תולדות יעקב יוסף, ויחי

ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה וגו' ויקרבו ימי ישראל למות ויקרא לבנו ליוסף וגו' והספיקו' רבו ל"ל סיפור הזה בתורת ה' שהיא תמימה ועוד איך שייך פרשה זו בכל אדם ובכל זמן ועו' מה ענין ב' תוארים יעקב ואח"כ ישראל ועו' אצל חיים נזכר יעקב ואצל מיתה ישראל ואיפכא מסתבר כי אין שלטון ביום המות ושם ישראל מורה על שרר' ושלטון. ונ"ל דשמעתי ממורי פ' הפסוק ויגש אליו יהודא ויאמר בי אדוני וגו' דאי' בברכות לעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואח"כ יתפלל וכו' ובמס' ע"ז איכא דס"ל איפכא וכו' וביאר דמר א"ח ומא"ח ול"פ דכ' הרמב"ן כי כח הפעל במפעל ובריא' העולם כולו כהדין קמצא דלבושי' מני' ובי' ובכל מיני צער שם יש ניצוץ הקדוש ממנו ית' אלא שהוא בתוך כמה לבושי' וזהו ענין ז' הנערות הראויות לתת לה מבית המלך וכאשר יתן לב להבין שגם כאן הוא ית' אתו עמו אז הוסר ונתגלה הלבוש ונתבטל הצער וכו' וזה שאמ' יסדר שבחו שזהו שבחו שמלא כל הארץ כבודו ובכל צרתם לו צער אז לא צער ויתפלל כי ממיל' יתבטל הצרה אחר שיודע לסדר שבחו בענין הנ"ל [בסוד תכין לבם תקשיב אזניך ששמעתי ממורי ג"כ עיין במ"א מזה] ומר ס"ל יתפלל תחלה והוא ע"י שמאמין שהש"י שם הוא ג"כ ואז יוכל לסדר שבחו ודפח"ח.

ובזה יובן ויגש אליו יהודא הודאה ושבח לו ית' ויאמר בי אדוני כי כל צער הוא בתוך שם זה וכאשר יגש אליו הודאה ושבח הנ"ל נתבטל הצער ודפח"ח.

ובזה יובן ויחי יעקב בארץ מצרים ר"ל מן המצר קראתי י"ה דהיינו שנתן לב להבין כי חי החיים שהוא נק' יעקב שבכל עקב ושפלות שם הוא ית' אשכון את דכא והוא בארץ מצרים בכל מיני צער ומצר והוא תואר י"ז שנה מספר שם הקדוש אהו"ה גי' י"ז שם של חסדים וגבורות והטוב המגיע לאדם הוא החסדים והצער הוא מצד הגבורות א"כ שם שמו ית' שוכן וזהו ויחי שנתבטל אז הצער כשנותן דעתו להבין זה והבן.

עוד י"ל ונבאר תחלה פסוק ישעי' על מה תכו עוד תוסיפו סרה וגו' דשמעתי מהרב המגיד מו' מענדיל משל שהי' שוטה א' נתן פקדון ביד איש א' וכל שהי' מוסיף ליתן לו גרע חשבונו עד שלבסוף אמר כמה אני צריך ליתן לך עוד שלא יהי' לי כלום אצלך וכו' והנמשול מובן כי תכלית כל התורה והמצות לא ניתנו אלא כדי שיזכה לידבק בו ית' וכמ"ש ובו תדבק וכמ"ש המפרש כהרמב"ם בפ"ב מה' יסודי התורה וז"ל כשיתבונן בהם תתאוה נפשו להדבק בו ולא נתנו כל המצות אלא כדי שנגיע לזאת המדריגה שנא' ובחרת בחיים למען תחי' לאהבה את ה' וכו' יעו"ש. וברבות השנים נתמעטו הלבבות להבין ולהשכיל ע"ד הנ"ל רק לעשו' מהתורה עטרה להתגדל בהם ולהתפאר בהם וגם בעלי תשובה הוא להראות מעלתו וכשלומד הלכה א' מתפאר מעט וכשלומד יותר מתפאר יותר וכשלומד פוסקים או קבלה מתגאה יותר ונתרחק מהש"י כמ"ש בש"ס דסוטה על גסי הרוח אין אני והוא יכולין לדור בעולם וכו' והנה הת"ח המכתתין רגליהם לילך מעיר לעיר כמ"ש בפ' וזאת הברכה והם תכו לרגליך וכו' דבזה יובן על מה תכו יותר שמכתתין רגליהם לילך בישיבה ללמוד עוד תוסיפו סרה להתרחק ולסור מהש"י וק"ל. [וז"ש הוא ישפך ראש ואתה תשופנו עקב].

