תולדות יעקב יוסף, וישב

וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען אלה תולדות יעקב יוסף בן וגו' ודרשו חז"ל ביקש יעקב לישב בשלוה קפץ עליו רוגזו של וכו' ולולי דמסתפינא הייתי מפרש באימ' וביראה דקבלתי מפי הרב המנוח מהחסיד מוהרי"ל פיסטנר פי' הברכה ברוך אתה ה' אלדינו וגו' כי וגבורת המל' הנק' יראה דינא רפיא נמתק תחלה ע"י ת"ת הנקרא נורא ואז אח"כ יוכל למתוק אלדי' דינא קשיא ע"י ת"ת עם החסד וכו' יעו"ש. ובזה יובן וישב יעקב בארץ מגורי אביו שע"י שנתיישב יעקב ת"ת למתק גבורה שהיא מגורי אביו אז נמתק ע"י חסד ונק' ארץ כנען שנכנע בימין והבן. ובזה יובן ביקש יעקב לישב בשלוה כי יעקב נק' ת"ת עלמא דדכורא בעמידה ורצה להתייחד עם עלמא דנוק' שהיא בישיבה ע"י יסוד הנק' שלום ושלוה וכמ"ש בזוהר אלה תולדת יעקב יוסף ע"י יוסף עביד יעקב תולדות וכו' לכך קפץ עליו רוגזו של יוסף ע"י נסיון במצרים אז נעשה צדיק ועביד יעקב תולדות על ידו והבן.

עוד י"ל ע"ד ששמעתי ממורי כי אדם השלם אם יזדמן לו איזה ביטול תורה ותפלה יש לו להבין שגם זה הוא ידו ית' שדוחה אותו כדי שיתקרב יותר בסוד שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני וכו' ודפח"ח. וזה ששמעתי מן מוהר"ן עיין בקו' אחרון וכו' וז"ש שויתי ה' לנגדי תמיד וק"ל

ובזה יובן בארץ מגורי אביו שנתיישב יעקב ליתן דעת גם בארץ מגורי אביו שמאלו תחת לראשי כשהי' לו ביטול תורה ותפלה שזה הוא ידו ית' כדי שיתקרב וימינו תחבקני ואז נק' ארץ כנען שנכנע הגבורה ונמתק והבן.

עוד י"ל דשמעתי בשם הרב המגיד מוהר"ם אל תהיו כסוס כפרד אין הבין במתג ורסן כי יש ג' קוין קו החסד נתעורר שמחה בעולם והצדיק מעורר השמחה בקדושה וכו' וקו הפחד והגבורה הצדיק מקשרו בשרשו וכו' ודפח"ח. ובזה יובן כי נתיישב יעקב להבין כשהי' בארץ מגורי אביו שנתעורר קו הפחד ומגורי אביו בעולם למתק בשרשו ונימתק ונכנע בשרשו וז"ש בארץ כנען וק"ל וז"ש כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה כי מתוק הדינין הנק' ידך שמאל בשרשן היא ע"י בינה הנק' לחמה כנודע והבן. עוד י"ל כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך דמצינו שהי' הדיבור בגלות מצרים וכו' ור"ל דבארתי פלוגתא דר"י ור"ל ופערה פי' לבלי חק וכו' יעו"ש.

והעולה כי ע"י הכח בכל רמ"ח איבריו במצוה א' לבד ניצול מגיהנם. וה"נ הדיבור שהיא בהכרזה ובכח משא"כ אמירה בחשאי והי' הדיבור בגלות להתפלל בכח ובהרמת קול שהי' כל אחד בוש מחבירו בסוד ויהיו שניהם ערומים ולא יתבששו קודם החטא משא"כ אח"כ וכו' וכאשר בארתי מזה במ"א וז"ש כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה כי נודע מעלת הצעקה יותר מכל עשרה מיני לשונות של תפלה וגם כשהוא בכח בוקע כל האוירים כמ"ש הקדמונים והבן ובדרך הפשוט נ"ל וישב יעקב בארץ מגורי אביו כי עקב ענוה יראת ה' וז"ש כי ע"י תואר יעקב עקב ענוה זכה ליראת ה' שהיא ארץ מגורי אביו פחד יצחק יראת ה' וגו' אלה תולדות יעקב יוסף דכ' בח"ה שער הכניעה סוף פרק ט' משפיל עצמו למי שמקוה תוספת על ידו וכו' וז"ש כי תולדת הכניעה א"ע ועקב הוא למי שיקבל תוספת ממנו ותולדת יעקב יוסף וגו' וק"ל

ומה שאמר ביקש יעקב לישב בשלוה נ"ל לבאר ע"י ביאר חז"ל כך דרכה של תורה פת במלח תאכל וכו' ואם אתה עושה כן אשריך בעה"ז וטוב לך לעה"ב וכו'. והקשו ובדרך פנימי כי היסוד עול' עד הדעת לקבל השפע ומשפיע לת"ת הנק' יעקב בסוד ויכלכל יוסף את אביו וכו' יעו"ש וז"ש אלה תולדת יעקב יוסף והבן והש"י יכפר. המפרשי' מהו אשריך בעה"ז ונ"ל דכ' במשנה דאבות הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם ורבו המפרשים בזה ענין העולם אי מעה"ז קאמר או מעה"ב או משניהם יעו"ש ונ"ל דכ' בח"ה שער הכניעה פרק י' וז"ל תועלת הכניעה ג' בעניני עה"ז וג' בעניני עה"ב ג' בעה"ז א' שישמח בחלקו כי מי שנכנס בו הגאוה והגדולה אין העולם וכל אשר בו מספיק לכלכלתו לגובה לבו משא"כ הנכנע אין לנפשו שום מעלה אצלו ומה שמזדמן לו מן העולם מסתפק לו למזונותיו וזה יביאהו כמנוחת נפשו ומעוט פחדו וכו' ב' הנכנע סובל בעת ביאת הפגעים וכו' והגאוה פחדו גדול וסבלו מעט וכו' ג' הנכנע מוצא חן בעיני כל אדם וכו' כי רואה לכל א' מעלה יתירה על עצמו וכו' ג' בעסק עה"ב א' הנכנע לחכמים יחכם וז"ש הוי מתאבק בעפר רגליהם ואז ילמד עסיס דרכו משא"כ הגאוה מתנשא מלכת אל אנשי החכמה כמ"ש רשע בגובה אפו בל ידרש וכו' ב' הנכנע ממהר למעשה עבודה בחריצות שלא לבזות שום מצוה קלה והמתגא' מתאחר מעשו' העבודה לרום לבבו וכו' ג' הנכנע מקובל מעשיו לפני אלדי' שנא' לב נשבר ונדכה וגו' יעו"ש

