תולדות יעקב יוסף, ויגש

ויגש אליו יהודא ויאמר בי אדוני ידבר נא. עבדיך דבר באזני אדוני ואל יחר אפך בעבדיך כי כמוך כפרעה וי"ל א' מהו הגשה זו לפי הפשט וכן הקשה האלשיך ובמדר' אמרו דר"י ס"ל הגשה למלחמ' וכמ"ש ויגש יואב והעם למלחמה ר' נחמי' אומר הגשה לפיוס וכו' רבנן אמרי הגשה לתפלה כמ"ש ויגש אליהו הנביא ויאמר ה' אלדי' וגו' ר' אלעזר אמ' לכולן בא וכו' ויש להבין לאיזה נפקותא נכתוב זה בתורה אם בא למלחמה או לפיוס וכו' ב' בי אדוני דהל"ל בא אדוני הגם דלפי ק' א' מבואר ק' ב' כי תוכל למלאות רצונך בין לדורון בין למלחמה עם אויביך יותר ממנו וכדרשת חז"ל אך מ"מ ק' לאיזה צורך נכתוב בתורה זה ג' ידבר בא וגו' היתכן רצה ללחש באזנו ד' באזני משמע בב' אזנים והוא לא יתכן ה' ואל יחר אפך במה יחר אפו וחז"ל דרשו מלמד שדיבר אתו קשות וזה לא נזכר בכתוב ו' כמוך כפרעה במה הוא כמהו וגם ב' כפין כף הדמיון. ונ"ל דאי' במדרש ויגש אליו יהודא אחד באחד יגשו [איוב מ"א] זה יהודא ויוסף וכו' דיש להבין מה קשה בפסוק זה דבא לתרץ מפסוק איוב לפי דרכי המדרש ונ"ל לבאר משנה בקדושין מתיחד אדם עם אמו ועם בתו בקירוב בשר וכו' הגם דבארתי זה כמה פעמים מ"מ אין בהמדר' בלא חידוש דאי' בפסוק ש"ה השבעתי אתכם וגו' תגידו לו כי חולת אהבה אני ופי' בס' יד יוסף דף קצ"ז ע"ב כי טוב האמתי אינו אלא הדביקות עם האל ית' וכמ"ש ואני קרבת אלדים לי טוב והדביקות עם השכינה אי אפשר שיושג כי אם בהכנעת החומר והיצה"ר והוא ע"י יסורין והיפך מ"ש וישמן ישורן ויבעט שהוא מסך מבדיל הדביקות ביננו לבין קונ' כדכתיב עונותיכם היו מבדילים וגו' וכאשר יוכנע היצה"ר ע"י יסורין אז תושג הדביקות וכו' וז"ש תגידו לו שחולת אהבה אני ר"ל אפי' החולאים והיסורין שסבלתי היו אהבה לי שזכיתי לדביקות עי"ז וכמ"ש במ"א. במה אדע כי אירשנה לזכות לדביקות אי אפשר ע"י מסך ומבדיל היצר הרע ואם כן במה אדע וגו' והשיבו ידוע תדע כי גר יהי' זרעך וגו' ועל ידי יסורין תושג הדביקות ואם כן אין זה גזירה רק הודעה ומבואר ספיקות שנז' שם

עוד ביאר שם כי השנאה שיש לאומות העולם עם ישראל הוא בסבת התורה והטעם שהבדילנו האל ית' מהם שלא להתחתן בם ושלא לאכול עמהם וכדאי' בש"ס מאי הר סיני שירדה שנאה לא"ה וז"ש תגידו לו שחולת אהבה אני שכל חלאים שא"ה מביאין עלי אינם אלא בשביל שאני אוהבת אותו וכו' יעו"ש.

עוד י"ל ע"ד הלצה שכתבתי במ"א שיש ג' מיני שונאים א' הלומדים ששונאים לשלומי אמוני ישראל ב' שנאת המוני עם לת"ח ג' שנאת האומות לישראל וכו' יעו"ש והנה ב' מיני שנאה מבואר אך שנאה ששונאים הלומדים לצדיקים למה וצ"ל דמשנאת האומות לישראל מבואר נמי השנאה ששונאים הלומדים לצדיקי' מחמת קנאה וכמו שבארתי פסוק וישראל אהב את יוסף ומכל בניו ויקנאו וגו' וז"ש תגידו לו כי חולת אהבה אני ר"ל חולי שנאה שיש לי מהלומדים נוסף על ב' מיני שנאה הנ"ל הוא בשביל אהבה שיש לי עמך וק"ל.

