תורת חיים חלק א יב

תשמישתייהו והן של יחיד אתו רבים ומבטלי מחיצתא וכתבו התוס' דדוקא שבילי של בית גלגל דלא ניחא תשמישתיה כלל כדמפרש רבי ינאי אבל מבוי מפולש לבורות והחצר שהרבים נכנסין לה הוי ר"ה אע"ג דהוי של יחיד הואיל וניחא תשמישתיה וראוי כו' וזה נראה דוחק דמדרבי ינאי לא שמעינן דבשבילי בית גלגל לא ניחא תשמישתיה כלל אע"ג דאין העבד יכול לרוץ מכל מקום כיון דיכול לילך בנחת לא הוי בהכי לא ניחא תשמישתיה כלל ועוד דשיעורא דרבי ינאי היינו שיעורא דתל המתלקט עשרה מתוך ארבעה כמ"ש רבינו שמשון ז"ל וש"ס נמי סתמא קאמר כל היכא דלא ניחא תשמישתיה כלל מסרה ליחיד ועוד דההיא דמבוי מפולש לבורות וחצר שהרבים נכנסין לה איכא למימר נמי דאיירי דלא ניחא תשמישתיה כלל כגון שהבור סמוך לכותל מאוד והולכין דרך שם בדוחק גדול וההיא דחצר איירי שהגידודים גבוהין הרבה והפתחין קצרים מאוד ונכנסין לה בדוחק גדול דלא ניחא תשמישתא כלל. לכך נראה דלעיל לא מצי לשנויי דהוו של יחיד כדמשני הכא דדוקא שבילי בית גלגל שהוא מעלה זקופה וגבוה בארץ ישראל עומדת מימות יהושע בן נון וכיון דלא ניחא תשמישתא מימות יהושע ודאי הוא שמסר ליחיד ולכך לא אתו רבים ומבטלי תקנתא דיהושע אבל חצר שהרבים נכנסין לה דלא ניחא תשמישתא גידודין וכן מבואות המפולשות לבורות דלא ניחא תשמישתא מחמת הבורות איכא למימר דבימו' יהושע הוה ניחא תשמישתייהו ומסרן לרבים ואפי' מסרן ליחיד כיון דהוו ראויין למסור לרבים אתו רבים ומבטלי מחיצתא אע"ג דהוי של יחיד ומ"ש התוס' נמי דלהכי לא קאמר אלא דמשמע דצריך עדיין לשינויי דלעיל לאו ראיה הוא דכיון דלא נזכר אמורא בשינוייא קמייתא אורחא דש"ס הוא דלא קאמר אלא כמ"ש התוספות בכמה דוכתי:

דף כג אמרה תורה טול נ' וסבב נ' נראה דלאו אסמכתא היא אלא מייתורא דקרא קדריש כדמשמע בכיצד מעברין דפריך והא מבעי ליה לטול נ' וכו' כמ"ש התו' והשתא מה שכתבו התו' לעיל וא"ת ולילף מהר הבית ועזרת נשים שהיה קל"ה וכו' לאו קושיא היא דבהדיא גלי קרא דילפינן ליה מחצר המשכן מדכתיב ורוחב חמשים בחמשים כדאמר הכא, ואע"ג דפשטא דקרא אתי לכדאמר אביי העמד משכן על שפת חמשים וכו' מ"מ להך דרשא נמי אתיא דמשמעות הכתוב לאו אהעמדת המשכן קאי אלא אורך ורוחב החצר אתי לאשמעי' כמה הוה לכך דרשינן מיניה טול חמשים וסבב חמשים לאשמעינן דשיעור אורך ורוחב החצר בריבוע חשבינן ליה ונפקא מינה לענין שבת מיהו פשטא דקרא כיון דבמלאכת המשכן איירי לכך מוקי לה להעמיד משכן על שפת חמשים:

ותרוייהו לקולא וא"ת מאי כ ש"ס פשיטא דתרוייהו לקולא קאמר דליכא מימר תרוייהו לחומרא דהלכה כר"ע דמרובע בעינן והלכה כר"י דבעינן שומירה או בית דירה דהא ר"י לא איירי מידי אי בעינן שומירה או בית דירה וליכא למימר נמי דחדא לקולא וחדא לחומרא קאמר דאם כן קשיא הלכתא אהלכתא וי"ל דלא תימא דרב יוסף ורב ביבי פליגי במימרא דשמואל אי אמר הלכה כר"י אי אמר הלכה כר"ע דרב יוסף סבר דשמואל הלכה כר' יוסי אמר דאריך וקטן שפיר דמי ודלא כר"ע דאמר מרובע בעינן והיינו לקולא ורב ביבי סבר דשמואל כר"ע אמר דמרובע בעינן ודלא כר"י דמתיר באריך וקטן והיינו לחומרא קמ"ל ש"ס דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי דתרוייהו לקולא קאמר וצריכא תרוייהו דאי אשמעינן כו':