ובזה יובן כי ג"ד מוציאין מן העה"ז וג"ד מעה"ב והם ששה הנ"ל וסתם מן העולם לכלול שניהם וז"ש הקנאה שמקנא לאחרים על שרואה דבר שאינו בו בין בגשמי בין ברוחני והוא שונא אותו שנאת חנם מתמת קנתה היפך הנכנע שמוצא חן בעיני כל אדם מחמת שרואה שכולם טובים יותר ממנו לכך מוציאין אותו מכללות העולם שהוא שנוי להם ומהע"ב שהוא שנוי בעיניו ית' שש הנה שנא ה' גבה עינים וכו' התאוה רב התאוה היפך הסתפקות שאין כל העולם מספיק לו ומוציאין אותו מעה"ז ומעה"ב לרום לבבו נתבזה עשות העבודה והמצוה בעיניו וכו' הכבוד בבוא הפגעים אינו יכול לסבול מוציאין אותו מעה"ז ומעה"ב כי רשע בגובה אפו בל ידרש אלדים הרי צחות המשנה כולל ו' דברים ג"ד מעה"ז וג"ד מעה"ב וק"ל

ובזה יובן כי דרכה של תורה ראשית חכמה יראת ה' שהיא ע"י עקב ענוה וכן אמרו חז"ל כי התורה לא בשמים היא בגסי הרוח וכו' וא"כ הנכנס בדרכי תורה שהיא הכנעה ושפלות מסתפק במועט וזה יביאהו למנוחות כנ"ל לכך אשריך בעה"ז וטוב לעה"ב כי עי"ז יזכה לג"ד של עה"ב הנ"ל וק"ל.

ובזה יובן ביקש יעקב ר"ל מצד מעלת עקב השפלות שהיו בו הכנעה יוכל לישב בשלוה ומנוחה גם בארץ מגורי אביו שהוא פחד יצחק שמצד הגבורה קשין מזונותיו של אדם מ"מ כשיש לו הכניעה יושב בשלוה וכנ"ל. אלא שקפץ עליו רוגזו של יוסף כי איך יוכל לישב בשלוה בעה"ז כשדואג על עה"ב הנק' יוסף שמוסיף והולך היפך עה"ז פוחת ויורד כמ"ש בס' עללות אפרים כי זקני הת"ח אור חכמתם בעסק עה"ב מוסיפין והולכין משא"כ זקני עה"ז שכל חכמתם בעסק עה"ז ופוחת והולך וזהו ענין ע' פרי החג שהם פוחתין ונר חנוכה מוספין והולכין יעו"ש. כי זהו רוח האדם העולה למעלה היפך נפש הבהמיות היורדת למטה וכו' וק"ל. וז"ש אלה תולדת יעקב יוסף כי עניני עה"ב והצורה שהוא בעקב נקרא יוסף שמוסיף והולך היפך החומר והעה"ז כנ"ל וא"ש.

עוד י"ל כי יש חומר וצורה והם ד' יסודות עולין תרין ויורדין ב' כמ"ש בעללות אפרים דף ל"ו יעו"ש ותכלית הבריאה והתולדה לעשות מן חומר צורה כנודע. ובזה יובן אלה תולדת יעקב החומר היורד עקב שיעשה צורה הנר' יוסף שמוסיף והולך וק"ל.

בפסוק וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים הוא וכו' ויראו אחיו כי אותו אהב אביהם מכל אחיו וישנאו אותו ולא יוכלו דברו לשלום וכו' והספיקות רבו א' דפתח ביעקב וסיים בישראל ועוד למה נזכר ספורים אלו בתורה מה דהוי הוי וע"כ שהוא בכל אדם ובכל זמן ועוד למה אהב את יוסף מכל בניו וכ"ת כי בן זקונים הוא לו א"כ בנימין שהי' יותר בן זקונים מ"ט לא אהבו יותר. ונ"ל רמז מוסר ע"ד הלצה כי יש י"ב סוגים באומה ישראלית ורמוזין בשמותן ארבע ראשונות

וכאשר שמעתי כי האומות עע"ז הם בני עה"ז מטע' שבטוחין בעצמם שיש להם עה"ב ואינם דואגים בעה"ז על עה"ב משא"כ אומה ישראלית גם שמסתפק במועט בעה"ז מ"מ דאגת עה"ב אינו מניח לו לישב במנוחת עה"ז. שמעתי בשם מורי ראובן ראו בן ר"ל ראו מעשי שהוא עשה מעשוו הטובים להתפאר שיראו אנשים מעשיו ב' שמעון שיצא שמעו הטוב וזהו אנשי שם שעושה צדקה וכיוצא כדי לעשות לו שם ג' לוי שהוא מתחבר עם אנשי' כדי שיהי' נק' וכו' יהודא להודות אותו ע"כ שמעתי ה' יששכר שעושה מעשיו הטובים או עוסק בתורה עבור שיש בשכר שבשמאלה עושר וכבוד ו' זבולן יזבלני אישי תמכין לאורייתא כדי שיתחבר להת"ח הנק' אישי בצל החכמה בצל הכסף ז' יוסף ע"ד שבארתי שכר מצוה מצוה ר"ל שעושה מצוה כדי שיוסיפו לו עוד מצוה או י"ל לגמול להש"י עבור התענוג מצוה העבר וכו' ויוסף הוא תענוג היסוד שמתענג בעסק המצוה עד שחושק עוד למצוה וכמ"ש האלשיך תהלים גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו וכו' יעו"ש ח' בנימין שעוסק בתורה בשביל שיש בימינה אורך ימים בימינה ט' שהוא דן ר"ל הוא ירא לעבור עבירה מחמת עונש דין גיהנם או דין בעה"ז י' נפתלי ר"ל שפי' רש"י עקש ופתלתל וכו' והרמז שנותן דופי בכל אדם שהם עקש ופתלתל רק נפ"ת ל"י שאינו רואה נגעי עצמו רק של אחרים וחמץ שלו אינו רואה רק הוא רואה של אחרים י"א גד לשון דג שהגדולים בולעים הקטנים וכן פי' החסיד מוהרי' יעבץ אלמלא מוראה של מלכות איש את חבירו חיים בלעו שאינו כדגים שהגדולים בולעים הקטנים אלא אפי' חבירו גדול כמותו חיים בלעו יעו"ש אשר אשרונו בנות הדרשן שייטב בעיני הנשי' לעשות לו בגדים ונדבה וכן החזן והמתפלל שיאשרוני בנות וכיוצא בזה.

