תורת חיים חלק א קכד

לעיל דמה שחותך ונותן לו אינו אלא משום דכיון דיכול לברר כו' מכל מקום פריך שפיר דהכא נמי יכול לברר על ידי שיחתוך ראשו של כל אחד מהן ויתן לו קסבר לא בקיאי בשימור ה"ג בכל הספרים ורש"י ז"ל כתב דלא גרסי' ליה ודוחק למחוק הספרים וכתב עוד דמאן דגריס ליה הכי מפר' לא בקיאי לשומרו מלהחמיץ וקשה דלא הוי דומיא דלא בקיאי בשימור דנקט אליבא דת"ק דהתם לא בקיאי בשימור לשם מצה קאמר. ועוד דקאמר אמר מר מצת כותי מותרת ואדם יוצא כו' פשיטא ופירש"י ז"ל פשיטא דיוצא בה כיון דמותרת ותימא אמאי פשיט ליה והא משנה שלימה היא דקמחין ובצקות של עובדי כוכבים ומזלות מותרין לאכול ואין יוצאין בהן ידי חובת מצה ואיכא למימר דמצת כותי נמי הכי הוי ונראה לפרש דמצת מצוה הכתובה ואחזיקו בה כותים היא וכן כתבו התוספות בהדיא בפרק קמא דגיסין דלמסקנא דהכא מנה כתיבה והחזיקו בה והכי קאמר אמר מר מנת כותי מותרת ואדם יוצא כו' פי' פשיטא דמותרת ויוצא בה דכיון דכתיבה והחזיקו בה הרי היא כמצת ישראל ומשני מהו דתימא לא בקיאי בשימור פי' לא בקיאי לשומרו מלהחמיץ ואסורה אף באכילה קמ"ל דלא מיבעיא דמותרת באכילה אלא אפילו אדם יוצא בה ורבי אליעזר אוסר קסבר לא בקיאי בשימור מלהחמיץ דומיא דלא בקיאי בשימור דת"ק ולכך אוסר אפי' באכילה ובסמוך דפריך אם החזיקו מיבעי ליה דמשמע דלא ידוע לן אם החזיקו במצה אם לא ומדנקט לשון אם החזיקו יש לומר דלאו משום מצוה נקט הכי אלא משום שאר מצות דכתיבי ולא ידעינן אי אחזיקו בהו דאיכא בינייהו נקט הכי:

אי הכי כל מצות שהחזיקו בה כותים אם החזיקו מיבעי ליה פירש"י ז"ל כל מצות משמע דלרבויי אתא אפי' הנך דלא איירי בהו וכיון דאוקמן וכו' למעוטי אתא אם החזיקו מיבעי ליה דהשתא הוה משמע שפיר דפליג וכו' ופירושו תמוה דהא בפרק קמא דגיטין מוכח דכתיבא ולא אחזיקו בה נמי איכא בינייהו דלתנא קמא מהני ולרשב"ג לא מהני כמ"ש התוספות וא"כ צ"ל דכל לאו לרבויי ולטפויי את"ק אתי למימר דאפי' בהנך דלא איירי בהו אית ליה דמהני דהא בהנך דאיירי בהו דהיינו כתיבא ולא אחזיקו אדרבא אית ליה לת"ק דמהני ולרשב"ג לא מהני וא"כ מאי כל דנקט רשב"ג דהא כי היכי דרשב"ג מקיל בחדא דהיינו באחזו' ולא כתיבא הכי נמי מקיל ת"ק בחדא דהיינו בכתיבה ולא אחזוק ולא אתי לטפויי מידי ועוד דא"כ מאי איצטריך למימר אם החזיקו מיבעי ליה כיון דמכל פריך הכי איבעי ליה למימר א"ה כל מצות שהחזיקו בה כותים מצות שהחזיקו בה כותים מיבעי ליה אי נמי הוה למימר אי הכי כל מצות שהחזיקו בה כותים כל לאתויי מאי לכך נראה פשוט דלאו מכל פריך דכל דנקט משום דאדרבי אליעזר קאי דאמר לפי שאין בקיאין בדקדוקי מצות כישראל משמע דבכל מצות קאמר לכך נקט איהו נמי כל מצית שהחזיקו כו' אלא מלישנא דשהחזיקו פריך דלא הוה ליה למיתני שהחזיקו בשי"ן דמשמע דיהיב טעמא כיון שהחזיקו בה כותים כו' אלא אם החזיקו מיבעי ליה דכיון דמשני דלת"ק בכתיבה לחודא סגי ולרשב"ג כתיבה לחודא לא מהני אלא אי אחזוק נמי אין אי לא לא א"כ הל"ל רשב"ג אומר אם החזיקו בה כותים כו' דשהחזיקו משמע דאדרבא דיהיב טעמא אמאי דאחזוק לחודא מהני לכך קאמר כיון שהחזיקו בה כותים כו' והיינו דמשני דרשב"ג סבר כיון דאחזוק אחזוק דשהחזיק דנקט היינו כיון דאחזוק כדפי':

