תורת חיים חלק א קלב

למעשר מהוחזק לחולין דהא עקר דעתו לגמרי ממעשר וכ"כ התוס' בפרק ב' דחגיגה

דף לב נשחטה בהמה אחרת עמה לרבי נתן פסולה בהמה כשרה כך גריס רש"י ז"ל וקשה מאי פריך פשיטא אמאי פשיט ליה והא אכתי לא ידעינן דרשה דושחט אותה אמר רחמנא ולא אותה ואת חברתה עד בתר הכי וא"כ לאו מלתא דפשיטא הוא דפרה פסולה בנשחטה בהמה אחרת עמה ומדברי הרמב"ם ז"ל בפרק ד' מהלכות פרה משמע דגרסינן נשחטה בהמה אחרת עמה לרבי נתן שתיהן כשרות לרבנן פרה כשרה בהמה פסולה והשתא פריך ספיר פשיטא וגרסינן נשחטה בהמה אחרת לרבי נתן איצטריכא ליה סד"א ושחט אותה אמר רחמנא ולא אותה ואת חברתה ואפילו בהמת חולין נמי קמ"ל

רבי שמעון אומר כדי ביקור כתב הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה מה שאמר כדי ביקור טבח לחכם ר"ל כדי שיעור בדיקת השחיטה לדעת אם נשחט השיעור שחייב או לא ותימא דהא בפ"ק קבעי רב יוסף לפרושי הכי וקא"ל אביי לא הכי אמר רבי יוחנן כדי ביקור חכם וכו'

וליחשוב נמי דחזקיה כתבו התוספות וא"ת אמאי לא פריך וליחשוב דזעירי כו' וי"ל דאינה נבלה אח"כ נפסק נמי חוט הסדר' והא תנא ליה כו' אבל מחזקיה פריך שפיר דמשכחת ליה גיסטרא דנבלה אפילו חוט השדרה קיים כגון נעקרה צלע מכאן וצלע מכאן וחוט השדרה קיימת דקרי ליה רב גיסטרא באנו טרפות ותימא דבנעקרה צלע מכאן וצלע מכאן לא קרי ליה רב גיסטרא בחלו טרפות אא"כ נעקרה צלע מכאן וחצי חולי' עמה וצלע מכאן וחצי חולי' עמה דמסיק התם הכא בוכנא ואסיתא ופירש"י ז"ל שם אסיתא חור שבחוליא שהצלע תחוב בו והיינו בחצי חוליא וכיון דהא דנעקרה צלע מכאן וצלע מכאן איירי דנעקרה חולי' שלימה עמהן א"כ אכתי אמאי פריך ליחשוב נמי דחזקיה והא חוליא שחסרה בכלל בסג"ר הוא דהיינו סמ"ך דבסג"ר כדאמרינן בר"פ אלו טרפות ובסג"ר ושב שמעתתא אתיא בזה הכלל דכל שאין כמוה חיה טרפה כמ"ש התוספות

ומי אמר ר"ש בן לקיש הכי בלא הך שינויא דר"ש בן לקיש לא מצי פריך ממתני' דאלו טרפות אהא דאמר ר"ש בן לקיש שחט את הקנה ואח"כ ניקבה הריאה כשרה אלמא כמאן דמנחא בדיקולא דמיא וא"כ פסוקת הגרגרת ברובא כיון דלא שחיט אלא סימן אחד נבלה הוי ואמאי קתני אלו טרפות דאיכא למימר דשחיטה פסולה מוציאה מידי נבלה ופסוקת הגרגרת נמי שחיטה פסולה היא ומוציאה מידי נבלה אבל השתא דאמר דשחיטה פסולה אינה מוציאה מידי נבלה וטעמא דפסוקת הגרגרת משום דלאו שחיטה פסולה היא דכיון דשחט שלא במקום חתך כי ד"א גרם לה ליפסל דמיא לכך פריך והאמר ר"ש בן לקיש כו' דכיון דכמאן דמנחא בדיקולא דמיא שוב אין לבהמה אלא סימן אחד ופשיטא דשחיטה פסולה הוי ואינה יוצאה מידי נבלה