והנה סוג המובחר הוא יוסף ובנימין לפי הנ"ל ומ"מ סוג יוסף יותר מעונה מסוג בנימין כי גם שהוא מובחר משאר סוגים והוא מן המיימינים ולא מן המשמאילים מ"מ עיקר התכלית שיעשה הטוב מצד שהוא טוב לשם פועלן וכמ"ש בעללות אפרי' לבלתי סור מהמצוה ימין או שמאל שלא יכוין ארך ימים שיש בימינה ולא לעושר וכבוד של שמאל רק לש"ש.

ובזה יובן וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים הוא לו ר"ל בר חכים בסוד לו חכמו ישכילו זאת שהיא לש"ש. ותואר ישראל הוא על כללות אומה ישראל שהם אוהבים סוג יוסף מכל בניו מן שאר ת"ח הנק' בנים שעושין להתפאר או לשאר הנאה וזה יוסף אינו עושה רק לש"ש מ"מ אהוב הוא יותר מהם וכמאמר המלך ששאלוהו אם הקורא טוב בעיניו והשיב מאחר שהוא מכוין לכך איני אוהבו יעו"ש וישנאו אותו על שראו כי אותו אהב אביהם מכל אחיו וגו'. והענין דאי' שלשה שונאין זה את זה אשה ועם הארץ ותינוק.

לבאר זה דמצינו שנאה ששונאין אומות לישראל והם נק' אשה זרה ב' שנאה ששונאין ע"ה לת"ח כמאמר ר"ע כשהייתי ע"ה וכו' ג' שנאה ששונאין ת"ח זה את זה כדאי' בש"ס נפלה קטגוריא בת"ח וביותר הת"ח שאינו ירא השם שונאין לת"ח יראי אלדי' והת"ח נק' תינוק יונק משדי אמו כי דדיך ירווך בכל עת.

וזה נ"ל כוונת המשנה הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין וכו' כי השנאה של אשה זרה וזונה לישראל הוא מחמת קנאה כמ"ש בזוהר וישב דף קפ"א ע"ב וז"ל ת"ח בגין רחימותא דרחים קב"ה לישראל עובדי עע"ז שנאין לישראל בגין דאינון מתרחקין וישראל קריבין וכו'. והשנאה של עמי הארץ לת"ח הוא מחמת רוב תאוה כי דרכה של תורה פת במלח וכו' ונאמר צדיק אוכל לשובע נפשו ובטן רשעים תחסר ולכך עמי הארצות הבוחרין באכילה ושתיה ורב התאווה ע"כ צריך למאוס בדרכי התורה ולומדיה והשנאה ששונאין הת"ח זה את זה עבור הכבוד שיש לזה יותר מזה ובפרט זה העוסק לש"ש ובורח מהכבוד הכבוד משא"כ לזה הרודף אחר הכבוד לזה שונאין אלו השלשה זה את זה ר"ל האומות הנק' אשה לכללות אומה ישראלית הרוב הם עמי הארץ וע"ה שונא לתינוק הם הת"ח וזה נמשך מזה כמבואר בס"ח יעו"ש א"כ א"ש אלו ג' קנאה תאוה וכבוד נגד ג' השונאין זא"ז וא"ש. וכבר זכרנו משרבו המנאפים בטלו מים המרים וכו' וגם הרם קולך כשופר דאין שטן ופגע רע אז יש לומר מוסר משא"כ בל"ה וא"כ עיקר המוסר לתווך השלו' משא"כ כששונאין המוכיח מצוה שלא לומר דבר שלא נשמע.

ובזה יובן ויראו אחיו כי אותו אהב אביהם מכל אחיו וישנאו אותו והוא כולל ג' סוגים אשה וע"ה ותינוק כי אח עשו ליעקב ולפי שאותו אהב אביהם שבשמים יותר מכל אחיו לכך וישנאו אותו אשה זרה וכן שונאים ע"ה לת"ח כי אותו אהב אביהם יותר מכל אחיו וכו' וכן שונאים תינוק הת"ח זא"ז ולפי שזה גורם לזה לכך לא יוכלו דברו לשלום ר"ל דברו הוא מוסר שיאמרו מוסר לשלום לתווך השלום הא תינח אם הי' השנאה לזולתן משא"כ כשהוא עליהם ממש עד אח"כ שאמר כי פי המדבר אליכם והבן.

ועפ"ז נבאר ויגש אליו יהודא וגו' במד"ש כי הנה המלכים נועדו זה יהודא ויוסף עברו יחדיו וכו' ותחלה נבאר פסוק ויבא יוסף דבתם וגו' וישנאו אותו וגו' דק' על יוסף וכו' ועל השבטים וכו' ונבאר זה דשמעתי בשם מורי מוסר פרטי הכולל הכל אם ירצה אדם לגנות שום ברי' או אדם יגנה א"ע ואם ירצה לשבח שום אדם ישבח יותר להש"י וכו' ודפח"ח. הגם כי דבריו מבוחרים מ"מ נ"ל לזכור פרט א' מלתא בטעמא דבארתי שויתי ה' לנגדי תמיד גם שהוא נגדיית ביטול תורה או תפלה או שרואה דבר מכוער בחבירו יתן דעתו שהכל הוא מהש"י לתועלתו שיראה לתקן ולהטיב מעשיו כמו ששמעתי מן מוהר"ן שהוא כלל גדול שלא יבלבל אותו שום ביטל כי האדם יראה את עצמו כאלו בשבילו נברא העולם ואם הי' יחידי בעולם הי' סובר שהוא צדיק וחסיד ישר ונאמן משא"כ עתה שרואה דבר מכוער בחבירו יבין בדעתו שיש בו שמץ מנהו וכאשר שמעתי בשם הרב מוהרי"ל פיסטנר כי גמיר חסיד כי פסו אמונים ודפח"ח. א"כ כל גנות שירצה לגנות חבירו יתלה בעצמו כאמור ובזה יקיים ואהבת לרעך כמוך שהוא כלל התורה כולה וההיפך בשבח שיתלה כל השבח בו ית' והוא ע"ד שבארתי משנה תן לו משלו שאתה ושלך שלו וכו' ע"פ ביאר משנה החנות פתוחה והחנוני מקיף וכל הרוצה ללוות יבוא וילוה וכו'. והוא ע"ד הפסוק איש אמונות רב ברכו' ואץ להעשיר לא ינקה כי הקב"ה איש אמונות להאמין החוב של בני אדם ולחזור וניתן לו כדי שיוכל לפרוע מעט מעט ע"ד כלום הקדמני ואשלם ובסוד אדני שפתי תפתח וגו' א"כ כל השבח שנ בני אדם הכל משלו ית' והבן.

