תולדות יעקב יוסף, לך לך

ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך ואעשך לגוי גדול וגו' והספיקות יבואר אח"ז דכ' הרמב"ם בפ"ו מהל' דיעות וז"ל דרך האדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר חביריו ואנשי מדינתו לכך צריך להתחבר לצדיקים ולהתרחק מן הרשעים ואם אנשי מדינתו רעים ילך למדינה שאנשים צדיקים ואם כל המדינות וכו' או שאינו יכול ללכת וכו' ישב לבדו ואם אינם מניחין אותו וכו' ילך למדבר כמ"ש מי יתנני במדבר מלון אורחים ובזה יובן לך לך מארצך מהמדינה ולישב בבית מולדתך וכשתראה שאינן מניחין אותך להתנהג בדרך הישר התרחק עוד ממולדתך ג"כ ולהתבודד בבית אביך ואם אינך יכול לעבוד ה' בהיותך עמם התרחק עוד מבית אביך ג"כ אל הארץ אשר אראך בכל המקום אשר אזכיר את שמי שיהי' גילוי שכינה שהיא הארץ אשר אראך וק"ל.

עוד י"ל דכ' הרמב"ם בפ"ב מהל' דיעות וז"ל כמו שיש חולי הגוף הטועמים מר למתוק וכו' כך חולי הנפשות וכו' ותקנתם שילכו לחכמים שהן רופאי הנפשות וכיצד היא הרפואה שאם הי' רחוק לקצה האחד ירחיק לקצה השני וינהג כן זמן רב עד שיחזור לדרך טובה והיא מדה בינונית וכו'. ובזה יובן כי מבואר בהרמב"ם פ"א מהל' ע"ז איך דור אנוש טעו לעבוד כוכבים ומזלות עד שנולד אברהם אבינו והיה מושקע באור כשדים בין עובדי עכו"ם ואביו ואמו וכל העם עובדי עכו"ם והוא עובד עמהם ולבו משוטט ומבין עד שהשיג דרך האמת וכו' יעו"ש שהאריך שם א"כ הי' אברם רחוק לקצה האחד לכך ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך וגו' להתרחק עד קצה השני עד שישוב לדרך המיצוע וק"ל. עו' י"ל ונבאר משנה פ"ה דאבות עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו ועמד בכולם להודיע כמה חיבתו של אברהם אבינו ויש להבין מה תועלת הי' בנסיונות אלו וגם במעלות העשר לא פחות ולא יותר. נראה לבאר משנה בפ"ק דקדושין מתייחד אדם עם אמו ועם בתו בקירוב בשר וכו' וכבר בארתי זה כמה פעמים. וכעת נ"ל דפליגי ב"ש וב"ה בנר חנוכה דב"ש ס"ל פוחת והולך וב"ה ס"ל מוסיף והלך וכו' והנה קי"ל אלו ואלו דא"ח ואיך יובן זה כאן ונראה דמר אמ' חדא ומא"ח ולא פליגי דכתבתי כי האדם הוא סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה ומלאכי אלהי' עולים ויורדי בו ר"ל כשהוא סובר שהוא רחוק מהש"י והוא מוצב ארצה והוא מן היורדים הוא קרוב להש"י וראשו מגיע השמימה וכשסובר שהוא קרוב להש"י וראשו מגיע השמימה והוא מן העולים אז הוא רחוק מהש"י ומוצב ארצה והוא מן היורדים וכו' וק"ל.

ובזה יובן ענין נר חנוכה אם נראה לו שפוחת והולך אז הוא מוסף והולך וכשנראה לו שמוסיף והולך אז הוא פוחת והולך וק"ל. עוד י"ל דכתבתי בכמה מקומות כי המיעוט לתכלי' הריבוי וכו'. ובזה יובן כי מה שפוחת והולך הוא לתכלית שיהי' מוסיף והולך וק"ל. עו' י"ל כי האדם במעשיו נמשך אחר ארצו ואנשי מדינתו כמ"ש הרמב"ם הנ"ל בהל' דיעות בפ"ו יעו"ש עו' נמשך אחר אביו המולידו כי כח האב הוא בבן כמ"ש הראב"ד בס"י וכו' יעו"ש וזהו שאחז"ל בש"ס דעדיות האב זוכה לבן בנוי בכח וכו' ע' נמשך אחר משפחתו אחיו וכיוצא וזש"ה בת לבן הארמי מפדן ארם אחות לבן הארמי ופי' רש"י להגיד שבחה שהיתה בת רשע ומקומה אנשי רשע ואחות רשע ולא למדה ממעשיהם וכו' הרי שפרט הכתוב ג' בחי' שאדם נמשך אחריהם במעשיו ויש שבח לאדם שלא למד ממעשיהם. אמנם נ"ל דיותר שבח יש שילמוד ממעשיהם דהיינו לש"ש וכמו שכתבתי איזה חכם הלומד מכל אדם ועפ"ז כתבתי לקמן על מה אבדה הארץ וכו' וביאר ש"ס אני ברי' וכו' שאז נעשה הרע כסא לטוב. וכן שמעתי ממורי זל"הה וירא ה' כי סר לראות וכו' כי השכינה כוללת כל העולמות דומם צומח חי מדבר וכל הנבראים שבעולם הן טובים או רעים והי' תמוהו לו למרע"ה שהיחוד האמיתי היא השכינה ואיך כוללת ב' הפכים בנושא א' טוב ורע והם ב' הפכים והיא הייחוד וכן שמו של משה כולל הכל טו"ר וז"ש משה רבכם קוביוסטס וכו' ואיך נעשה היחוד על ידו וכו' אבל באמת א"ש כי הרע הוא כסא אל הטוב כמו ופרעה הקריב וכו'. או ע"י שרואה מעשה הרשעים והוא אינו בגדר שלהם יש לו תענוג ויתרון לאור מן החשך ונעשה זה התענוג בכל העולמות ע"י הרע וכמעט שעי"ז יש לרע עלי' רק כשעולה משם יתפרדו כל פועלי און וכו' ודפח"ח א"כ יש שבת שילמוד ממעשיהם שיתענג בעושה הטוב כמו הרשע שמתענג בעושי רע וכמו שכתבתי במ"א מי יתן טהור מטמא שיקח התענוג בטהור מן תענוג הטמא שהוא נפלא כמ"ש בש"ס דסוטה כי ניטול תענוג הביאה וניתן לע"ע וכו' והבן. ובזה יובן לך לך שילך וידבק בו ית' להנאתך ולטובתך [ועד"ז כ' רמ"א] שיתענג בו ית' בעושי הטוב שילמד מארצך וממולדתך ומבית אביך שהם רשעים וכמו שהם מתענגי' בעושי רע כך יעשה בעושי הטוב שידבק עצמו אל ארץ העליונה אשר אראך ועי"ז נעשה הרע כסא אל הטוב והבן.