אמנם עיקר כוונת הפסוק כי חולת אהבה אני מבואר בתיקוני' כי השכינה היא חולת אהבה להתייחד עם דודה ע"י הצדיק שנא' השבעתי אתכם הם הצדיקים וגו' וכאשר שמעתי ממורי פי' הפסוק תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו ע"פ משל שהכריז המלך ביום שמחתו כל מי שיבקש דדבר מן המלך ימלאו מבוקשו ויש מי שביקש שררה וכבוד ויש שביקש עושר ונתנו לכל א' מבוקשו והי' א' חכם שאמר ששאלתו ומבוקשו שידבר המלך בעצמו עמו ג"פ ביום והוטב מאוד בעיני המלך מאחר שדיבורו חביב עליו מן עושר וכבוד לכן ימולא בקשתו שיתנו לו רשות ליכנס בהיכלו לדבר עמו ושם יפתחו לו האוצרות שיקח מן עושר וכבוד ג"כ וז"ש תפלה לעני וגו' לפני ה' ישפוך שיחו שזה מבוקשו וכו' ודפח"ח. ובזה יובן מתייחד אדם שיהי' דוגמת ז"א הנק' אדם גי' מ"ה בקשר אותיות תורתו ותפלתו שהאותיות הם מל' הנק' בתו עלמא תתאה לקשר ע"י הבינה שלו שמבין לקשר האותיות במחשבתו אל הבינה הנק' עלמא עלאה אמו וז"ש מתייחד אדם עם אמו ועם בתו בקירוב בשר ר"ל בלי שום מחשבה זרה רק שיהיו אחד באחד יגשו כי אהבה גי' אחד וז"ש כי חולת אהבה אני והבן ועיין מ"ש בנע"ח פי' תהום אל תהום קורא כי עשר ספירות דבינה הוא בפה האדם והם מאירין ומשפיעים למלכות בשעה שהוא קורא בתורה ועוסק בתפלה בסוד תהום מל' בסוד מ"נ אל תהום בינה קורא וכו' יעו"ש.

ובזה יובן כי נודע דעלמא עלאה מסתיימת בדכורא הנק' יוסף כמ"ש בזוהר ויקרא. גם כי היסוד עולה עד הדעת המייחד חכמה ובינה שהם שמות ע"ב קס"א גי' זכור המשפיעים ביסוד שמשם בא הזכירה כמ"ש ביחודים וז"ש ויגש אליו יהודא שהוא סוד התפלה לקשר ולהגיש מל' עלמא תתאה הנק' יהודא כמ"ש ואני תפלה בעלמא עלאה שהיא בינה ע"י הצדיק הנק' יוסף והגשה זו יש בו ג' סוגים א' למלחמה עם המחשבות זרות איך לשבר הקליפות ולהעלות הפנימי אל הקדושה כאשר שמעתי בזה ממורי ולא ניתן ליכתוב הגם שכתבתי מזה במ"א בזה בקיצור נמרץ ב' פיוס שנתפייס הניצוץ שהי' במקום הקליפות ונתעלה עתה בקדושה אל מכונו ומקומו הראשון מן רפ"ח ניצוצין וכו' ג' תפלה וכדע' ר"א הנ"ל שכולל התפלה כל ג' סוגים הנ"ל ויאמר בי אדוני ר"ל כאן בא הכתוב לגלות סוד התפלה שלא יתפלל אדם עבור עצמו רק עבור השכינה להתייחד עם דודה כי צדיקייא אינון שלוחי דמטרוניתא המתפללת בי אדוני שאין כוונת השכינה ג"כ עבור עצמה רק למען כבודו ית' שיתפרסם בי אדנות שלך על העולם ולכך נקרא המל' אדני כי הוא מגלה ומפרסם אדנותו שהוא אדון הכל.

ידבר נא עבדך באזני אדוני שאין מגמתי שום דבר רק שאזכה לדבר עמך ממש באזני אדוני בסוד ישקני מנשיקו' פיהו וכו' ובסוד אם תשכבון ר"ל אם תשכבון וגו' וז"ש באזני אדוני כי תפלת שחרית להגיש ולקשר המל' בימין ותפל' מנחה בשמאל וז"ש באזני ימין ושמאל ואל יחר אפך בעבדיך דכ' בזוהר ויקרא או הודע אליו חטאתו במה הודע ביסורין אבל מי שעוסק בתו' בלילה אוריית' מודעת ליה חטאתו וכו' וז"ש ואל יחר אפך בעבדיך ע"י חרון אפו שהם היסורין להודיע חטאו רק ע"י התורה יבוא הזכירה להזכירו חטאו שלא ישכח ולא יצטרך יסורין להזכירו כי כמוך כפרעה כי בחי' יוסף אשר משם הזכירה נמשך מאמא עלאה הנק' פרעה שמשם נפרע ונתגלה אורות עליונות וכמ"ש בזוהר ומשם נמשך בחי' נבון וחכם וכמ"ש אין נבון וחכם כמוך והבן.