והנה תואר השבח נק' יהודא כמ"ש הפעם אודה את ה' ר"ל כל השבח שיש לשבח ולהודו' הכל הוא להש"י ע"ד הנ"ל וההיפך שיגנה א"ע נק' יוסף והוא דאי' בכתבי' כי החסדים המגולין הם ג' וכנגדו ג' גבורו' מגולין ומתקבצין ויורדין ביסוד ושם נמתקין לשם כך נק' היסוד יוסף גי' ג' בחי' שהם ג' חסדים וג' גבורות וכו' יעו"ש. ולהלביש דבר זה מהו באדם חסדים וגבורות ששמעתי מהמנוח מו' נח מראשקוב שיחשוב האדם גריעותו וחסרונו ושפלותו נק' גבורות וההיפך גודל מעלו' חסדי הש"י עם האדם נק' חסדים וכו' ודפח"ח ולזה אמרה רחל שקראה שמו יוסף אסף אלדי' את חרפתי והקשה האלשיך מאי אסיפה וכו' ולדברינו א"ש שאסף כל חרפ' שיש באדם הכל תלוי בי והוא חרפתי וק"ל

ובזה נבאר פסוקי הנ"ל ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם וגו' וי"ל על יוסף שעבר וכו' וגם קשה איך נכתוב בתורה גנאי זה וכן ק' בפסוק שאח"ז וישראל אהב את יוסף מכל בניו וגו' ויראו אחיו כי אותו אהב אביהם מכל אחיו וישנאו אותו וגו' ויש לתמוהו על שבטי יה איך עברו על ל"ת דאורייתא לא תשנא אחיך וכו' ועל עשה דאורייתא דכתיב ואהבת לרעך כמוך וביותר ק' על התורה שכתבה גנות השבטים בתורה וישנאו אותו וגו' ולדברינו א"ש ויבא יוסף את דבתם אל אביהם שבשמים שכל דבה שראה בם תלה בעצמו שמץ מנהו והתודה לפני אביהם שבשמים שכלל א"ע עמהם בסוד צדיק והבן. וז"ש וישראל אהב את יוסף שהוא מדריגה גדולה לאסוף את כל חרפה של בני אדם בעצמו שהוא הגורם ולקיים ואהבת לרעך לכך גם ישראל אהב את יוסף מדה כ"מ שהוא הי' מעורר אהבה תחלה לאהוב לכולם ולתלות הגנאי שבהם בעצמו וכנ"ל לכך ויראו אחיו כי אותו אהב אביהם ר"ל מדריגה זו שהי' ביוסף לכך וישנאו אותו ר"ל את עצמן כמו שדרש ר' ישמעאל ג' אתים יביא אותו את עצמו ויקבר אותו א"ע וכו'. וה"נ כך שכל גנות תלו בעצמן ואין ראוי לשנוא לשום אדם כי אם את עצמו לכך וישנאו אותו שכל א' שנא א"ע על שפלותו וחסרונו שראה בעצמו יותר מבחבירו ולא יוכל דברו בתוכחת מוסר לשום אדם לשלום ר"ל מחמת שראו אותו לכל אדם יותר משלימות עצמו ובאמת הוא מעלה נפלאה הנאות לשבטי יה ונכתב בתורה אשר לאורם נסע ונילך בעקבותיהם במדריגה זו וק"ל.

ובזה יובן ויגש אליו יהודא שנגש מדריגות יהודא הפעם אודה את ה' אל מדריגות יוסף לומר אסף אלדים את חרפתי לתלות ולאסוף כל חרפה בעצמו והוא סוד מיתוק חסדים וגבורות יחד אז באמת המלכים נועדו יסוד ומל' ועי"ז עברו יחדיו לעבור על פשע וחטא כמ"ש בזוהר כי נמתק הכל ונעשה רחמים גמורים והש"י יכפר. ובדרך פנימי נ"ל ע"ד שכתבתי בשם מורי ביאר פסוק כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה כי כשעושה מעש' גשמי ומקשרו עם המחשבה למעלה בדעת העליון נעשה יחוד קבה"ו וכו' עיין שם ונודע כי מלכות מקנן בעשי' ונק' יהודא ועולם המחשבה והדעת נק' יוסף כמו שכתבתי בקו' האחרון בשם מורי כי משיח הוא סוד הדעת והוא סוד תחיה וכו' ובזה יובן ויגש אליו יהודא שהמלכים נועדו יחדיו לעשות מעשה הגשמי שהיא מל' הנק' יהודא לקשרו עם הדעת הנק' יוסף אז עברו יחדיו שנמחל עונות וכמו ששמעתי ממורי שעי"ז יוכל לבטל כל גזירות רעות כשמקשר המל' הנק' אני עם המחשבה הנק' אין והבן.

עוד י"ל בדרך מוסר שבארנו לעיל מדרש אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו זה יוסף דקשה סיפא ולא פנה אל רהבים וגו' ובארנו ע"פ ביאר קו' התו' עשה שבתך חול וכו' והא כ' לוו עלי וגו' כי יש ב' סוגים א' ע"פ הטבע וב' למעלה מהטבע וכל א' צריך להתנהג ע"פ דרכו משא"כ וכו' וז"ש הרבה עשו כרשב"י לכך לא עלתה להם והנה יהודא בחי' המל' היא מדריגה ע"פ הטבע גי' אלדים בחי' המל' ובחי' יוסף היא למעלה מהטבע. ובזה יובן ויגש אליו יהודא דקשה לשון אליו הל"ל לו וכמ"ש הר"ן ויקרא וידבר אליו וכו' אלא שבא לומר שנגש אליו באמת שעלה למדריגתו ממש לא כמו הרבה שעשו כרשב"י לכך הנההמלכים נועדו עברו יחדיו וכנ"ל וק"ל.

