תולדות יעקב יוסף, מקץ

בפסוק ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חולם וגו' עד אלדי' יענה שלום פרעה וגו' והקשו המפרשים שהוא כפל ולא זכר וגו' וישכחהו וגם להבין ספורי דברים שנכתבו בתורה מה דהוי הוי וע"כ שהוא ג"כ בהווה ואיך הוא בכל אדם ובכל זמן. ונבאר מדרש אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו זה יוסף. ולא פנה אל רהבים ע"י שאמר לשר המשקים כי אם זכרתני והזכרתני נתוסף לו ב' שנים. והוא תמוהו דדרש זה יוסף ששם ה' מבטחו וחזר ואמר ע"י שאמר לשר המשקים זכרתני וגו' ולא שם מבטחו בה' א"כ סיפא סתרי לרישא. ועוד דמשמע שהעונש ב' שנים עבור שכפל לומר זכרתני והזכרתני והוא תמוהו דגם בפעם א' אינו ראוי לבטוח באדם ונ"ל דאי' בפסוק משלי ך"ח עובד אדמתו ישבע לחם ומרדף ריקם ישבע ריש והקשה בזוהר מקץ קצ"ט ע"ב וז"ל וכי שלמה מלכא דהוי חכים מכל בני עלמא היך אמר דישתדל ברנש למפלח ארעא וישבוק חיי עלמא וכו' וכדי לתרץ ק' זאת נבאר עו' פסוק שאח"ז איש אמונות רב ברכות ואץ להעשיר לא ינקה וכו' יעו"ש לבאר סמיכות הפסוקים והרב האלשיך ביאר כי טוב יותר האוכל מיגיע כפו לעבוד אדמתו בעצמו ומסתפק במועט שישבע בלחם ולא למעדנים יותר מזה שבוחר להעשיר ורודף אחר אנשים ריקם מממון שיקחו ממנו סחורה בהקפה מנה במאתים וזה ישבע ריש כאשר נוגש אותן בזמנם לפרוע פרעות פתע ישברו. ואם הנותן באמנה יאריך לקונים קו לקו יפרעו ויעשיר וזהו איש אמונות שאחר תתו סחורותיו ויבא הזמן ישוב ויאמין לו ויאריך זמן שנית שהוא אמונה על אמונה וז"ש איש אמונות רב ברכות שיבורך מפיהם ומפי עליון ויעשיר ואץ להעשיר שהוא אץ ודוחק להעשיר בזמנו מיד לא ינקה משבע ריש הנ"ל עכ"ל ולי נראה לפרש המשך הפסוקים בדרך מוסר [פשוט דכבר בארתי פ' המלך לא תוכל לתת עליך איש נכרי וגו' עפ"י משל המובא בח"ה] ותחלה נתרץ ק' הריף בפ"ב דשבת אמר רבה בר רב הונא כל אדם שיש בו תורה ואין בו יראת שמים דומה לגזבר שמסרו לו מפתחות הפנימיות ולא מסרו לו מפתחות החיצונות בהי עייל מכריז ר' ינאי חבל על דלית לי' דרתא ותרעא לדרתא עביד וכו' והקשה הריף וז"ל משמע דיראה היא מפתח החיצון והכתיב יראת ה' אוצרו. ועוד דמכריז ר' ינאי היפך מזה חבל וכו' דמשמע דיראה היא הבית וחכמה פתח ודוחק לומר דפליגי ומשני וכו' יעו"ש.

הגם דלפי' מוהרשא' שם מבואר ק' זו דלק"מ וז"ל שהתורה אינה רק שער ליכנס ליראת שמים לכך צריך שתקדים לו יראת שמים כן פי' רשי' בפ' בא לו עכ"ל א"כ מבואר ק' הנ"ל אבל לא ירדתי לסוף דעתו אם התורה הוא שער ליכנס ליראת שמים א"כ ראוי שתקדים התורה ואח"כ יכנס ליראת שמי' ואיך כ' לכך צריך שתקדי' לו יראת שמים וגם לרשי' שפי' כך ק' ג"כ וכדי לתרץ ק' זו נעורר עוד קושי' על הש"ס פ"ה דברכות אר"ח הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים שנא' ועתה מה ה' אלדיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלדיך אטו יראה מלתא זוטרתי היא והא כ' יראת ה' אוצרו ומשני אין לגבי דמשה זוטרתי משל וכו' והקו' מפורסמת הא משה אמר זה לישראל והדרא קו' הא להם אינו זוטרתי וכבר בארתי מזה במ"א יעו"ש.