הגם בדרך פשוט יש לפרש ויגש אליו יהודא ויאמר בי אדוני וביאר מדרש הנ"ל למלחמה ודורון שהוא פיוס ותפלה. והענין דמבואר במשנה דאבות על ג' דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל ג"ח אמנם בכל א' מאלו ג' יש בחי' פנימית וחיצונית והוא כי התורה נקרא מלחמה כמ"ש את והב בסופה ודרשו חז"ל וכו' ואם עושין במלחמתה של תורה לעשות עטרה להתגדל בו או קרדום לחתוך בו הוא בחי' חיצוני משא"כ בחי' פנימי לו חכמו ישכילו זאת כמ"ש בס' הקנה אפי' לומד כל התורה אינו נק' חכם רק למדן וחכם נק' מי שמכוין בלמוד תורתו להמשיך מן חכמה להשכיל זאת וכו' וכן בעבודה זו תפלה יש עוסק בתפלה להנאת עצמו להתפלל שיהי' לו פרנסה ועושר וכבוד וכיוצא זו בחי' חיצוני' משא"כ העוסק בתפלה לעשות יחוד קבה"ו וכנ"ל זהו פנימי וכן העוסק בג"ח יש אנשי השם וכמ"ש בזוהר על פסוק נבנה לנו מגדל ונעשה לנו שם וכו' שעוסק בצדקה להתפרסם שיהי' מאנשי השם זה בחי' חיצונית ויש בחי' פנימי איזה חסיד המתחסד עם קונו וכמ"ש כי חסיד אני ר"ל להתחסד אני היא השכינה וכמ"ש בתיקונים כל הבשר חציר כל חסד דעבדין לגרמייהו עבדין וכו' יעו"ש וכן אכילה ושתיה יש בחי' פנימי להעלות נצוצי השכינה ושינה סוד דורמיטא ומשא ומתן בסוד ל"ט מלאכות וכיוצא בזה וז"ש בכל דרכיך דעהו. וג"ח נק' פיוס לגמול חסד לפייס השכינה. ובזה יובן ויגש אליו יהודא כי השכינה הנק' יהודא יגש אל הצדיק הנק' יוסף לפייסו שיהי' כל מעשיו הטובים תורה ועבודה וג"ח שהם ג' סוגים הנק' מלחמה ופיוס ותפלה שיעשה זאת לא לתועלת עצמו רק לייחד קבה"ו שיהי' בי אדוני שהוא יחוד הנ"ל בסוד וה' בהיכל קדשו וכשיתבודד בביתו יכוין וכו' וכיוצא בזה ישמע חכם ויוסיף לקח וכמ"ש איש האלדי מוהר"ם קורדוורי בס' תומר דבורה שישתדל האדם בצרכי הדיוט ויכוין ברמיזותיו למעלה וכו' מובא בשל"ה דף קע"ט ע"א יעו"ש וכאשר בארתי במ"א משנה הנ"ל מתייחד אדם עם אמו הכוונה למעלה במעשיו למטה הנק' בתו והבן

אמנם ע"ד הפשט נ"ל לבאר ויגש אליו יהודא וגו' ונבאר משנה פ"ג דאבות ר' ישמעאל אומר הוי קל לראש ונוח לתשחורת והוי מקבל את כל האדם בשמחה לבאר זה נ"ל דכ' בעללות אפרים דף ך"א ביאר ש"ס דברכות דבר נא באזני העם וישאלו כלי כסף וגו' אמרי דבי ר' ינאי אין נא אלא לשון בקשה שלא יאמר אותו צדיק וכו' וישאילום בעל כרחם דישראל מ"ט משום משוי וכו' והקושי' מפורסמת וכי צריך בקשה שיקחו עושר ועוד מאי משוי וכי זולת זה לא הי' בידם משאות וכו' וביאור כי התורה נק' דרך ה' כי היא המדריכה את האדם השלם לעלות בהר ה' וילך למסעיו ממדריגה למדריגה עד אשר תדבק נפש הזכה בסיבה ראשונה ית' וז"ש מי יעלה בהר ה' נקי כפים וגו' ור"ל כמו בעליה גשמיות צריך להסיר דברים המכבידים כדי שיוכל לעלות להר גבוה והם מאכלים גסים אשר גופו כבד עליו או הנושא מלבושים כבדים או הנושא משא כסף וזהב כל אלו הם דברים כבדים ומעכבים העלי' כך הם מכבדים על הנפש הזכה שלא תוכל לעלות להר ה' כי אם מי שהוא נקי כפים היינו מי שהוא נקי מנכסיו המכבידים וכו' וז"ש מי יעלה בהר ה' נקי כפים וגו' וז"ש וישאילום בעל כרחם דישראל מפני משוי שלא יוכלו לעלות בהר ה' וז"ש דבר נא שלא רצו ישראל בריבוי כסף וזהב מפני משוי הנשמה וכמ"ש ריש ועושר אל תתן לי וכו' יעו"ש אך דכבר בארתי פ' וישב כך דרכה של תורה וכו' ואם אתה עושה כך שהורגל בזה אז גם שיהי' אשריך בעה"ז אח"כ בשפע עושר מ"מ יעשה ההרגל ולכך יהי' לו טוב לעה"ב ג"כ וכו' יעו"ש.

ובזה יובן הוי קל לראש ר"ל בראשית ותחלת ימיך הוי קל שתוכל לעלות בהר ה' שלא יעכב המשוי של ג' דברים הל"ל העלי' ואחר שהורגל בדרכי תורה והוא קל לראש ימיו בבחרותו אז הוא נוח לו לתשחורת בימי הזקנה גם שיהי' לו עושר לשון תשחורות ש"כ וכמ"ש גם שיהי' אשריך בעה"ז מ"מ טוב לו לעה"ב וק"ל וכאשר יהי' לאדם מדת הסתפקות שיורגל בדרכי תורה שיהי' קל לראש ונוח לתשחורות אז הוא מקבל כל אדם בשמחה וכמ"ש חז"ל יפות מראה סימן הוא לימי השובע שהבריות נראות יפות זו לזו שאין עין ברי' צרה בחברתה וכו' וה"נ ע"י מדות הסתפקות נק' עשיר השמח בחלקו ונק' ימי שובע שאין עינו צרה בחבירו ומקבלו בשמחה והבן.