עוד י"ל ויגש אליו יהודא וגו' וביאר קוש' הנ"ל וישנאו אותו ולא יכלו דברו לשלום וכנ"ל דכתב בעל עקידה וידו אוחזת בעקב עשו מה שעשו דש בעקב זה אוחזת יד יעקב כמו הבכורה שביזה עשו ויעקב אחזה וקנה ממנו וכו'. והטבע של החומר הנק' עשו לבזות עניני הצורה הנק' יעקב כי הם ב' הפכים וז"ש ולאום מלאום יאמץ כשהי' עובר לפני בתי מדרשות יעקב מפרכס לצאת וכו' וכמו שיש חומר וצורה בגשמי כן יש ברוחני שהחומר עלמא דנוקב' הוא דין וגבורה ומבקש לעשו' דין וגבורה בעולם והצורה הוא עלמא דדכורא הוא רחמים לפעול החסד והרחמים בעולם והם ב' קוין וממוזג ע"י קו אמצעי והם סוד ג' אבות ובחיר שבאבות יעקב הממזג ומכריע לרחמים ע"י יוסף כמ"ש אלה תולדות יעקב יוסף. ונודע מ"ש בזוהר כי השבטים הם מעלמא דנוקבא ויוסף מעלמא דדכורא לכך וישנאו אותו שהם ב' הפכים מה שזה אוהב זה שונא עד שנמצא צדיק יסוד עולם להכניע החומר שלו אל הצורה אז גורם כך בכל העולמות וזהו שאמרו בש"ס לעולם יראה אדם א"ע וכו' וז"ש בריתי היתה אתו החיים והשלום והנה מלבד פי' האלשיך דקאי החיים והשלום בין החומר והצורה וכו' יעו"ש אלא דגרם חיים ושלום בכל העולמות. ובזה יובן ויגש אליו יהודא שנכנע החומר אל הצורה שהיא בחי' יוסף אז גם למעלה נועדו שהם יסוד ומל' ועי"ז עברו יחדיו כל העונות וגרמו חיים ושלום בעולמות וק"ל.

ונבאר עוד וישב יעקב בארץ מגורי אביו וגו' אלה תולדות יעקב יוסף בן י"ז שנה הי' רועה את אחיו בצאן והוא נער את בני בלהה ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם וישראל אהב את יוסף והספיקות רבו וכי סיפר זה למה נצרכה לדורות ועוד איך הוא בכל אדם ובכל זמן ושאר ספיקות. ונ"ל דאי' בכתבים סוד רחיצה בחמין בע"ש סוד שלהבת י"ה כי יש קליפת נגה שלפעמים נדבק בקדושה ולפעמים בקליפה שהם שלש קליפת ואדם דעשיה רגליה יורדת מות של קליפ' הנ"ל לכך ע"י שלהובא דאשא נתרחקו הקליפו' שלא יהי' נחש כרוך על עקבו ויוכל לעלות דלקבל תוס' קדושה בע"ש שהוא יסוד וכו' יעו"ש.

והנה להלביש דבר זה נ"ל איך יש דוגמתן בבני אדם והוא כי יש אנשי שלומי אמוני ישראל שהם בקדושה ויש רשעי ישראל שהם בקליפות ויש אנשים דוגמת קליפות נגה שלפעמים נדבק בקדושה ולפעמים בקליפה. וז"ש עון עקבי יסבני שהם אנשי המוני עם שנמשלו לעקב וכל זמן שאוחזין בעקב הצדיק אינן מניחין לו לעלות עמהן כי נחש כרוך על עקבם משא"כ כשנפרד' ממנו אז יוכל לעלות לקבל תוספת קדושה וכמ"ש וה' אמר אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו והבן. וזהו כוונת הש"ס ראוי הי' שמואל הקטן שתשרה שכינה עליו אלא שאין דורו ראוי לכך ר"ל מחמת שאחזו בו שיתערב עמהם וק"ל. והוא ע"ד הש"ס דסוכה אדוני משה כלאם הטל עליהם צרכי ציבור והם כלים מאליהן וכו' יעו"ש. והנה נודע שיש הפרש בין הקדושה לקליפה כי הקליפה ס"א לא עביד תולדת כי הסתרס כמ"ש בסבא משפטים משא"כ הקדושה עביד תולדת. ובזה יובן אלה תולדת יעקב ר"ל כשהסיר נחש מן עקב הכרוך בו אז עביד תולדת והוא ע"י יוסף שמקבל תוספת קדושה ועולה למעלה והבן.

עוד י"ל דאי' במד' חזית ולקחתם אגודת אזוב אמר משה אם אתם מבקשים להגאל בדבר קל אתם נגאלין ולקחתם אגדת אזוב וכו' ופי' בספר שם יעקב ע"פ מ"ש בכלי יקר בפסוק האספו ואגידה לכם וכו' כשיתאספו להיות אגודה א' עי"ז נגאלין והנה הגלות המר הזה הוא עבור שנאת חנם והתיקון שישפיל דעתו כאזוב אז אפשר שיהיו אגודה אחד משא"כ אם מתגדלים ומתנשאים כארז אז א"א להיות אגודה א' כי זה גבוה מזה וכמ"ש בסנהדרין שלחו מתם איזה בן עה"ב ענותן ושפל ברך שייף עייל שייף ונפק וגריס באוריית' תדירא ולא מחזיק טבותא לנפשי' וכו' יעו"ש ונודע כי אגדת אזוב נק' היסוד יוסף הצדיק ובזה יובן אלה תולדת יעקב יוסף ר"ל מי שעושה עצמו עקב ושפל כאזוב אז יוכל להיות אגודה א' שהיא הנק' יוסף ברית שלומ' לא תמוט וזה נמשך מזה שהוא תולדה מזה וק"ל. עוד י"ל ויבואר כל הפרשה גם מ"ש שהדיבה הוא ג"ד שקורין לאחיה' עבדים ואוכלין אבר מן החי וחשודים על עריות והוא דכתב בעללות אפרים דף נ"ט כי יש ג' סיבת לחטוא א' קלות העבירה שהוא דש בעקביו זה גורם שיוסף לחטוא וזה שאמר הוי מושכי העון בחבלי שוא וע"י ששונין ומשלשין נעשה כעבתת העגלה חטא הב' שהוא חכם בעיניו כל איש יחכם בעיניו וכו' ג' להיותו שטוף בתאות וחמדת עה"ז וכו' יעו"ש. ונ"ל שזהו פ' הפסוק אלה תולדת יעקב יוסף כי התולדה הנמשך מן יעקב שקלות החטא שדש בעקביו גורם שיוסף לחטוא וק"ל. ובזה יובן כי אלו ג"ד הי' דבה שדבר באחיו שקורין לאחיהם עבדים לענין ט' קבין שינה שנטלו עבדים כך הם ג"כ אוחזין מדה זו וכמו שתמה חוני המעגל מי איכא דניים ע' שנה וכו' וכך הם מחמת עצלות השינה אינם זהירים בעון עקבם אשר יסובבם מחמת קלות החטא בעיניהם וזה גורם להוסיף חטא וכנ"ל ג' שחשודין על .' עריות הם שטופין בחמד' ותאוות עה"ז וכו' וק"ל. ב' שחשודין על אבר החי מן שמחזיקי' א"ע לצדיק וחכם בעיניו כי נודע תואר אבר מן החי הוא צדיק כמ"ש בס'

