תולדות יעקב יוסף, וישלח

וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו ארצה שעיר שדה אדום ויצו אתם כה תאמרון לאדוני לעשו עם לבן גרתי וגו' עד הצילני נא מיד אחי מיד עשו וכו' ופירש רש"י מלאכים ממש עם לבן גרתי לא נעשיתי שר וחשוב וכו' ד"א תרי"ג מצות שמרתי הצילני מיד אחי שאינו נוהג עמי כאח אלא כעשו וכו' והספיקות רבו א' התורה נקראת תמימה והיא נצחי ול"ל ספור מעשה זאת לדורות ועוד דבר שהוא אחדות ע"כ הוא נמצא בכל א' מישראל שהם אחדות א' וא"כ איך סיפר מעשה התורה שהיא אחדו' איך נמצא בכל א' מישראל שיהי' נמצא בו מעשה זה בשילוח יעקב לעשו ועוד ל"ל שילוח זה ששלח יעקב לעשו וכאשר תמה במד' מחזיק באזני כלב דכו' ועוד בשלמא מה שפי' רש"י גרתי שהוא גר א"ש בשליחות זו משא"כ מה שפי' ד"א תרי"ג מצות שמרתי מה ענינו לזה הגם דיש לומר ע"ד הקול קול יעקב אז אין ידי עשו שולטת וכו' ועוד הצילני נא מיד אחי שאינו נוהג עמי כאח הוא היפך הפסוק דאמר הצילני מיד אחי וגו' ושאר הספיקו'

ונ"ל דמבואר בספר עללות אפרים כי הסלם שראה יעקב אבינו מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה הוא עולם העה"ז שהיא הכנה לעה"ב וכו' יעו"ש. והנה החומר והצורה שהם מצד ב' מלאכים ממש יצה"ר ויצה"ט הוו ב' הפכים שזה הצורה חומד ומתאוה לעשות הטוב והישר כמו יעקב שהי' עובר על פתחי ב"המד וכו' משא"כ החומר מתאווה לעניני ע"הז שאינו עבודת הש"י ועבודה זרה נקראת שהי' עשו חומד לעבור על פתחה וכו' באופן כי החומר לעשות קבע בעה"ז חומד ומתאווה תמיד משא"כ הצורה עושה גירו' בעה"ז רק שיהי' הכנה לע"הב שהיא קבע

והעולה מזה כי הצורה אשר תכליתה בעקב בע"הב נקרא יעקב והחומר אשר תכליתה בע"הז עולם עשיה נקרא עשו.

ובזה יובן כי הפרשה זה מוסר פרטי לכל אדם הכולל חומר וצורה שנק' יעקב ועשו וז"ש וישלח יעקב מלאכי' לפניו כי הצורה הנק' יעקב שלח מלאכי' שהם היצ"הר והיצ"ט לפניו בעה"ז שיעשה בו הכנה לפני עה"ב וז"ש אל עשו אחיו כי בעשי' שעושה הכנה לע"הב אחיו הוא לכל דבר כי קונה בו שלימות שהיא ארצה שעיר שדה אדום וכמ"ש במד' איש שעיר גבר שיידין אשר שעירים ירקדו שם מצד חומר ועכירת הקליפות שדה אדום מצד שהי' אדמוני מזוהמת הקליפה ודם נדות וכמ"ש האלשיך מזה שהי' יעקב נפש הקדושה ועשו נפש הקליפות יעו"ש והי' השליחות מצד יעקב כה תאמרון לאדוני לעשו כה אמר עבדך וגו' והכוונה שלא בא לעולם הזה לעשות שר וחשוב רק שיהי' גר בארץ לעשות הכנה לעה"ב לעבוד עבודתו ית' וז"ש עם לבן גרתי לשון גרות. ועוד עם לבן גרתי כי היצה"ר שנקרא נבל אותיות לבן שקיים תרי"ג מצות עם היצה"ר שהכניעו ומן נבל נעשה לבן והיא עיקר התכלית כמ"ש חז"ל אל יאמר אי אפשר בבשר חזיר אבל יאמר אפשר ואבי שבשמים גזר עלי. והתועלת מה שבארתי בפסוק חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך יעו"ש.

וז"ש ויהי לי שור וחמור שהכניע הס"א הנק' שור וחמור ואשלחה להגיד לאדוני למצוא חן בעיניך שאני מבקש אהבתך שיצא החומר מן ארור לברוך להביאו אל הקדושה. ומוסר זה כולל בין בפרטות אדם יחידי שהצורה מבקש אהבת החומר להכניעו בקדושה ובין בכללות העולם שהצדיקים שהם אנשי הצורה מבקשין אהבת אנשי החומר עמי הארץ להכניען בקדושה ע"י התורה ומוסר אבל לא כן דעת אנשי החומר רק היפך זה. וז"ש וישובו המלאכים אל יעקב לאמר באנו אל אחיך אל עשו שאתה נוהג עמו כאח לקרבו אל הקדושה אבל הוא נוהג עמך כעשו הרשע בשנאתו אותך וכפי' רש"י וגם הולך לקראתך שהוא מתנגד לקראתך לעשות היפך הדברים הנז' לעשות קבע בעה"ז לאכול ולשתות וכל תאות עה"ז היפך הצורה וד' מאות איש עמו עדיין לא נכנעו בקדושה כי אם ע"י ש"ק כנודע. ויירא יעקב מאוד ויצר וכפי' רש"י ויירא שמא יהרג ע"י היצה"ר ותאוות החומר וייצר לו שלא יהרוג את אחרים הוא היצה"ר כי יותר טוב שיכניע גם היצה"ר בקדושה וכמ"ש עם לבן גרתי וכנ"ל ויחץ את העם אשר אתו וגו' ויאמר אם יבא עשו אל המחנה האחת והכהו והי' המחנה הנשאר לפליטה ופי' רש"י על כרחו אלחם בו וכו'.

והענין דכ' בזוהר והי' מחניך קדוש הם רמ"ח איבריו וכו' והנה יש ב' מחנות באדם שהם איבריו א' שהם ברשותו של אדם וב' שאינם ברשותו וכמ"ש בטא"ח סי' א' אשר דהע"ה הוצרך להתפלל העבר עיני מראו' שוא וכו' יעו"ש. וזה נ"ל פי' הש"ס דשבת עבדיך נשאו את ראש אנשי המלחמה אשר בידינו ולא נפקד ממנו איש בעביר' אמר להם א"כ קרבן למה אמרו אם מידי עבירה יצא' מידי הרהור לא יצאנו. וי"ל הא הרהורי עבירה קשה מעבירה ואיך אמרו מידי עבירה יצאנו ולפי הנ"ל א"ש שיש איברים שהם ברשותו של אדם ויש שאינן ברשותו של אדם כגון הראי' והרהור וכיוצא וז"ש עבדיך נשאו את ראש אנשי המלחמה אשר בי' דינו דייקא כי מלחמת היצה"ר באיברים אשר בידינו לא נפקד איש בעבירה אבל במלחמת איברים שאינו בידינו לא יצאנו ידי חובותינו וצריך קרבן וק"ל.

