תולדות יעקב יוסף, תולדות

ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק ופי' רש"י יעקב ועשו האמורים בפרשה. והספיקות יבוארו חדא הכפל וגם איך הוא זה בכל אדם וזמן ועיין לעיל מזה ונ"ל עוד שכתבתי ביאר כחצות הלילה אני יוצא וכו' שהוא כלל גדול בהנהגת אדם וכו' יעו"ש. ובזה יובן גם שהוא תקיף בדעתו וגבור במדת יצחק אם חביריו אומרי' לו ההיפך כגון יודע אני שאיני כהן ואם וחבירי אומרים לי עלה לדוכן וכו' וז"ש יצחק בן אברהם להכנס במדת אברה' וכשהוא במדת אברהם יכנס במדריגות יצחק ואז נולד ההכרעה שהוא יעקב והבן.

עוד י"ל שזהו ביאר ש"ס דר"ה ג' ספרים וכו' א' של צ"ג ב' של ר"ג בינונים תלוין ועומדים וכו' והקשו המפרשים וכו' גם כפל תלוין ועומדין וכו' ונ"ל כי ג' אבות הם בכל אדם שהם תלת מוחין והם ג' ספרים הנ"ל שיש בכל אחד מג' כתות הנ"ל והוא דכ' בעל עקידה בפ' נשא וז"ל דכ' בס' המדות שאלה איך יהי' החושב על יושר חוטא וטעם השאלה כי אחר שהכל יכספו במחשבותם אל הטוב וכו' ולא יקבל השכל אפשרות החטא וכו' וכן גזר פלוני שבמקום השכל לא יעמוד החטא והסכימו חז"ל לדעתו ש"ס דסוטה פ"א אין אדם עובר עבירה אא"כ נכנס בו רוח שטות וכו' שנא' אשר נואלנו ואשר חטאנו כאלו הודו שהדעת והחטא לא ימצאו יחד וגם ישעי' הנביא אמר הוי האומרים לרע טוב וכו' הנה לא גלה אותן שיהיו רוצין ברע כי אין איש אשר לא יכסוף הטוב אמנם אמר שהם סכלים בהכרתם הטוב והרע עד שגזרו על רע טוב וכו' אך דלפ"ז הא התורה לא ניתנה אלא לבעלי הדעת כי השוטים והקטנים והאנוסים והבלתי יודעים כלם פטורים כי אין אונס גדול מחסרון הדעת וא"כ כל החוטאי' פטורין מהדין שבלא דעת חטאו אמנם היתר ספק זו ביארו החכם מהידוע שמין האדם נחלק לענין זה לשלשה וחלקים א' איש הישר שכל מעשיו יפעל ע"פ כח השכלי בלי שום התנגדו' בי' הוא ההיפך זה איש הבהמי שיעשה ע"פ כח הרצוני בלי שום התעוררת אל הטוב. ג' איש האמצעי אשר יראה את הטוב ואת הרע ובאפשרותו שיעשה ע"פ השכל או ע"פ הרצון אשר שני אלו נקראו אצל חז"ל יצ"הט ויצ"הר וכאשר בא לפניו דבר טוב או רע שניהם יושבין על מדין זה לעומת זה וכ"א ישפוט לפי ענינו וטבעו המשל בא לפניו מאכל איסור או ערוה וכיוצא מדברים המתאוים הנה השכל ישפוט כי כל ערב ומתוק מותריי הוא רע וראוי להרחיקו אמנם הרצון ישפוט ואומר כל ערב ומתוק הוא טוב וכל טוב וראוי לעשותו וכל א' נותן טעם ומרא' פנים לאמתתו והשכל בא יוכל להכחיש דברי הרצון לגמרי נוסף לזה שהרצון מראה אמיתתו בחוש ובהווה כי מתיקות ועריבות המעשה הוא עומד מוכן לפניו משא"כ השכל הוא מראה אמיתותו לעתיד והחמדה יש לה כח חזק לפעול בהווה וגומר החטא בכח החמדה נגד השכל ולכך הבהמה אינו חוטא ולא כשרה וכו' וראי' לזה מהבחירה שנא' לא טוב האדם היות לבדו שאי אפשר למצוא פועל הטוב המיוחד אל הבחירה כי אם שימצא שם התנגדות יטהו אל הרע אשר בבחינת כבשו אותו יקרא פועל טוב וכו' וזהו כוונת הש"ס בפ"ג דנדרים עיר קטנה זה הגוף ואנשי' בה מעט ובא מלך גדול ומצא בה איש מסכן וכו'. ויש להבין למה קראו מסכן וכו' אלא שגזלו כלי מלחמתו מידו ונלחמי' עליו שאין אחד מהם שיאמר וידרוש הטוב רק הפסד תאוותם יגזור להם על הרע טוב ועל הטוב רע וכמ"ש ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וגו' ונחמד העץ להשכיל ותקח מפריו ותאכל וגו' והוא בנין אב לכל החוטאים וזש"ה תהלים ל"ו נאם פשע לרשע כי החליק אליו בעיניו וכו' יעו"ש עד גמירא שהמסכן עמדה לו חכמתו להכריז אל המלך זקן הנה שערי העיר פתוחין לפניך אך דע כשתכבוש העיר לא תכון אתה ומלכותך ראה נא ספר זכרונות וכו' אז יחדל וכו' גם שהעיר ושוכני' ייטב להם בהווה בהתנהגם על תאות העולם וחמדותיו וכו' אבל יש לדעת שהתאווה מתוקה בראשה אבל סופה וכו' ומש"א חז"ל אין אדם חוטא אא"כ נכנס בו רוח שטות היינו רק שאינו חושש על העתיד רק חפץ בהווה וז"ש ותשחק ליום אחרון שהוא לועג וצוחק ליום אחרון עד שאיש מסכן מלט העיר בחכמתו וכו' ודפח"ח.

