תורת חיים חלק א קלז

ולא נשתייר הימנה כלום דמה לי נטלה כולה ומה לי נימוקה כולה. ושמא הרוקח ז"ל מפרש דה"ק כיון דמפומא קאתי אימור איתמוהי איתמה דכיון דדמא דכבדא שהיא תלויה לחטה נפיק דרך הפה איטור לאו מעט דם המצוי בכבד הוא אלא איתמוהי איתמה בשר הכבד גופא וכיון שנימוח בשרה אפי' מקצתה סופה שתתמחה כולה ודוחק הוא וכבר כתב עליו הב"י וז"ל ואיני רואה עיקר לדברי' הללו דההיא דכבד שנימוקה אם נשתייר כזית כו' ודאי כשרה ומההיא דמי באחזו אין ראיה דדלמא מאן דאמר לית ליה תקנתא בדאתי ממקום כזית במקום מרה וכו' ומכל מקום גם דבריו תמוהים קצת דהא ודאי ההיא דמי שאחזו בנימוק כולה איירי כדפירש"י ז"ל ואמאי כתב דדלמא מאן דאמר דלית ליה תקנתא בדאתי וכו'

רא צריכא לר"ש ולא מצי לשנויי דמתני' איירי בדלא קיימי סימפונות דא"כ הוה ליה לפרושי וליתני בהדיא או שחסרה ואין הסימפונות קיימין כי היכי דמפרש וקתני ניקבה הלב לבית חללו ולא תני ניקב הלב סתמא וכן ניטל הכבד ולא נשתייר הימנה כלום ולא תני ניטל הכבד סתמא וכן המסס ובית הכוסות שניקבו לחון ולא תני שניקבו סתמא ושאר כולהו דחשיב להו במתני' לא איצטריך לפרושי דליכא למיטעי בהו מידי ואי ריאה שחסרה בדלא קיימי סמפונא דוקא קאמר הוה ליה לפרושי נמי ולמיתני הכי בהדיא והשתא ניחא מה שכתבו התוספות דריאה שנראית חסרה מחמת קמט וסדק דכשרה מדלא משני הכא הכי וכדברי הכל אלא ודאי כיון דעולה בנפיחה כשרה דמשמע מדבריהם דאם אינה עולה בנפיחה טרפה ואם כן הדרא קושיא לדוכתא אכתי הוה ליה לשנויי הכי דאיירי שיש בה קמט וסדק ואינה עולה בנפיחה אלא צריך לומר דלא שייך לאוקמי כה"ג דלא מפרש וקתני בהדיא הריאה שחסרה ואינה עולה בנפיחה כדמפרש להו לשאר מילי ועיין בפסקי התוס'

דף מח אלמא אמרינן נקובה היא פירש ולא אמרינן כיון דדופן סותמתה והוה ליה סתימה דמעיקרא כאלו לא ניקבה מעולם דמי אי הכי דנקוב' היא כי סבוך נמי דכיון דנקוב' הוה כבר נפסלה ובתר הכי כי סביך אמאי חוזר' להכשירה נימא דזהו פסול שחוזר להכשרו אתי למעוטי כהאי גונא