דף לג ולא יצא מהן דם כשרים ולא חיישינן כיון שלא יצא מהן דם מסוכנים הוי ויצא נשמה קודם גמר שחיטה

ונאכלין בידים מסואבות לפי שלא הוכשרו בדם וא"ת כיון דלא הוכשרו מאי איריא דנאכלין בידים מסואבות אפילו כל גופו טמא טומאה דאורייתא כגון שנגע במת או בשרץ נמי מותר בחולין ולרב פפא דמוקי לה בגמרא בידים תחילות בחולין גמורין איירי וי"ל דמתני' דיוקא אשמעינן טעמא דלא יצא מהן דם הא יצא מהן דם אין נאכלין אע"ג דגופו טהור אלא דידיו מסואבות ואיידי דאיצטריך למיתני ברישא דבלא יצא מהן דם כשרים קתני נמי דנאכלין בידים מסואבות כשלא יצא מהן דם מיהו עיקר מלתא לא אתי לאשמעינן אנא דיוקא

ממאי דלמא ע"כ לא פליגי רבנן עניה דר"מ אלא באכילת מעשר כו' בחגיגה פרק אין דורשין גבי הא דקאמר אלא חולין מחולין קשיא לא קשיא כאן באכילה כחן בנגיעה קאמר נמי מתקיף לה רב שימי בר אשי עד כאן לא פליגי רבנן עליה דר"מ אלא באכילה דמעשר חבל בנגיעה דמעשר ובאכילה דחולין פליגי ונח נקט התם דלמא ע"כ נא פליגי כו' כדנקט הכא משום דהתם מאכילה דחולין פריך דכיון דכולהו מודו דחולין מותר אפי' בחכילה א"כ מתניתין אתיא דלא כמאן והא פשיטא דבאכילת חולין לא פליגי דכיון דנקט ר"מ ומותר בחולין ונא קתני ואינו פוסל את החונין משמע דס"ל דאפי' לאוכלן מותר כדפירש"י ז"ל התם וכיון דרבנן פליגי במעשה ולא פליגי בחולין משמע דחינהו נמי ס"ל דחולין מוהרין אפי' באכינה לכך לא קאמר ודלמא ע"כ דהא מלתא דפשיטא הוא דבחולין לא פליגי דמותרין באכילה אבל הכא דלא פריך מאכילת חולין אלא מנגיעה דמעשר לכך איצטריך למינקט דלמא ע"כ לא פליגי כו' לשון ספק דנגיעה דמעשר ספיקא הוא דהוי איכא למימר דרבנן פסלי נגיעתן במעשר ואיידי דנקט ר"מ ומותר בחולין ובמעשר לאשמעינן דאפי' לאוכלן מותר קתני נמי וחכמים אוסרין במעשר מיהו בנגיעה נמי פסלי ואכילה דחולין לא נקט הכא אלא אגב דנקטיה במסכת חגיגה כמ"ש התוספות ובמסכת חגיגה נקט נגיעה דמעשר אגב דנקטיה הכא והתוספות כתבו ודלמא ע"כ לא פליגי אף על גב דנקט לשון דלמא נראה שכן הוא האמת כו' ודבריהם נראין תמוהים