ובזה יובן כי ג' אבות שהם ג' קוין של ג' ספרים רמוזין בפסוק זה והם ג' חלוקים שזכר הרב הנ"ל במין האדם אחד נק' יצחק בן אברהם קו שמאל שנכנס בימין שכל מעשיו יפעל ע"פי כח השכלי הנק' אברהם כנודע שהיא כח הנשמה ב' אברהם הוליד את יצחק כח השכל נכנע בקו שמאל המנצחו להוליד ע"פ קו שמאל של יצחק שהיא כח הרצון ג' הנולד מהם דבר ממוצע הוא יעקב ועשו שיש בו ב' כחות השכל והרצון והשכל נק' יעקב לשון עקב כי מראה אמיתותו לעתיד בעקב משא"כ כח הרצון הוא בהווה שעומד בפניו לעשותו נק' עשו. וז"ש ויבז עשו את הבכורה לקבל חלק הבכר פי שנים שהוא לעתיד ותשחק ליום אחרון רק בחר בהווה ויאכל וישת ויקם וילך ויבז עשו את הבכורה. ובזה יובן הש"ס ג' ספרים נפתחין שהם תלת מוחין תלת אבהן ג' קוים של ימין ושמאל ואמצעי שיש בכלל ובפרט א' השלימות שבאדם שהוא עושה ע"פ השכל קו ימין והגרוע הוא עושה ע"פ הרצון קו שמאל ובינוני שהוא בכח השכל והרצון במשקל שוה שהם תלויין ועומדין עד שיזדמן המעשה שהם שופטי' כ"א לפי ענינו זכו ר"ל שמנצח לחבירו לזכות כמו ברא"בע שאמר ולא זכיתי לנצח חכמים שתאמר יציאת מצרים בלילות עד שדרשה בן זומא וכו' ובזה סרה ק' המפרשי' וכו' וק"ל.

