תולדות יעקב יוסף, ויקרא

ויקרא אל משה וידבר ד' אליו מאהל מועד לאמר אית' במדרש ר' תנחום פתח ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו וכו' וי"ל דמה ענין הפתיחה לכאן דמשמע דיש איזה קו' בפסוק זה ומתרץ ע"י פסוק ההוא. ונ"ל דק' בפסוק ההוא בתחלה כתיב כל מלאכיו ואח"כ כתיב כל צבאיו ובמדרש פי' דזה קאי על עליוני' וכו' ולכאורה איפכא הל"ל תחלה מעליוני' ואח"כ מתחתוני'. ועו' מאי לשמוע בקול דברו דהל"ל לשמוע דברו ועו' מאי בקול דהל"ל קול. ועו' תחלה שייך שמיעה ואח"כ עשי'. ועו' להבין סדרו שתחלה אמ' משרתיו ואח"כ מעשיו ונ"ל ע"פ משל מלך א' שבא בחיל גדול לצור על עיר מוקף חומה דלתיים ובריח ברזל ודאי שהגבורי' הם במחנה ראשונה המרעישים להפיל חומה ואח"כ בינוני' ואח"כ בנפול החומה יבואו כולם ויבוזו לשלול שלל. כך הוא בענין התפלה שהוא מלחמה גדולה להפיל חומה של ברזל המפסקת בינינו לבין אלדינו כי עונותינו המבדילי' בינו לבינינו ובודאי צריך תחלה גבורי כח היודעי' לעשות פרצה בחומה זו המפסקת ולהעלו' נצוצי קדושה שיש בכל עולם העשי' המחי' את הקליפו' כנלמד מפסוק מלכותו בכל משלה והנצוצו' נעשו מ"נ להעלות השכינה לייחדה במקומ' הרמתה ולקבל שם רוב שפע וברכה ולהוריד אח"כ להשפיע לכל העולמו' בריאה יצירה עשי' ואח"כ יוכלו להתפלל אף הבינוני' מאחר שהפרצה פתוחה ויש מקום לתפלה לעלו' דרך הפרצה שפרצו ראשוני'. והנה ידוע לשמוע הוא לפעמי' לשון אסיפה וקיבוץ לייחד מה שהי' נפרדים עד הנה כמו וישמע שאול את העם בשמואל א' י"ז וגו'. והנה ק' דכאן כתיב וידבר ד' אליו מאהל מועד משמע שנתייחד הת"ת במלכו' ושם לעיל כתיב ויביאו את המשכן אל משה ונתייחד המלכות בת"ת שעלה לת"ת כמ"ש בזוהר שם וע"כ צ"ל כמו שפי' בזוהר שם בתחלה צריכין לסלקא לה לעילא ולאייתאה לה לגבי' ולבתר איהו ייתי לגבה תדיר וזה ביאר ר"ת ופתח ואמר ברכו ד' מלאכיו גבורי כח כי תחלה צריכין לברכו בתפלה והודאה אלו גבורי כח לעשו' פרצה במחיצה עושי דברו לשמוע בקול דברו ר"ל אלו העושי דברו כדי לייחד בקול ת"ת דברו שהוא מלכותו להעלו' למעלה ע"י מ"נ הנ"ל ואח"כ כשיורד ת"ת ומלכו' למטה להתייחד ת"ת עם מלכו' אז ברכו ד' שם הוי' שהוא יחוד כנ"ל משרתיו עושי רצונו ואח"כ ברכו ד' כל מעשיו בכל מקומו' ממשלתו וק"ל.

בפסוק ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם וי"ל א' איך שייך פ' זו בכל אדם ובכל זמן שהתורה נצחי ב' קו' האלשיך תחלה כתיב סתם ויקרא אל משה ואח"כ וידבר ה' וגו' איפכא הל"ל דקרא ה' אל משה וידבר אליו ג' דהל"ל ויקרא אל משה מאהל מועד ד' כפל וידבר ה' וגו' לאמר ואח"כ אמר דבר וכו'. ה' דבר אל בני ישראל וחזר ואמ' ואמרת אליהם. ו' דיבור ואמירה למשה ושוב דיבור ואמירה לישראל ז' תואר אדם כי יקריב ולא איש ח' מכם מיותר ט' פתח בלשון יחיד אדם כי יקריב וגו' וסיי' בלשון רבים תקריבו את קרבנכם י' תחלה שלא לנוכח אדם כי יקריב ומסיים לנוכח תקריבו את קרבנכם י"א ל"ל מן הבהמה שהוא כלל אחר שפרט מן הבקר ומן הצאן תקריבו וגו' או איפכא ל"ל הפרט אחר הכלל כי בכלל בהמה הוא בקר וצאן ודרשת חז"ל ידוע י"ב ל"ל ג' פעמי' מן דהל"ל כי יקריב בקר וצאן קרבן לה' וגו' וגם בזה דרשו חז"ל וכו'. אמנם קו' י' תחלה שלא לנוכח ואח"כ לנוכח נ"ל דכתבתי במ"א ביאר על זאת יתפלל כל חסיד וכו' וז"ש המשכן משכן העדות ב"פ א' לאנשי החומר וב' לאנשי הדעת בחי' משה וכו' יעו"ש.