לבאר זה נבאר ק' מוהרשא' בפ"ב דשבת אמר רבא האי מאן דרחים רבנן הוי לי' בנין רבנן וכו' דדחיל מרבנן הוא גופא הוי צורבא מרבנן וכו' והקשה הא מעלת אהבה גדולה ממדת יראה וא"כ ראוי הי' וכו' יעו"ש ונבאר כל הנ"ל בחדא מחתא נראה לי דאי' בפ"ק דקדושין משנה מתיחד אדם עם אמו ועם בתו בקירוב בשר וכו' וכבר בארתי משנה זו בכמה פנים וכעת נ"ל דאי' בפרק ד' דברכות כשחלה ריב"ז אמרו תלמידיו רבי ברכנו אמר להם י"ר שיהי' מורא שמים עליכ' כמורא ב"ו אמרו לו עד כאן ותו לא אמר להם הלואי תדעו כשאדם עובר עבירה אומר שלא יראני אדם וכו' והקשו המפרשי' דאכתי הקושי' במקומו עומדת וכי חשידו בעיניו ה' תלמידיו גדולי עולם כולם יאמרו שמא יראני אדם ולא שמא יראני המקום וכו' והרב האלשיך בפ' שמיני דף קמז' ע"ד ביאר עפ"י מעשה דרב עמרם חסידא וכו' יעו"ש ולי נראה לדקדק דהוי ל"ל יראת שמים מה מורא שמים וגם דהוי ל"ל לכם מאי עליכם ונבאר משנה סוף סוטה נזיר הי' שמואל כדברי ר' נהוראי נאמר בשמשון מורה שנא' ומורא לא יעלה על ראשו ונאמר בשמואל מורה מה מורא האמור בשמשון נזיר וכו' א"ר יוסי והלא אין מורא אלא של ב"ו ר"ל שלא יהי' אימת אדם עליו אמר ליה רבי נהוראי וכו' שכבר היה עליו מורא ב"ו ע"כ לבאר משנה זו דאי' בפע"ח בפרק ו' מצות ברכת כהנים בסופו וז"ל אמור להם יברכך אמור גי' רמ"ח ע"ה וכו' וז"ס המורא שצריך אדם ליראה לפני הש"י ושיהא מורא אלדיו על ראשו סוד אור המקיף ברמ"ח איברים כמנין מורא והיא השכינה המקפת על ראשו של אד' המקפת המוחין שלו והנה הנזיר אין לו מקיף זה כי כל מקיפים אלו הם פנימים בו כי הוא עולה עד עתיקא וזה סוד האמור בשמשון מורא לא יעלה על ראשו כי אין לו מקיפים למעלה כי כולם תוך ראשו פנימי' עכ"ל וז"ס הוי מתפלל בשלומה של מלכות ואלמלא מוראה איש את חבירו חיים בולעו ועיין מזה בכתבי' ר"ל שמחמת מורא של אור המקיף של השכינה הנק' מל' שעל ראשו של אדם אין איש יכול לבלו' את חבירו כי הוא סוד ומוראכם וחתכם יהי' על כל חית הארץ משא"כ כשאדם עובר עבירה מסתלק המורא מעל ראשו ויוכלו לשלוט בו כמבואר בזוהר ותיקוני' ומשום זה אחר חטא דור המבול הוצרך לחזור הש"י ולברך את נח ובניו ומוראכם וכו' יעו"ש

ובזה יובן נזיר הי' שמואל כדברי ר' נהוראי שנא' ומורה לא יעלה על ראשו ר"ל שנכנס המקיף בפנים כנ"ל א"ר יוסי והלא אין מורא אלא של בשר ודם ר"ל שלא יהי' אימת אדם עליו והיינו ע"כ מחמת שיש להם מורא ומקיף של מל' שאין שום ברי' יוכל לשלוט בו ואי ס"ד שהי' נזיר הא אין לנזיר מקיף זה שנכנס בפנים וכנ"ל ומשני ר' נהוראי דבאמת הי' לו מורא מב"ו שנא' איך אלך ושמע שאול והרגוני וכו' והיינו משום שנכנס המקיף בפנים והבן והש"י יכפר. ולהלביש דבר זה נ"ל איך יתכן יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא מי שהוא מדריגה תחתונה שיש לו מורא ואור המקיף אז ומוראכם וחתכם יהי' על הכל ואין שום ברי' יוכל לשלוט בו ומי שהוא קדוש ונזיר ה' במדריגה עליונה שאין לו מורא זו שנכנס בפנים ויוכלו לשלוט בו היתכן זה ונ"ל דשמעתי בשם מורי פי' הש"ס הרבה עשו כרשב"י ולא עלתה בידם ת"ק ורבי ישמעאל ס"ל ואספת דגנך הנהג ד"א רשב"י ס"ל אדם חורש וקוצר תורה מה תהא עליה אלא כשישראל עושין רצונו של מקום מלאכתו נעשית ע"י אחרים ומשיג אח"ז הרבה עשו כרשב"י וכו'.