או י"ל דכל הפסוק איירי בבינוני שהם בתולדות של יצחק שהם יעקב ועשו שהוא השכל והרצון יחד מדת הבינוני כשמזדמן מעשה עבירה אזי השכל נוטה לימין של אברהם שלא לעשות והרצון נוטה לקו שמאלי שנכלל ביצחק לעשותו והטענה כי זה נק' יעקב ע"ש עקב גם שהו' ערב ומתוק בהווה מ"מ לעתיד בעקב יהי' מר וזה שכנגדו טוען בהווה לעשות ותשחק ליום אחרון ונק' עשו כמו שמצווה עשו ואין לחוש לעתיד לכך פתח יעקב בחכמה ואמר מכרה כיום את בכורתך לי דנודע בש"ס חגיגה דף י"ב דעה"ז נמשול ללילה ועה"ב נמשל כיום ופתח יעקב דברי המסכן הנ"ל נגד מלך זקן וכסיל שהוא עשו דע בזה שאתה בוחר בהווה ותשחק ליום אחרון א"כ מכרה כיום חלק עה"ב שנמשל כיום שהוא לעתיד למה הוא לך כי בבחירהזה אתה הולך למות לעה"ב וסבר שבזה ינצחו כנ"ל והוא עשה מזה צחוק ובזה עה"ב ואמר הנה אנכי הולך למות ולמה זה לי בכורה ובחר בהווה בעה"ז ויאכל וישת ויקם וילך בהליכה הנ"ל ויבז עשו את הבכורה עד שאח"כ נתחרט ועשה תשובה וק"ל.

בפסוק ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה בת בתואל הארמי מפדן ארם וגו' לו לאשה ויעתר יצחק וגו' והנה גם שאין לנו עסק בנסתרות מ"מ מה שמפורש בס' ע"ח סוד הצמצום ובריא' העולם התהו ואח"כ עולם התיקון ואע"פ שידע הש"י מהשבירה ומיתת המלכים לא נמנע לבראן כדי שיהי' הבחירה ע"י שיהי' טוב ורע שכר ועונש וכו' יעו"ש. ובזה יובן ואלה תולדות יצחק ר"ל כי אלה שנק' ו' קצוות כנודע שהם בריאת העולם ע"י ו"ק הוא ע"י תולדות יצחק קו הדין סוד הצמצום האור שיהי' מקום לברוא העולם כמבואר שם בכתבים ולפי שנברא ע"י יצחק קו הדין גרם מיתת המלכים ושביר' כלים עד שהוצרך אח"כ לעשות עולם התיקון ע"י קו החסד והרחמי' וז"ש בן אברהם כי ראה שאין העולם מתקיים במ"הד ושתפו במדת הרחמים וז"ש בהבראם באברהם והיינו מ"ש בן אברהם שהוא עולם התיקון ואז אברהם הוליד את יצחק מצד ששיתף מד"הר עם הדין של יצחק הולידו תולדות שמים וארץ אך קשה א"כ למה בתחלה לא שיתף מיד מד"הר וכו' לזה ביאר רש"י יעקב ועשו האמורים בפרשה ר"ל שכוונת הבריאה הי' שיהי' הבחירה נתונה לאדם לעשות טוב ורע שיהי' לו עונש או שכר לכך הוצרכו להיות יעקב ועשו בעולם שהם טוב ורע והם מצד שיתף הדין עם הרחמים הולידו אותן.

אך לשתוף ולהמתיק מדת הגבורה הקשה בחי' יצחק עם מדת החסד בחי' אברהם אי אפשר כי אם ע"י דבר ממוצע שהוא בחי' יעקב הנק' נורא מצד יצחק כנודע וכפי שקבלתי מפי קדוש המנוח מוהרי' פיסטנר בענין הברכות איך להמתיק תחלה מדת הדין הקשה ע"י מדת הדין רפה שהיא מלכ' וכו' יעו"ש. וז"ש ויהי יצחק בן מ' שנה בקחתו את רבקה וכמ"ש בזוהר שהיתה דינא רפיא וע"י שהיתה בת בתואל הארמי וכו' מצד הדין שבהם והיא היתה צדקת רחמים נעשית ממוזג דינא רפיא למתק מדת הדין הקשה של יצחק וז"ש לו לאשה וז"ש ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו כי עקרה היא ועל עצמו לא התפלל כי טבע צפון מד"הד דגלידי מיא ולא מוליד משא"כ היא שהיתה ראוי' להוליד ואפ"ה היתה עקרה עד שהוצרך להתפלל עלי' ויעתר לו ה' ותהר רבקה אשתו וכו' והש"י יכפר.