וז"ש יעקב אם יבא עשו אל המחנה האחת והכהו המחנה הם האיברים שאינם ברשותי אבל המחנה שהם ברשותי ע"כ יהא לפליטה כי אלחם בו וכנ"ל איברא ע"י תפלה כמו שהתפלל דהע"ה העבר עיני מראות שוא אפשר להנצל גם האברים שאינם ברשותו לכך התקין יעקב א"ע לתפלל עבור זה הצילני נא מיד אחי שהם ברשותי מיד עשו הן האברים שאינם באחוה עמי ואינם ברשותי כמו עשו שהוא מתנגד לי וק"ל. עוד י"ל כי הנה יש לפרש בו ג' פנים והוא כי יש ג' מיני גלות א' גלות ישראל מן האומות ב' גלות הלומדים מעמי הארצים ג' גלות הת"ח הכשירים מן החכמים להרע שידין יהודאין וכל א' נמשך מחבירו כסדר הנ"ל כי גלות ישראל מהאומו' נמשך וכו' וכמ"ש בס"ח מזה יעו"ש ונגד גלות א' הנ"ל יתפר' הפסוק שהתפלל יעקב הצילני נא מיד אחי מיד עשו דמוב' במד' משל שהוליכו דרך היער כלי ברזל קרדומות והרעיש היער שבא הכורת ומכלה עצי היער עד שבא חכם א' ואמר אם אין בתוכו אחיכם שהוא העץ יד לקרדום אין שום מורא לכם וכו' ובזה יובן הצילני נא מיד אחי אז יש מורא מיד עשו שצריך להתפלל עליו משא"כ בלא אחי אין מורא מעשו וק"ל.

ונגד גלות ב' נ"ל דכתבתי במ"א פי' הפסוק לא תוסיפו ולא תגרעו וגו' זכור אשר עשה ה' וכו' אשר הלך אחר בעל פעור וכו' דכ' האלשיך ויחל העם לזנו' אל בנות מואב וגו' ויצמד ישראל לבעל פעור כי היצה"ר לפתות את עמי הארץ בא כפשוטו משא"כ לת"ח בא בדמות יצ"הט וכו' יעו"ש ובזה יובן הצילני נא מיד אחי ר"ל מיצה"ר שבא בדמות אחי כאלו הוא יצ"הט ובאמת הוא עשו וק"ל. ונגד גלות ג' יבואר ע"פ מה שכתבתי בביאור א' מך"ד דברים המעכבים התשובה החולק על החכמים מצד שהוא חכם בעיניו וכו' יעו"ש. ובזה יובן הצלני מיד אחי שהוא הת"ח שהוא עשו שהם חכמים להרע שיהי' ניצול מהם ומעצתם שיתבטל וזממם אל תפק וק"ל.

עוד י"ל דאי' בס' ע"ח שער קליפות נגה ש' מ"ע פ"ב סדר התלבשות גוף האדם הוא על סדר זה כי גוף האדם החומרי של ד' יסודות ארמ"ע ובתוך זה הגוף מתלבש נפש הבהמי מצד הרע [וזהו חלק עשו] ובתוכו לבוש מקליפות נגה טוב ורע מלאך טוב יצה"ט ומלאך רע יצה"ר ובתוכו נפש טהורה מאופנים דעשי' וזה נק' יעקב וכו' יעו"ש וכ"כ בסוף פרק זה יעו"ש אך דהקשה שם דבזוהר פ' וישלח משמע כי ב' מלאכים מסייעים לאדם לעשות הטוב ובאינך משמע שהיצה"ר מקטרג לאדם ומשני שאם זכה עושה מיצה"ר יצ"ט ואז באמת שניהם כאחד טובים ומסייעים לאדם וז"ס ויעל אליהו בסערה השמים כמ"ש בפרק. וז"ס של נעליך וכו' לפשוט הגוף מנגה ולובש בחשמ"ל יעו"ש.

העולה מזה שתכלית האדם בחומר וצורה שיש לו נפש טהורה בתוך לבוש דנגה בתוך נפש הבהמית כדי לזכך ולעשות מחומר צורה ושיעשה מיצה"ר יצ"ט ואז פושט לבוש נגה ולובש בחשמ"ל דוגמת מרע"ה יעו"ש. ובזה יובן וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו וגו' דתרגום ויפשט הוא ושלח כי תחלה הי' יעקב מזכך חומרו עד שנעשו שניהם מלאכים ממש מיצה"ר נעשה יצ"ט וזהו מה שהי' לו לבוש מנגה אח"כ פשט מאלו ולבש בחשמ"ל ואח"כ שקישט נפשו רצה לקשט זולתו וכמו שיש פרטים הנ"ל באדם א' כך יש בכללות העולם יש אנשי צורה ואנשי חומר ורצה לזכך חומרם ואחר שהפשיט מלאכים שלו שמיתק ועשה שניהם כאחד מלאכי' קדושי' אז שלח לעשו שהם אנשי החומר מצד הרע של עשו וגו' עם לבן גרתי ותרי"ג מצות שמרתי ויהי לי שור וחמור שהכניען בקדושה ה' מדריגות אלו והמשכיל יבין. וז"ש למצוא חן בעיניך חן גי' נגה מדריגת עשו ודי בזה והבן

ובדרך מוסר נ"ל דכ' בעללו' אפרי' דף מ"ט ביאר פסוק אתם נצבים וביאר כי יש ה' מדריגות א' מעלת הקדימה שראוי להקדים קניני הנפש לקניני הגוף במעשה ובמחשבה במעשה כיצד שאם תבוא איזה מצוה לידו ואיזה גופני אז הוא דוחה הגופני מפני הרוחני ומקדימו ובמחשבה שאפילו בזמן שהוא עוסק במאכל ובמשתה ויתר צרכי הגוף אין כוונתו להנאתו כי אם שיהי' גופו חזק בעבודתו ית' וכמ"ש בכל דרכיך דעהו וכו' וז"ס שור שהקריב אד"הר קרנותיו קודמין לפרסותיו וכו' וזה לפי שחטאו הי' וכו' לכך הקדים חלק הנפש רומז לקרן אל חלק הגוף שהוא פרסותיו ב' כי קניני הנפש והשכל הוא מוסיף והולך תמיד ואינו מתמעט אמנם החומר שבאדם ראוי למעטו ולענותו כי כל עוד שיותש כח החומרי יתגבר כח השכלי וז"ש וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרץ ולא יפחד בחולשת וכו' ג' כי מדת הסתפקו' הוא לבעלי הנפ' השמח בחלקו ובזה יהי' לעול' פנוי לעבוד את ה' וכו' [וזה מעלת יעקב שאמר יש לי כל משא"כ עשו אמר יש לי רב] משא"כ בעלי הגוף והחומר שאינו מסתפק במה שנתן לו הש"י וחומד ומתאווה שאינו שלו וזה שיש לו אינו שלו וכמו שבארתי מאמר חז"ל אין אדם מת וחצי תאוותו בידו יעו"ש ד' כי בעלי הנפש אשר עיני שכל למו והחכם עיניו בראשו להסתכל ביום אחרון ובזה יבחן שכל עניני עה"ז יש להם גבול והפסק ובזה יבוא למאוס בהם משא"כ בעלי הגוף והחומר כסיל אשר בחושך הולך אינו צופה למרחוק כי אם במה שנראין מתוקין לשעה ה' כי בעלי נפש אחר שהוא שלם בכל מעשיו יראה להדריך לזולתו כי כל ישראל ערבים זה בזה משל לאחד הקודח בספינה תחתיו וצעקו עליו ואמר הלא תחתי אני קודח ומהלכם בזה והשיבו לו וכו'. ובזה ביאר ה' ספרים שבתורה נגד ה' בחי' אלו וכו' יעו"ש וזה נ"ל פי' המשנה באבות בן תימא אומר הוי עז כנמר וקל כנשר ורץ כצבי וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים ויבואר אח"כ.