עוד י"ל כי אלו ג"ד זה נמשך מזה וכמו שהוא בפרטו' אדם א' כך הוא בכלל' העולם שקראם עבדים על שהוא אצלו עבדות עבודת הש"י כעבד ע"מ לקבל פרס שאין אצלו תענוג עצם העבודה רק השכר וכמ"ש בס' עללות אפרים ביאר ש"ס שאין מברכין בתורה תחלה וכו' יעו"ש ולכך עבודתן הוא בעצלות מצות אנשים מלומדה ומנהג אבותיהן בידיהן ולא די להם שהם עושין בעצלות אלא שחרה להם על הצדיק שעושה מצות ה' בשמחה ובזריזות שלכך נק' חי לשון פר"יש וז"ש שאוכלין אבר מן החי שנושכין לצדיק שנק' אבר מן החי וכמ"ש ר"ע כשהייתי ע"ה וכו' וכל זה נמשך מגסות הרוח שאינו חפץ שיהי' שום אדם במעלה יותר ממנו ונודע מ"ש בש"ס דסוטה כי גסי הרוח כאלו בא על כל העריות וכו' וזה שאמר שחשודין על עריות וה"ל. עוד י"ל לפי שאחיו וישנאו אותו ואינם אגודה א' והוא מחמת שאינם כאזוב רק כארז שהם גסי הרוח ולכך חשודים על עריות וק"ל.

ונחזור לבאר כל הפרשה אלה תולדת יעקב יוסף שהתולדה היוצא מיעקב שעושה א"ע עקב יוסף שהם אגודה א' על שם אגודת אזוב וכנ"ל הי' רועה את אחיו בצאן שהי' מנהיג את אחיו להיות זהירין וזריזין בעבודת הש"י ההיפך מן עבדים שעצלות השינה הוא היפך הזריזות לכך הי' רועה את אחיו בצאן ר"ת צבי ארי נמר נשר ר"ל שילמדו הזהירות מעבירות וזריזות בקיום המצות מן אלו ד' דברים שהזהיר בן תימא הוי עז כנמר וקל כנשר ורץ כצבי וגבור כארי לעשו' רצון אביך שבשמים וכמ"ש האלשיך בפ' כי תצא ב' מהם באזהרה שלא לעבור על ל"ת וב' בזריזו' קיום מ"ע יעו"ש והוא נער וגו' כי נער יש לו ב' פירושי' וזה נמשך מזה כי נער כפשוטו הם ימי נעורים ועוד פי' ב' כי נער גי' (פר) ש"ך גבורות וזה נמשך מזה כי אדם בימי נעוריו הוא במדריגות הגבורה ואח"כ בימי הזקנה נכנס במדריגת החסד והליבון והרחמים וז"ס נראה על הים כבחור ובמתן תורה זקן והבן. והעולה מזה כי המנהיג שהוא נער בשנים הוא במדת הגבורה לכך ויבא יוסף דבתם רעה אל אביהם ר"ל שהיה מוכיח ברבים במדת הגבורה והי' מביא דבה אל אביהם שבשמים גם שנתכוין לש"ש כמו שכתבתי בפסוק לא תלך רכיל בעמך ופי' הרמב"ם שם יעו"ש וזה שפי' חז"ל כל רעה שהי' רואה באחיו בני לאה וכו' דאי' בזוהר פ' תולדת דף קל"ז ע"ב במד' הנעלם שם הגדולה לאה שלאה מכחה וכו' יעו"ש ול"נ שהוא ע"ד מדרש איכה טרון כל יומא ולא לאי קם ומצלי ולאי וכו' ובזה יובן כל דבה שהי' רואה באחיו בני לאה לפי שהם עצלים ולאה בתורה ועבודת הש"י שהי' לו לטורח ולמשא כי יגעת בי ישראל וז"ש שחשדן בג' דברים הנ"ל ומ"מ בשלשתן לקה כי אין הש"י חפץ בזה כי אם להליץ בעד ישראל ומ"מ הוא נתכוין לש"ש שהי' בחזקת צדיק שנק' יוסף להוסיף אהבה ושלימות בעבודת הש"י לכך וישראל סבא אהב את יוסף מכל בניו כי בין זקונים הוא לו בר חכים הוא לי' וכמ"ש איזה חכם הלומד מכל אדם להיו' זהיר וזריז וכו' ועשה לו כתנת פסי' סוד חלוקא דרבנן ובסוד החשמ"ל כאשר נבאר עוד ויפשיטו את כתנתו שהם גרמו שיאבד ממנו חלוקא הדור גרם והבן ויוסיפו עוד שנא אותו על חלמותיו ועל דבריו. והקושי' מפורסמת ל"ל כפל ועו' מפני מה שנאו אותו על חלומו שאין זה בידו למנעו ונ"ל דקו' א' יבואר באידך דאי' בש"ס חלמא דלא מפשר כאיגרתא דלא מיקר' וכו' וכ' בזוהר פ' מקץ דף קצ"ט ודף ר' ויזכור יוסף את החלומות דהא תנינן בר נש דחמי חלמא בעי לי' למפתח פומי' קמי' בני נשא וזה גורם לאתקיימ' וכו' ובזה יובן ויוסיפו עוד שנא אותו על חלומותיו ועל דבריו דייקא וק"ל. ואח"כ ויכר יוסף את אחיו כשנפלו בידו לרחם עליהם מצד שהי' בימי העמידה סמוך למ' שנה שהם אחר ימי נעורים ונכנס במדת הרחמים לרחם עליהם וק"ל.