והענין כי יש ב' סוגי אנשים א' הנוהג על פי הטבע וחורש בשעת חרישה וקוצר בשעת וכו' ב' הנוהג למעלה מהטבע לבטוח בה' שיזמן לו במעט עסקיו די פרנסתו ושיפנ' לעסוק כל ימיו בעבודת הש"י אז מלאכתו נעשית ע"י אחרים והיינו צדיק באמונתו יחי' שדרש בש"ס דמכות בא חבקוק והעמידן על א' וכו' משא"כ מי שאינו במדריגות בטחון ורוצה לעשות כמו רשב"י והניח מדריגותו עפ"י הטבע ומדריגה עליונה לא השיג ונשאר קרח מכאן ומכאן וז"ש הרבה עשו כרשב"י גם שאינו בגדר זה לכך לא עלתה לו ודפח"ח. ומהרחבת ביאר משלי הגם ששמעתי ג"כ לפי שהרבה עשו כרשב"י לכך לא עלתה וכו' ודפח"ח. וה"נ הנוהג ע"פ הטבע צריך שמירה שישתמר ע"י מורא השכינה שהיא אלדי' גי' הטבע שעל ראשו אור המקיף שהיא מורא ב"ו שיראו ממנו כמ"ש ויראו כי שם ה' נק' עליך משא"כ הנוהג למעלה מהטבע כמו נזיר ה' שהוא דבוק למעלה אשר שם אין שטן ופגע יוכל להגיע אליו כמ"ש בכתבי' שצריך זווג אחור באחור למטה מיראת החיצונים משא"כ למעלה אין צריך לזה יעו"ש.

ובזה יובן איך אלך ר"ל כי נודע הליכה היא להתרחק ממנו ית' מדביקותו וז"ש איך אלך להתרחק ממך ושמע שאול והרגוני כי הניח מדריגתו ומדריג' אחרים לא הגיע ונשאר קרח מכאן ומכאן ואז אמר לו הש"י תקח עגלת בקר בידך להתנהג ע"פ הטבע ויהי' לו אז מורא השכינה עד שיחזור למדריגתו מאחר שהכל הוא לעשות רצונו ית' ושליחתו בין בהתנהג ע"פ הטבע או למעלה מהטבע והבן. ובזה יובן שאמר להם ריב"ז יהי רצון שיהא מורא שמים עליכם כמורא ב"ו ר"ל גם שאתם בני עלי' למעלה מהטבע יהי' מורא שמים עליכם שיהא עליכם מורא ואור המקיף העליון שיש לתואר הנק' שמי' ז"א שהוא למעלה מהטבע כמורא ב"ו שהיא מוראה של מלכות אשר ב"ו יראים מזה המתנהגים ע"פ הטבע וזה ששאלו עד כאן ותו לא הא יותר מדריגה הוא שיכנס המורא של אור המקיף בפנים יותר מן כשהוא עליכם באור המקיף שהוא מורא ב"ו והראי' מנזיר כנ"ל והשיב ולואי תדעו כשאדם עובר עבירה אומר שלא יראני אדם ר"ל ולואי גם שתהי' בני עלי' ונכנסו מקיפין ראשוני' בפנים מ"מ הלואי שתזכו למורא ומקיף מן אור היותר עליון כמו שיש לז"א הנק' שמים שהם מקיפי אבא הנכנסין לברכת כהנים כמ"ש בכתבי' וזה ג"כ נק' יראה עליונה שהיא חכמה וכמו שכ' בכתבי' וכשיהי' מורא זה עליכם תמיד שהיא במחשבה לא תבוא שום עבירה לידכם כמ"ש בתיקוני' בסוד אדם והבל כשחטאו שנסתלק תחלה המחשבה עילאה וכו' וז"ש כשא"דם עובר עבירה אמר שלא יראני אדם ולא מהקב"ה שנא' ואחבא וגו' ויתבוששו והבן והש"י יכפר.

