תורת חיים חלק א קיא

פי' איפכא וקשה לפירושם אמאי נקט ש"ס פתוחות וסתומות לשון רבים הל"ל כאן בסתומה. ועוד לרבינו אפרים בסתומות אמאי לא סגי בחד כלבית וכן לרש"י בפתוחות דדוחק לומר דחיישינן בחדא שמא מעלמא נפל דא"כ בשתים נמי ניחוש כמ"ש התוספות. ומדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ג מהל' מ"א משמע דלעולם בחד כלבית סגי והכי פי' כאן בפתוחות דכיון שהן פתוחות כולן כחד חבית דמו לפי שנוטלין מזו ונותנין לזו לכך אם נמצאת כלבית באחת מהן כולן מותרות כאן שסתומות דכיון שהן סתומות כל חבית באפיה נפשיה קאי הלכך נמצאת כלבית באחת מהן היא לבדה מותרת נמצא כלבית גם בשנייה כולן מותרות דאז מוכחא מילתא דכולהו כי הדדי נינהו ורב חיננא דאמר סתומות היא מותרות כו' כשלא נמצאת כלבית אלא בחד חבית איירי וסתמא דש"ס דמשני כאן בפתוחות כאן בסתומות לבתר דשמע מלתא דרב חיננא מוקי לה הכי:

כל האלילים פרק שלישי מפני שהן נעבדין פעם אחת בשנה מפורש בדברי הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה:

ור"מ דחייש למיעוטא גזר שאר מקומות אטו אותו מקום לכאורה משמע דבשאר מקומות ודאי הוא שאין נעבדין כלל ואפ"ה אסורין אטו אותו מקום וכ"כ התוספ ת בהדיא ותימה דא"כ הא דחייש ר"מ הכא למיעוטא לא הוי כמו בעלמא דבעלמא כל היכא דאיכא רובא להיתרא ומיעוטא לאיסורה חייש ר"מ בכל אחד שמא הוא מן המיעוט והכא לא שייך למימר הכי דכיון דודאי הוא שאין נעבדין בשאר מקומות ועוד דמדפירש"י ז"ל לא משמע כן שכתוב אנדרטי כשהשלטן מת עושין צורתו בפתח השער לזכרון והתם קאמר ר"מ דאגב חביבות' העכו"ם פלחי ליה בעומדין על פתח המדינה שנינו בהנהו קאמר ר"מ דחשיבי להו מדנקט קאסר ר"מ אלמא דבשאר מקומות איירי ואפ"ה כתב דחשיבי להו ואגב חביבותא פלחי ליה משמע דבשאר מקומות נמי איכא למימר דפלחי ליה ודוחק לחלק דבריו ולפרש דמה שכתב והתם ק סר ר"מ קאי אשאר מקומות ומה שכתב דחשיבי להו ואגב חביבותא פלחי ליה קאי אמקומו של ר"מ דלא משמע הכי. ועוד דלקמן קאמר ש"ס הכי השתא התם אימור לא עבדום ואם תימצי לומר עבדום אימור בטלום משמע בהדיא דבשאר מקומות ספוקי מספקא לן אי עובדם אי לא ואיכא למימר דלא עבדום. לכך נראה דהוה קים להו דלא פלחי לאלילים אלא בקצת מקומות אבל רובא דעלמא לא פלחי להו ולא ידעינן הי ניהו דפלחי להו הי ניהו דלא פלחי להו הלכך ר"מ דחייש למיעוטא גזר שאר מקומות אטו אותו מקום דבכל מקום ומקום איכא לספוקי דלמא אמיעוטא דהיינו מאותו מקום דפלחי ליה הוא ולרבנן לא חיישי למיעוטא והאי דאיצטריך למימר דבמקומו של ר"מ היו ודאי עובדין אותה משום דלישנא דמפני שהן נעבדין דנקט מתניתין משמע שהן נעבדין בודאי לכך קאמר דבמקומו של ר"מ היו עובדין אותה בודאי וכיון דר ה עובדין אותה ואיכא נמי קצת מקומות בעולם שעובדין אותה חשש בכל מקום שמא ממיעוט שע בדין אותה הו'א וכן משמע מדברי הרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה שכתב שם וחכמים לא חיישי למיעוט ואומרין שעושין אותה לנוי משמע דלר"מ דחייש למיעוט חיישי' שמא לא עשו אותו לנוי אלא לעבדו וקרוב לזה כתב הרמב"ן ז"ל הביאו רבינו נסים ז"ל:

