תולדות יעקב יוסף, וירא

וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא ישב פתח האהל וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו וגו' בש"ס דב"מ פ' הפועלים מאן נינהו שלשה אנשים מיכאל גבריאל רפאל ויש להבין לאיזה ענין שאלו מאן נינהו שלשה אנשים וגם להבין תירוצו ונ"ל דכ' הרמב"ם בשכליים אין שייך תואר ריבוי ומספר כי אם מצד עילה ועלול וכו' יעו"ש ול"נ דדברי הרמ"בם הוא בסוג א' דאין שייך מספר כי אם מצד עילו ועלול משא"כ בב' סוגים נגדיים אתי שפיר תואר מספר שזה מקו החסד קו ימין והשני מצד הגבורה והפחד קו שמאל והג' ממוצע בין שניהם.

ובזה יובן שאלת הש"ס על פסוק וירא והנה שלשה אנשים קשה הא היו שכליים ואין שייך בהם תואר מספר וז"ש מאן נינהו שלשה אנשים ר"ל איך שייך תואר שלשה ומשני שפיר שהם מיכאל גבריאל רפאל שהם מן ג' קוין כנודע וא"ש תואר שלשה והנה אחר שבאו בדמות אנשים ע"כ ששורש ג' קוין נתפשט עד למטה בסוג אנשים שהם בבחי' אלוג' מדריגות ג"כ יש סוג אנשים ממדריגת חסד וסוג ב' גבורה סוג ג' ממוצע בין השני קצוות אך דלפ"ז מאי נצבים עליו הא בחי' אברהם הי' חסד לבד ואיך נכללו ג' סוגי אנשים ג' מדריגות הנ"ל במדריג' אברה' איש החסד לבד אך נודע כי הוכן בחסד כסא ר"ל כסא של ד' רגלים הוכן ונכלל בחסד שנכנע שמאל בימין וז"ס אלה תולדת השמים וארץ בהבראם בזכות אברהם והבן.

אך במ"א ביארתי שג' אנשים הנ"ל הם ג' עמודי העולם תורה ועבודה וג"ח שהם אברהם יצחק ויעקב כי יעקב עמוד התורה הקול קול יעקב יצחק עמוד העבודה אברהם עמוד ג"ח והנה קודם שהי' בעולם יצחק ויעקב עמד העולם על עמוד א' של ג"ח שהוא בחי' אברהם וז"ש וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים שהם ג' עמודי העולם נצבים ועומדים עליו על ג"ח לבד לכך נתאמץ להחזיק עמוד ג"ח וירץ לקראתם להכניס אורחים שהוא עמוד ג"ח והבן וק"ל.

בפסוק וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא ישב פתח האהל כחם היום וגו' ותחלה נבאר פסוק ואברהם ושרה זקנים באי' בימים חדל להיות לשרה אורח כנשים ותצחק שרה בקרבה לאמר אחרי בלותי היית לי עדנה ואדוני זקן וגו' דכתבתי כמה פעמים ק' זו איך שייך זה בכל אדם ובכל זמן וכי הוא סיפורי דברים בעלמא מה דהוי הוי ונרא' דמבואר כי תכלית בריא' אדם בחומר וצורה כדי לזכך חומרי ושיהי' נעשה מן חומר צורה וז"ש אשר יעשה אותם האדם וחי בהם כמ"ש הרמ"בן שיש בזה כמה מדריגות ובחי' מדריגות חנוך ואליה' שהיו מזככים כ"כ חומרם שנעשו מלאכים חיים וקיימי' וכו' יעו"ש והנה יש בחי' שאחר עלותו למעלה חוזר ויורד כדי להעלות המדרגות התחתונים בסוד רחצתי את רגלי איככה אטנפם וכאשר כתבתי מזה במ"א וז"ס רצוא ושוב ונקרא קטנות וגדלות וק"ש ובכל ירידה צריך אזהרה איך לחזור ולעלו' שלא ישאר ח"ו וכמו ששמעתי ממורי שיש כמה שנשארו וכו' ובזה אמרו חז"ל בפרק ה' דברכות ד' דברים צריך חיזוק תורה ומעשים טובים ותפלה וד"א כו' ויליף תפלה שנא' קוה אל ה' חזק ויאמיץ לבך וקוה אל ה' ר"ל שהיא בירידה ב' קטנות ב' צריך לחזור ולקוות אל ה' ויחזוק וכו' וה"ה באינך ונודע כי הצורה שהיא הנשמה נק' אברהם והגוף שהיא החומר נק' שרה כמ"ש בסתרי תור פ' לך לך דף ע"ט יעו"ש.