עוד י"ל ביאר פסוק ויאמר ה' אל אברם וכו' מלבד הספיקות הידועים יש לידע איך שייך פר' זו בכל אדם ובכל זמן דלא צריך פ' זו לכתבה לדורות דמה דהוי הוי כי אם ללמדינו לדורות בזה ונ' לתרץ בב' פנים פן א' דאי' בפסוק שבעה יפול צדיק וקם

שמעתי ממורי זלה"ה כי נר"נ של אד' נתגלגל בז' ספי' והנפש הם עבדיו ובהמותיו ואם פגם בנפש דהיינו במעשה גורם לו צר מעבדיו ובהמותיו והרוח ממללא הוא הדיבור ואם פגם בדיבור ל"ה וכיוצא בזה נעשה מדיבור זה אנשים שמצערים אותו ומדברים עליו ונודע כי הדיבור נק' זווג וז"ש חז"ל ראוהו מדבר' וכו' א"כ אשתו היא רוח ג"כ זכה נעש' לו עזר ואם לאו כנגדו הנשמה שוכנת במוח שמזה נעשה טיפה זרעית והם בניו ואם פגם במחשבה שבמוח גורם שיש לו צער מבניו ובכל הספיקות יכול להעלות נר"ן משא"כ בספי' ז' שהוא מלכות אשר משם יונקים הקליפות נוגה קשה לו להעלות משם נר"נ שלו כלל העולה כי בני אדם השונאים אותו באו ע"י פגם דיבורו לכך צריך להעלותן ולתקנם ע"י דיבור התפל' להתפלל עליהם שישובו ויתוקנו כמ"ש בש"ס דברכו' ר"מ וברורי אתתי' יתמו חטאי' ולא יתמו חוטאים וכו' ואם אינו עושה כך רק שדוחה אותן נעשו חומריות ועב יותר ושונאים אותו יותר וז"ש חז"ל גם ענוש לצדיק לא טוב כי הוא רוחו של צדיק עצמו שמזה נעשו בני אדם השונאים אותו וצריך לתקנם ולהעלותן בתפילתו וע"י התפלה נמתק בשרשו ומוציא מהן רוחו והנשאר בהם כלה מאליו וכו' וזהו ענין משרע"ה שהיה רועה צאן ואח"כ נתן להם התורה ונעש' תלמידיו וכו' ודפח"ח. ובזה יובן כי אברם לק' הצדיק מן אברם כמ"ש בזוהר ומדרש הנעל' וז"ש לך לך ר"ל לך היינו הירידה חמשה ספי' כל א' כלול מעשר גי' לך וכללותם ביסוד הנק' כל אותיות לך וזהו לך לך וכללות כללותם בבת שבע מל' הנק' כלה כלולה הרי שבע יפול צדיק וקם דהיינו להקים ולהעלות מארצך ששם הנפש הם עבדיו ובהמותיו. וממולדתך שאדם מוליד ע"י הדיבור שנק' זווג כמ"ש ראוה מדברת וכו' שהוא הרוח ממללא ומבי' אביך כי אבא נק' חכמה המוח והמחשב' ששם הנשמה אל הארץ אשר אראך שהיא מל' הנקרא שבע ומראה כל הצורות ושם יפול צדיק בהליכתו וירידתו שם וקם להקים ולהעלות נצוצי נר"ן שלו ועל ידי זה ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך זהו שאומרים אלדי אברהם ויצחק ויעקב שהם ג' קוין סוד נר"ן והבן פן ב' דאי' בכתבים וישב אברהם בבאר שבע כי אברהם הם החסדים בבאר שבע היא מל' וכו' וכו מבואר כוונת אכילת עיה"כ והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו כי השפע ומזון נמשך ממוח בינה אהי' במילוי קס"א גי' עץ ע"י חסד הנמשך מיוד דאבא ומתפשט ויורד למטה ע"י חסד אבא הנק' אברהם וכו' יעו"ש. ובזה יובן ויאמר ה' אל אברם שפע החסד שיתפשט למטה וז"ש לך לך מארצך שהיא שפע ומזון הנמשך ממוח בינה אל חסד אבא הנק' אברם ומשם לחסד בינה הנק' ארצך וממולדתך שהיא מוח אבא המוליד שפע ומזון יו"ד שבחכמה ומבית אביך היא א בינה הנעשה מן יו"ד דאבא א דאהי' שהיא בית אביך בסוד בראשית אשר בית הנז' בכתבים ומשם אל המל' שהיא הארץ אשר אראך והבן והש"י יכפר עו' יש לפרש לך לך ע"ד שביארתי במ"א פסוק הוא ינהגינו עלמות וגו' ובפ' ש"ה קומי לכי רעיתי יפתי ולכי לך משל אב המרגיל בנו הקטן לילך ברגליו וכאשר הורגל הקטן לילך אז מניחו האב שילך מעצמו והאב הולך לו כך בענין עבודות הש"י בתחלה הש"י מחזיק בידו ומרגילו לילך ואח"כ מניחו שילך מעצמו ובזה בארתי סוד הספירה וסדר ד' כוסות שבתחלה באו המוחין כולם כא' כמ"ש פסח על שום שפסח ודלג בבת א' ואח"כ נסתלקו המוחין וחוזר א' לאחד מעט ע"י הספירה יעו"ש. ובזה תבין תירץ התו' דהכוונה דהוצרך לפרש שלא ישארו בקטנות והבן וזה סוד והחיו' רצוא ושוב שיש מדריגה זו בכל אדם בסוד קטנות וגדלות כאשר ביארתי ק' התוס' בפ"ט דשבת מכאן מודעי רבא וכו' שהקשה התו' הא אמרי נעשה ונשמע מעצמם ותירצו וכו' והכוונה כנ"ל יעו"ש ובזה יובן לך לך ר"ל לעצמך ואין צריך עוד סיוע שכבר יוכל לילך מעצמו שיזכה בדין וזהו דמפרש אח"כ מדריגות כל צדיק שנק' אברם ואעשך לגוי גדול זהו שאומרים אלהי אברהם ר"ל בתחלת יציאת מצרים שיש בכל אדם כשקב"ה מוציאו מן נ' שערי טומאה ממצרים ומחזיק בידו וכופה אותו וזהו ואעשך ע"ד גדול המעשה יותר מן העושה וזהו מצד החסד שנק' אברהם שיהי' הקב"ה מייחד שמו עליו שיהי' נק' אלהי אברהם והוא גדלות ראשון בסוד החיות רצוא ואח"כ ושוב זהו ואברכך שאומרים אלהי יצחק שמצד הגבורה ראוי שילך מעצמו ויזכה בדין שיטול שכרו והוא בסוד קטנות ב' ומ"מ ואברכך להיות שליט ביצרו גם אז כמ"ש וה' ברך את אברהם בכל שהשליטו ביצרו וכן צדיק בכל יום יצרו מתגבר עליו ואלמלא הקב"ה עוזרו וכו' ואגדלה שמך זה גדלות שני שאומרים אלהי יעקב שהוא המכריע ונשאר בגדלות זה ששוב אין קטנות אחריו ואז והי' ברכה לדורות והבן.