הגם דאפשר לפרש בסוד הברכו' שצריך להעלותך למעלה לקבל השפע ואח"כ מורידן למטה וז"ש ברוך אתה ה' אלדינו אברהם יצחק ויערב וכו'. ובזה יובן ואלה תולדת יצחק בן אברהם כי העיקר תולד' יצחק הי' יעקב וצריך לחברן בחסד וז"ש בן אברה' ואז ע"י נשפע השפע להוליד ולהצמיח וזה שאמר אברהם הוליד את יצחק וק"ל. עוד יש לפרש לפי מה שקבלתי איך יש עשר ספי' בפה אדם וכו'. ובזה יובן אלה תולדות יצחק בן אברהם כי מצד התפשטות החסד א"א להגביל הדיבור כי אם מצד הדין של יצחק הנותן מדהאלא שמצד הדין צפון קרשי מיא וצריך לחסד לפשר והבן. ובדרך מוסר נ"ל דצריך לקשר שמאל בימין ונכנע בימין והוא כלל לכמה ענינים כמו ביצה"ר שהוא מצד שמאל והוא מורד באדונו ובאמת רצון אדונו עושה וכמו שכתבתי במשל הנ"ל וה"ה בבא על האדם איזה מאורע' והרפתקא' מצד הדין ומקבל באהבה מקשר שמאל בימין ונעשה הכל ימין וחסד וישמע חכם ויוסיף לקח שהיא עיקר הכל והבן. ובזה יובן אלה תולדת ומאורע' של יצחק [כפי' חזקוני בפ' נח] קו הדין לקשרו בימין וזה שאמר בן אברהם ואז אברהם ימין הוליד את יצחק הצחוק השמחה שנעשה שמאל ימין שהיא הצחוק והשמחה שמצד ימין וק"ל.

ובזה תבין שנק' קו הדין של שמאל יצחק שיצחק וישמח ויקבלו בשמחה ונכלל אז בימין ונעשה כך בכל העולמות עליונות התכללות שמאל בימין וק"ל.

עוד יש לפרש לפי מה שזכרנו לעיל סדר המדריגות תחלה לעשות מדת טובות שמצד התולדה היו רע וכו' ואח"כ צדיק וזה נק' יצחק כמ"ש בתיקוני' כי צדיק יסוד עולם נק' קץ חי יעו"ש ואח"כ חסיד בסוד אברהם איש חסיד. ובזה יובן ואלה תולדת יצחק וגו' שבא ללמד לאדם דעת איך שילך ממדריגה למדריגה כסדר תחלה יהי' אלה תולדות של הצדיק הנק' יצחק שיסיר מדות רעות שמצד התולדה מכח חלק הרע שבד' יסודות ארמ"ע ולקנות מדת טובות עד שיהי' כגמול עלי אמו כאלו נולדו עמו מבטן אמו וכמ"ש בש"ק ואח"כ בגדר יצחק עצמו שהוא צדיק הנק' קץ חי ואח"כ בן אברהם שיהי' חסיד המתחסד עם קונו וק"ל

עוד יש לפרש דאי' במ' שבת פרק כ"ב א"ר יוסי כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים שנא' אז תתענג על ה' והאכלתיך נחלת יעקב אביך וכו' וכבר כתבתי מזה במ"א יעו"ש ונראה דאי' בפ"א דאבות אנטיגנוס אמ' אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב ע"מ לקבל פרס אלא היו כעבדים וכו'. ויש לתמוהו ל"ל הכפל ונ"ל דהנפקותא בין העובד ע"מ לקבל פרס ובין העובד מאהבת חסד שלא ע"מ לקבל פרס הוא זה כי העובד לקבל פרס יש גבול ומצר לפי מעשיו אם הי' איש פנוי או טרוד ואם עבד בשמחה או לאו משא"כ העובד מאהבת חסד שהוא מקבל שכר מצד החסד ג"כ ונודע כי חסד הוא השפעה בלי גבול ומצר ומדה וכ"כ בר"ח יעו"ש וכזה שמעתי מהרב המגיד מ' מנחם דפח"ח

ובזה יובן אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב ע"מ לקבל פרס והוא מטעם הנ"ל דא"כ אין השכר רק לפי העבודה בגבול ומצר ומדה משא"כ בשלא ע"מ וכו' וכאמור. אך שמא יכוין כך בעבודתו שלא ע"מ לקבל פרס כדי שיהי' שכרו בלי גבול א"כ הדרא הוי ע"מ לקבל פרס לכך חזר ואמר לשון שלילא אלא היו כעבדים המשמשין את הרב שלא ע"מ לקבל פרס ר"ל כלל לא בין גבול ומצר בין בלי גבול רק לשם פעלן וק"ל.