ובזה יובן ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר ר"ל כי תפלה עבודה שבלב נקרא אמירה מחשבה וכוונה. וז"ש אליו מאהל מועד בחי' משה בפני עצמו באהל מועד לאמר בתפלה ולכללות בני ישראל דבר אליהם אדם כי יקריב מכם קרבן לה' ר"ל שיהיו סוג ומקום בפני עצמ' לכללות העם ואז תואר אדם מרחוק יוכל לקרב מכם קרבן לה' וזה שדיבר שלא לנוכח עם תואר אדם כי אינו שם עמהם כי אם אחר שיתחברו עם תואר אדם אז הם ולבם לנוכח ה' כולם וז"ש תקריבו קרבנכם והבן עו' י"ל ע"כ ביאר דהקשה מורי משחז"ל בכל יום ב"ק יוצאת מהר חורב ומכרזת וכו' ממ"נ אם אי אפשר שישמע שום אדם הכרוז הזה א"כ למה יוצא ב"ק כלל ואם אפשר שישמע א"כ מ"ט לא נשמע שאם יאמר אדם ששמע ידונו אותו כנביא השקר וביאר כי למעלה אין אומר ואין דברים רק עולם המחשבה א"כ מה שמגיע לאדם הרהורי התשובה הוא מן הכרוז וכו' ודפח"ח הרי כי אם יטה אוזן לשמוע קול הקריאה והכרוז אפשר לכל אדם שישמע והיינו במחשבה אמנם אם הוא בר דעת להבין שזהו המחשבה הוא קול הכרוז והב"ק ממנו ית' בעצמו ע"י התפשטותו בעולמות עד שמגיע למחשבת אדם זה ויטה אזן לשמוע כלמודים לשמוע ולעשו' אזי יוסף ה' דבר עמו איך יתנהג בדרכי ה' כמ"ש טוב וישר ה' ע"כ יורה חטאים בדרך וכמ"ש בסבא משפטים דף צ"ט אורייתא קרי בכל יומא ברחימו לגבייהו וכו' ולא עבדת דא אלא לאינון דידעין בה משל לרחימתא וכו' ת"ח ארחא דאורייתא כך הוא בקדמיתא ברמיזו אח"כ קראת לי' דיקרב הכא ואשתעי בהדי' בתר פרוכתא וכו' לבתר אתגליאת לגבי' ומלילת בהדי' כל רזין דילה וכו' יעו"ש והקב"ה נקרא תורה וקרי בכל יומא ברחימו ברמיזו ואח"כ כאמור וכו' והיינו לאינון דידעין בה משא"כ לאחרים כשבאין לו הרהורי תשובה מהכרוז נתעצב והולך לבית היין לומר תנו שכר למרי נפש וכמו ששמעתי מהרב המגיד אל תהיו כסוס כפרד להבין במתג ורסן וכו' כי יש ג' סוגים בסוס א' היודע לילך מעצמו בדרך הישר ב' ע"י מתג ורסן ג' על ידי מתג ורסן אדרבה סר מדרך הישר וכו' ודפח"ח. ואני כתבתי בזה דע מה למעלה ונודע זה ממך באיזה בחי' אם הוא בקו החסד וכו' יעו"ש וכל זה לבחי' ישראל שעלו במחשבה משא"כ לבחי' אנשי החומר אנשי מעשה יש הודעה בדיבור או במעשה כמ"ש רמ"א פ' שמיני מוסר השכל לך ה' החסד וגו'.

ובזה יובן ויקרא אל משה ר"ל קול הקריאה והכרוז מן הקב"ה שהיא התורה מגיע אל משה שיש לו דעת וכמ"ש סבא הנ"ל ולא עבדת דא להכריז ולקרוא כי אם לאינון דידעין בה קריאת לי' דיקרב הכא ואשתעי בהדי' אח"כ וידבר ה' אליו בתר פרוכתא וכו' גופי התורה עד אח"כ באהל מועד מלילת בהדי' כל רזין וכו' וזהו לאמר בחשאי נשמת התורה ורזין דאורייתא. וכל זה מי שהוא בבחי' דעת הנק' משה אז התורה בעצמו שהוא הקב"ה מדבר עמו בתחלה בקריאה ורמז ואח"כ בדיבור בחר פרוכת שהוא הנגלה.

וז"ש אליו למעט אחרים שאינן בבחי' משה ואח"כ בפנים באהל מועד הסוד והנסתר. משא"כ לכללות עם בני ישראל שאינם בבחי' זה להבין שידבר עמו התורה וכנ"ל אתה דבר אל בני ישראל בחי' הנגלה של התורה הנק' גוף התורה שהוא דיבור בהכרזה ונגלה ואחר שילמדו גוף התורה אז ואמרת אליהם דייקא בחשאי פנימיות ונשמת התור' למי שראוי לפנימית התורה ומי שאינו ראוי לזה עכ"פ ילמדו גוף התורה וז"ש דבר וגו' כי יש אנשי החומר והגוף ויש אנשי הצורה והנשמה וכמ"ש כה תאמר לבית יעקב אנשי החומר ותגיד לבני ישראל אנשי הצורה כ"א לפי בחינותו במתן תורה וכן לדורות. אמנם בענין התפל' צריך שיתחברו ב' סוגי אדם הנ"ל אנשי החומר עם אנשי הצור' שאז נק' אדם וכמ"ש בש"ס כל שאין לו אשה לא נק' אדם והיינו כמו שכתבתי לקמן ואז נתחבר גוף התפלה שהיא בלא כונה כגוף בלא נשמה של אנשי החומר עם תפלת אנשי הצורה והנשמה אז התפלה היא בגוף ונשמה