בחולין שנעשו על טהרת הקדש עסקינן ודלא כר' יהושע כלומר על כרחין מיתוקמא בהכי אע"ג דהוה דוחק קצת דהשתא לא אתי סתמא דמתני' כר' יהושע דקיימא לן כוותיה אלא כר' אליעזר דשמותי הוא וכן לעיל דמשני הכא בחולין שלקחן בכסף מעשר עסקינן ודלא כר"מ צ"ל נמי דקאמר דעל כרחך מוקי לה בהכי אע"ג דהשתא לא מיתוקמא מתניתין כר"מ וקיימא לן סתם משנה ר"מ היא. והיינו דפריך בסמוך ולוקמא בחולין שנעשו על טהרת תרומה ורבי יהושע כי היכי דמיתוקמא סתם מתני' אליבא דהלכתא. ורש"י ז"ל כתב לעיל בחולין שלקחן בכסף מעשר ואשמעינן מדשני עביד בהו שלישי ודלא כר"מ משמע קצת דס"ל דאתי לשנויי דלא תיקשי מאי קמ"ל מתניתין מיהו הכא דקאמר ודלא כר' יהושע לא שייך לפרש כן דהא עולא מוקי לה בסמוך אפי' כר' יהושע ועוד דהא דקאמר ודלא כר' יהושע ש"ס הוא דמסיים הכי כמ"ש התוס'

דף לד טומאה משיעורין לא גמרינן תימא הרי מצינו נבלת בהמה דמטמאה ואוכלה טהור אלמא מאכל חמור פן האוכל כמ"ש התוספות ועוד דשפיר קא"ל ר' יהושע לרבי אליעזר דנבלת עוף טהור חדוש הוא ולא גמרינן מיניה וי"ל דרבי אליעזר סבירא ליה איכא דהא דנבלת בהמה מטמאה במגע ולא באכילה חידוש הוא וגזירת הכתוב מדכתיב בה ולא באחרת כדאיתא בפרק יוצא דופן דמסתבר פפי שיטמא האדם באכילת נבלה מה שיטמא בנגיעה בעלמא דע"י האכילה נעשה האדם והטומאה כגוף אחד וכן משמע קצת לקמן דקאמר עולא האוכל שלישי של חולין שנעשו על טהרת תרומה נפסל גופו מלאכול בתרומה אע"ג דמצי למינגע בתרומה מיכל מיהא לא מצי אכיל וטעמא נמי נראה כדפי' דאכילה חמירא מנגיעה דעל ידי האכילה כחד גופא דמו וכי היכי דחמירא אכילה מנגיעה לטמא את האחרים ה"נ חמירא אכילה מנגיעה לענין קבלת סומאה דמאי שנא ולכך יליף רבי אליעזר שפיר מנבלת עוף טהור דלאו חידוש הוא שיטמא האדם באכילה ולא בנגיעה

משקין תחילה נמי הוו כדתניא כתבו התו' דרצה לומר דהא דעביד שני היינו דוקא על ידי משקין שהן תחילה ול"ג מה שכתוב בספרים אמר ליה ר' יהושע שאני משקין וכו' וא"ת א"כ שפיר קאמר ליה רבי אליעזר לרבי יהושע שני שני למה וי"ל כמו שכתבו התוספות בפרק קמא דשבת דכשראה רבי יהושע שלא קבל ר' אליעזר תשובתו במשקין חזר והשיב לו מכתבי הקדש

אף אני לא אמרתי אלא בתרומה כו' אלמא דדוקא קאמר דאי לא מיבעיא קאמר א"כ ע"כ בחולין שנעשו על טהרת הקדש נמי קאמר דהא דמסיים בברייתא בחולין שנעשו על טהרת הקדש לפרש דבריו קאתי דאיירי בחולין וכי תימא הא לא משכחת לה שלישי של חולין לזה קאמר דשפיר משכחת לה בחולין שנעשו על טהרת תרומה ואי לא מיבעיא קאמר דשפיר משכחת לה דבריו אפי' בחולין שנעשו על טהרת תרומה וכל שכן בחולין שנעשו על טהרת הקדש אם כן מה אף אני לא אמרתי אלא בתרומה והא בחולין שנעשו על טהרת הקדש נמי איירי

