרי היא מ"מ דמיא לנטולה לכך ממעט ליה שפיר מאלו כשרות דמשמע הני נטולי הוא דכשרות ניטל הטחול והכליות אבל נטילת ירך דרב מתנא טריפה כדפירש"י ז"ל אבל הא דרכיש דלא דמיא לנטולי כלל לא שייך למעוטי מאלו כשרות ואין סברא לומר דלא כדפי' רש"י ז"ל אלא ממעטינן מאלו אע"ג דלא דמיא כלל דכיון דהשתא בעו למימר דלא מרבינן מזה הכלל אלא מידי דדמיא דמאי שנא ועוד