תולדות יעקב יוסף, ויצא

ויצא יעקב מבאר שבע וגו'. לבאר המשך הפסוקים וקודם נתרץ קושיות א' המפורסת דאי' במסכת שבת פרק כל כתבי א"ר יהודא א' רב אלמלא שמרו ישראל שבת ראשונה לא שלטה בהם אומה ולשון שנא' ויהי ביום ה"ז יצאו מן העם ללקוט וכו' א"ר יוחנן משום רשב"י אלמלא שמרו ישראל ב' שבתות מיד נגאלין שנאמר כה אמר לסריסים וכו' והוא סותר הנ"ל והריף הרגיש בזה ופי' שבת א' לתקן הקלקל ושבת ב' ראוין לגאולה וכו' יעו"ש. והנה כתבתי במ"א בביאר דברי חז"ל שהי תנאי בקריעת י"ס ובכל הניסים הי' תנאי והושם בטבע הבריאה וכו' והעולה משם כי בבחי' חלק טבע האדם יש חומר וצורה הוא הגוף והנשמה באדם פרטי ובכללות העולם האיש הגשמי והאיש הרוחני ומלבד החילוקים רבים שבינהם יש עוד דבר פרטי ההפרש בניהם כי איש הגשמי מתנהג ע"פ טבע ואיש הרוחני למעלה מהטבע אשר לטעם זה לאברהם שהי' מתנהג למעלה מהטבע ניתן לו האיברים שאינן ברשותו שיהיו ברשותו וכמו שכתבתי בפ' לך לך יעו"ש ונגד ב' בחי' אלו יש בחי' שבת אשר בדברות ראשונות נאמר זכור את יום השבת לקדשו ובדברות שניות נאמר שמור את יום השב' לקדשו ואמרו חז"ל זכור לזכר ושמור לנוקב' כי הנש' משפיע לגוף המקבל השפע ונעשה כלי לנשמה שבתוכו ובחבור שמהם אז נעשה זכור ושמור בדבור אחד ע"י התכללת זה בזה שעולה ונקשר מדריגה תחתונה אל מדריגה עליונה. ובזה יובן צחות לשון הש"ס אלמלא שמרו ישראל שבת ראשונה וכו' ר"ל לקשר שבת תתאה הנק' שמור אל שבת דבחי' ראשונה שהיא למעלה מהטבע לא שלטה בהם אומה ולשון וכו'. וזה שסיים שם בביאור יותר אלמלא שמרו שני שבתות ר"ל היו כוללים ב' בחי' שני שבתות בהתכללות א' הנקרא שמור וכנ"ל וז"ש אלמלא משמרים וכו' מיד נגאלין כי כל זמן שהם ש"ני מחמת שאינן בחיבור יש פירוד בין הדבקים משא"כ בחיבור שניהם יחד הי' סמיכת גאולה לתפלה מיד נגאלין ובההוא מעשה הנזכר בש"ס דברכות יומא חד סמיך גאולה לתפלה ולא פסיק מני' חוכא כולי יומא יעו"ש.

והנה לחבר ב' בחי' הוא ע"י איש ממוצע והוא מדריגות יעקב הנק' איש תם ותרגומו גבר שלים וכו' להשלים ב' סטרין וכו' [ובזה בארתי פסוק אשרי העם יודעי תרועה וגו' דדרשו חז"ל שיודעין לרצות רבונם בתרועה וכו' דע"כ איירי ביודעי הכוונה קאמר וא"כ מאי העם וביארתי ע"פי משל ששמעתי מהרב המגיד באיש חכם שרצה להחזיר המדינה שמרדו במלך וכו ודפח"ח ולי נראה שהוא סוד ג' קוין הרמוזין בתקיעות נגד אברהם יצחק ויעקב כי איש החכם בבואו להתפלל עליהם לפני הש"י מקטין חטאם ומבקש חסד לפניו ית' וזה נק' חסד ובבואו לפני העם מגדיל בעיניהם חטאם והוא קו הגבורה ועל ידו שהוא איש הממוצ' ישוב הבן אל אביו והוא קו הממוצע וז"ש אשרי העם להמוני עם יאושר כשיש בהם אנשי יודעי תרועה שהוא ממוצ' בין ב' קוין שברי' תרוע' וק"ל] ובזה יובן ויצא יעקב מבאר שבע כי יש בחי' הנק' שבעה ויש בחי' הנק' שבע והיא שבת עלאה שנסתיי' בדכורא הוא ז"א הנק' יעקב ונק' זכור וילך חרנה היא שמור לחבר בחי' שבת תתאה בשבת עלאה ויפגע במקום ר"ל מיד כד יהיב דעתי' למיהדר שהוא להחזיר בתשובה המוני עם שיעשו מחומר צורה מיד קפצה לו הארץ שעלו לקראתו וכמו שכתבתי במשנה כ"ז שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין לבם וכו' ונעשו היחוד זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו שהוא בסוד הדיבור והתפלה שנתחבר תפלת המוני עם תפלת יחידי סגולה שהוא חיבור הנשמה והגוף וז"ש ויפגע לשון תפלה שיש בו ב' בחי' הנ"ל וז"ש ויקח מאבני המקום כי נודע מ"ש בס"י במשנה ב' אבנים בינות שתי בתים וכו' כי האותיות והתיבות נקראו אבנים והם כמו כלי אל הצורה שהוא החיות ורוחני' המתלבש בתוך התיבות וכנודע. והנה איש המוני אין כחו רק בפה לדבר התיבות בלי כוונה ואיש הידיד ממשיך בתוכו הרוחניו' והנשמה שנק' אור אין סוף כביכול והאותיות נק' יש נגדם וז"ש ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו שהיא המחשבה שבראש והכוונה ועי"ז נעשו אחד וזה שפי' רש"י שהיו מריבות וכו' וישכב במקום ההוא ר"ל במקום ההוא הי' רק חיתוך האותיות שהם ך"ב הנק' יש וזהו וישכב במקום משא"כ אחר ששם האבנים מראשותיו המשיך להם הכוונה ונעשו אחד וז"ש ויחלם והנה סולם וכו' וה' נצב עליו וגו' והבן.

ויצא יעקב מבאר שבע וכו' והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה וגו' דשמעתי מהרב המגיד דק' באר פי' הזמר הלוכך תהא בנחת ענג קרא לשבת והשינה משובחת כדת נפש משיבת.

והענין יבואר ע"פ משל מלך א' ששלח בנו למרחקים למדינה שיש בו סוחרים ועוברים ושבים ונתן להם ממון לישא וליתן בהם ובדרך באו שוללים ובזו אותן וכל א' התפרנס שם ביגיע כפו חוטב עצים ושואב מים כדי פרנסתו ועמד במדריגה זו עד אחר זמן שנתן עצה לנפשו לצמצם במאכלו כדי שישאר לו איזה סך לשאת ולתת ברם כי המדינה הי' סוחרים מצויין לרוב וכך עלתה לו עד שהשיג ידו לסך מאה זהו' ועמד במדריגה זו כמה זמן שלא הוצרך להיות חוטב עצים רק נתפרנס במשא ומתן הגם שהוא מצער ואח"כ הי' טרח במשא ומתן עד שעלה לסך אלף זהו' ועמד במדריגה זו זמן מה ואח"כ עלה ממדרגה למדריגה עד שמצא והשיג לסך ת"ר אלף ואז אמר אלך ואראה את אחי במה הם מתפרנסים וכשבא אצלם מצאם שהם חוטבי עצים ונתן להם מהונו סך רב עד שמצאו כל א' מיד ידי כל צרכי משא ומתן ועלו לעושר מופלא שלא בהדרגה כמו אחיהם הראשון והנה ההפרש בין זה לזה הוא ג' חלקים א' כי הראשון בכל מדריגה שעלה הי' משיג תענוג מופלא וכשעלה כמה פעמי' מדריגות רבות הי' לו כמה מיני תענוגי' משא"כ השני הי' לו רק תענוג א' שעלה למדריגה גדולה בפעם א' חילק ב' כשחזר וירד מעושר לעוני הראשון יודע כמה מיני מדריגות למטה זה מזה ויוכל להתפרנס לפי מדריגתו משא"כ הב' חילק ג' כשחוזר ועולה מדריגה אחר מדריגה הראשון יכול להתפרנס בכל מדריגה משא"כ הב'. ובזה יובן הלוכך תהא בנחת ר"ל כמו מדריגת הראשון ובזה יש ג' חילוקים א' כי ענג קרא לשבת ר"ל שיש לו ענג בכל מדריגה עליונה שיעלה הנק' שבת ב' והשינה משובחת ר"ל גם כשיורד ממדריגתו הנק' שינה מ"מ משובחת משא"כ הב' כנ"ל ג' כדת נפש משיבת ר"ל כשחוזר ועולה ממדריגה למדריגה יודע איך להתענג בכל מדריגה וז"ש כדת נפש משיבת ודפח"ח וז"ס שהאדם הוא סולם מוצב ארצה כשהוא מתיחד עם מדריגה תחתונה אז ראשו מגיע השמימה והבן. עוד נ"ל לבאר פסוק ויצא יעקב מבאר שבע וגו' עד סוף הענין איך יש זה בכל אדם ובכל זמן דכ' הרמב"ם כשפורש הת"ח מלמודו לעסוק בעניני עה"ז מיד הוא וכו' ובזה יובן ויצא יעקב שהו' מי שעוס' בתורה ועבוד' הנק' קול יעקב וכשיצא מבאר שבע מדביקו' באר שבע שהוא דביקות השכינה הנק' באר ונק' שבע וילך שנתרחק שזה נק' הליכה כשפירש לעסוק בעניני עה"ז שהוא בין אנשי' המרבי' חרון אף של הש"י כדאי' בש"ס דחלק וז"ש וילך חרנה ויפגע במקום שבא אל מקום עיר א' שיש בו פגעי בני אדם שאינם סרים למשמע אוזן תוכחת מוסר כי אם כל איש הישר בעיניו יעשה וילן שם כי בא השמש ודאי זה הגלות נמשל ללילה וילן שם כי בא השמש ר"ל מה שהי' שמש ועבד לשמש ולשרת את הש"י בתורתו ועבודתו ורבים השיב מעון ועכשיו שקעה השמש שאינו משמש כלום ויחשב לשינה ולינת לילה שאינו בערך שימוש יום.

ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו כי הלב הוא שורש האדם כמ"ש באבות לב טוב ולב רע וכו' וה"נ כשיש לאדם לב כשר הוא מוכן לשמוע ולעשו' הטוב והישר משא"כ מי שיש לו לב אבן כמ"ש והסרותי את לב האבן מבשרכם וכו' זה אינו נוטה אזן לשמוע כלמודים ומ"מ כל זמן שהיו מריבות זה אמר עלי יניח צדיק ראשו לבל יעלה שום מורא על ראשו מהפגעים וחיות רעות וזה א' עלי יניח צדיק ראשו הי' יוצא לו קצת תועלת מן מקצת אנשים שנק' אבני המקום וז"ש ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו וישכב במקום ההוא ר"ל כשעשו שלום ונעשה אבן א' שוב לא אמרו עלי יניח צדיק ראשו להשגיח עליו בפרנסתו וכיוצא בזה אז וישכב במקום ההוא ולא על האבני' מראשתיו שהיו נחשב לו לשכיב' עד עפר כי כשל עוזר ועזור.

ויחלם והנה סלם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה ר"ל ע"י שהוא מוצב ארצה מדריגה תחתונה עי"ז יעלה ראשו ומגיע השמימה למדריגה עליונה מאי דזעיר איהו רב. והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו ר"ל כי בני ישראל הבאים בעה"ז לעשות שליחות הבורא ית' נקרא מלאכי אלהי' ויש בזה כתות שונות יש מי שרוצה לדבק א"ע עמו גם שרואה אותו בשפלותו ולכך בהגיע זמנו לעלות גם אלו עולים בו ויש כתות שאינן משגיחין עליו ומכ"ש שאינם חפצים בקורבתו ודביקתו ועולים בנפיחה למעלה ממנו ובהגיע זמנו לעלות אז אלו יורדים בו ר"ל עבור בזיונו וכמו שכתבתי ביאר ש"ס כל המבזה ת"ח אין רפואה למכתו והנה ה' נצב עליו כי מדריגתו וענוותנותו של הש"י לשכון את דכא ומאחר שהוא שוכב עד עפר אז הוא כלי מוכן להשראת שכינה והבן.

ויאמר הארץ אשר אתה שכב עליו לך אתננה שתהי' מושל ושליט עליו במקום שפלותו שם גדולתו מאן דזעיר איהו רב וגו' ויקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי וכפי' רש"י שאם ידעתי לא ישנתי ר"ל שאח"כ הרגיש כמה טובה הי' לו שפלותו שהי' מושכב לעפר שאם ידעתי מעלתו לא הי' נחשב לשינה וצער רק הי' נחשב לתענוג מופלא. וירא ויאמר מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלדי' וזה שער השמים ר"ל אחר שראה שיש כמה מיני יראה במקום הזה נתיירא וז"ש וירא ויאמר מה נורא המקים הזה וסבר משום כי אין יראת ה' במקום הזה לכך יש שאר מיני יראה וכמו שכתבתי בביאור ק' יעבץ בפ' יתרו אל תראו וגו' ובעבור תהי' יראתו על פניכם וכו' ר"ל כדי שיתנו לב ליראה ה' שהיא שער השמים וכמ"ש בש"ס שבת פ"ב כל אדם שיש בו תור' ואין בו ירא' שמים דומה לגזבר שמסרו לו מפתחות פני' וכו' בהי עייל וכו' כי יראת שמים דומה לפתח ושער השמים שהיא התורה וק"ל

עוד י"ל דזכרתי משל א' שהי' לו ריבוי דמים והסגולה ע"י מורא שעושין לו נתרפא עד שהורגל בכלי ובזה יובן וירא מאחר שאין במה לירא עוד וז"ש מה נור' ר"ל באיזה מורא ופחד יש לייראו וח"ו אין תרופה כי זה שער השמים שאין ליכניס בו כי אם ע"י יראה והבן.

עוד י"ל דאי' בפ"ב דשבת דרשב"י ובני טשו במערתא י"ב שנים נפקו חזו אינשי דקא כרבי וזרעי אמרי מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה כ"מ שנתנו עיניהם מיד נשרף יצאה ב"ק ואמרה להם להחריב עולמי יצאתם חזרו למערתכם אחר י"ב חודש יצאו כ"מ דהוי ר"א מחי הוי ר"ש מסי חזי סבא דנקט ב' מדאני אסא וכו' א"ל כמה חביבין מצות על ישראל וכו' ובזה יובן ממש הי' ענין זה כאן כי יעקב אבינו נטמן בבהמ"ד של שם ועבר י"ד שנה ואח"כ יצא לחרן משם וז"ש ויצא יעקב מבאר שבע מהתבודד שהי' שם י"ד שנה וילך חרנה בכ"מ שהי' מסתכל בעניני עולם שהם מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה נתן עיניו ובא חרון אף בעולם וזהו וילך חרנה בכל מקום שהלך הי' חרון אף בעולם לכך יהב דעתי' למהדר כמ"ש בחולין והיינו כמו רשב"י הנ"ל שלא להחריב העולם מיד ויפגע במקום חזר ונתיישב בדעתו שיותר טוב לדבר עם אנשי המקום תחנונים ודרך פיוס ואז א"צ לחזור להיות נטמן כרשב"י וז"ש ויפגע במקו' פירש חז"ל ויפגע הוא לשון דברי תחנונים ופיו' וכו' וכמו שעש' רשב"י אח"כ וכאמו' וילן שם כי בא השמ' ר"ל גם שלא הי' יכול להיות פועל יוצא להאיר לאחרים דרך הטו' והיוש' כמו השמ' המאי' לאחרי' שילכו לאור' מ"מ הי' שם כמו הלן לינת לילה שהוא מרגוע לנפשו שיהי' חדשי' לבקרים כך עשה יעקב וילן שם כי בא השמש מלהאיר אורה לאחרים עד שיבא זמן ויזרח לו השמש ובאמת שקעה לו חמה שם שלא בעונתה כדי שילין שם ר"ל שאם יהי' במעלתו הראשונ' איך יהי' לו מקום התחברות עמהם שהם בשפל המדריגה לכך ניטלה ממנו מאור השמש לפי שעה כדי שילין שם ויתחבר עמהם להעלותן בסוד הנפש אשר עשו בחרן שזכרתי במ"א יעו"ש וכאשר יבואר בפסוק שאח"ז ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו ר"ל ע"ד שבארתי איזה חכם הלומד מכל אדם ר"ל גם מאדם רשע יקח מוסר לנפשו כמובא מעשה בח"ה א' שבא על בהמה ומשום תענוג מאוס לפי שעה מסור נפשו למיתה שדינו להריגה בזה ואיך לא ימסור נפשו בעבודת הש"י שהוא תענוג אמיתי נצחי וכן א' שתבע לבת מלך שישמש עמה ואמרה לך לבית הקברו' וכו'.