ובזה יובן ואברהם ושרה זקנים באים בימים ר"ל כי שניהם החומר והצורה ?זכ' בהזדכך חומרם ובאים בימים למדריגות צורה ונשמה הנק' ימים נגד הגוף והחומר הנק' לילה כנודע חדל להיות לשרה אורח כנשים שהוא מדריגות חומר תאוה גשמיות בחי' נשים רק עלו למדרגה הנק' נשמה דכורא לכסוף לרוחני' ואחר שבאו בימים ונאמר להם שיחזרו להוליד בסוד הנפש אשר עשו וגו' וזהו הולדת הבן והיא בלתי אפשרי כי אם שחוזר לירד ממדריגותו כדי שיהי' לו התחברות עם מדריגות תחתוני' להעלותן וזה ותצחק שרה בקרבה לאמר אחרי בלותי היתה לי עדנה כי הגוף תמה ואינו מאמין בזה אחר שעלה למדריגות צורה וביטול תאות החומר והיצה"ר איך אפשר שאחרי בלותי היתה לי עדנה להתעדן בתענוגי הגוף ואדוני זקן הוא היצה"ר אדון הגוף והחומר שכבר תם כחו ותאוותו אבל באמת אל תאמין בעצמך גם שתש יצה"ר שלו וכו' וזה שאמר הק"בה למה זה צחקה שרה כאלו הוא מהנמנע וכו' וק"ל. עוד י"ל דשמעתי בשם מורי כי' הפסוק כל אשר תמצא ידך בכחך עשה כי אין בשאול דעת וחשבון וגו' כי ענין חנוך מט"ט שהי' מיחד קב"ה על כל תפירה וכו' הוא כך דהמחשבה נק' א"ס הוי' והמעשה הוא אדני וכאשר מחבר המעשה עם המחשבה בעת עשית המעשה נק' יחוד קב"הו וז"ש כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה ר"ל כי המחשבה נק' חכמה כח מה ותעשה המעשה בכחך שהיא המחשבה לחבר שניהם שהוא יחוד קב"הו כי אין בשאול וגו' ותיבת אין ממש למעלה ולמטה ר"ל שאם אינך מאמין בזה ותשאול ותסתפק בזה אז אין בשאול דעת וחשבון וכו' ודפח"ח.

ובזה יובן כי אברהם הוא חכמה מחשבה ושרה היא חומר ומעשה וז"ש ואברהם ושרה נתחברו שניהם ובאים בימים עד א"ס הנק' סביר אפי יומין נגד העשי' הנק' לילה כנודע חדל להיות לשרה אורח כנשים שעלה ממדריגות מעשה למדריגות מחשבה וחדל אורח נשים שהוא עשי' וכו' ותצחק שרה בקרבה איך אפשר שאחרי בלותי היתה לי עדנה להעלות המעשה עד המחשבה הנק' עדנה ויחזור מן יש אין ובהחסר האמנה חסר הכל לכך התרעם הקב"ה למה זה צחקה שרה היפלא מה' דבר כמו שמתחלה עשה מן אינו ישנו כך אפשר לחזור ולעשות מן יש אין שהוא מחשבה והבן.