ובזה יובן אלה תולדת יצחק ר"ל כי עיקר תולדת הצדיקים הנק' יצחק כנ"ל הן מעשי' טובים ואינם עושים הטוב כדי שיקבלו טוב רק מצד אהבת הבורא מצד החסד הנק' אברהם וז"ש בן אברהם ולכך שכרו ושמחה שנותנין לו הוא ג"כ מצד החסד וז"ש אברהם הוליד את יצחק שהיא העונג והשמחה והצחוק שמצד החסד של אברהם הוא בלי מצר וגבול וזהו כוונת כל המענג את השבת ולא את עצמו שיהי' ע"מ לקבל פרס או מצד הב' הנ"ל רק כוונתו להתענג על ה' לכך נותנין לו נחלה בלי מצרים וגבולים שהיא מדת יעקב שהי' תולדת יצחק הנ"ל כי הפשוטו ג"כ אמת ובזה יבואר ק' שעל הש"ס איך נרמז שהי' יעקב בבחי' מדריגה זו שניתן לו שכר בלי מצר וכו' ולדברינו א"ש והבן.

עוד יש לפרש כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים וכו' והענין כי שבת נק' עונג לכך אסור לבכות בשבת וכת' רמ"א בא"ח ס' רפ"ח וז"ל ומי שיש לו ענג אם יבכה כדי שילך הצער מלבו מותר לבכות בשבת עכ"ל וכת' הט"ז דוקא מרוב דביקותו בקב"ה מותר לבכות אבל כדי שיצא מלבו לא וכו' והוא נגד רמ"א דכ' סתם מותר ונ"ל לתרץ דדברי רמ"א כנים ואמתים דקי"ל מילה דוחה שבת ויש להבין מ"ט שופר ולולב שהם מצות ג"כ ואינו דוחה שבת גם שהיא רק שבות ומ"ט מילה שהיא אב מלאכה ודוחה שבת וכ"ת דכתיב ביום השמיני ימול אפי' בשבת באמת ק' למה התירה תורה זו דוקא. ונ"ל דודאי מילת ערלת הלב דוחה שבת לומר מוסר כדי למול ערלת לבו של בני אדם דוחה שבת גם שהיא ענג וע"י מוסר מצטער מ"ט דוחה שבת וכמו שביארתי פי' הש"ס מהו לכבוי בוצינא קמי באישא בשבת וכו' וזהו ודאי שרימזה תורה מילה דוחה שבת וא"כ ודאי לא דיברה תורה במתים המצטער על הבלי עסקי עה"ז שהוא נגד הפסוק ואהבת את ה' וגו' בכל מאדך בכל מדה ומדה שמודד לך הוי מודד לו במאוד מאוד כדאי' בש"ס דברכו'. אלא ודאי במצטער על עונותיו וע"י שבוכה על זה ומתחרט על עונותיו שהוא עיקרי התשובה שכ' הרמב"ם אין לך מילת ערלת לב גדול מזה וכדי שילך זה הצער מלבו ודאי שרי ומכ"ש מרוב דביקו' דשרי וא"ש דברי רמ"א וק"ל.

והנה כמו שמצוה למול ערלת לבו של עצמו כך מצוה למול ערלת לבם של אחרים ע"י תוכחת מוסר ודיבורו והנה מובא בכתבים על פסוק טובה תוכחת מגולה מאהבה מוסתרת כי יש א"פ וא"מ ובזה תבין פי' הש"ס על פסוק ולמוכיחם יונעם ועליהם תבוא ברכת טוב כי נועם הוא בינה והיא אור המקיף שהיא בלי מצר וגבול משא"כ אור פנימי וכו' ובזה יובן כל המענג את השבת שדברי מוסר נחשב לו לתענוג תוכחת מגולה מאור מקיף לכך זוכה לתענוג לחזות בנועם ה' שהיא א"מ בלי מצר וגבול והבן

עוד יש לפרש דאי בפ"ב דשבת ולא עוד שדבריו סותרין זה את זה כתיב ושבח אני את השמחה וכתיב ולשמחה מה זה עושה ל"ק כאן בשמחה של מצוה ושבח אני וגו' ולשמחה שאינו של מצוה אז ולשמחה מה זה עושה ויש להבין איך נרמז בפסוק דזה איירי בשמחה של מצוה וכו'. וזה איירי באינו מצוה כי אם מכוח קושיא וסתירת הפסוקי' א"כ הוי תדע מן הקוש' וע' א"כ חכמים שבקשו לגנוז מכח סתירת הפסוקי' הוי להו לתרץ כך.