וכיוצא בזה יש ליקח מוסר מאנשי בדיחי שבשביל פרוטה מבזה נפשו לשמחם בכל מיני בדיחי ואיך לא ישמח בעבודתו י"ת וכיוצא בזה ישמע חכם ויוסף ליק' מוסר מכל מה שעוש' אלו שיש להם לב אבן להרע בכמה מיני תחבולות כך יש לעשות כמה תחבולות להטיב מצורף לזה שמעתי ממורי כשבא נשמה מאצילות אל עולם עשי' ורואה איך שם נתגבר הקליפה ואיך נקל כבוד המלך רב ושליט בעיניהם אז הוא מעורר את עצמו ליתן יותר שבח לכבוד המלך מלכו של עולם שאין הוא כאחד מהם וכו' ודפח"ח. וז"ש ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו ר"ל שלקח מוסר מאנשי המקום שיש להם לב אבן ונקראו אצלו אבני המקום וישם מראשותיו בראש מחשבתו להבין זה ויתן יותר שבח והודי' לשמו ית' שאינו כאחד מהם וי"ש כ"ב במקום ההוא שזכה לש"י עולמו' שם יותר ע"י כ"ב אותיות התורה שלמד יותר בחשק אחר הבנת לב בשר שיש לו יותר מהם. ועוד ראה תועלת אחר במקום ההוא ויחלם והנה סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלדים עולים ויורדים בו דפירש בעללות אפרים כי ראה שעה"ז הוא סלם מוצב ארצה ועל ידי כשרון מעשיו בעה"ז לעשות בו הכנה לעה"ב ואז ראשו מגיע השמימ' לעה"ב אבל יש כתות אנשי' שונות זו מזו כי יש עולין בו לעה"ב ע"י הכנה וכשרון בעה"ז ויש יורדין בו שעושה עיקר מעה"ז ושכח שהוא שליחא דרחמנא לענין הטוב והישר בעה"ז כדי שיעלה בו לעה"ב יעו"ש.

ולי נראה בג' פנים פן א' כי נודע סוד מ"ש משרע"ה שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו כי העולם בכלל נקרא פרצוף א' והמוני עם הם רגלי הפרצוף והצדיקים הם עיני העדה וכו' וז"ש כי העולם בכלל נק' סולם שהמוני עם מוצב ארצה שנק' רגלי העולם והת"ח היו הראש וז"ש וראשו מגיע השמימה ומאחר שהם הכל קומה שלימה פרצוף אדם א' א"כ מלאכי אלדי' שהם הצדיקים שלא מעלו בשליחת קונם עולים בו שאם הדור מכשירים מעשיהם אז ראשי הדור עולים במעלה יותר כמו שמצינו בהר סיני [גי' סלם] שנא' ויחן ישראל שחנו בתשובה אז ומשה עלה אל האלדי' וה"ה בהיפך ח"ו יורדים בו כמו שאחז"ל בשמואל הקטן שראוי הי' שתשרה עליו שכינה אלא שאין דורו ראוי לכך א"כ יורדים בו בסלם שהם כללות העולם המוני עם כי בירידת רגלי האדם בבור גם הראש הוא נמוך משא"כ כשעומד ברגליו על ההר וכו' וק"ל.

ובזה נ"ל פי' הפסוק מה נאוו על ההרים רגלי מבשר וגו' כי נודע מ"ש חז"ל בשרתי צדק בקהל רב כי ראשי הדור האומר תורה ומוסר נק' מבשר וז"ש מה נאוו כשעומדין על ההרים רגלי מבשר שהם המוני עם שמכשירים מעשיהן כאלו עומדים במעלות ההר שאז גם המבשר שהם ראשי הדור המבשר תורה ומוסר זוכה למעלה יותר עליונה וכמ"ש בש"ס דר"ה והי' כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכי ידיו וכו' אלא כ"ז שישראל משעבדין לבם לאביהם שבשמים גוברין וק"ל.

פן ב' כי שלומי אמוני ישראל גם שזכו למדריגה עליונה אי אפשר שיעמדו על מדריגה א' כי אם בסוד רצוא ושוב ובסוד שבע יפול צדיק וקם כמ"ש בתיקוני' יעו"ש והוא כדי להעלות מדריגות פחותי הערך ובסוד הנפש אשר עשו בחרן וכמ"ש פשטתי את כתנתי איככה אלבשנה וגו' וכמ"ש באברהם ושרה גם שזקנים באים בימים חזר ארח כנשים יעו"ש ובזה יובן אשר ראה בחלום להשיב נפשו מה שנצטער על מדריגות עבודת הש"י שירד ממנו כי בא השמש וכנ"ל לכך ראה ויחלם והנה סלם מוצב ארצה וגו' כי הת"ח שנק' סיני גי' סלם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה כי האדם נק' עולם קטן ולפעמי' מוצב ארצה ולפעמי' ראשו מגיע השמימה לעלות במדריגה עליונה או לאו ואז גם השכינה עם מרכבה קדושה הנק' מלאכי אלדי' עולים ויורדי' בו בצדיק זה. ומ"מ בכל מדרגותיו והנה ה' נצב עליו לשומרו מחטא בירידתו שיתחבר עם המוני עם שלא ילמד ממעשיהם כמו במשל במלך שנתערב בגוים ולמד ממעשיהם משא"כ בצדיק זה שבא לזכות הרבים ה' מצילו מחטא וק"ל

פן ג' ע"ד ששמעתי ממורי כל אשר תמצא ידך בכחך לעשות עשה וכמו שכתבתי מזה קודם שזה הי' מעשה חנוך לייחד קבה"ו וכו' ובזה יובן כי האדם הוא סלם מוצב ארצה לעשות מעשה ארציות בגשמי וראשו מגיע השמימה שבראשו יכוין מחשבתו למעלה השמימה לקשרה המעשה עם המחשבה שבזה נעשה יחוד למעלה וז"ש ומלאכי אלדי' מרכבה דקדושה עולים ויורדים בו ע"י יחוד זה וכו' וק"ל ויקץ יעקב משנתו וירא ויאמר אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי ופי' חז"ל שאם ידעתי לא ישנתי ור"ל שיש לייחד כל המדריגות ע"י הדעת כנודע וגם סוד השינה יש בו יחוד בסדר הקטנות והוא סוד רצוא ושוב והוא לא עשה כך לזה וירא ויאמר אכן יש ה' גם במקו' הזה כשאינו במעלה עליונה ואנכי לא ידעתי לייחד ע"י הדעת. איברא באמת מוכרח הוא שישכח ולא ידע לייחד שאם ידעתי לא ישנתי לא הי' נקרא שינה והבן זה.

בפסוק ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה ויפגע במקום וילן שם וגו' ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו וגו' ויחלם והנה סלם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלדי' עולים ויורדים בו והנה ה' נצב עליו וגו' ויקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי וירא ויאמר מה נורא וגו' והספיקו' רבו ובזוהר ס"ת ביאר שהי' ענין יעקב בזה דזכה דעייל ונפק וכו' דרך נסיון כמו באברהם ממצרים ויצחק מפלשתים וכו' יעו"ש ולהלביש דבר זה ברמז מוסר נ"ל איך רומז פרשה זו בכל אדם ובכל זמן נ"ל ע"ד דבארתי כ' משוח מלחמה והי' כקרבכם אל המלחמה ודרשו חז"ל בצאתו מהספר וכו' דכתבתי בצאתו מלימוד הספר לצאת בשוק הוא זמן מלחמה וכו' יעו"ש. וצריך שישים שם הוי' לנגד עיניו וכו' יעו"ש.

ובזה יובן ויצא יעקב מבאר שבע שהי' מתבודד בתור' ובצאתו מהספר אז וילך חרנה מקום היצה"ר והזונה שנז' בזוהר הנ"ל ור"ל כי החנות פתוחה והחנוני מקיף וסובב מבחוץ הוא יצה"ר להביאו לאדם לחנות אשר שם כל מיני תענוגי עה"ז ואלו הי' יושב בחנות לא להקיף וכו' עיין במד"ש שכ' בזה יעו"ש. ויפגע במקום שם הוי' גי' מקום כנודע וכל הענין יבואר אח"ז.

עוד י"ל דאי' בש"ס דחולין פ' גיד הנשה וילך חרנה כי מטא לחרן יהיב דעתיה למיהדר וקפצה לו הארץ וז"ש ויפגע במקום וכו' ויש להבין למה בתחלה לא יהב דעתי' בזה ושאר הספיקו'. ונ"ל דמבואר בש"ס דשבת בצאת רשב"י ובנו מהמערה כשראו בני אדם מניחין חיי עולם ועוסקים בחיי שעה היו מעוררין קללה בעולם ויצא ב"ק בעיתו לאחרובי עלמא חזרו למערתכם עד לבסוף י"ב חודש יצאו ברחמים ובכ"מ הביאו ברכה וכו' יעו"ש.