ונחזור לבאר פסוק וירא וגו' ולהבין מ"ש בזוהר הפרד נא מעלי וכו' כי שמעתי בשם ש"ב מהר"י משל א' בענין המשמורת שנתקנו למלך שהי' לו כמה מדינות ופעם א' ביקש לחקור אם המה באמנה אתו ובחר א' מעבדיו עם כמה חיילות שילכו למדינות ולומר שהוא מורד במלך אז יבחנו מי הם שיתקרבו אליו ומי שילחמו במלחמה כנגדו וכך עשה ולכד כמה מדינות ואיזה מדינות עשה משמורת לשמור פתחי העיר נגד המורד שלא ילכוד המדינה ועשה משמור פלוני ביום פלוני וכיוצא בזה והגבור מהם יהי' בפתח המדינה להבין מקול הקריאה אם נגש השונא למדינה. והנה נמצא בהם חכם א' שנתן לב להבין הדבר איך אפשר שיתן המלך הגדול מקום לעבד נבזה למרוד בו במעט מזעיר חיל אין זה כי אם לנסות בו המדינה והלך זה החכם ודיבר אליו תחנונים ומלט העיר והמדינה בחכמתו וכו' והנמשול מובן כי היצה"ר שהוא מורד באדונו בכוונת הבורא שיראה מי שיתקרב אליו ומי ילחום כנגדו והאיש המשכיל יבין שכוונת היצה"ר לש"ש לעשות רצון הבורא בתחנונים ידבר רש עם המורד שכוונתו לעשות רצון הש"י א"כ הפרד מעלי וכו' וכמ"ש בזוהר שהתחנן אברהם א"ע מיצה"ר באמרו ויאמר אל נא תהי מריבה בינינו הלא כל הארץ לפניך הפרד נא מעלי וכו' והוא מכוון עם המשל הנזכר לעיל והבן. ובזה יובן דנודע דיש אילן הקדוש ויש אילן הטמא וכמ"ש בתיקונים ואיהי שקיא דאילנא וכו' וז"ש וירא אליו ה' באלני ממרא כי היצה"ר שהוא אילן ממרא כמו זקן ממרא ואברהם ראה וידע שגם היצה"ר עושה רצון קונו וז"ש וירא אליו כי ה' באלוני ממרא והוא ישב פתח האהל כי השומר על פתח העיר שהוא האדם שנק' עיר קטנה כחם היום שהוא הגיהנם כי היצה"ר לפתח חטאת רובץ ר"ל לפתח של האדם שהוא חטאת רבץ הפה העליון ותחתון ברית הלשון וברית המעור שהוא הגורם הכל כמ"ש בזוהר והיה מחניך קדוש אינון רמ"ח שייפין ע"י ולא יראה בך ערות דיבור הגורם ערות דבר וכו' יעו"ש וכמ"ש והצר לך בכל שעריך וכו' יעו"ש ואברהם זכה שראה והבין וירא אליו ה' באלוני ממרא כי גם אילן ממרא עושה רצון ה' והוא לבדו ראה וידע כי ה' באלני ממרא לכך התחנן ליצה"ר הפרד נא מעלי מה שאין כן אינך שאינם יודעים מזה וכו' וק"ל.