וז"ש אדם כי יקריב מכם קרבן לה' שהיא תפלה שנק' קרבן לידו"ד לקרב ד' אותיות הוי' שהיא בד' עולמות אבי"ע על סדר התפלה כנודע כי הקרבנות לתקן עולם עשיה שבו אות ה' אחרונה מהשם ושם ב"ן גי' בהמה וז"ש מן הבהמה ר"ל ע"י מן להעלות עשי' וז"ש מן הבהמה וכן מן הבקר וגו'. ואח"כ מב"ש עד ישתבח לתקן עולם היצירה שבו אות ו' מהשם שנתחבר עם עשי' אות ה' ע"י יסוד הנקרא בקר כמ"ש הבקר אור והאנשים שולחו כמ"ש בזוהר שם וז"ש מן הבקר. ואח"כ מישתבח עד עמידה ה' ראשונה מהשם סוד הבינה המקנן בבריאה ונתחבר ו' הנקרא הוי' עם ה' אחרונה הנקרא אדני שניהם גי' צ"א נתחברו אל הבינה שיש בה נ' שערי בינה ונעשה צאן וז"ש ומן הצאן ואח"כ עמידה לחבר הכל אל אצילי' וז"ש תקריבו את קרבנכם וכל זה שיהיו ב' סוגי אדם הל"ל פנים בפני' ולא דו פרצופי' אחור באחור כמבואר שם באריכ' וז"ש אדם כי יקריב מכם לחבר ב' סוגים הנ"ל ושפיר סיים תקריבו אזהרה ג"כ להם שיתקרבו לאנשי הצורה ויהי' קרבנכם תפלה שלימה בגוף ונשמה והבן.

ועוד י"ל ביאור ק' ט' י' יא' דכ' בפע"ח ביאר משנה אל תעש תפלתך קבע שאין תפלה של יום זה דומה לתפלה של יום המחרת וכו'. וכן מבואר בתיקונים בזאת יבא אהרן אל הקודש כל רגל הוא בחי' בפני עצמו פסח חסד ר"ה גבורה שבועות ת"ת וכו' יעו"ש. ולפ"ז איך ידע האדם לייחד מדה השייכ' ליום זה וצ"ל כמו שכתב' במ"א דע מה למעלה ממך ממך תדע מה יש למעלה כי האדם נקרא עולם קטן והוא מראת הצובאות אם יש לו שמחה מסתמא יש כך למעלה חסד וכו' יעו"ש.

ובזה יובן אדם כי יקריב שירצה להעלות ולקרב המדה ששייכה לאותו יום ואינו יודע ואמר שיש לידע זה מכם ויקרב מדה זו קרבן לה' מן הבהמה של הבהמיות אדם בקר החסדים או צאן גבורות כנודע ואז תקריבו קרבנכם והבן עוד י"ל איפכא כי לפי הנ"ל יש התעוררת המדה למעלה תחלה אח"כ למטה באדם שמחה או עצבות וכו'. וז"ש דע מה למעלה ממך. וכעת נ"ל שלפי אתערותא דלתתא כך נתעורר למעלה ונבאר פסוק פ' ויקהל ויעש הכיור נחושת וכנו נחשת במראת הצבאות אשר צבאו פתח אהל מועד וי"ל למה נקרא מראת הצובאות ודרשת חז"ל ידוע. ועוד מאי אשר צבאו פתח אהל מועד דאין לו שחר והתרגום מפרש וכו'.

ונ"ל דאי' בזוהר תצוה דף קפ"ד ע"ב ואי תימא איך באתערותא דלתתא יכול לאתערא לעילא ת"ח עלמא תתאה קיימא לקבלא תדיר והוא איקרי אבן טבא ועלמא עלאה לא יהיב ליה אלא כגוונא דאיהי קיימא אי קיימא בנהירו דאנפין מתתא כדין הכי נהרין ליה מלעילא ואי קיימא בעציבו יהבין ליה דינא מלעילא כגוונא דא עבדו את ה' בשמחה חדוה דבר נש משיך לגבי' חדוה אחרא עלאה וכו'. ובטש בהאי אבן טבא ואצטבע באינון גוונין וכמה דאתחזיאת הכי משיך מלעילא וכו' יעו"ש.