והענין שכתבתי לעיל שתחלה סברו שאין נק' עבודת הש"י אלא כשעוסק האדם בתורה ותפלה ובצום ובכי וכיוצא בזה ולכך כשראו בני אדם שאין עוסקין בזה חרה אפם ואמרו מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה והביאו חרון אף בעולם עד שיצא ב"ק וחזרו למערה והרגישו שאין זה כי אם להורות להם דרך ישר יותר דרך הרחמים שנקרא עבודת הש"י בכל פרטי מעשה האדם שיתן לב ששם ג"כ שם י"ת וכאשר נודע לבעלי בינה לעשו' יחוד גם בספורי דברי' שעם חבירו כמו ששמעתי ממורי קול באש' ערוה וכו' ולהסיר העצבו' יפקח באיזה עסק והוא ג"כ יחוד גם כשרואה דבר מכוער באדם או שיבטל אותו מתורה ותפלה יבין שהוא מהש"י לתועלותו כאשר כתבתי בקו' האחרון יעו"ש א"כ בכל דרכך דעהו אתי שפיר וכאשר כתבתי שויתי ה' לנגדי גם שהוא לנגדיות מ"מ מימיני בל אמוט ואז שמח לבי לעורר רחמים ושמחה בעולם וז"ש אף בשרי ישכן לבטח יעו"ש נוסף לזה ע"ד הני תרי בדחי. ששמעתי ממורי שהיו מייחדין ומעלין העולמו' בכל עניני עה"ז יעו"ש ובזה יובן ויצא יעקב מבאר שבע שהי' נטמן בבית מדרשו של שם ועבר ועסק בתורה בבאר שבע וכשיצא משם וראהשבני אדם אינן עוסקין בתורה אמר מניחין חיי עולם וכו' עד שהי' מביא חרון בעולם וז"ש וילך חרנה כי מטא לחרן ראה שאין העולם מתקיים בזה וכמו שיצא ב"ק ברשב"י הנ"ל הוא ג"כ יהיב דעתי' למיהדר כמו רשב"י ובנו שחזרו למערה שאין העולם הי' יכול לסובלו ומיד שהבין זה ויהב דעתי' למיהדר ניתקן הכל וא"צ שוב למיהדר כמו רשב"י כי שם במערה יהב דעתי' למהדר משא"כ יעקב מיד קפצה לו הארץ וז"ש ויפגע במקום כי תחלה הי' יבשה דין ואח"כ נעשה ארץ רחמים ובא לקראתו מדה זה שנק' ארץ רחמים וז"ש קפצה לו הארץ היינו ויפגע במקום שם הוי' שהוא רחמים העולה גי' מק"ום כנודע ולא שם הוי' מפורש נגד עיניו לקיי' שויתי ה' וגו' כי פגיעה הוא נגדיית כמו בת מלך בשבי ' שזכרתי בקונ' אחרון רק מספר העולה גי' מקום כי בא השמש שהוא הצחות והזוהר והברירות רק וילן שם בסוד לינה שאינו צח ובהיר עד אח"כ כאשר יבואר ומ"מ חיזק א"ע ויקח מאבני המקום אותיות השם שלא יהרהר כי אם בתורה ואותיות השם וזה יהי' להגין מחיות רעות כנודע גדול כח החושב תמיד בתורה שאין כח חיצוני יוכל לשלוט בו וכאשר יבואר בסמוך במשנה דאבות פ"ב המהלך בדרך יחידי וכו' וז"ש וישם מראשותיו וישכב במקום ההוא ר"ל ויש כ"ב אותיות התורה שחשב תמיד בתורה ועי"ז שכב לבטח. ויחלם והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה ור"ל שהראו לו בפועל משמים רפואה ע"י סמים מתוקי' ולא מרים כמו שכתבתי בקו' האחרון שלא בלבד נקרא עובד הש"י רק בעוסק בתורה ותפלה לבד שע"יז מעורר מדנים על בני עולם שאין עושין כך אלא האדם נקרא סלם גם שהוא מוצב ארצה דיוטא תחתונה בארציות גשמיות החומר כגון שרואה אדם עובר עבירה וכיוצא מ"מ יוכל הצדיק לכוין בו עסק יחודים ועבודת הש"י כמו בעסקו בתורה וז"ש וראשו ומחשבתו מגיע השמימה ליקח לעצמו רמז מוסר לעבוד הש"י עי"ז יותר אלא שהבחירה חפשית ולכך בני אדם שבאו בשליחות הש"י לעה"ז ונקרא מלאכי אלהי' והם קצת עולים במחשבה ישרה הנ"ל וקצת יורדין ברוע מחשבתם ומ"מ בין בטובים בין ברעים הנה ה' נצב עליו בכל מקום שמו של הקב"ה שורה שם להורות לאדם טוב מוסר מזה הרשע ג"כ וכנ"ל וז"ש ויקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה' במקום הזה ר"ל במקום זה של גדודי חיות רעות ולסטים יש שם שמו ית' וממילא גם בכל מחשבות זרות ורעות שהם גדודי חי' ולסטים וקליפות יש שם ג"כ ניצוצי קדושה של השכינה שירדה שם ע"י השבירה וירא ויאמר מה נורא ר"ל שנפלה עליו יראה ורעדה שצער א"ע בצער השכינה וירידת' בין הקליפות כ"כ ועי"ז נעשה יחוד יראה עם נורא ונתפרדו הקליפות. כמו ששמעתי ממורי בענין כזה יעו"ש. וז"ש וזה שער השמים יסוד מ"ל ת"ת והבן הש"י יכפר. וידר יעקר נדר אם יהי' אלהי' עמדי ושמרני בדרך הזה וגו' ושבתי וגו' והאבן וגו' דק' מהו הגיזרא שיעשה עבור זה ורש"י דחק לפרש והאבן ו' זו כך תפרש אם תעשה לי את כל אלה וכו' ועוד הקשו חז"ל וכי הי' מסופק בהבטחת הש"י ומה שתירצו כי אמר חלמא הוא וכו' יעו"ש ונ"ל דפירושי קמפרש מה שנאמר לו בחלום והנה אנכי עמך ושמרתיך וגו' והכוונה לפתור החלם בזה יתברר ונודע כי אם יהי' אלהי' עמדי ר"ל שיהי' כל מחשבותי דבוק בו ית' בלי שום הרהורי הבאין והבלי עה"ז ורק שיהי' אלהי' עמדי בכל עניני ועסקי גם שלא בשעת תורה ותפלה ואז ודאי ושמרני בדרך הזה וכל הבטחות שאחז"ל יקויי' ג"כ וזהו שאמר הש"י בזה הסימן שאנכי עמך תהא בטוח כי ושמרתיך בכל אשר תלך וגו' והוא כוונת הש"ס שכל היום לא פסק פומי' מגרסי' להנצל ממלאך המות וכו' כמ"ש במשנה אבות פ"ג ויבואר אח"ז כי לאו דוקא שונה ואומר בפה רק במחשבה ג"כ מהני וכמ"ש והגית בו יומם וליל' כי הגיון הוא בלב וכמ"ש והגיון לבי אלא שחש במחשב' פן יהרהר בגשמיות משא"כ דיבור נודע שלא פסק פומי' וכו' וכדמוכח במשנה המהלך בדרך יחידי וכו'.