הגם דיש לומר ע"ד הלצ' ששמעתי מאח' שבא למבצר להוסיף על הארנדע של חבירו והוכיחו האדון איך מלאה לבך להצר לחבירך וכו' והקשה לו הא ודאי זהו יצ"ט ואיך הולך למבצר ושאל זה השאלה לחכם אחד והשיב לו איך הולך היצה"ר לבה"כ לכך וכו' ובזה יובן וירא אליו כי ה' באלני ממרא י"כ שהיצ"ט מצד שם הוי' הוא במבצר שנק' אילן ממרא וקשה למה ומשני כי הוא היצה"ר יושב פתח האהל שהוא ב"הכ כמ"ש חז"ל מה טובו אהליך לכך גם היצ"ט הולך למבצר וק"ל. עו' י"ל כי יש להקשות מה מקום ליצה"ר במבצר או בחוצות העיר הא אמרינן אם פגע בך מנוול זה משכיהו לב"המ א"כ בשלמא במקום שאין ב"המ לא קשה מידי משא"כ במקום שיש ב"המ ק' כנ"ל אך דלק"מ בשלמא אם הי' מחזיקין לומדי תורה בב"המ אז היו הם מחזיקין ומשכן אותו לב"המ משא"כ במקום שאין מספיק' ללומדי תורה אז היצה"ר מטייל אנה שירצה כי הוא מחוץ לפתח האהל שהוא ב"המ.

ובזה יובן פי' הפסוק אם אמצא חמשים צדיקים בתוך העיר ונשאתי לכל המקום בעבורם דק' מה זה שאמר בתוך העיר ולדברינו א"ש אם הם מחזיקין לומדי תורה בתוך הב"המ אז הם מושכין ליצה"ר בבית המ' ויכולין להיות צדיקים בתוך העיר שאין מניחין היצה"ר לצאת חוץ לתוך העיר וז"ש אם אמצא חמשים צדיקים בתוך העיר ונשאתי וגו'. וממילא נשמע בהיפך וכו' וק"ל.

ובזה יובן כי אברהם לבד נמצא טוב וישר לפני ה' במקום שבני אדם הם מאלני ממרא כמו במבצר ובחוצות העיר שכולן הם ממרים לפני ה' משא"כ אברהם וז"ש וירא אליו ה' באלני ממרא אליו דייקא לו לבדו לא לאחרים והטעם כי הוא יושב פתח האהל בבית המד' מבחוץ ואין מי למושכו לבית המד' והולך בחוץ על משענתו ואברהם לבדו הי' מקיים שויתי ה' לנגדי תמיד גם בין ב"א הממרים ושפיר אמר וירא אליו ה' וגו' וק"ל.

עוד י"ל כי שמעתי בשם מוהרר נחמן קאסויר שהוכיח לבני אדם שאינם מקיימין שויתי ה' גם בעוסקו בסחורה ומשא ומתן וכ"ת איך אפשר זה וכו' הא בהיותו בב"הכ ומתפלל אפשר לו לחשוב בכל מיני סחורה ומשא ומתן ה"ה איפכא נמי אפשר ודפח"ח.

ובזה יובן וירא אליו ה' באלני ממרא בשווקים וברחובות וכ"ת אין זה אפשר ואמר והוא ישב פתח האהל בבה"כ בתפלתו היצה"ר מפתה אותו לחשוב בכל מיני סחורה ומ"ו א"כ איפכא נמי אפשר וק"ל.