ע' י"ל דכתב הרמב"ם ח"ג פ' נ"ד שהפילסופין הקודמים והאחרונים שהשלימות הנמצאו לאדם ד' מינים הראשון והוא הפחות שבכולם אשר בני עולם עליו יכלו ימיהם והוא שלימות הקנין ר"ל מה שימצא לאדם ממון ובגדים עבדים וקרקעות וזה שלימות שאין דבוק באיש כי הכל חוצה לו וכשיעדר ממנו אפי' הי' מלך אין הפרש בינו ובין הפחות שבעם המין הב' שלימות תבנית הגוף ותכונתו וגבורתו ואין זה תכלית כי הוא שלימות גופני ויש לבעל חי ג"כ זה השלימות אף שאינו תואר אדם כי יש כח וגבורה לארי' ופיל ואינו שלימות נפשו המין ג' הוא שלימות בגוף האדם יותר מן ב' הנ"ל והוא שלימות מעלת המדות וגם זה השלימות אינו רק בן אדם לזולתו אז ניכר מעלת מדות טובות שבו ואלו הי' לבדו לא ניכר המדות טובות שבו המין הד' הוא שלימות אמיתי שלימות החכמה והתורה שהוא לנפשו ולא לגופו והנה ג' שלימות הנ"ל הם לזולתך רק שלימות החכמה היא לאדם לבדו אין לאחרים כח להוציאו ממנו וכו' מובא זה בס' יד יוסף פ' ראה דף רס"ב יעו"ש. ובזה בארתי זמר לשבת דעה חכמה לנפשיך ר"ל יבחר בחכמה שהיא לנפשך משא"כ בג' סוגים שהיא לזולת וגם שהיא לנפש משא"כ ג' הנ"ל הם לגוף. ובזה יובן לך לך מארצך שהוא שלימות הקנין להשיג ארציות חומריות הארץ הזאת שהיא עה"ז דלכך נק' ע"ה וממולדתך שהיא שלימות הגוף הנוי והכח והגבורה הבא מן האב שהיא מולדתך מטפה הזרעי' ממוח האב כמ"ש במשנ' דעידיו' האב זוכה לבן בחמש' דברי' בנוי בכח וכו' ומבית אביך הוא שלימות המדות טובו' שהוא לומד מן החכמי' שנק' בית אביך וכמ"ש במשנ' דאבות יהי' ביתך בית ועד לחכמים וכו' והוי מתאבק בעפר רגליהם וכו' כדי ללמוד מהם שלימות המדות ומ"מ אין זה שלימות המובחר כמבואר שם רק אל הארץ אשר אראך היא גלוי השכינה שהיא הארץ העליונה ארץ האיים שיזכה לדבק בה הוא תכלית האמיתי כמ"ש ובו תדבק וז"ש אל הארץ אשר אראך לך לנפשיך והבן.

עוד י"ל ונבאר מסורה והיה ברכה ה' והיה במסורה א' והיה ברכה ב' והי' תמים. ג' והי' נכון לבוקר ד' עלה אלי ההרה והי' שם. ה' והי' לי לאב. ונ"ל דאי' בפ"ב דברכות מרגלא בפומא דרבא תכלית חכמה תשובה ומעשים טובים וכו' שנאמר ראשית חכמה יראת ה' שכל טוב לכל עושיהם ללומדיהם לא נאמר אלא לעושיהם לעושים לשמה וכו' יעו"ש. והנה לבאר צחות לשון הש"ס הנ"ל דכתבתי במ"א מענין לימוד לשמה וכו' יעו"ש.

אמנם מבואר בכתבי האר"י זלה"ה ענין לימוד לשמה יותר מדריגה דהיינו לשם ה' להמשיך הארה מיסוד אבא ועי"ז יומתק דינין תקיפין דמלכות וכו' יעו"ש ונודע כי יסוד אבא מלובש תוך יסוד אימא בינה הנקרא תשובה וב' היסודות מלובשים תוך יסוד ז"א הנקרא טוב ונתחבר במל' הנקרא מעשה וכמו שכתוב במזמור היושבי בשמים כי י' יסוד אבא וכו' יעו"ש.