והנה אחז"ל בזכות נשים צדקניות יצאו ישראל ממצרים וכו'. ונראה דהענין כשהיו ישראל בגלות מצרים בעבודת פרך ועצבות גרמו כך לשכינה שנקרא אבן טבא דאצטבע כך ג"כ וקיבלה דינא מלעילא וכנ"ל וע"י הנשים צדקניות ששמחו לבעליהן במראות הצבאות כדרשת חז"ל וכו' וגרמו שמחה לשכינה ג"כ דקיימא בנהירו דאנפין ומשיך כך מלעילא ויצאו מגלות מצרים וז"ש חז"ל בפסוק משפטים ויראו את אלדי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטוהר ופירשו לבנת הספיר בשעת השעבוד לזכור צרתן של ישראל שהיו משועבדים במעשה לבנים. וכעצם השמים לטוהר משנגאלו הי' אור וחדוה לפניו וכו' וכפי' רשי' שם ולפי דברי הזוהר הנ"ל הי' מוכרח שיהי' כך שנקרא אבן טבא דאצטבע לפי הענין דקיימא למטה או בעצבות או בנהירו.

ובזה יובן ויעש הכיור וגו' במראת הצבאות אשר צבאו פתח אהל מועד ר"ל פתח אהל מועד היא השכינה אשר רגלי' יורדת מות שהם הקליפות עצבות ודאגה וכעס וכיוצא שהיא מתלבשת בהם בששת ימי החול שהם שליטות הקליפות ולכך בע"ש שהיא עליות העולמות ורוצה השכינה לעלות ואי אפשר לה לעלות מצד שהנחש כרוך על עקבה ולכך צריך לרחוץ בע"ש במים חמין ידיו ורגליו בסוד שלהבת י"ה ועי"ז הסיר הקליפות ותוכל לעלות כמבואר בס' הכוונת דע"ש יעו"ש וה"נ הכהנים שהם שושבינא דמטרוניתא לקשטה ולהסיר ממנה הקליפות רחצו ג"כ ידיהם ורגליהם להסיר הקליפות ממנה ולהעלותה לקשרה בסמכי קשוט דז"א נה"י שנקרא צבאות כנודע ולכך נק' שפיר מראות הצבאו' שהנשים גרמו זה להסיר הקליפות מפתח אהל מועד אשר שם לפתח זה חטאת רובץ הם הקליפות ולהעלותה בנה"י דז"א שנק' צבאות ע"י השמחה וכך עושין הכהנים ע"י הרחיצה ידיהם ורגליהם וכמבואר בסוף תיקוני' למהרח"ו כונת הקידוש בליל שבת והבן והשי' יכפר.

ובזה יובן דע מה למעלה ממך אי אכזריות או רחמים זה נמשך ממך אי קיימא בנהירו דאנפין גורם כך למעלה וה"ה בעצבות או אכזריות או רחמים גורם כך למעלה וכמ"ש בש"ס דר"ה ולך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו שגרם כך למעלה ע"י מעשיו למטה והקשו בש"ס וכו' והתו' דחק לתרץ וכו'.

ולפי' משמעות הזוהר הנ"ל אתי הפסוק כפשוטו דכ' האלשיך ונתן לך רחמים ורחמך כי הש"י מזמין ליד אדם שירחם על זולתו כדי ורחמך ע"י אתערותא דלתתא וכו' יעו"ש וזש"ה לך ה' החסד שזימן חסד לאדם שיגמול חסד עם חבירו כדי שתשלם לאיש חסד כמעשהו שהתעורר במעשיו למטה חסד וע"ז נתעורר כך למעלה והבן. ומעתה שהשמחה מעלה נפלאה ראוי שיהי' של מצוה משא"כ בגשמי נהפך וכו' כי אסור לאדם שימלא שחוק פיו בעה"ז שנא' אז ימלא שחוק פינו עיין לקמן.

ובזה יובן אדם כי יקריב מכם קרבן לידו"ד ר"ל כי זבחי אלדי' רוח נשברה ר"ל מי שיש לו לב נשבר ועצבות הואזבח לאלדי' משא"כ שיהי' זבח וקרבן לידו"ד שם הרחמים הוא מכם אם הוא למטה מתעורר למדה זו בנהירו דאנפין ורחמים וחסד אם מכם גורם קרבן לה' מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן שנכללו בנפש הבהמיות אלו ב' מדות מן הבקר הוא חסד מחסד ובקר דאברהם והצאן הוא גבורות ועצבות כך תקריבו קרבנכם שעולה לעשות רושם למעלה ככה ע"כ טוב לב משתה תמיד.

ובזה יובן פסוק פ' צו את אהרן שיהי' זריז לעבוד ה' בשמחה כי זאת תורת העולה כי לפי זאת שעושים למטה כך נתעורר ועולה זאת למעלה השכינה לקבל חדוה משא"כ היא העולה בעצבות על מוקדה לכך עצה היעוצה שלא יהי' שמחה של הולל' הגור' רעה לעצמו וכמ"ש האלשיך פ' נשא כי שמח' שתיות יין כמה רעה גורם וכו' יעו"ש יותר טוב שיהי' שמחה של מצוה וכמ"ש עבדו את ה' בשמחה וגם בזה צריך אזהרה גדולה שלא יהה מעורב בו איזה פני' חיצונית בפני העולם ואינו יוכל לעלות כמ"ש ויכלא הגשם משמים שכ' הש"ך על התורה כתבתי מזה במ"א לכך עצה יעוצה ואש המזבח תוקד בו בקרבו שלא לגלות חוצה רשפי אש שלהביות אש המזבח של מעלה דביקות ושמחות עבודת ה' יהי' שמחת לבו בקרבו והבן.