בפסוק ויאמרו גש הלאה ויאמרו האחד בא לגור וישפט שפוט וגו'. והספיקות רבו א' לאיזה צורך נכתב מאמרם של אנשי סדום בתורה ואיך הוא בכל אדם ובכל זמן. ועו' דלשון גש משמע קירוב והלאה משמע ריחוק. ועו' דחזר לכתוב ויאמרו האחד בא לגור וגו'. ועו' כפל וישפט שפוט. ונראה לפרש בב' פנים דידוע מ"ש בכתבים בק"ש שעל המטה שם של מ"ג שיש בו ב' מיני יראה בסוד רצוא ושוב וכו' יעו"ש והוא סוד עול' התיקון נגד עולם התוהו שע"י קירוב גדול נתבטלו ממציאות משא"כ כשיש קירוב מרחוק כמו סוד עולם התיקון והבן זה היטב. וה"ה בגשמי בעניני בני אדם נגד חבירו ראיתי בס' מבחר פנינים בשם חכם א' הזהר שלא תקרב אדם א' יותר מדאי שלא יהי' הקירוב גורם ריחוק יעו"ש ואפשר שזה כוונת המשנה באבות והוי מתחמם כנגדן אורן של חכמים והזהר בגחלתן שלא תכוה ר"ל שלא לחמם מרחוק ולא להתקרב מאד עד גחלת האש שלא יגרם היזק שיכווה וכמדומה ששמעתי בשם מורי והבן. ובזה יובן גש הלאה ר"ל שיהי' הקירוב מרחוק שאז יתקיים בין בגשמי בין ברוחני ומפרש כי מהגשמי נודע ברוחני וז"ש ויאמרו האחד בא לגור ור"ל כי נודע מהגשמי כשבא האחד מיוחד איזה למדן בעיר לגור ומיד בהתקרבו ישפוט שפוט כמו שפוט השופטי' שהוא ישפוט השופט שבעיר לריב עמו להתווכח לכך גם ברוחני עצה העוצה שלא יתקרב מאוד כ"א מרחוק ה' נראה לי והבן פי' ב' ע"פ ק' התו' בפ"ט דשבת למה כפה הר כגיגית הא אמרו נעשה ונשמע וכו' יעו"ש וביארנו איך יש באדם סוד יציאת מצרי' וספירות העומר ופסח וכו' יעו"ש

וכמו שהי' יציאת מצרים קירוב גדול ואח"כ חזר לטבע כך באדם שנתקרב לעבודת השם יתברך בתחלה גש ואחר כך הלאה מרחוק על ידי כפי' ונגישה כולי האי ואולי ישאר בעבודתו י"ת בתמידות והבן. וכמו ששמעתי משל לאב שמלמד הבן קטן לילך ואוחז בידו ואח"כ כשנתחנך לילך מעצמו אביו מניחו והולך לו מעצמו והבן גש הלאה וא"ש וק"ל.

בפסוק בעת ההיא ויאמר אבימלך ופיכל שר צבאו אל אברהם לאמר אלדי' עמך בכל אשר אתה עוש' ועתה השבעה לי וגו' אם תשקר לי ולניני ולנכדי כחסד אשר עשיתי עמך ותעשה עמדי ועם הארץ אשר גרתה בה והספיקו' רבו. והנה שמעתי ממורי כש"ש כמה רשעים בעיר או מדינה המתנהגין בשקר ויש ביניהם צדיק המתנהג באמת כאשר עוסק בתורה ותפלה ומדבק א"ע אל האמת אז יתפרדו כל פועלי און ושקר וכו' ודפח"ח. וז"ש אם תשקר לי והבן. איברא בדרך פנימי נ"ל ויאמר אבימלך שהוא הש"י הנק' חכמה בסוד אבא יסד ברתא היא מל' ופ"י כ"ל שהוא חיבור יסוד ועטרה הנק' שר צבאו אל אברהם שהיא מדת החסד שבו עובר השפע להשפיע למטה וע"י כי צפון גלידי מיא ודרום אישתרי וכו' וז"ש אלדי' עמך בכל אשר אתה כי תיקון ועשי' של המל' הנק' אלדי' הוא ע"י חסד בסו' והוכן בחסד כסאו בסוד מגן אברהם הנז' בכתבי'. וז"ש בת הי' לאברהם ובכל שמה וז"ש אלדי' עמך בכל אשר אתה עושה. ועתה השבעה לי אם תשקר שיהי' החסד כמים אשר לא יכזבו מימיו שלא ישקר מלהשפיע לי ולניני ולנכדי ר"ל להפיק רצון החכמ' בעול' ולניני לז"א ולנכדי נו"ה בסוד ת"ח מרבי' שלום בעולם כחסד אשר עשיתי עמך שנתתי לך הארץ שהיא מל' שנק' בת לאברהם כך תעשה עמדי כי בחכמה יסד ארץ ועם הארץ אשר גרתה בה והש"י יכפר.