ובזה יובן וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו ר"ל כמו שנא' והלך לפניך צדקך ששלח מלאכים היצה"ר ויצה"ט שיקדימו קניני הנפש שהם הולכין לפניו לעה"ב ואח"כ אל עשו אחיו שהם קניני עה"ז חלקו של עשו והקדים הקדמה נכונה לזו שיוכל להקדים קניני הנפש לקניני הגוף שלא יפתה אותו יצ"הר והוא מה שאמר עם לבן גרתי שיש לו ב' פרוש' א' לשון גירות וב' לשון קיום תרי"ג מצות וזה נמשך מזה לפי שנעשה גר בעה"ז ולא עשה קבע בעה"ז ולא חשק בקניני עה"ז שהם מתוקין לשעה רק בקניני הע"הב הקיים לעולם לכך תרי"ג מצות שמרתי ומאסתי בהבלי עה"ז ואחר עד עתה ר"ל לכך כל קניני עה"ז אחרתי שיה' באחרונה עד עתה שהקדמתי ראשית חכמה יראת ה' שנק' עתה כמ"ש ועתה מה ה' שואל ממך כי אם ליראה וכו' ועצה היעוצה שיוכל לזכות לזה הוא ע"י ה' מדריגות הנ"ל שהי' לי שור וחמור צאן ועבד ושפחה וגי' שהי' לי מוסר משור שהקריב אדה"ר שקדמה קרנותיו לפרסותיו ומזה למדתי להקדים קניני הנפש לקניני הגוף וכנ"ל.

עוד י"ל ע"ד הלצה ויבואר ע"י פסוק ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו ישראל לא ידע וגו' שבנוהג העולם סוחרי ברעסלי מעמיד בהמתו שלשים יום על אבוס ושלשים יום בבואו מברעסלי וא"כ הי' ראוי לבעלים ישראל עמי להתבונן ג"כ כי עוברי דרכים שעוברין בדרך על דרכי תורה שאינן יכולים ללמוד וידוע משאחז"ל ההולך בדרך יחידי ומפרש במדרש שהולך בלא תורה ח"ו מתחייב בנפשו וכשאין לו תבלין של תורה נגד היצה"ר יש לחוש שלא ילכוד בעצת יצה"ר הן בראיה והסתכלות נשי' או בשמיעה ודיבור או במעשה ח"ו [וע"ד הלצה י"ל שזהו טעם ששולחין לברעסלער דבש בביאתו לביתו לאורחי' שהביא] ועכ"פ הי' ראוי שיעשה לעצמו תקנה כמו לבהמתו שיתבודד שלשים יום קודם יציאתו לדרך ויתקשר א"ע בו י"ת כמו שמצינו באברהם אבינו ע"ה קודם ירידתו למצרים וכו' וז"ש וחמור אבוס בעליו ישראל לא ידע להתקשר ולדבק בו י"ת כמו וידע אדם וגו' והבן. וז"ש ויהי לי שור שלמדתי משור שלי מוסר הנ"ל מדריגה ב' וחמור להתיש כח החומר כדי שיתגבר כח השכלי וכנ"ל מדריגה ג' צאן שלמדתי מצאן שלוקה בא' מאיבריו וכולם מרגישין כך ישראל שנמשלו לצאן ולכך ראוי להדריך לזולתו מצד הערבות ואינו יכול לומר מה לך כי תחתי אני קודח בספינה וכו' מדריגה ד' ועבד דנודע משאחז"ל בקדושין י' קבין שינה ירדה לעולם ט' קבין נטלו עבדים וכו' וכמ"ש בעללות אפרים מי איכא דניים ע' שנה בהבלי עה"ז ואינו זוכר אחריתו משא"כ עתה ויהי לי עבד שנכנע בקדו שה להיות עבד ה' לזכור אחריתו ולהסתכל ביום אחרון כנ"ל מדריגה ה' ושפחה דנז' בתיקוני' כי שפח' בישא נק' יותרת הכבד וכו' יעו"ש כי רודף אחר מותרות וכבוד ותענוגי עה"ז משא"כ אחר שהכניעם בקדושה ויה' לי עבד ושפחה במדת הסתפקות מדת יעקב שאמר יש לי כל היפך מדת עשו שאמר יש לי רב ונשלם ה' בחי' הנ"ל שהכניע החומר אל הצורה. וכמו שהוא בפרט כך צריך שיהי' בכלל להמוני עם שהם החומר של אנשי הצורה להכניע' בקדושה ג"כ ע"י שישלח להם מלאכים הנ"ל שממנו יראו וכן יעשו אנשי החומר ג"כ וז"ש ואשלחה להגיד למצוא חן בעיניך לשוב עד ה' וישובו המלאכים אל יעקב וגו' וגם הולך לקראתך כמו שביארתי פסוק ישיחו בי יושבי שער ונגינות שותי שכר ואני תפלה ר"ל בעת שאני מתבודד להתפלל עבורם ולהעלותן אז עת מלחמתן להלחם כנגדי וכו' יעו"ש. וז"ש יותר מה שאתה מכניע את עצמך להם הוא הולך לקראתך עד שהכין א"ע לדורון ולמלחמה ואז וישב עשו לדרכו שעירה ויעקב נסע סכתה ויבא שלם הוא ירושלים אנס"ו.

בפסוק וישלח וגו' הצילני נא מיד אחי מיד עשו כי ירא אנכי אותו פן יבא והכני אם על בנים ואתה אמרת הטיב איטב עמך ושמתי את זרעך כחול הים וגו' והספיקו' רבו א' כפל מיד אחי מיד עשו וחז"ל דרשו וכו' ב' כי ירא וגו' הוא מיותר דודאי מחמת יראה ביקש הצילני וגו' ג' לשון אותו דהל"ל ממני ד' דהל"ל והכה אם על בנים מאי והכני אם וגו' או נוסף ואם על בנים ד' ואתה אמרת וכו' א"כ למה ירא וכו' ה' היטב בזכותך לא מצינו שהבטיחו הש"י וכן הקשה נח"י ופי' דא"ל ואהי' עמך להשרו' שכינתו עליו והיינו היטב בזכותך ו' היכן א"ל כחול הים דלא א"ל רק והי' זרעך כעפר הארץ ורש"י תירץ דאמר זה לאברהם וכו' וק' הל"ל מה שנא' לו מפורש והי' זרעך כעפר הארץ וגו' ז' הא התורה נצחי ול"ל ספורי דברים אלו בתורה ח' ק' להרמב"ם דחשב זה למצות ל"ת שלא יראו ולא יפחדו מאויביהם שנא' לא תערוץ מפניהם ולא תיראום ויעקב הי' בחיר האבות שקיימו כל התורה ומצורף לזה שאמר עם לבן גרת"י ותרי"ג מצות שמרתי וא"כ איך קיים מצוה זה לא תיראום אחר שאמר כי ירא אנכי אותו בשלמא להראב"ד שהשיגו להרמב"ם ואמר שאינו אלא הבטחה ולא אזהרה א"ש דר"ל מאחר שאין לי בטחון ואני ירא א"כ יש חשש וכאשר בארתי מזה במ"א אך בביאור קו' זה יבואר הכל דכבר הקשתי להרמב"ם איך יתכן שיבוא ציווי ואזהרה על זה שלא יפחד מה שאינו בידו כשהוא מפחד כאשר זכרתי מזה במ"א ובארתי זה עם ביאור פסוק וידר יעקב נדר אם יהי' אלדי' עמדי וגו' ע"פ ביאו' משנה דאבות הניעור בליל' וכו' והמפנה לבו לבטלה וכו'. והקשה מוהר"י יעבץ לגירסא זו וכו' יעו"ש.