ובזה יובן מתייחד אדם עם אמו ועם בתו בקירוב בשר ור"ל המתנהג עפ"י הטבע יש לו מוראה של מלכו' שנק' בתו ומי שמתנהג למעלה מהטבע זוכה למורא שמים סוד בינה ביחוד אבא כי אבא טמיר וגניז גו אמא וז"ש מתייחד אדם עם אמו יראה עלאה ועם בתו יראה תתאה רק שיה' בקירוב בשר בלי לבוש שהיא יראה חיצונית וכמו ששמעתי הוי ערום ביראה ודפח"ח וכמו שבארתי מזה באופן אחר א"כ מבואר קו' הריף כי מוראה של מל' נק' מפתחות החיצונית ומה שנא' יראת ה' אוצרו היינו מורא שמים שהיא יראה עלאה וזה שמכריז ר' ינאי וכו' וק"ל. ומעתה ל"ק קו' מוהרשא' דמאן דדחיל מרבנן היינו יראה עלאה שהיא למעלה מאהבה לכך איהו גופ' צורבא מרבנן וק"ל.

ובזה יובן ביאר הפסוק עובד אדמתו דהיינו כת"ק ור' ישמעאל הנהג דרך ארץ לחרוש ולקצור כדרך שלו ישבע לחם ומרדף ריקם דהיינו שהוא ריקם ממדריגת בטחון למעלה מהטבע שעושה כרשב"יי לכך לא עלתה לו וישבע ריש משא"כ איש אמונות שהוא מסוג אנשי אמונה ובטחון אז רב ברכות משא"כ אץ להעשיר שרוצה להחזיק במדריגות בטחון כדי שיעשיר לא ינקה כמבואר בח"ה יעו"ש

ובזה יובן המדרש אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו זה יוסף ר"ל לפי שהי' יוסף מתנהג למעלה מהטבע לבטוח בה' ולא באדם א"כ ראוי לו שלא יפנה אל רהבים והוא אמר זכרתני והזכרתני שהוא ע"פ הטבע לכך נענש שהניח מדריגתו ולא תפס מדריגה אחרת ונשאר קרח מכאן ומכאן בשלמא אדם הנוהג ע"פ הטבע אין זה ראוי לעונש משא"כ הוא לכך נענש ב' שנים והוא דאי' במ' שבת פרק כ"כ אלמלא שמרו ישראל שבת ראשונה וכו' אר"י אלמלא שמרו ישראל ב' שבתות וכו' וכ' הריף כי שמירת שבת א' לתקן הקלקל ושמירת שבת ב' שיהיו ראויין לגאולה וכו' יעו"ש וה"נ שנה א' לתקן הקלקול ושנה ב' שיצא ממדריגת הטבע אל מדריגתו הראשונה למעלה מהטבע וק"ל. ובזה יובן ולא זכר שר המשקים את יוסף ע"פ הטבע וישכחהו גם למעלה מהטבע שממדריגה זו הניח ידו וגם בזה לא אחז ונשאר קרח מכאן ומכאן עד מקץ שנתיים ימים שנה א' לתיקן הקלקל ושנה ב' שיצא מן הטבע אל למעלה מהטבע אז ופרעה חלם ר"ל מן שכחה הנק' פרעה כאשר שמעתי בשם מורי ש"ן נעשה חלם שהוא בחי' זכרון למעלה מהטבע דהדר חלים והוצרך פרעה ליוסף מטעם זה וז"ש בלעדי כי גם אלדי' שהוא הטבע יענה שלום פרעה והבן.

עוד נ"ל לבאר פסוק עובד אדמתו ישבע לחם וגו' רב אמונות וגו' דכ' בח"ה שער הבחינה פ"ג וז"ל החכם המבין וכו' וידביק בעבודתו וגו' ויברור מגשמי העולם דיספוקו בלבד ויעזוב שאר מותרי העה"ז המטרידים את הלבבות מן אלדי' וכו' ויחשוב העולם וקנינו צידה ליום מועדו וכו' והסכל יחשב בעה"זלשבת עולמים וכו' ואח"כ עמלו וקבוצו יהי' לזולתו וכו' והמשל לשני אחים שירשו מאביהם אדמה שצריכין לעבדה וחלקו אותה לשנים ולא הי' להם דבר זולתה והי' אחד חכם וא' סכל החכם השתכר א"ע בעבודת אדמה של אחרי' וכשהי' נפטר משם עושה אדמתו וגם הי' מצמצם בפרנסתו כדי כדי שיהי' לו פרנסה ליום א' שיהי' עובד אדמתו וכך הי' עושה והולך עד שלא הוצרך להשכיר א"ע לאחרים ועוסק רק באדמתו ואסף פירותי' וכו' והכסיל הי' נשכר ג"כ לאחרים להתפרנס ולא לקח פנאי לעסוק באדמתו וכשהי' בשאר בידו מזון על יום א' הי' מטייל שלא לפקח בעבודתו עד שנשאר אדמתו שממה וכו' והמשכיל יבין וכו' יעו"ש