עוד י"ל ונבאר פסוק תהלים ס' ע"ז גאלת בזרוע עמך בני יעקב ויוסף סלה דיש להבין למה פרט יותר מכל השבטים ונ"ל דמצינו תואר שם יוסף ותאמר אסף אלדים את חרפתי ותקרא את שמו יוסף לאמר יוסף ה' לי בן אחר וי"ל למה אמרה ב' טעמים על תואר שם יוסף א' אסף וגו' וגם יוסף לי בן אחר ונ"ל דאי' במשנה פ"ב דאבות ולא כל המרבה בסחורה מחכים ובמקום שאין אנשים השתדל להיות איש וביאר זה בס' יד יוסף דף ס"ח כי החכמה צריך התבודדת והתייחדות ולא התערבות עם המון עם וכדכתיב לתאוה יבקש נפרד מי שיש לו תאוה ללמוד צריך לבקש להיות נפרד אמנם הסוחרה הוא היפך צריך התערבות עם אנשי' ולזה רמזו הרוצה להחכים ידרים שאין שם אנשים מרוב חימום להעשיר יצפין שיש שם אנשים וכו' וז"ש לא כל המרבה בסחורה מחכים יען צריך התבודדת ובמקום שאין אנשים צריך להשתדל איך להיות איש משא"כ המרבה בסחור' אינו יכול להתבודד וכו' יעו"ש ול"נ לפר' ע"ד הלצה שבארתי מל"ת לא יראה לך חמץ ודרשו בש"ס שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של נכרי ושל הקדש שאינו אזהרה רק שדיברה תורה לפי דברת בני אדם שאינו רואה חסרון לעצמו רק לאיש נכרי או בקדושי עליון מתאמץ למצוא חסרון בהם וז"ש לפי שידוע לפניו ית' מנהג בני אדם כי לא יראה לך חמץ שלך אין אתה רואה אבל חשקך ורצונך להיות רואה חמץ של אחרים בפרט איש ארח הנק' נכרי ושל הקדש למצוא בהם שמץ ודופי וכו' וק"ל.

ובזה שמעתי בשם מוהר"ז דשמחה זו מה זו עושה כשמוצא שמץ ודופי בשלומי אמוני ישראל שיש שמחה להמוני עם כי אדרבה ראוי לו להתאבל על נפשו כי הוא יודע מרת נפשו שעוסק כל היום בליצנות ושחוק וקלות ראש א"כ על מי יש לו לסמוך שיהי' העולם קיים כי אם לאו בריתי וגו' ועל כרחך לומר שיש לו אנשי שלומי אמוני ישראל שעליהם העולם קיים משא"כ לפי דבריך שאין בהם ממש א"כ צריך אתה להתחזק ולהיות איש וכו' ודפח"ח. ובזה כתבתי במ"א פי' הפסוק שלום יהי' כי בשרירות לבי אלך למען ספות הרוה דכ' בע"א היינו רשע נק' רוה שהוא שבע מלעסוק בתורה ותפלה וצמאה הוא הצדיק וכו' יעו"ש והוא ע"כ משל אורח שבא לעיר גדולה המנהג לשליח דבש ואמר א' אני אשלח מים כי ברוב דבש יתערב וכן עשה ב' ג' וכו' וז"ש שלום יהי' גם כי אלך בשרירות לבי כי יש הרבה צדיקי' וספות הרבה את הצמאה וכו' וק"ל.

ובזה יובן לא כל המרב' בסחורה מחכים שאין התורה בסוחרים כמ"ש בש"ס דערובין נא מעבר לים היא א"כ כשאתם כולכם סוחרים על מי העולם קיים כי אם לא בריתי וגו' וצ"ל על שלומי אמוני ישראל העוסקים בתורת ה' יומם ולילה והנה עתה לפי דבריך שאין אנשים צדיקים בעולם שאתה נותן דופי בשלומי אמוני ישראל א"כ במקום שאין אנשים השתדל אתה להיות איש לעסוק בתורה ומצות יומם ולילה וק"ל. וזה נ"ל פי' הפסו' כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא דק' הל"ל אשר עשה טוב ולא חטא דקאי על עבר ולדברינו א"ש שהוא לפי דברת בני אדם האומרים כי אדם אין צדיק בארץ שנותן שמץ ודופי בקדושי עליון א"כ ראוי לך שתהי' אתה מגדר אלו האנשים אשר יעשה טוב ולא יחטא בשחוק וקלות ראש וכיוצא כי במקום שאין אנשים השתדל אתה להיות איש וק"ל. ובזה יובן הוי קל לראש וכו' ר"ל דהי' לך פתחון פה להיות קל לראש ר"ל לנהוג קלות ולילך בשרירות לבך מאחר שאתה סמוך לראש הנק' צדיק כנודע בסוד ברכות לראש צדיק. משא"כ עתה צריך שתהי' נוח לשמים מאחר שאתה סמוך לתשחורת שאתה נותן דופי לומר על קדושי עליון שהם תשחור' וכמ"ש ובאמ' ראוי שיהי' בהיפך וכו' כאשר יבואר וכו'