ובזה יובן מאמר רבא תכלית וסוף חכמה היא יסוד המלובש תוך יסוד אמא הנקרא תשובה ור"ל תכלית שהיא יסוד חכמה עם תשובה הנקרא בינה ומשם להמשיך ליסוד ז"א וחיבור כל היסודות נקרא טובים וכולם נמשך למל' הנק' מעשים טובים. ומביא ראי' שנאמר ראשית חכמה דהיינו יסוד חכמה נקרא ראשית כמ"ש ברכות לראש צדיק. להמשיך הארות יסוד אבא למל' הנק' יראת ה' שאז נקרא שכל טוב לכל עושיהם ללומדיהם לא נאמר אלא לעושיהם לעושים לשמה דהיינו לשם ה' וכו' והבן.

ובזה יובן ויאמר ה' אל אברם שהוא יסוד אבא אברם שמחובר אבר יסוד אבא עם אמא הנקרא מם סתומה מלמרבה המשרה כנודע וגו' אל הארץ אשר אראך להמשיך הארות יסוד אבא אל ארץ עליונה וזהו לימוד לשם ה' כנ"ל וזהו וירד אברם מצרימה וגו' אמרי אחותי וגו' כמו אמור לחכמה אחותי את והבן.

ובזה יובן המסורה והי' ברכה וגו' כי יסוד אבא נק' ברוך שמשם מקור הברכות בלבוש יסוד אמא הנקרא ברכה אם שם והיה אותיות הוי' הוא באבא וברכה היא אמא ומשם להמשיך הארה למל'.

אמנם נודע בכוונת המילה שכל זמן שלא הוסר הערלה אז נתעלמו חסדים והברכות בשר וכו' יעו"ש שלא ינקו החיצונים וזה שאמר והי' תמים בהסר' ערלה שנאמר לאברהם. ואז החסדים והברכות יתפשטו ביסוד בסוד הבקר אור והאנשים שלחו שכ' בזוהר וז"ש והי' נכון לבוקר שהוא יסוד. אמנם כדי שיוכלו להשפיע למטה צריך לעלות ההרה לקבל שורש הברכה כמ"ש בסוד לולב ובכל ברכות הנהנין. וז"ש עלה עלי ההרה והי' שם. ואח"כ ישפיע למטה מהארת יסוד אבא אל מל' הנק' לי וז"ש והי' לי לאב והבן והש"י יכפר.

בפסוק ויהי אברם בן תשעים שנה ותשע שנים וירא ה' אל אברם ויאמר אליו אני אל שדי התהלך לפני והי' תמים ואתנה בריתי וגו' ולא יקרא עוד את שמך אברם. והי' שמך אברהם כי אב המון גוים נתתיך והפריתי אותך וכו'. והרמב"ן בס' שושן סודות נתעורר בפ' זו להקשות ך"ו קושיות יעו"ש.

והצריך לענינינו הם א' למה נצטווה אברהם על המילה בהיותו בן צ"ט שנה והלא הכיר את בוראו בן ג' שנה כמו שא' חז"ל עקב אשר שמע אברהם וכו'. ב' תואר אל שדי בפ' זו דוקא וכו'. ג' התהלך לפני וגו' וכי עד הזמן ההוא לא התהלך לפניו ית' וכו' ד' דנודע מה שכ' בזוהר הפרש בין מלפני ובין לפניו א"כ יש להבין תואר לפני [זו אינו מספ' הנ"ל] ה' תואר תמים ולא צדיק או חסיד וכו' ו' ואתנה את בריתי ביני וביניך וגו' שהוא ברית מילה ומה ענין שינוי שמו ואב המון גוים לזה וכו' ז' למה נפל על פניו בנבואה זו ולא בשאר נבואות הקדומות וכ"ת משום ערלה וכו' הלא גם אז הי' ערלה ח' אחר שנפל דבר אתו במדת אלהי' וקודם זה דבר אתו במדת הוי' ט' והיית לאב המון גוים נראה שהוא עבור חילוף השם ולא עבור הברית וא"כ למה נסמך והיית לאב המון גוים להנה בריתי אתך י' בראשונה הסכימו לברית ובאחרונה לשינוי השם י"א כל בריאותיו ית' הם שלימו היצירה הכל בחכמה כמ"ש חז"ל הוא עשך ויכוננך מלמד שהוא ובית דינו נמנו על כל אבר ואבר והשיבו על כנו וכו' וא"כ אם הערלה אינו לצורך למה נברא ואם יש בו צורך למה צוה להשחיתו וכו' וזה שאמר בש"ס שאל מין א' את ר"ע אם מעשה אדם נאה יותר או מעשה הש"י וכו' י"ב ל"ל כפל המול ימול י"ג אמירה מיוחדת למילה ל"ל ושאר ספיקות עי"ש.

וכדי לבאר זה נבאר ש"ס פ"ג דנדרים ר' אומר גדולה מילה שכל המצות שעשה א"א לא נק' שלם עד שמל שנא' התהלך לפני והי' תמים ד"א גדולה מילה שאלמלא היא לא ברא הקב"ה את עולמו שנא' אם לא בריתי יומם ולילה חוקת שמים וארץ לא שמתי ר' אומר גדולה מילה ששקולה ככל המצות שבתורה שנא' הנה דם הברית אשר כרת ה' עמכם על כל הדברים ופליגי דר"א דאמר אלמלא תורה לא נתקיימה שמים וארץ וכו'.