עוד י"ל ונבאר פסוק תהלים סי' קמ"ד אלופינו מסובלים אין פרץ ואין יוצאת אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלדיו. וזה אין לא חיבור וגם אין לו שחר. ובמדרש אר"י אם אלופים גדולים שבנו נסבלים על קטניהם שהקטני' נשמעים לגדולים ומתוך כך אין פרץ בנו ואין יוצאת אין שמועה רעה יוצאת למרחוק ואין צווחה ואין קול מהומת מלחמה וכו'. ויש להבין לפ"ז מה חיבור יש לסיפא דקרא אשרי העם שככה לו וגו' ועוד בזוהר דרשו שככה גי' משה וכו' ק' פשיטא מה ענין משה לכאן. ועוד אשרי העם שה' אלדיו צריך להבין מה ענינו לכאן ונ"ל דקו' חדא יבואר באידך ונבאר ש"ס העמידני על רגל א' וכו'. דודאי תכלית כל המצות שיזכו למדריגו' ובו תדבק כמו שכתבתי במ"א בהג"ה בשם עללות אפרי' כי תכלית אדם השלם וכו' שילך למסעיו עד אשר תדבק נפשו הזכה בסבה ראשונה ית' וכל התורה נקרא דרך כי מדריכה לאדם לעלות וכו' יעו"ש. רק שזה אי אפשר לכל אדם כמו שדרשו בש"ס וכי אפשר וכו' לכך אמרו הדבק בת"ח שהוא דבוק בהש"י ואז על ידו יוכל הוא ג"כ לידבק בהש"י ולפי שזה מעלה נפלאה תכלית הכל לכך היצה"ר מקטרג שלא יזכה לדבק בת"ח הדבוק בהש"י ע"י קו' וספיקות שהוקשה לו על ת"ח שיהי' פירוד בינו ובין הת"ח לכך ציותה התורה לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל ודרשו אפי' אומר על ימין שמאל וכו' אין לך אלא שופט שבימיך וכו' כדי לסלק הספק ונ"ל שזהו עשה לך רב והסתלק מספק. עוד י"ל דהקשה הר"ן בדרשותיו בזה ומשני וכו' וכתבתי מזה במ"א.

ובזה כתבתי ביאור משנה עשה לך רב והסתלק מן הספק. ולפי הנ"ל אתי כפשוטו דלכך בא הצוי לא תסור כדי עשה לך רב שידבק בו ויסתלק מן הספק שאז יוכל לדבק בו ועל ידו יזכה לידבק בו ית' הוא תכלית הכל וז"ש ויאמינו בה' ובמשה כל המאמין ברועה ישראל וכו' ועפ"ז נבאר ש"ס דשבת העמידני על רגל א' והשיבו מה דסני לך וכו' והיינו ואהבת לריעך כמוך וכו' וכתבתי מזה במ"א ולפי הנ"ל אתי כפשוטו שבא הגר וא' העמידני על רגל א' ויסוד הכל שיזכה למדריגת ובו תדבק שהוא כלל כל התורה וזה אי אפשר כי אם שיזכה להדבק בת"ח כדרשת חז"ל וזה אי אפשר לי לקיים ג"כ מחמת הספיקות היצה"ר שיש לי על ת"ח והשיב לו שפיר מה דסני לך וכו' שהוא ע"ד מ"ש מוהר"י יעבץ במשנה פ"ב דאבות אל תדין את חבירך עד שתגיע למקומו שלא ישפוט משפט א' לעצמו ומשפט א' לזולתו וכו'. ובזה כתבתי במ"א לא תטה משפט וכו'. א"כ מה דסני לך שלא להקשות קוש' וספיקות עליך ורוצה אתה שידנוך לכף זכות לא תעביד לחבריך ובזה תזכה לדביקות הנ"ל.

ובזה יובן אלופינו מסובלים שהקטנים נשמעים וסובלים לגדולים בין בשמיעה כפשוטו בין באסיפה וחיבור וכמ"ש וישמע שאול את העם וגו' וזה נמשך מזה ואז מתוך כך אין פרץ וגו' אך שמא יאמר כל א' כי אני הוא גדול והם הקטנים וראוי שישמעו לי לכך ביאר אשרי העם שככה לו ר"ל שזה טובתו של הקטנים אם ישמעו וז"ש אשרי העם שככה לו ומה יתרון לגדולים בזה לכך כל א' יעשה לטובת עצמו שניצול בגשמי וגם שיש לו מדריגות משה גי' שככה שיהי' עניו ושפל מכל האדם אשר על פני האדמה ועי"ז אשרי העם גם ברוחני שידוד אלדיו לקיים ובו תדבק כנ"ל ועוד כי אשכון את דכא כתיב משא"כ גסי הרוח אמר ה' אין אני והוא יכול לדור בעול' וכמ"ש בש"ס דסוטה יעו"ש. אמנ' מ"ט באמ' אם הקטני' נשמעין לגדולי' מתוך כך אין פרץ וכו' ונ"ל דכתבתי בהג"ה במ"א לנפש לא יטמ' וגו' להזהיר גדולי' על הקטנים שהוא סוד מאור הקטון ומאור הגדול יעו"ש והנה אם קטנים בסוד השמיעה שומעין לגדולים נעשה יחוד אד' סוד השמיעה ומקבל עם ידו"ד סוד המשפיע ואז הוי שני מאורות הגדולים כשהם בחיבור א' וז"ס ונתתי שלום בארץ ע"י יחוד הנ"ל הוי שלום בארץ משא"כ בהיפך כמו ששמעתי ממורי כתבתי במ"א ובזה יובן זאת מיעוט מאור הקטון ותורת ריבוי מאור הגדול שניהם עולים יחד ע"י אהרן שיש שומע ומשמיע משפיע ומקבל סוד הוי' אדני' והוא מיד ולדורות והבן וק"ל.