דרמא אי הוה ריאה קמן הוה מינקב כתבו החוספות לא משום דדרך הוושט מינקיב ואתאי וכו' אלא בעי למימר דדרך הסמפונות יצא ונכנס בריאה מבחוץ וקשה דהא על כרחך כר קאמר לעיל דבהא קמיפלגי מר סבר סמפונא נקם ואתאי ומ"ס נקובי נקוב ואתאי צ"ל דמר סבר נקב כל דהו בריאה מינכרא דאתיא לקמן כשהיא שלימה נפחינן לה כמ"ש הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ז"ל ומר סבר דלא מינכרא דשמא עלה בו קרום ונסתם ואי איכא למיחש דדרך הסמפונות יצא ונכנס בריאה מבחוץ לימא דכ"ע אית להו סמפונות נקט ואתאי אלא דמר סבר שמא דרך הסמפונות יצא ונכנס בריאה מבחוץ ונקב כל דהו לא מינכרא ומר סבר דלא חיישינן להכי דאי נכנסה בריאה מבחוץ הוה מינכרא בנפיחה כיון דהשתא נמי צ"ל דפליגי בהך סברא. וע"ק בעובדא דמחטא דאשתכח בסמפונא רבה דריאה דקאמר בסמוך איסור נמי לא אמרו בה כיון דבסמפונא רבה אשתכח אימא סמפונא נקט ואתאי כי נקט ואתאי דרך סמפונא מאי הוה אכתי אמאי לא אמרו בה איסור הוה להו למיחש דלמא דרך הסמפון יצא ונכנסה בריאה מבחוץ כיון דרבנן טרופאי אית להו דנקב כל דהו לא מינכרא בריאה וצ"ל למה שכתבו החוספות דלא אמרינן לרבנן טרופאי דנקט כל דהו לא מינכרא אלא משום דמסתבר למימר נקובי נקוב ואתאי דרך הוושט כיון שאין דרך הקנה לבלוע וכיון דאית להו דדרך הוושט נכנס ע"כ צ"ל שאין הנקב ניכר כריאה אבל אי לאו הך סברא אית להו נמי דנקט כל דהו מינכרא הלכ' במחטא דאישתכח בסמפונא רבה דריאה כיון דאשתכח' מכוונת באותו סמפון אזלה לה הך סברא דאין דרך הקנה לבלוע ולהכי איסור נמי לא אמרו בה דליכא למיחש שמא נכנס בריחה מבחוץ כיון דאין נקב ניכר בו וזה דוחק. ועוד דמשמע דאנן מאיזה טעם נכשיר דקאמר היינו מאיזה טעם נכשיר ונימא סמפונא נקיב ואתאי ולא אמרינן נקובי נקיב ואתאי דומיא דרישא דמילחא דקאמא הן הכשירו שיודעין מאיזה טעם הכשירו דקאי אפלוגתייהו דלעיל והיינו שיודעין מאיזה טעם הכשירו ואמרו סמפונ' נקט ואתאי ולא נקובי נקב ואתאי לכ"נ דהא דקח' דלמא אי הוה ריאה קמן הוה מנקבה הינו כדפירש רש"י ז"ל משום דרוב הנכנסים דרך הושט נכנסים ואי בוושט נכנס ודאי ניקבה והא דנא מפליג בריאה בין קופא לבר לבין קופא לגיו כי היכי דמפליג גבי כבדא י"ל דריאה שאני דבשר' רך ויכולה המחט לנוקבה אפי' דרך הקופא והלכך כי אתיא לקמן שלימה כשרה בכל ענין כיון דקרובה לקנה וסמפונא דריאה רחבים אפילו קופא לבר נכנסת לתוך הסמפון ומשם דוחקת ונכנסת לתוך בשר הריאה שהוא רך כמ"ש הרח"ש ז"ל וכי אתיא לקמן חתוכה טריפה בכל ענין אפי' קופא לגיו דאמרינן דרך חודה נכנסת לוושט ונקבה הוושט או הדקין ויצאה לחלל הגוף ונתהפכה וחזרה ונכנסה דרך קופא לתוך הריאה ואף על גב דקרום הריאה אינו רך כל כך מכל מקום לא גרע מסמפונא דריאה דקשה ספי ואפ"ה כתב הרא"ש דנכנסת דרך קופא לתוך הסמפון ומשם נכנסת לתוך בשר הריאה כיון שבשרה רך אבל כבד כיון דבשרה קשה אין המחט נכנסת לתוכה דרך קופה וכן משמע מדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ז מה"ש דהא דקאמר דלמא אי הוה ריאה לקמן מינקבה היינו שנכנסת דרך הוושט שכתב ואם נחתכה הריאה קודם נפיחה ונמצאת בה המחט הרי זו אסורה שהדבר קרוב שנקבה כשנכנסת