ובזה יובן עובד אדמתו של עצמו לעה"ב דהיינו לעבדה ולשמרה במצות עשה ול"ת ישבע לחם יסתפק במועט מעסק פרנסת עה"ז ישבע בלחם לבד ולא למעדנים משא"כ מרדף ריקם שרודף אחרי תאוות ותענוגי עה"ז שאח"כ נשאר ריקם מזה ובא שמה בלא לחם ושמלה ישבע ריש וק"ל איש אמונות רב ברכות וגו' דשמעתי בשם מחו' מוהר"ח לתרץ קו' התו' בפ"ק דסנהד' א"ר המנונא אין תחלת דינו של אדם אלא על ד"ת שנא' פוטר מים ראשית מדון והקשו התו' דהא אמרי' בפ"ב דשבת דשואלין תחלה נשאת ונתת באמונה ואח"כ קבעת עתים לתורה ומשני התו' ב' תירוצי' יעו"ש וביאר ע"ד הלצה כי טענת היצה"ר באדם כי תאוה היא לעינים תאוות עה"ז מזומן מיד משא"כ עה"ב היא בהקפה והאמנ' ויותר יש לבחור במזומן מן הקפה והאמנה שהיא עסק התורה שהיא לעתיד לכך שואלין תחלה נשאת ונתת באמונה ר"ל סחורה נשאת ונתת בהקפה ואמונה א"כ למה לא קבעת עתים לתורה שהיא ג"כ בהקפה והאמנה בעסק עה"ב ודפח"ח.

ובזה יובן איש אמונות שמצד אמונה והקפה עוסק בעסקי עה"ב רב ברכות זוכה לרב ברכות טוב הגנוז לצדיקים לעה"ב ואץ להעשיר שהוא דוחק ואץ להעשיר מיד בעסק עה"ז לא ינקה כי באמת הטוב גנוזה לטובים איש אמונות וכנ"ל וק"ל.

בפרק א' דשבת מובא בטא"ח ס' תר"ע מאי חנוכה דת"ר בך"ה בכסליו יומא דחנוכה תמניא אינון דלא למיספד בהון וכו' כשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים ולא מצאו אלא פך אחד של שמן ולא הי' בו להדליק אלא יום אחד ונעשה בו נס והדליקו ממנו ח' ימים וכו'.

והקשה ב"י וז"ל ואיכא למידק למה קבעו ח' ימים דכיון דשמן שבפך הי' בו להדליק לילה אחת ונמצא שלא נעשה הנס אלא בשבעה לילות ונ"ל שחילקו שמן שבפך לח' חלקים ובכל לילה היו נותנין במנורה חלק א' והי' דולק עד הבוקר ונמצא שבכל הלילות נעשה הנס עכ"ל ונפלאתי על תירץ הב"י הא כ' בעל מגן אברהם ריש סי' תרעא' וז"ל ומי שאין לו שמן הרבה יתן בא' שמן כשיעור ומהמותר יחלק לחלקים דאל"כ אלא יחלוק לחלקים בשוה א"כ לא ידלוק אפי' באחד כשיעור עכ"ל נמצא איך אפשר לומר שחילקו לח' חלקים דא"כ לא ידלוק אפי' בא' כשיעור ובתורה כ' מערב עד בוקר יערוך אותו תן לה מדתה שתהא דולקת מערב עד בוקר ומה שהביא הב"י עוד שני תירוצים כבר כ' הט"ז שאין זה אלא דברי נביאות יעו"ש ובעל הט"ז תירוץ דע"כ נעשה נס גם בלילה ראשונה דאלו נדלק כל מה שהי' בלילה ראשונה לא הי' מקום לנס לחול על שום דבר אלא ודאי דנשתייר ועל אותו שיור באה הברכה וכו' יעו"ש.

ונשאלתי על זה ק' תמוהו הא אי' במנחות מערב עד בוקר תן לה מדתה שתהא דולקת מערב עד בוקר ושיערו חכמים חצי לוג ללילי טבת הארוכים וכן לכל הלילות ואם יותר אין בכך כלום וחכמים ששיערו שהי' בפך להדליק לילה אחת ע"כ כמדתה וכשיעורה הי' דהיינו שידלק מערב עד בוקר בלילי טבת הארוכים דפחות מזה לא נתנו במנורה כלל כמ"ש תן לה מדתה וכו' ולפי ערך מדת לילה שהיה בך"ה בכסליו קטנה מלילת טבת הארוכים לפי ערך מדה זו ראוי הי' שתשאר מן השמן אשר עליו תחול הברכה ואין מקום לתירוץ הט"ז כלל והדרא קו' הב"י לדוכתי' עכ"ל.