ובזה יובן צו את אהרן זאת תורת העולה שגורם יחוד זאת תורת ע"י שהקטני' שמחזיקין עצמן למיעוט וקטן ונשמעים לגדולים שהשומע ומשמיע הם יחוד זו"נ זאת תורת העולה וגו' וכ"ז ע"י אהרן שיבוקש התורה מפיהו והבן שהוא מיד ולדורות ע"י שמיעה לחוד והבן עוד י"ל דשמעתי ממורי שהקשה על פסוק ביום ההוא יבוקש עון בית ישראל ואיננו ואת חטאת יהודה ולא תמצאנה וגו' למה יבוקש הלא טוב יותר שלא ימצא ב' הקשה בימות המשיח שיבטלו כל הצרות שיצטרכו להתפלל עליהם א"כ התפלה שהיא אבר השכינה וכי אפשר לבטלה ח"ו וביאר כי יש ד' סוגי התפלה א' על כבודו ית' שנתמעט ונתחלל בין האומות וראוי שיתפלל וכו'. ב' ראוי שיתפלל על מחילת העון כי העבירה חמורה ממיתה כי המיתה מכפרת וממרקת העון משא"כ העון גורם כמה מיתות וכריתות. ג' תפלה על פרנסה ד' על החיים והנה איברי השכינה מעוטף בד' סוגי' הנ"ל שיתפלל עליהם ויפרדו הגשמי ויעלה נצוצי השכינה הפנימי למעלה וכו' משא"כ בדליכא ד' סוגי' הנ"ל אינו יודע על מה להתפלל וזש"ה כי יבוקש עון בית ישראל כדי שיתפלל עליו ואיננו וגם חטא' יהודא שהו' חסרון סוגים הנ"ל ולא תמצאנה על מה להתפלל כי אם דרך יחודים תהי' התפלה וכו' ודפח"ח.

ובזה נבוא לביאור הנ"ל דק' דדרשו חז"ל אין צו אלא זירוז מיד ולדורות וכו' וק' הא לדורות בטל המקדש ואין מזבח ואין קרבן עולה ועו' דא"ר שמעון ביותר וכו' שיש חסרון כיס וק' מהו ב' ואש המזבח תוקד בו דהל"ל תוקד עליו ובמד' אר"פ עליו לא נאמר אלא בו וכו' ואם נפרש דקאי על תפלה כמ"ש בעקידה וכו' א"כ ק' מה שהקשה בעקידה הא בקרבן כתיב לרצונו ולמה התפלה חוב וכו' וכתבתי מזה במ"א ולפי הנ"ל א"ש.

ובזה יובן צו וגו' זאת תורת העולה ר"ל כי זאת נקרא השכינה כנודע בסוד בזאת יבא אהרן וגו' וגם זאת לשון מיעוט ושניהם אמת כי צו את אהרן כהני ה' שהוא זירוז מיד ולדורות גם שיש ד' סוגי התפלה וכנ"ל מ"מ זאת תורת העולה על הכל שיש לאדם שיבטל רצונו מלהתפלל על צרכי פרנסתו ואינך מפני רצונו ית' רק על זאת יתפלל כל חסיד על כבודו ית' שהוא השכינה שנקרא זאת שנתמעטה מכבודה והוא מיד ולדורות.

וז"ש ר"ש ביותר צריך לזרז במקום שיש חסרון כיס ומחוסר פרנסה וצריך להתפלל עליו מ"מ יבטל רצון עצמו מפני רצונו ית' שראוי שלא יעלה על לבו שום דאגת עצמו רק היא העולה על לבו על מוקדה על המזבח כל הלילה כל ימי משך הגלות שדומה ללילה יהי' בלבו על כבודו ית' שנתמעט מיום שנשרף בהמ"ק והמזבח שהוא על מוקדה אשר בית קדשינו ותפארתנו אשר הללוך בו אבותינו הי' לשריפת אש וכל מחמדינו הי' לחרבה עד הבוקר שהוא זמן הגאולה כמ"ש חי ה' שכבי עד הבקר וגו' וגאלתיך אנכי וכמ"ש בתיקונים. ועד זמן הגאולה ראוי לכל אדם שיהי' אש המזבח תוקד בו בקרבו שלא יעלה בלבו שום שמחה כמ"ש בש"ס אסור לאדם שימלא שחוק פיו בעה"ז שנא' אז ימלא שחוק פינו רק שיש אבן טבא דאיצטבע וכולי צריך שמחה לכך עבדו את ה' בשמחה כמו שכתבתי במ"א ואתי שפיר והבין וק"ל.

