תורת חיים חלק א קיד

הרי זה מותר שנאמר ואבדתם את שמם מן המקום ההוא. והתו' שכתבו דכל זמן שלא בטלה דאסור אינו אלא מדרבנן צ"ל דס"ל דקרא אסמכתא בעלמא הוא מיהו תימא גבי גידעו ופיסלו לעבודת כוכבים ומזלות קתני נוטל מה שהחליף משמע דישראל נוטל ושורף מה שהחליף ועיקרו מותר א"כ גבי העמיד תחתי' עבודת כוכבים ומזלות נמי אמאי לא קתני נוטלה והרי זו מתרת דהוי משמע נמי דישראל נוטל העבודת כוכבים ומזלות משם ושורפה והאשרה מותרת מדקתני ונוטלה משמע דבעינן דוקא שנטלה מי שהעמידה דהיינו העובדי כוכבים ומזלות אבל בישראל לא סגי וכן קשה לעיל גבי בית ואבן דמעיקרא תני נוטל דמשמע ישראל והדר קתני וסילקה דמשמע העובדי כוכבים ומזלות מדלא קתני מסלקה והרי זו מוהרת. לכ"נ דהא דקתני העמיד תחתיה עבודת כוכבים ומזנות כשנטעה תהילה להעמיד עבודת כוכבים ומזלות תחתיה איירי וכן משמע קצת מדלא קתני העמיד תחתיו דהוה קאי אסתם אילן וקתני העמיד תחתיה משמע דקאי אאשרה והיינו שנטעה מתחילה להיות אשרה דהיינו להעמיד עבודת כוכבים ומזלות תחתיה ולכך כל זמן שהי' שם אסורה דהוה לה משמשי עבודת כוכבים ומזלות דאסור מדאורייתא אבל אם העמיד תחתיה עבודת כוכבים ומזלות וחזר העובד כוככים ומזלות ונטלה משם ואין דעתו להחזירה נמצא שנתבטלה העובדי כוכבים ומזלות וקיי"ל עבודת כוכבים ומזלות שנתבטלו נתבטלו משמשיה כדאיתא בפרק רבי ישמעאל לכך האשרה מותרת ולכך יש ספרים דגרסי ובטלה דבעינן שיבטל העובדי כוכבים ומזלות את העבודת כוכבים ומזלות כיון שנטעה מתחילה לכך ונעשה משמשי עבודת כוכבים ומזלות מיהו כי גרסי' נמי ונטלה אתי שפיר דאיירי שאין דעתו להחזירה עוד דהוה ליה ביטול כדפירשתי וכ"כ בהגהת ש"ע סי' קמ"ה. וכן לעיל גבי בית ואבן איירי נמי בכה"ג שסילקה עובדי כוכבים ומזלות ואין דעתו להחזירה עוד דהוה ליה ביטול ולכך הרי זה מותר אפי' הקצהו לתשמיש עבודת כוכבים ומזלות ולא הכניסה לפי שעה להכי דוקא עובדי כוכבים ומזלות בעינן דישראל לא מצי מבטל עבודת כוכבים ומזלות ובגידעו ופיסלו דסגי ליה כשניטל ישראל מה שהחליף ושורפו משום דלא נתכוין עובדי כוכבים ומזלות לעוקרו כלל לא לעשותו עבודת כוכבים ומזלות ולא תשמיש עבודת כוכבים ומזלות כמ"ש רש"י ז"ל והתוס'. וכן משמע קצת מל' הרמב"ם ז"ל שכתב בפ"ח מהלכות עבודת כוכבים ומזלות אילן שמעמידין תחתיו עבודת כוכבים ומזלות כל זמן שהי' תחתיו אסור בהנאה נטלה מתחתיו וכו' מדנקט לישנא דמעמידין משמע שרגילות הוא להעמיד מתחילת ברייתו וכ"כ בכ"מ שם מיהו מה שכת עוד שם אי נמי אשמעי' דשרי אפי' מה שהוסיף בעוד העבודת כוכבים ומזלות תחתיו קשה דתינח לאוקימתא דרב אשי דבסמוך אבל לאוקימתא קמייתא דס"ל לרבנן דאילן שנטעו ולבסוף עבדו תוספות נמי שרי אי אפשר לפרוכי מתניתין הכי ובש"ע העתיק לשון הרמב"ם וצריך לומר דמ"ש ונחלה מתחתיו היינו על מנת שלא להחזירה דה"ל בטלה