ונ"ל דנודע כי שכר מצוה מצוה ושכר עבירה עבירה וז"ש ושבח אני את השמחה שהוא ריבוי כי שמחה של מצוה הוא מצוה ושכר מצוה הוא ממשיך עוד מצוה משא"כ לשמחה מה זו עושה כי אינו עושה שום פועל כיוצא בו לטובה משא"כ שמחה של מצוה שעושה כיוצא בו עוד שמחה וא"כ תירוצם נרמז בפסוק עצמו ובזה יובן אלה תולדות יצחק בן אברהם כי עושה תולדת כשהשמחה והצחוק היא של מצוה מצד הנשמה הנק' אברהם והנפקיתא בין השמחה של מצוה שמצד הנשמה הנק' אברהם בין השמחה שאינו של מצוה הוא זה כי אברהם הוליד את יצחק לרבות עוד צחוק ושמחה משא"כ באינו מצוה אחר שמחה תוגה כמ"ש בזוהר אבל שמחה של מצוה עושה עוד שמחה וק"ל.

עוד י"ל אלה תולדת יצחק בן אברהם וגו' דנודע משאחז"ל לעולם יכנס אדם בבה"כ שיעור ב' פתחים. ומבואר בכתבים שהם ב' מדות החסד והפחד וכו' והנה ג"ד שהעולם עומד עליהן צריך בכל א' ב' מדות הנ"ל סוד יחוד קב"הו בדחילו ורחימו ורחימו ודחילו שיכלל רחימו בדחילו ודחילו ברחימו וישמ' חכם ויוסף לקח.

ובזה יובן אלה תולדות יצחק בן אברהם כי כל תולדות מע"ט צריך שיכנוס בב' מדות הנ"ל החסד והפחד וז"ש יצחק בן אברהם ר"ל שנכלל דחילו הנק' יצחק ברחימו וז"ש כן אברהם ואז נכלל רחימו בדחילו וז"ש אברהם הוליד את יצחק שמכוח רחימו יש לו דחילו ולא מצד פחד העונש והבן זה.

בפסוק וכל הבארות אשר חפרו עבדי אביו בימי אברהם אביו סתמום פלשתים וישב יצחק ויחפר וכו' ויקרא עשק וגו' ויקראו שטנה וגו' ויקרא רחובות וכבר ביארתי מזה במ"א וכעת נ"ל לפרש בג' אופני' פן א' דהקושי' שהוקשו אין לגבי משה יראה מילתא זוטרתה וכו' ואיך אמר לישראל שזוטרתה להם ג"כ שנא' ועתה מה ה' שואל ממך וגו' ובארתי במ"א שר"ל מי שהי' אז בדורו לגבי משה שפתח צינור יראה לדורו הוי זוטרתי להם ג"כ וכו' יעו"ש והטעם שהוא משבט לוי קו שמאל מפחד יצחק ששם היראה ואהרן שהי' כהן איש החסד פתח צינור אהבה כאשר בארתי בפ' בהעלותך יעו"ש.