ובזה יובן כי אמרה אסף אלדי' את חרפתי ר"ל כל שמץ חרפה ודופי שיש חסרון בבני אדם אני הגורם לילד בן זה וכמ"ש במ"א ביאר פסוק כי גמור חסיד לכך פסו אמונים מבני אדם וכו' וכן בגשמי אם יהי רעה וגו' וכמ"ש האלשיך וכו' א"כ ע"כ צריך שיוסף לי בן אחר שיהי' תואר בן שיהי' עולם קיים עבורו וק"ל ועיין בזה בספרי האחר יעו"ש

והנה אמרו בש"ס דחלק אין בן דוד בא עד שיכלו גסי הרוח וכו' ובזה יובן גאלת בזרוע עמך בני יעקב ויוסף סלה ר"ל כי הגלות הי' עבור גסי הרוח משא"כ כשיהיו בתואר בני יעקב שהוא עקב ושפלות הגורם תואר יוסף לאסוף כל חרפה שיש בבני אדם שיתלה בעצמו שהוא הגורם וז"ש אלה תולדת יעקב יוסף והבן וזה ודאי גורם גאולה ושפיר אמ' גאלת וגו' וק"ל והנה כתבתי במ"א ששמעתי בשם מורי תואר ראובן ר"ל שיראו שאני בן וכן שמעון שיצא לו שם וכן לוי שמתחבר עם חסידים כדי שיהי' תואר יהודא שיודו וישבחו אותו וכו' והוא היפך תואר יוסף שאוסף כל חרפת בני אדם ותולה סרחונם בעצמו עבור שפלות שיש בו. ובזה יובן ויגש אליו יהודא ר"ל מה שהי' במדריגת יהודא להתפאר ולשבח ולהודות לפרסם מעשיו הטובי' עתה ויגש אליו למדריגת יוסף לאסוף כל חרפה אליו ושפיר אמרו במד' כי הנה המלכים נועדו בחי' יהודא ויוסף אז עברו תחלה ולתפארת מדת עשו שאמר יש לי רב אחי אז עברו יחדיו וכמ"ש בזוהר גרם שלמא לעילא ותתא גאולה שלימה כנ"ל וק"ל וכיוצא בזה הענין אסף אלדים את חרפתי כ' האלשיך פ' שמיני אם יהי' רעה ח"ו בעיר יאמר איש ישראל הצער זה אליכם בשבילי והטובה יתלה בזכות אחרים וז"ש כי היום ה' נרא' אליכם ר"ל מה שהיום נראה ה' ולא בז' ימי מלואים הוא עבורי שסרבתי ז' ימים בשליחות מצרים והטובה אשר היום נראה ה' לא בזכותי כי אם אליכם ובזכותכם וכו' יעו"ש ולפי שהיה מעלת יוסף בזה כמו במשה אמר ויקח משה את עצמות יוסף עמו וק"ל.