וע"פ הנ"ל יבואר פסוק וידו אוחזת בעקב עשו וכו' דאי' זכאה מאן דאחיד בידא דחייביא שהם מצד עשו. וז"ש וידו אוחזת בעקב שהם המוני עם שנק' עקב בסוד עקבת משיחא. וז"ש בעקב עשו וק"ל.

ועפ"ז נבאר פ' מקץ שנתיים ימים ופרע' חלם והנה עומד על היאר והנה שבע פרות עולות וגו'. לבאר איך אין זה ספורי דברים רק שהוא בכל אדם ובכל זמן כי לעיל בארנו כי יוסף הי' רועה את אחיו בצאן והוא ר"ת שהזהיר בן תימא עז כנמר [לעצום עיניו מראות] כמ"ש בט"אח סי' א' שלא יחוש למלעיג' קל כנשר לעצום עיניו מראות ברע כי הוא רק תחלת העבירה שהעין רואה והלב חומד וכלי המעשה גומרין גבור כאריה כנגד הלב כי הגבורה בעבודת הש"י הוא בלב רץ כצבי רגליך לטוב ירוצו עכ"ל והוא ר"ת צא"ן וכנ"ל והוא נער וגו' ר"ל בימי נעוריו הי' במדת הגבורה לכך הי' מביא דבה לאביהם שבשמים וכנ"ל וכמו שמצינו לרשב"י ובנו שיצאו מן המערה אחזו במדריגת זעיר אנפין לקנא קנאת ה' על ישראל שמניחין חיי עולם ועוסקים בחיי שעה ובכ"מ שנתנו עיניהן וכו' עד שחזרו למערה י"ב חודש ויצאו ואחזו במדת הרחמים על ישראל ללמד סניגוריא עליהם שעלו במדת אריך אנפין שהוא רחמים גמורים והבן זה.

והנה כ' בעללות אפרים כי שנות האדם הם חלוקין לשלשה חלקים עד עשרים ימי עלי' ומעשרים עד ארבעים ימי עמידה ומשם עד ע' שנה ימי ירידה וכו' יעו"ש והעמידה היא ששקולין החומר עם הצורה ובימי עלי' גובר החומר על הצורה ובירידה גובר הצורה על החומר ואפשר שזהו שאמרו בן עשרים לרדוף ר"ל חשקו להיות רודף ולא נרדף בין בגשמי בין ברוחני מצד התגברות החומר על הצורה ובן שלשים לכח יש כח לנשמה וצורה להלחם נגד החומר שאז הם במשקל השוה בימי העמידה וז"ש כל אשר תמצא ידך בכחך לעשות עשה וכח היא הנשמה וכנ"ל ואז יוכל ליכנס במדת רחמים מצד הנשמה הקדושה שהיא רחמים היפך החומר מצד הקליפו' שהיא אכזרי.

ובזה יובן ויהי מקץ שנתיים ימים שנתמלאו שלשים שנה בעמדו לפני פרעה ואז ופרעה חלם ר"ל מה שהי' אכזרי מצד הערף חָלִם והדר בריא והנה עומד על היאר שאז בימי העמידה הי' עומד ומתגבר על היאר שיש לו ב' פירוש' א' ראיה ב' גבורה גי' ראי' וזה נמשך מזה כי מצד הראי' שהוא אינו ברשות האדם שהוצרך דהע"ה להתפלל העבר עיני מראות שוא כמ"ש בטא"ח הנ"ל והוא תחלת העבירה וכנ"ל ועתה ניתנו לו גם האיברים שאינם ברשותו שיהיו ברשותו כמו באברהם שדרשו בש"ס דנדרים וכו' וז"ש והוא עומד על היאר וגם מה שהי' צריך גבורה בלב להיות גבור כארי וכנ"ל עתה עלה למעלה ממדת גבורה שהיא במדת החסד והרחמים שהיא למעלה מגבורה ואז שבע פרות עולות מן היאר כי פרות למפרע תורף כי יש ז' מדריגות טובים ועיקר ותורף הכל והוא מה שזכרן הרב האלשיך פ' שמיני ז' מדריגות והוא יוצא מן היאר גי' גבורה אחר שיתגבר על יצרו יוכל לכנוס בז' מדריגות אלו והיפך מזה הז' פרות רעות כשיצרו מתגבר עליו וז"ש אחרי הודיע אלדים אותך כל זה אין נבון יחכם כמוך וראוי שתהי' שליט ומושל במדת אלו על כל ארץ מצרם והבן ואלו הן ז' מדריגות א' לשים לב לכל אשר יקרהו שהוא מכ"מ וכו' ב' לתקן מעין קלקולו ג' יקשט א"ע ואח"כ אחרי' ד' שאל יחזיק טובה לעצמו רק עבור אחרים ובהיפך הקלקול יתלה בעצמו ה' שלא יהי' ע"מ לקבל פרס וכו' ו' שגם שלא עלתה לו וכו' לא ירפה ידיו ויבטח בו ית' כי שמא מנסה אותו ה' וכו' ז' שלא יעשה מצות אנשים מלומדה רק עבור שצוה ה' ולעבוד בשמחה וכו' יעו"ש וק"ל.