עוד י"ל ע"ד שכתבתי בשם מורי כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה שהוא יחוד קב"הו וכו' וז"ש אלדי' עמך בכל אשר אתה עשה לייחד קב"הו וכו' בכל עשי' שלך א"כ ודאי א"צ שינחלו בניך ארץ הזאת לברר הניצוצין כי כבר נתבררו על ידך ולשוא ושקר וחנם יבואו ישראל שמה לברר ניצוצין שזה עיקר תכליתן והראי' שבמצרים נאמר וינצלו את מצרים לכך הזהירה תורה כאשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד מטעם זה כמבואר בכתבי' יעו"ש. ועכ"פ לי ולניני ונכדי שעד כאן רחמי האב על הבנים וז"ש ועם הארץ אשר גרתה בה וק"ל.

עוד י"ל שאמרה החכמה הנק' אבימלך וכנ"ל בחכמה יסד ארץ ואמרה לאברהם שהם גומלי חסד עם הת"ח בעלי חכמה אם תשקר לי שלא יכזבו וישקרו פוסקי צדקה לחכמים וז"ש אם תשקר לי שנק' חכמה אבי מלך כנ"ל ולניני ולנכדי עד ג' דורות עכ"פ לא יפסקו פוסקי צדקה כחסד אשר עשיתי עמך ר"ל שהשפעתי לך עושר כך תעשה עמדי עם הת"ח שלי או י"ל כי ע"י הת"ח והצדיקי' בא השפע והחסד לך כמ"ש כל העולם ניזון בשביל חנינא בני כך תעשה עמדי עם החכמים ע"ד תן לו משלו וכו' ועם הארץ אשר גרתה בה עם המוני עם הנק' ארץ ועמהם תעשה זה החסד יותר וגם ממש עם הארץ והמדינה הוא עשיית החסד שהוא ע"ד שם האיש אשר עשיתי עמו בועז כי יותר הוא חסד לעושי הצדק' ממקבל הצדקה כי בצדקה תכנני וגו' וק"ל.