ולכאורה הי' נראה לי לתרץ זה ממ"ש מוהרשא' בפ"ג דחולין על הקושיא שהקשה מהר"ם הא טימאו המנורה וכו' ותירץ מוהרשא' דע"כ לא הי' אפשר להן להדליק אלא בשברי כלי חרס שהן טהורין דהיינו מסאה ועד סאתיים שבשבריהם נטהרו בפחות מחצי לוג והשתא ע"כ גם בלילה הראשונה לא נתנו אלא פחות מחצי לוג לכל נר ואעפ"כ היו דולקין כל הלילה בימי חנוכה שהם לילי טבת הארוכים דצריך חצי לוג וא"כ הי' הנס גם ביום ראשון וכו' עכ"ל והנה כל זה א"ש לדבריו דלילי חנוכה הם לילי טבת הארוכים דצריך חצי לוג לכל נר שפיר הי' הנס כנ"ל משא"כ לפי דברי השואל הנ"ל וכן הוא האמת דלילי חנוכה הם קטנים מלילי טבת הארוכים ואם לילה היותר ארוכה צריך חצי לוג א"כ ליל ך"ה בכסליו סגי בפחות מחצי לוג א"כ לא הי' כאן שום נס דפחות מחצי לוג הוא מדת אותו לילה אלא ע"כ דבאמת אין זה הנס אלא מה שנשתייר אשר עליו תחול הברכה הוא הנס וכדברי הט"ז וא"ש וק"ל כך הי' נראה ליפשוט אפס שחזר השואל והקשה דלמא הי' שמן בפך כמדת ליל טבת שהוא חצי לוג וכמשמע' הנ"ל ואף אם הי' במנורה פחות מחצי לוג מ"מ נשתייר בפך שמן אשר עליו תחול הברכה ולא הי' כאן שום נס עכ"ל ואף שיש להקשות כן גם לדברי מוהרש"א מלבד מה שדחיתי סברא זו בארוכה מ"מ אמרתי לתרץ הדבר בדקדוק בעז"ה.

ותחלה נעורר עוד הספק הנ"ל על מוהרש"א וכי כשגגה יצא הדבר מלפניו לומר דלילי חנוכה הם מלילי טבת הארוכים וז"א אחר העיון והדקדוק בחשבון ונמצא לא הי' כאן שום נס כי פחות מחצי לוג הוא מדת אותו לילה שהיא ך"ה בכסליו.

ונ"ל דיש עוד איזה קושי' ויתורץ חדא בחברתה ואחר ביאור שני קו' אלו יבואר שגם קושיות השואל אינו והוא מה דקשי' לי מעודי דמצינו בפ"ק דר"ה דף ך"א שלח לי' רב הונא בר אבין לרבא כד חזית דמשכי' תקופות טבת תקופת ניסן עד שיתסר בניסן ופי' רשי' ומתחיל תקיפות ניסן בי"ו בניסן עבר' לההיא שתא שנא' שמור את חודש האביב וכו' וא"כ ק' לפי סדר תקופות מר שמואל שנמשכו תקופות ניסן עד אחר ך"א בניסן כמו שהי' בשנת תפח"ל ואפי"ה אין מעברין. אחר כותבי זה מצאתי ק' זו בספר לקוטי אור. ותירץ עפ"י מ"ש הרמב"ם בה' קידוש החודש דשני תקופות יש ותקופות רב אדא בצינעא ותקופות מר שמואל בפרהסיא והטעם לפי שתקופות רב אדא היא אמיתת בעיני רז"ל והראי' שב"ד הגדול שבירושלים היו מחשבין עפ"י תקופות רב אדא שהם אמיתים לפי דעת התוכניים המיוסד כולו על תקופות רב אדא וכו' יעו"ש וזה שהצניעוהו כמ"ש השבעתי אתכם וכו' עכ"ל