ובזה יובן ויחי יעקב ר"ל כשהוא עקב ענוה אז הוא דבק בו ית' חי החיים שנא' אשכון את דכא משא"כ כשהוא מתפאר בתואר ישראל לי ראש לי נראה להיות ראש שאני ת"ח מקובל אז ויקרבו ימי ישראל למות כמו ששמעתי משל א' שביקש מלך א' שיחי' לעולם ונתן לו רפואה שיתרחק מהגאוה ויאחז במדת עקב ענוה ויחי' וק"ל.

עוד י"ל ונבאר ש"ס דשבת כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים שנא' אז תתענג על ה' והאכלתיך נחלת יעקב אביך וגו' וכבר הקשו רבים למה יעקב דוקא ותחלה נבאר ש"ס דאבות כך היא דרכה של תורה וכו' ועל הארץ תישן וכו' אשריך בעה"ז וטוב לך לעה"ב והקושי' מפורסמת מה אושר בעה"ז ונ"ל דשמעתי בשם הרב החסיד מוהרי"ל פיסטנר פ' הפסוק אני ה' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם דהתו' הביאו משל לעני א' שהלך בכד לשאב מים מבאר ונפלה כד מידו לבאר וצעק ובכה עד שנזדמן שהלכה בת מלך בכד של זהב לשאב מים מאותו באר ונפל הכד לבאר ג"כ אז שמח העני כי ע"י שיחפשו אחר הכד של זהב ימצאו כדו ג"כ וכו' וז"ש בכל צרתם לו צר כתיב באלף וקרי בוי"ו שע"י שישתף השכינה בצערו אז נושע הוא ג"כ עם השכינה ואין צער כלל ובזה יובן אני ה' לא שניתי ר"ל לא שהי' ראוי לכותבו באלף שניתי לכתבו בוי"ו ועי"ז ואתם בני יעקב לא כלית' ודפח"ח.

ולי נראה דתיבת ישראל יש לו ב' פי' א' שיר אל כמ"ש בכתבי' כוונ' ק"ש שהוא חסדים וגבורות יעו"ש ובדרך לבוש שמעתי בשם הרבני מו' נח שמצד הגבורו' מכיר שפלותו וחסרונו ומצד החסדים שיודע חסד אל וגדולתו באין סוף ותכלית וכו' פי' בלי ראש משמע שאינו מכיר ערכו ושפלותו והנה לפי' א' נשתנה מן לא אל חסד וז"ש אני ה' מצד הרחמים לא שניתי סדרי שיהי' אל ועי"ז אתם בני יעקב לא כליתם ר"ל לפי שהי' עקב ענוה להיות מכיר ערכו ושפלותו לכך לא כליתם וכמ"ש התו' במס' ברכות ונפשי כעפר תהי' מה עפר מבלה הכל וכו' יעו"ש.