מצוה כל המנחה אשר תקריבו לה' לא תעשה חמץ כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה' קרבן ראשית תקריבו אותם לה' ואל המזבח לא יעלו לריח ונ"ל דאי' בגמ' דברכו' לעולם יעסוק אדם בתורה שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה והקשו בתו' וכו' ונ"ל דקושי' התו' ליתא דמבואר בש"ס עצמו הקושיא ותירוצו ותחלה נבאר פסוק חטאת הקהל היא אשר נשיא יחטא ופי' רש"י אשרי לדור שהנשיא וכו' להבין מהו אשרי נ"ל דכתבתי בפ' פרה אדומה ענין מטהר טמאים ומטמא טהורים יעו"ש.

ובשם הרב מהו' מנחם מענדיל שמעתי ותחלה נבאר ביאור המשנה ששמעתי בשם החסיד מוהר"ן קאסיור המהלך בדרך יחידי ומפנה לבו לבטל' הרי זה מתחייב בנפשו דק' איפכא הל"ל המהלך יחידי בדרך וביאר דקאי על איש ישר ותמים ההולך בדרך יחידו של עולם רק שמפנה לבו לבטלה שיש לו פני' קצת במעשיו שעושה הרי זה חייב ודפח"ח ובסיגנון זה ביאר מוהר"ם הנ"ל מצוה פרה אדומה שמטמא לאדם טהור כשיש לו איזה פניה בתורה ועבודה משא"כ לאדם טמא מטהר הלוואי שילמוד אפי' לאיזה פני' שהיא שלא לשמה שמתוך וכו' ודפח"ח.

ובזה יובן מצוה הנ"ל כל המנחה אשר תקריבו לה' לא תעשה חמץ שלא יהא עם היצה"ר הנק' חמץ כנודע כי כל שאור וכל דבש וגו' כי שני אלו צריך להרחיק מעסק תורה ועבודת ה' שלא יהי' להתפאר ולהתנשא כמו שאור או לשאר הנאה שלו הנק' דבש המתוק לחיך וכ"ת א"כ קשה על הש"ס שאמרו לעולם יעסוק אדם בתורה אפי' שלא לשמה וכו' לכך ביאר הכתוב עצמו קרבן ראשית תקריבו ר"ל כשהיא בבחרותו שהוא ראשית ימיו בזה רשאי להקריב גם שאור ודבש שיהי' תורתו להנאתו כדי שאח"כ יבא לשמה ומ"מ אל המזבח לא יעלו לריח ניחוח כ"ז שעושה להנאת עצמו כי אם כדי שיבא אח"כ לשמה וזהו כוונת הש"ס שמתוך שלא לשמה בא לשמ' מיהו כל זמן שעוסק שלא לשמה אין זה ריח ניחח וא"כ קושי' תו' לק"מ וק"ל.

ונחזור לביאור הנ"ל וביארתי במ"א פי' ירושלמי לבש שמואל הנביא חלוקן של ישראל ואמר חטאתי וכו' יעו"ש.

והוא ע"פ משל השר ששינה לבושו כדי להחזיר הבן אל המלך וכמו שביארתי פי' הש"ס כל המבזה ת"ח אין רפואה למכתו יעו"ש. ובזה יובן כשיש חטאת הקהל שאין הקהל נוהגין כשורה שנתרחקו מן המלך מלכו של עולם להתנהג במנהגי פחותי הערך אז אשרי לדור אשר נשיא יחטא שהוא שינוי לבושו כדי להתלבש בלבושם ויתחבר עמהם ע"י חטא זה להשיבם אל אביהם המלך ממ"ה וק"ל.

וע"פי הנ"ל יש לבאר מ"ש בש"ס והפוסקי' בתי כנסיו' ובתי מדרשות צריכין בדיקה מחמץ דלכאורה ק' מה ענין חמץ לשם וביותר בב"המד דאמרו חז"ל אם פגע בך מנוול זה משכהו לב"המד אם אבן הוא נימוח א"כ מה ענין החמץ בב"המד שהוא היצה"ר ואגב נ"ל להזכיר מה ששמעתי בשם החסיד המנוח מוהר"ן קאסוויר לשון אם דוודאי אין רגע בלא פגע של זה המנוול וביאר דוודאי אם לא ישנה כסות ולשון מי ישמע לעצתו רק שתחבולתו לשנות כסות ולשון כאלו הוא יצ"ט ומפתה למצוה ואז אין לאדם עצה אלא למשכהו לבית המדרש וילמוד או יתפלל בדחילו ורחימו ואז אם הי' יצה"ר נימוח ולא יאמר עוד כבתחילה ואם מ"מ יפתהו ידע שאין זה יצה"ר ודפח"ח.