ובזה יבואר פלוגתא דהרמב"ם והראב"ד דחשב הרמב"ם מצות ל"ת לא יראו ולא יפחדו במלחמה מאויביהם וכו' והשיגו הראב"ד ואמר שאינו אלא הבטחה וכו' והקשה בכ"מ על הראב"ד מנ"ל להשגה זו דפשטי' דקרא אתי כהרמב"ם וכו' יעו"ש ובארתי דאין זה ביד האדם שלא יפחד לכך כ' הראב"ד דאם לא יפחד אז יהי' בטוח וכו' והדין עמו יעו"ש וכעת נ"ל דהרמב"ם ס"ל דהפסוק עצמו ביאר קו' זו שנצטוו שלא יפחדו וכ"ת שאין זה בידו וביאר הפסוק ודאי הוא בידו כי ידו"ד ההולך עמכם וגו' להושיע אתכם ר"ל סימן זה מסור לכם אם שם הוי' הולך עמכם בין בדיבור בין במחשבה בתורה ועבודת הש"י ודאי הישועה יהי' לכם וא"כ ודאי ראוי לפנות לבו ומחשבתו מהרהורים אחרים רק יחשוב בתורה תמיד וכמ"ש במשנה המפנה לבו לבטלה וכו' שהיא כולה שמו ית' שיהי' הש"י ההולך עמכ' להושיע אתכם וק"ל. ובזה יבואר משנה באבות פ"ג ר"ח בן חכינאי אומר הניעור בליל' והמהלך בדרך יחידי והמפנה [נ"א ומפנה] לבו לבטלה הרי זה מתחייב בנפשו וכ' הרב ר' עובדי' כי לילה זמן למזיקין והמהלך בדרך יחידי הוא בסכנה מפני הלסטים וכמה פגעים רעים ואם הי' מחשב בד"ת ה' תורתו משמרת אותו עכ"ל וכ"כ החסיד מוהר"י יעבץ דק' לגירסא והמפנה א"כ הניעור אם הוא מפנה היינו המפנה ואם לאו למה יתחייב וצריך בר נגיר דליפרק' וכו' ולפירש הנ"ל לק"מ גם שהוא עצמו כתב לזה וז"ל כי הדבוק בבוראו יתברך מושגח ממנו ולא יניחנו למקריים וכו' ואם סר ממנו הדביקות שבינו לבין קונו ובעת ההיא סר ממנו השגחת יוצרו אם תמצאו שום רעה אינו כי אם בעבור שתכלה מחשבתו מעבודת הש"י ועליו נאמר הלא על כי אין אלדי בקרבי מצאוני הרעות האלה וחז"ל דרשו אל תפנו אל האלילים אל תפנו מדעתיכם וכו'. וכ"כ בזוהר בר' יוסי שהי' מחשב וכו' יעו"ש א"כ ודאי שאינו חייב בנפשו עבור זה אלא שאם קרהו מקרה רע מתחייב בנפשו שלא הי' לו לפנות מחשבתו לבטלה בכוונה משא"כ הניעור בלילה גם שלא הי' מפנה לבו לבטלה רק ממילא הי' לבו מחשב בדברי הבאי לפי שהעת הוא שליטת המזיקין וגם בדרך שהוא סכנה גם שאינו מפנה לבו לבטלה בכוונה מכוונת רק ממילא ג"כ מתחייב בנפשו וק"ל. וישא יעקב רגליו וגו' ופי' רש"י משנתבשר בשורה טובה נשא לבו את רגליו וגו' ק' הא הי' מסופק כמ"ש וידר אם יהי' אלדים עמדי וגו' ולדברנו א"ש כי מה שהי' נצוצי השכינה בתוך עמקי הקליפות בסוד ותגל מרגלותיו עתה נשא לבו את רגליו על מקומה באה השכינה בשלו' במשכן הלב ששם מקומה לכוין בכוונת הלב ובזה נתקיים שיהי' אלדי' עמדי ממש ואז נתבשר שיקויים הכל לשמרו בדרך וכל הטוב' וכנ"ל והבן. עוד י"ל דכתב בזוהר רגלי חסידיו ישמור זו אשתו וכו' א"כ וישא יעקב רגליו זו השכינה כנודע ובזה נתבשר כנ"ל וא"ש בר' יוסי שהי' מפנה לבו וכו' ויצא קול כי אתכם ידעתי מכל משפחות וכו' יעו"ש.

בפסוק ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה ויפגע וכו' ויחלום וגו' והנה אנכי עמך וגו' והספיקות זכרתי אח"כ וגם בפסוק וידר יעקב נדר לאמר אם יהי' אלדי' עמדי ושמרני בדרך הזה וגו' ושבתי בשלום אל בית אבי והי' ה' לי לאלדי' וגו' עד עשר עשרנו לך. והקשה הרב האלשיך א' מאי לאמר וכו' ב' וכי הי' כמסתפק נגד הבטחתו י"ת שאמר אם יהי' אלדי' עמדי וגו' ג' אשר אנכי הולך מיותר ד' ונתן לי לחם לאכול היתכן ישמרהו בדרך ויניחהו ערום ורעב ה' ושבתי בשלום דה"לל והשבני ו' והי' ה' לי לאלדי' משמע שאם לא יעשה לו כל הדברים לא יהי' לו ח"ו לאלדי' עכ"ל ז' איפכא ה"לל כי איך יתכן שיהי' שם הרחמים לאלדי' שהוא דין ח' שהוא כפל שהתחיל בזה אם יהי' אלדי' עמדי וכו' וחזר ואמר והי' ה' וגו' ט' מה דהוי הוי ולמה נכתוב זה בתורה כי אם לומר שהוא בהווה ועתיד ג"כ כמו בעבר כנודע שהתורה נצחי.

ונראה דעל עצמו לא הי' מסתפק כלל בהבטחתו י"ת אלא מה שנא' וידר יעקב נדר הוא לאמר לדורות ולא על עצמו יצא אלא על הכלל ישראל אשר בשם יעקב יכונה יצא להתפלל עליהם וכמ"ש חז"ל וגם האלשיך בפסוק הן עוד היום גדול וגו' דקאי על ישראל בגלותן וז"ל וזה שהי' יעקב גולה ממקום ב"ה וירא והנה באר בשדה היא ב"ה כד"א לשוח בשדה ומשם יוצא השפע ונק' באר ג' עדרי צאן הם כהנים לוים ישראלים וכו' וגרמו העונות שהושם האבן יצה"ר ע"פי הבאר וכו' ונאספו שמה כל העדרים אנשי כה"ג וכו' ונחרב בית שני על שנאת חנם וז"ש יעקב המיצר בצרות ישראל מאין באתם מאיזה עון גליתם והשיבו מחרון ר"ל מחרון איש על רעהו הוא שנא' חנם אנחנו גולים ויאמר להם הידעת' את לבן הוא מי שעתיד ללבן עונותיה' של ישראל ע"י ניחור וחרון חבלי משיח ולמה תדכאו ולא תשובו מיד ויאמרו ידענו ויאמר השלום עמכם ויאמרו שלום ואם אין בינכם שלו' איך יהי' שלו' ביני לביניכ' והלא למי נשא עון לעובר על פשע ואינכם עובר על פשע ואמרו מה שאנו בוטחים בו הוא כי הנה רחל בתו באה עם הצאן כי זכות רחל מבכה על בניה שובו שובו בנים לגבולכם אמר להם אם על זה אתם בוטחים ואינכם שבים מאליכם הן עוד היום גדול כי תהי' בעתה אם לא זכו לאחישנה לכן השקו הצאן להחזיר המוני עם בתשובה וכו' והשיבו לו כי לבבינו קשה עד יוסר לב האבן וז"ש לא נוכל עד אשר יאספו לעתיד כל העדרים וגללו האבן ויתן לנו לב בשר ואז והשקונו הצאן מבאר מים חיים עכ"ל ומעתה שפתח הרב פתח פתוח ע"ד הנ"ל יתפרש כל הפ' ע"ד זה בפר' על יעקב עצמו ובכלל על כלל ישראל הנק' יעקב

ובזה יובן ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה והספיקו' א' ל"ל ויצא שכבר נאמר בפרשה הקודם וילך פדנה ארם א"כ קדמה היציאה ואיך חזר כאן לכתוב ויצא יעקב מבאר שבע ב' כפל ויצא וילך שאם הלך מי לא ידע שיצא ג' וילך חרנה אם כבר הלך לחרן איך אמר אח"כ ויפגע וחז"ל דרשו וכו' ושאר הספיק' שהקשה הרב האלשיך יעו"ש.