והנה הרב בעללו' אפרי' כתב כי מדת הסתפקות גם כשמונח על הארץ היא ישן מיד משא"כ באחרים וכו' וכיוצא בזה שמעתי אמת משל הי' בעשיר א' מליטא שהי' הולך בדרך עם סוחרי מדינתינו ובמלון הם הציעו כרים וכסתות והוא הי' מונח בארץ לישן רק המרדעת תחת ראשו והי' ישן מיד משא"כ הם ושאלו פיו מהו זה והשיב כי מה שיש לו הוא שלו ומניח לו לישן משא"כ הם מה שיש להם אינו שלהם וכו' ודפח"ח. ולי נראה הטעם שזה העושר עיקר תענוגו בעשרו הוא בביתו שהכל שלו ויותר שממעט בתענוגיו בדרך וממעט ההוצאה ירויח בסחורה יותר להתענג יותר בביתו משא"כ הם בבואם לביתם יחטפו הבעלי חובות זה חומס וזה רומס ואין כל תענוגיו רק בדרך שאינו בביתו ואם ירבה בשינ' אימתי יתענג משא"כ העושר שהכל שלו וכנ"ל וכך הוא בנמשול מי שטרח בע"ש בעה"ז כדי שיאכל בשבת בעה"ב וכל תענוגיו שם לעה"ב א"כ כל מה שממעט בכבודו ובתענוגיו בעה"ז יהי' מופנה מכל צד להרויח בסחורתו בעה"ז שיסגל תורה ומע"ט לעה"ב להתענג שם בשבת שכולו שבת משא"כ מי שהוא בעל חוב שחיי' בחטאיו וכל תענוגיו בדרך בעה"ז כי אין לו שום בית שיתענג שם בביתו בעולם החיים הנצחי בלי גבול ומצר רק בעה"ז שיש לו גבול ומצר. ובזה יובן כך היא דרכה של תורה וכו' ועל הארץ תישן וכו' אשריך בעה"ז וטוב לך לעה"ב ר"ל באדם שעושה הכנה לעצמו שיהי' לו כל טוב לעה"ב כי שם ביתו העיקרי א"כ לדידי' אשריך בעה"ז בין בעקו ובין ברווח לשמחה יחשב לו ואשריך בעה"ז כי גם על הארץ תישן בקל כדי שימעט מהנאתו מכבודו בדרך שיתענג יותר בביתו וק"ל.

ובזה יובן כל המענג את השבת שכל תענוגיו דווקא לעה"ב שכולו שבת ומואס בתענוגי עה"ז שהוא ע"ש לפי שיש לו גבול ומצר לכך נותנין לו ג"כ נחלה בלי מצרים וכו' וז"ש והאכלתיך נחלת יעקב אביך וכו' כי יעקב סובל ב' פרושי' וכל א' נמשך מחבירו א' לקבל שכרו בעקב לעה"ב וכמ"ש רש"י והי' עקב סמוך לפ' היום לעשותם וכו' ב' לשון עקב ושפלות וזה נמשך מזה לפי שעושה עיקר מעה"ב כי שם ביתו לקבל תענוגיו ושכרו שם בעקב משא"כ עה"ז נחשב לדרך שממעט מכבודו והנאתו להיות שפל ונבזה כדי למעט הוצאה בדרך וירויח בסחורתו יותר לכך והאכלתיך נחלת יעקב אביך דוקא וק"ל

ובזה יובן ויחי יעקב בארץ מצרי' י"ז שנה ר"ל אצל חיים נזכר תואר יעקב שהוא הגורם חיים בעה"ז שנק' ארץ מצרים שכל תענוגיו יש לו גבול ומצר לכך מסתפק במועט לפי שכל תענוגיו לעה"ב שהוא בעקב ובעה"ז עושה עצמו עקב ושפל וזהו הגורם חיים שמקבל מאהבה בין החסדים ובין הגבורות ששם קדוש של חו"ג הוא עולה מספר י"ז כמנין טוב וזהו אשריך בעה"ז שהכל טוב בעיניו כמו נחום איש גם זו לטובה משא"כ כשהוא מרים ראש להתגדל אז ויקרבו ימי ישראל למות כי הגאוה גורם מיתה כנז' במשל מלך שביקש רפואה שיחי' לעולם ונתן לו רפואה להתרחק מהגאוה וכו' יעו"ש וק"ל. ועפ"ז נבאר פ' ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה וגו' ותחלה נבאר פסוקי שיר השירים אקומה נא ואסובבה בעיר בשווקים וברחובות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו מצאוני השומרים וגו' כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי וגו' השבעתי אתכם וגו' וכבר בארתי זה כמה פעמי' וכעת נ"ל דאי' בתהלי' סי' י"ו שויתי ה' לנגדי תמיד כי מימיני בל אמוט לכן שמח לבי וכו' עד תודיעני אורח חיים וגו' וקצת פסוקי אלו בארתי דאי' בפ"ט דברכו' א"ר הונא וכו' לעולם יהא אדם רגיל לומר כל דעבדין מן שמיא לטב כי הא דר"ע אזיל באורחא וכו' והקשה מוהרש"א הא דלא מייתי' הך דסדר תענית עובדא דנחום איש גם זו לטובה ומשני אפשר דניחא לי' לאתויי הך לישנא כל דעביד רחמנא וכו' דתולה הכל בהקב"ה וק"ל עכ"ל. ויש להבין וכי ס"ד שיש דבר א' בעולם שאינו מהקב"ה כי הכל בידי שמים חוץ מי"ש ובודאי נחום איש גם זו הי' תולה הכל בהקב"ה ג"כ וא"כ היינו הך והדרא ק' דה"ל להביא הך דנחום איש גם זו ונ"ל דכל א' הוא ענין בפ"ע כי כאן נלמד שיהא אדם רגיל לומר כל דעבדין מן שמיא לטב היינו גם שהיא רעה רק סופו יהי' לטובה וז"ש לטב ולכך מברכין על הרעה ברכה מיוחדת דאל"כ הי' ראוי לברך בזה ג"כ הטוב והמטיב כסברת הריף שם אצ"ל כאמור משא"כ ממעש' דנחום נלמוד ענין אחר שהכל תלוי במקבל שאם מקבל לאותו דבר שאירע לו לטובה נעשה באמת טובה מיד והוא דק' לנחום דנקרא גם זו כדאי' בפ"ג דתענית דשדרו על ידו דורן לבי קיסר מפטאמאן סיפטא דאבני' טובות ומרגליו' וגנבו ומלאו עפר למחר כי חזא אמר גם זה לטובה כי מטו התם בעי מלכא לקטלינהו לכולהו אמר מחייכי בי יהודאי אתי אליהו וכו' ויש לתמוהו אחר שראה נחום שגנבו ומלאו עפר איך הלך בזה לקיסר לסכן כל היהודים ולסמוך על הנס וצ"ל דבארתי מה ששמעתימומורי ש"ס דמכות בא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמונתו יחי' יעו"ש וההיפך מזה הרבה עשו כרשב"י ולא עלתה בידם וכמבואר לעיל ונחום איש גם זו באמונתו יחי' שהי' מאמין אמונה שלימה שזו לטובה וכך נעשה באמת ואין זה אצלו נס כלל והי' סומך על בטחונו ואמונתו וכך עלתה לו וזה נ"ל פי' הש"ס משמועה רעה לא ירא כשהוא נכון לבו בטוח בה' ונדרש מרישא לסיפא ומסיפא לרישא כמו שכתבתי מזה בריש הספר יעו"ש. ובזה יובן שויתי ה' לנגדי תמיד כי שויתי ועשיתי רחמי' שם הוי' גם מדבר שהוא לנגדיי מצד שמאל איזה מאורע שאירע לו קיבל לאותו דבר נגדיי לטובה כאלו שהוא מימין וז"ש כי מימיני לא אמוט שקיבל הכל לטובה ואז נעשה באמת טובה וז"ש לכך שמח לבי גם בדבר שמאלי ששם הלב ויגל כבודי אין כבוד אלא תורה שאוכל ללמוד בשמחה וגם בגשמי מאחר שמקבל הכל בשמחה ואינו שונא לשום אדם גם שהרע לו ויוכל להנצל מג"ד הקנאה והתאווה והכבוד שמוצאין את האדם מן העולם וכמבואר בפירושי התורה ומי שאין בו קנאה בשרו ישכון לבטח שאין רימה שולטת בו שנא' ורקב