ויש להקשות מנ"ל שע"י המילה נק' שלם דלמא אם הי' חסר שאר מצוה ג"כ לא הי' תמים כי אם ע"י אותה המצוה כי אם לומר שהקו' מ"ט נעשה באמת שלם ע"י מצות מילה שהיא באחרונה ולא ע"י שאר מצוה וכבר נכלל קוש' זו בכלל קו' הרמב"ן הנ"ל אחר זה מצאתי קו' זו להרב בתו' י"ט יעו"ש

ב' דהל"ל לא נק' שלם עד שנימל מאי עד שמל דקאמר משמע מל אחרים ג אם לא בריתי יומם ולילה וגו' והק' בתו' י"ט הא מילה אינו נוהג אלא ביום וכו' ד' הל"ל לא ברא העולם מאי עולמו ועיין בתו' י"ט ה לשון ברא ולא יצר ועשה ו' במ"ש אלמלא היא וכו' דהל"ל אלמלא הוא לשון זכר וכו' הגם דקו' א' היה אפשר לתרץ על פי מ"שכ היע"בץ בדף ל"ג בשם רבינו יונה ביאר פסוק למה זה מחיר ביד כסיל לקנות חכמה ולב אין וכו' וביאר כי טבע החכמה להוציא מכח אל הפועל ומי שהוא רע המדות יוסף להרשיע ע"י החכמה ואח לצרה יולד וז"ש לקנו' חכמה ולב אין הם המדו' טובות שנק' לב וכו' עי"ש

והנה כתוב מהרש"א בפ"ג דנדרים הנ"ל בשם מורה נבוכים פ"ט ח"ג כי לא נתנה מצות מילה להשלים חסרון היצירה רק להשלים חסרון המדות וכו' יעו"ש

ובזה יובן אמר ר' גדולה מילה שכל התורה והמצוה שעשה א"א ע"ה לא נקרא שלם היינו בשלימות המדות הגורם שלימות התורה עד שמל שהוא להשלים חסרון המדות כמ"ש המורה הנ"ל ואז מהני קיום התורה והמצות משא"כ בלא"ה אין לקנות חכמה אם לב אין משא"כ בהסרת ערלת המעור הוסר ערלת הלב לקנות לב טוב ואז נקרא שלם בשלימות מדות טובות השייך לעסק התורה והמצות ושפיר באה מצוה זו באחרונה להשלים בשלימות.

וכאמור ועתה יובן כי מר א"ח ומר א"ח ולא פליגי וז"ש דבר אחר גדולה מילה שאלמלא היא לא ברא הקב"ה עולמו שנאמר אם לא בריתי וכו' והיינו כר"א ברית התו' וברית התור' לא נק' ברית כי עם ע"י ברי' המילה שהיא שלימות המדות וכנ"ל וז"ש בל"ז ה"א דפליגי אר"א וכו' משא"כ עתה בהוצעה זו יבואר דל"פ אלא מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי וזהו ג"כ כוונת התנא גדולה מילה ששקולה ככל מצות שבתורה וכו' והבן.

אמנם לבאר שאר הספיקות הנ"ל בש"ס וי"א ספיקות בפרשה הנ"ל עיין במ"א נראה דדרשו חז"ל אל שדי שיש די באלהותי לכל ברי' לפיכך התהלך לפני וגו' להבין זה נ"ל דכתבתי במ"א על מדרש והכל מוכן לסעודה כי הסעודה גדולה ובני עלי' מועטין לאכול הסעודה וכו' וז"ש השכר הרבה לכך ב"ה דוחק שיהי' מי שיקבל שכר הרבה וכו' וה"נ כך מאחר שיש די באלהותי להספיק שכר לכל ברי' אפס שאין מי שיקבל השכר כי אחד הי' אברהם שהאמין בה' ובאמת ה' חשבה לצדקה משא"כ כל בני עולם לא ידעו אמונתו ית' לכך א"ל הקב"ה לאברה' התהלך לפני והי' תמי'

דכתבתי לקמן ענין מחצית השקל ולא מטבע שלימה וביאר האלשיך בשם רבינו שלמה אלקויץ להורות שאין האדם שלם כי אם בצירוף חבירו וכל א' הוי מחצית וכו' יעו"ש דהיינו לקשט עצמו ואח"כ לקשט אחרים וז"ש כפל המל ימול אחר שמל ערלת לבו של עצמו ימול אחרים וזה הי' מעלות מרע"ה שזכה וזיכה הרבים וזכות הרבים תלוי בו וזה א"א כשהוא במעלה עליונה שאין לו התחברות עם המוני עם כי אם בעת ירידתו בסוד שבע יפול צדיק וקם.

ועפ"ז קאמרי חז"ל שפיר בפ"ב דשבת אברם אינו מוליד אבל אברהם מוליד כי אברם הוא במדריגה עליונה אברם יסוד אבא אבר בתוך ם סתומה בינה ואז אינו מוליד לזכות המוני עם משא"כ כשירד אברם אל סוד ה' אחרונה שנקרא אברהם בסוד שבע יפול צדיק אז וקם שיכול להתחבר עמהם ולהעלותם ויהי' נקרא אב המון גוים ואז אברהם מוליד בסוד הנפש אשר עשו בחרן בסוד קטנות ג' מוחין אלדי' גי' חרן והבן ובחינה זו נקרא הולך בסוד לכי ומעטי א"ע וכמו שכתבתי לקמן ובחי' ה' אחרונה שהיא מדת מל' נקרא לפני ולא מלפני וז"ש התהלך לפני והי' תמים כנ"ל לכך נפל אברהם על פניו על שצריך ירידה כדי להעלות המוני ומי יודע אם יזכה לחזור ולעלות עד שהבטיחו הקב"ה ע"ז ואמר לו הנה בריתי אתך ר"ל כריתות ברית והבטחה שיזכה לעלות וז"ש והיית לאב המון גוים והיינו אם לא יקרא שמך אברם והי' שמך אברהם וגו'

עוד י"ל שהוא סוד נפילת אפים והבן. ובזה יובן שאר ספיקות שבש"ס הנ"ל גדולה מילה שכל המצות שעשה אברהם אבינו וזוכה את עצמו לא נקרא שלם כי אם בסוד מחצית השקל כנז' לעיל עד שמל אחרים שנאמר התהלך לפני והי' תמים ר"ל כשיהי' במדריגת הילוך בסוד לכי ומעטי עצמך שבחי' לפני היא השכינה שהיא לפני הקב"ה ולא מלפניו אז יוכל להתחבר עם המוני עם להעלותם. ובזה והי' תמים שנק' לשון תמימות ושלם והבן.