דף כד אמר רב נחמן אם פתח לו פתח מותר לטלטל בכולו מפירש"י ז"ל והתוס' משמע בכולה שמעתא דקרפף שהוקף לדירה היינו פתח ולבסוף הוקף וקשה דא"כ רב נחמן דאחי לאשמעינן דפתח ולבסוף הוקף מהניא אע"ג דאית ביה בי דרי אמאי קאמר למילתיה ארחבה שאחורי הבתים ולא קאמר לה אקרפף דאיירי ביה כולה שמעתא שאם פתח ולבסוף הוקף מהניא אע"ג דאית ביה בי דרי. ועוד דמאי איצטריך רב נחמן למנקט במילתיה פתח מתירו אטו עד השתא לא ידענא דפתח מתירו והלא כל קרפף שהוקף לדירה טעמא דמותר הוא משום דפתח מתירו ודוחק לחלק ולומר דקרפף שאני דאיירי דמעיקרא בונה בית ופותח בו פתח אדעתא דלהקיפו בקרפף ולעיל נמי דקאמר רב נחמן אמר שמואל קרפף יותר מבי' סאתים שלא הוקף לדירה כיצד הוא עושה צ"ל דאחר כן בנה אצלו דירה כדפירש"י ז"ל וזה נראה קצת דוחק דא"כ עיקר חסר לכך נראה דקרפף שהוקף לדירה דכולא שמעתא היינו שהוא מקיף וגודר אותו אדעתא דהכי שיכנס ויצא וישתמש בו תמיד כגון שגילה דעתו ופירש בהדיא אי נמי שהוא נראה לעינים דלא איצטריך ליה אלא לתשמיש דירה וכיוצא בזה והשתא ניחא דקאמר קרפף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה פי' שלא גדרו מעיקרא אדעתא דתשמיש דירה כיצד הוא עושה פורץ בו פירצה יותר מעשר וגודרו לשם דירה ולא איצטריך להזכיר דחוזר וגודרו לשם דירה דמסתמא לכך נתכווין דלמה לו לפרוץ ולחזור ולתקן חנם אי לאו משום היתר טלטול וכן משמע מדברי רב אלפס ז"ל שכתב קרפף יותר מבית סאתים שלא הוקף לשם דירה כיצד הוא עושה פורץ בו פירצה יותר מעשר אמות וגודרו ומעמידו על עשר לשם דירה ודיו וכן משמע מדברי הרמב"ם ז"ל בפט"ז מה"ש שכתב מקום שהוקף שלא לשם דירה אם פרץ בו כו' וגדר בה לשם דירה עד עשר מותר ואתי שפיר נמי הא דקאמר רב נחמן אם פתח לו פתח מותר לטלטל בכולו אע"ג שלא גילה דעתו ולא פירש שהוא מקיף רחבה אדעתא דתשמיש דירה אפ"ה מהניא דפתח מתירו ופריך פשיטא דמסתמא הכי הוא ומשני לא צריכא דאית ביה בי דרי כו':

דף כה נבלעו מחיצות התחתונות והעליונות קיימות פירש"י ז"ל שהיה העפר רך ותיחוח ונחבט הכותל בבת אחת בשבת משמע מפירושו דלא מהניא אלא א"כ נבלעת כל מחיצה התחתונה ולא נשאר ממנה כלום אבל אם נשאר ממנה בפחות מעשרה ועליונה משלמת לעשרה לא מהניא ואע"ג דמחיצה גבוה עשרה טפחים ונתמעטה בטלה כדאמרינן בפ' חלין מכל מקום קרפף יותר מבית סאתים כיון דבעינן שיהא הוקף לדירה צריך שיהא כל שיעור מחיצה הוקף לדירה דהיינו בגובה י' וכן משמע לישנא דש"ס דכולה מחיצה בעינן מדנקט והעליונו' קיימיתו לא קאמר והעליונוח משלימות וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפי"ו מה"ש נבלעה