עוד י"ל כי נודע סבת האדם וטבעו לפי מהללו ודיבורו וכו' והנה יוסף שהי' מתבודד עשר שנים בבית הסוהר כמו רשב"י במערה ואמר לשר המשקים כי אם זכרתני אתך אחז במדת הדין שראוי שייטיב למטיבין ועדיין אין זה שלימות כי אם להטיב גם למרי עין לכך הוצרך שיתבודד עוד עד שיגיע לרחמים גמורים וז"ש מקץ שנתיים ימים שבא בימים שהם רחמים כמו ואברהם זקן בא בימים היפך הלילות שהם דינין ופרעה חלם ר"ל שהי' נוקם ונוטר לשלם ולפרוע למריעין לו ועתה חלם אותיות מחל לכל המצערין לו וז"ש והנה עומד על היאר שעמד בגבורה להיות גבור כאריה לכבוש את יצרו ומושל ברוחו וממדריגה זו עולות ז' פרות ז' גבורו' שהם פ"ר שיש בז' שערים שצריך להיות גבור כאריה שלא יכנס אויב בשער והם ז' נקבי הראש שהם ז' שערים שנז' בס"י וראש לכולם הוא הדיבור שיוצא מן ה' מוצא' הפה שהם ה' גבורות מנצפ"ך גי' פ"ה ויש בזה ז' פרות רעות על דרך שכ' האלשיך פ' תצוה בפ' מעיל א' חונף ב' דבה ג' לצנות ד' אונאה ה' מדני' בין אחים ו' ניבול פה ז' סיפר בגנות חבירו וז' שבלים טובים וכו' והנה החלם ז' שבלים טובים וז' שבלים רעים וכו' והענין כי כל מעשה הטוב נעשה לבושים טובים בסוד חלוקא דרבנן וממעשים רעים נעשה לבושים ובגדים צואים. ואותיות שבלים הוא לבושים ללבוש נשמתו בהם רעים או טובים ובזה יובן.

עוד י"ל דאי' במשנה דקדושין האיש מקדש בו ובשלוחו ופי' רשי' בגמ' יליף לה ובש"ס השתא בשלוחו בו מבעיא וכו' ושמעתי בשם גדול א' שהקשה לרש"י דהל"ל בג"מ פריך וביאר כי השפע בגלות ע"י השליח משא"כ כשהי' בהמ"ק קיים הי' השפע ע"י עצמו ונודע כי ישראל כלה מקודשת להש"י וא"כ אין זה ק' רק יליף לן טעמא כי השתא בשלוחו ר"ל עכשיו בגלות ע"י שליח בו מבעיא ר"ל שצריך להתפלל על זה כמו אם תבעין בעיו זהו כוונת רשי' ודפח"ח ולי נראה דמצינו קדושת ישראל נמשך מקדושת הש"י כמ"ש קדושים תהיו כי קדוש אני אפס שהוא בב' בחי' כי עתה קדושת ישראל הוא ע"י המצות כמו שהוא נוסח הברכה אשר קדשנו במצותיו. ונודע כי השכינה שנק' מלאך אלדי' נק' מצות המלך שליח למעלה כמ"ש מדוע אתה עובר את מצות המלך משא"כ לעתיד שהמצות בטלות לעתיד כדאי' בש"ס דנדה דעושין מכלאים תכריכין למת מכאן שהמצות בטלין וכו' אז יהי' קדושת ישראל בעצם בו ית' בסוד ולא יכנף עוד מוריך והי' עיניך רואת את מוריך ובזה יובן האיש מקדש בו ובשלוחו ר"ל האיש זה הקב"ה שנק' איש מלחמה מקדש ישראל בקדושתו בו ע"י עצמו ובשלוחו שהיא המצות שהיא ע"י השכינה שנק' מצות המלך ומפרש הש"ס כי בגלות הזה השתא ע"י שלוחו בו מבעיא שצריך להתפלל על ביאת משיח צדקינו שאז יה' הקדושה בו י"ת עצמו והבן והנפקותא היוצא בין זה לזה כי השכינה נק' הטבע גי' אלדי' והקדושה שעל ידה הוא ג"כ ע"פי הטבע משא"כ שם הוי' שהוא למעלה מהטבע כמ"ש הרמב"ן בפ' וארא אל אבות ושמי ה' לא נועדתי וכו' א"כ הקדושה שנמשך על ידי עצמו י"ת הוא למעלה מהטבע עוד יש נפקותא בין זה לזה כי הקדושה בדרך הטבע הוא מצוי גם למי שהולך בדרך הטבע משא"כ למעלה מהטבע וז"ש הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו שהוא דוקא למי שמתקדש למעלה מהטבע וכמו שבארתי ביאר ק' התו' בר"ה ולך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו ופריך בש"ס עיין בכתבי יעו"ש. ובזה יובן האלדים יענה את שלום פרעה כי הטבע בגי אלדי' יענה שלום פרעה שהולך בדרך הטבע ג"כ לפרוע ולהנקם מהמצערין אותו משא"כ יוסף שעלה ממדריגת פרעה לבחי' חולם שהוא אותיות מוחל לכך עמד על היאר על הרא' למענה מהטבע וכנ"ל וק"ל.

בפסוק וישב יעקב בארץ כנען אלה תולדת יעקב יוסף וגו' ונ"ל כי ב' שמות יעקב ישראל הוא בענין ירידת האדם ועלייתו בין בגשמי או ברוחני שאי אפשר שיעמוד אדם על מדריג' אחת כי נק' עולה ויורד ובירידתו נק' יעקב לשון עקב ושפלות ובעלייתו נק' ישראל שר וחשוב ומה גורם השפלות מצד עכירות חומר הארץ ההיא כנודע מענין שיטים שהמקום גורם והיינו שפלות ברוחני וכמו ששמעתי ממורי פי' הפסוק אשר בידו מחקרי ארץ וגו' שהקשה למה בימים קדמונים הי' החוקרים מאמיני הקדמות משא"כ עתה מאמינים שהוא ית' אחד יחיד ומיוחד והשיב שהיה מצד עכירות חומר הארץ שאז הי' יותר רב ועצום משא"כ עתה וכו' ולשון ידו הוא סוף המדריגה וז"ש אשר בידו מחקרי ארץ וכו' ודפח"ח. כי קצרתי אבל בגשמי גם בארץ צח וזכה אפשר שיהי' מצד שבע יפול צדיק וקם וכתבתי מזה במ"א עוד שמעתי ממורי פי' הפסוק אמר אויב ארדוף אשיג אחלק וגו' יש בו ה' אלפין כי אלופו של עולם גניז בו כדי לקרבו אליו ית' כמו ופרעה הקריב וכו' ודפח"ח.

ובזה יובן וישב יעקב מה שישב בישיבה של צער הנק' יעקב לשון עקב ושפלות בארץ מגורי אביו לשון מורא מגור מסביב הכל הי' מצד שהי' עדיין עכירות הארץ רב ועצום שנק' ארץ כנען דייקא עד אח"כ שנזדכך ונק' ארץ ישראל ואמנם אמר אלה תולדת יעקב יוסף שתולדת מי שהוא בעקב ושפלות שיוסף דעת להתקרב אליו ית' וגו' וק"ל.