עצמות קנאה ודרשו חז"ל וכו' כי לא תעזוב נפשי לשאול ר"ל בזה שמכניע תמיד השמאל בימין שאומר גם זו לטובה ומקבלו באהבה והחומר נעשה צורה אז לא תעזוב נפשי אנשי החומר שלי לשאול כדי שלא תתן חסידך לראות שחת לעבור דרך גיהנם להעלות הרשעי' משם וכמ"ש הריף בש"ס ולא עוד שיש בפנינו ב' דרכי' כי עוברי בעמק הבכה וכו' יעו"ש רק תודיעני אורח חיים ר"ל דרך הישר לג"ע הנק' אורח חיים וק"ל. ובזה נ"ל לבאר מצוה לשמוע מכל ב"ד שיעמוד לישראל בכל זמן שנא' ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה לא תסור מהדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל ודרשו בספרי אפי' אומר לך על ימין וכו' וי"ל וכי ס"ד לשמוע לו על אסור שהוא שמאל כשהוא אומר מותר שהוא ימין וכיוצא בזה ונ"ל שיש יכולת לעשות מהשמאל ימין כמו נחום איש גם זו ע"י שקבל באהבה ואמר ג"ז לטובה אז נעשה טובה באמת וז"ש על המשפטיך [זהו דברי מוסר כנודע] אשר יאמרו לך תעשה וגו' שיאמר לך על שמאל שהוא ימין באמת נעשה כך וכנ"ל וה"ה לאינך כי יש ג' קוין וזה שמחשב כאן ג' בבות והבן. עוד י"ל גם בענין המשפ' והדין שייך זה ג"כ דהקוש' מפורסמת מה שאמר חז"ל אע"פ שאלו אוסרין ואלו מתירין אלו ואלו דברי אלדים חיים וכי אפשרי זה ושמעתי כי בששה קצוות יש ימין ושמאל משא"כ בג"ר הכל אחדות א' וז"ש אלו ואלו דא"ח הנק' בינה סוד ג"ר והבן. והנה נודע כי הב"ד הם סוד ג' רישין וכאשר שמעתי ממורי עיין בקו' אחרון א"כ כל ב"ד מישראל יכול להעלות בשרשן לעשות מן שמאל ימין ונעשה הכל אחדות א' מזה נ"ל כי יהי' ריב בשעריך וקמת ועלית וגו' כי בו"ק הוא ריב משא"כ כאשר קמת ועלית אל ג"ר הכל אחדות א' והבן. ובזה יובן אקומה נא ואסובבה בעיר בשווקים ואבקשה את שאהבה נפשי לקבל מדריגה תחתונה שהי' בעשי' הנק' נפשי בשמחה ולא מצאתי ומצאוני השומרי' וגו' שהם המעכבי' כנודע כמעט שעברתי מהם עד שמצאתיו את שאהבה נפשי שבא אח"כ למדריגה זו של נחום איש גם זו וגו' השבעתי אתכם אם תעירו וגו' קודם זמנו כי אי אפשר לבוא לסי' העליון עד שבא סימן התחתון כסדר המדריגות תחלה בטבע ואח"כ למעלה מהטבע והבן עוד י"ל ע"ד ששמעתי ממורי על פסוק כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה לייחד קב"הו וכו' וכן ענין תרי בדחי וכו' וז"ש אסובבה בשווקים וברחובות אבקשה את שאהבה נפשי לקשר המעשה שהיא נפש דעשי' מל' עם מדריגת האהבה שהיא ת"ת ונק' יחוד קב"הו כמו שעשו תרי בדחי וכו' ולא מצאתיו כי מצאוני השומרים הם המבלבלים המחשבות וכאשר שמעתי בשם הרב המגיד מו' מנחם על נהרות בבל וגו' כי נהורין עליוני' הם המחשבו' נתבלבלו ונשארו שם יושב' גם בכינו בזכרינו את ציון מה שעשו ציוני' וכו' ודפח"ח כמע' שעברתי מהם מבלבול המחשבות ומצאתי את שאהבה נפשי מדריגה זו רק השבעתי אם תעירו קודם זמנו מדריגה זו כמו שכתבתי ושבית שביו יעו"ש והבן.