וידוע דתקופות רב אדא לעולם קדומה לתקופות מר שמואל י"א ימים דוק ותשכח [וכן רגיל העולם לומר י"א קודם התקופה מתחיל היום להאריך והלילה לקצר והיינו מתקופ' ר"א ודוק] ואחר החשבון מוכח דאותו שנה שנצחו החשמונאים ונטלי המלכות מיוונים היה ג' אלפים תרך"ב לבריאות עולם שנת י"ב למחזור קטן דהא מפורש בריש ע"ז ברש"י ותו' בשם סדר עולם דשנת קע"ב אחר חורבן הבית נשלמו ד' אלפי' לבריאות עולם וחשמנאים כשנצחו ליוונים הי' מאתיים וששה שנים קודם החורבן דהיינו מאה ושלש מלכו הם ואחריהם הורדוס מלך מאה ושלש עד שחרב הבית עולה ג"א תרך"ב לב"ע ומעתה צא וחשוב ג"א תרך"ב למחזורים קטנים ותנכה מכל מאה ה' שנים שהוא חמש מחזורים קטנים ועולה מן ג"א ת"ר ק"פ מחזורים וחזור וחשוב אותן ה' שנים מכל מאה עם אותן ך"ב שנים שנשאר מן ג"א תרך"ב ועולה ר"ב שנים ותעשה מהן מחזורים קטנים ועולה עשרה מחזורים ונשאר י"ב שנים למחזור קטן של מחזור קצ"א לבריאות עולם והשתא דמוכח דאותה שנה שנצחו החשמונאים הי' שנת י"ב למחזור קטן צא וחשוב ותמצא שכל שנת י"ב למחזור קטן הוי תקופות טבת ז' ימים לחודש טבת כמבואר בספר עברונות בעיגול דף ך' והוא לתקופות מר שמואל ומעתה הוי תקופות רב אדא שהוא אמיתת במהלך החמה י"א ימי קוד' לתקופות מר שמואל נמצא עולה תקופות ר"א ליל ך"ו כסליו שמאותה הנקודה מתחיל הלילה להקטין כי אז החמה בראש מזל גדי נוטע לדרום מקו השוה כמבואר בתכונה ועיין בלקוטי אור ומעתה אותה שנה שנעשה הנס בשמן כשנצחו החשמנאים הי' ליל ך"ה בכסליו היותר ארוכה מכל הלילות והי' צריך חצי לוג כמו ללילי טבת הארוכים בשאר שנים ומעתה דברי מוהרש"א כנים ואמתיים שבאותו שנה הי' צריך חצי לוג לליל ך"ה בכסליו והם נתנו פחות מחצי לוג ואפשר הדליק כל הלילה והיינו הנס.

ומעתה סרה קו' השואל ג"כ שאף אם כדבריו כן הוא דהי' שמן בפך חצי לוג ללילי טבת הארוכים מ"מ זה הי' מדת אותו לילה שהיא ארוכה ביותר דא"כ על מה תחול הברכה שנעשה נס גם בלילה הראשונה ומעתה דברי הט"ז כנים ואמתים וזה ראי' שאין עלי' תשובה ודוק.

איברא דעל תירץ מוהרש"א הנ"ל נפלאתי מצד אחר והוא ממשנה ג' פ"ב דכלים הטהורים שבכלי חרס טבלא שאין לה לזבוז וכו' והמטה והכסאוהשולחן והמנורה של חרס הרי אלו טהורים עכ"ל וכן הוא בת"כ פ' שמיני אשר יפול מהם אל תוכו פרט לכסא שולחן ומנורה של חרס שאינו מקבל טומאה וא"כ דלמא במנורה של חרס הדליקו שאינו מקבל טומאה והדרא קו' לפירוש מוהרש"א מה הי' הנס וצ"ע ליישב זה וכדי לתרץ הקושיא שהקשה ב"י נעורר הספיקו' שיש בסוגיא זו ותחלה נעורר איזה ספק על ק' הב"י והוא דהקשה אבודרהם בשם ספר העתים מ"ט אין עושין ט' ימים חנוכה משום ספקא דיומא עיי' בעט"ז ריש ה' חנוכה ומעתה לפי הוצעות קו' זו י"ל דבאמת לפי הנס הי' ראוי לעשות רק ז' ימים חנוכה והא שעושין ח' ימים הוא משום ספיקא דיומא ואין מקום לקו' הב"י כלל אבל נראה דשפיר הקשה ויש לתרץ בע"א.