ובזה יבואר ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים ויברכהו ה' כי יצחק הוא בחי' גבורה ותקיפות ודין שלבש מדת גבורה ואכפיי' לבני ארץ ההיא לזרוע בצדקה גם שהיא המדינה קשה להוציא מידם ועי"ז וימצא ר"ל ארץ ההיא בשנה ההיא שהי' שנת רעב מאה שערים על חד מאה ויברכהו ה' גם למעשה שגדול מן העושה וק"ל. ובדרך הלצה מלבד עמוד הצדקה הנ"ל יש לפרשו בכל ג' עמודים שהעולם עומד עליהם תורה ועבוד' וג"ח וכו' והנה ג"ח כבר זכרנו ועתה נפרש בב' הנשארי' שהוא תורה ותפלה הנק' עבודה. וז"ש ויזרע יצחק וגו' שפתח צנור חדש של שמחה וצחוק ותפלה ועם הפחד כמ"ש לעיל בארץ ההיא שהיו ב' פתחים וכו' ונ"ל דשניהם רמוזים במלת יצחק כי מדת יצחק הוא פחד ומשמעו שמחה הרי שניהם דחילו ורחימו שצריך שיהי' בתפלה וקאמר בארץ ההיא שהי' קשה לנהוג כך שהי' נוהגים מנהג אבותיהן ועתה אמר ויזרע בחי' של יצחק בארץ ההיא וכמ"ש תחת אשר לא עבדת את ה' בשמחה וגו' וכמ"ש הרמב"ם בהל' לולב בסופו יעו"ש ושמא תאמר א"כ שמאריכין בשמחת התפלה א"כ תורתם מתי נעשית וכן הקשה הש"ס בפ' ה' דברכות בחסידים הראשונים שהי' שוהין תשע שעות ביום לתפלה א"כ תורת' איך משתמר וכו' וביאר הפסוק עצמו דמ"מ וימצא בשנה ההיא ר"ל בלימוד ההוא ע"ד שנה ופירש או כאן שנה ר' וכו' מאה שערים מה שהי' לומד שיעור אחד גמרא וכיוצא בו עכשיו למד מאה ש עו"רים או בכמות או באיכות ויברכהו ה' כתירוץ הש"ס ממש מתוך שחסידים הם תורתן משתמר ומלאכתן מתברכת יעו"ש וק"ל ובזה יבואר הפסוק ועבדתם את ה' אלה' וברך את לחמך פתח ברבים וסיים ביחיד ובמד' מפרש כי תפלה ראוי ברבים ואכילה ביחיד וכו' וז"ש במשנה שלשה שאכלו דיעבד יעו"ש. והמהרשא פי' ועבדתם את ה' כי רבים ניאספין להתפלל אך אין רוב הציבור יכולין להתעכב להיות עבודתן שלימה כל היום לה' ולבטל ממלאכתן לכך סיים בלשון יחיד בחסידים ויחידי סגולה ששוהין בעבודת ה' כמעט כל היום ואינן מבקשים מותרות רק לחם ומים לכך אמר וה' ברך את לחמך במלאכה מועטת כדי סיפוק לחם ומים ומתברכת ודפח"ח. ולי נראה דקאי על תורתן משתמר וז"ש וברך את לחמך לחמו של תורה והם יחידי סגולה בתורה וחסידות משא"כ לצורב' מרבנן המתחיל ללמוד וז"ש שתורתן משתמר אם כבר למד משא"כ אם עדיין לא למד והוא נער מה ישתמר וגם ידוקדק הפסוק הנ"ל וימצא בשנה ההיא מאה שערים שצריך לשמש ונחזור על לימודו ק"א פעמים שלא ישכח לימודו כנודע וז"ש פי' רש"י שעשתה על אחד מאה וכו' ר"ל על א' מוסיף מאה שיהי' ק"א שלא ישכח משא"כ עתה שנמצא הברכה בפעם א' ששנה כאלו נוסיף עוד מאה שערים ויברכהו ה' שתורתו משתמר וזהו דוקא ושונה ולא בלימוד מתחלה וכנ"ל ואפשר שבזה יתורץ מאמרי הש"ס דאר"י הלואי שיתפלל כל היום והוא נגד הגמרא שאמר מניחין חיי עולם שהיא התורה ועוסקין בחיי שעה שהיא התפלה ולדברינו א"ש כי החסידים שתורתן מתברכת ומשתמר בזה הלואי שיתפלל כל היום משא"כ באינך וק"ל. ובזה מפרש במד"ש אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם שאינם רוצין שירצו לחלק ימיהם חציו לה' וחציו לכם לא יחצו ואני אבטח בך ודפח"ח ולי נראה דקאי לענין תורה ותפלה דאיתא ש"ס דברכות פ"ה חסידים הראשונים היו שוהין שעה א' קודם התפלה ושעה א' אחר התפלה וכו' אריב"ל המתפלל צריך שישהה שעה א' אחר תפילתו וכו' והק' הרי"ף א"כ דקרא כתב מה הוסיפו החסידי' וכו' ומשני דשעה א' קודם תפלה הוא מדת חסידים אבל שעה א' לאחר תפלה הוא מדת כל אדם וכו' יעו"ש. העולה מזה כי חסידי' שוהין ג' שעות יותר קודם ג' תפלות והוי ט' שעות משא"כ כל אדם ראוי לשהות י' שעות חצי היום בג' תפלות וז"ש אנשי דמים ר"ל הלהוטים אחרי דמים לפרנסתו ומרמה שאינם חסידים לא יחצו ימיהם מה שהי' ראוי לחצות ימי' הם עכ"פ כנ"ל אינם רוצין ואני אבטח בך וק"ל.