אי קופא לגיו פירש רש"י זכרונו לברכה וחוד' יוצא לתוך חלל הבהמה כבר הקשו התוספות על פירושו ועוד מדקאמר דאשתכח בחתיכה דכבדא משמע דכולה בתוך הכבד הוה דאי מקצתה חוץ לכבד הוה אמאי לא ראוה כשהיה שלם

דף מט דמוקי לה לברכת כהנים במקום ברכה דישראל דהכי עדיפא דמשמע שהכהנים מתברכין נמי בברכה דישראל דהיינו וברכך יאר ישא דהכי משמע פשטא דקרא דושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם שהכהנים יברכו את ישראל ואני אברך הכהנים באותה הברכה עצמה דומיא דושמו את שמי דעליה קאי אבל ואברכה מברכיך ברכה בעלמא במשמע

ועוד התורה חסה וכולי ואם תאמר מאי ועוד דאי לא קיימ' לן כרב ששת אלא כרב דאמר חלב טמא אינו סותם כי חסה תורה על ממונן של ישראל מאי הוה ויש לומר דרבא הוה מספקא ליה אי חלב טמא סותם אי לאו לכך קאמר חדא האיכא רב ששת דלא מספקא ליה בהכי וסבירא ליה דודאי סותם ועוד את"ל דלאו ודאי הוא אלא ספיקא מכל מקום מספקא יש להקל משום דהתורה חסה וכולי וקא"ל רב פפא דאדרבא חדא האיכא רב דלא מספקא ליה בהכי וסבר דודאי אינו סותם ועוד את"ל דלאו ודאי הוא אלא ספקא מכל מקום מספיקא יש להחמיר כיון דאיסור דאורייתא היא דספקא דאורייתא לחומרא

התורה חסה על ממונם של ישראל מדכתיב והשקית את העדה ואת בעירם כ"כ הערוך והראב"ן ז"ל וכן פירש"י ז"ל

דף ג דאקשתא כולי עלמא לא פליגי דאסור תימה כיון דהך סברא לאו ממילתא דרב נחמן דייק לה אלא דמסתבר ליה לש"ס למימר הכי משום דאייתרא עדיפא מדאקשתא כדפירש"י ז"ל וא"כ לא הוה ליה לאתויי מימרא דרב נחמן כלל וי"ל דאי לאו הא דאמר רב נחמן אינהו מיכל אכלי וכו' ה"א דתרוייהו מוחרין באכילה ומה שפירש רש"י ז"ל דהא דאקשת' לתותב דמיא לאו סברא היא והא דחד לא סתים לאו משום דאינו מחובר היא אלא משום דאית ביה באותו חלב שום ריעותא דלא הויא סתימתו סתימה ואם כן איכא למימר דאדרבא חד סתים דקאמר היינו דאקשתא משום דלית ביה שום ריעותא באותו חלב וחד לא סתים היינו דאייתרא דאית ביה שום ריעותא דלא סתים אבל השתא דטעמא דרב נחמן דחד סתים משום דאינהו מיכל אכלי ולא מחזקי ליה בחלב טמא הוא אם כן חד לא סתים נמי דקאמר משום דמחזקינן ליה בחלב טמא הוא ואם כן צ"ל דאקשתא כ"ע לא פליגי דאסיר כי פליגי דאייתרא דמסתבר למימר דה דאקשתא חלב טמא הוא טפי מדאייתרא כן פירש רש"י ז"ל דהא דאקשתא דמיא קצת לתותב