אמר רבא ישראל עכו"ם אוכל נבילות לתיאבון נקט ישראל עכו"ם ולא קאמר סתמא ישראל אוכל נבילות לתיאבון לאשמעינן דדוקא כשהוא עכו"ם לכך שרגיל ודש לעשות כן אז צריך בדיקת סכין אבל אינו עובד כוכבים ומזלות לכך אלא שעשה כן באקראי אינו צריך בדיקת סכין וכן משמע מדברי הרמב"ם ז"ל בפרק ד' מה"ש שכתב מי שהוא פסול לעדות בעבירה כו' הרי זה שוחט בינו לבין עצמו והיינו דנקט ש"ם בסמוך מאי טעמא כיון דדש ביה כהיתירא דמי דדוקא בדש ורגיל איירי וא"ת א"כ מאי קאמר בסמוך אלא פשיטא עכו"ם לערלות מנא ליה לאוקמי בעובדי כוכבים ומזלות לכך שמבעט במצוה זו כדפירש"י ז"ל דהא אפי' ערל סתמא קתני ואיכא למימר דחושש במצוה זו ומניח לימול בניו ובני ביתו אלא דאיהו לחודיה ערל הוא ואינו דש ורגיל בכך והדר תני ואפי' ישראל עכו"ם שהיה דש ורגיל באחד מהעבירות ולעולם עכו"ם לאותו דבר לא. ויש לומר דאם כן מאי קמשמע לן פשיטא דשוחט לכתחילה אי נמי כיון דקיימא לן דבכל יום ויום עובר בעונש כרת הרי הוא כדש ורגיל בכך ומקרי שפיר עכו"ם לערלות ועל כרחין צ"ל כן למ"ש בכסף משנה פרק ד' מה"ש דלהרמב"ם ז"ל עכו"ם לערלות לאו כדפירש רש"י ז"ל דאם כן היינו אפיקורוס ושחיטתו נבילה אלא שאינו רוצה להצטער ודמי לאוכל נבילות. לתיאבון ועיין שם:

לימא מסייע ליה הכל שוחטין אף על גב דודאי אית ליה סייעתא מברייתא דחמצן של עוברי עבירה י"ל דלאו סייעתא מעלייתא היא דאיכא למימר דהנך עוברי עבירה לאו רשעים לאותו דבר נינהו דנהי דרגילין לעבור בבל יראה ובבל ימצא שאין מבערין חמץ בפסח מכל מקום למיכל חמץ שעבר עליו הפסח לא ידעינן בהו דעברי ואיסור אכילת חמץ חמירא ולכך אמרינן שהן מחליפין דלא נחשדו בכך אף על גב דהכל איסור חמץ הוא מכל מקום איסור אכילה מלתא אחריתא הוא ולא הוי עכו"ם לאותו דבר:

דף ה ודלמא תרי גברי הוו דהוה שמייהו עורבים נקט תרי גברי ולא קאמר סתמא ודלמא גברי הוו כו' משום דכיון דנחבא היה אין סברא לומר דגברי הוו דאם כן הוה חששא פן יתגלה הדבר על ידיהן לכך קאמר ודלמא תרי גברי הוו דבתרי ליכא חששא כדאמרינן בפרק חזקת הבתים כל מלתא דמתאמרא באפי חלתא לית ביה משום לישנא בישא הא באפי תרי לא דבאפי תרי לא יתפרסם הדבר דמהאי טעמא איכא למ"ד התם מחאה באפי תלתא דוקא:

חוץ מן הישראל שעובדי כוככים ומזלות ומנסך את היין מסברא קאמר לה דכיון דיליף מיתורא דמכם להוציא את העובד כוכבים ומזלות לכל התורה אם כן הנך נמי לא דכעובדי כוכבים ומזלות לכל התורה דמו אבל אין לפרש דיליף לה מדכחיב מן הבהמה מן אתי למעוטי הנך דאם כן מאי דייק דלמא טעמא לאו משום דעובדי כוכבים ומזלות לעבודת כוכבים ומזלות הוי עובדי כוכבים ומזלות לכל התורה אלא משום דהנך חמירי טפי משאר עבירות דהא לרב ענן עובדי כוכבים ומזלות לעבודת כוכבים ומזלות לא הוי עובדי כוכבים ומזלות לכל התורה וקתני ברייתא דלעיל ואפי' ישראל עובדי כוכבים ומזלות פי' אף על גב דחמירי טפי מעובדי כוכבים ומזלות לערלות אבל אי מסברא קאמר דייק שפיר דאי"ל משום דחמירי א"כ מנא ליה למעוטי הנך כיון דליכא קרא:

והא מהכא נפקא מהתם נפקא תימא הא אדרבא הך פליג' דאפילו עובדי כוכבים ומזלות לדבר אחד קאמר ת"ק דאין מקבלין דהא מוקמינן דפליגי באוכל חלב והפריש קרבן על הדם ומה שמפרש ר"ת ז"ל דעובדי כוכבים ומזלות לאכול חלב היינו עובדי כוכבים ומזלות לכל התורה חוץ מדם כדאשכחן שכולל כל החטאות בכלל חטאות חלב דוחק הוא ונהי שכל החטאות בכלל חטאת חלב היא מ"מ כל התורה לאו בכלל חלב הוא ומה שתירץ דחלב ודם כיון דשויא הן בכמה דברים חשיב ליה לת"ק עובדי כוכבים ומזלות לאותו דבר נראה דוחק. ועוד דא"כ מאי קאמר ואי אשמעינן עולה כו' תיפוק ליה דאי אשמעינן עולה לא הוה ידעינן דעובדי כוכבים ומזלות לחלב הוי לגבי דם כעובדי כוכבים ומזלות לאותו דבר. ועוד תימא לר' שמעון דנפקא ליה מדכתיב אשר לא תעשנה ייתורא דמעם הארץ למה ליה ואי לשום דרשה א"כ מאי פריך מהתם נפקא דלמא תנא דמכם נמי אית ליה דאתי לשום דרשה. ועוד תימא דמאי איצטריך לאתויי הא דרב המנונא הכא דמדקאמר ואמרינן מאי בינייהו כו' משמע דדוקא מדרב המנונא פריך ועוד מנא ליה לרב המנונא דפרט לעובדי כוכבים ומזלות דת"ק בעובדי כוכבים ומזלות לאכול חלב איירי דהיינו בעובדי כוכבים ומזלות לדבר אחד דלמא פרט לכל התורה חוץ מדם קאמר גם נראה דוחק לומר דלר' שמעון עובדי כוכבים ומזלות גמור לכל התורה כולה חוץ מדם מביא קרבן על הדם כיון דשב מידיעתו בדם לחודא ע"כ נראה דלר' שמעון איצטריך לים מעם ולא כל עם לעובדי כוכבים ומזלות לכל התורה כולה חוץ מדם והביא קרבן על הדם שאין מקבלין ממנו דדוקא בעובדי כוכבים ומזלות לחלב לחוד מביא קרבן על הדם כיון דשב מידיעתו על הדם אבל בעובדי כוכבים ומזלות לכל התורה כולה אף על גב דשב מידיעתו על הדם יליף לה מדכתיב מעם שאין מקבלין ממנו והשתא תנא דמכם יליף מיניה עובדי כוכבים ומזלות לכל התורה פשיטא דאיהו נמי כר' שמעון ס"ל דדריש מעם ולא כל עם פרט לעובדי כוכבים ומזלות לכל התורה וכן איפכא ת"ק דר"ש פשיטא דאיהו דריש קרא דמכס להוציא עובדי כוכבים ומזלות לדבר אחד כי היכי דדריש קרא דמעם ולא ס"ל הך דרשא דפן הבהמה להביא בני אדם שדומין לבהמה והכי פריך והא מהכא נפקא כו' דנהי דפליגי מ"מ בין למר ובין למר תרי קראי ל"ל ומשני דבין למר ובין למר איצטריך חדא לחטאת וחדא לעולה והשתא ניחא דקאמר עובדי כוכבים ומזלות לאכול חלב והביא קרבן על הדם איכא בינייהו דליכא למימר דפרט לעובדי כוכבים ומזלות דתנא קמא עובדי כוכבים ומזלות לכל התורה חוץ מדם קאמר ועובדי כוכבים ומזלות לכל התורה והביא קרבן על הדם איכא בינייהו דאם כן תיקשי לר' שמעון מעם למה ליה דהשתא ליכא למימר דאיצטריך ליה לעובדי כוכבים ומזלות לכל התורה חוץ מדם דא"כ מאי ביני הו. ולהכי איצטריך לאתויי הא דרב המנונא דאי לאו דרב המנונא הוה אמינא דת"ק פרט לעובדי כוכבים ומזלות לכל התורה קאמר ואיכא בינייהו עובדי כוכבים ומזלות לכל התורה חוץ מדם והביא קרבן על הדם וא"כ ע"כ ר' שמעון לית ליה דרשה דמעם ואיכא למימר דתנא דמכם נמי לא דריש קרא דמעם כמו ר' שמעון ולא הוה פריך מידי:

דף ו בראש הר גריזים כתבו התוספות דאיתא כמדרש שהיא עבודת כוכבים ומזלות שהטמין יעקב תחת האלה בהר בשכם נראה דנפקא ליה משום דהר גריזים סמוך לשכם הוא דכתיב ונתת את הברכה על הר גריזים וגו' הלא המה בעבר הירדן וגו' אצל אלוני מורה ואלוני מורה הוא שכם כפירש"י ז"ל שם ואותה עבודת כוכבים ומזלות שהטמין יעקב סמוך לשכם קברה דכתיב ויטמון אתם יעקב תחת האלה אשר עם שכם ונראה דהה"ד בתר הכי בפרשת ראה אבד תאבדון את כל המקומות וגו' את אלהיהם על ההרים וגו' ותחת כל עץ רענן רמז לעבודת כוכבים ומזלות שהטפין יעקב דתחת האלה בהר טמנהו:

אתו רב אמי ורב אסי גזור וקבלו מנייהו פירש"י ז"ל דבדורו של ר' אמי הוה אפשר להו לפרוש ועוד נראה דבדורו של ר' מאיר לא הוו אלא מיעוטא שהיו עובדין אותה ואינהו לא היו חיישי למיעוטא דבתר רובא אזלינן ובתר הכי בדורו של ר' אמי ור' אסי אשתרבובי הוא דאישתרבוב ההיא עבודת כוכבים ומזלות בין כולן או רובן לכך כי גזרי אינהו קבלו מנייהו והשתא ניחא הא דמעיקרא קאמר ליה ההוא סבא ושמת סכין בלועיך אם בעל נפש אתה והדר קאמר לית כאן שומרי תורה דמעיקרא כיון דלא היו אלא מיעוטא שעבדו אותה לכך קאמר ושמת סכין בלועיך אם בעל נפש אתה כלומר דאע"ג דאזלינן בתר רובא מ"מ בעל נפש דהיינו בעל מעשים יש לו לחוש למיעוטא אבל בתר הכי שהיו כולן עובדין אותה לכך לא מייתי ליה קרא דאם בעל נפש אתה ואמר ליה לית כאן שומרי תורה:

התם נמי מוריא ואמרה בר בי רב ליכול חמימא וכו' כתבו התוספות דבתמיה קאמר בר בי רב ליכול חמימא ואנא איכול קרירא ואני טרחתי בשבילו ותימא דכיון דהא דמוריא משום טירחא הוא א"כ עיקר חסר מן הספר דהוה ליה למימר בהדיא בר בי רב ליכול חתימא ואנא איכול קרירא ואני טרחתי בשבילו