ובזה יובן צחות לשון הפ' הנ"ל וגם יבואר ספק א' לך לך שאודיע טבעך בעולם וכו' וכתבתי מזה במ"א ולדברינו יבואר בחדא מחתא ויהי אברהם בן צ"ט שנה ויאמר אליו אני אל שדי ר"ל שיש די באלהותי להספיק לכל ברי' שכר למאמין באלהותי השכר והסעודה גדולה ומקבלי השכר הן מועטין שלא נתפרסם אלוהו' בעולם עדיין ואף אם ירצה אברהם לפרסם אלוהו' ית' בעולם להחזיר בני עולם לאלוהו' ית' לא ישמעו לו שאין לו התחברות עמהם שהוא במדריגה עליונה תואר אברם וכנ"ל והם במדריגה תחתונה ולחוס על כבודו ית' צריך שירד ממדרגותו סוד ו' כורע לגבי ה' להעלותו וסוד שבע יפול צדיק וקם כדי שיתחבר עם בני העולם ואז יוכל להעלותן וז"ש התהלך לפני והי' תמים ר"ל ע"י תואר הילוך בסוד לכי ומעטי עצמך שהוא לפנ"י תוכל להתחבר עם המוני עם להעלותן ואז יהי' תמים אחר שזיכה א"ע ואת אחרים נק' שלם ותמים משא"כ בלא"ה נקרא מחצה בסוד מחצית השקל הנ"ל.

אך שמא תאמר שאין העלי' ודאי כמו הירידה ואין לסכן נפשו בספק לירד ואינו יודע אם יזכה לעלות וכמו שהקשו התוס' בש"ס דב"מ דף קי"ד ולאו מר כהן הוא מ"ט קאי בבית הקברות וז"ל תימא לר"י דכתיב ויתמודד על הילד וגו' [ואיך טמא א"ע בספק] ומשני שהי' ברור לו שיחייהו לכך הי' מותר משום פקוח נפש וכו' יעו"ש. וה"נ הירידה ודאי והעלי' ספק לכך אמר הקב"ה ואתנה בריתי ביני ובינך וגו' ר"ל שהוא כריתות ברית והבטחה ביני וביניך שתזכה לעלות ובזה וארבה אותך במאוד מאוד שזכות הרבים יהי' תלוי בך. וכמו שהבטיח ליעקב אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה שהוא בבחי' הנ"ל ג"כ. ואז ויפול אברהם על פניו בסוד נפילת אפים שכ' בפע"ח פרק ג' שיפיל עצמו עד העשי' וכו' אז אליך ה' נפשי אשא להעלו' משם בחי' נפשין דעשי' בסוד מ"נ וכו' יעו"ש הגם שמבואר שם כי הוא סכנה ואין אתנו יודע עד מה וכו' אבל אברה' אבינו ידע איך לירד ולהעלות ואחר שירד אל העשי' אשר שם אלהי' גי' הטבע לפי הנהגת טבע של המוני עם ובני עול' וז"ש אודיע טבעך בעולם והבן אז וידבר אתו אלהי' לאמר וגו' מדריגה אשר הוא שם ולא יקרא עוד שמך אברם ר"ל אברם אינו מוליד כשהוא במדריגה עליונה שאין לו התחברות עם המוני עם להעל' רק והי' שמך אברהם שיתחבר עם ה' תתאה להעלות' ואז אב המון גוים נתתיך והפריתי אותך וגו' אחר זה אמר אלהים אמירה מיוחדת זאת בריתי וגו' פרשת מילה המל ימול אחר שמל את עצמו ימול אחרים ואז נק' שלם וכמאמר הש"ס הנ"ל לא נק' אברהם שלם עד שמל ר"ל אחרים ג"כ שנא' התהלך לפני וגו' וכאמור ועתה נבאר שאר ספיקות שבש"ס הנ"ל ד"א גדולה מילה שאלמלא היא לא ברא עולמו וכו' וכמ"ש לקמן ביאר מאמר הש"ס לכי ומעטי עצמך וכו' ומשול ביום ובלילה וכו' עי"ש וענין לכי ומיעטי וכו' מבואר בזוהר ובכתבי הארי' זלה"ה תחלה היתה באצילות עמו י"ת בסוד ה' אחרונה שבשם [ וז"ס עולמ"ו בייחוד עמו ] וכשאמרה א"א לשני מלכים וכו' ואמר לה לכי ומיעטי עצמך וכו' שתהי' ראש לשועלים וכו' שתהי' בראש הבריאה בהיכל קדשי קדשים לצורך הנהגת התחתונים וכו' יעו"ש.

וע"י הצדיק אות ו זעירא שבע יפול צדיק שיורד למל' שהיא אות ד' ונעשה אות ה' ועי"ז וקם להעלותה להתחבר עם ג' אותיות ראשונות מן השם וכמ"ש לקמן ובזה יובן הש"ס הנ"ל גדולה מילה שכל המצות שעשה אברהם אבינו לא נק' שלם כי אם תואר מחצה וכנ"ל עד שמל אחרים אז נק' שלם ותמים וכנ"ל. ד"א גדולה מילה שאלמלא היא לא ברא עולמו כי ע"י מילה שהוא צדיק יסוד עולם נעשה ה' מן ד' וגם נתמלא ה' בג' מילואין אותיות הי"א שהוא יה"א כנודע וז"ש אלמלא הי"א לא ברא עולמו שירדה מאצילות שהי' עולמו ביחוד עמו וירדה לבריאה כדי למשול ביום ובלילה ע"י ערלת מילת הלב יהי' נעשה מן לילה יום וז"ש ויהי ערב ויהי בקר יום אחד וז"ש אם לא בריתי אז יומם ולילה וגם חוקת שמים וארץ לא שמתי ר"ל שהי' ראוי שיהי' הכל יום ולא לילה והכל שמים ולא ארץ אבל לכך שלחתי עולמי בבריאה בסוד ו' כורע לגבי ה' להעלותה שיהי' נעשה מן לילה יום וכמ"ש ויהי ערב ויהי בקר יום אחד וגם מן שמים וארץ ע"י בחי' אדם הממוצע בין שמים וארץ כדי שיהי' מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה עי"ז נשקו ארעא ורקיע אהדדי וכו' וכמדומה ששמעתי ממורי פי' דנשקו ארעא ורקיע לקשר ולחבר מעשה הגשמי ברוחני וכו' ע"ד ששמעתי ממנו או בשמו כל אשר תמצא ידיך לעשות בכחך עשה כי כאשר מקשר המעשה גשמי ברוחני עי"ז נעשה יחוד קב"הו וכו' ודפח"ח ישמע חכם ויוסיף לקח והבן.