באנדרטי של שלטונים שנינו פי' ר"ת ז"ל דקאי אהתירא דרבנן דלא שרו רבנן אלא באנדרטי של שלטון ובעומדין על פתח מדינה דודאי לנוי עביד להו ופירושו תמוה דא"כ אמאי קתני מתני' וחכ"א אינו אסור אלא כל שיש בידו מקל וכו' כיון דבשאר צורות וכן באנדרטי של שלטון ואין עומדין על פתח מדינה נמי אית להו דאסור אע"ג דלית להו בידייהו מידי וליכא למימר דאתו לאשמעי' דאפי' באנדרטי של שלטון ובעומדין על פתח מדינה נמי זימנין דאסור כל שיש בידו מקל וכו' דא"כ לא א"ש הא דקתני ברייתא הוסיפו עליהן סייף ועטרה וטבעת ומפרש ש"ם בסמוך סייף מעיקרא סבור לסטים בעלמא וכו' דהא א"א לומר כן דכיון דאנדרטי של שלטון דהיינו צורת השלטון עושין כן לכבודו היאך בעו למימר מעיקרא דלסטים בעלמא הוא וכי שלטון גזלנא הוא או גדיל כלילי הוא או איש תיימא הוא. ועוד דא"כ ה"ל למיתני וחכ"א אינו אסור אלא א"כ יש בידו מקל וכו' דאז הוה קאי שפיר אאנדרטי של שלטון דאיירי ביה ר''מ מדנקט אינו אסור אלא כל שיש בידו מקל וכו' משמע דס"ל דלא משכחת לה דאסור אלא דוקא כל שיש בידו מקל וכו' ומ"ש התו' דרבינו אלחנן מיישב פי' הקונטרס צריך לומר דפירושו הוא דמיישב מיהו רש"י ז"ל בעצמו לא הוה מפרש כן דבפרק כלל גדול גבי הא דקאמר אי דחזי אנדרטי כתב צורת השלטון שעושין לכבוד השלטון וכן כתב בסנהדרין:

דף מא מקל שרודה את עצמו וכו' לא רצה למימר שרודה את כל העולם כולו במקל לכך הוסיף ש"ס עצמו תחת לבזיון ולא רצה נמי למימר שתופש את כל העולם כולו כציפור כלומר שתופש את כל העולם כולו בידך כדרך הציידין שתופשין ציפור בידן לכך הוסיף עצמו תחת לבזיון וכן כולן ומה שמדמין את העולם לציפור שמא לפי שתולה ארץ על בלימה באויר כציפור הפורח באויר אבל במד' במדבר רבה פ"ג מפר' צפור ותמצא כקן ידי לחיל העמי':

דף מב לידע אם זכר צם נקבה בפ"ק דפסחים כתבו התו' דאין להוכיח מכאן דשפחה מטמא בלידה דשמא של גבירתה היה וכתבו התו' רישא דברייתא בור שמטילין בו נפלים טהור והא דלא פריך הכא מרישא דברייתא משום דטהור דקתני לאו בההיא שעתא שמטילין בו קאמר אלא טהור הוא לאחר זמן דכיון דחולדה וברדלס מצויין שם ודאי כבר אכלוהו אבל האי כהן שבא והציץ לידע אם זכר אם נקבה הוא ע"כ באותה שעה מיד כשהטילוהו שם היה בא תוך כדי שיעור אכילה ואפ"ה טהרוהו מספק שמא גררוהו מיד באותה שעה לחורן אע"ג דודאי הטילה נפל אלמא ספק מוציא מידי ודאי וכן משמע בפ"ק דפסחים דנקט ש"ס בהדיא וספק גררוהו וספק לא גררוהו בההיא שעתא ובתר הכי נמי נקט ואיבעית אימא כיון דחולדה וברדלס מצויין שם ודאי גררוהו בההיא שעתא ולפ"ז מ"ש התו' בסמוך שהטילה כמין נפל וצ"ל שנבדק הבור קודם שהפילתו לבור כיון שרגילין להטיל בו נפלים לכאורה לא הוצרכו לכתוב כן דאיכא למימר שכבר היה זמן מרובה שלא הטילו בו שום נפל ושמת לזמן מרובה נבדק הבור קרי להו דאז הוה ליה כאלו הוא בדוק. וכן משמע דודאי לא בדקוהו בכוונה דלמה להו למיבדקיה חנם וליכא למימר שנבדק הבור היינו ע"י אותה השפחה שהטילה שם את הנפל ואמרה שלא ראתה שם אז שום נפל אחר דמשמע שלא היו יכולין להסתכל יפה בקרקעית הבור אם יש שם נפל אם לאו דאי לאו הכי למה בא מעשה לפני חכמים ומה הוצרכו למימר טעמא דטהור מפני שחולדה וברדלס מצויין שם תיפוק ליה דכהן גופיה לא ראה שם את הנפל דאם ראהו לא טהרוהו אלא ודאי לא היו יכולין להסתכל יפה בקרקעיתו וכו':