מחט שנמצאת בעובי בית הכוסות וכו' כתבו התוססות בשם רש"י ז"ל אבל בהמסס אפילו מצד אחד שצא נקב מעבר לעבר וכו' דחיישינן שמא הבריא ולפירושו צ"ל דהא דמצד אחד כשרה בבית הכוסות איירי שלא נקבה אלא עור הפנימי בלבד אבל אם נקבה עור הפנימי וגם חצי עור החיצון טרפה אף על גב שלא נקבה מעבר לעבר דחיישינן שמא הבריא וכן משמע קצת ממה שפירש"י ז"ל לעיל שכתב מצד אחד שנקבה את דופן הפנימית ולא נקבה את השנית וכ"כ התוספות שם מצד אחד שלא ניקבה אלא עור אחד ולא משמע כן דאם כן אמאי קתני משני צדדין טרפה דהיינו שהמחט נמצאת ונראית משני הצדדין והא אפי' נמצאת ונראית מצד אחד נמי אשכחן דטרפה דהיינו כשנקבה עור הפנימי וגם חצי עור החיצון אלא ודאי מדפסיק ותני מצד אחד כשרה משמע דבכל ענין כשרה אפי' לא נשאר רק מעט מעור החיצון שלא ניקב וליכא למימר דה"ק מחט שנמצאת בעובי בית הכוסות אם נקבה מצד אחד כשרה ואם נקבה משני צדדין טריפה דבתוספתא פרק שלישי קתני בהדיא מחט שנמצאת בעובי בית הכוסות בזמן שנראי' מצד אחד כשרה משני צדדין פסולה לכ"נ כמ"ש רבינו תם ז"ל דבניקב חצי עור לאו טרפה וכן כתב בהדיא בהגהת ש"ע סימן מאח דאפילו לא נשאר אלא מעור החיצון שלא ניקב כשרה ולפי מה שפי' מ"ש בטור ובש"ע שם ורש"י אסר בהמסס אפי' אין הנקב משולש צ"ל דבבית הכוסות נמי אוסר כשניקב עור הפנימי ותני עור החיצון אף על פי שאינו מפולש אלא דכשאינו ניקב רק עור הפנימי לחוד כשרה אף על גב דמפולש

נמצא עליה קורט דם וכו' לכאורה משמע דפירושי קא מפרש לה הא דמשני צדדים טריפה היינו בנמצא עליה קורט דם וכן משמע מדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ו מה"ש שכתב ואם נקבה מפולש לתוך חלל בית הכוסות ונמצאת טיפת דם במקום הנקב טריפה וכן משמע נמי מדברי הטור סי' ר"ח ובש"ע שם שכתב ואם עבר המחט מעבר אל עבר ועודנו תחוב בו בודקין אותו אם נמצא קורט דם סביב המחט בידוע וכו' וקשה דא"כ אמאי פס ק ותני דמשני צדדים טריפה הוה ליה למיתני ששני צדדים אם נמצא עליה קורט דם בידוע שלפני שחיטה וטריפה ועוד דא"כ מתני' דקתני סתמא המסס ובית הכוסות שניקבו לחוץ הוה ליה לפרש שניקבו לחוץ ונמצא שם קורט דם כי היכי דמפרש וקתני ניקב הלב לבית חללו ניטל הכבד ולה נשתייר הימנה כלום ושמא יש לומר דמתני' בניקבו ע"י חולי איירי כמ"ש רבינו נסים ז"ל דבידוע שנעשה לפני שחיטה מיהו ממה שכתבו התוספות והא דקתני מתני' המסס ובית הכוסות שניקבו לחוץ דמשמע דבעינן נקב ומפולש משמע דבניקב ע"י קוץ ומחט איירי דבניקבו ע"י חולי לא שייך למימר שמא הבריא לכ"נ דכל הנך נקובי דמתני' כשידוע שנעשו קודם שחיטה איירי כגון שמיד שהוציאו הלב והריאה או קיבה ודקין והמסס ובית הכוסות מן הבהמה מצאו שהן נקובין דאז ודאי הוא שניקבו קודם שחיטה והא דאמרי' לעיל מקיפין בבני מעים ובריאה ובקנה איירי שלא מצאו הנקבים מיד כשהוציאו אותן מן הבהמה אלא לאחר זמן יום או חצי יום מצאו שהן נקובין ואיכא לספוקי שמא נעשו הנקבים ע"י איזה אדם שמשמש בהן והשתא הא דקתני ברייתא נמצא עליה קורט דם מילתא אחריתי היא ולאו פירושי קמפרש לה לרישא והכי פירש מחט