מחיצה התחתונה והרי עליונה קיימת הואיל ונעשית העליונה לשם דירה והרי אין שם נראה אלא היא הרי זה הועיל. ולפי זה הא דאמר שמואל לעיל קרפף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה פורץ בו פירצה יותר מעשרה וגודרו כו' צריך אם פרץ בו פירצה יתר על עשר אמות בגובה עשרה טפחים ולגודרה אבל למעלה בכותל יתר על עשר אמות באורך ומיעט הכותל עד שהוא נמוך פחות מעשר טפחים וחזר וגדרה והשלימה לעשרה או יותר לא מהניא דבעינן הוקף לדירה כל שיעור גובה המחיצה וכ"כ הרמב"ם שם בהדיא שצריך לעשות פירצה ביתר על עשר בגובה עשרה טפחים ואע"ג דבפרק כל גגות קאמר והלכתא גידוד חמשה ומחיצה חמשה מצטרפין שאני התם דבחצר איירי שיש בו דיורין ולא בעינן שיהא הוקף לדירה ואפי' כולו גידוד נמי שריא אבל קרפף דלית ביה דיורין בעינן שיקיף לדירה וצריך שיקיף כל גובה המחיצה לדירה וטעמא נראה משום דמחיצה פחותה מעשרה נמי מחיצה היא ולאו כפרוץ דמי אלא דלאו מחיצה גמורה היא וכ"כ הרמב"ם ז"ל שם דכל מחיצה שאין בגובה עשרה טפחים או יותר אינה מחיצה גמורה וכתב עליו ה' המגיד דמה שכתב אינה מחיצה גמורה לפי שבפחות מכן הוי מחיצה וחולקת רשות כמבואר בדיני הכרמלית ומקום פטור וכיון דשם מחיצה עליה כל שאינו פורץ כולה אלא מקצתה וחוזר וגודר ומשלימה לעשרה אכתי לא הוי מוקף לדירה. ומכאן יש לתמוה על מה שכתב בתרומת הדשן הביאו בהגהת ש"ע סי' שנ"ח דפרדס גדול יותר מבית סאתים מוקף חומת אבנים ולא הוקף לדירה אם החומה אינה גבוה יותר מתשעה עשר טפחים יש לה תקנה שיעשה בית דירה בפרדס ואח"כ ישפוך עפר לצד החומה מבחוץ ומבפנים יותר מעשר אמות לאורך החומה ברוחב ארבע לפחות ובגובה פחות מעשרה טפחים ונמצא החומה של מעלה מן העפר ג"כ פחות מעשרה טפחים ואז החומה נחשב כפירצה כנגד כל אותה העפר לאורך שהרי יש דריסת הרגל מקרקע עולם על עפר הנשפך שהוא פחות מעשרה ומהחומה נמי יש דריסת הרגל שגם הוא פחות מעשרה וכל פחות מעשרה לאו מחיצה איקרי וכפתוח וכפרוץ דמי והכי מוכח בכמה דוכתי ויניח העפר כך שבת אחת ואח"כ יפנה ונמצא המחיצה חזרה למקומה ונעשית לאחר שנעשה בו בית דירה והוי שפיר מוקף לדירה עכ"ל דלפי מה שכתבתי ודאי לא מהני ואפילו את"ל דהחומה שכנגד העפר הוי כמוקף לדירה אחר שנוטל העפר ממנה אכתי הא לא הוי אלא פחות מגובה עשרה ואותה חומה שלמעלה מן העפר אינה משלמת כיון שלא הוקף לדירה ואנן בעינן שיקיף לדירה כל שיעור גובה המחיצה. ומה שפירש"י שנחבט הכותל בבת אחת בשבת דוחק הוא קצת דלא שכיח שתבלע כל הכותל בבת אחת ולא ידענא אמאי לא פירש שנבלעה אחת אחת קודם שבת ולא נשאר ממנה רק מקצתה ואותו מקצת נבלע בשבת דהשתא נמי הוי מחיצה הנעשית בשבת דכל כמה שלא נבלעה כולה לאו מחיצה היא כיון דכולה מחיצה אחריתי בעינן ועליונה אינה משלמת לתחתונה:

אלא משום דאמרינן זה אויר מחיצות מייתרו פירש"י ז"ל והתוספות ולא מצי למינקט איפכא דכי הוי חצר מלואו ובקרפף גיפופי תרוייהו משתרי דלרבי שמעון רשות אחד הן ויתור בקרפף נמי ליכא הואיל ואיכא גיפופי משמע לפירושם דלמסקנא נמי איירי דאית ליה גיפופי לחצר וקשה דא"כ מאי איריא קרפף שנפרץ במלואו לחצר הא אפי' קרפף וחצר שנפרצו שניהם במלואם זה לזה נמי קרפף אסור וחצר מותרת אע"ג דלית ליה גיפופי כיון דכרבי שמעון ס"ל דכולן רשות אחד הן וחצר אין אויר מחיצה מייתרו ועוד קשה דאם כן הא דקאמר וזה אין אויר מחיצות מייתרו צריך לומר דמשום הכי לא מצי למינקט איפכא קאמר ואין הלשון משמע כן דמשמע דטעמא דמלתא קאמר דזה אסור משום דאויר מחיצות מייתרו וזה מותר משום דאין אויר מחיצות מייתרו ואי כדאית ליה לחצר גיפופי איירי אפי' אויר מחיצו' מייתרו נמי תיפוק לי' דשרי משום גפופי ע"כ נראה דלמסקנ' הא דקאמר קרפף שנפרץ במלואו לחצר גם החצר נפרץ במלואו לקרפף איירי וכן כתב בהדיא הרא"ש ז"ל והטור שהחצר נפרץ במלואו כנגדו וכן משמע מדברי הרמב"ם ז"ל והכי פי' חצר מאי טעמא אילימא דאית ליה גיפופי שלא נפרץ במלואו אלא הקרפף אבל חצר אית ליה גיפופי וכרבנן ס"ל והא זימנין דמשכחת לה איפכא דאי נפרץ חצר במלואו לקרפף ואית ליה גיפופי לקרפף הא מותר וחצר אסור לרבנן אלא בדלית ליה גיפופי איירי כגון שנפרצו שניהם במלואם זה לזה וכר"ש ס"ל וטעמא דקרפף אסור משום דאויר מחיצות מייתרו וחצר מותר דאין אויר מחיצות מייתרו וכיון דחצר נמי נפרץ במלואו לא שייך כלל להקשות אמאי לא נקט איפכא דהוא הוא. מיהו מדלא קאמר קרפף וחצר שנפרצו במלואם זה לזה משמע קצת כדפי' רש"י ז"ל והתוספות וצריך לומר דרב חסדא לא אתי לאשמעינן שריותא דחצר דמלתא דפשיטא הוא דלרבי שמעון חצר מותר אע"ג דנפרץ במלואו ולא אתי לאשמעינן אלא איסורא דקרפף דאמרינן אויר מחיצות מייתרו ולכך נקט קרפף שנפרץ במילואו לחצר דף כו אלמא כיון דלצניעות עבידא לא הוי מחיצה פירש"י ז"ל כיון דלצניעות' היא ולמחר סתרי ליה לאו כלום היא. ואין הלשון משמע כפירושו מדלא קאמר אלמא כיון דלמיסתר קאי לא הוה מחיצה הכא נמי וכו' ועוד דמחיצת אדרכלין מסתמא עבידא להיות קיימת כך כל ימות החמה ובסמוך דפריך מדרב הונא דאמר מחיצה העשויה לנחת לא שמה מחיצה פירש"י ז"ל בלשון שני לנחת להשתמר בה טליתותיהן ולבושיהן שפושטין שם קשה דאכסדרה וקובה עיקר עשייתן להתלונן תחתיהן מפני החמה ע"כ נראה דגרסינן והאמר רב הונא מחיצה שאין עשויה לנחת לא שמה מחיצה פירשה שאין המחיצ' עשויה לנוח שם להיות קיימת שם תמיד דומיא דכלי עץ העשוי לנחת דסוף מסכת חגיגה דהיינו שינוח ולא יזוז ממקומו וכן משמע בהדיא מדברי הרמב"ם ז"ל בפי"ו מה"ש דגרסי' כל מחיצה שאינה עשויה לנחת. והשתא נראה דמעיקרא פריך ממחיצת אדרכלין דלא שמה מחיצה משום דלא עבידא להשתמש שם אלא לאצנועי נפשייהו מפני החמה וה"נ לא עבידא אלא לצניעותא מן החמה ואפי' אי לאו למיסתר קאי לאו מחיצה היא ובתר הכי פריך ממחיצה שאינה עשויה לנחת פי' להיות קיימת דלאו מחיצה היא וה"נ קובה דהיינו אהל שאין מותחין ומעמידין אותו אלא לפי שעה ואחר זמן