ובזה יובן ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה מספר טו"ב ור"ל גם שהי' במיצר מ"מ הי' חי ע"ד ותחי רוח יעקב אביהם ע"י השמחה וה"נ ויחי יעקב גם כשהי' בעקב ושפלות בארץ מצרים כמו מן המצר קראתי י"ה והטעם כי הי' י"ז שנה מספר טו"ב שקיבל הכל בטוב ונעשה טוב באמת והבן. עוד י"ל ונבאר הקו' שהוקשו ויחי יעקב וגו' ויקרבו ימי ישראל למות איפכא מסתברא ונ"ל דאי' במשנה דאבות מאוד מאוד הוי שפל רוח בפני כל אדם שתקות אנוש רמה ופי' הרמב"ם הענין ע"ד המיצוע והחסיד מוהרי' יעבץ בפ"ד אבות סותר הרמב"ם ומביא פי' אחר ודקדק דהל"ל לנוכח שתוקתך רמה כמו שהתחיל לנוכח הוי שפל רוח וגו' ופי' כי יש ב' מיני גאוה וכנגדו ב' מיני שפלות א' החושב כי לו נאה הכבוד שיכבדוהו הכל והוא לא יכבד לאדם וכו' ב' המבזה אנשים ומחרפן ומגדפן מאפס ותהו נחשבו לו וכו' ובאמת ב' דברי' אלו הסתירה בצדן וכו' וז"ש מאוד מאוד הוי שפל רוח ר"ל אם יבזוך אחרים לא תחת מהם ומגדופיה' ונתן סבה שתקות אנוש רמה כי אותו האנוש העריץ אשר חרפוך מחר תאכלנו רמה [וכאלו הוא עכשיו רמה שכל העומד לכך וכו'] ומה לך ולחרפתו וכו' והוא לשון הנביא אל תראו חרפת אנוש ומגדופיהם אל תחתו וכו' ודע כי המופת המובהק על האדם אם הש"י לנגדו תמיד שזה פרי כל התור' שנא' את ה' אלדיך תירא וגו' ובו תדבק וגו' הוא השפלות וההיפך הגאוה ומשל לב' בני אדם א' דר בכפר ויש לו אלף זהו' וכו' והשני דר בכרך וכו' יעו"ש כך מי שהוא רחוק מהש"י וממלאכיו ומחסדיו מתגאה על שלמטה ממנו אמנם זה נ"ל פירש הפסוק שויתי ה' לנגדי תמיד לכך מימיני בל אמוט ר"ל גם שאני הולך לימין הכל הוא נגד מה שלמעלה ממנו לאין חשוב וזה גורם בל אמוט לירד למטה היפך מי שהוא רחוק מהש"י ומחסדיו וכו' שהוא מט לירד מטה מטה לכך שמח לבי ויגל כבודי אף בשרי וגו' ר"ל גם שהחומר והצורה הם ב' הפכים וכמ"ש האלשיך בריתי היתה אתו החיים והשלום יעו"ש משא"כ עכשיו כאשר שויתי ה' לנגדי וגו' מלבד ששמח לבי משכן הרוח ויגל כבודי ל"ב נתיבו' חכמה הנק' כבוד משכן המוח והנשמה שהם השייכי' אל הצורה אלא אף בשרי שהוא החומר ישכן לבטח שאינו מתנגד אל הצורה מחמת מורא הש"י לנגד עיניו תמיד ובזה לא תעזוב נפשי המתלב' בחומר לירד לשאול ולא תתן חסידך כנ"ל וק"ל אמנם הצדיקים אשר הש"י לנגדו תמיד ישפלו א"ע עד עפר כי בהביט במעלת הש"י ובמלאכיו ובחסידיו יהי' נבזה בעיניו נמאס וכו' יעו"ש העולה מדבריו כי יש מופת מובהק אם הוא דבק בו י"ת שהוא חי החיים השפלות וההיפך הגאוה וגם זכרנו לעיל משל במלך שביקש רפואה שיחי' לעד ונתן לו רפואה להתרחק מהגאוה יעו"ש ובזה יובן ויחי יעקב ר"ל מה שנק' חי שדבק בחיים הוא ע"י מדריגת יעקב שהי' לו מדריגת השפלות ועקב משא"כ תואר ישראל המורה על שררה וגאוה בזה אמר ויקרבו ימי ישראל למות וגו' משא"כ ע"י מדריגת השפלות הי' נק' חי כי דבק בו י"ת חי החיים והנה מלבד חיים נצחיים בעה"ב שיש לו בעקב אפי' חיי עה"ז הנק' ארץ מצרים שיש בו גבול ומצר ג"כ זכה להיות חי בארץ מצרים מצד שבע עשרה שנה שהוא מספר שם קדוש אהוה שם הדעת הכולל חסדים וגבורות ויורד ביסוד ונמתק בסוד אלה תולדות יעקב יוסף שזכרנו לעיל ענין חסדים וגבורות שהיא שפלותו של עצמו ומעלת הש"י ודי בזה והש"י יכפר