על טהרת תרומה אין על טהרת הקדש לא אע"ג דר' אליעזר סתמא קאמר שלישי שלישי אפי' בחולין שנעשו על טהרת הקדש כדאמרינן לעיל מ"מ פריך מדר' יהושע דהלכתא כוותיה דר' אליעזר שמותי היא. וא"ת לרבה בר בר חנה א"ר יוחנן דאמר מאי אהדרי ר' אליעזר וכו' מוקי לה סתמא דמתני' כר' אליעזר ודלא כר' יהושע תיקשי והאמר רבה בר בר חנה אמר ר"י הלכה כסתם משנה כדפריך בר"פ אלו טרפות ושמא י"ל כמ"ש התו' דהא דקאמר ר"י מאי אהדרו כו' לא מסברא אמר כן אלא קבלה היתה בידו מרבו וא"כ איכא למימר דר"י גופיה מוקי לה למתני' אפי' כר' יהושע ועוד י"ל דבסוף פ"ב דטהרות איכא סתמא אחרינא דסתם לן תנא כרבי יהושע כמ"ש בכסף משנה בפרק י"א מהלכות אבות הטומאות

דף לה אבל תרומה בנגיעה נמי אסור דגזרינן שלא יבוא לאכול כמ"ש התוספות ונראה דהיינו דנקט עולא דנפסל גופו מלאכול בתרופה ולא קאמר נמי ומותר ליגע משום דלא אתי לאשמעינן אלא הא דאסור לאכול ורבי יונתן דנקט אסור לאכול אע"ג דלא אתי לאשמעינן אלא הא דמותר ליגע ה"ק אף על גב דאסור לאכול מותר ליגע ולא גזרינן שמא יבא לאכול

רבי אליעזר בר צדוק אומר הרי הן כתרומה פירש"י ז"ל דרבי יצחק כוותיה ס"נ ואפשר לומר נמי דרבי יצחק כתנא קמא דר' אליעזר בר צדוק ס"ל דאמר חולין שנעשו על טהרת הקדש הרי הן כחולין ולכך קאמר האוכל שלישי של חולין שנעשו על טהרת הקדש טהור לאכול בקדש דטהור גמור הוא אחר כך מצאתי שכ"כ הרשב"א ז"ל

דף לו מאחר שרבי אומר הוכשר ור' חייא אמר תולין לאפוקי אי הוה אמר רבי חייא לא הוכשר דאיכא למימר דפליגי בפלוגתייהו דתנא קמא ור' שמעון אי דם מכשיר אי לא וקיימא לן כתנא קמא

והכי קאמר כגון זאת תולין וכו' פי' רש"י ז"ל גירסא דלא צריכא היא ויש לומר דאיצטריך למימר הכי דלא תיקשי בשלמא לרב פפא ניחא הא דקאמר בואו ונסמוך על דברי רבי שמעון דבין לר' חייא בין לר' שמעון אוכלין והוה ליה רבי חד וכו' אלא לרב אשי מאי באו ונסמוך על דברי רבי שמעון דקאמר והא לא סבירא לן כוותיה דלדידיה אוכלין כיון דלא מכשיר ולר' חייא וכן לר' לא אוכלין והוה ליה רבי שמעון חד לגבייהו לכך קאמר דהא דקאמר בהו ונסמוך על דברי רבי שמעון לאו דסמכינן עניה לגמרי אלא ה"ק כגון זאת תולין לא אוכלין דהוה ליה ר"ש חד ולא שורפין דהוה ליה רבי חד וכו'

הבוצר לגת לדורכן בגת לאפוקי בוצר לצימוקין או למוכרן בשוק דמשקה היוצא מהן אין מכשירין דלא ניחא ליה ושתיק ליה הלל לשמאי שחזר בו ולא עמד במחלוקתו כדאיתא בפ"ק דשבת דאותו היום היה הלל כפוף ויושב לפני שמאי

אטו ריש לקיש לפלות קא מיבעיא ליה כו' דכיון דקי"ל דחיבת הקדש מכשיר דאורייתא ואיפסל גופיה ושרפינן ליה בנוגע בו נמי לשרוף קמיבעיא ליה

דף לז ודלמא היינו נבלה היינו מסוכנת פי' קרא דנבלה לא אתי אלא להחמיר אבהמה מסוכנת ולאשמעינן דקאי עלה נמי בלאו