ובזה יובן כי הבארות והצינורות אשר חפרו בימי אברה' שהם צינור אהבה וחסד סתמום פלשתים במות אברהם נסתם הבאר והצינור שהי' עובדים הש"י מאהבה וישב יצחק ויחפור באר וצינור היראה מדתו של יצחק ומאחר שאינו צנור אהבה ואחדות כאברהם לכך ויריבו רועי גרר לאמר לנו המים ויקראו עשק וכו' בשלמא בחינ' אברהם משא"כ בחי' יצחק שהוא הפחד יש בו כמה בחי' פחד ויראה חיצוני' כמו שבארתי פ' יתרו ובעבור תהי' יראתו וגו' שהוא סותר וכו' עי"ש והכי נמי תחלה נק' עשק ר"ל כי יראה חיצוני' מחמת עונש נק' ח"ו עובד ע"ז כמ"ש בזוהר ועשקו החיצוני' ממנו הכל כנודע ויחפר באר אחרת ונק' שטנה שמעורר השטן ע"י הבכיה שמעוררין המוכיחים כמו ששמעתי ממורי ז"ל ויחפר באר אחרת יראה פנימיות ונק' רחובות כי הרחיב ה' לנו ופנימיות היראה נק' רחובות והבן וע"ד הלצה נראה לי הרוצה להשתמש בתגא לעשות מנין לעצמו בשבת שהוא לכבוד ולתפארת שידעו שהוא איש נכבד וכשיש בו יראת שמים שאינו רוצה לטלטל ס"ת בשבת ומטלטל בעשק וז"ש ויריבו רעי גרר גי' תגא ע"ה מי שרוצה להיות רועה לעצמו נק' רועה גררד ויאמר לנו המים שאנחנו ג"כ יכולין להראות תורה ומוסר הנק' מים בסעודה שלישית או בשחרי' בב"המ המגיד ולקחו ס"ת עש"ק לכך ויקרא עשק ר"ת ערב שבת קודש ובפירוד הגופות נפרד הנפשות והשנאה גוברת ונק' שטנה ואח"כ שראו שמאריכים בתפלתם ונק' רחובות על שם שמרחיבין ומאריכין בתפלתם אז נתרצו לפטור מהם ובחרו במיעוטן ואז אמרו כי עתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ ור"ת ג' בארות עשק שטנה רחובות הוא עשר דקאי על מנין שהוא בעשרה רמז על האמור וכפי המאורע למי שאינו סובל בתפלת בית הכנסת שמקצרין ובהלכו לבה"מ ויריבו רועי גרר תגא והלכו משם לעשות מנין לעצמו אז נק' שטנה שסברו שעשו מחמת שנאה ליפרד מהם ואחר המשך הזמן שראו הרחבה וריבוי זמן התפלה שמחו ובחרו בשלהן ונק' רחובות והוא ענין אחר מן האמור למעלה והכל בקנה אחד עולה והשם י"ת ירחיב לנו ופרינו בארץ אנס"ו.

עוד י"ל פן ב' ע"פ מה שכתוב לעיל כ"ז שלא הסיר חלק הרע של הד' יסודות ארמ"ע גם שעוש' מצות הוא עם היצ"הר לכך תחלה צריך להסיר הרע ואח"כ צדיק שאינו גמור שצריך מלחמות יצה"ר ואח"כ צ"ג שאין היצה"ר לוחם שוב כנגדו ובזה יובן תחלה שם הבאר עשק שעסק היצה"ר עמו בחלק המצות ואח"כ שטנה שיש שנאה ומלחמה בינו ובין יצה"ר ואח"כ רחובות ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו זה היצה"ר ופרינו בארץ וק"ל. פן ג' ע"פי מש"כ במ"א בענין בארות אשר חפרו עבדי אברהם מצד החסד הוא סוד יציאת מצרים שבאו המוחין הכל בפעם א' בליל א' דפסח ואח"כ סתמום פלשתי' שנסתלקו הכל והוא סוד אחר ליל א' דפסח וחזר יצחק לחפור סוד ספירת עומר מצד הגבול והמדה מצד הדין שעפ"י מעשה הטוב לילך בהדרגה מעט מעט עד שזכה למדריגה מצד הדין ואז ויחפר באר אחרת ויקרא רחובות שזה נשאר קיים וז"ש ופרינו בארץ וק"ל. ועוד נ"ל ע"ד הלצה נגד מי שחושק בתורה ועבודה זו תפלה שהיא עומדת ברומו של עולם ובני אדם מבזין אותה וחוטפין וממהרין כחותה גחלים ובימי אברהם חפר בארות לפתוח צינור אהבתו יתברך בעולם והיו מאריכים בתפלה ובתורה בב"הכ אחר התפלה ואח"כ סתמום פלשתים וחזרו למדריגתן וכשבא יצחק מדת הפחד בבגידת הזמנים חזר וחפר בארות הנ"ל להתפלל וללמוד מחמת הפחד ובעבר הזמן וחזרו למדריגתן הוצרך לברור עשר אנשים ולעשות מנין לעצמו ונק' עשק ואח"כ שטנה ואח"כ רחוב' ופרינו בארץ וק"ל.