מצות מילה

מצוה ב' המול לכם כל זכר בדליתא אביו ב"ד מוזהרין למולו ובדאיכ' אב הוא מחויב למולו שנאמר וימל אברהם את יצחק בנו ולא האשה מחוייבת שנאמר אותו ולא אותה כדיליף בקדושין דף ך"ט ובט"יד ס"י ר' סמ"ך רס"א רס"ב רס"ג רס"ד רס"ה רס"ו. והוא לשמונה ימים דוקא טעם מצוה זו נ"ל וגם שהיא לשמונ' נ"ל דאי' בכתבי' המילה גי' חיבור הו"יה אדני וכו' יעו"ש והטעם שא"א לזווג כי אם בהסרת הקליפה וכו' וחיבור זה הוא ח' אותיות ולהבין זה הוא ע"פ שקבלתי ממורי שיש באדם עשר ספי' כי הוא עולם קטן וכמ"ש הראב"ד כי מה שיש בעולמות עליונים הוא ג"כ בשנה ובנפש האדם וסימנך והר סיני עשן וכו' יע"וש ומדרגה אחרונה שבאדם כגון צער ועוני ויסורין וכדומה זה נק' מדת המלכות שהיא מדה אחרונה כי רגלי' יורדת מות ונצח והוד שבאדם הוא עמודי קיימין שהאדם מאמין אמונת הבורא על אמיתתו ומדת יסוד הוא כשיש לו תענוג בעבודת הש"י יותר מכל התענוג' כי מבשרי אחזה שאבר המשגל הוא מבחר התענוג' שהוא אחדות שנתחבר דכר ונוקבא ומן הגשמי יבין תענוג הרוחני כשמדבק א"ע באחדותו ית' שהוא שורש כל התענוג' וכו' וישמע חכם ויוסף לקח.

ולכך נק' יסוד כל כי שם נכללו כל המדות העליונות והוא המחבר כולם ומשפיע למלכו' הנק' כלה ג"כ לטעם זה שנכללה בה כל המדות ג"כ והצדיק הוא ג"כ שמחבר כל המדות וכמו שכתבתי על פסוק אשר יוציא' ואשר יביאם בשם מורי וגם אמרתי פי' הפסוק לכו בנים דהל"ל באו בנים אלא כמו ששמעתי הלך ילך ובכה שהצדיק חושב כל היום בעבודת"הש"י והוא מרי דחושבנא ומצא עצמו שאינו יוצא ידי חובתו נגד הש"י ונחשב לעצמו שהוא הולך מהש"י משא"כ הרשע וכו' וז"ש לכו אלו הנק' בנים שמעו לי לשון וישמע שאול שמאסף ומחבר כל המדרגות אל המלכו' וז"ש שמעו לי שחושב הצדיק שכל א' מבני ישראל הוא אברי השכינה ומכולם נעשה קומה שלימה מכל התפלו' והעבודו' שיוצא מכל א' וזה נק' במדרגות צדיק שעל ידו יתייחד צד יראה ונורא שהוא ת"ת ומלכו' ע"י צדיק יסוד ומן הזיווג הזה נמשך להם שפע מנ"הי דז"א שהם נצח והוד הנק' למודי ה' אל היסוד שהוא הצדיק וז"ש ע"י שמייחדים יראת ידו"ד יראה שהוא מ' להו' שהוא ז"א ע"י הצדיק שהוא יסוד מכוח זה אלמדכם יושפע לכם מן למודי ה' שהוא נו"ה דז"א.

והנה ע"י זווג זו"נ מעלים מ"נ לאו"א שהם בנים לא"וא כדי שיזדווגו או"א זווג פנימי להמשכת מוחין לזו"נ כמבואר בק"ש והמוחין דז"א הוא חיי"ם אהי' הוי' אהי' סוד תפילין ואחר שהצדיק גרם ייחוד לז"ונ כדי להמשיך חיים לז"א וממנו נמשך חיים להצדיק ג"כ וז"ש מי האיש שהוא איש דהיינו צדיק החפץ חיים חפץ לשון זווג כנודע וז"ש החפץ חיים צריך שיהי' במדרגה זו שיהי' אוהב ימים אהבה גי' אחד ר"ל לייחד הימים.