והספיקות שיש בסוגיא זו הוא חדא דלשון מאי חנוכה אין לו שחר כלל ועוד דרש"י פי' מאי חנוכה לאיזה נס תבעוהו דק' חדא דלמא לא משום נס קבעוהו רק משום חנוכת המזבח וכפי' מוהרש"א ועו' מדאמר לאיזה נס קבעוהו משמע דיש כאן שני ניסים ולא ידענו בשביל איזה נס קבעוהו וז"א דלא מצינו בחנוכה רק נס א' של נרות ב' ק' אריכות לשון הש"ס ללא צורך בכ"ה בכסליו יומא דחנוכה תמניא אינון דהל"ל בקיצור דת"ר כשנכנסו יוונים וכו' ג' ק' מה ראוי לקבוע הלל והודאה בשביל נס שנעשה' בנרות שהוא קיום מצוה א' בתורה ולא קבעו י"ט בהלל והודאה על גודל הנס של נצחון המנחמה שנפלו רבים ביד מועטים וכו' גם נתבטלה גזרתם שגזרו לבטל כל התורה כולה ושאר הספיקות יבוארו מאליהן. ונ"ל דהסגנון הוא כך דקו' חדא יתורץ בחברתה והוא דיש כאן שני פרושים על תיבת חנוכה ופי' א' סובל משמעות נס א' ופי' שני סובל פירש נס אחר אלא דלכל פירוש שיהי' תיקשי לך איזה ק' ולזה נסתפק הש"ס מאי חנוכה. והוא דכ' הר"ן פי' חנוכה הוא חנו ך"ה ור"ל ע"ד שפי' הלבוש שנחו ממלחמה וקבעו שמחה וי"ט כמו שמצינו במגלה ונחו בי"ד ועשו אותו יום משתה ושמחה. וה"נ נחו החשמנאים בכ"ה מנצחון המלחמה ועשו י"ט לדורות ג"כ ולפ"ז משמע שקבעו חנוכה בשביל הנס של נצחון המלחמה וכק' ג' הל"ל ואבודרהם פי' חנוכה ר"ת ח' נרות והלכה כב"ה ולפ"ז משמע שנקבע בשביל נס הנרות והנה בשלמא לדעת אבודרהם י"ל משום כך עושין ח' ימים חנוכה משום שהי' הנס ח' ימים בנרות ואף לסברת הב"י שהיה רק ז' ימים הנס מ"מ י"ל דעושין ח' ימים משום ספיקא דיומא וכנ"ל אבל לדעת הר"ן משום שנחו מנצחון המלחמה א"כ די ביום א' חנוכה כמו בפורים שעשו רק יום א' משום טעם זה ולאידך גיסא ק' איפכא בשלמא לדעת הר"ן שפיר עושין חנוכה ביום כ"ה כסליו משום שנחו מנצחון המלחמה ביום כ"ה כסליו אבל לטעם האבודרהם ק' מ"ט נקבע יום ראשון של חנוכה ביום כ"ה הא נס של נרות לא הי' ביום הראשון וכקו' הב"י ואי נמי עושין ח' ימים משום ספיקא דיומא היינו שמוסיפין בסוף עוד יום א' וא"כ ביום כ"ו ה"ל להתחיל חנוכה וע"כ מכוח קו' הנ"ל צריך אני לומר דתרווייהו איתנוהו ובשביל שנחו מנצחון המלחמה ביום כ"ה מתחילין ימי חנוכה ביום כ"ה ומה שעושין עוד ז' ימי חנוכה חוץ מיו' ראשון הוא משום נס של נרות שהי' ז' ימים ומשני שני ניסים קבעוהו והוא בברייתא דתחלה אמ' שלא למיספד והיינו משום נס ראשון ואח"כ קבעו בהלל והודאה משום היכר נס שני של נרות.

ובזה יובן מאי חנוכה ששואל הש"ס הפירוש של תיבות חנוכה אשר מתוך פירושו יודע לאיזה נס קבעוהו וכפי' רש"י דאם הוא כפי' הר"ן ומכות שנקבע בשביל נס של נצחון המלחמה א"כ אכתי ק' אמאי עושין ח' ימים דהי' מספיק ביום א' ואי כפי' אבודרהם ומוכח שהוא בשביל הנס של נרות א"כ ק' מ"ט עושין בך"ה וזה שנסתפק מאי חנוכה איזה פירוש סובל תיבה זו כי לכל א' מהפירושים שדי בי' נגרא והשיב הש"ס דתרווייהו פירושים איתנוהו תדע דת"ר בכ"ה בכסליו יומא דחנוכה תמניא אינון וכו' ואי כפי' אבודרהם לחוד ק' למה בכ"ה בכסליו ואי כפי' הר"ן לחוד ק' למה אינון תמניא יומא דהי' מספיק ביום א' אלא ש"מ דהא והא איתא ומשום נס ראשון תיקנו מיד דלא למספד בהון ודלא לאתענאה ואח"כ כשנעשה הנס בנרות תיקנו בהלל והודאה א"כ ש"מ כנ"ל ודוק.