ונראה דנודע כי סיבת חורבן בית ראשון על ביטל תורה כנ"ז בש"ס דנדרי' ובש"ס דב"מ על מה אבדה הארץ על עזבם את תורתי וכו' וסיבת חורבן בית שני על שנאת חנם וכמ"ש בש"ס דיומא מגורי על חרב שהיו אוכלין זע"ז וכו' וז"ש ויצא יעקב כללות גלות ישראל הנק' יעקב שיצאו וגלו מארצם הוא על סיבת יציאתן שהתורה נק' באר שנא' הואיל משה באר התורה הזאת גם שקבלנו עלינו באר התורה באלה ושבועה וז"ש מבאר שבע שיציאת הגלות הי' מבאר שבע מחמת באר שבע הנ"ל ואם אמנם שבו למקומם בבנין בית שני מ"מ אח"כ וילך חרנה שחזרו לילך בגלות בסיבת החרון שבין איש לחבירו היא שנאת חנם וכמ"ש האלשיך הנ"ל ויפגע במקום וגו' הוא לשון תפלה או קפיצת הארץ וזה נמשך מזה או בעת' או אחיש' וע"י פגיע' ותפלה ותחנונים שיזכו לקפיצת הדרך תשובה שיהי' לעתיד כמ"ש והסירותי את לב האבן וגו' שימהר זה ויקפיץ קודם זמנו זכו אחישנה יהי' קצר הליכת הארץ זכו אחישנה שיקצר ימי הליכת הגלות לבוא אל הארץ מהר יחישנה ועכ"פ בימי הגלות צריך לתקן הקלקל וכמ"ש הרב האלשיך סוף מלאכי זכרו תורת משה עבדי הנני שולח לכם את אליה' והשיב לב אבות וגו' שהוא לתקן ב' דברים שהי' סיבת הגלות וכו' וז"ש ויקח מאבני המקום ודרשו חז"ל שעשה סימן שלקח י"ב אבנים אם יתאחדו ויהי' אבן אחת וכו' ור"ל אם יזכו לתקן חטא שנאת חנם הקשה לתקן ע"י מוכיח או רב וז"ש עשאן הק"בה אבן אחת שנא' ויקח את האבן ר"ל שאי אפשר לתקן קלקל זה ע"י שום מוכיח שיעשו אחדו' א' כי אם ע"י הקב"ה בעצמו שנא' והסרותי את לב האבן וגו' וכתיב הנני שולח לכם את אליה' וגו' ונגד חטא ביטל תורה אמר וישכב במקום ההוא ודרשו חז"ל ויש ך"ב אותיות התורה במקום ההוא שלמד תורה לתקן חטא ביטל תורה אך בענין לימוד תורה יש ב' סוגים א' הלומד לכבודו י"ת שהוא בדחילו ורחימו דאל"כ לא פרחת לעילא וזה שראה בחלום סלם גי' סיני ת"ח העוסק בתורה נק' סיני כדאי' בש"ס סיני ועוקר הרים וכו' סלם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה דצריך שיגיע השמימה לימוד תורתו שיהי' בדחילו ורחימו דאז פרחת לעילא השמימה והנה מלאכי אלדי' עולים ויורדים בו כי הת"ח שנק' הרב שדומה למלאך ה' צבאות אם כוונתו לעלות בו שיתעלה ויתנשא בו אז זה סבת ירידתו לכך סמך החלום לענין וישכב גם שיהי' בתחלה בבית ראשון וכו' דקאי על זה דוקא או י"ל כי התורה יש בו חלק הנגלה המוצב ארצה ויש בו נסתר אשר ראשו מגיע השמימה והת"ח שרוצה לעלות בחלק הנסתר להתנשא בו זה סיבת ירידתו ומ"מ והנה ה' נצב עליו על שנא' וישכב דפשיטו שחה לעפר נפשו אז אשכן את דכא ועליו ה' נצב ואמר אני ה' אלהי אביך סוד רחימו של תורה ועבודה ואלהי יצחק סוד דחילו הארץ אשר אתה שוכב עלי' ר"ל זה השפלות שאתה שוכב לארץ כי לא בשמים היא לא בגסי הרוח וגו' כי אתם המעט לכך חשק ה' בכם הארץ הזאת לך אתננה כי זה העיקר מאוד מאוד הוי שפל רוח וכמ"ש הרמב"ם והי' זרעך כעפר הארץ וגו' ולא אמר ככוכבי כי כאן הודיעו סיבת שפלותן בגלות המר הזה עד לארץ הוא על סיבה שאין להם חיבור ואחדות כמו חול הנק' עפר וע"כ מוכח לומר כן בפ' וישלח ואתה אמרת וגו' ושמתי זרעך כחול הים והקשה רש"י ותירץ וכו' ולפי הנ"ל א"ש [כדאי' בש"ס ובפוסקי' י"ד ס' ך"ח] וכמובא במד' איכה שזור לי חוט זה יעו"ש.

או י"ל דאי' בפ"ב דברכות נפשי כעפר לכל תהי' וכו' וכ' התוס' וכו' ורש"ל כ' וכו' יעו"ש וזה יהי' סיבת עלייתן והנה אנכי עמך כי שכינה עמנו תמיד בגלו' ועי"ז והשבותיך אל האדמה הזאת וכמ"ש התו' משל לעני שאבד כד חרס ואח"כ בא בת מלך ואבדה כד זהב וכו' וכמ"ש בתיקוני' וישלח מלאך שהיא השכינה בגלות ועי"ז ויוציאנו יעו"ש בפ' התיקוני' יעו"ש וז"ש וידר יעקב נדר לאמר לדורות אם יהי' אלהי' עמדי שיהי' הבטחתו מיד ולדורות ליעקב עצמו ולכלל ישראל הנק' יעק' שיהי' השכינ' עמהם בגלות ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך ר"ל גם שאני הולך בדרך לא טוב אשר יכונה להליכה והרחקה ממנו ית' היפך ביאה כנודע מ"מ ושמרני וגם ונתן לי לחם לאכול שאזכה לסייע אותי לתקן חטא חורבן בית ראשון על ביטול תורה ועתה ונתן לי לחם לחמה של תורה לאכול פנימי שיהנה הנשמה ולא להתפאר שהוא להלביש חיצוני ובגד ללבו' שיעשה מן בגד לבוש כנודע סוד חלוקא דרבנן ואחר תיקון חטא א' הזכיר תיקון חטא חורבן בית שני שאזכה לשוב וז"ש ושבתי בשלום היפך שנאת חנם ועי"ז באמת ושבתי בשלום ע"י שלו' אשוב אל בית אבי לארץ הקדושה שיצאו משם וע"י מעלת השלום יזכו שיהי' שמא שלום הנק' הוי' אלהי' כנודע וז"ס והי' ה' לי לאלהי' נוסף על שם אלהי' שהי' עמדי היא השכינה שהי' עמדי בגלות ועתה בזמן הגאולה יתחבר עמה שם הוי' ויהי' שמא שלום וז"ש והאבן הזאת אשר שמתי מצבה כי זה שנעשה מן י"ב אבנים אבן אחד המורה על אחדות י"ב שבטי ישראל שיהיו לאחדים זהו הגורם שיהי' בית ג' בית אלהי' משמים יהי' בנוי כנודע על כנו ומכונו בבנין שלם וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך הוא שבט לוי שהוא עשירי שיהיו משוררים בבית המקדש הכהנים בעבודתן ולוים לשירן וישראל במעמדן שהם שלשה עדרי צאן הרובצי' על הבאר וממנו ישקו העדרים מבאר מים חיים ב"ב אנס"ו.

ובדרך פנימי נ"ל לבאר פסוקי הנ"ל אם יהי' אלדים עמדי וגו' עד והי' ה' לי לאלדי'. ונבאר ש"ס דחולין פ"ד א"ר יצחק מ"ד האמנם אלם צדק תדברון משרי' תשפטו בני אדם מה אומנתו של אדם בעה"ז ישים עצמו כאלם יכול אף לד"ת ת"ל צדק תדברון יכול יגיס דעתו ת"ל משרים תשפטו בני אדם ע"כ. והוא תמוהו ונ"ל דאי' במשנה דקדושין מתייחד אדם עם אמו ועם בתו בקירוב בשר וכו' וכבר כתבתי מזה יעו"ש וכעת נ"ל דיש ב' סוגים בענין תורה ותפלה א' דיבור ב' הכוונה והמחשבה וכמ"ש בזוהר וישלח דף קס"ט ת"ח דוד מלכא אמר יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי חד לקבל דרגא תתאה וחד לקבל דרגא עלאה וכו' יעו"ש. ובזה יובן כי כוונת המשנה ללמד אדם דעת בעסק התורה ותפלה שיתייחד אדם עם אמו בינה עולם המחשבה בעודו מדבר שהיא במל' הנק' בתו ושיהי' בקירוב בשר בהתפשט מחשבות זרות שהוא קליפה ולבוש ובעודו מדבר בתורה ותפלה שהי' בתו יהי' מחשבתו דביקה בו ית' בדביקה וחשיקה באור פני מלך חיים אור הא"ס שבתוך האותיות והבן שהוא כלל גדול בתורה ותפלה לפי מה שקבלתי ממורי גם מסוגל זה כשיעשה כנ"ל לבטל הדינין וכאשר שמעתי ממנו ודפח"ח.