עוד י"ל ביאר מדרש הגשה לתפלה לדורון למלחמה וכו' וביאר מדרש הנה המלכים נועדו וכו' ונבאר משנה פ"ג דקנים האשה שאמרה הרי עלי קן כשאלד זכר וכו' א"ר יהושע זהו שאמרו כשהוא חי קולו אחד וכשהו' מת קולו ז' כיצד קולו ז' ב' קרניו ב' חצוצרו' ב' שוקיו ב' חלילין עורו לתוף מעיו לנבלים בני מיעיו לכנורת ויש אומרים אף צמרו לתכלת ר"ש בן עקשיא אומר זקני ע"ה כל זמן שמזקינין דעתן מטורפת עליהן שנא' מסיר שפה לנאמנים וטעם זקינים יקח אבל זקני ת"ח כ"ז שמזקינים דעתן מתישבות עליהן שנא' בישישים חכמה וארך ימים תבונה והוא תמוהו מרישא לסיפא ונ"ל דכ' הר"ן בדרשותיו דף ס"ו בענין ג' שאלות א' קושי' מוהרש"א במס' ברכות אטו יראה מלתא זוטרתי היא ומשני אין לגבי משה זוטרתי וכו' והא מרע"ה אמר זה לישראל והדרא קו' לדוכתי' וכו' שאלה ב' וידעתם היום וגו' ואשר עשה לחיל מצרים וגו' ואשר עשה לדתן ואבירם וגו' שמזכיר מיני פורעני' על עוברי רצונו והוא יראה חיצונית יראת העונש וכו' והוא תמוהו כי אחר שאמר ללכת בדרכיו ולאהבה אותו וגו' הי' ראוי להזכיר אח"כ יראת הרוממות א"ס י"ת לא יראת העונש שאלה ג' ואשר עשה לדתן ואבירם אשר פצתה האדמה וגו' מ"ט לא הזכיר קרח שהי' עיקר במחלוקת וכו' וביאר שיש באדם ב' כוחות א' פונה אל המעלה ושם יש לו נטי' אליו בטבע ב' פונה למטה ואליו תשוקתו וכו' והכח אשר פונה למעלה הוא כח השכלי אשר הוא משתוקק לדברים השכליים וכו' וכחו הפונה למטה הוא כח הדמיון שיש לו נטי' טבעית היפך כח השכלי והנה כל החושים שבאדם כולם נשמעים יותר לזה הכח מאשר נשמעים לכח השכלי וזה לשלשה סבות א' מצד הדמיון שביניהם והוא כי כח הדמיון והחושים כולם כוחות גשמיות ושכל הוא עצם בלתי גשמיי וכל הדברים נמשכים יותר אחר דומיהם סבה ב' כח הדמיון והחושים הם נגליים והדברים המושכלים הם נסתמים ונעלמים סבה ג' מפני קדימת ממשלתו בזמן והוא כי התינוק מעת לידתו מושל דמיונו בחושיו ואין השכל מנהיג אותם עד שיעמוד על דעתו וזה שאחז"ל היצה"ר קודם ליצה"ט יג' שנה ומקרה החושים כמו שיקרה לאנשי סכל שהמשיל עליהם והנהיגם זמן רב מלך זקן וכסיל שהורגלו בהנהגתו שלא יאותו למנהיג אחר שלם שינהיגם וזש"ה טוב ילד מסכן וחכם וגו' ומפני ההרגל לא ישמחו בהנהגת זה החכם השני שהיא יותר שלימה מהנהגה ראשונה כן הוא ענין הדמיון והשכל אצל החושים וכו' והשכל הוא כתינוק נשבה לבין העכו"ם וכו' אמנם ההפרש בין כח הדמיון וכח השכלי הוא זה כי כח הדמיון ישתנה חושיו מן ימי הבחרות לימי הזקנה כי בימי הבחרות יחזיק הדמיון ויטריד השכל ובימי הזקנה איפכא אבל כח השכלי מושגיו לעולם בשוה קיימים נצחיים ומה שנתעורר השכל פעם מעט ופעם הרב' אינו מצדו רק שיטרידוהו דמיון פחות או יותר וז"ש ר"ש בן עקשיא זקני ע"ה כל זמן שמזקינין דעתן מיטרפת עליהן אבל זקני תורה וכו' פי' זקני תורה שהניחו בבחרותם תאוות העה"ז ובחרו דרך הטובה כשמזקינין דעתן מתיישבות יותר בזה כי אין להם אז נגדיית וכו' וזקני ע"ה בהיפך בבחרותם בחרו תאוות עה"ז ואינן חוששין לנגדיית השכל משא"כ בזקנותן חלש כח התאווה והשכל מושך לכאן והדמיון לכאן ודעתו מיטרפת כמו ספינה המטורפת בים וגו' וכל זה כשיש לו שלוה משא"כ כשרואה צרות מתחדשות אז בע"כ יכנע הדמיון וזש"ה אשר ראיתם מה שעשה למצרים וכו' ומה שזכר דתן ואבירם ולא קרח כי בני קרח לא מתו ויקח מוסר מדתן ואבירם באשר שרוב העולם יחטיאו נפשם כדי להנחיל לבניהם ובאמת לא ישאר בידו מאומה כי אם העונות כמו שקרה לדתן ואבירם שנאבדו הם ובניהם וכל אשר להם וכו' ובזה לא ימצא נגדיית כח הדמיון והוא נקל לישראל ג"כ ליראה אה ה' כמו למשה וכו' יעו"ש.

ובזה יובן משנה הנ"ל כשהוא חי קולו א' ר"ל כי הצדיק נק' חי כי גברה בו כח השכלי והיצ"ט שקולו אחד כי השכל הוא בשוה ובמצב א' בין בימי הבחרות ובין בימי הזקנה וגם כשהוא צדיק מתאחד בשרש אחדות העליון וז"ש קולו א' משא"כ רשע כשהוא מת שגברה בו כח הדימיון והיצה"ר אז נשתנה מן ימי הבחרו' לימי הזקנה ואין קולו אחד וגם בהתעוותו אז טומאת מעשיהם מפרדת והם בעולם הפירוד שהם ז' ימי הבנין וז"ש כשהוא מת קולו שבעה ומ"מ כאשר אלו ז' בחי' ז' קולות נעשו כסה אל הקדושה ב' קרניו חצוצרת וכו' אז חוזר להתעלות מעולם הפירוד לעולם האחדות ומפרש והולך זקני ע"ה דעתן מיטרפת מה שהיו חכמים להרע עכשיו נטרף הדעת מרעה לטובה וז"ש מסיר שפה לנאמנים ר"ל אחר שמסיר שפה שהי' להם שפתי חלקו' עתה יחשבו לנאמנים וטעם זקנים זה קנה חכמה יקח גם הוא מדה זו ולמעלה יחשב אבל זקני ת"ח אין צריכין לזה כי מוסיפין כח וגבורה וחכמה וכו' והבן כי בישישים חכמה כי בן ששים לזקנה ר"ת זה קנה חכמה וז"ש בישישים חכמה ר"ל בן ששים קנה חכמה ואם מאריך ימים יותר כ"ש אורך ימים תבונה והבן.