מכלל דבצל קומתה אם ישא טמא פירש"י ז"ל בתמיה והלא אינו מן האילן וכו' וכן בסמוך דקאמר מכלל דבצל צלה אפי' לכתחילה ישב פירש"י ז"ל נמי בתמיה ותימה דא"כ מאי בין לישנא קמא ללישנא בתרא דלענין דינא ליכא בינייהו שום נפקותא דבין ללישנא קמא בין ללישנא בתרא לא ישב בצלה אפי' בצל צלה ואם ישב טהור אפי' בבל קומתה. ועוד תימה דהרמב"ם ז"ל בפ"ז מהלכות עבודת כוכבים ומזלות פסק דמותר לישב בצל צלה. ובסוגיא דשמעתין משמע דאסור בין ללישנא קמא בין ללישנא בתרא ואע"ג דבירושלמי מתיר לישב בצל צלה מ"מ ש"ס בבלי עיקר ואין לפס ק כירושלמי נגד ש"ס בבלי. לכ"נ לפרש דהא דקא' מכלל דבצל קומתה וכו' וכן דקאמר מכלל דבצל צלה וכו' לאו בתמיה קאמר להו אלא בר' בעיא נינהו דהכי אשכחן בכמה דוכתי וקא מיבעיא ליה מי שמעינן מכללא דשינויא דר' יוחנן דבצל קומתו אם ישב טמא ודחי ש"ס וקאמר דליכ' למידק מניה הכי דאיכא למימר דאפי' בצל קומתו נמי וכו' וכן באידך לישנא דקאמר מכלל דבצל צלה וכו' בעיא היא כדפירשתי. והשתא איכא נפקותא שפיר דללישנא קמא בצל צלה ודאי אסור לישב וללישנא בתרא ספיקא הוי וללישנא בתרא אם ישב בצל קומתה טהור ודאי אבל ללישנא קמא ספיקא הוא. וליכא למימר הכא כדאמרינן בעלמא דספיקא דאורי תא לחומרא לכך בצל צלה אסור וספיקא דרבנן לקולא לכך ישב בצל קומתה טהור דא"כ אכתי ליכא נפקותא בין לישנא קמא לליש' בתרא ולא הוה ליה לסתמא דש"ס לאתויי אלא חדא מהנך תרי לישנא וכיון דבכ"מ קי"ל דלישנא בתרא עיקר וללישנא בתרא צל צלה ספיקא הוי לכך ס"ל להרמב"ם ז"ל דמספיקא אזלינן לקולא ומותר לישב בצלה לכתחילה דמסתבר ליה טפי להקל בצל צלה כיון דלית בהו מששא כלל אע"ג דהוי ספקא דאורייתא ממאי דנחמיר בצל קומתה ונימא דאם ישב טמא אע''ג דליכא א"א ספקא דרבנן דאין זה סברא כלל כיון דאין יושב תחת נופו ואין האילן מאהיל עליו מהיכא תיתי למימר שהוא טמא וכ"ש דבירושלמי מתיר בהדיא לישב בצל צלה. ובשלטי הגיבורים כתב צריך עיון למה השמיט הרמב"ם להזכיר איסור באשירה לישב בצל צלה דהא בש"ס מסיק א לאיסורא וגם מנ"ל שיהא מותר לישב בצל השריגים והעלין שלה וכו' ולא דק כלל דהרמב"ם ז"ל מפר' דצל צלה היינו ל השריגים והעלין שלה כמ"ש רבינו נסים ז"ל

ולא יעבור תחתיה לאו משים טומאה קאמר אלא משום איסור עבודת כוכבים ומזלות קאמר דאסור לעבור תחתיה כי היכי דאסור לישב בצלה ותרתי מילי קתני ולא יעבור תחתיה משום איסור עבודת כוכבים ומזלות ואם עבר תחתיה סמא דומיא דלא ישב בצלה ואם ישב טהור דתרי מילי נינהו ולהכי א"ל רב ששת לשמעיה ארהיטני משום איסור עבודת כוככים ומזלות דלאו איסור הוא שיטמא האדם א"ע ופשוט הוא