עוד י"ל דאי' בש"ס דתענית פ"ג ת"ר לעולם יהי' אדם רך כקנה ואל יהו' קשה כארז מעשה שבא ר"א בר"ש מבית רבו וכו' והיתה דעתו גסה עליו שלמד תורה הרבה נזדמן לו אדם אחד שהי' מכוער ביותר וא"ל שלום עליך רבי ולא החזיר לו א"ל ריקה כמה מכוער אותו האיש וכו' עד א"ל בשבילכ' אני מוחל לו ובלבד שלא יהי' רגיל לעשו' כן מיד נכנס ר"א בר"ש ודרש וכו' והק' מוהרש"א דהל"ל שלא יעשה עוד כן משא"כ מלשון שלא יהי' רגיל וכו' משמע דלפעמים יעשה כן וכו' ומפרש וכו' יעו"ש.

ולי נראה להקשות ביותר דכ' התוספות במס' דרך ארץ מפרש שאותו אדם היינו אליהו ולטוב נתכוון כדי שלא ירגיל בדבר ע"כ וקשה א"כ שהי' זה אליהו שאמר לו שלא ירגיל וכו' אבל לפעמים יעשה כך והוא תמוהו והא מאוד מאוד הוי שפל רוח הזהירו במשנה דאבות וגם בשמתא מאן דאית ביה וכו' ובשלמא בש"ס י"ל שהי' אדם בעלמא שלא הקפיד בדיבורו משא"כ על אליהו קשה ודאי. ועוד י"ל כפל הדברים ושאין לו שחר לעולם יהא אדם רך כקנה ולא יהא קשה כארז למה תפס קנה והפוכו ארז והריף פי' רך כקנה להיות הולך ובא עם כל הרוחות ומתקבל על כל הבריות ולא קשה כארז להיות עומד בגבהו ואינו מתקבל על הבריות להלוך ולבוא עם כל ורוח ע"כ ועוד תואר ריקה ומכוער וכו' הגם די"ל דתורה מפואר בכלי מכוער ואתה מכוער ומ"מ ריקן מהתורה שלא ראהו עוסק בתורה כמוהו שלא ידע עדיין שיש עובד הש"י גם בגשמי כאשר גילה לו אליהו אח"כ והבן.

ולי נראה שהוא דבר פנימי ועמוק בתורה ועבודת הש"י אשר רימז לו אליהו הנביא כלל גדול בתורה ועבודת הש"י והוא דאי' בש"ס דתענית פ"ק א"ר אמי מ"ד אם ישוך הנחש בלא לחש וגו' אם השמים נעצרין וכו' מה תקנתי' ילך אצל חסיד שבדור ויתפלל וכו' ואם לחש ונענה והגיס דעתו מביא אף לעולם שנאמר מקנה אף על עולה וכו'.

והקשה מורי אם הוא חטא והגיס דעתו העולם מה חטאו להביא אף על העולם. וביאר כי מהראוי שמי שאמר לשמן וידליק הוא יאמר לחומץ וידליק כר"ח בן דוסא ואם היו כל בני עולם נוהגין בחסידות לא הי' פלא על א' שאמר לחומץ וידליק וכך הי' כי כולם עושין כך משא"כ מחמת שבני עולם הולכין בשרירות לבם הרע ואינו עולה להם זה כי אם ליחיד בדורו שאם נעלה בתפלה הוא דבר נפלא בעיניהם לכך מגיס זה דעתו א"כ הוא בסיבת דורו ובני עולם לכך מביא אף בעולם ודפח"ח.

העולה מזה מחמת שהוא נוהג בתורה וחסידות יותר במה שאין העולם נוהג בו יש מקום להגיס דעתו וזה גורם ח"ו להביא חרון אף בעולם כנ"ל ואפשר שזהו כוונת הש"ס דשב' שבשעה שיצאו רשב"י ובנו מהמערה וחזו אנשי דכרבי וזרעי אמרו מניחין חיי עולם וכו' כ"מ שנתנו עיניהם נשרף יצא ב"ק וכו' עד חזו ההוא סבא דנקט ב' מדאני אסא לכבוד שבת א"ל למה ב' אמר חד כנגד זכור וחד כנגד שמור א"ל לברי' חזי כמה חביבין מצות על ישראל יתיב דעתייהו ע"כ. ויש להבין לפי דנקטי ב' מדאני אסא א' כנגד זכור וא' כנגד שמור אז נחו דעתם משא"כ אלו נקטי רק א' ונ"ל דכתבתי במ"א ביאור ק' התוס' דביצה לוו עלי ואני פורע והוא נגד הש"ס עשה שבתך חול וכו'. ובארתי דיש ב' סוגים בעסק התורה ועבודת השם ית' א' ע"פ הטבע גי' אלדים הנקרא שמור וא' שהוא למעלה מהטבע ונק' זכור ונגד זה יש ב' סוגים אנשים א' המתנהג ע"פ הטבע אם יש לו מענג שבת ואם לאו עושה שבת חול וכו' ב' המתנהג למעלה מהטבע גם שאין לו לענג שבת הוא לווה מאחרים וכו' יעו"ש. וחז"ל אמרו שמור וזכור בדיבור א' נאמרו ר"ל גם שבדברות אחרונות נאמר שמור ובראשונות נאמר זכור מ"מ שניהם בדיבור א' נאמרו וי"להק דהל"ל זכור ושמור בדיבור א' נאמרו שהוא תחלה בתורה אך שבאו ללמדינו כי אדם השלם צריך שיקנה ב' מדריגות הנזכר לעיל. אלא שצריך שילך בהדרגה בסדר בתחלה על פי הטבע שמור תחלה ואחר כך ילך לקנות מדריגה למעלה הימנה שהיא נק' זכור למעלה מהטבע וזה שבארנו לעיל משנה בא סימן התחתן עד שלא בא העליון וכו' כי סימן התחתון הוא דין שהוא ע"פ הטבע גי' אלהי' שהוא דין ולכך כשהוא במדריגה זו לעסוק בתורה ותפלה וצום ושק ובכי אח"כ כשיוצא לאויר העולם ורואה בני אדם שאינן נוהגין כן מעורר דין עליהם משא"כ כשבא סימן העליון שהוא רחמים ע"י שיוכל להיות מעורב עם הבריות ולייחד יחודים בספורי דברים עמהם ושאר עסקים שיודע בכל דרכיך דעהו לא בלבד בעסקו בתורה ותפלה א"כ יוכל להיות שגם בני העולם גם בעוסקם בחיי שעה אינם מניחין חיי עולם להיות מחשבתם דבקה בו ית' כמוהו. ויוכל לדונם לכף זכות על דרך זה ג"כ משא"כ כשהוא אינו במדריגה זאת אינו יוכל לדון העולם לכף זכות על מדריגה שהוא אינו בו ובזה יובן כשראו דנקטי ב' מדאני אסא א' כנגד זכור וא' כנגד שמור להורות ב' מדריגות הנ"ל ע"פ הטבע ולמעלה מהטבע דהיינו גם בעסק חיי שעה ועה"ז אינן מניחין חיי עה"ב כנ"ל אז נחו דעתם. ולמדריגה זו זכו בפעם ב' שנכנסו למעלה זו במערה בפעם ב' וק"ל.

ובזה יובן משנה הנ"ל מתייחד אדם עם בתו שהיא ע"פ הטבע ועם אמו שהוא למעלה מהטבע על דרך שזכרנו מדריגת אדם שלם שיקנה ב' מדריגות זכור ושמור שהיא אמו ובתו והבן. ובזה יובן כוונת הש"ס לעולם יהא אדם רך כקנה ולא קשה כארז ולא בלבד במילי דעלמא כמ"ש הרי"ף רק גם בעבודת הש"י הוא כלל שיעלה למדריג' רך כקנה להיות הולך ובא עם כל הרוחות שיתן לב שגם במדריגה של כל א' יכול להיות בו עבודת הש"י לא בלבד בעוסקו בתורה ותפלה כי יוכל ליקח מהם מוסר לעצמו לעבודת הש"י ולא שישאר על מדריגת ארז להיות קשה שאינו ערב עליו הנהגת חביריו רק הנהגת עצמו ולא זולתו וכאשר שמעתי מהרבני מוהר"ן שכתבתי בקו' אחרון יעו"ש. וז"ש ובלבד שלא ירגיל וכו' לפי שלמד הרבה מה שאין זולתו עושה כך מזה הגיס דעתו. וז"ש שלא ירגיל בזה להיות מתמיד בלימודו תמיד רק יתערב עם בני אדם ג"כ ושם יהי' ג"כ יראת ה' על פניו לקיים שויתי ה' לנגדי תמיד גם שהוא נגדיות ביטל תורה או תפלה מ"מ יתן לב שיש שם ג"כ מוסר ועבודת ה' וז"ש איזה חכם הלומד מכל אדם והבן ושפיר משמע דלפעמים יעשה כך ר"ל שיתמיד בלימודו כשרואה שמעורב עם הבריות ביותר ופן ישכח את ה' והכל יהי' ע"פ שכל הקודש וישמע חכם ויוסף לקח.