מאי יתיז יתיז באפרוחי פירש"י וריש' בעצים וקצת קשה דנהי דל' קן שייך בבית כמו גם צפור מצאה בית ודרור קן לה ושייך נמי בבנים כמו כנשר יעיר קנו מ"מ דוחק קצת לפרש רישא בבית וסיפא בבנים כיון דסיפא הרישא קאי לכ"נ דהשתא מוקי לה רישא וסיפא בבנים רישא איירי בבצים ולכך לא יתיז דחיישינן שמא יעלה על האילן דחייס עליהו פן יפלו כמ"ש התו' וסיפא איירי באפרוחין דלא חייס עלייהו והיינו דס"ל ר' יעקב לר' ירמיה בר תחליפא תסברא לך שינויא דר' יוחנן באפרוחין כאן וכא, מותרין ורבותא נקט דאפילו באשרה מותרין בבצים כן וכאן אסורין ורבותא נקט דאפי' בהקדש אסורין מדרבנן ולרב אשי נראה קצת דוחק לאוקמי רישא וסיפא בתרי מיני רישא בבצים וסיפא באפרוחין לכך קאמר ואפרוחין שצריכין לאמן כבצים דמו כלומר וא"כ איכא לאוקמי רישא נמי באפרוחין כשצריכין לקמן. ולפי זה אתי שפיר הא דנקט ברישא דמתניתין קן שבראש האילן של הקדש ולא קתני סתמא קן שב שבאילן של הקדש משום דאי לאו דבראש האילן הוא הכא למטה ויכול ליטלן בידו בבצים נמי שרי דאז ליכא למיחש שמ יעלה על האילן חבל למאי דמוקי לה בעצים ממנו ובגידולן אי נמי בעצים דאייתי מעלמא לא איצטריך למיתני ברישא שהקן הו. בראש האילן וצ"ל דמשום סיפא נקט לה ואתי נמי שפיר רישא דקתני גבי הקדש דאין מועלין בהן מדאורייתא דהוא הדין נמי באשירה מדאורייתא אינן אסורין ובפ' שלישי דמעילה כתבו התוס' נמי דרישא דקרא גבי הקדש חבל לא נהנין קאי אקן ובצים:

רשום מיכאל שר הגדול לשום שלשול קטן פי' שר של שלשול קטן כמ"ש הטור י"ד כלומר לשום גדול שבשרים או לשום קטן שבשרים. לא תעשון אתי לא תעשון בדמות שמשי פירש"י ז"ל הכא לא גרסינן במרום טעמא משום דהא מוקי לה בסמוך בהיכל ואולם וכ"כ התו' בפ"ב דראש השנה דלא גרסינן אלא בדמות שמשי ותו לא מהאי טעמא ויש ליישב הגירסא דהא מעיקרא לאו מברייתא פריך מדלא קאמר והתניא לא תעשון אלא והכתיב משמע דמגופא דקרא פריך דהיינו מדכתיב אתי יתירה דמשמע ליה דאתי לאשמעינן לא תעשון כדמות שמשי המשמשין לפני במרום ודחי ליה אביי לסברתו וקאמר דלא אתי קרא לדמות שמשי המשמשין לפני במרום אלא לדמו' שמשין שאפשר לעשותן כו':