עבר או עובר לכאורה משמע דכיון דהיא גוזלת את הרבים קמיבעיא ליה אי שרי אפי' לכחילה ופשיט דהיכא דליכא דירכא אחרינא וגוזלת את הרבי' שרי ולפ"ז אם אין גוזלת את הרבים אפי' ליכא ד רכא אחרינא אסור לעבור תחתיה לכתחילה. וכ"כ בהדיא בטור י"ד סי' קמ"ב וז"ל ואפי' לעבור תחתיה דרך העברה בעלמא אסור והני מילי שאינו נוטה על הדרך אבל אם נוטה על דרך פי' שגוזלת את הרבים אם יש דרך אחרת אסור לעבור תחתיה ואם אין דרך אחר מותר לעבור תחתיה ודבריו תמוהים חדא דאי באין גוזלת את הרבים אסור לעבור תחתיה אפי' היכא דליכא דירכא אחרינא א"כ למ"ד עובר הוה ליה למיתני תימה נוזלת את הרבים עובר תחתיה וטהור ואמאי קתני ועובר תחתיה דמשמע דפסיקא ליה לתנא דמצי לעבור תחתיה לכתחילה כיון דג ז"ת את הרבים ואמאי הא אכתי לא שמעינן לה אלא דהשתא אתי לאשמעינן דגוזלת את הרבים מהניא ומותר לו לעבור וטהור וא"כ הוה ליה למיתני עובר תחתיה וטהור. ועוד כיון דלא שרי לכתחילה אלא א"כ גוזלת את הרבים וגם ליכא דירכא אחרינא א"כ בסמוך דבעי ש"ס היכי דמי אי דליכא דירכא אחרינא למה ליה ארהיטני משרא שרי וכו' אמאי לא בעי אי היתה גוזלת את הרבים אי לאו והכי א בעי ליה למימר היכי דמי אי דליכא דירכא אחרינא והיתה גוזלת את הרבים למה לי ארהיטני מישרא שרי ואי דאיכא כו' דסתמא דש"ס לא הוה ידע גופא דעובדא היכי הוה וכי היכי דלא ידע אי איכא דירכא אחרינא אי לאו ה"נ לא הוה ידע אי היתה גוזלת את הרבים אי לאו ועוד דכיון דגוזלת את הרבים לחודא לא מהניא לענין איסור ואסור לו לעבור תחתיה היכא דאית ליה דירכא אחרינא אע"ג דגוזלת את הרבים א"כ לגבי טומאה אמאי מהניא בגוזלת את הרבים גרידא דנמ"ד עבר בדאית ליה דירכא אחרינא איירי מתניתין ואפ"ה קתני דטהור משום דגוזלת את הרבים לחודא. ועוד מנא ליה לש"ש למימר דלא פליגי עכ"ל דוקא לענין טמאה מאה יש חילוק בין גוזלת את הרבים לבין אין גוזלת את הרבים אבל גבי איסור אין חילוק בן גוזלת את הרבים לאין גוזלת דדוקא בדאיכא דירכא אחרינא לחודא ובדליכא דירכא אחרינא לחודא תליא מילתא והשתא נירא למ"ד עובר דמעיקרא קתני מתניתין ולא יעבור תחתיה דאיירי דאית ליה דירכא אחרינ' ובתר הכי קא אמר שאם היתה גוזלת את הרבים ועובר תחתיה כלומר שהוא בענין שיכול לעבור תחתיה לכתחילה והיינו דלית ליה דירכא אחרינא טהור והיינו דקאמר ש"ס דלא פליגי כיון דלמ"ד עובר ע"כ צריך לחלק בהכי דלא תקשי מתני' רישא אסיפא והא דקא מיבעיא לה עבר או ע בר י"ל דהך מילתא גופא הוה קא מיבעיא להו אי עובר קרינן ליה בחו"לם וסיפא בדלית ליה דירכא אחרינ' איירי אי עבר קרינן ליה בקמ"ץ וסיפא נמי בדאית ליה דירכא אחרינא אע"ג דליכ' נפקותא כי היכי דפליגי בריש מכילתין באידיהן ועידיהן ובהגוזל במציקין ומסיקין ובכיצד מעברין מעברין או מאברין והרבה כ וצא בהן. א"נ קמיבעיא להו אין עובר ומשום דלית ליה דירכא אחרינא או עבר ואע"ג דלית ליה דירכ' אחרינ' לא מהניא מידי וכאשר כתבתי כן נראה בהדיא מדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ז מהלכות עבודת כוכבים ומזלות שכתב שם האשרה בין שהיתה נאבדה וכו' אם יש לו דרך אחרת אסור לו לעבור תחתיה ואם אין שם דרך אחרת עיבר תחתיה ולא הזכיר כלל אם היא גוזלת את הרבים אם לאו משמע דס"ל דלענין איסור אין לחלק בין היתה גוזלת לאינה גוזלת ולהכי בעובדא דרב ששת לא בעי א היתה גוזלת אי לאו ובש"ע סי' קמ"ב העתיק לשון הרמב"ם ז"ל וכן עיקר והתימא על הטור וב"י שלא הזכירו דעת הרמב"ם ז"ל כלל