והעולה משם אם יהי' אלדי' עמדי אז בטוח אני ושמרני בדרך וגו' וא"כ לא תיקשי כאן קו' הרמב"ם שהוא בידו לעשות כך לחשוב בתורה שאז יהי' אלדי' עמו וכו' והדרא קו' מה זה שא' כי ירא אנכי אותו וכו' וכקו' ז' שהיא אחרונה. ונ"ל דיבואר זה ע"י קו' ראשונה וכפל מיד אחי מיד עשו.

ונ"ל דשמעתי ממורי ביאר פסוק הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את והרגו אותי וגו' והעולה משם כי קודם פורעניות באו מחשבות זרות וכו' ודפח"ח. וא"כ הי' כאן ב' מיני מלחמות נגד יעקב וז"ש הצילני נא מיד אחי ר"ל מכוח יד החזקה של אחי במלחמ' הגשמי אך לזה יש תקנה ע"י שיקדש מחשבתו לדבק בו י"ת ויהי' אלדי' עמדי ושמרני וכנ"ל אפס שהיה ירא מיד עשו שהוא שר וכח של עשו שהוא סמא"ל המבלבל במחשבות זרות ואז יש מקום לירא כמ"ש אברהם כי אשה יפת מראה את מחשבה זו פן יגרם והרגו אותי וגו' וז"ש ארמי אובד אבי שהיא המחשבה הנק' אבא ואח"כ וירד מצרימ' והבן וז"ש הצילני נא מיד אחי מיד עשו ב' מיני מלחמה בגשמי וברוחני וזה נמשך מזה וז"ש כי ירא אנכי אותו מיד וכח השר של עשו לבלבל המחשבה וז"ש והכני אם שהיא המחשבה על בנים ז' ימי הבנין שהוא במעשה ג"כ הנרמז בעולם המעשה שהם זו"נ בני הבינה אם על בנים ואתה אמרת היטב ר"ל כשיהי' זכותך דהיינו זכות המחשבה לקיים ויהי' אלדי' עמדי אז ושמרני להטיב ג"כ בזכות אבות אגב זכות עצמו משא"כ זה בלא זה ובאמת ע"י יראה זו נעשה יחוד יראה עם נורא וניצול וז"ש שהתקין עצמו לדורון ולמלחמה ולתפלה שהם הכל עולה למכוון אחד כי מכוח השבירה ירדה ניצוצי השכינ' בתוך עומק הקליפו' של מחשבות זרות וע"י מלחמתו עם יצה"ר ומחשבותיו שהוא ירא וחרד אל צער נפילת נצוצי השכינה בעומק הקליפו' ונעשה יחוד יראה עם נורא ואז יתפרדו כל פועלי און ומעלה נצוצי השכינה מהשבי' דורון למלך מלכי המלכי' והכל ע"י התפלה א"כ מרומז ג' דברים הנ"ל וממנו ילמדו דעת כל אדם יעשה כך ולזה נכתבה פרשה זו שהיא בעבר והווה ועתיד והבן וז"ש כי שרית עם אלדי' ועם אנשים ותוכל ב' מיני מלחמות הנ"ל והבן והנה כמו שהיא בפרט כך יש לפרש בכלל שלא בלבד על עצמו יצא יעקב להתפלל אלא על הכלל כולו יצא בגלות האחרון שהיא שנאת חנם ופירוד לבבות הקשה מכולם כי דורו של אחאב היו עע"ז וכשהי' שלו' בינה' נצחו משא"כ דורו של שאול עתה יאשמו כשחלק לבם

ובזה יובן הצלני נא מיד אחי הנוהג שנאה כעשו שיש בין אחים ואוהבים שנאה ועברתו שמורה נצח כמדת עשו כי ירא אנכי אותו פן יבוא והכני אם הת"ח על בנים המוני עם כי נפלה קטטה ופירוד בין הת"ח שנק' אם הבנים כמ"ש אל תטוש תורת אמך וכמ"ש דדיך ירווך בכל עת ודרשו חז"ל וכו' וגם בין הבנים שהם המוני עם ואתה אמרת וגו' ושמתי זרעך כחול הים המורה על הפירוד כמ"ש במד' איכה נטל חול ואמר שזור חוט מזה יעו"ש.

וזה גורם שכל א' מביא בידו מנחה לעשו שיתגבר על חבירו ועכ"פ טוב יותר בידו ולא בלשונו וז"ש ויקח בידו וכו' אכפרה פניו במנחה וגו' וז"ש ויותר יעקב לבדו זה שהלך בתום בעקב ושפלות בלי חיבור ויאבק איש עמו הם הת"ח שידין יהודאין עד עלות השחר שהיא בלילה של הגלות אשר כל א' מתנשא לאמר אני אמלך אני ת"ח יותר וירא כי לא יוכל לו ויגע בכף יריכו שגורם פירוד לאלו סמכין דאורייתא מתוך שמבזין זא"ז מבוזין בעיני המוני עם עשירי הארץ שלא לסמוך אותן ומ"מ א"ל כי שרית עם אלדי' ועם אנשים ותוכל שהם ב' מיני מלחמות הנ"ל ותוכל והבן והש"י יכפר.

ובזה נבאר המשך הפסוקים וישלח יעקב מלאכי' לפניו אל עשו אחיו ארצה שעיר שדה אדום ויצו אותם לאמר כה תאמרון וגו' עם לבן גרתי ואחר עד עתה ויהי לי שור וחמור וגו' למצוא חן בעיניך וישובו המלאכים אל יעקב לאמר באנו אל אחיך אל עשו וגם הולך לקראתך וגו' וירא יעקב וגו' ויחץ וגו' עד ושמתי זרעיך כחול הים וגו' ושספיקות רבו א' זכרון רב האלשיך לדעת חו"ל שהיו מלאכים ממש למה בחר בהם מבאנשי' ב' איך ישתמש במלאכי עליונים וג' לפניו אין לו שחר ד' כפל עשו אחיו מי לא ידע כי אחיו הוא ה' ארצה שעיר שדה אדום ו' מה ענין עם לבן גרתי וכו' כי לא נעלם ממנו ז' ויהי לי שור וגו' למצוא חן וגו' אדרבה הלא יקנ' וכו' ח' אל אחיך אל עשו כפל ומיותר ט' גם הולך לקראתך תיבת גם וכו' י' דהל"ל בא לקראתך וגו' מלבד ק' הכוללות מה נפק' לן מזה מה דהוי הוי וע"כ הוא בעבר והווה ועתיד בכל אדם ובכל זמן ואיך הוא. ונ"ל דפרשה זו בא ללמדינו כלל גדול בענין כללות עבודת האדם בעה"ז בחומר וצורה הנק' שכל ורצון ונקראו יעקב ועשו כי טענת השכ' שכל מגמתו יהי' לעתיד וצדק לפניו יהלך לעתיד והרצון הו' בהווה כי תאווה היא לעיניים ומוכן לו לעשותו מיד ותשחק ליום אחרון כמ"ש בעקידה הובא לעיל יעו"ש לכך השכל נקרא יעקב שכל השתדלותו בעקב משא"כ הרצון והתאווה נק' עשו הוא אדום לעשות מיד רצון התאוה שנק' אדום חמימו' ואדמימיות התאוה כנודע וגם זה עשו איש שעיר המעלה שערות לחמם גופו ואנכי איש חלק כי חלק ה' עמו שהוא לעתיד ואינו מזומן ומי ישמע לי ויען כי רבים המשתתפי' עם הרצון לזה אמרו בש"ס דנדרים עיר קטנה ואנשי' בה מעט ובא מלך גדול וכו' כי רבים המתאוים בהווה ולא בעתיד לכך המלחמה גדולה להלחם עם היצה"ר כי טענת השכל כמעט רעוע נגד טענת הרצון וכמו שהוא המלחמה בין השכל והרצון כך נמשך מזה המלחמה ושונאי' גשמיים כמו שבארנו קו' הרמב"ם שלא לירא מאנשי המלחמה וכו' והא אין זה בידו וכו' ובארנו כי יש ב' מיני מלחמות מלחמה אשר בידינו מלחמת היצה"ר הרוחני ומלחמת הגשמי הסוס מוכן למלחמה ולהש"י הישועה ובאמת ב' מיני מלחמת הנ"ל סובב על קוטב א' שזה נמשך מזה כי בהכנע השונא העליון גם התחתון נכנע ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו זה היצה"ר כמשחז"ל וא"ש דברי הרמב"ם מאחר שהוא בידו וכו' וכן מפורש בזוהר סוף וישלח אתה סתר לי וכו' ב' מיני שונאים יש לאדם שונא עליון ותחתון ובהכנע עליון נכנע התחתון וכו' יעו"ש.