ובזה יובן אם יהי' אלהי' עמדי שהיא הנהגה ע"פ הטבע ואח"כ אזכה לעלות למעלה מהטבע שהיא זכור ושמור וז"ש והי' ה' לי לאלהי' ר"ל שם הוי' יתוסף לי על אלהי' שהי' לי כבר ואז יעקב נק' הנור' גבר שלים כמ"ש בזוהר המייחד שם מלא הוי' עם אלהי' והבן והש"י יכפר. ובזה יובן ש"ס דחולין שישים עצמו כאלם יכול אף לדברי תורה ת"ל צדק תדברון יכול יגיס דעתו ע"י התמדתו בלימוד תורה יותר משאר בני אדם יגיס דעתו כר"א בר"ש הנ"ל ת"ל משרים תשפטו בני אדם ובדרך הנ"ל אדרבה מחייב בני אדם וכרשב"י ובנו בתחלה לכך יראה שיהי' רך כקנה להיות הולך ובא עם כל הרוחות כך הוא יבין שהש"י עם כל המדריגו' של בני אדם ויוכל להתערב עם כל בני אדם ולכוין או לייחד בכל דרכי בני אדם שיהי' בו עבודת הש"י ג"כ ואז לא יגיס דעתו רק אדרבה ידונם לכף זכות וז"ש משרים תשפטו בני אדם וק"ל.

עוד י"ל ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה וכו' ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו וישכב במקום ההוא ויחלם וגו' ויקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה' במקום הזה וגו' ונ"ל דאי' בש"ס דחגיגה ד' נכנסו לפרדס אמר להם ר"ע כשתכנסו אצל אבני שיש טהור שלא תאמרו מים וכו' בן עזאי הציץ ומת ועליו נאמר יקר בעיני ה' המותה לחסידיו בן זומא הציץ ונפגע ועליו נאמר דבש מצאת אכול דיך פן תשבע ותקיאנו אחר קיצץ בנטיעו' ר"ע נכנס בשלום ויצא בשלום ופי' רש"י עלו לפרדס לרקיע ע"י שם וכו' והתו' כ' ולא עלו למעלה ממש רק נראה להם כאלו עלו למעלה וכו' ומוהרש"א פ' בשם ספר ישן נכנסו החכמה אלהי' ובן עזאי מתוך דביקות ואהבה רבה וכו' ובן זומא שלא הי' שלם בדעת כבן עזאי ונסתכל באור בהיר יותר ממה שהי' דעתו סובלת נתבלבל ונפגע שנטרפה דעתו ואחר קיצץ וכו' ור"ע שלא הרס לעלות יותר ממה ששכל אנושי יוכל להגיע נכנס ויצא בשלום ע"כ ולולי דמסתפינא לחוות דעתי בזה הייתי מפרש כפשוטו פרדס שדרשו חז"ל ר"ת פשט רמז דרוש סוד ולפי מה שקבלתי ממורי שעיקר עסק תורה ותפלה הוא שידבק א"ע אל פנימי' רוחניו' אור א"ס שבתוך אותיות התורה והתפלה שהוא הנק' לימוד לשמה שבזה אר"מ כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה ומגלין לו רזי תורה וכו' ר"ל שידע עתידות וכל מאורעותיו מתוך התורה וידע איך יתנהג בתורה ועבודת הש"י מלבד שרואה עולמות של מעלה וכהנה שמעתי מפי מורי ודפח"ח והנה אלו ג' חלקי התורה פר"ד הוא לבושי התורה והסוד הוא הפנימי ואפשר שזהו הרמז אל גנת אגוז ירדתי שיש בו ג' לבושין וחלק ד' הפנימי וכו' ואלו ג' נכנסו באלו ג' לבושי התורה בדביקה וחשיקה כנ"ל וכעין זה כ' בתיקוני' דף פ"ח ע"ב תיקון נ"ד אלו שנכנסו אל קליפ' דאגוזא וכו' ור"ע אעל במוחא דאגוזא וכו' והטעם שזה עלה לו כך וזה כך עיין אח"ז ובזה יובן דיצא יעקב לטייל בפרדס מבאר שבע מבאר התורה הפנימי וילך חרנה לטייל בלבושי התורה וז"ש אל תהיו כסוס כפ"רד אין הבין ליכנוס בפנימי' התורה דעייל ונפק כמו יעקב דנפיק ועייל וא"ש פר"ד הנק' קליפת אגוז ולבוש אל הפנימי' וכאשר נודע מ"ש בדע"ח כי הפנימי של העולמות הוא הוי' וחצונית ולבושי' הוא אלהי' וג' פעמים אלהי' של ג' לבושי פר"ד גי' חרון והנה ע"י התורה נבראו העולמו' הפנימי ע"י הפנימי וכו'

ויפגע במקום ר"ל כשהגיע אל המקו' אשר בן זומא נפגע שם אבל יעקב גדול כחו כי וילן שם כי בא השמש ר"ל מאחר שכבה אור בהיר לא הרס לעלות ועמד שם וילן שם ובהגיע אל אבני שיש טהור שהזהיר ר"ע הנ"ל ומבואר בתיקוני' דף פ' תיקון מ' שהוא סוד א' יוד עלאה יוד תתאה ו' ביניהו וכו' ושמעתי ממורי פי א' הוא סוד אלופו של עולם טמיר וגניז בגוי' ואות ב' הוא ב' אלפין וכן ג' ג' אלפין עד אות ת' ד' מאות אלפין א"כ שורש אותיות התורה שקרוב יותר אל החיות הרוחני אור א"ס הוא אות א' ואח"כ יורד והולך ומתלבש זה בזה ונתרחק מן החיות עד אות ת' שהוא מל' שבמל' ששם מתלבש בתוך מחשבות רעו' וזרות וצדיקיא שלוחי דמטרוניתא אינון לקשר א"ע אל האותיות ולהעלותן במחשבה עד מחשבה עליונה ואז מעלה מתהום עד רום רקיעא את נצוצי השכינה שהי' בלבושי' הנ"ל שנק' זה לימוד לשמה לכך זוכה לדברים הרבה שיש כמה מדריגות בכל אות והוא מזכה להעלותן וזוכה עמהם ודפח"ח וז"ש ויקח מאבני המקום ר"ל אבני שיש טהור שבו הש"י הנק' מקום וישם מראשותיו לדבק ראשו ומחשבתו לתוך פנימו' האותיות ולהעלותן גם מרא"ש תי"ו ר"ל להמשיך אור מראש אל תי"ו להעלותה אל החיות שהיא א' ראש של תיו כנ"ל וז"ש וישכב במקום ההוא ודרשו בזוהר ויש ך"ב אותיות התורה וכו' כי אות א' שורש כל הך"ב אותיו' וכנ"ל וכאשר שכב ודבק א"ע בדביק' וחשיקה אל אותיו' התורה נתפשט מהגשמיו' ויחלם ר"ל שראה שכל עה"ז הוא כמו חלו' וכמ"ש אז היינו כחולמים וגו' וראה מתועלת עה"ז הוא רק שיהי' לאדם כמו סלם מוצב ארצה שיעשה הכנה בעה"ז שעי"ז יעלה ומגיע ראשו השמימה וכמ"ש בעוללת אפרים.

והנה מלאכי אלדי' וכנ"ל והנה ה' נצב עליו לשומרו כמו לר"ע שנכנס בפרדס ובקשו מל"השר לדחפו עד שגער הקב"ה בהם ואמר הניחו לזקן ראוי הוא וכו' וה"נ ליעקב בחיר האבות גם שעדיין לא הי' נשוי וצריך שמירה שלא לדחפו. ויקץ יעקב משנתו ר"ל ע"ד משנת ראב"י קב ונקי וה"נ מלימודו כאשר ויקץ משנתו אחר הדביקות שניער הבין גדולת מעלת לימוד לשמה ואמר אכן יש ה' במקום הזה גם בלבושי התורה ולא יד עתי לייחד ולהעלות כנ"ל ונתיירא ונעשה ממילא יחוד יראה עם נורא והבן. ואנכי לא ידעתי וירא ויאמר מה נורא וכנ"ל והבן והש"י יכפר. וז"ש אח"כ ויבא יעקב שלום כמו ר"ע שנכנס בשלום ויצא בשלום וכן ביעקב אבינו יצא בשלום ויבא בשלום שחזר ונכנס אל פנימית התורה שנק' שלום במוחא דאגוזא וז"ש ושבתי בשלום אל בית אבי וגו' וכך עלתה לו שבא על מקומו בשלום והבן.