ואין נוסעין אגוז של ערלה כתבו התוס' צ"ל דבאיסור נטיעות אגוז לכתחילה נמי לא פליגי רבנן וכו' אלא בדיעבד פליגי ולר' יוסי אפי' בדיעבד אסור דלאו זה וזה גורם הוא כיון דאגיז וקרקע שני ענינים הם והא דקתני ומודה ר' יוסי שאם נטע והבריך והרכיב מותר היינו בלשון אחרון שפירש"י ז"ל ופירושם דחוק דכיון דהוי זה וזה גורם מה לי ענין אחד מה לי שני ענינים ועוד תימא דהא אפילו קרקע דהיתר וצ' אשרה דאסור הוה ליה זה וזה גורם ומותר לרבי יוסי אע"ג דאין ענין זה לזה דהקרקע עשויה לגדל והצל עשוי להגן מן החמה דהכי משמע לקמן דמסיק דרבי יוסי לדבריהם דרבנן קאמר ליה לדידי זה וזה גורם מותר וכו' וע"כ צ"ל דה"ק לדידי זה וזה גורם הוא צל דאסור וקרקע דהיתר לדידכו דאמריתו זה וזה גורם אסור דלהכי קא אמריתו דאין זורעין תחתים בימות החמה אודו לו מיהת בימות הגשמים דאיכא נמי גורם דנבייה וכן פירש"י ז"ל דליכא למימר דהא דקאמר לד דכו דאמריתו זה וזה גורם אסיר היינו מדקאמרי לעיל אף היא נעשה זבל ו ו' דפשט הסוגיא משמע לד דכו דאמריתו הכא הכי ולא משום דאית להו בעלמא הכי וכן הוא משמעות הסיגיא בכל מקום ועוד דא"כ כי אמר לכו לדידי זה וזה גרם מותר למאי נפקא מינה קאמר להו הכי אי לאו דמשום הכי אית ליה דזורעין תחתיה אפי' בימות החמה כדפירשתי דליכא למימר דהכי קאמר להו לדידי זה וזה גורם מותר ולכך ניחא דזורעין תחתיה בימות הגשמים לדידכו דאמריתו לעיל אף היא נעשה זבל דזה וזה גורם אסור וכו' דא"כ מאי אודו לי מיהת דקאמר כיון דלא אתו לפלוגי עליהם אלא בהך מלהא גופא אלמא דאפי' קרקע וצל אע"ג ששני ענינים הן הוה להו זה וזה גורם ומותר לר' יוסי וכן משמע בהדיא מדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ז מהלכות עבודת כוכבים ומזל ת שכתב דמותר ליטע תחת האשרה ירקות אפי' בימות החמה שהן צריכין לצל והיינו משום דהלכתא כר' סי דאית ליה זה וזה גורם מותר וקרקע וצל זה וזה גורם היא וכן פסק בש"ע ולעיל דקאמר למימרא דרבנן סברי דזה ו ה גורם מותר אין להקשות דא"כ אמאי קתני לא בימות החמה י"ל דודאי למאי דס"ד דרבנו אית להו זה וזה גורם מותר אז בעל כרחו הוה צריך לחלק ולמימר דגורם דצל מילתא אחריתי היא ולא שייך לגורם דקרקע כדפי' רבינו שמואל ז"ל אבל כי מסיק דרבנן אית להו זה וזה גורם אסור פשוט הוא דטעמיה דרבנן דאין זורעין בימות החמה משום דזה וזה גורם אסור הוא דאין סברא לחלק בזה וזה גורם בין אם הן מענין אחד לבין שני ענין ם דמאי שנא וכ"כ רבינו נסים ז"ל וע"ק כיון דאגיז וקרקע לאו זה וזה גורם הוא מ"ט דרבנן דשרי בדיעבד ודוחק לומר דפליגי בהכי אי גידולי אגוז של ערלה כגידולי טבל דמאי לאו. ולשון ראשון שפירש"י י"ל דהבריך והרכיב היינו ייחור של ערלה באילן וקן ואשמעינן דפינותיהן מותרין מיד קשה קצת דרישא לא איירי מידי בהכי ולשון מודה ר' יוסי משמע דאיירי ביה ועוד דרבנן דפליגי וס"ל