ונראה דבאמת כל שאר וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה' כפי' הנ"ל ומה שמצינו היפך לזה בבה"כ מרישא לסיפא הכל הוא שאר ודבש או כבוד או הנאה שכל חלוקי כבוד הן לראשי העיר ושאר הנאות כנודע וה"ה בבה"מ לזה ביאר הפסוק עצמו קרבן ראשית שזה קרבן ראשית של הראשים ומנהיגי העיר כדי שירצו להיות ראשים לא יהי' בירה בלא מנהיג ובאמת אל המזבח לא יעלו לריח ניחח וא"כ שפיר הוא דבתי כנסיות ובתי מדרשות צריכין בדיקה מחמץ של היצה"ר שהוא מחמץ ועולה בנפיחה שם דווקא להתכבד ולהתנשא בשבת' וי"ט כדי שילך שם ואם לאו לא הי' הולך שם כלל וכהנה שצריך בדיקה משיחה בטילה ומחלוקת וקנאה ושנאה שם דווק' עד שירחמו משמים לשלוח אליהו ולהשיב לב אבות על בני' וכו' וק"ל.

ובזה נבאר כוונת הש"ס והפוסקים אור לי"ד בודקין את החמץ לאור הנר וכו' ומדאורייתא בביטול בעלמא סגי אלא שחכמים החמירו לבדוק לפי שרגיל בחמץ כל השנה והוא דנודע מ"ש בס"י כי עד י"ג שנה הי' היצה"ר לבד משא"כ משם ואילך בא היצ"ט דלכך זה נק' מלך זקן משא"כ היצ"ט נק' נער ואפשר שמה שזה רגיל ושגור בפי המוני עם להיות נק' בן י"ג שנה בר מצוה כי נר מצוה ותורה אור והנה כי יש היכל זכות נגד היכל חובה כי זה לעומת זה וכו' והיכל זכות הוא של יצ"ט כי זכות הוא מצוה והיכל חובה הוא של יצה"ר ולכך אור לי"ד שבא היצ"ט אז יוכל לבדוק ולבער החמץ של יצה"ר לאור הנר שהוא נר מצוה של יצה"ט שילך אחר עצתו ולא אחר עצת יצה"ר ומדאוריתא בביטול בעלמא סגי כמ"ש בעוללות אפרים כשמתחרט בלב ומבטל שלא יעשה עוד כזה סגי אלא לפי שרגיל כל השנה בחמץ של היצה"ר הצריכו לבדוק אחריו בחורין ובסדקים שיעשה מעשה להוציאו מביתו לגמרי ע"י תשובת המשקל או שאר גדרי התשובה וא"ש והבן.

ובזה אמרתי לבאר הש"ס דמגילה חייב אינש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי כו' לבאר זה ע"ד דביארתי משנה בסוכה הישן תחת המטה בסוכה לא יצא ידי חובתו כי עוה"ז הוא הכנה לעוה"ב ומי שהכין והציע מטתו בטוב בעוה"ז הוא לו מנוחה לישן עם צדיקי ישיני עפר והישן חחת המטה ולא ער בעוה"ז לא יצא ידי חובתו וק"ל.

ונודע כי תכלית האדם שנברא בחומר וצורה שהחומ' הוא מהקליפו' הנק' ארור והצורה הוא מהקדוש' הנק' ברוך וע"י זיכוך חומר בתשובה ומע"ט נכנע החומר אל הצור' ויוצא מכלל ארור לכלל ברוך שנכלל הכל החומר והצורה בקדושה. ובזה יובן חייב אינש לבסומי בפוריא ר"ל למתק ולבסם חומרו בעוה"ז הנק' פוריא שהיא מטה כנ"ל עד דלא ידע בין ארור המן שמצדו החומר ובין ברוך מרדכי שהוא הצורה שאין שום הפרש ביניהם כי נכללו בקדושה וק"ל.

וזהו צחות לשון הנביא הוי שמים אור לחושך וכו' שמים מר למתוק ומתוק למר וכבר ביארו המפרשי' בזה ולפי הנ"ל אתי כפשוטו כי מה שאמרו אור לי"ד יבדוק וכו' והם שמים אור לחושך ליצה"ר לעשות עוד עבירות במחשך מעשיהם וסוברים שהם צדיקים וזהו כפל שא' וחושך לאור ומר למתוק כפל נ"ל כי מבואר בפסוק ויבואו מרתה וגומר ויורהו ה' עץ ודרשו חכמי'. ז"ל נס בתוך נס שהי' עשב מר ונמתק מר במר ולי נראה כפשוטו דאי' בש"ס במעשה דר"ע שנשא בת כלבא שבוע והדירו מנכסיו וכו' ובא אליהו ונדמה לי יותר עני ממנו והתנחם יעו"ש ושפיר מובן שנמתק מר במר יותר וק"ל. עוד י"ל דכ' הרמב"ם כמו שיש חולי הגוף כן יש חולי הנפשות וכו' וזהו שמי' מר למתוק שכמו שבחולי הגוף אם יש חולי מר צריך לרפאו ע"י סם מר יותר כך בחולי הנפשות אם יש לו חולי מר בנפשו צריך לרפאו' ע"י סמים מרים שהו' ע"י דברי מוסר ובאו בו המים למרים רק שהם ישימו מר חולי נפשם למתוק שאינו מרגיש חליו ואומר שאינו צריך לרפואה ולכך ישימו ג"כ מתוק למר כי מתוקים הם הדברי מוסר למר כי אצל איש טהור הוא מתוק לחיך כאשר ביארתי מזה במ"א וק"ל.