ובזה יובן למ"ד הגשה למלחמה וכו' כמאמר החכם שבתם ממלחמה קטנה הכינו עצמיכם למלחמה גדולה מלחמת היצה"ר וכו' וה"נ כי נגדיית ומלחמת כח הדמיון נגד כח השכלי וכאשר נכנע כח הדמיון לכח השכלי אז ויגש אליו יהוד' כי כח הדמיון נכנע לכח השכלי הנק' יוסף המוסף והולך חכמ' וכנ"ל וז"ש המד' כי הנה נועדו המלכים כח הדמיון וכח השכלי אז עברו יחדיו וכו' ולמ"ד הגשה לתפלה או הגשה לדורון יבואר אח"ז. ובזה נבאר המשך פסוקי פ' וישלח ויאמר נסעה ונלכה ואלכה לנגדך ויאמר אליו אדוני יודע כי הילדים רכים וגו' ודפקום יום א' ומתו כל הצאן יעבר נא אדוני לפני עבדו ואני אתנהלה לאטי לרגל המלאכה אשר לפני ולרגל הילדים עד אשר אבוא אל אדוני שעירה וגו'. וישב ביום ההוא עשו לדרכו שעירה ויעקב נסע סכתה וגו' והספיקות בזה רבו ויבוארו ממילא דכ' הר"ן שם כי טבע כח הדמיון שאינו רואה בעתיד כי אם רטוב שהוא בין עיניו וכו' יעו"ש משא"כ כח השכלי רואה את הנולד מה שיהי' בעקב לכך כח השכלי נק' יעקב וכח הדמיון נק' עשו ע"ש הטוב העשוי ומוכן לפניו מיד ולא בעקב ובזה יובן נסעה ואלכה לנגדך ר"ל ע"י עשו כח הדמיון שאלכה לנגדך לעשות נגדיית לכח השכלי בזה יהי' מקום לקיבול שכר וכמ"ש בעקידה אעשה לו עזר כנגדו וכו' מובא לקמן והשיבו יעקב גם שבאמת הוא הטוב והישר אמנם אין זה מדת כל אדם וכמ"ש במד"ש במשנה דאבות רבי אומ' איזה דרך ישרה שיבור לו האדם ר"ל שאם יאחז מיד מדת חסידות יהי' סבה לפרוק מעליו עול התורה והחסידות רק תחלה ילמוד שלא לשמה וכו' יעו"ש.

וז"ש אדוני יודע כי הילדים רכים ואם יאחז דרך הנ"ל מלחמת היצה"ר ודפקום יום א' ומתו כל הצאן שיהי' סבה לפרוק הכל ועי"ז ומתו כל הצאן לכך יעבור נא אדוני לפני עבדו כח הדמיון ואני אתנהלה לאטי ר"ל לילך לאט בהדרגה לרגל הילדים עד אשר אבוא אל אדוני שעירה דהיינו שלא לשמה והתפאר עצמו ואח"כ יבוא לשמה ונתפרש מדרך עשו וכח הדמיון לגמרי וז"ש וישב ביום ההוא עשו לדרכו ויעקב נסע סכתה וגו' והופרשו זה מזה לגמרי וזהו כוונת המשנה איזה דרך שידבק בה לפי מ"ש במד"ש יעו"ש וק"ל.

עוד י"ל ביאר משנה הנ"ל כשהוא חי קולו אחד וכשהוא מת קולו שבע וכו' דכתבתי במ"א ביאר העמידני על רגל וכו' דשמעתי וכו'. ובזה יובן כשהוא חי קולו א' ר"ל שנק' חי עומד על מדריגה אחד אין מעלתו כ"כ חשובה כמו מי שהוא מת ר"ל שיורד הצדיק ממדריגתו שנק' מיתה כנודע והוא בסוד ו' כורע לגבי ה' להעלותה שבע יפול צדיק וקם וכמו שכתבתי מזה במ"א. ובזה תבין כשהוא מת קולו שבע שיורד כדי להעלות מדריגה הנק' שבע והבן. עוד י"ל דכתבתי במ"א תנא ברב בישר ברב בישרוהו וכו' יעו"ש ובזה יבואר מ"ש בפסוק ה' ממית ומחי' מוריד שאול ויעל וגו' והקשה בזוהר וכי שם הוי' רחמים ממית וכו' ולפי הנ"ל א"ש דנודע כי היורד ממדריגתו נק' מית' כמ"ש באדר' וימת מלך מצרים וכו' ובזה יובן ה' ממית ר"ל מה שיורד הצדיק ממדריגתו הוא מדה"ר כדי שיוכל להתחבר עם המוני עם שהם רבים ולהעלותן וז"ש ממית' לזה כדי להחיות לזה מוריד שאול כדי ויעל עם אחרי' בסוד עוברי בעמק הבכה וכו'. ובזה יובן כשהוא חי קולו אחד אין לו רק זכות א' של עצמו משא"כ כשהוא יורד הנק' מת כדי לזכות הרבים שיתחבר עמהם להעלותן קולו שבע שהם רבים של ז' ימי הבנין כוללות העולם וזכות הרבים תלוי בו והבן ועפ"ז נ"ל זאת חוקת התורה זש"ה מי יתן טהור מטמא לא אחד וכתבתי מזה במ"א ולדברינו הנ"ל נ"ל כשהוא חי קולו א' וכו' וכשהוא מת קולו שבע ובזה יובן כי טומאת טהורים צדיקים הוא כדי לטהר טמאם וזש"ה מי יתן טהור מטמא כי הצדיק שנק' טהור לפעמים נמצא לו איזה טומאה כדי להתחבר עם הטמאים להעלותן לטהרה וזש"ה מי יתן טהור מטמא לא אחד משא"כ מי שעומד על מדריגה א' שאינו בכלל טהור מטמא והבן.

ועפ"ז נבאר פ' לך לך מארצך וממולדתך וגו' ואעשך לגוי גדול וכו' והענין לך בסוד לכי ומעטי עצמך לך להנאתך ולטובתך כי בזה אעשך לגוי גדול שיתחבר עמהן להעלותן וזכות הרבים תלוי בו ואז אעשך לגוי גדול כי תולדת הצדיקים מע"ט וק"ל.