מצוה אחת מתרי"ג מצות ל"ת

על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה וגו' וכדי לבאר מהות ענין מצוה זה דרך רמז מוסר נ"ל לבאר הספיקות הנופלי' בהמשך פסוקים השייכים למצוה זו ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו וגו' וירא כי לא יוכל לו ויגע בכף יריכו ותקע כף ירך יעקב וגו' ויזרח לו השמש כאשר עבר את פנואל והוא צולע על יריכו על כן לא יאכלו ב"י את גיד הנשה וגו' כי נגע בכף ירך יעקב וגו' וי"ל א' ק' האלשיך מה השמיענו ויותר יעקב לבדו כי אם עבר הכל ידוע שיותר לבדו ב' הקשה ג"כ א"י כל מחנה אלדי' ואיך לא שמרוהו ותקע כף יעקב ג' הקשה ג"כ וירא כי לא יוכל לו וגו' א"כ איך הוקע כף יריכו ד' דזרח לו השמש וכי לו לבדו זרחה וכק' הש"ס דחולין ותירץ הש"ס ידוע ועו' דאמר והוא צולע אחר שזרחה לו השמש וז"א ה' אמרו על כן לא יאכלו ב"י וכו' הי' ראוי ליכתוב זה לעיל אחר אומרו ויגע בכף יריכו ותקע וגו' על כן וגו' ו' שעיקר חסר דלעיל ה"לל ויגע בכף יריכו בגיד הנשה ובזוהר פ' וישלח דף קע"א ויגע בכף יריכו דאתחכם לקבלי' אמר כיון דאתברו סמכין דאוריית' מיד אורייתא לא אתתקף וכדין יתקיים מה דאמר אבוהון הקול קול יעקב והידים ידי עשו והי' כאשר תריד וכו' וכד חמא דלא יכיל לה לאורייתא כדין חליש תוקפא דאינון דסמכין לה ולא יהי' הקול קול יעקב ויהי' ידים ידי עשו וכו' יעו"ש הרי משמע דעיקר קאי על כף יריכו וראוי שלא יאכלו כף הירך ואמאי לא יאכלו גיד הנשה ז' יש להבין תואר שנק' גיד הנשה וראוי לקראותו גיד הניתק שניתק ממקומו וכפי' רשי' יעו"ש. ונ"ל דאי' במשנה דאבות פ"ג ר' חנינא בן חכינאי אומר הניעור בלילה והמהלך בדרך יחידי והמפנה לבו לבטלה הרי זה מתחייב בנפשו וכ' החסיד מוהרי' יעבץ הגורס והמפנה הוא טעות כי הניעור בלילה או מפנה וכו' א"כ היינו המפנה ואם לאו למה יתחייב ולית נגיר דיפריקינו עכ"ל ובטעם המפנה דחייב כ' דדרשו חז"ל אל תפנו אל האלילים אל תפנו מדעתיכם כי בעת שסר הדביקות ממנו בינו לבין קונו אז סר ממנו השגחת יוצרו ואם תמצאהו רעה אינו כי אם בעבור שהפנה מחשבתו מעבודת הש"י כמ"ש על כי אין אלודי בקרבי מצאוני הרעות האלה וכו' יעו"ש ולי נראה לקיים הגירסא הניעור בלילה כי הרשעים נמשלו ללילה וכמ"ש במד' ויהי ערב אלו מעשיהן של רשעים וכו' ונקרא ישן וכמ"ש בעללות אפרים מי איכא דניים ע' שנין וכו' והצדיק שנק' ויהי בקר עת להיות ניעור ובהיותו בין הרשעים שנק' לילה ואינו מזהיר אותן שישובו בתשובה מתחייב בנפשו וכמ"ש בש"ס דשבת על זקנים שלא מיחו בשרים וכו' משא"כ כשאתה הזהרת את הרשע אז רשע בעונו ימות ונפשך הצלת והמהלך בדרך יחידי היינו ע"ד שכ' בזוהר ויחי דף ק"ל המלאך הגואל אותי וכו' ועל דא יזדהר בר נש דלא יפוק יחידי באורחא מאי יחידי דיזדהר בר נש למיטר פקודי אורייתא בגין דלא תעדי מני' שכינתא ויצטרך למיזל יחידי בלא זווגא דשכינתא וכו' וז"ש יעקב אם יהי' אלדי' עמדי דא זווגא דשכינתא ושמרני בדרך זה וכו' יעו"ש והמפנה לבו לבטלה גם בהיותו בביתו ביום פנוי אז חייב וא"ש גירסא הנ"ל ועיין מה שכ' בזה במ"א הגם דיש בזה דבר פנימי המפנה לבו לבטלה דכתבתי ביאור משנה טוב תורה עם ד"א וכו' הגם שאמרו הרבה עשו כרשב"י ולא עלתה בידם היינו כמו שביאר מורי זלה"ה שעשו כרשב"י לעשות כמוהו ולא מהלב וכו' ודפח"ח אבל העיקר לקיים שניהם שיעסוק בד"א ולבו יהי' דבוק בו ית' ואז יתקיים שניהם בידו משא"כ כשעוסק בד"א ומשא ומתן ולבו פנוי לבטלה שלא להרהר בתורה ועי"ז הטירדא מצוי השכחה והשוכח דבר א' ממשנתו חייב בנפשו והבן העולה מזה שיראה שלא יסור דביקות שבינו לבין קונו ולא יפנה לבו לבטלה ואפשר שזהו מה שכ' בש"ס דמכות בא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמונתו יחי' כי האמונה הוא הדביקות בו ית' ועי"ז יחי' היפך המפנה וכו' שמתחייב בנפשו והבן. ובזה יובן ויותר יעקב לבדו ר"ל תיכף שהסיח דעתו מהדביקו' שבינו לבין קונו וסר ממנו השגחת יוצרו כנ"ל ונשאר לבדו מזווגא דשכינתא ומיד ויאבק איש עמו וגו' וכמ"ש הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני וגו' וכאשר סרה ממנו השכינה אז גם מחנה השכינה שנק' מחנה אלדי' סרו ממנו ג"כ לשעתו לכך ויאבק איש עמו עד עלות השחר ע"ד הנבל וכינור אעירה שחר וכמ"ש בטור א"ח סימן א' אני מעיר השחר ואין השחר מעיר אותי ופי' הט"ז וכו' יעו"ש וה"נ אז הי' השחר מעיר אותו והבן שחזר לדביקות שבינו לבין קונו ואז לא יכול לו אבל יוכל ביוצאי יריכו לא בלבד שנגע בכף יריכו ע"י שנטל מהם סמכין דאורייתא כמ"ש בזוהר הנ"ל אלא גם ותקע כף ירך ליטול האמנה מהם שהוא נק' תרי סמכי קשוט בסוד תרין ירכין כי לא חרבה ירושלים אלא בשביל שפסקו אנשי אמונה וכו' כי כל זמן שהי' צדיק באמונתו קיים אז יחי' משא"כ כשפסקו מהם האמונה.