והענין דאי' בכתבים נוף ע"ח פ' ויחי ויקרבו ימי ישראל וז"ל ודע כי לבוש של האדם נעשה מן הימים שלו ממש כמ"ש מפקודי אורייתא איתעבידו לבושין דנשמתא כי הפקודין בדכורא רמ"ח אברי הזכר ושס"ה ימים ל"ת הם בנוק' דמתברכין מרמ"ח פקודין ובעשות רמ"ח פקודין כימי השנה נתחברו הימים בחי' נוק' ונשלמו ע"י רמ"ח פקודין בחי' דכורא ומכוח שניהם דכר ונוק' נעשה הלבוש ועיקר הלבוש היא מרמ"ח מצות עשה רק שלא יפגום בשס"ה ימים ל"ת והבן עכ"ל וא"א לאדם שיקיים רמ"ח להשלים כל ימי השנה כי כמה מצות שיש בא' מה שאין בחבירו כגון שזה כהן וזה לא גירש את אשתו וכהנה רבות רק כשיש אהבה שהוא אחדות נעשה כולם אדם א' ובין כולם נשלמו רמ"ח פקודין וז"ש מי האיש החפץ חיים הוא בתנאי שיהי' אוהב ימים לייחד הימים של ימי השנה מן כל בני דורו ונעשה אדם שנם ברמ"ח פקודין דאל"כ ח"ו מום בו חסר אבר ואינו יכול לעשות זווג כי אין השראת שכינה כי אם באדם שלם ואמר לראות טוב שכל מה שיראה יבין בשכלו שהוא שיקח ממנו דבר טוב לעצמו וכמו שכתבתי על משנה איזה חכם הלומד מכל אדם וכו' ור"ל אף שרואה דבר איסו' וכמ"ש בח"ה בא' שראה שוכב עם בהמה ואמר אם זה מוסר עצמו למיתה שחק המלכות הוא להמית בזה ומ"מ לא נמנע עבור תענוג גשמי רגע א' ואיך לא ימסור נפשו בעבודת הש"י שהוא תענוג הרוחני והנצחי וכן כשרואה שלות הרשעי' ישמח באמרו אם לעוברי רצונו כך לעושי רצונו אע"כו כמבואר בש"ס ויצא לו תועלת גדול בהנהגת מדה טובה שכל מאורעותיו נחשבין לו לטובה ומקבלין בשמחה אחר שנותן לב להבין שמאתו ית' לא תצא רעה והוא לטובת האדם ובזה מקבל בשמחה והדינין נמתקים וגורם למעלה ג"כ כך וז"ש לראות טוב כי מלכות הוא באתגלייא הנק' ראי' ויסוד נק' טוב גם מוחין נק' טובים וכמ"ש בכוונות חסדים טובי' וז"ש לראות טוב להמשיך טוב למלכו' והבן כי קצרתי ושאר הפסוק יובן מעצמו עד עיני ה' אל צדיקי' וכו' שנק' צדיק במדרגה הנ"ל שזכרנו וק"ל.

העולה מזה מי שהוא צדיק הגורם יחוד וזווג זו"נ צריך שיהי' שלם בכל המדות מלמעלה עד מדרגות יסוד וכבר נודע שהמדות מתחילין מחכמה שנאמר ראשית חכמה כי כתר בו נכללו כולם וגם במלכות חוזר ונכללו בסו' כלל ופרט וכלל הרי מן חכמה עד יסו' הוא ח' מדות ח"ב חג"ת נה"י וא"כ מבואר טעם הנ"ל שהוא לח' ימים ימים דוקא שלהסיר הערלה ויתגלה המילה שהוא ג"י הוי' אדני שיהי' במדרגות צדיק יסוד שיגרום ייחוד הו"יה ואדני צריך שיהי' כל בו מן ראשית חכמה עד יסוד ח' מדות הרמוז בח' ימים בסוד ומדת ימי וגו' ואז יכול לייחד ח' אותיות הוי' אדני גי' המילה והבן וז"ש האב מחוייב למולו כי אדם דוגמת ז"א ולהסיר קליפת נוגה האוחזת בצינור שמאלי דיסוד ז"א הוא ע"י המשכת המדות מן האב שהוא חכמ' כי אם שהי' בינה אין שום קליפה שולט' שם מ"מ מינה דינין מתערין אבל חכמה הוא ביטל והסרת הקליפה לגמרי והצדיק שיש בו כל מדות עד חכמה שהוא אבא הוא יכול למולו וק"ל וז"ש הפסוק אותו ולא אותה. וז"ש הפסוק וימל אברהם את יצחק בנו כי יצחק נק' יסוד בסוד קץ חי ואברה' הוא אבא בסוד אברם ואע"פ שהוא חסד מ"מ הוא קו הימין וקו' החכמ' כנודע והבן.

כמ"ש בל"ת פ' עקידה עי"ש וכ"כ בנע"ח כי היסוד יש בו כח כל המדרגות והספירות וכו' וא"ש הנ"ל ועי"ז יובן ג"כ שאר הפסוק שבארנו לעיל אוהב ימים לראות טוב נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה כי אי' בכנפי יונה ח"ה סי' ל"ב כמו שיש לערלה ב' עורות עור הערלה ועור הפריעה כן יש בברית הלשון ב' חומות שיניים ושפתיים וכמו שהשיניים קשים משפתיים כן עור המילה קשה מעור הפריעה ולכן מל ולא פרע כאילו לא מל ותיקון ברית המעור הוא ברית הלשון להתוודות עמו כי זה לעומות זה ע"כ ונודע שכ' בזוהר כמה פעמי' שלא נק' בבחי' צדיק כי אם שלא פגם בברית וכו' וע"י שלא פגם גם בברית הלשון כי זה לעומות זה ולכך א' הפסוק אחר שיש בו מדת הצדיק בבחי' יסוד כח החיבור וכנ"ל צריך שיהי' צדיק בבחי' ברי' הלשון וז"ש נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה שהם ב' הערלות שצריך להסיר מן ברית הלשון וזכר קליפה דקה שהיא שפתיים אחר הקשה השיניים וא"צ להזכיר שא"א לזה בלא זה וא' סור מרע ששמעתי ממורי שאם נזדמן שראה דבר עבירה [או שמע על אחד] יבחין שיש בו שמץ עבירה זו ושירגש לתקן א"ע וא' הפסוק תחבושת לזה שינצור לשונו אע"פ שהוא קשה לפרוש וכמ"ש בש"ס וכולן באבק ל"ה מ"מ נתן הפסוק תקנ' לזה שידע שהוא ניתן לו לראות כדי שיסור הוא עצמו מרע ויתקן א"ע שיהי' טוב ואז גם הרשע יחזור בתשובה אחר שיכלול אותו עמו ע"י אחדות הנ"ל שכולם אדם א' ואז תגרום שתהי' מכלל ועשה טוב שתעשה את הרע טוב ואז תבוא למדה בקש שלום ורדפהו וכו' ודו"ק.