עוד י"ל דכתבתי במ"א דהקשה הרמב"ם ובעקידה מאן דאתיליד במאדים וכו' ותירוץ הרי' שושן והיעבץ מביאו כי נפש האדם ונשמתו למעלה מהגלגלים וכו' יעו"ש. ובזה יובן דנודע מ"ש בזוהר כי הנשמה נק' אברם אב לרוח ורם לגוף וכו' וז"ש ויאמר ה' אל אברם מאחר שהנשמה אב ורם מהגוף שהוא מהגלגלים והנשמה למעלה ורם למעלה מהגלגלים ובזה יש יכולת בידך לך לך מארצך וממולדתך גם דאתיליד במאדים מ"מ יוכל לשנות המזל מצד נשמתו שהיא למעלה מהגלגלים ויכול להכריע נגד חמריות ארציות הגוף ומזל המוליד וכו' והבן. עוד י"ל דכתבתי במ"א ענין הני תרי בדחי שהם בני עה"ב שהשיבו למורי ע"פ שאלה שהיו מעלין כל המדריגות התחתונות וכו' יעו"ש. ובזה יובן לך לך כדי להעלות כל המדריגות מארצך וכו' אל ארץ עליונה היא הארץ אשר אראך והבן. ועפ"ז נבאר פרשה בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות וגו' דכתבתי במ"א ביאר על משנה דאבות אבטליון אומר חכמים הזהרו בדבריכם וכו' ועולה משם שיש ג' סוגי גלות א' גלות הנשמה ב' גלות השכינה ג' גלות הגשמי ובהכשר ותיקון מעשי אדם להחזיר השכינה למקומה ע"י שתשוב הנשמה למקומה יחזיר גאולה בגשמי גם כן. ובזה יובן בהעלותך את הנרות שהיא נר ה' נשמת אדם להעלותה שתשוב למקומה הרמתה אל מול פני המנורה בראש שנק' פני המנורה אז יאירו שבעת הנרות שתשוב השכינה ג"כ למקומה שנק' בת שבע כנודע ואז יאירו שבעת הנרות והבן.

ועפ"ז נבאר פסוקי שיר השירים אשר לשלמה ישקני מנשיקות פיהו כי טובים דודיך מיין לריח שמניך טובים שמן תורק שמך וגו' וכתבתי מזה במ"א ועתה לפי ביאור פ' בהעלותך נ"ל דזכרתי דיש ג' מיני גלות וכו'.

ובזה יובן שיר השירים אשר לשלמה שהוא שיר ושבח להש"י על ג' סוגי הגלות שנגאלו מהן א' על גלות השכינה שהיתה אז בחי' ד דלה ועני' כמבואר בפע"ח הל' פסח יעו"ש וזהו בחי' ריש כמש"ה ריש ועושר אל תתן לי וגו' ועתה שנגאלה השכינה נעשה מן ריש שיר השירים נגד גלות הנשמה שירדה ממקומה מן הראש עד רגלים בסוד ותגל מרגלותיו ותשכב ונעשית שירים ועתה תשובתה הרמתה כי שם ביתה נעשה מן שירים השירים לפי שנתחברה עם השרים העליונים כמ"ש בזוהר שיר השירים וכו' יעו"ש וה"נ הנשמה במוחין נק' מלך ונגד גלות ג' הגשמי שהי' גר בארץ נכרי' עתה ששב למקומו ולארצו יקויים ונתתי שלום בארץ וז"ש אשר לשלמה שהשלום שלו והבן והנה השכינה גם ששבה למקומה עד הבינה כי דרכי' דרכי נעם מ"מ יש עוד עלי' להשכינה עד אבא חכמה שנק' קדש והוא בשבת וכאשר כתבתי מזה במ"א וכאשר עלתה בקדש אז מה שהי' רגלי' יורדת מות עתה ואשיבה רגלי אל עדותיך ע"י המחשבה וז"ש חשבתי דרכי וגו' יעו"ש. וזהו שאמרה השכינה ישקני מנשיקת פיהו שתתחבר אל ג' אותיות הראשונות שהיא עד החכמה שאז יהי' השם שלם עם השכינה שהיא ה' אחרונה שבשם וז"ש פיהו ולא פיו כי חכמה יו"ד מהשם והבינה ה' ז"א ו' והשכינה ה' אחרונה כי טובים דודיך מיין דנודע מוחין דאבא נק' שמן ומוחין דאמא נק' יין וזש"ה כי טובים דודיך יודיך מיין כי לריח שמניך טובים אם יש הארת מוחין דאבא גם מרחוק הם טובים ומכ"ש כאשר תורק שמן עצמו להשכינה שנק' שמך וז"ש שמן תורק שמך על כן עלמות אהבוך ר"ל מה שהי' רגלי' יורדת מות תוך הקליפות שנק' מות עתה ע"י מוחין דאבא שהיא מחשבה חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך וז"ש על מות שעלתה על מות למעלה מן המות וראוי שיאהבוך עבור זה ונעשה מן מת בצירף א שעלתה עד אלף חכמה א' מת וזהו ר"ת אם תשיב משבת רגליך וכמו שכ' זה מוהר"ח ו' בסוף תיקוני' יעו"ש והבן.