ונ"ל דזה מ"שכ בזוהר פ' ויצא בס"ת דף קמ"ח ע"ב וז"ל מהו ויגע בכף יריכו לי' לא יכול אבל נגע בכף יריכו דאינהו נדב ואביהוא בסיבת אש זרה וכו' יעו"ש ור"ל דמבואר בכתבים כי נדב ואביהוא הם סוד נ"וה תרין פלגי גופא וכו' יעו"ש. א"כ הם תרי סמכי קשוט שורש האמונה שניטל האמנה מיוצאי ירך יעקב והבן.

וז"ש ויזרח לו השמש ר"ל שחזר לדביקות שבינו לבין קונו שהש"י נק' שמש ומגן ה' והיינו לו לבדו זרחה ולא ליוצאי יריכו כאמור וז"ש אח"ז והוא צולע על יריכו ר"ל גם שזרחה לו השמש היינו לו לבדו אבל ליוצאי יריכו עדיין נשאר צולע על יריכו ע"כ לא יאכלו ב"י דנודע כי תואר ישראל בספי' ת"ת וב"י הם נ"וה וכמבואר בכתבי' ושמרו ב"י את השבת יעו"ש א"כ מבואר כי להם שייך מצות זו לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה וכו' כי מה שנגע בכף ירך יעקב אינו עצם המכה מה שביטלו סמכין דאורייתא וכו' רק זה נוגע בגיד הנשה היותר קשה דע"י שניטלה מהם גם האמנה אז יומם ולילה לא ישבתו לנסוע אנה ואנה לטרוף טרף פרנסת ביתו שטו העם ולקטו בשטותא נסבין לגרמייהו כמ"ש בזוהר שם ועי"ז נק' גיד הנשה דמנשה לפולחנא דמריהן וכמ"ש במד' הנעלם פ' וישלח דלכך נק' גיד הנשה יעו"ש וזה יותר קשה בנטילת האמנה מהם ממה שניטל הסמכין וכמ"ש בח"ה שאמר אחד לחסיד שהי' נודד מביתו ללחם פרנסתו וכי אלודיך אינו יכול לפרנסך במקומך והודה לו וחזר למקומו וכולי יעוין שם וק"ל.

בפסוק וישב ביום ההוא עשו לדרכו שעירה ויעקב נסע סכותה ויבן לו בית וגו' וי"ל ל"ל ביום ההוא ב' מה מלמדינו בזה ג' איך שייך זה בכל אדם ובכל זמן.

ונ"ל דשמעתי ממורי ביאר ש"ס לא גלו ישראל עד שכפרו בה' ובדוד וכו' וביאר ש"ס אין בין עה"ז לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד וכו' [פן ב' דכ' החסיד מוהרי' יעבץ מופת מובהק אם הש"י לנגד עיניו שהוא פרי כל התורה ובו תדבק וגו' הוא השפלות וההיפך הגאוה ומביא משל ב' סוחרים] שיעבוד מלכיות בלבד וכו' דאמרו בש"ס מי שעברו עליו ארבעים יום בלא יסורין קיבל עולמו וכו' היכי דמי יסורין המושיט ידו לארנקי וכו' והקשה הא אין יסורין בלא עון וכי ס"ד שזה נחשב לכפרת עון. וביאר כי צדיק באמונתו יחי' כי המאמין בהשגחה פרטי' של הש"י ויודע בו כי כל מאורעות של האדם הוא ממנו י"ת הן דבר קטן או גדול הכל הוא בדין אדני דינא דמלכות שמיא והוא לסיבת חטאו ומיד נתחרט ומלא חרדה ופחד ה' מיד מוחלין לו מאחר שהוא מאמין וחוזר בו ומדבק מחשבתו בו י"ת לכך גם המושיט ידו וכו' אחר שהוא מאמין שזה לסיבת חטאו ומתחרט נחשב לכפרת עון ובחי' זו נק' דוד כי אין סוף שנק' אין הוא בחי' ד' ומזה נמשך שהיא ו' אל ד' ב' שהוא תכלית השפלות הכל בהשגחה פרטיות ממנו י"ת וכו' וכשאינו מאמין זה שהכל בהשגחה פרטיות ממנו י"ת רק אומר כחי ועוצם ידי. עשה לי זה נק' כופר בהש"י ובבחי' דוד הנ"ל כי כופר בדין מלכות אד' רק מלכות הוא מכוסה ומשועבד אל הקליפה המכסה ומסתיר עניני השגחתו ית' מבני אדם ולעתיד בימות המשיח אשר את רוח הטומאה יעביר מן הארץ אז יתגלה השגחתו י"ת בפרטי פרטות וכו'

ובזה יובן לא גלו ישראל עד שכפרו בהקב"ה ובמלכות בית דוד וכו' וזהו שבין עה"ז לימות המשיח שיעבוד מלכיות בלבד והבן ודפח"ח ובזה יובן וישב ביום ההוא שהוא לעתיד שנק' יום ההוא יודע לה' וגו' וכמ"ש בזוהר סוד ביום ההוא וכו' אז את רוח הטומאה אעביר מן הארץ שהיא הקדושה ושב עשו לדרכו שעירה שהופרש מהקדושה ויתגלה השגחתו ית' בפרט ואז ויעקב גם המוני עם שנק' בשם יעקב נסע סכותה שהיא סוד סוכה צלא דמהימנותא לחסות בצל סוכה כ"ו ה"ס בסוד וה' בהיכל קדשי ה"ס גי' היכל וכו' והבן הגם די"ל כמ"ש בזוהר בשביל שעיר ר"ח ושעיר יה"כ אתפרש הסט"א מהקדושה ואז יש יחוד וכו' ובזה יובן וישב ביום ההוא עשו לדרכו שעירה ואז ויעקב נסע סכותה והבן.