בפסוק ויאמר ישראל אל יוסף הנה אנכי מת והי' אלדי' עמכם והשיב אתכם אל ארץ אבותיכם ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי והנה ב' פסוקים אלו בלתי מקושרים אל הקודם וגם להבין תואר ישראל כאן וגם שייחד הדבר אל יוסף מה ששייך לכולם וגם להבין תואר האמורי וגם בחרבי ובקשתי פי' רשי' בחכמתו ותפלתו שכל זה תמוהו. ונ"ל דזכרתי כי תואר יעקב מורה לשפלות ועקב. ותואר ישראל הוא מורה שררה וגסות רוח. וזה נ"ל פי' הפסוק אלה תולדות יעקב יוסף ר"ל כי בחינת יעקב שהיא שפלות מוליד בחי' יוסף לומר אסף אלדי' את חרפתי שהוא מאסף כל חרפה וחסרון דורו בעצמו וכנ"ל ובזה יובן ויאמר ישראל אל יוסף דייקא הנה אנכי מת ר"ל כאשר יכלה בחי' גסות הרוח מישראל תואר שררה וזה נק' מיתה שירד ממדריגה ראשונה גם שהיא עלי' מ"מ נק' מיתה על מדריגה זה ואז והי' אלדי' עמכם כי אשכון את דכא וזה יהי' סבה והשיב אתכם אל ארץ אבותיכם וכמ"ש המפרש בתיקוני' וישלח מלאך ויוציאנו וגו' ר"ל ע"י ששלח מלאך היא השכינה להיות בגלות עמנו עי"ז ויוציאנו. וזה נ"ל פי' הש"ס דחלק אמר זעירי אר"ח אין בן דוד בא עד שיכלה גסי הרוח מישראל שנא' כי אז אסיר מקרבך עליזי גאוותך וגו' והשארתי בקרבך עם עני ודל וחסו בשם ה' וגו' וכ' הר"ם מקוצי דאינו עני וממש רק ענוותן וכו'. והטעם כי כל זמן שיש גסי הרוח אין השכינה עמהם כי אין אני והוא יכולין לדור בעולם כדאי' בפ"ק דסוטה משא"כ כשיהי' עניו ושפל רוח אז השכינה יהי' עמכם ויקויים הבטחת אבינו יעקב והי' אלדי' עמכם אז והשיב אתכם אל ארץ אבותיכם וק"ל. וזה נ"ל כוונת הפסוק ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ וגו' ר"ל כי הצדיק נק' חי ע"י השפלות כי הוא מופת המובהק כנ"ל ואז מקיים נפשו כעפר לכל תהי' ובזה יובן כי מצינו מעלת השפלות באומה ישראלית יותר מכל האומות כמפורש בפסוק לא מרובכם מכל העמים וגו' כי אתם המעט מכל העמים הממעטין עצמם אברהם אמר ואנכי עפר ואפר וכו' וז"ש ועמך כולם צדיקים ונק' חי והטעם כי לעולם ירשו ארץ שירשו בחי' מדריגת ארץ שהיא השפלות להיות עפר ואפר והוא המופת הגדול כנ"ל וק"ל. וז"ש והי' אלדי' עמכם שאתם כולכם צדיקים וירשו ג"כ ארץ עליונה השכינה להיות דבוק בצדיק לכך והשיב אתכם וכו' כאמור. ולפי שהי' יוסף מיוחד במדריגת צדיק יותר מכל ישראל כי בכללות ע' אומות נק' ישראל צדיקים כי ממעטין עצמם יותר מהם וכנ"ל ובפרטות אומה ישראל נק' יוסף צדיק ומגיע לו ב' חלקים בסוד והי' האוכל לפקדון לארץ כמבואר בספרי קבלה לכך ואני נתתי לך שכם אותיות שמך הברית ועטרה הם יוסף ורחל קשורים יחד והוא אחד על אחיך אשר לקחתי מיד האמרי בחרבי ובקשתי דכבר כתבתי בענין ב' מרגלים חרש לאמר שהוא היצה"ר ויצה"ט שהיצה"ר הוא אמורי לוחש והומה תמיד לפתות האדם וכו' משא"כ היצה"ט הוא חרש ושותק וכו' יעו"ש ולהנצל מיצה"ר הוא בא' מג"ד שהתקין יעקב א"ע נגד עשו לתפלה ולדורן ולמלחמה ובארתי שם כי בתפלה יש דורן ומלחמה שהוא להלחם נגד מחשבות זרות עד שיקשר כל א' בשרשו כאשר קבלתי ממורי בכל ג' קוין וכו' ואז מקבל בדורן זה של המחשבה שהי' זרה ונתקרב' בשרש הקדושה אל אבינו שבשמים וכו' יעו"ש וכל זה נק' בחכמה שהיא המחשבה ועוד יש בחי' בקשה ע"פ שבארתי פסוק באלוני ממרא שהיצה"ר הוא עושה עצמו כעבד מורד באדונו והולך לכבוש מדינות לנסות בני אדם עד שבא למדינה והרגישו בזה ובקשו ממנו והניח המדינה והלך לו וכו' יעו"ש.

