תורת חיים חלק א קיג

רענן אלהיהם כדאיתא בהדיא בספרי פרשת ראה דקתני התם ר' יוסי הגלילי אומר יכול אפי' עובדים ההרים והגבעות אתה מצוה לאבדם ת"ל אלהיהם על ההרים וכו' עד אלהיהם תחת כל עץ רענן ולא עץ רענן אלהיהם ושמא מיבעי ליה לאילן שנטעו גרעין ורבי יוסי בר יהודה ם ס"ל דלא איצטריך קרא להכי כמ"ש התוספות לכך מוקי ליה לכדרבי עקיבא:

דף מה ומפני מה אשרה אסורה אע"ג דלדידיה תרי קראי כתיבי לאסור אילן אפילו נטעו ולבסוף עבדו כדאמר בש"ס מכל מקום קא בעי מאי טעמא דקרא למה אסרו הכתוב טפי מהרים וגבעות כיון דאילן נמי מחובר הוא:

אלו לא נאמר תשרפון באש הייתי אומר אשריהם תגדעון באילן שנטעו תחילה לכך והייתי אומר דלא בעי קרא שישרפנו אלא בגידוע סגי ליה דהיינו רק שיחתכו ויפסלנו וכי עביד הכי מותר בהנאה השתא דכתיב ואשריהם תשרפון באש דשריפה בעי ואסור בהנאה נייתר ליה אשריהם תגדעון לאילן שנטעו ולבסוף עבדו וא"כ ע"כ צ"ל דלא אסר בו הכתוב אלא גידועו מה שהחליף אח"כ אבל עיקר האילן דהיינו גוף האילן שגדל קודם שהשתחוה לו שרי מדכתב לן לשון דתגדעון דהא ליכא למימר דבגידוע בעלמא סגי ליה כיון דקפיד רחמנא אשרפה ומה שעיקר האילן מותר ע"ג דלדידיה יש בו תפיסת ידי אדם דמהאי טעמא גידועו אסור צ"ל דגזרת הכתוב הוא. ובהכי ניחא הא דאמר בסמוך הצד השוה שבהן שאין בהן חפיסת ידי אדם אע"ג דאילן שנטעו ולבסוף עבדו דחשיב ליה תפיסה לר' יוסי בר יהודה ואפ"ה עיקר האילן מותר אלא צ"ל דשאני התם דגזירת הכתוב הוא שהרי גידועו אסור:

דומיא דהר מה הר שלא נטעו מתחילה לכך אבל השתא דמוקי לה באילן שנטעו ולבסוף עבדו הוי שפיר דומיא דהר דבכה"ג בהר מותר שאם נטלו עפר ועשו ממנו הר לצורך שום תשמיש ולבסוף עבדוהו מותר כיון דלא שייך ביה תוספת ולא החליף כלום אחר שעבדוהו ועיקרו מותר אפי' לר' יוסי מדכתיב תגדעון ובזרעים וירקות דקתני שהן אסורין צ"ל דהיינו דוקא התוספת מה שהחליפו אחר שנעבדו אבל עיקרן שרי וקא מיבעיא ליה הא זקיפתה אי הוי מעשה וכו' דביצה כיון דממילא היא נבראת לית בה תפיסת יד אדם כלל ולא מיתסרא אלא אם כן עושין בה מעשה דהוה ליה תפיסת יד ובתר הכי פלח לה וקא מיבעיא אי זקיפתה חשיב מעשה אי לאו. וכתב הרמב"ם ז"ל בפ"ח מהלכות עבודת כוכבים ומזלות אבני הר שנתדלדלו ועבדן במקומן מותרות שהרי אין בהן תפיסת יד אדם וכתב עליו בכסף משנה שם דאע"ג דהלכתא כבני ר' חייא לגבי דר' יוחנן מכל מקום הא לא מסיימא והוי ליה ספיקא דאוריתא ולחומרא וכ"כ הר"ן בשם הרמ"ה ותימא על הרמב"ם ז"ל וכן השיג עליו הראב"ד שם. ונראה דדברי הרמב''ם ז"ל נכונים הם דסמך עצמו אירושלמי דפרקין דאיתא התם בהדיא השתחוה לביצה חזקיה אמר לא אסרה רבי יוחנן אמר אסרה והלכתא כוותיה דחזקיה לגבי דרבי יוחנן דרביה הוה:

קל וחומר ומה אתנן וכו' וא"ת למה לי דכתב רחמנא מן הבקר להוציא את הנעבד ונילף מקל וחומר ומה אתנן שמותר להדיוט אסור בעלי חיים לגבוה נעבד שאסור להדיוט אינו דין שאסור בעלי חיים לגבוה וי"ל דאין הכי נמי ולא איצטריך אלא לאשמעינן דנעבד דבעלי חיים מותרין להדיוט דמדאסר לגבוה ש"מ דלהדיוט שרי:

דף מז הכי השתא התם מעיקרא בהמה והשתא בהמה פירש"י ז"ל התם לא אישתני דמעיקרא במעי אמו וכו' ותימה דהא טעמא דאתנן ומחיר וכלאים וטרפה ויוצא דופן ובעל מום דולדותיהן מותרות ע"כ משום שינוי הוא דמעיקרא עובר והשתא בהמה דליכא למימר משום דזה וזה גורם הוא דהא באתנן אפי' ר' אליעזר מודה דולדותיה מותרות למ"ש התוס' בריש פרק אין מעמידין אע"ג דאית ליה זה וזה גורם אסור ועוד דבהמה מעוברת שנעשה בה מום או נטרפה דליכא אלא חד גורם אטו ולדה אסור הא פשיטא דשרי דדוקא בנרבע ונעבד דנעשה בהן עבירה סבירא להו דעברו ולבסוף נרבעו או נעבדו דאסורין משום דהי' וולדה נרבעו או נעבדו אבל היכ' דלא נעש' בהן עביר' פשיטא דולדה מותר וע"כ טעמא משום שינוי הוא דמעיקרא עובר וכו'. ונראה לפרש דודאי כל הנך דלעיל דולדותיהן מותרות טעמא משום שינוי הוא והכי פי' הסוגיא ת"ש כל האסורין לגבי מזבח ולדותיהן מותרות מדקתני כל האסורין משמע דקאי אכל הנך דחשיב להו התם בר"פ כל האסורין דהיינו הרובע והנרבע והנעבד ואתנן וכו' אלמא יש שינוי בנעבד דהלכתא כסתם מתני' אע"ג דרבי אליעזר פליג עליה ולא מייתי הא דרבי אליעזר הכא אלא משום הא דרב נחמן דאמר מחלוקת כשנרבעו וכו' ופריך ולאו איתמר עלה מחלוקת כשנרבעו ולבסוף עברו וכו' וכיון דבעיברו ולבסוף נרבעו דברי הכל אסורין ע"כ משום דבנרבע ונעבד כיון דנעשה בהן עבירה לא מהניא בהו שינוי וא"כ הני נמי הא בעיברו ולבסוף נרבעו דמי ומשני הכי השתא התם מעיקרא בהמה והשתא בהמה פי' נהי דמעיקרא עובר והשתא בהמה שינוי הוא מכל מקום לאו שינוי מעליא הוה ולא מהני אלא בולד דבעלת מום וטרפה וכיוצא בהן שלא נעשה בהן עבירה אבל היכא דנעשה בהן עבירה שינוי מעליא בעינן ולכך בעיברו ולבסוף נרבעו דברי הכל אסורין כיון דליכא שינוי גמור דהא שתא נמי בהמה היא כמעיקרא אבל הכא דאיכא שינוי מעליא דמעיקרא חיטים והשתא קמחא ודאי מהניא דהא כל האסורין לגבי מזבח קתני משמע אפי' בנעבד היכא דאיכא שינוי גמור ושאני התם בעיברו ולבסוף נרבעו דליכא שינוי גמור וכן משמע מלשון התוספות דלפי המסקנא נמי מעיקרא עובר והשתא בהמה שינוי הוא שהרי כתבו תימא דהכא משמע דיותר יש להתיר חטין ועשאן סולת יותר מולד וכו' ולפי' זה בעיא דרמי בר חמא איפשיטא שפיר ממתניתין דכל האסורין דיש שינוי בנעבד ולהכי לא קאמר ש"ס תיקו. וכן משמע מדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ג מהלכות אסורי מזבח שכתב שם כל האסורין לגבי מזבח הרי הן י"ד בעל מום ומחוסר אבר וטרפה וכו' וכולן ולדותיהן מותרין למזבח חוץ מולד הנרבעת והנעבדת כו' בד"א כשנעבדה בעבירה כשהיתה מעוברת שהרי הולד מצוי עמה אבל אם נתעברה אחר שנעבדה בה עבירה הרי ולדה כשר וכו' המשתחוה לקמה חטיה מותרין למנחות שהרי נשתנו ונדמו לולדות של אסורי המזבח שהן מותרין עכ"ל משמע דטעמא דולד בעלת מום וטרפה וכיוצא בהן דמותרין כיון דנשתנו מעובר לולד ובדבר שנעבד בו עבירה לא מהניא הך שינויא אלא שינוי מעליא בעינן כגון חטין ונעשו קמח ויש שינוי לנעבד:

אליבא דר' יוסי בר יהודה לא תיבעי לך וכו' תימא אמאי לא בעי נמי אליבא דרבי יוסי בר יהודה בגוף האילן אם נאסרו אלולבין שהיו עליו קודם שנעבד דבעיקר האילן מודה רבי יוסי דשרי כדאמרינן לעיל איזהו עץ שגידועו אסור וכו' וי"ל דהא דקאמר באילן שנטעו מתחילה לכך לא תיבעי לך ואליבא דר' יוסי בר יהודה לא תיבעי לך לאו מדברי ריש לקיש הוא דאיהו סתמא הוה קא בעי וסתמא דש"ס הוה דמפרש לן דאליבא דר' יוסי בר יהודה לא תיבעי לך והשתא ניחא דסתמא דש"ס ידע מסקנא דלקמן דרב אשי מסיק לקמן דבתוס' לא פליגי דלדברי הכל אסור ובעיקרו פליגי דלרבנן עיקרו שרי ולר' יוסי בר יהודה עיקרו נמי אסור וכן הלכתא וכיון דלפי המסקנא עיקרו נמי אסור לרבי יוסי בר יהודה לכך קאמר ש"ס דאליבא דר' יוסי בר יהודה לא תיבעי לך ונראה דלעיל קאמר ש"ס הצד השוה שבהן שאין בהן תפיסת ידי אדם ומותר אע"ג דר' יוסי בר יהודה חשיב ליה תפיסה ואפ"ה אית ליה דעיקרו מותר י"ל נמי דלפי המסקנא קאמר הכי דלמסקנא עיקרו נמי אסור. וא"ת כיון דסתמא דש"ס קאמר דאליבא דר' יוסי בר יהודה לא תיבעי לך א"כ בבעי' דרמי בר חמא נמי אמאי לא קאמר ש"ס הכי ונראה דמכאן יש ראיה גמורה למה שפירשו התו' לעיל דכשנטעו גרעין לכולי עלמא שרי ולא פליגי אלא בנטעו אילן כיון דבנטעו גרעין לא פליגי דשרי לכך בבעיא דרמי בר חמא לא מצי ש"ס למימר דלרבי יוסי בר יהודה לא תיבעי לך דהא בקמת חיטין קמיבעיא ליה וחיטין זורעין אותן כשהן גרעינין אבל ריש לקיש דקא מיבעיא ליה בדקל וסתם דקל אין נוטעין אותו גרעין אלא אילן כמו שכתבו התוספות ש קאמר דלרבי יוסי בר יהודה לא. תיבעי לך:

אי תכלת דציצית היינו בעיא דריש לקיש וא"ת ודלמא בתכלת דציצית קמבעיא ליה משום דאית ביה תרתי חדא דלמצוה ועוד דנשתנה בצביעה או טויה ואת"ל בבעיא דרמי בר חמא דאין שינוי היינו משום דלגבוה ואת"ל בבעיא דריש לקיש דמאיס היינו משום דלא נשתנה אבל הכא דלמצוה וגם נשתנה איכא למימר דלא מאיס ולפי מה שפירשתי לעיל דבעיא דרמי בר חמא איפשיטא אתי שפיר דכיון דאפי' לגבוה אמרי' דיש שינוי ושרי כל שכן הכא דליכא אלא מצוה דשרי בשינוי מיהו תימה כיון דבעיא דרמי בר חמא איפשיטא דיש שינוי אפי' לגבוה א"כ מאי קאמר בסמוך והא דקא בעי הא משום דאיכא מילי אחרנייתא כו' למה ליה למבעי מילתא דפשיטא ליה דשרי דצמרה לתכלת ודאי שרי כיון דנשתנה אבל אי הוה אמרי' דבעיא דרמי בר חמא לא איפשיטא הוה ניחא דאע"ג דלא איצטריך ליה למיבעי לה כיון דבכלל בעיא דרמי בר חמא איתא מ"מ איהו נמי קא מיבעיא לה אגב אחרנייתא. ועוד תימה דמאי קאמר היינו בעיא דריש לקיש והלא בכלל בעיא דרמי בר חמא היא כיון דנשתנה כמ"ש התוספות ע"כ נראה לפרש דטויה וצביעה לאו שינוי הוא דמעיקרא צמר והשתא צמר הוא ועוד דשינוי דחוזר לברייתו הוא ולא הוי שינוי מעליא וכיון שנעבד בו עבירה שינוי מעליא בעינן דומיא דחיטין ונעשה קמח דשינוי גמור הוא כדפירשתי לעיל וכי קאמר אי תכלת לכהנים היינו בעיא דרמי בר חמא בעיא קמייתא דרמי בר חמא קאמר דמכשירי קרבן כקרבן דמי ולפי המסקנא בעיא דציצית קמיבעיא ליה ואע"ג דאיתא בכלל בעיא דריש לקיש מ"מ כיון דבעיא דריש לקיש לא איפשיטא קא מיבעיא לה יהו נמי אגב אחרנייתא וכן משמע מדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהל' אסורי המזבח שכתב שם המשתחוה לבהמה כשם שנפסלה למזבח כך צמר שלה פסול לבגדי כהונה אע"ג דס"ל דיש שינוי לנעב' דלהכי פסק שם בפ"ג דהמשתחוה לקמה חטיה מותרין וצ"ל דצביעה וטויה לאו שינו גמור הוא וכן כתב בכסף משנה שם:

והא אנן בנאו תנן משום דקא ס"ד דאין עבודת כוכבים ומזלות נאסרה אלא בעבודה כשעובדין אותה אבל בעשייה לא ומתניתין דקתני בנאו משום דתלוש ולבסוף חברו כמחובר דמי ולכך בעינן שיהא בנוי מתחילה לעבודת כוכבים ומזלות דהוה ליה תפיסת יד אדם ומיהו אינו נאסר אלא בהשתחואה ולא איצטריך למיתני שבנוי מתחילה לעבודת כו בים והשתחוה דמלתא דפשיטא הוא דלעיל נמי קא ר זקף ביצה להשתחוות לה מהו וקס"ד דבהשתחוה לה קאמר לכך פריך לרב דאמר ובהשתחואה נאסר משום דכתלוש דמי א"כ מתני' אמאי קתני בנאו ומשני בנאו אע"פ שלא השתחוה דבעשייה גרידא נאסר השתחוה אע"פ שלא בנאה משום דכתלוש דמי. וכתבו התוספות דהוה מצי למימר וליטעמיך בימוס דתלוש הוא וקתני חצבה אלא חצבה וה"ה השתחוה וכו' וליכא למימר דקס"ד דאיידי דתני גבי בית בנאו תני נמי גבי אבן חצבה דא"כ השתא נמי מאי פריך נימא איידי דבעי למיתני סיפא גבי אשרה נטעה תני נמי גבי בית בנאה וגבי אבן חצבה והא דלא תני ברישא שלש אשרות משום דנקט להו כסדר שכן כתובין במקרא דמעיקרא כתיב אבד תאבדון את כל המקומות דהיינו בית שבנאו לעכו"ם כדאי' בספרי שלש בתים הן בית שבנאו מתחילה לעכו"ם ה"ז אסור שנאמר אבד תאבדון את כל המקומות ובתר הכי כתיב ושברתם את מצבותם דהיינו אבן שחצבה לבימוס כדאיתא בספרי וכן פירש"י ז"ל בפרשת ראה ובתר הכי כתיב ואשריהם תשרפון באש:

דף מח אילן שנטעו מתחילה לשם עבודת כוכבים ומזלות כו' בסיפרי יליף להו מקרא אילן שנטעו מתחילה לעבודת כוכבים ומזלות הרי זה אסור שנאמר ואשריהם תשרפון באש גדעו ופסלו והחליף נוטל מה שהחליף אמר ופסילי אלהיהם תגדעון העמידו תחתיו עבודת כוכבים ומזלות וסילקו