עוד י"ל ביאר קצת ספיקות הנ"ל עוד נבאר תנחומא ויחץ את העם זיינם מבפנים והלבישן מבחוץ וכו'. במדרש אל המחנה האחת והכהו אלו אחינו שבדרום והי' המחנה הנשאר לפליטה אלו אחינו שבגלות ומ"מ היו מתענים עליהם וכו' ובילקוט יש נוסחא זה וכו' יעו"ש. והוא פלאי ונ"ל בביאור ק' א' מה דהוי הוי. ונראה דנרמז בפ' זו ב' סוגי עבודת הש"י שהוא כלל גדול. סוג א' דכתבתי לקמן בביאור הגדה עבדים היינו לפרעה במצרים וכו' ואלו לא הוציא הקב"ה את אבותינו הרי אנו ובנינו וכו' ואפי' כולנו חכמים וכו' העולה משם שצריך אדם לטהר מחשבתו תחלה ואח"כ יעשה מעשה המצוה בין בעובדא בין במלולא שיהי' זכה וטהורה בלי שום פני' חיצונית וז"ס מ"ש ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב כשהי' יוצא להתפלל הי' נזהר להסיר ולפנות ערב שהם מחשבות רעות וזרות עד שיהי' תפלתו זכה כעצם השמים בחי' יום לטוהר וכמו שכתבתי לקמן בשם הש"ך על התורה כי צריך שיעשה המצות בלי שום פני' חיצונית שאם ילבישם חומריות נשארו בזה העולם ולא ילכו עמו לעה"ב וכו' יעו"ש וכאשר אין לו לבוש מן המצות לעה"ב ערום ישוב לעה"ז להתגלגל עד שיזכה לקיים כל תרי"ג מצות בטהרה כמבואר בס' הגלגולים יעו"ש וזהו איחור זמן הגאולה שצריך לברר עד עקבות משיחא וכו' והבן וכ"כ בשער היחודים כתבתי מזה לקמן מכל מצוה נעשה מלאך ואם עשה המצוה בלי פני' אז גם המלאך שנברא מהמצוה הזאת הוא קדוש וטהור ואם וכו' יעו"ש.

אמנם יש סוג ב' בחי' פנימית יותר מסוג א' הנ"ל ונבאר משנה דאבות פרק א' אל תאמר לכשאפנה אשנה שמא לא תפנה ולפי פשוטו משמעותו לשאפנה ממחשבות זרות אשנה סדר למודי משא"כ עתה שאני טרוד במחשבות זרות אל תאמר כך שמא לא תפנה ויתבטל מלמודו לגמרי וכן בתפלה וכו' אך יש לפרש יותר פנימי עם שאר משניות בפרק זה משנה ז' הרחק משכן רע ואל תתחבר לרשע ואל תתיאש מפורעניות פרק ב' רבי אמ' איזה דרך ישרה שיבור לו האדם וכו' והקשה במד"ש שהוא דלא כריב"ז דאמר צאו וראו איזה דרך שידבק בו האדם וכו' יעו"ש פרק ג' משנה י"ב הוי קל לרא' ונוח לתשחורו' והוי מקב' את כל האדם בשמחה. פרק ד' איזה חכם הלומד מכל אדם שנא' מכל מלמדי השכלתי. פרק ה' משנה ך' הוי עז כנמר וכו' וגבור כארי לראש וכו' ונראה לבאר כל זה בחדא מחתא דכתבתי לקמן ביאר ש"ס לעולם יעסוק אדם ובמצות שלא לשמה שמתוך וכו' והקשו התו' וכו'. דשמעתי ממורי חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך שיהי' התחלת תורה ותפלה ומצוה עם היצה"ר שלא לשמה ובזה לא יקטרג עליו היצה"ר ויוכל לגמור לשמה וז"ש חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך ודפח"ח יעו"ש.

העולה מזה שצריך לגנוב דעת היצה"ר וישתתף עמו בתחלה ואח"כ יראה לגבור כארי ויעשה לשמה וזש"ה אני חכמה שכנתי ערמה וגו' וזש"ה בא אחיך במרמה וכמפורש בזוהר הגם שזה סכנה יותר שיכנס בגלות של היצה"ר להתחבר עמו ומי יודע איזה צד גובר אם יוכל ליפרד ממנו אח"כ וכמו שכ' בפ' ע"ח סכנת נפילת אפים מי יודע אם יוכל לעלות משם כי אין אתנו יודע עד מה וכו' יעו"ש מ"מ יתן דעתו ליזהר שיוכל לעלות ויתפלל להש"י שיעזור לו נגד היצה"ר ואז טוב סוג זה יותר מסוג א' הנ"ל והבן זה היטב כי זה סוד דעייל ונפיק שהיא בחי' מעולה יותר ממאן דלא עייל כלל.

ובזה יובן כל המשניות הנ"ל אל תאמר כשאפנה אשנה ר"ל להסיר ולפנות תחלה פני' חיצונית ואז אתחיל לשנות וללמוד כי אז מתגרה בו היצה"ר יותר כמ"ש היעבץ פרק ה' דאבות עשרה נסים וכו' ולא אירע קרי לכהן וגדול ביה"כ והקשה מה זה נס כי כל ז' ימים היו בטהרה ופרישה ולא הי' ישן כל הלילה וכו' וביאר כי היצה"ר והיצה"ט הם אויבים זה לזה וכאשר קרוב א' להיות מנוצח אז מתחזק יותר נגדו והי' קרוב להיות הכהן בעל קרי רק מצד הנס וכו' יעו"ש לכך ה"נ כאשר מתחיל להסיר תחלה פני' חיצונית להתגרות עם היצה"ר אז מתחזק נגדו יותר וז"ש אל תאמר לכשאפנה אשנה שמ"א לא תפנה ר"ל אם יתחיל מן שמאלא עם יצה"ר שהוא לצפון שמאלא אז תפנה תוכל לפנות אח"כ וז"ס שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני והבן. ובזה יובן משנה רבי אומר איזה דרך ישרה שיבור לו האדם ר"ל שיתחיל שלא לשמה שיהי' לו תפארת מן האדם הבליעל הוא היצה"ר וכמ"ש בפ"ו דיבמות אדם אתם וכו' והקשו התו' ומשני וכו' יעו"ש משא"כ ריב"ז לתלמידיו וכו' והבן ובזה יובן איזה חכם הלומד מכל אדם מהיצה"ר ג"כ רק שצריך להשכיל בזה וז"ש מכל מלמדי השכלתי איך ינהוג עמו אח"כ וכנ"ל. ובזה יובן הוי עז כנמר וכו' שהוא מדות היצה"ר בהתחלה רק אח"כ צריך להתגבר כארי איך יוכל לעשות רצון אביו שבשמים עם היצה"ר לשמה והבן.

ובזה יובן סדר הפרשה וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו הוא בחי' עבודת ה' סוג א' הנ"ל כי לפני המעשה שעשה איזה מצות ותורה ותפלה הי' נזהר לטהר מחשבותיו תחלה שהם חכמה ובינה שלו שנק' מלאכי' כמבואר בס' הכוונת ענין כתר במוסף שבת שאומרים כתר יתנו לך ה' אלדינו מלאכים המוני מעלה פי' מלאכים הם או"א ח"וב וכו' יעו"ש. וז"ש וישלח יעקב מלאכים הם ח"וב מחשבותיו לפניו אל עשו ר"ל לפני וקודם עשיית המצות שנק' עשו לשון עשי' שהיה נזהר לטהר מחשבתו תחלה מפני' חיצונית וז"ש עם לבן גרתי כי תרי"ג מצות שמרתי שתהי' בתכלית הליבון ע"ד בכל עת יהיו בגדיך לבני' וזה גורם ואחר עד עתה שמאחר זמן הגאולה עד שיקיים כל א' תרי"ג מצות בתכלית השלימות והליבון ואז יש לי ב' משיחין משיח בן יוסף בכור שור הדור ומשיח בן דוד עני רוכב על חמור וז"ש ויהי לי שור וחמור ואשלחה להגיד למצוא חן בעיניך כי כשיסתיימו לברר מן קליפת נגה גי' חן עד עקביים סוד עקבת משיחא אז זמן הגאולה וז"ש למצוא חן בעיניך שנמתק ונברר קליפת נגה של עשו של עונם עשיה והבן. וישובו המלאכים וגו' וגם הולך לקראתך ר"ל יותר שאתה מתגבר נגד היצ"הר להסיר ממך כל צד יצ"הר ופני' חצונית מסדר תפלה שלך ותורה ומצות שאתה מטהר עצמך לגמרי אז גם הוא הולך לקראתך ומתגבר כנגדך כמ"ש היעבץ הנ"ל בענין כה"ג ביה"כ וכו' לכך וירא יעק' מאוד ויצר לו ר"ל יותר שהי' ירא יעקב מלפני ה' לטהר עצמו מכל פני' חיצונית יותר הי' היצ"הר מתגבר כנגדו ויצר לו שהיצר לו היצ"הר שהתגבר נגדו עד שנתן עצה לנפשו ויחץ וגו' כתנחומא הנ"ל זיינם מבפנים והלבישן מבחוץ ר"ל מבחוץ הלבישן בלבוש יצ"הר ומבפנים זיינם בכל זיין נגד היצ"הר ר"ל בתחלה יתחילו עם היצ"הר המצוה ותורה ועבודת הש"י ואח"כ ואשיבה רגלי אל עדותיך שזה יהי' מבפני' שלא יתגלה כוונת' זה מיד בהתחלה וכנ"ל