בית תבנית היכל פירש"י ז"ל בארכו ורחבו ורומו אבל אם נשתנה במקצת מותר ולכך מותר לצייר דמות מנורת המקדש בב"ה עם גביעיה וכפתוריה דדוקא לעשות מנורה כמותה ממש אסור דלא תעשון כתיב וכל שאפשר לעשות ממש אינו אסור אלא א"כ עושה כמותו אבל שמשין דבמרום דאי אפשר לעשותן ואפ"ה בכלל אתי נינהו על כרחך כי אסרן הכתוב בציור בעלמא אסר להו:

שפודין של ברזל היו וחופין בעץ וכו' הוה מצי להשיב בקצרה משם ראיה של מתכת היו ותו לא ונראה דהוה קים להו דבית חשמונאי עניים היו לאחר שגברה עליהן יד יונים ולא הוה אפשר להו לעשות מנורה של זהב וס"ל ר' יוסי בר יהודה דעשאום של עץ דדריש ליה בריבוי ומיעוט ולכך אמרו לו דשל בית חשמונאי י ע"כ לאו של עץ הוה דנהי דעניים הוי מ"מ הוה הפשר להו לעשותה של ברזל שהוא בזול ועדיף מיהא משל עץ וכל ייפוי דהוה אפשר להו למיעבד היה להם לעשות משום זה אלי ואנוהו אלא ודאי אין הכי נמי דשל ברזל עשאו וכל ייפוי דהוה אפשר להו עשו ולכך היו חופין אותה בבדיל ליפותה ולכך מיד כשהעשירו קצת עשאום של כסף חזרו והעשירו כו' דכל מה דהוה אפשר להו עשו ומה שעשאום מתחילה בשפודין של ברזל דהיינו קנים חלקים בלא גביעים וכפתורים לפי שלא היו גביעים כפתורים ופרחי' אלז בשל זהב כדאיתא בהקומץ רבה וכמ"ש התוספות בר"ה:

ארא מעתה פרצוף אדם לחודיה תשתרי אלמה הניא וכו' תימה מאי אלא מעתה דקאמר בלא שינוי דאביי נמי תיקשי מאי שנה פרצוף אדם דאסור טפי משאר כל הפרצופין דהא' אפי' פרצוף שור ואריה ונשר נמי מותרין אע"ג דאתי נינהו וא"כ פרצוף אדם נמי לישתרי וי"ל דאי לאו שינויא דאביי איכא למימר דעיקרן של חיות הקדש היינו פני אדם שבהן לחוד דחשיב ליה קרא ברישא כמו בהאי עלמא שהאדם חשיב טפי מכל הנבראים שבעולם ואיכא למימר דפני שור ואריה ונשר טפילין הן לגבי בני אדם והרי הן כאחד משאר אברים שבאדם ולא חשיבי פרצוף בפני עצמן ולכך מותר לעשותן אבל השתא דמשני דלא אסרה תורה אלא כדמות ארבעה פנים בהדי הדדי דהיינו שאם מצא פרצוף אדם והשלים ל רבע פנים דמחייב כמ"ש התוס' אלמא ד ני שור ואריה ונשר נמי עיקר נינהו כמו פני אדם דאי לא חשיבי אלא כשאר אברים באדם וא"כ כשמצא פרצוף אדם והשנים לד' פנים אמאי חייב אטו המוצא פרצוף אדם חסר אוזן והשלים את האוזן חייב הא ודאי ליתא וכיון דאינהו נמי עיקר נינהו ואפ"ה לא אסרן תורה אלא בהדי הדדי דהא כל הפרצופות מותרין א"כ פרצוף אדם נמי לא ליתסר לא בהדי הדדי דמ"ש פרצוף אדם משאר כל הפרצופות וא"ת ולוקמא ברייתא בצורת אדם לחוד ולימא דלא אסרה תורה אלא צורת אדם לחוד דכתיב אתי והיינו פני אדם לחודא שהוא עיקרן של החיות בל פני שור אריה ונשר כיון דנופלין נינהו לא מחייב וי"ל דברייתא לא מיתוקמא בהכי מדקתני בדמות שמשי המשמשין לפני ל' רבים בבציר מתרתי לא מיתוקמא ד איצטריך