והוא כלל גדול לאיש הצדיק שלוחי דמטרוניתא איך יתנהג עם היצה"ר הנק' אמורי לפעמים בחרבי ולפעמי' בקשתי וז"ש ואני נתתי לך ר"ל ואני בחי' מדריג' התפלה שהיא קול יעקב ויעקב הכולל חג"ת להעלו' דרך ג' קוין נתתי לך למדריג' צדיקיא דאינון שלוחי דמטרוניתא שכם אחד על אחיך שהם המוני עם המתפללין כמצוות אנשים מלומדה שאינם צריכין לזה רק אתה וכיוצא בך צריכין לזה שהוא אשר לקחתי נצוצי הקדושה במעלת התפלה מיד האמורי הם המחשבות זרות שהיו בקליפה תחת יד עשו ולקחתי ממנו בחרבי ובקשתי כנ"ל והבן ובזה נבאר כל פרשת התשובה בפ' נצבים והי' כי יבואו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה וגו' והשבת אל לבבך בכל הגוים אשר הדיחך וגו' ושבת עד ה' אלדיך וגו' ושב ה' אלדיך את שבותך ורחמך ושב וגו' וכל הפרשה כולה. והענין כי להעלות המחשבות זרות הוא דרך ג' קוין וצריך לתת לב על כל מחשבה זרה מאיזה קו היא להעלותה בשרשה וג' קוין אלו נק' אבות כנודע והנה כי הקליפה נק' קללה שהיא המחשבה זרה והיא הגלות השכינה בתוך עמקי הקליפות וז"ש קרבה אל נפשי גאלה ר"ל להעלות חלקי הנפש שהיא נצוצי השכינה מתוך הקליפה אל הקדושה נקרא גאולה וכאשר שמעתי ממורי שצריך להתפלל על גלות נפשו רוחו ונשמתו שאצל יצה"ר וכו' ודפח"ח. ובזה יובן והי' כי יבואו עליך וגו' והקללה וגו' והשבות אל לבבך ר"ל שיתן לב להבין ענין המחשבה זרה בכל הגוים אשר הדיחך ה' שמה באיזה קו יוכל להעלותה וז"ש ושבת עד ה' וגו' ואז ושב הכתיב גאולה לעצמו כביכול והביאך ה' אל הארץ אשר ירשו אבותיך נוצר תאנה יאכל פריו שהעלה בג' קוין עד מקום הנק' אבותיך ניצוצי השכינה הנק' ארץ לכך והביאך ה' אל הארץ אשר ירשו אבותיך והרבך מאבותיך דייקא וכל הפרשה יובן ממילא וק"ל עוד אם יהי' אלדים עמכם לקיים שויתי ה' לנגדי תמיד שיהי' מהרהר בתורה כאשר זכרתי המפנה לבו לבטלה יעו"ש אז ודאי והשיב אתכם וגו' כאשר זכרתי ביאור פסוק אם יהי' אלדים עמדי ודאי ושמרני וגו' וק"ל.