וז"ש אם יבוא עשו אל המחנה האחת והכהו ופי' במדרש אלו אחינו שבדרום ר"ל אלו שמתחיל' מיד בדרום קו ימין שהוא לב חכם לימינו להתחיל מיד מלחמה עם היצה"ר לכך והכהו עשו ושרו היצ"הר שהוא סוג ה' הנ"ל בעבודת ה' והי' המחנה הנשאר לפליטה אלו אחינו שבגלות שמשתתף עצמו תחלה עם היצה"ר שהוא גלות לנשמה כמו ששמעתי ממורי קרבה אל נפשי גאלה שהוא גלות הנשמ' מיצ"הר וכו' ודפח"ח ומ"מ עי"ז יהי' לפליטה שיפנה אח"כ לימין ויוכל לגמור המצוה וכנ"ל ונראה שזהו לשון לב חכם לימינו ר"ל שיתחיל משמאל ויפנה לימינו והבן. והיינו סוג ב' הנ"ל בעבודת ה'.

אמנם שיש בזה סכנה שיתחבר תחלה עם היצה"ר ומי יודע שיוכל אח"כ להמלט מגלות היצה"ר זה לכך היו מתעני' עליה' שלא ישארו ח"ו בגלו' זה. ונלמ' זה מאבינו יעקב שהוצרך להתפלל על המחנה זה שיהי' לפליטה וז"ש אלדי אבי אברהם ואלדי אבי יצחק ה' האומר אלי וגו' קטונתי מכל החסדים ומכל האמת וגו' ופי' רז"ל שמא נתכלכלתי בחטא לכך אני ירא וכו' והוא דכתבתי דשמעתי ממורי בשם הרמב"ן כי בימי הקטנות מצוי החטא והעונש וכו' יעו"ש וז"ש קטנתי וגו' כי בימי הקטנות שהם ימי הדין היפך ימי הגדלות שהם חסדים ורחמים וז"ש קטנתי מכל החסדים שהוא אז בימי הקטנות לכך אני ירא מהחטא הגורם עונש לימסר ביד עשו והוצרך להתפלל שינצל מהחטא עכ"פ וז"ש כפל הצילני נא מיד אחי מיד עשו וגו' כי היצה"ר נק' אחי כמ"ש בזוהר פ' לך לך ד' פ' ע"ב ויאמר אברם הנשמה ללוט הוא היצה"ר אל נא תהי מריבה וגו' כי אנשים אחים אנחנו היצה"ר ויצה"ט קריבין דא בדא דא לימינא ודא לשמאלא הפרד נא מעלי סגיאין חייבין אינון בעלמא זיל ושוט בתריהון ואתפרש מעמי וכו' יעו"ש וז"ש הצילני נא מיד אחי היצה"ר שינצל מהחטא ובזה ינצל מהעונש שלא ימסור לי"ד עשו כי ירא אנכי אותו פן יבוא והכני אם על בנים שלא ישאר במחשבה זו שנק' אם והחולדה והמעשה נק' בנים ואני ירא שלא ישארו בגלות זה של היצה"ר להוציא תולדות עם מחשבת היצה"ר זה ובזה והכהו אם על בנים לכך התפלל שיזכו לצאת מגלות זה של היצה"ר שהיא תחלה המחשבה שנק' אם קודם שיעשו המעשה שנק' בנים שיהי' המעשה מצד ימין אחר שפנה משמאל לימין ועפ"ז נראה לבאר ממ"ש בש"ע א"ח בהילכות פסח ס' תל"ח מש"כ רמ"א בהג"ה דין עכבר נכנס ויוצא השמיט הרב הואיל ולא שכיח ע"כ ונ"ל ע"ד רמז מוסר הנ"ל והבן שיש בחי' סוג ב' הנ"ל שנכנס בין הקליפות כמו עכבר ויוצא מהקליפות בסוד עייל ונפיק דהנה הרב שדורש כ' יום קודם פסח או עכשיו בשבת הגדול ועיקר הדרש לידרש בדרכי עבודת ה' ומ"מ בחי' זו דעייל ונפיק סוד עכבר נכנס ויוצא השמיט הרב לידרש משום דלא שכיחי שיכול לעמוד בזה כמ"ש מוהרח"ו בסוד נפילת אפיים שהוא דעייל ונפיק עכשיו אין אתנו יודע עד מה וכו' יעו"ש וגם זה לא שכיחי דעייל ונפיק ולכך שומר נפשו ירחק מזה והבן וכן הרב הדורש עצמו צריך שיהי' עייל ונפיק כמ"ש על פסוק ויקחו לי תרומה יעו"ש והיינו ע"י הפשט חריף נכנס בגאוה תוך הקליפות ואח"כ ע"י הדרש ומוסר ישבר הקליפות כמו ששמעתי ממורי כי ענין גלות מצרים היה שחסר מהם הדעת שידעו להכריע שיש בורא א' המחדש בטובו תמיד מעשה בראשית וכו' עד שבא משה בחי' הדעת וע"י הנסים שעשה נתפרסם בעולם שיש בורא אחד המחדש תמיד.

אמנם בחי' דעת זה שנתגלה ביציאת מצרים הי' דעת דנוקבא אך דעת דדכורא יתגלה לעתי' בימות המשיח והיינו שיה' עיניך רואות מוריך שיראו אותיות התורה והתפלה שלומדים ומתפללים לנגד עינים שהם עולמות מצוחצחות וכו' וז"ש חז"ל עין רואה ואוזן שומעת וכו' וז"ש בעל הגדה אראב"ע הרני כבן ע' שנה וכו' ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות ר"ל שיכול לפרסם חידוש העולמות שנק' י"מ בלילות שאין אורות ועולמות עליונות נראים כי חושך הקליפות הנק' לילות גורם זה שאי אפשר שתאמר י"מ שהוא פרסום חידוש העולמות עד שדרשה בן זומא וכו' כי סגולת הדרשה לשבר הקליפות ואז הי' יכול להראות פירסו' י"מ מה שאי אפשר להראות כי אם לעתיד יהי' נראה עין בעין וז"ש חכמים כי תכלית זה יהי' לימות המשיח וכו' ודפח"ח.